אור ברסלב
כסף נבחר חלק ג אות מ (כלל קיג) מצות עשה שהזמן גרמא

כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות מ (כלל קיג) מצות עשה שהזמן גרמא

אות מ (כלל קיב) מצוה הבאה בעבירה

[א.] קדושין דף כ"ט מתני' כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות וכל מ"ע שלא הזמן גרמא אחד אנשים ואחד נשים חייבין. וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא וכו' אחד האנשים ואחד הנשים חייבין חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים. גמ'] (דף ל"ג) ת"ר איזהו מ"ע שהז"ג סוכה לולב שופר ציצית ותפילין. ושלא הזמן גרמא מזוזה מעקה אבדה שלוח הקן. כתבו תוס' היכי חשיב ציצית מ"ע שהז"ג למ"ד מנחות (דף מ"א) ציצית חובת טלית כיון דכלי בקופסא חייב בציצית והכא ליכא ז"ג דבין ביום ובין בלילה חייב ואפי' למ"ד חובת גברא קשה דכמו דכסות לילה פטור כשהוא לובש ביום ה"נ כסות יום חייב כשלובש בלילה דהכי אמרי' בירושלמי. ואומר ר"י כיון שחיובו תלוי במה שזמן גרם לבישתה ביום יש לה ליחשב ז"ג שזמן לבישתה גורם החיוב עכ"ל. עוד כתבו תוס' בד"ה מעקה תימא בכל הני כתיב לאו וכו' וא"כ איך יהיו נשים פטורות ואפי' הם זמן גרמא. ואומר ר"י דבכולה משכח עשה בלא לאו במעקה אין שייך לאו לא תשים אלא בבונה בית מתחל' ע"מ שלא לעשות מעקה אבל אם הי' בדעתו לעשות וכו' ונמלך או שעשה ונפל אין שם אלא עשה. ובאבדה משכחת כגון שנטלה ע"מ להחזירה וכגון שנטל' אחר יאוש וכו'. ושלוח הקן כגון שלקח האם ע"מ לשלח ואח"כ נמלך ולא שלחה דהשת' ליכא אלא עשה. (ומהרי"ט בחדושיו הק' אמא' לא נימא כל שישנו בלא תשים דמים ישנו בעשיית מעקה דומיא דמצה ותירץ דדוקא גבי מצה דתרי מילי נינהו דרשינן מדאסמכינהו קרא וכו' אבל מעקה ואבדה חד ענינא הוא לא דרשינן מדאסמכינהו דלעבור עליהן בלאו ועשה הוא דאתא עכ"ל) ויש מפרשים דמכל מקום איכא נפקותא כשיהי' לאשה לקיים מ"ע דאי הוי אמינא דנשים פטורות ממ"ע שלא הז"ג כמו כן יהיו פטורות מן הלאוין דאיכא למימר דאתי עשה ודחי ל"ת אבל כשהן חייבות בעש' דלא הז"ג אז לא יבא עשה אחר וידחנו דאין עשה דוח' ל"ת ועש'. אך הקש' הר' יוסף מארץ ישראל על פי' זה א"כ גבי אין מדליקין בשמן שרפ' בי"ט משום די"ט עשה ול"ת אשה שאינה חייבת בעש' די"ט דהוי ז"ג וכי תוכל להדליק בשמן שרפה בי"ט וכ"ת ה"נ אמאי לא לשתמט תנא דלא אמר לך אלא מאי אית לך למימר דעש' שיש עמה לאו אף הלאו אלים ולא דחי לי' עשה אף הכא הלאו אלים עכ"ל. [ועיין בס' החינוך פ' אמור שכתב דנשים חייבות אעש' דשביתת הרגל אע"ג דהוי מ"ע שהזמ"ג משום דאית בי' נמי לאו וכו'. מזה נרא' דפליג אתוס' דסברי אף עשה שיש עמה לאו נשים פטורות נמצא דבר זה במחלוקת שנוי. והעולם מקשין על תוס' במה שכתבו וכי תוכל להדליק וכו' קשה הא שרפת קדשים אינו נוהג אלא ביום והוי מ"ע שהז"ג ונשים פטורות. ואפשר דס"ל לתוס' דלאחר זמנו מותר לשרוף אף בליל'. והא דאמרי' זבחים (דף נ"ו) דאינה אלא ביום היינו בזמנו וכו' וא"כ לא הוי מ"ע שהז"ג כמ"ש תוס' (דף כ"ט) גבי מילה וכו'. עיין שער המלך פי"ט הלכ' ה' מפסולי מוקדשין]. כתב הר"ן איכא דגרסי ציצית ואיכא דלא גרסי. ולדידהו סבר האי תנא דציצית נוהגת בליל' והוי שלהז"ג ולמאן דגרס אתיא כר"ש דאמר וראיתם אותו פרט לכסות ליל' וקיי"ל כר"ש מיהו קש' אמאי פטורות נימא כל שישנו בלא תלבש שעטנז ישנו בגדילים תעש' י"ל כיון דאיצטריך הך היקשא למשרי כלאים בציצית לא דרשי' בי' נמי הא לאפוקי מכללא דשאר מ"ע שהז"ג ומשמע לן טפי למשרי כלאים בציצית מלחייבי נשים משום דלישנא דקרא משמע הכי לא תלבש שעטנז גדילים תעש' לך מהם. והא דאמר' בערכין כהנים אצטרכי ליה סד"א מאן דאיתא בלא תלבש איתא בגדילים והני כהנים הואיל ואשתרי כלאים לגבייהו אימא לא לחייבו קמ"ל נהי דבעידן עבוד' משתרי שלא בעידן עבוד' לא אשתרי משמע דאלו אשתרי לגמרי הוי פטורין מהיקשא ואמאי נימא דלהתיר כלאים בציצית הוא דאתא לאו קושיא היא דכיון דע"כ הקישו הכתוב להתיר כלאים בציצית וקרא הכי קאמר גדילים תעש' לך מהם א"כ בהדי מאן דאתסר כלאים משתעי קרא ואי כהנים לא מחייבי בכלאים כלל ממיל' פטירי אבל הכא גבי נשים ליכא למימר הכי עכ"ל. (ותוס' ביבמות דף ד' כתבו דהא דנשים פטורות מציצית משום דמ"ע שהז"ג פטורות דהוקש' כל התור' לתפילין והיקשא עדיף מסמוכין ולמ"ד תפילין לאו מ"ע שהז"ג אפשר דלדידי' נשים חייבות בציצית מסמוכין וכו' ומיהו ק' למאן דפטר נשים מציצית ה"ל למפטרינהו מכלאים. וע"כ נשים חייבות בכלאים דאמר ביצה (דף י"ד) כלאים למאי חזי ושמא איכא שום רבוי לענין כלאים. וע' תוס' שבועות דף כ' ע"ב ד"ה כל). ועוד כתב הר"ן וא"ת למה לי למתני מעק' תיפוק לי' דמחייבי משום לאו דידהו וכ"ת דקמ"ל דחייבות אפי' משום עשה שבהן אי הכי משמע דבשאר מ"ע שהז"ג אע"ג דאית בהו לאו ונשים חייבות בו פטורות מן העש' והא ודאי ליתא דהא אמרי' דשבת וי"ט עשה ול"ת ואין עשה דוח' ל"ת ועש' ואחד אנשים וא' נשים שוין כדמוכח גבי שמן שרפה וגבי כסוי וכו'. ולדידיה הא קמ"ל דחייבות אפי' משום עשה שבהם ולא דמי לשבת וי"ט כלל דהתם לאו ועש' כולהו בשב ואל תעש' ולא אפשר לאפלוגינהו אבל בהני לאו ועשה שבהם אינן באין כאחד דבשלוח הקן אם נטלה ע"מ שלא לשלחה עובר משום לא תקח ואח"כ חייב בעש' דשלח לרבנן לאו מעיקרא משמע וכן במעק' שבנה ע"מ שלא לעשות עבר משום לא תשים ואעפ"כ חייב אח"כ לעשות מעק' ונמצא שאין הלאו ועש' באלו באין כאחד משא"כ לענין שבת וי"ט עכ"ל הר"ן. [גמ'] מנלן (דמ"ע שהז"ג פטורות) גמר מתפילין (במה מצינו) מה תפילין נשים פטורות אף כל מ"ע שהז"ג פטורות ותפילין גמר מתלמוד תור' (דאתקוש להדדי דכתיב ושננתם לבניך וכתיב בתריה וקשרתם) מה ת"ת פטורות (דכתיב לבניך ולא לבנותיך) אף תפילין פטורות ונקיש תפילין למזוזה. תפילין לת"ת אתקוש בין בפרש' ראשונ' ובין בפרש' שניי' תפילין למזוזה בפרש' שניי' לא אתקש ונקיש מזוז' לת"ת לא ס"ד דכתיב למען ירבו ימיכם גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי. וכתבו תוס' והא דכתיב כי היא חייך דמשמע דאשה נמי חייבת בת"ת מהאי טעמא וי"ל דקרא לא קאי את"ת אלא אקיום מצות כלומר התור' מלמדך מצות שהם חייך ועוד י"ל דאין ה"נ דקאי את"ת מיהו אין סברא לומר דנתחייבו נשים בת"ת משום סברת בעי חיי כיון דאשכחן מיעוט גבייהו לבניך וכו' אבל מזוזה דליכא מיעוט אלא דרוצה להקיש לת"ת יש סברא לומר דאתי סברא דבעי חיי ומפקא מהיקשא עכ"ל. ופריך הש"ס והרי סוכ' דמ"ע שהז"ג טעמא דכתב האזרח להוציא את הנשים הא לאו הכי נשים חייבות. אמר אביי סד"א הואיל דכתיב תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו וכו'. ורבא אמר איצטריך סד"א נילף ט"ו ט"ו מחג המצות מה להלן נשים חייבות וכו'. כתבו תוס' פי' בקונט' כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה. וא"ת למאי איצטריך במצה כל שישנו וכו' בלאו הכי נמי ידעי' שחייבות דאי פטורות למה לי האזרח גבי סוכ' להוציא הנשים פשיטא דפטורות דהא מ"ע שהז"ג וי"ל דע"כ איצטריך דאי לא חזינן מיני' דנשים חייבות במצה ה"א דאזרח אתי לרבוי נשים. דלמעוטי לא איצטריך דהא מ"ע שהז"ג הוא עכ"ל. ופריך הש"ס והרי ראיי' דמ"ע שהז"ג טעמא דכתב זכורך הא לאו הכי נשים חייבות. איצטריך סד"א נילף ראיי' ראיי' מהקהל. ואדילפינן מתפילין לפטורא נילף משמחה לחיובא אמר אביי אשה בעלה משמחה (אין חובת השמח' תלוי' בה אלא על בעל' שישמחנ') אלמנ' מאי איכא למימר (הא כתיב בה שמח' שנא' הגר ויתום ואלמנ') בשרויה אצלו (לא נצטוית היא אלא בעניי' הכתוב מדבר ונצטוה מי שהיא שרויה אצלו לשמח' משלו במאכל ומשת' וכלי פשתן). ונילף מהקהל. משום דהוי מצה והקהל שני כתובים וכו' ואין מלמדין א"ה תפילין וראיי' נמי ב' כתובי' (והיכי ילפא מתפילין לפטור) צריכי דאי כתב תפילין ולא ראיי' הוי אמינא נילף ראיי' מהקהל. ואי כתב ראיי' ולא כתב תפילין (היינו היקש' דתפילין לת"ת) ה"א אקיש תפילין למזוזה צריכא. אי הכא מצה והקהל נמי צריכי. למאי צריכי בשלמא אי כתב הקהל ולא מצה ה"א נילף ט"ו מסכות אלא נכתוב מצה ולא בעי הקהל ואנא אמינא טפלים חייבים נשים לא כ"ש הילכך הוי ב' כתובים. כתבו תוס' למה לי דאמר לכתוב מצה ולא, בעי הקהל בלא מצה נמי נפקא לן חיובא בהקהל מק"ו דטפלים. וי"ל דאי לא כתב נשים במצה ה"א דמק"ו לא אתו נשים לחיובא דטפלים מעלו מנשים לפי שבאין לכלל חיוב אבל נשים אין באין לידי חיוב אבל השתא שמצינו נשים חייבות במצ' וטפלים פטורין מעתה נוכל לדון ק"ו בהקהל עכ"ל. ופריך הש"ס הניחא למ"ד ב"כ אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר. ותו מ"ע שלא הז"ג נשים חייבו' דיליף ממורא וכו' ונילף מתלמוד תור' (לפטורא). כתבו תוס' וא"ת אדרבא לחומרא מקשינן ואמר הר"ם דמסברא דמת"ת איכא למילף טפי כיון דאשכחן דפטורו' ממצוה יקרה כת"ת דין הוא שיהיו פטורין בכל השאר שלא הז"ג. עי"ל דסברא הוא למילף טפי מת"ת ממורא דשאני אב ואם דהוקש כבודם לכבוד המקום וכו'. ועי"ל דאין סברא למילף ממורא דמורא נמי לפעמים אינה חייבת היכא דרשות אחרים עלי' כדאמרי' אשה אין סיפק בידה עכ"ל. ומשני הש"ס משום דהוי ת"ת ופריה ורביה ב' כתובים ולר"י בן ברוקא דאמר על שניהם הוא אומר פרו ורבו מא"ל משום דהוי ת"ת ופדיון הבן ב' כתובים. ולריב"ב נמי נהי פריה ורביה ומורא ב"כ צריכי דאי כתב מורא ולא כתב פ"ו ה"א וכבשה וכו' איש דרכו לכבוש וכו' ואי כתב פ"ו ולא כתב מורא ה"א איש דסיפק בידו לעשו' (לכבד אביו שאין אימת אחרים עליו) אין אבל אשה דאין סיפק בידה לעשות לא מתחייב' כלל (אפי' פנויה). קמ"ל. הניחא למ"ד ב"כ אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מא"ל. אמר רבא פפונאי ידעי לה לטעמא דהאי מלתא ומנו רב אחא בר יעקב אמר קרא והיו לך לאות על ידכה וכו' למען תהי' תורת ה' בפיך הוקש' כל תור' כולה לתפילין מה תפילין מ"ע שהז"ג ונשים פטורו' אף כל מ"ע שהז"ג פטורות ומדמצות עשה שהז"ג פטורות מכלל דמ"ע שלא הז"ג נשים חייבות (מדאיצטריך למכתב היקשא למפטרינהו מזמן גרמא מכלל דבשאר מצות חייבות). ותוס' כתבו ור"י פירש מכלל וכו' דאי פטורות הוי לי' למכתב היקשא למען תהי' תורת וכו' על תלמוד תור' או פדיון הבן וכו' אלא ש"מ מדכ' האי היקשא גבי תפילין דהוי זמן גרמא מכלל דשלהז"ג חייבות עכ"ל. ופריך הש"ס הניחא למ"ד תפילין מ"ע שהז"ג (פלוגתא בשבת דף ס"א ובעירובין דף צ"ה) אלא למ"ד תפילין שלא הז"ג מא"ל (א"כ איפכא איכא למילף דשלא הז"ג פטורות) מאן שמעת לי' דתפילין מ"ע שלהז"ג ר"מ וסבר לה ב' כתובים אין מלמדין (ולדידי' לא אצטריך היקשא אלא כדגמרי' ברישא מבנין אב וגמר מראיי' וכו' ודקשיא לן נילף ממצ' וכו' ר"מ סבר ב"כ אין מלמדין). כתבו תוס' והיינו טעמא דמ"ע שהז"ג פטורות דדוקא במצ' והקהל כתב רחמנא לומר דחייבות אבל כל מ"ע שהז"ג בעלמא פטורות דכיון דאין מלמדין הוי כמו מיעוטא דוקא הני חייבות אבל אחרינא לא. ושלא הז"ג חייבות כיון דת"ת ופדיון הוי ב"כ ואין מלמדין הוי כמו מיעוטא דוקא הני פטורות אבל כל שלא הז"ג בעלמ' חייבות עכ"ל. ופריך הש"ס ולר' יהוד' דאמר (סנהדרין דף ס"ז) ב' כתובים מלמדין ותפילין מ"ע שלא הזמן גרמא (עירובין דף צ"ו) מאי איכא למימר. משום דהוי מצה ושמח' והקהל ג' כתובים ואין מלמדין [ולא ס"ל כאביי אשה בעל' משמח']. כתבו תוס' וא"ת מ"ע שלא הז"ג מנלן דחייבות אימא דפטורו' מת"ת ופדיון. וי"ל דל"ל דר"י בן ברוקא והוי ג' כתובים ת"ת ופ"ו ופדיון. וא"ת ולאביי דאמר אשה בעל' משמחה א"כ ליכא אלא ב"כ וי"ל דמוקי קדוש היום בהדי מצה והקהל הוי ג' כתובים עכ"ל. וכל מצות לא תעש' חייבין מנלן אמר ר"י אמר רב וכן תנא דבי ר"י אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתור' (ולאוין עונשי מלקות הן) דבי ר"א תנא אמר קרא אשר תשים לפניהם השוה אשה לאיש לכל דינין שבתור'. דבי חזקיה תנא אמר קרא והמי' איש או אשה השוה אשה לאיש לכל מיתות שבתור' (שיתחייב ההורגן עליהן מיתה וכן השור כופר) וצריכא דאי אשמעי' קמייתא משום כפרה חס רחמנא עלה (דמשתעי בקרבן שבועת הפקדון) אבל דינין אימא איש דבר משא ומתן אין אשה לא. ואי אשמעי' הא משום דחיותה היא (דאי ליתא בכלל דינין הכל גוזלין אותה וכו' והיא גוזלת אחרים והכל בדילין ממנה) אבל כופר אימא איש דבר מצוה אין אשה לא. ואי אשמעי' הא אימא משום דאיכא איבוד נשמה חס רחמנא עלה אבל הני תרתי אימא לא צריכא:

[ב.] פסחים דף מ"ג אמרי' דטעמי' דר' אליעזר דאמר דתערובות חמץ בלאו דכתיב כל מחמצת וכו' ופריך הש"ס גבי כרת נמי כתיב כל אוכל חמץ ונכרתה. ההוא מבעי' לי' לרבוי' נשים. הא מדר"י אמר רב נפקא דהשוה אשה וכו' סד"א הואיל וכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ והני נשי הואיל וליתנהו באכול מצה דהוי מ"ע שהז"ג אימא בבל תאכל חמץ נמי ליתנהו קמ"ל והשתא וכו' אתרבו נמי לאכילת מצה הואיל וישנן בב"ת חמץ. כתבו תוס' היכי ס"ד למדרש הכי אדרבה לחומרא מקשינן. ואור"י דס"ד דאורחי' דקרא דסיפא מפרש לרישא מש"ה אמר דבאכילת מצה תלוי דכתיב בסוף. ועי"ל דהכא יש לחרוש יותר היתר לנשים משום ג"ש ט"ו מסכות והוי מפטרי ממצה כמו מסכה דפטר להו מהלכ' עכ"ל. ועיין תוס' ערכין דף ג' ע"ב שהקש' ר"י מאורליינש נשים לא לחייבו בכלאים הואיל וליתנהו בגדילים וי"ל השוה הכתוב אשה לאיש וכו' והא דאמר פסחים (דף מ"ג) הואיל ואינן בקום אכול מצה וכו' סמוך אהא דילפינן ט"ו מסוכת. וא"ת ונימא כיון דאיתנהו בלבישת שעטנז איתנהו בגדילים וי"ל דאדרבה הוקש' כל התור' לתפילין. וא"ת ה"נ לשם מצה הוקש' ותירץ דאיכא למימר הואיל ואתרבי לאכילת חמץ אתרבי נמי לאכילת מצה עכ"ל. ובמנחות דף מ"ג כתבו תוס' וה"נ אין להקשות דנדרוש כי היכי דמרבינן גבי אכילת מצה דהתם שאני דכתיב בחד קרא עכ"ל:

[ג.] ברכות דף כ' מתני' נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ומתפילין וחייבין בתפלה ובברכת המזון. גמ'] ק"ש פשיטא מ"ע שהז"ג הוא מהוא דתימא הואיל ואית בי' קבלת מלכות שמים קמ"ל. וחייבין בתפל' דרחמי נינהו. מהו דתימא הואיל וכתיב ערב ובקר וצהרים אשיחה וכו' כמ"ע שהזמן גרמא דמי קמ"ל. (ל"ג פשיטא דהא לאו דאורייתא) ותוס' כתבו מכל מקום יש לישב דהא הלל דרבנן ונשים פטורות מהאי טעמא דמ"ע שהז"ג כדאמרי' סוכה (דף ל"ח) ע"ש עכ"ל. אמר רב אדא בר אהבה נשים חייבות בקידוש היום דבר תור'. אמאי מ"ע שהז"ג אמר אביי מדרבנן א"ל רבא והא דבר תור' קאמר ועוד כל מ"ע שהז"ג נחייבינהו מדרבנן אלא אמר רבא זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה וכו'. עיין שבועות דף כ'. ומנחות דף מ"ג כתבו תוס' אהא דאמרי' ור"ש פוטר בנשים מציצית אע"ג דבקדוש חייבות משום דישנן בשמיר' וזכור ושמור בדבור אחד נאמרו ואמרי' נמי במכילתן ובירושלמי דגדילים ולא תלבש בדבור אחד נאמרו לאו מילתא היא דהתם לא אתמר בדבור אחד אלא לאשמעי' הא אבל הכא אתמר כי היכי דלא נסתרי אהדדי עכ"ל:

[ד.] קדושין דף כ"ט למולו מנלן (דחייב האב למול בנו) דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו וכו' איהי מנלן דלא מחייבא (דקתני במתני' כל מצות הבן על האב נשים פטורות) דכתיב כאשר צוה אותו אלקים אותו ולא אותה. כתבו תוס' וא"ת ל"ל קרא תיפוק לי' דמ"ע שהז"ג הוא שנימול בשמנה. וי"ל כיון דמיום השמיני והלאה אין לה הפסק לאו זמן גרמא הוא. וא"ת אכתי מ"ע שהז"ג הוא דאין מלין אלא ביום כדאיתא יבמות (דף ע"ב) ומגלה (דף כ') וי"ל דאתיא כמ"ד התם (דהיינו ר"א בר"ש) דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בלילה עכ"ל. וכ"כ תוס' ביבמות דף ע"ב ע"ב. ותוס' במגלה דף כ' כתבו וי"ל דאי לאו אותו ה"א דהאי דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג היינו היכא דליכא כרת דומיא דמצה שמחה והקהל דלית בהו כרת ומינייהו ממעטי' נשים אבל מילה שיש בה כרת ונכרתו עליה י"ג בריתות ה"א דמחייבו נשים למול בנייהו קמ"ל אותו. א"נ למילה שלא בזמנה וכמ"ד וכו'. וריטב"א כתב וז"ל. וא"ת למה לי קרא תיפוק ליה דמ"ע שהז"ג הוא איכא למימר דהתם הוא במצוה דנפשה אבל הכא במצוה דבנה הוי אמינא דמחייבה דלא גרעה מב"ד דמחייבו לממהלי' להכי אצטריך קרא למפטרה עכ"ל. ותוס' רי"ד תירץ וז"ל היכא אמרי' דמ"ע שהז"ג פטורות ה"מ מצוה דתלי' בגופ' והיא אינה מצוה אלא לזמן ידוע ולא בכל זמן אבל מצוה דלא תליא בגופה כגון למול את בנה אע"ג דמילת הזמן יש לה זמן נהי דקבוע הזמן לבן הנימול אבל האב שצוהו הבורא להתעסק במילת בנו העסק ההוא אין לו זמן שבין ביום ובין בלילה יטרח ויכין צרכי מילת בנו והלכך אי לאו אותו הוי מחייבינן גם האשה ואין הזמן הקבוע לבן פוטרה דהוי אמינא היא תתעסק בין ביום ובין בלילה עד שתמול את בנה בזמנו אבל הציצית היא מצוה שתלוי' על גופא של אדם ואי הוי מחייבי' האשה היתה מצותה תלוי בזמן הלכך פטורה עכ"ל. (ע' תוס' ע"א דף כ"ז ד"ה אשה שכתבו דלרב דאמר אשה אינה כשרה למול צריך לפרש בפ"ק דקדושין דמצריך אותו ולא אות' למדרש שאינ' חייבת למול בנה היינו לבקש למוהלו עכ"ל): [ה.] סוכה דף כ"ח מתני' נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה. גמ'] מה"מ דת"ר אזרח זה אזרח (אי כתיב אזרח הוי משמע כל תולדות ישראל אנשים ונשים) האזרח להוציא את הנשים (מיומן שבאזרחי) למימרא דאזרח בין נשים בין גברא משמע והתניא האזרח לרבות את הנשים האזרחות שחייבות בענוי אלמא אזרח גברי משמע אמר רבה הלכת' נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי. הי קרא והי הלכתא ותו קרא למה לי הלכתא ל"ל הא סוכה מ"ע שהז"ג הוא יום הכפורים מדרב יהודה אמר רב נפקא דהשוה אשה לאיש וכו' אמר אביי לעולם סוכה הלכת' ואצטריך סד"א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו כו' קמ"ל. רבא אמר סד"א יליף ט"ו ט"ו מחג המצות מה להלן נשים חייבות קמ"ל וקרא דהאזרח לרבות גרים וקרא דיה"כ איצטריך סד"א הואיל ומיעט רחמנא לתוספת עינוי מעונש ומאזהרה לא לתחייבו נשים כלל קמ"ל (קרא דהאזרח דלחייבו נשים בתוספת ענוי יה"כ). וע' ר"ה דף ל"ג שכתבו תוס' אי נשים יכולין לברך על מ"ע שהז"ג אע"ג דפטורות וכו': [ו.] פסחים דף צ"א אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמ' ובשני עושין אותו טפלה לאחרים דברי ר' יהודה ר' יוסי או' אשה בשני שוחטין עליה בפני עצמ' וא"צ לומר בראשון. ר"ש אומר אשה בראשון עושין אות' טפלה לאחרים בשני אין שוחטין עליה כל עיקר במאי קמפלגי ר' יהוד' סבר במכסת נפשות אפי' נשים (מדלא כתיב אנשים אפי' אשה במשמע). וכי תימא אי הכי אפי' בשני נמי. כתיב חטאו ישא האיש ההוא איש ולא אשה. וכי תימא אי הכי אפי' טפלה נמי לא. אהני ככל חקת הפסח לטפלה בעלמא. ור"י מ"ט דכתיב בראשון במכסת נפשות ואפי' אשה וכתיב בשני ונכרת' הנפש וכו' אפי' נשים אלא חטאו ישא האיש ההוא למעוטי קטן מכרת (כלו' קטן שהגדיל בין ב' פסחים. תוס') ור"ש כתיב בראשון איש איש אין אשה לא ואהני במכסת נפשות לטפלה ובשני מיעט חטאו ישא וכו' אפי' מטפלה. ובשער המלך פי"ב מע"א רוצה להוכיח מהא דאמר ר"ש כתיב בראשון איש וכו' תיפוק לי' למה לי איש למעוטינהו הא הוי מ"ע שהז"ג. אלא הוי אמינא דעשה שיש בה כרת אשה חייבת לכן כ' איש למעוטי מחיובא. וגם מסוגיא דסוכ' (דף כ"ח) נמי הוכיח דהיכי דלא מיעט' הכתוב בפירוש חייבת בעש' שיש בו כרת וכו' אי לאו וכו':

[ז.] חגיגה דף ד' איתא כל מצוה שאשה חייבת בה עבד חייב בה כל מצוה שאין אשה חייבת בה אין העבד חייב בה דגמר לה לה מאשה. ופריך הש"ס למה לי אל פני האדון למעוטי עבד מראיי' תיפוק לי' שאינו חייב אלא במצוה שאש' חייבת אמר רבינא לא נצרכה אלא לחציו עבד וחציו ב"ח וכו'. ועוד אמרי' שם זכורך להוציא את הנשים ופריך הש"ס ל"ל קרא הא מ"ע שהז"ג. סד"א נילף ראיי' מהקהל וכו'. ושער המלך הקש' מאי פריך וכו' דהא אי לאו זכורך ה"א דנימא כל שישנו בלא יראו פני ריקם ישנו בראי' וכו' ע"ש. ובפ"א ממיל' כתב שער המלך לענין העבד אי מחייב למול את בנו נרא' ודאי דפטור דגמרי' לה לה מאשה. ואף שתוס' ב"ק (דף פ"ח) על הא דפריך הש"ס התם אלא מעת' יהא עבד כשר לעדות כתבו תוס' תימא הא ילפינן לה לה מאש' וי"ל דכי גמרינן לה לה היינו להחמיר על העבד לעשותו כישראל אבל לגורעו מאיש לא וכו' ודבריהם תמוהים דהא בחגיג' פריך ל"ל האדון וכו' ואם איתא לתירוץ תוס' מאי קושיא הא הג"ש הוי דוקא להחמיר ולא להקל וכו'. ותירץ בספר בתי כהונה דע"כ המצות דוקא לישראל נאמרו והנה גמרי' ג"ש לעבד לחדש עליו חיוב למרבה כנשים שהסברא הית' שלא יהי' חייב אבל גבי עדות דאיש כתיב ואחיו קרינן לי' מהי תיתי לאפוקי' מכלל איש והעדות אינו מצוה מן התורה לידע העדות אלא שאם ידע ונשאל קאי באם לא יגיד והרי התור' אמרה איש והוא איש אבל בראיה שהוא מכלל מצות קבועות והנשים פטורות מהי תיתי לחדש עליו חיוב שאינו בנשים עכ"ל. וע' תוס' זבחים דף ק"ג שכתבו דגבי מצות הוא דילפינן ג"ש לה לה אבל גבי עדות לא שייך למילף דאין תלוי בנאמנות דהא משה ואהרן לא מעידין הלכך היכי דגלי גלי וכו' ודבריהם נוטין למ"ש הרב ז"ל. אמנם ממ"ש תוס' ב"ק (דף פ"ח) אהא דאמרי' מה לאשה שכן אינה במי' וכו' וז"ל אע"ג דלא שייכי במילה פירכא היא. ויש מפרשים דאינ' מצווה למול את בנה. וליתא דא"כ מאי קאמר קטן יוכיח עכ"ל. אשר מבואר מדבריהם דס"ל לי"מ דעבד מצווה למול את בנו דאל"כ מאי קאמר מה לאשה הא עבד נמי דכוותה וכו' ואפי' למול את עצמו אינו מצווה אלא שהתור' צותה לרבו למולו כמו שמבואר מרמב"ם וטור בהל' מילה אלא ודאי ס"ל דעבד חייב במילה והדבר תמוה דהא ילפינן לה לה מאשה ועכצ"ל דס"ל לי"מ דלהקל עליו אפי' במידי דמצוה לא נאמר' ג"ש והדרא קושיא לדוכתה מהא דחגיגה. ונרא' לתרץ עם מ"ש משנה למלך פ"י מהל' מלכים שהקש' למ"ש תוס' חגיגה [דף ב'] ד"ה לא תהו שכתבו יש מפרשים דעבד לא מפקד אפרי' ורביה וכו' ולאו מילתא היא דבירושלמי מוכח דחייב וכו' ועוד פרו ורבו אכולהו בני נח כתיב אף לכנען ע"כ מבואר דס"ל לתוס' דעבד חייב בפ"ו וק' דהא קי"ל כל שאין אשה חייבת אין עבד חייב ותירץ דלא נאמר כלל זה אלא במ"ע שהז"ג שהנשים פטורות להך מילי אתקש עבד לאשה אבל במ"ע שלהז"ג כגון פ"ו דמדינא הנשים חייבות אלא שגזרת הכ' הוא שמיעט נשים לא ילפינן מנשים משום ג"ש לה לה וכו' ע"ש במש"ל וא"כ נאמר גבי מילה כלפי מ"ש תוס' בקדושין דסוגיא כמ"ד מילה שלא בזמנ' נוהגת בין ביום וכו' נוכל לומר דסוגיא דפרק החובל נמי כמ"ד נוהג בין ביום וכו' והוי מ"ע שלהז"ג ולא אמעט אלא מגזרת הכ' והלכך לא ילפינן מהיקשא דומיא דפ"ו. ועיין בתוספ' הרא"ש ב"ק (דף פ"ח) שכ' עבד אינו מחויב למול את בנו דמהי תיתי כיון דאשה פטור'. נראה דלא כמש"ל. ואפשר דקאי למאי דקי"ל דמילה שלא בזמנ' אינה נוהגת אלא ביום כמ"ש הרמב"ם והוי מ"ע שהז"ג עכ"ל שער המלך. ועיין רשב"ץ ח"ר סי' קס"ט שכ' דדוקא לענין מ"ע שהז"ג ילפי' עבד מאשה בין לקולא בין לחומרא אבל לענין שאר כל המצות לא ילפי' מהדדי רק לחומרא ולא לקולא ע"ש:

[ח.] מגל' דף ד' אמר ריב"ל נשים חייבות במקרא מגלה שאף הן היו באותו נס [שאף על הנשים גזר המן להשמיד]. כתבו תוס' פי' רשב"ם שעיקר הנס הי' על ידן בפורים ע"י אסתר בחנוכה ע"י יהודית בפסח בזכות נשים צדקניות נגאלו וקש' דלשון שאף משמע שהן טפלות. לכך נ"ל שאף הן היו בספק להשמיד וכו' וכן בפסח וכו' וכן בחנוכ' הגזרה הית' מאד עליהן. יש מקשין למה לי גבי מצה היקש' דכל שישנו תיפוק לי' שהן היו באותו נס. וי"ל דמשום האי טעמא לא מחייב אלא מדרבנן אי לאו היקשא ורבינו יוסף איש ירושלים תירץ ס"ד למפטרה מג"ש דט"ו ט"ו דחג הסכות עכ"ל. ועיין שער המלך פ"ט מחמץ שהקש' בשם ספר עץ חיים אי אמרי' מטעם באותו נס חייבין דבר תורה מאי פריך בסוכ' (דף כ"ח) האזרח ל"ל מ"ע שהז"ג היא ומאי קושיא דסד"א דחייבות מטעם באותו נס דענני כבוד. ותירץ שעה"מ מש"ה לא משני הגמ' כך משום דאכתי הוי קשה הניחא לר"א אלא לר"ע דסכות ממש היו האזרח ל"ל עכ"ל. ועוד תירץ בשם ספר אחד ובירושלמי פי' באות' סכנה וכו' מבואר מדבריו דס"ל להר"י דלא מחייבי נשים מטעמא באותו נס אלא בדאיכא סכנ' ע"ש. ובפסחים דף ק"ח אמר ריב"ל נשים חייבות בד' כוסות שאף הן היו באותו נס וכו' כתבו תוס' ואי לאו האי טעמא לא היו חייבות משום דמ"ע שהז"ג אע"ג דד' כוסות דרבנן כעין דאורייתא תיקון עכ"ל. ועוד כתבו תוס' מה שפי' רשב"ם שעל ידן נגאלו הא בירושלמי גריס שאף הן באותו ספק משמע באות' סכנה דלהשמיד. והא דאמרי' דפטורות מסוכ' אע"ג דאף הן היו באותו נס כי בסכות הושבתי התם בעשה דאוריית' אבל בד' כוסות דרבנן תקנו גם לנשים כיון שהיו באותו נס עכ"ל. ובשבת דף כ"ג נמי אמרי' אמר ריב"ל נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו נס וכו'. וע' שער המלך פ"ו ממצה שכ' מקשין העולם לדעת הר"י איש ירושלים דאצטריך היקשא דכל שישנו אע"ג דאף הן היו באותו נס משום דס"ד למפטרא מג"ש ט"ו ט"ו. קשה מאי קאמר רבא בסוכ' (דף כ"ח) דאיצטרך האזרח למעוטי נשים משום דסד"א נילף ט"ו ממצה הא מדאיצטריך היקשא דכל שישנו שמעי' דנשים פטורות מסוכ' דאי לא למאי איצטריך הא בלא"ה מחייבו מבאותו נס וכו'. ותי' דתוס' ס"ל דהיקשא צריך לדברים הבאים לידי חימוץ כדאיתא בפסחים ומה שהקשו תוס' ל"ל היקשא ת"ל אף הן היו באותו נס אין כוונתם לישתוק מהיקשא דהא צריך לדברים הבאים וכו' אלא כונתם להקשות לר' אליעזר דאמר נשים חייבות במצה ד"ת (פסחים דף מ"ג ע"ב) משום כל שישנו וע"כ מטעם דאין היקש למחצ'. אמאי לא קאמר מטעם שאף הן באותו נס ואהא תירצו דאי לאו מהיקש הוי ס"ד למפטרי' מג"ש דט"ו לפי האמת דאית לן האזרח וכו' עכ"ל וע' עוד שם:

[פסק]:

[ט.] בפרק י"ב מע"א כתב הרמב"ם כל מצות ל"ת שבתור' אחד אנשים ואחד נשים חייבין וכו' וכל מצוה שהיא מזמן לזמן ואינ' תדירה נשים פטורות חוץ מקדוש היום ואכילת מצה בליל פסח ואכילת הפסח ושחיטתו והקהל ושמחה שנשים חייבות. ובפ"ד מקרבן פסח פסק כר' יוסי. ובפ"ד מתפילין פסק דלילה אינ' זמן תפילין שנא' מימים ימימה ושבת ויו"ט אינן זמן תפילין שנא' והיו לאות ושבת וי"ט הם עצמן אות (והיינו קרא דר' עקיבא בעירובין דף צ"ו ע' בכ"מ). ובפ"א מתפלה פסק דנשים ועבדים חייבין בתפלה לפי שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא. ובפ"ה מברכות כתב נשים ועבדים חייבין בברכת המזון וספק יש בדבר אם הם חייבין מן התור' לפי שאין קבוע לה זמן או אינם חייבין מן התור' לפיכך אין מוציאין את הגדו לים י"ח. [וזהו בעי' ולא אפשטא ברכות דף כ' ומדברי רבינו נראה דאף העבדים בכלל ספק. וע' בתשב"ץ ח"ר סי' קס"ט שכ' בשם יש מפרשים דלא מבעיא בגמ' אלא בנשים אבל עבדים חיבין בודאי מן התור' וכו' וזה אינו כמ"ש רבינו פה]. ובפ"א ממילה כתב דמיל' בין בזמנ' ובין שלא בזמנה אין מלין אלא ביום. ובפ"ז ממצה כ' דנשים חייבות בד' כוסות ובפ"א ממגיל' כתב הכל חייבין בקריאתה אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררין. (כלו' לאפוקי אינם משוחררין ואין לדמותן לנשים דשאני נשים שאף הן היו באותו נס כ"כ ב"י). וטור א"ח סי' תע"ב כ' ד' כוסות א' אנשים וא' נשים חייבין ובכל מצות הנוהגות באותו לילה. כ' הב"י כיון דטעם דאף הן היו באותו נס מטעם זה חייבות בכל מצות וכו' וע' במ"א שם ס"ק ט"ז:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה