כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות מ (כלל קטו) מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך
[א.] [ביצה] דף י"ב מתני' בש"א אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את הספר תורה לרה"ר וב"ה מתירין וגמ' תני תנא קמי' דרב יצחק בר אבדימי השוחט עולת נדב' בי"ט לוקה א"ל דאמר לך מני ב"ש היא דאמרי לא אמרי' מתוך שהותר' הוצא' לצורך וכו' דאי ב"ה הא אמרי מתוך שהותר' שחיט' לצורך (אך אשר יאכל לכל נפש) הותר' נמי שלא לצורך מתקיף לה רבא ממאי דב"ש וב"ה בהא פליגי דלמא בעירוב והוצא' לי"ט קמפלגי מר סבר עירוב והוצא' לי"ט ומר סבר אין עירוב וכו' דכתיב ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת בשבת אין בי"ט לא (אע"ג דעיקר הוצא' מויעבירו קול במחנ' נפקא בא ירמי' ופי' שלא נאסרה אלא בשבת אבל שחיט' שהיא אב מלאכ' ובכלל לא תעשה מלאכ' אימא לך אפי' לב"ה אם הותרה לצורך לא הותר' שלא לצורך) מתקיף לה רב יוסף אלא מעתה לפלוגי באבנים (אי אין איסור הוצא' אין איסור טלטול שלא נאסר טלטול אלא משום הוצא') אלא מדלא פליגי באבנים ש"מ בהוצא' שלא לצורך פליגי (דכ"ע יש הוצא' לי"ט אלא שמן התור' הותרה לצורך וב"ה אית להו כיון שהותר' לצורך הותרה מן התור' לגמרי אלא רבנן גזור במידי דהוי טרחא דלא צריך כגון אבנים אבל בקטן וס"ת דצריכין לבו ביום לא גזור וב"ש ל"ל מגו ומידי דצורך אכיל' הותר ושאינו צורך אכיל' באיסורו עומד מן התור'). כתבו תוס' לדעת רש"י דב"ה ס"ל דהואיל והותר' הותר' לגמרי מן התורה וכו' קשה חדא דאמרי' פסחים (דף מ"ו) האופ' מי"ט לחול לוקה ולא אמרי' מתוך ואפי' לרבה דלא לקי היינו משום הואיל ועוד דמוחק הספרים דגרסי אלא מעתה הוציא אבנים לב"ה ה"נ דלא מחייב וכו' ומסקי תוס' דודאי הוצא' שלא לצורך י"ט כלל אסור מן התור' כגון אופה מי"ט לחול ומוציא אבנים דליכא לא לצורך נפש ולא לשמחת י"ט וחייב מדאורייתא וכי פליגי בדברים שאין לצורך אוכל נפש ואיכא בהם צורך י"ט קצת כגון קטן למולו דמצוה נקראת צורך י"ט וס"ת לקרות ולולב לצאת בו וכן פירש ר"ח אבל ליתא דלאו דוקא קטן למולו דגם טיול שרי. וא"ת השוחט עולה מה צורך יש לו בה י"ל דה"נ איכא שמחת י"ט שלא יהא שולחנך מלא ושלחן רבך ריקן עכ"ל. וכ"כ הרא"ש דצריך צורך קצת דאלת"ה האופ' מי"ט לחול וכן שרפת קדשים אמאי אסרי' ומוגמר נמי אסרי' משום דאינו שוה לכל נפש וכ"ש דבר שאין צורך היום קצת עכ"ל. ושער המלך בפ"א מי"ט הביא בשם הר"ן בשיטה כ"י למהר"א לפפא וז"ל ואני אומר שלא כוון רש"י לומר שלא תהא שום הוצא' אסור' בי"ט מן התור' למאן דאית ליה מתוך שהרי כתב ואף ר' יוחנן סבר במתוך פליגי ולכ"ע יש איסור הוצא' בי"ט מויעבירו דישנה בשאר מלאכות וירמי' מזהירן. על השבת שהן חמורין והלואי ישמעו וכו' הרי גילה דעתו דלמאן דאית לי' מתוך איכא הוצא' בי"ט דמתסרא מדאורייתא עד שהוצרך לומר דמה שלא הזהירן אלא על השבת משום הלואי ישמעו ולפיכך נרא' שהוא סובר דכל הוצא' שאינו עושה אלא ליומי' אע"פ שאין בה צורך היום כלל שרי מדאוריי' אבל הוצא' שאין עושה אלא לצורך מחר מתסר' מדאורייתא וטעמא דמלתא דכיון דמשום מתוך אתינן עלה א"א להתיר יותר ממה שהתיר' התור' כאוכל נפש שלא התיר' אלא לצורך יומו ומצינו למילף הכי מהכנה דרבה דמשום דסתם ששי חול הוא דריש דאין י"ט מכין לשבת בודאי דרבה לאו בהכנה דממילא דוקא מוקי קרא אלא אף הכנה דבידים נמי מדריש הלכך למאן דל"ל הואיל אסור לאפות מי"ט לשבת מן התור' למאן דאית לי' הואיל משכחת בדברים האסורים וכ"ש שאסור מן התור' מי"ט לחול דאע"ג דבהכנ' דממילא משתרי חול טפי משבת משום דלא חשיבה למהוי לה הכנה ה"מ למישרי ההוא מידי לחול משום ה"ט אבל הדבר הברור שאם אסור לאפות מי"ט לשבת כ"ש לחול ומשו"ה אתקיף רב יוסף דאם איתא דאין הוצא' לי"ט ליכא שום הוצא' דמתסרא מדאוריית' אפי' לצורך חול שהרי אין הוצא' מלאכ' בי"ט כלל אלא ודאי יש הוצא' בי"ט מן התור' במוציא לצורך חול וכיון דמשום מתוך אתינן עלה אין להתיר יותר מאוכל נפש עצמו והמוציא אבנים מי"ט לחול מחייב ומשום לתא דהך הוצא' גזרו חכמים אפי' בהוצאת אבנים דליומא ומש"ה לא מני ב"ה לאפלוגי באבנים ולפ"ז כשהי' ירמי' מזהירן על השבתות אף על י"ט הי' לו להזהיר שלא להוציא מי"ט לחול דודאי רוב המשאות שהיו מוציאין לצורך חול לפיכך לא הזהירן אלא על השבתות שהלואי ישמעו זה דעתי בשיטת רש"י עכ"ל. ובאספ"ז כתב מקשה הרשב"א על רש"י אי עירוב והוצא' לי"ט לחייב בהוצאת אבנים ואי הוצאת אבנים לא אסירי אלא מדרבנן א"כ אין עירוב והוצא' לי"ט. ומורי הרב אמר שזו כונת רש"י דהא דכתיב ולא תוציאו משא לאו לאשמעי' די"ט אינו כשבת דאדרב' כי אסר רחמנא הוצא' בשבת אף י"ט בכלל אלא שחזר והוציאו מן הכלל כשהתיר' לצורך אכילה ואפי' שלא לצורך שרי מדאורייתא משום מתוך ואפ"ה כיון שהוצאה חשובה מלאכ' דאצטריך רחמנא להתיר' דין הוא שיגזרו במידי דהוה טירחא דל"צ וכו' ואם לא הי' מלאכ' חשוב' בי"ט לא היו אוסרין טלטול אבנים בי"ט דעיקר איסורייהו בשבת אינו אלא משום הוצא'. וא"ת לפי' מורי קשה דהא האופ' וכו' ותירץ דבין רבה ובין רב חסדא תרווייהו ס"ל דלא אמרי' מתוך רב יוסף סבר דאמרי' מתוך אפי' שלא לצורך כלל דהא מייתי הא דר' יוחנן והא גיד כאבן דלא חזי לי' וכו' ורב' חולק על זה ואמר דלא אמרי' מתוך להתיר אלא אם הוא דבר שראוי אם יבאו אורחים ותדע דקאמר ואף ר' יוחנן סבר שבמתוך פליגי מכלל דאיכא מאן דס"ל כאתקפתא דרבה דלא אמרי' מתוך וא"ת דלמאן דאית לי' מתוך הותרה דבר אע"פ שאין בו צורך כלל לכם ולא לכותים דאמר רחמנא היכא משכחת לה וי"ל דאע"פ שהתיר' התור' שלא לצורך כלל אפ"ה לצורך כותים אסור וא"צ לתת טעם לדבר וגזרת הכ' הוא ומן הטעם הזה אסור למאן דאית לי' הואיל ואין צורך לידחק דבדברים האסורים דליכא הואיל מיירי. ותדע דרבה ור"ח ל"ל מתוך דפי' התם הבערה בעצי אשרה וס"ל דמשום דמבשל בי"ט מחייב ואמאי הא אמרי' מתוך אלא ודאי ל"ל מתוך ואפשר לומר לפי שיטת רשב"א דבמבשל גיד פליגי דר' יוחנן סבר כיון דמתהני מיני' אפי' באיסור לא לקי משום מתוך ורבה סבר אע"ג דאמרי' מתוך מבשל גיד חייב כיון שאינו ראוי לו בהיתר וזה דוחק עכ"ל. ואמרי' בגמ' ואף ר' יוחנן סבר במתוך פליגי דתני תנא קמי דר"י המבשל גיד הנשה בחלב בי"ט ואכלו לוק' חמש משום מבשל גיד ומשום אוכל גיד ומשום מבשל בב"ח ומשום אוכל בב"ח ולוקה משום הבער' א"ל פוק תני לברא הבער' ובשול אינה משנה ואת"ל משנה ב"ש היא דלא אמרי' מתוך שהותר' הוצא' וכו' ה"נ לא אמרי' מתוך שהותר' הבער' וכו' דאי ב"ה כיון דאמרי מתוך שהותר' הוצא' ה"נ אמרי' מתוך שהותר' הבער' וכו'. כתבו תוס' מה צורך איכא במבשל גיד כיון שהוא אסור וי"ל כיון שהי' בדעתו של זה לאכול היינו צורך י"ט עכ"ל (ע' בריטב"א מכות דף כ"א שכ' וא"ת ולתני גיד הנשה של נבלה ולילקי שש וי"ל דלא פרכינן הכי למרבי בלאוין אלא על משנתנו דיש חורש תלם וכל דתני יש בעי לרבוי בלאוין אבל בהא דלא קתני יש לית לן למפרך הכי דלא בעי תנא למתני אלא דבר שיש בו חידוש ובגיד של נבלה מאי חדוש איכא למיתני שילק' משום נבלה אי משום דיש בגידין בנ"ט הא אשמעי' הא בבב"ח והיינו דלא פרכי' לקמן דליתני במבעיר בעצי אשר' דאית בי' תרי לאוין ואע"ג דפרכינן ולילקי נמי משום לא תביא תועבה התם כיון דאוקימנא בעצי אשר' אית להו למתני כל לאוין דאית ביה אבל אי לא בעי למתני עצי אשרה אלא עצי הקדש לא פרכינן דלתני עצי אשרה לרבות בלאוין וזה ברור עכ"ל):
[ב.] כתובות דף ז' רב יהוד' שרי למבעל בתחל' בי"ט אמר רב פפי משמי' דרבא אפי' בשבת רב פפא משמי' דרבא אמר בי"ט שרי בשבת אסור. א"ל רב פפי לר"פ מאי דעתך מתוך שהותר' חבורה לצורך (אוכל נפש כגון שחיטה) הותרה נמי שלא לצורך. אלא מעת' מותר לעשות מוגמר בי"ט מתוך שהותר' הבערה וכו' א"ל עליך אמר קרא אך אשר יאכל לכל נפש דבר השוה לכל נפש (ומוגמר אינו אלא למפונקים) אלא מעתה נזדמן לו צבי וכו' א"ל אלא דבר הצורך לכל נפש קאמינ' צבי צריך לכל נפש. כתבו תוס' וא"ת הא לדידי' נמי תקשי וכי לא סבר מתוך הא טעמא דב"ה הכי הוא וי"ל שהיה סובר דטעמא דב"ה משום דאין עירוב והוצאה לי"ט. ועי"ל שהיה סובר הותר' שלא לצורך ובלבד שיהא דבר הרגיל וזה אינו רגיל יותר ממוגמר עכ"ל. ובד"ה מתוך כתבו תוס' ומוצא חמץ בתוך ביתו דאמרי' פסחים (דף ז') דכופה עליו כלי ולא שרינן לשורפו משום מתוך היינו משום דאסור לשרפו מדרבנן משום מוקצה דאסור לטלטלו אבל אין לומר דאיירי כשביטלו דמ"מ מדרבנן מצוה לשרפו והוי צורך היום דבמצוה דרבנן נמי שרינן היכא דאיכא למימר מתוך עכ"ל. וכ' באספ"ז בשם רא"ה הא דאמרי' הותרה שלא לצורך והוא שיהי' צורך היום או שאר הנאת הגוף וכו'. ועוד כתב בשם שטה ישנה על הא דקאמר מאי דעתך מתוך וכו' כלו' כל אותן מלאכות שהותרו לצורך או"נ לא היו בכלל לא תעשה כל מלאכה והאי דכ' רחמנא אשר יאכל לכל נפש לסימנא בעלמא הוא דכתבי' שכל המלאכות הצריכות לאכילה יהו מותרות בי"ט ובלבד לצרכי ישראל אבל לא לצרכי כותים וכו'. אלא מעתה מותר לעשות מוגמר אלא לאו דלא אמרי' האי מתוך שלא התיר הכ' אלא לצרכי אכיל' בלבד וכו' וטעמא דב"ה משום דאין עירוב וה"ה דפליגי נמי באבנים אלא אורחא דמילתא נקט ולהודיעך כחו דב"ש וכו' א"ל עליך אמר וכו' לעולם אמרי' מתוך מיהו בדבר הדומ' לאכיל' שהיא צריכה ושוה לכל נפש וכו' מיהו הא קשיא מתוך מנלן ומנין לנו להתיר אלא מה שהתיר הכ' כל שיש בו צורך אכילה ממש ונראה מדכתיב לכם ומשמע לכל צרכיכם וכו'. עוד כתב והי' נראה לפרש מתוך שהותרה חבורה. פי' כל שם שחיטה חדא היא וכיון שהותרה לצורך הרי לא היתה שחיט' בכלל לא תעש' כל מלאכ' ומעתה כל שחיטה מותרת והיינו דשחיטת עולת נדבה שרי לכ"ע אבל מין חבורה אחרת הרי היא עדיין בכלל לא תעשה והכי קאמר מתוך שהותר' חבורה העשוי' לצורך אוכל כגון שחיטה הותרה נמי חבורה וכו' כיון דמ"מ הרי יש כאן צורך הנאת הגוף ונמצא לפ"ז דכל שחיטה הותר' אפי' שלא לצורך כיון דעיקר שחיטה עשויה ורגילה לצורך או"נ ושאר חבורה לא הותרה כ"א לצורך הנאה וכו' וכן כל הבערה לצורך תבשיל שרי וכל בשול שרי והיינו מבשל גיד דלא לקי לב"ה אע"ג דהאופה מי"ט לחול לוקה לר"ח היינו משום דמכין לחול וה"ה נמי שוחט לצורך חול דלא התירו אלא כעין שחיטת עולת נדבה שאינו לצורך חול אע"ג דלצורך י"ט נמי ליתא. והא דאמרי' בפסחים המוצא חמץ בפסח כופה עליו כלי ולא שרינן לשרפו היינו משום דלא הוי הבער' לצורך בשול אלא לשרוף ובכה"ג לא שרינן אלא לצורך הנאת הגוף. וה"נ אמרי' גבי הוצא' מתוך וכו' כך הי' נרא' לפרש ותוס' לא פירשו כן עכ"ל:
[ג.] פסחים דף ה' ע"ב אמר רבא ש"מ מדר' עקיבא תלת (מדלא נפקא לי' דהאי יום ראשון) דכתיב אך ביום הראשון תשביתו (מערב י"ט אלא משום דאסור להבעיר בי"ט) ש"מ אין ביעור חמץ אלא שרפה וש"מ (מדקאמר ומצינו להבער' שהיא אב מלאכה) הבער' לחלק יצאת וש"מ לא אמרי' הואיל והותר' הבערה לצורך הותר' נמי שלא לצורך. כתבו תוס' דלא אמרי' מתוך אע"פ דבעינן צורך היום קצת הכא מה שמבער הוא צורך עכ"ל. (ע' בתומת ישרים שהקש' בשה הרא"ש מלוניל דאפי' אי אמרי' מתוך נמי שפיר קאמר ר"ע מצינו להבערה שהיא אב מלאכ' ואסור בי"ט דהא חמץ בשרפה יליף מנותר ושרפת נותר לא דחי י"ט כדאיתא בכמה דוכתי):
[ד.] שבת דף צ"ה ת"ר החולב והמחבץ כגרוגרת המכבד והמרבץ והרוד' חלת דבש שגג בשבת חייב חטאת הזיד בי"ט לוק' מ' דברי ר"א וחכ"א אחד זה ואחד זה (אחד שבת ואחד י"ט) אינו אלא משום שבות. כתבו תוס' תימא לר"י כיון דמותר לגבן מן התורה אפי' בדאפשר אפי' לא יהא מותר מדרבנן אלא בדלא אפשר א"כ נפל ביתו בי"ט מותר לבנותו בי"ט משום מתוך דהותר בנין לצורך דמגבן הוי משום בונה ובלבד שיהא צורך היום לאכול בתוכ' שלא יכנו שרב ושמש וי"ל דאסור מדרבנן דהוו עובדא דחול כי היכי דאסרינן טחינה והרקדה בי"ט עכ"ל:
[פסק]:
[ה.] בפ"א מי"ט כתב הרמב"ם כל מלאכ' שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה בי"ט שלא לצורך אכיל' לוקה חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות והבערה שמתוך שהותר' הוצאה בי"ט לצורך אכיל' הותרה שלא לצורך אכיל' לפיכך מותר להוציא בי"ט קטן או ס"ת או מפתח וכו' מותר להבעיר אע"פ שאינו לצורך אכילה ושאר מלאכות כל שיש בו צורך אכיל' מותר כגון שחיטה ואפייה ולישה וכיוצא. וכל שאין בהם צורך אכיל' אסור כגון כתיבה ואריגה ובנין וכיו"ב. כ' ה"ה המכוון בדעת רבינו שכל מלאכה שחייבין וכו' ואות' מלאכ' הוא שלא לצורך אכילה וכו' לוקה חוץ מן הוצאה וכו' אע"פ שאינה לצורך אכילה אינו לוקה ואפי' עשאן שלא לצורך אכילה. ופי' מלאכה שהיא שלא לצורך אכילה נתבאר בדברי רבינו שכולל כל המלאכו' שאינה נעשה באכילה ושתייה וא"כ היה מן הדין שיהי' הוצא' והבערה נאסרין כמו כתיבה ואריגה אלא שמתוך שהותרה לצורך אכילה הותרה שלא לצורך. ונרא' טעם לשני אלו. ההוצא' לפי שאף היא באוכל ומשקה ואף על פי שהיא בדברים אחרים אמרינן מתוך. והבערה אף על פי שאינה באוכל ומשקה כתיב לא תבערו ביום השבת הא בי"ט מותר. וכן דרשו וכו' לפי שביום השבת מיותר דהא בשבת מיירי קרא לעיל מיניה וביום השביעי וגו' אבל שאר מלאכות שאינן לצורך אכיל' כגון כתיבה וכו' אפי' עשאן לאכילה לוקה. ושאר מלאכות שהן באכילה כגון שחיטה וכו' אפי' עשאן שלא לאכלן אינו לוקה כמו שיתבאר בפרק זה. בהשגות כתב בירושלמי לא תאסור ולא תשרי עכ"ל. וכתב ה"ה וענין הירושלמי כך הוא מהו להדליק נר של אבטלה חזקיה אמר אסור מתניתא פליגא על חזקיה לא תבערו אש ביום השבת בשבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בי"ט אין תימא בדברים שיש בהן אוכל נפש אנן קיימין והא כתיב אך אשר יאכל לכל נפש וגו' א"ר אבינא תני תמן ב"ש אוסרין וב"ה מתירין ר' נחום אחוי דר' אילעי בעי קמי דר' יוחנן א"ל לא תאסור ולא תשרי ע"כ. פי' דר' אבינא ס"ל דב"ש וב"ה בדין הוצא' במתוך פליגי וכי היכ' דאמרי ב"ה בהוצאה מתוך ה"נ בהבערה. ואף על גב דר"י אמר בירושלמי לא תאסר וכו' לא סמך עליו רבינו כיון שבגמרתנו ר' יוחנן עצמו השוה אותן עכ"ל. ועוד כ' ה"ה שהרמב"ם מפרש כפירש"י דבהוצאת אבנים וכיוצא אינו אסור אלא מדבריהם ע"ש. (ע' תוס' ביצה דף כ"ג שכתבו דטעם מאן דאסר בירושלמי נר של בטלה משום דסבר הבערה לחלק יצאת דהוי אב מלאכ' ואסור בי"ט שלא לצורך ומאן דשרי סבר ללאו יצאת והבערה שלא לצורך מותר בי"ט ולא הוי אב מלאכה. וכ"כ תוס' פסחים דף ה' ע"ב בשם ריב"א מ"ד ללאו יצאת לא הוי אסור בי"ט כיון שאין שם מלאכה עליה). ומ"א בסי' תקי"ח הקשה על ה"ה מהא דפסחים (דף ה') דאמר ר"ע דאסור לשרוף חמץ בי"ט דרחמנא אמר לא תעשה וכו'. ומצינו להבערה שהיא אב מלאכ' א"כ ש"מ אף על גב דלא תבערו לא נאמר בי"ט מ"מ אסור מלא תעשה כל מלאכה וא"כ הדרא קושיא לדוכתה למה אמרי' מתוך וא"ל דזהו דוקא למ"ד הבערה לחלק אבל למ"ד ללאו לא אסור כמ"ש תוס' ולכן אמרי' בה מתוך אם כן מאי קאמר ש"מ תלת ש"מ הבערה לחלק וש"מ לא אמרי' מתוך דהא חדא היא דהא בהא תליא ועוד דדוחק לומר דב"ש וב"ה דפליגי במתוך פליגי בפלוגתא דר' יוסי ור"נ אי ללאו יצאת וכו' וצ"ע עכ"ל. ופר"ח א"ח סי' תצ"ה הרבה להקשות על ה"ה. ומסיק דרמב"ם ס"ל דבעינן צורך קצת והא דקאמר דוקא בהוצאת והבערה וכו' אף על גב דבגמרא איתא אפי' בשחיטה ואפייה ובשול שרבינו הוקשה לו מהא דאסרי' לכבות את הנר משום דבר אחר ולא אמרי' מתוך א"ו לא קי"ל כר"י אלא בהוצאה והבערה והטעם לפי שהוצאה מלאכה גרועה כמ"ש תוס' ריש הזורק ולפיכך אמרי בה מתוך והבערה הוי מטעם דה"ה דכתיב וביום השבת ותפסת מועט תפסת וגלי קרא דדוק' כשיש צורך קצת ולהכי צריכי לטעמא דמתוך בהבערה דלא תימ' שהותרה לגמרי אבל שאר מלאכות אף על פי שיש בהם צורך קצת לקי עלייהו ואתיא ברייתא דהשוחט עולת נדבה אפילו כב"ה. ושוב מצאתי בירושלמי פ"ק דביצה סיוע לזה דגרסי' ר' חייא בשם רבי יוחנן המבשל נבלה בי"ט אינו לוקה שהותר מכלל בישול ורשב"ל אמר לוקה שלא הותר מכלל בישול אלא לאכילה בלבד ודוחק לומר דרשב"ל ל"ל כלל מתוך וטעמ' דב"ה משום אין עירוב והוצאה. אלא משמע דס"ל דלא אמרי' מתוך אלא בהוצאה והבערה אבל בבישול ושאר מלאכות לא הותרו אלא לצורך אכילה ופסק כוותיה דר"ל משום ההיא בפ"ב דביצ' דאזלי כוותיה וכו' ומ"מ העיקר כדעת רוב מפרשים דבכל מלאכות אמרי' מתוך עכ"ל. ושעה"מ בפ"א מי"ט פירש דברי הרמב"ם כך. דהא אמרי' מתוך היינו דוקא במידי שאין איסורו בא מפורש מן התור' כגון שחיטה ובישול דהמלאכה נעשית באוכל עצמו הלכך אמרי' מתוך אבל במידי דאיסורו בא מפורש בתור' כגון ההיא דכתישה ותולש את השער דאינו אלא מכשירי או"נ וא"כ כיון דקרא קא ממעט בהדיא מכשירי או"נ ממיעוט' דהוא לבדו אין סברא לומר מתוך שהותרה באוכל עצמו הותרה במכשירין דהא גלי קרא בהדיא דלא אמרי' מתוך ומש"ה אסרו כתישה בי"ט לצורך כסוי כיון דאין המלאכה אלא במכשירין ה"ל מכשירין שאפשר לעשותו מאתמול דאפי' לצורך או"נ אסור מן התור'. והלכך רבינו שפסק דמכשירי או"נ אפי' א"א לעשותן מעי"ט אסור כרבנן דר"י כמ"ש ה"ה פ"ד דין ח' וכו' וזה כוונת ה"ה וכו' ע"ש שהאריך בכוונתו. והכלל דבכל מלאכת או"נ אמרי' מתוך. וכ"כ הרא"ש וכן דעת רבינו וטור והא דכ' הרמב"ם השוחט לכותים או לחול אינו לוקה משום הואיל תיפוק לי' משום מתוך נרא' דס"ל לרבינו דהא דממעטינן כותים מקרא דלכם גזרת הכתוב הוא דאף על פי שהתירה התור' מלאכה שלא לצורך אכילה מטעם מתוך אפ"ה אסרה לצורך כותים ואהדרי' לאיסורא קמא אי לאו משום הואיל. ואופה לחול הוא מטעם שכתב הר"ן בשיטה כ"י למהר"א לפפא עכ"ל שעה"מ: