כסף נבחר חלק ב· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות מ (כלל קז) מעמד שלשתן
[א.] גיטין דף י"ג אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך. תנהו לו לפלוני במעמד שלשתן (הנותן והמקבל ומי שהמעות בידו הם במעמד א') קנה (המקבל) ופליגי שם רב זביד סבר כ' אמר רב ה"מ בפקדון דקני לי' כל היכא דאית' אבל מלוה לא ורב פפא סבר אפי' במלוה אמר רבא מסת בר' מלת' דרב בפקדון אבל במלוה לא והאלקים אמר רב אפילו במלוה. אתמר נמי אמר שמואל משמי' דלוי מלוה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה וטעמ' מאי אמר אמימר נעשה כאומר לו בשעת מתן מעות משתעבדנ' לך ולכל דאתי מחמתך א"ל רב אשי אלא מעתה הקנה לנולדים דלא הוו בשעת מתן מעות ה"נ דלא קני אלא א"ר אשי בההיא הנאה דקא משתני' לי' בין מלוה ישנה למלוה חדשה גמר ומשעבד נפשי' (השתא להאי ומנתק מקמא) א"ל הונא מר בריה דר' נחמי' אלא מעתה כגון הני דבי בר אלישב דכפתי ושקלי לאלתר ה"נ דלא קנה. וכ"ת ה"נ נתת דבריך לשיעורין אלא אמר מר זוטר' הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכת' בלא טעמ' (כאלו קבלה משה מסיני שא"צ לתת בה טעם). כתבו תוס' פי' מה שמועיל לקנות אבל טעם יש למה תקנו מעמ"ש שלא יצטרך לטרוח ולעשות קנינים כתבו תוס' בשם ריב"א וכן ר"ת דמעמד ג' קני בעל כרחו של לוה ושל נפקד דאל"כ למ"ד דלא אמר רב אלא בפקדון למה הוצרכו לתקן מעמד ג' יאמר לו זכי. ועוד ראיה מב"ב דף קמ"ט גבי איסור גיורא דאמר אי במעמד ג' לא אזילנ' משמע דאי אזל הי' קונה בע"כ וכו' מיהו להאי טעמ' דמפרש בהאי הנאה דקא משתני וכו' משמע דלא קנו אלא מדעתו. מיהו בלא"ה מפיק לי' מההוא טעמ' עכ"ל וכ"כ הרא"ש. ור"ן כ' דלא מהני בע"כ ומה שהוצרכו לתקן מעמ"ש הא בזכי סגי י"ל דנ"מ אם אין הפקדון ברשות הנפקד ורבא נמי הי' יכול להוציאן מרשותו וכו'. ועוד כתבו תוס' אומר ר"ת אע"ג דאמר שמואל המוכר ש"ח לחברו וחזר ומחלו מחול. מכר או נתן במתנה במעמ"ש אינו יכול למחול וכן משמע בקדושין דף מ"ח דאיתא התם התקדשי לי בש"ח או שהי' לו מלוה ביד אחרים והרשה עליהן רמ"א מקודשת וחכ"א אינה מקודשת ואמרי' במלוה בשטר ובמלוה בע"פ קמפלגי במלוה בשטר בדשמואל וכו' ובמלוה ע"פ בדרב הונא אמר רב מר סבר ה"מ בפקדון (דאית' בעין וסמכה דעתי' דמקבל הוא דקני מעמ"ש) אבל מלוה לא ומר סבר לא שנא מלוה וכו'. ומדלא קאמר כ"ע אפי' במלוה והכא בדשמואל ובסמכה דעתה קמפלגי ש"מ דבמעמד ג' אינו יכול למחול. וא"ת בב"ק דף פ"ח גבי היא שחבלה באחרים משני כל לגבי בעלה ודאי מחלה והשתא תמכור במעמד ג' דאע"ג דבעל ודאי לא יתרצה הא פרישית דאפי' בע"כ קני. ועוד גבי שחבלה בבעלה תמכור במעמד ג' וכו'. וכן בב"מ דף י"ט גבי מצא שובר דפריך בזמן שהאשה מודה אמאי יחזיר ניחוש דלמא כתבה ליתן בניסן וכו' ומשני ש"מ איתא לדשמואל והשתא ניחוש דלמה מכרה במעמ"ש וכו'. וי"ל דלא תקנו מעמד ג' בכתובה דאפשר שלא תבא לידי גביי' לעולם. ועי"ל דהתם גבי שובר אין לחוש וכו' דאי אין עדים שמכר' הבעל והאשה יכפרו המכיר' ואם יש עדים ואומרים שבעל נתרצה ודאי שובר שקר ואם מיחה אז מוכח דהשובר אמת עכ"ל. וכ"כ הרא"ש דאינו יכול למחול וטעמ' כיון שהיו ג' במעמד א' נסתלק שעבוד המלוה מעל הלוה ואפי' שעבוד הגוף פקע ומשתעבד גופו לשני ולא נשאר לראשון שום זכות בו עכ"ל. ועוד כתבו תוס' או' ר"ת דלא תקנו מעמד ג' בכותי אם הנפקד או הלוה כותי וא"ל ישראל תנהו לישראל אחר לא קנה כיון דאפי' א"ל זכי לא קנה דאין זכיי' לכותי ה"ה במעמ"ש לא קני ואי המקבל כותי ואמר ישראל לישראל תנה לכותי כ"ז שאינו חוזר בו יתן אפי' בלא מעמד ג' אבל אם חוזר בו לא יתן אפי' אמר במעמד ג' אם לא שאינו יכול להשמט מן הכותי. ואם הנותן כותי נראה דקנה דאם ממונ' של ישראל הפקיעו ע"י מעמ"ש כ"ש ממונ' של כותי. ועוד דבדינהם דיינינן לי' דאמרי' לי' לכותי כך דינם כדאמרי' בב"ק דף קי"ג עכ"ל. וכ' הרא"ש ומעמד ג' על ידי שליח ששלח הנותן לנפקד ואמר השליח בפני המקבל שיתנם לו כ' הרמב"ם בטור סי' קכ"ו רמב"ן דאינו מועיל דהלכת' בלא טעמא הוא והבו דלא לוסיף וראי' מאיסור גיורא דאמר רבא אי במעמד ג' לא אזילנ' אבל לא הי' ירא שמא ישלח איסור שליח ויאמר לרבא שיתנם לרב מרי. אבל במעמד שליח המקבל נרא' דקנה דלענין הפקעת ממון מן הנותן הבו דלא לוסיף אבל לענין זכיית המקבל שלוחו כמותו עכ"ל. וכתב רמב"ן בחדושיו דמעמד ג' לא מהני בע"כ. ועוד כתב בשם הראב"ד שמעי' מיניה דאמימר דהיכ' דאמר לי' בפירוש משתעבדנ' לך וכו' ואי זבין או יהיב וחזר ומחלו אינו מחול דהא משתעבד לכל דאתי מחמתו וכו' ואם כדבריו [דהיינו לראב"ד] לאמימר לא משכחת להו לדשמואל דמחול דהא בשעת הלואה הוא שנעשית כמו שאמר משתעבדנ' וכו' ולאמימר בכל הלואה קאמר דנעשה כמשעבד לכל דאתי וכו' וא"כ לעולם לא משכחת דמוחל וקשי' דשמואל אדשמואל עכ"ל. וכן הביא הרשב"א בשם רמב"ן דמעמ"ש יכול למחול [וכן נרא' שנוטה דעתו]. ועוד כתב הרשב"א הא דאמרי' מעמד ג' ה"מ באומר מנה לי בידך ויש לו בידו אבל באומר הלויני ותן לו לא קנה ויכולין הן לחזור בה כדתנן בב"מ דף קי"א המחהו אצל חנוני וכו' אינו עובר ופליגי רב ששת ורבא אי חוזר או אינו חוזר וקי"ל דחוזר עכ"ל. וריטב"א קדושין דף מ"ח כתב בקצרה אם אין לממחה אצלו כלום אע"פ שקבל עליו יכול לחזור אא"כ פטרו אידך לממחה וכו' ושלוחו דמקבל מהני כדמוכח פרק החובל אנן יד עניים אנן וזכינן לעניים מדין מעמד ג' מיהו ליתא ע"י שלוחו של ממחה ומעמד ג' בע"כ של לוה לא מהני ודין מעמד ג' איתא בכל דבר שגופו ממון לאפוקי שטר דבעי כתיבה ומסירה ודין מעמד שלשתן איתא אפי' בכותי בין שהוא ממחה או נמחה או מקבל וכל היכא דאמרי' דקנה היינו שלא מצי זה שקבל עליו ולא הממחה לחזור אבל הנמחה יכול לחזור כ"ז שלא פטרו בפירוש ומעמד ג' אינו יכול למחול עכ"ל. וע' תוס' בכורות דף מ"ט שכתבו מיהו צ"ע דילמ' היכא דאין יכול להוצי' מידו בב"ד לא תקנו מעמד ג' כמו שלא תקנו בכתובה משום דלא נתנה לגבות מחיים וכו' ע"ש: [ב.] בבא מציעא דף קי"א מתני' אחד שכר האדם וא' שכר הבהמ' וכו' יש בהן משום ביומו תתן שכרו ומשום לא תלין וכו' המחהו אצל החנוני ואצל השולחני אינו עובר עליו. גמ'] איבעי' להו חוזר (השכיר אצל בע"ה אם החנוני לא נתן לו וחייב בע"ה לשלם) או אינו חוזר (על בע"ה) רב ששת אמר אינו חוזר רבה אמר חוזר וכו'. כ' הרי"ף והלכת' כרבה. ואי קשיא לך הא דאמרי' אמר רב הונא וכו' במעמד ג' קנה דאלמא לא מצי למיהדר התם מנה לי בידך קאמר דקא מקנה לי' להאי מאי דאית לי' גבי דהאיך אבל הכא ל"ל גבי חנוני מידי דמקנה לי' להאי אלא בהקפה היא דבעי למיתן הלכך בדלא יהיב לי' חנוני מצי לאהדר על בע"ה. ואי קשי' האי דאמרי' בגמ' דבני מערבא בענין חנוני על פנקסו הדא דתימ' בשלא העמידו אצלו אבל אם העמיד הפועלים אצל החנוני אין בע"ה חייב לפועלים כלום דאלמא קנו ואע"ג דל"ל לבע"ה גבי חנוני כלום. בני מערבא כרב ששת ס"ל דאמר אינו חוזר וכו' הדין סברא דילן ואיכ' מרבוותא מאן דמוקים להא דרב יהוד' אמר רב במתנה בלחוד אבל המחאה במלוה וכיוצא בה דפרעון הוא קאמר דמצי הדר בי' ואייתי ראי' מהא דהמחהו וכו' ואנן בררינן דהמחהו אצל חנוני לא דמי להך דרב ודקאמר דהך דרב יהודה אמר רב במתנה בלחוד היא ליתא ממעשה דהני גינאי דעבד חושבנא וכו' דאתא לקמי' דרב נחמן אמר לי' מאי איעבד לך חדא דאמר רב הונא וכו' במעמד ג' קנה וכו' והתם פרעון הוא ולא מתנה וכו' עכ"ל. כתב נמוקי יוסף כתב הגאון בתשו' דאע"ג דאינש דעלמא דלית לי ברי' ולא מידי לא מחייב אע"פ שהמחהו אצלו [דהא הכא לדעת רי"ף שניהם יכולין לחזור שולחני ושכיר] אם לא אמר בפי' פטור אותו ואתחייב אני לך חנוני ושולחני אפי' רבה מודה דלא מצי הדרי בהו כיון דאומנותן הוא ומתהני דלסמכי אינשי אדבורייהו גמרי ומשעבדי נפשייהו וכו' ומיהו אע"ג דשולחני משתעבד לי' לשכיר ס"ל לרבה דכיון דשכיר לא פטרי' לבע"ה בהדי' חוזר עליו. ואפי' בדאית לי' גבי שולחני לההוא מידי שהמחהו בו הכי הוי דינא דאע"ג דקני לי' במעמד ג' היינו לענין שאין הנמחה יכול לחזור בו אבל המקבל יכול לחזור בו אצל הלוה כל שלא פטרו בפירוש וכן דעת ר"ת. ועוד כתב הגאון בתשו' דאע"ג דדינא הוא דמלוה מצי הדר ביה על הלוה אם נתרשל מלוה ולא תבע לאותו שהמחהו אצלו עד שאירע לו עניות לוה פטור דהוי לי' כמי שהראה לו מקום שיש בו מעות צרורות מונחות ואמר לו טול משם וקבל עליו ופשע ולא נטל עד שאירע בהם מאורע דודאי פטור. ירושלמי ראובן הי' חייב לשמעון סמכי' גבי לוי אפרסן לוי (פי' העני) לית ראובן חייב הדא דאת אמר בשלא עשו ערמה אבל עשו ערמה חייב עכ"ל הרי"ף וכ' נ"י עשו ערמה כלו' שהמחהו אצלו בחזקת שהוא עשיר ונמצ' שהוא עני באותו שעה חייב וכו' ולפי דברי הגאון ור"ת שכתבנו כי פטרינן לי' בשלא עשו ערמה דוקא כגון שפטרו בפירוש ואפ"ה אם עשו ערמה חייב עכ"ל ואיני מבין דבריו דהא אם פטרו בפירוש בלאו הכי אינו חוזר על הלוה כדלעיל]. מדברי רי"ף דהכא מדכתב האי ירושלמי סתם משמע דאם לא פטרי' בפירוש נמי אינו יכול לתבוע את הלוה. וכ"כ הר"ן בגיטין שרי"ף סבר אפי' לא פטרי' וכו'. וכ"כ טור ח"מ בסי' קכ"ו. ובעל העיטור סבר דצריך שיפטור אותו: [פסק]:
[ג] כתב הרמב"ם פ"ו ממכירה היו עומדין שלשתן ואמר לו מנה שיש לי בידך בין פקדון בין מלוה תנהו לזה קנה ואין אחד משלשתן יכול לחזור בו. ודבר זה אמרו חכמים שהוא הלכה שאין לה טעם לפיכך אין למדין ממנה לדין אחר. כ' ה"ה פי' דאין א' מג' כגון ראובן שחייב ללוי מנה ושמעון חייב לראובן והמחה ראובן את לוי אצל שמעון אין א' יכול לחזור וכו' עכ"ל. הי' ראובן חייב לשמעון מאה זוז ואמר ללוי תן לשמעון ק' זוז אלו שאני חייב לו עד שאתן לך או שאעשה עמך חשבון וא"ל הן וקבל שמעון כ"א משלשתן יכול לחזור ואפי' פרע לוי לשמעון מקצת חובו. לפיכך אם לא פרע לוי לשמעון חוזר שמעון ותובע את ראובן בשאר חובו. כתב כ"מ בענין אם יכול למחול נחלקו הפוסקים גם נחלקו בענין הממחה חברו אצל אחר במעמד ג' אם נפטר ממי שהי' חייב לו. ואם צריך שיפטרנו בפי'. ולפי דעתי שני מחלוקות אלו תלוים זה בזה שמי שסובר שאם לא פטרו בפי' אינו פטור כיון שעדיין יש לו תפיסת יד בזה החוב א"כ יכול למחול. ומי שסובר אע"פ שלא פטרו בפירוש פטור אין יכול למחול. ודעת רבינו שאינו יכול למחול ממ"ש פ"ה מאישות שאם קידש אשה בחוב שיש לו ביד אחרים במעמד ג' דמקודשת כמ"ש שם ה"ה. גם הר"ן בהאיש מקדש כתב שזה דעת רבינו וא"כ ממילא ס"ל שאע"פ שלא פטרו פטור וכן דעת הרי"ף ואע"פ שהרא"ש וטור סוברים שאם לא פטרו בפי' לא נפטר ממנו ועכ"ז סובר שאינו יכול למחול. מ"מ מ"ש דהא בהא תליא טעמא דמסתבר הוא. ורבינו הביא פט"ז ממלוה כל דיני ממחה את חבירו דבר ברור שרי"ף ורמב"ם ס"ל דאפי' לא פטרו בפירוש הוא פטור עכ"ל. ומש"ל כתב הלא הראב"ד ס"ל דנפטר הלוה בסתם ואיהו סובר דיכול למחול וצ"ע. ובפ' ט"ז ממלוה כתב הרמב"ם ראובן שהי' חייב וכו' והיו שלשתן עומדין וקבל לוי ונמצא ראובן עני וכו' הרי לוי חוזר וכו' שזה הטעהו אם ידע לוי שהוא עני או שהי' עשיר באותו שעה והעני אינו יכול לחזור שהרי קבל. ואם טען לוי שהי' ראובן עני והטעהו ושמעון אומר עשיר הי' יראה לי שעל שמעון להביא ראי' ואח"כ יפטור מחוב לוי. ובש"ע סי' קכ"ו הביא המחבר בראשונה דעת הרי"ף שא"צ שיפטרנו בפירוש. ודעת העיטור בשם יש מי שאומר. ורמ"א כ' נ"ל להורות כסברא אחרונה. ולענין בע"כ פסק ש"ע כריב"א והש"ך מסיק שלא מהני בע"כ. ועוד פסק דאינו יכול למחול: [ד.] עוד כתב ש"ע אמר ראובן לשמעון סתם במעמד ג' תן מנה ללוי ולא אמר מנה שיש לי בידך ושמעון מודה שיש לראובן מנה בידו וכו' מסתמא על מנה שיש לו אמר וקנה (רמב"ן) וי"א לא קנה (רמ"ה ורא"ש). ועוד כתב ראובן וכו' שטר חוב שיש לי בידך תנהו ללוי במ"ג כל שלא חזר בו ראובן חייב שמעון ליתן ללוי אבל אם חזר לא ועיין סי' ס"ו סעי' י"ט. ועוד כ' רמ"א בשם תה"ד דאפטרופוס של יתומים נמי הוי כשליח יתומים ולא יוכל להקנות מעות יתומים במע"ג. וכתב ש"ע מעמד ג' ליתא מפי כתב אלא במ"ג ממש (ריב"ש רכ"ב):
[ה.] כתב הטור אפי' לדברי הרא"ש דשליח המקבל מהני במעמד שלשתן אם לא עשאו המקבל שליח אלא שאמר ראובן לשמעון בפני לוי מנה שיש לי בידך תנהו ללוי שיזכה בו ליהודה יכול לחזור בו שהרי לוי אינו יכול לזכות בו ליהוד' עד שיבא המנה לידו ונמצא שלא זכה יהודה בכלום עכ"ל. וע' ריטב"א קדושין דף כ"ו נראה דפליג אזה דכתב הא דאמרי' בפ' שור שנגח ד' וה' גבי ההוא דתקע לי' לחבריה וכו' א"ל כיון דפלגא דזוזא לא בעינא ליה ליתביה לעניים. והדר אמר הבו ניהלי איזל ואברי ביה נפשאי ואמר רב יוסף זכו בי' עניים ואע"ג דליכא עניים דלזכו ביה הכא יד עניים אנן וכו'. פירוש וזכינן ביה לעניים מדין מעמד שלשתן ושמעי' מיניה דמעמד שלשתן בכל כה"ג שאמר תנהו לפלוני זה שיזכה בו לפלוני זה זכה וכו' עכ"ל נראה שהריטב"א מפרש דעדיין לא בא ליד רב יוסף אמנם מתוס' שם נראה דכבר בא לידו. א"כ ליכ' הוכח' מכאן. וכ"כ באספ"ז ב"ק דף ל"ו בשם המאירי שהדיין זוכה לעניים אע"פ שלא יקבלו זכו בו מדין מעמד ג' ומ"מ ראינו מי שכתב שאין מעמד ג' קונה בדרך הזה ר"ל שאלו אמר ראובן ללוי תן ממון זה שבידך לשמעון זה שיזכה בו ליהודה אין זה כלום שכל עצמו של מעמד ג' חדוש הוא ואין לך בו אלא חדושו ואין הדברים נראין עכ"ל הרב המאירי. עוד שם כתב בשם רא"ה ז"ל נמי כריטב"א ע"ש. וש"ע ח"מ סי' קכ"ו כתב כטור. וכתב סמ"ע דוקא קודם שהגיע ללוי אבל אחר שנתן שמעון ע"פ ראובן המנה ללוי ליתנו ליהודה ודאי זכה בה יהודא עכ"ל. וש"ך כ' אע"פ שכבר נתן וכו' לא זכה בו יהוד' מטעם מעמד ג' דכיון דלא קנהו בשעה שהיו שלשתן עומדין יחד במה יקנהו אח"כ הרי כבר נתבטל מעמדם עכ"ל. עוד כתב ש"ע יש מי שאומר שאין חילוק בין ישראל לכותי במעמד ג' (טור בשם הרי"ף) ויש מי שחולק (טור בשם ר"י) (כמ"ש בתוס' וברא"ש לעיל) כ' ראב"ן בסי' מ"ז דטעמ' דשמואל דאמר המוכר שטר חוב יכול למחול כיון דלא יצא החוב לגמרי מרשות ראובן שאם יטעון הלוה ללוקח פרעתיו למלוה ישתבע לי שלא פרעתיו ואפרע לך משתבע לי' וכיון שאין הלוקח יכול ליפרע אא"כ ישבע המלוה אם יטעון הלוה כן הוי המלוה בחזקת המוכר עדיין מהני מחילתו מגו דמהני שבועה ואם הודה הלוה בפני המוכר והלוקח שלא פרעו שוב אין המוכר יכול למחול דהא לא מצי טעין פרעתי וכיון שהודה הלוה שלא פרע ושהוא חייב לו יצא לגמרי מרשות המוכר כיון שאין צריך המוכר לישבע וכן במעמד ג' אינו יכול למחול עכ"ל. וש"ך סי' ס"ו ס"ק ע"ה כתב לדעת ראב"ן אם יש בשטר נאמנות אין יכול למחול. כ' הש"ע ח"מ סי' ס"ו הנותן ש"ח לחברו או מכרו במעמד ג' אינו יכול למחול. כ' הש"ך נראה ברור דחוב שבשטר אינו נקנה במעמד ג' כלל אפי' גוף החוב וגרע ממלוה ע"פ וטעמ' בשלמא חוב בע"פ דנסתלק הלוה מן המלוה לגמרי נקנה במעמד ג' דעשאו חכמים כאלו פרע הלוה למלוה ונתן המלוה המעות ללוה ושוב חזר ונתן הזוכה המעות ללוה דה"ל לוה בע"ד דזוכה ושוב אין לו עסק עם המלוה הראשון ויכול לטעון לזוכה פרעתיך וכה"ג מה שאין כן בהלואה שבשטר שכל זמן שהשטר הוא ביד המלוה ובאי כוחו לא נפטר הלוה מן המלוה הראשון לענין פרעתי ואף אם יתן המלוה לזוכה השטר בכתיבה ומסיר' וכו' דמ"מ אי תימא כיון דשלשתן עומדין יחד הוי לי' כאלו פרע לוה למלוה וכו' אם כן אבטל ליה שטרא לגמרי אלא ודאי לא אבטל ליה שטרא והוי ליה כאלו לא פרע עדיין למלוה ומשועבד עדיין למלוה הראשון והזוכה צריך לבא בשטרו מכח המלוה וכו' אמנם מבואר מתוס' ורא"ש ורמב"ן ורשב"א דאין חילוק בין שטר למלוה ע"פ דלתוס' ורא"ש בכל ענין במעמד ג' אין יכול למחול ולרמב"ן וסייעתו בכל ענין יכול למחול וכל כמה דלא מחל נקני השטר במעמד ג' ואין נראה לפענ"ד דברור כמ"ש והלואה בע"פ א"י למחול ודין מעמד ג' לא שייך בשטר כלל אפי' להקנות גוף החוב אך מסתפינא בזה שכבר הורו הגדולים הקדמונים. אכן בזה שגוף השטר ושעבודו אינו נקנה במעמד ג' נראה לי להלכה למעשה כי יש ליישב גם דברי פוסקים הנ"ל לזה כמ"ש למעלה (דהיינו דמעמד ג' לא מהני אף לדעתן רק להיות מלוה ע"פ ולא להיות מלוה בשטר) ונ"ל עיקר בזה כי המוכר ש"ח במעמד ג' ובכתיבה ומסירה באותו מעמד ג' וחזר ומחלו מחול והשטר בטל. רק החוב נשאר מלוה ע"פ שחייב הלוה ללוקח ודלא כטור ומחבר עכ"ל הש"ך בסי' הנ"ל ס"ק צ"ז: