אור ברסלב
כסף נבחר חלק ב אות מ (כלל קג) מלוה אי קונה או לא

כסף נבחר חלק ב· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות מ (כלל קג) מלוה אי קונה או לא

אות מ (כלל קב) מלאכה שאינה צריכה לגופה

[א.] קדושין דף מ"ז אמר רב המקדש במלוה אינה מקודשת (ואפי' ישנה בעין) מלוה להוצאה ניתנה (הלוה רשאי להוציאה בהוצאה ואינו חייב להעמידה בעיסקא שתהא מצויה בכל עת שיתבענה וכיון דלהוצאה ניתנה הוי לה כדידה ולא יהיב לה מידי) נימא כתנאי המקדש במלוה אינה מקודשת ויש אומרים מקודשת מאי לאו בהא קמפלגי דמר סבר להוצאה ניתנה ומר סבר לאו להוצאה ניתנה ותסבר' אימא סיפ' ושוין במכר שזה קנה ואם מכר לו קרקע שנקנה בכסף אם אמר לו מלוה שיש לי עליך יהא לך בשביל המכר ונתרצה לו קנה הלוקח אם ישנו בעין אי אמרת להוצאה ניתנה במאי קני אמר ר"נ הונא חברין מוקי לה במילי אוחרי (דהך מלוה לא במלוה שיש לו עליה קאמר) אלא שאמר התקדשי לי במנה ונמצא חסר דינר מר סבר כסיפ' לה מילתא למתבעי' וכו' מיתבי האומר לאשה התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שנאבד אם נשתייר הימנה שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ובמלוה אע"פ שלא נשתייר מקודשת [בההיא הנא' דמחיל לה גבה] ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ מלוה הרי היא כפקדון עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר מלוה אע"ג דלא נשתייר ומר סבר נשתייר אין וכו' אבל דכ"ע מקדש במלוה (שישנה בעין) מקודשת ומשני רבא דבריית' משבשת' ותני הכא ובמלוה אע"פ שנשתייר אינה מקודשת רשב"א אומר מלוה הרי היא כפקדון במאי קמפלגי [אי בלהוצאה ניתנה פליגי סוף סוף כתנאי אמרה לשמעתיה] אמר רבה אשכחתינהו לרבנן בבי רב דקאמרי במלוה ברשות בעלים לחזרה והוא הדין אונסין קמפלגי (לעולם להוצאה ניתנה לכ"ע ואם שלח בה יד להוציא ממנה שוה פרוטה הרי החזיק בהם ואין הבעלים יכולין לחזור בהם והוי מלוה ואינה מקודשת ואפי' רובה בעין והכא בשלא הוציא ממנה כלום ולהכי אמר רשב"א מקודשת דקסבר מלוה שהיא כולה בעין ברשות בעלים היא לחזרה אם בא מלוה לחזור בו חוזר הלכך השתא הוא דיהבה ניהליה וה"ה לאונסין קיימא נמי ברשותי' דאי מתאנסי פטור הלוה) ואמינא להו לאונסין כ"ע ל"פ דברשות לוה קיימי דלא גרע משאלה מה שאלה דהדר' בעינא חייב באונסין מלוה לא כ"ש אלא הכא מלוה ברשות בעלים לחזרה איכא בינייהו. כתב רשב"א על הא דאמרינן ואי מלוה להוצאה במכר אמאי קנה ש"מ דהכי הלכת' וגרסי' בירושלמי ר' חייא בשם ר' יוחנן קדושי מלוה לחומרין ובקרקעות לא קנו ובמטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע ורי"ף שלא כתבה משום שסמך עצמו אמ"ש דאינה מקודשת ה"ה לשאר קנינין וקשי' לי מההיא דאמרי' באיזהו נשך ויין אין לו דמשמע הא יש לו יין חייב ליתן ונ"ל דהתם לאו לענין שמחויב לתת לו יין אלא לענין שאם נתייקר היין לאחר מכאן אין כאן ריבית אבל בירושלמי פירשוה בחיוב מקח ממש דגרסי' התם במטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע ביקש להעמיד מקחו נשמעינה מן הדא והרי לך אצלי יין וכו' הא אם יש לו יין חייב תני ר' חייא אם יש לז חייב ליתן לו ע"כ בירושלמי ונראה לפ"ז דמה שאמרנו דאין מוסרין אותו למי שפרע דוקא בשחזר בו הלוקח אבל בשחזר בו המוכר אי אפשר לחזור בו ומלוה עדיפ' מנתינת מעות דלקנות במלוה מלתא דלא שכיח ולא גזרו בו רבנן וכו' אלא שעדיין יש להתיישב בפירוש הירושלמי דהאיך אפשר שאין מוסרין את הלוקח אפי' למי שפרע ויהא המוכר חייב להעמיד לו מקח עכ"ל:

[ב.] קדושין דף ו' ע"ב אמר אביי המקדש במלוה אינה מקודשת (דקיחה משדה עפרון גמרי' דיהיב מידי בשעת קדושין ומלוה להוצאה ניתנה וכבר הן שלה ומעות אחרים היא חייבת לו) בהנאת מלוה מקודשת ואסור לעשות כן מפני הערמת ריבית האי הנאת מלוה היכי דמי אילימ' דאזקפה דאמר לה ד' בה' (והשתא אמר לה התקדשי לי בזוז חמישי) הא ריבית מעליית' הוא ועוד היינו מלוה (שאף הזוז הזה כבר מחויבת ועומדת) לא צריכ' דארוח לה זימנא (זמן הלואתו ואמר לה התקדשי בהנאה זו שאת היית נותנת פרוטה לאדם שיפייסני על כך או לי וכו' וכ"ש אם מחל לה כל המלוה ואמר לה התקדשי לי בהנאת מחילה זו דהשת' הוא דקא יהיב לה הך פרוט' דהנאת מלוה אבל כי מקדש לה בעיקר המעות לאו מידי יהיב לה שכבר הם ברשותה והם שלה). כתבו תוס' מה שפי' בקונט' דריבית קצוצה לא הוי כיון שאין האשה נותנת לאיש כלום לא נהירא כיון שהוא נותן לה זה פרוט' בקדושין ולא נתן לה כלום הוי כאלו נתנה לו פרוטה ממש והוי ריבית גמור וכו' לכן פר"ת דאיירי הכא שהיתה חייבת מעות לאדם אחר והגיע זמנו לפרוע ובא זה ונותן למלוה פרוטה לארווח' לה זימנ' וקדשה באות' הנא' וכו' עכ"ל. ורי"ף כתב כרש"י וז"ל ואי קשיא לך היכ' אלימ' הנאת מלוה מגופא דמלוה לא קשי' הנאת מלוה אית' ומש"ה מקודשת בי' מלוה גופא ליתא דיקדש בה דקיי"ל להוצא' ניתנ' עכ"ל. ורא"ש כתב נמי כרש"י אם אמר בהנאת מחילת מלוה מקודשת דלא גרע מארוח וכו' וכ"ש כאן שמאריך לה זמן לעולם ויש בהנאה זו כמה פרוטות תדע דאמרי' לקמן דבמכר נמי לא קנה אם קנה קרקע במלוה ואמרי' לקמן דף כ"ח יש דמים שהן כחליפין כיצד החליף דמי שור בפרה וכו' והאיך קונה באלו המעות והא מלוה נינהו אלא במחילת מלוה וה"ה לענין קדושין עכ"ל. ורשב"א כתב שר"ח פירש דשקלינהו מינה והדר אוזפינהו ניהלה ואמר לה בההיא הנאה דקא שביקנ' לך עד כך וכך זימנ' מקודשת ומסרה לה דאי בדלא שקלינהו היכ' עדיפ' הנאת מלוה ממלוה עצמה וכו'. והראב"ד פירש במלוה שהגיע זמנה והמעות בידה דכיון דבע"כ יכול לגבותה הרי הוא כאלו גבאם וכו' ואינו מחוור דכל שלא גבאם מלוה ממש היא ויכולה לפרעם לאחרים ומלותו של זה אינו בעולם עכ"ל. ובב"מ דף מ"ו ע"ב אית' יש דמים שהן כחליפין כיצד החליף דמי שור בפרה (מכר לו שור בכך וכך מעות ומשך את השור ונתחייב לו המעות א"ל הלוקח פרה יש לי שאני נותן לך בדמי השור ונאותו יחדיו וקבל עליו נתחייב בעל הפרה לתת את הפרה ואין אחד מהם יכול לחזור וכו') כתבו תוס' ומקני להו במחילת דמים אע"ג דאמר בקדושין דף ו' המקדש במלוה אינה מקודשת ובמכר לא קנה היינו כי קדשה או קנה החפץ במעות שחייב לו אבל קדשה או קנה בהנאת מחילת מלוה מועיל כמו ארוח לה זימנא ואדבר עליך לשלטון עכ"ל. ואספ"ז כ' ולדידי לא קשיא הכא במאי עסקינן כגון דאית לי' לשמעון ברשותי' הנהו נ' זוז שנתחייב לו מדמי השור ולא דמי למלוה דאית לי' רשות לאפוקה אבל הכא מעת שנתחייב לו דמי השור ואית לי' לא מצי לאפקינהו אלא מחייב לפרוע לו מיד הלכך הו כפקדון גבי' והוי כנתינת מעות בעין עכ"ל. וע' תוס' ב"מ דף ט"ז שכתבו מלוה אינו קונה במכר והא דאמר ושוין במכר שזה קנה היינו במלוה שיש לו על אחרים וכו'. וע' שעה"מ פ"ג הלכה ט"ו מאישות שכ' שדברי תוס' דהכא סתרי לתוס' דבדף ט"ו דהתם משמע דמלוה קונה ע"ש וגם נרא' דתוס' גרסי בקדושין גבי מלוה ובמכר ל"ק וכן נרא' מרא"ש בפ"ק דקדושין אכל הרי"ף ורמב"ם לא גרסי הכי:

[פסק]:

[ג.] כתב הרמב"ם פ"ה מאישות המקדש במלוה אפי' הית' בשטר אינה מקודשת וכו' מפני שהמלוה להוצאה ניתנה ואין כאן שום דבר קיים ליהנות בו מעתה שכבר הוציאה אותו דינר ועברה הנאתה הי' לו אצלה מלוה על המשכון והחזיר לה המשכון מקודשת שהרי היא נהנית במשכון מעתה והרי הגיעה הנאה לידה. המקדש בהנאת מלוה מקודשת כיצד כגון שהלוה אותה עתה ר' זוז ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאת זמן שארויח לך במלוה זו שתהי' בידך כך וכך יום ואיני תובע ממך עד זמן פלוני מקודשת שהרי יש לה הנאה מעתה להשתמש במלוה זו עד סוף זמן שקבע ואסור לעשות כן מפני שהוא כריבית ופרשו רבותי בהנאת מלוה דברים שאין ראוי לשומען. כתב הראב"ד הראשונים פירשו כגון שהגיע זמן וכו' [כמ"ש הרשב"א לעיל בשמו] . כתב ה"ה יש מי שכ' שאם הית' מלוה בשטר והחזיר לה השטר בשעת קדושין ויש בנייר שוה פרוט' מקודשת וכן נרא' מדברי רמב"ן ורשב"א ורבינו לא הזכיר חזרת השטר ואפשר שאף הוא ז"ל יודה בזה אלא שא"כ הי' דעתו כשהזכיר דין משכון הי' לו להזכיר זה עכ"ל. ובש"ע אה"ע סי' כ"ח איתא הי' לו מלוה אצלה אפי' בשטר אינה מקודשת אפי' עדיין המעות בידה ולא שלחה בהם יד (אבל מרמב"ם משמע אם עדיין בעין בידה מקודשת אבל בכל הסוגי' לא משמע כן וע' חדושי מהרי"ט עכ"ל ב"ש) ואפי' החזיר לה השטר ויש בו ש"פ. טור בשם רמב"ם. ויש מחמירין בזה וכו' מגיד משנה). התקדשי לי בשטר חוב וכו' שמין את הנייר אם יש בו ש"פ מקודשת ואם לאו הרי היא ספק מקודשת. וכ' ב"ש להרמב"ם אפי' אמר בש"ח לא הי' דעתו על הנייר וכו' ע"ש. הי' לו מלוה אצלה ואמר לה וכו' בהנאת מחילת מלוה מקודשת וי"א שאינה מקודשת וכו'. ועל מה שכתב הרמב"ם והחזיר לה משכון מקודשת כתב ה"ה ויש סוברין דאפי' אינו מחזיר לה המשכון בשעת קדושין מקודשת ודברי רבינו עיקר וכן הסכים הרשב"א וכן נרא' מדברי רמב"ן עכ"ל. ובש"ע שם נמי איתא ויש אומרים שאפי' לא החזיר וכו' והן דברי ר"י בתוס' קדושין דף י"ט ד"ה מלוה וכו' ואפי' אין מחזיר לה המשכון אלא שמוחל לה את המלוה וכו' וא"ת כיון דמקדש במחילת מלוה אפי' בלא משכון אמרינן לעיל דמקודשת וכו' ויש לומר דהיכא דאיכא משכון גרוע טפי דס"ד דלא סמכה דעתה כיון דאינו מחזיר לה המשכון קמ"ל וכו' עכ"ל וע' שם עוד בסוגי' ובתוס'. ובפ"ה ממכירה כתב הרמב"ם וכן ראובן שמכר מטלטלין לשמעון בחמשים זוז וקנה שמעון המטלטלין ונתחייב בדמים ואחר שנתחייב בנ' זוז אלו הי' לו יין או בהמ' או עבד וכיוצא משאר מטלטלין והי' רוצ' למוכרן ואמר לו ראובן מכור אותן לי בנ' זוז שיש לי בידך דמי המכר ואמר לו הן קנה ראובן המטלטלין בכ"מ שהן וכו' שגם זה דבר שאינו מצוי ולא הצריכו בו משיכ' אבל אם הי' החוב לו עליו שלא מחמת מכר ואמר לו מכור לי מטלטלין בחוב שיש לי אצלך ורצו שניהם לא קנה עד שיגביה או שימשוך וכו'. כ' הראב"ד דבר זה אין לו שורש לענין קנין אלא לגבי מי שפרע ואף על פי שהרב מפרש כך בקדושין על משנת החליף שור בפרה אנו לא שמעינן אלא דמי שור שאינן ידועין למוכר את הפרה שגם זה מילתא דלא שכיח. ומה שכתב אבל אם הי' החוב וכו' א"א ואפי' למי שפרע עכ"ל. כתב ה"ה בבא ראשונ' הם דברי הלכות פרק הזהב גבי הא דאמר ויש דמים שהן כחליפין ורמב"ן הקשה מהא דאמר קדושין דף מ"ז ואי מלוה להוצאה במאי קני אלמא לא מקני זביני במלוה ואפי' מעות המלוה בעיני' דהא אסיקנ' להוצא' נתנה מכל שכן בליתנייהו בעינייהו וכ"כ הרשב"א וכו' וכתב רמב"ן בתי' קושיא זו ולפי מה שפירש"י בקדשה בהנאת מלוה וכו' אף כאן אפשר לאוקמי באומר לו בהנאת אותה מלוה שיש לי עליך מדמי שור שאני מוחל לך תהא חמורך לי מעכשיו עכ"ל וכו' והנרא' לי מדברי המחבר שאינה סומך על סוגיא דהאיש מקדש כמו שיתבאר פ"ז ומ"מ נרא' שהוא מחלק בין מלוה מחויבת מחמת מכר למלוה מחויבת מחמת שהלוהו ממש מעות בעין וטעם לזה נרא' לי לפי שחיוב הנעש' מחמת מכר אינו מצוי ולא תקנו בו משיכ' וא"ת ומ"מ במה יקנה והא הנך מעות ליתנהו בעולם איכא למימר דכיון דמחמת מכר נינהו ה"ל כאלו לא נתחייב לו מעולם במעות וכאלו החליפו פרה בשור דכיון דמשך האחד נקנה השאר בכל מקום שהוא אבל במעות הלואה ליכא למימר הכי ומ"מ יש בהן מי שפרע אבל לדעת רמב"ן ורשב"א ה"ז כמלוה בעלמא ובכל גוונ' במלוה עצמה לא קנה בהנאת מלוה קנה עכ"ל. ובפ"ז ממכיר' כתב מי שהי' לו חוב אצל חברו ואמר לו מכור לי חבית של יין בחוב שיש לי אצלך ורצ' המוכר ה"ז כמי שנתן דמים עתה וכל החוזר בו מקבל מי שפרע לפיכך אם מכר לו קרקע בחובו אין א' יכול לחזור בו ואף על פי שאין מעות המלוה מצויות בשעת המכר. כתב הראב"ד לא ידעתי זה למה שהרי הושוו כל הגאונים מלוה להוצא' ניתנ' ואינה כנתינת מעות כלל והכא אמרי' בקדושין ואי מלוה להוצאה במכר אמאי קני ואולי הטעהו הא דאמרי' מעמידין מלוה על הפירות והוא שיש לו וההיא לאו לענין קנייה מיירי אלא לאיסור ריבית עכ"ל. כתב ה"ה באמת שדבריו נכונים שאין מלוה קונה וכו' מ"מ כבר כתבתי דבהנאת מלוה קנה לדעת רמב"ן ורשב"א ודעת המחבר שאינה סומך על סוגיא דקדושין מכח ההיא דאמרי' ויש דמים שהם כחליפין ומ"מ שיטת האחרונים עיקר עכ"ל. ולח"מ בפ"ה ממכיר' כתב דהא ה"ה כתב שרבינו דחה סוגיא דקדושין ואם כן בכל מלוה קונ' ואיך יתרץ התם קושייתו במה קנה וכו' עיין שם שהרבה להקשות עוד ותירץ דה"ה הוקשה לו כאן אבל בפ"ז ניחא לומר דהתם כיון שהיו מעות בשעת הלואה חשיב לי' כאילו הי' בשעת המכר אבל כאן הוקשה לו דמעולם לא היו כאן מעות ובמה יקנה ותירץ כיון דמחמת מכר בא הו"ל כאילו החליף וכו' אף על פי שהפרה שמכר לו אינה בעולם שהרי לא הצריך רבינו שתהי' הפרה ברשותו אלא כיון שנתחייב דמים באותן דמים קנה דהכי משמע לישנא דמים שהן כחליפין וחשבינן לה כאילו עתה בעולם והחליף פרה בשור ומכאן למד רבינו ז"ל לכל מלוה דאף על פי שאינו בעולם חשבינן למעות כאילו היו עתה בעולם ומפני כן כתב בפ"ז דמלוה קונ' ומ"ש ה"ה אבל במעות הלואה ליכא למימר ר"ל מטעמא דהוי דבר שהוא מצוי ולהכי ליכא אלא מי שפרע בלבד אבל אין כוונתו לומר דבמעות הלואה לא שייך לומר דהמעות איתנהו בעולם וכו' עכ"ל. וב"י בח"מ סי' קצ"ט כתב וז"ל ובחדושי תלמידי רשב"א כתב שרמב"ם למד דמלוה קונ' מדאמרי' בריש הזהב קרא ומתניתא מסייע לר"ל וכו' ואמר ר"ח כגון שייחד לו כלי להלואתו וכו' ואלו תשומת יד לא אהדריה מ"ט לאו משום דמחוסר משיכ' ואם איתא דמלוה אינו קונ' היכי יליף מהכא דמעות אין קונות דלמא קונות והכא שאינו מחויב להחזיר כלי למלוה משום דליכא מעות אלא מלוה ולא קני אלא ודאי מלוה קונה ובעל החדושין כתב דאין מכאן ראי' דהא איכא לאוקמי כגון שיחד לו כלי בשעת הלואתו דאיכא מעות וכו' ודעת הרא"ש דברי רמב"ן וכ"כ רבינו סי' ר"ד דמלוה לא קנה כלל אפי' למי שפרע ואפ"ה בהאי דינא דראובן שאמר לשמעון מכור לי חפץ בדמים שאתה חייב לי מדמי חפץ שמכרתי לך סובר הרא"ש דקנ' משום דהוי מלתא דלא שכיח ואוקמי' אדין תור' ועשאו כאילו אין הדמים מלוה וכו' וכתב ד"מ אין בדברי הרא"ש בפרק הזהב הכרע שסובר כן ואי משום דכתב סתמא אפשר לפרשם דבהנאת דמים אלו קאמר כמו שפירשו רמב"ן ורשב"א וכו' עכ"ל. והגהות דרישה כתב דרבינו הטור הבין דברי הרא"ש ג"כ כמו שכ' הב"י מדחילק לקמן בסי' ר"ד בין א"ל יקנ' בהלוא' לבין א"ל בהנאת מחילת מלוה וכאן לא חילק ש"מ דבלא מחילת דמים נמי ס"ל דקנה מטעם שכתבתי עכ"ל. ואני תמה על כולם הלא מבואר מרא"ש קדושין דף ז' דהא דיש דמים שהן כחליפין מיירי במחילת מלוה כמ"ש לעיל אות ב' בשמו]. וכ"פ בש"ע סי' קצ"ט דאם החוב מחמת מכר קנה אבל שלא מחמת מכר לא קנה עי' שם ובסי' ר"ד הביא ש"ע דעת הרמב"ם בשם יש מי שאומר דקנ' במלוה ורמ"א כ' ויש חולקין וכו' וע' שם בסמ"ע שכתב דפלוגתתן דוקא בחוב מחמת הלואה אבל מחמת מכר אפי' הרא"ש מוד' וכו'. [ולפמ"ש לעיל אינו מוד' הרא"ש ואינו מחלק בין מחמת מכר לשלא מחמת מכר]. וע' שעה"מ פ"ה הלכה ט"ו מאישות שהקש' על מה שכ' ב"י בשם החדושים לעיל דאין ראי' מהא דתשומת יד וז"ל ולא הבינותי דבריו דאכתי תקשי מנא לי' לרבא דתשומת יד דקר' מיירי בשייחד לו כלי בשעת הלואה אדתקשי לרב יוחנן אימא דקרא מיירי בשייחד לו אחר הלואה דהו"ל מלוה ומש"ה לא אהדרינן קרא משום דמלוה אינו קונ' עכ"ל:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה