כסף נבחר חלק ב· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות מ (כלל צט) מחצה על מחצה אי הוי כרוב או לא
[א.] חולין דף כ"ז מתני' השוחט א' בעוף ושנים בבהמ' שחיטתו כשרה ורובו של אחד כמוהו וכו' חצי אחד בעוף וא' וחצי בבהמה שחיטתו פסולה: גמ'] אתמר רב אמר מחצ' על מחצ' כרוב הכי א"ל רחמנא למשה לא תשייר רובא רב כהנא אמר מחצה על מחצ' אינו כרוב הכי א"ל רחמנא שחוט רובא. תנן חצי אחד בעוף וכו' אמאי פסול הא עבד לי' רוב מדרבנן דלמא לא אתי למעבד פלגא אמר רב קטינא ת"ש חלקו לשנים (תנור שנטמא אין לו טהרה אלא נתיצ' ואם נשתייר רובו שלם לאו נתיצ' היא) והן שוין שניהם טמאין לפי שאי אפשר לצמצם (שיהיו מכוונים אלא ודאי בחד מינייהו איכא רובא ולא ידעינן בהי מנייהו הלכך לא סלקא טומא' מינייהו) הא אפשר לצמצם טהורין אמאי טהורין זיל הכא איכא רובא זיל הכא איכא רובא אמר רב פפא תרי רובי בחד מנא ליכא (דאי האי רובא האי מיעוטא אבל לענין שחיט' לא הוזכר אלא בחתיכת' וכי קרינא פלגא רוב חתוך ליכא דמכחיש דהאי פלגא דקאי לא מקרי רוב שלם). כתבו תוס' ויש להוכיח מכאן דבידי אדם אפשר לצמצם (אלא התם בכלי חרס כיון דאית ביה גומות א"א לצמצם) מדאפליגו אמוראי במחצ' על מחצה ובפ"ק דעירובין בפרוץ כעומד ואם אי אפשר לצמצם היכי שריא מספק ואפי' למאן דאסר לא אסר אלא משום דאגמרי' למשה שחוט רובא גדור רובא (וכ"כ ר"ן בחדושיו) וה"ר שמעון הי' מפרש דאמוראי דהכא ודפרוץ כעומד מצי סברי כרבנן דא"א לצמצם אפי' בידי אדם ופליגי כשדומ' לנו דהוי מחצה על מחצה ומאן דשרי משום דא ימא דשחט רובא ואפי' הן שוין רחמנא אמר לא תשייר רובא ומאן דאסר משום דאימא נשאר רובא קיים ואפי' הן שוים רחמנא אמר שחוט רובא וכו' עכ"ל. [ת"ש] שחט חצי גרגרת ושהה בה כדי שחיט' אחרת וגמרה שחיטתו כשר' ואי אמרת מחצה וכו' כרוב איטרפה לה. מי סברת בבהמה לא בעוף ממ"נ אי מחצה על וכו' הא עביד לי' רובא אי אינו כרוב לא עביד ולא כלום. כ' הר"ן ואי מחצה אינו כרוב כלו' מדרבנן כדאמרי' לעיל דלמא לא אתי למעבד פלגא הא לא עביד ולא כלום. וליכא למימר דלענין שחיט' אינה כרוב לחומרא מדרבנן אבל לענין טרפה ודאי מדינא הרי הוא כרוב וכיון דשהה מטרפא ליה שהאי אין בו שיעור שחיט' מדרבנן דליתא דאי חשבינן לי' רובא משום שחיט' הוא שאנו רואין אותו כאלו נשחט רובא ואי אפשר לחשבו כרוב לענין טרפ' ולא לענין שחיטה עכ"ל: [ת"ש] הרי שהי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש וגמרו שחיטתו כשרה ואי אמרת מחצה כרוב טרפ' הוי. אמר רבא שאני לענין טרפה דבעינן רוב הנרא' לעינים (כלו' רוב גמור שהוא ניכר) (פי' רוב משוער ונרא' לעינים לא שיהא המחצה המצומצם נדון כרוב ולפי מסקנא דלגבי שחיט' נמי בעינן רוב היינו נמי רוב המשוער ולא רוב גדול כמ"ש רובא דמינכר בברכות דף מ"ח אלא רוב גמור המשוער ותניא בת"כ להבדיל בין הטמא וכו' בין שנשחט רובו של קנה לנשחט חציו וכמה הוא בין רובו לחציו מלא שערה. רשב"א ז"ל). א"ל אביי ולאו כל דכן הוא ומה טרפ' דבמשהו מטרפא היכא דבעינן רובא בעינן רוב הנרא' לעינים שחיט' לא כ"ש אלא דכ"ע מחצ' על מחצה אינו כרוב וכי אתמר דרב ודרב כהנא לענין פסח אתמר הרי שהיו ישראל מחצה טהורים ומחצ' טמאים רב אמר מע"מ כרוב ורב כהנא אמר אינ' כרוב והתם מ"ט דרב דכתיב איש איש וכו' איש נדחה ואין צבור נדחין (ופלגא נהי דרובא לא מקרי מיהו מכלל יחידים נפקא להו ולא מדחי). ובפסחים דף ע"ט איתא הכי הרי שהיו וכו' רב אמר כרוב הללו עושין לעצמן (בטהר') והללו עושין לעצמן (בטומאה. טהורין לא עבדו בטומא' דהוי כרוב וטמאין לא נדחו לשני דהוי נמי רובא ורובא לשני לא מדחי) רב כהנא אמר אינה כרוב טהורין עושין הראשון וטמאין עושין את השני איכא דאמרי טהורין עושין ראשון וטמאין לא את הראשון דלא הוו רובא ולא את השני דלא הוי מיעוטא. תניא כוותי' דרב ותניא כוותי' דרב כהנא כתרי לישנא. ורב מתרץ הברייתות ולרב כהנא תנאי היא: [ב.] עירובין דף ט"ו ע"ב אתמר פרוץ כעומד רב פפא אמר מותר הכי אגמרי' רחמנא לא תפרוץ רובא רב הונא ברי' דרב יהושע אמר אסור הכי אגמרי' גדור רובא ומסיק הש"ס תיובתא דר"פ והלכתא כר"פ. תיובתא והלכתא אין משום דדייקי' מתני' כוותי' דתנן ולא יהיו פרצות יתירות על הבנין הא כבנין מותר. כתבו תוס' אין לתמוה דהכא קיי"ל פרוץ כעומד מותר ובחולין מסיק לכ"ע מחצה על מחצה אינו כרוב וכו' ושמא יש לחלק בין מחיצות לאיסור וטומאה. ורמב"ם פ"ז מקרבן פסח פסק כרב. בפ"א משחיט' פסק דצריך רוב. ובפרק ט"ז דשבת פסק פרוץ כעומד מותר. ובפ"ה הלכ' י"ו מסוכ' כ' סיכך בדבר פסול ודבר כשר זה בצד זה ואין במקום אחד מסכך הפסול רוחב ג"ט אם כל הסכך הכשר יותר על כל הסכך הפסול כשר. ואם הי' זה כמו זה בצמצום פסול מפני שסכך הפסול כפרוץ הוא נחשב. וע' ראב"ד שכ' הטעם משום שא"א לצמצם וה"ה כ' הא אמרי' בגמ' על מתני' המקרה סכתו בשפודין אם יש ריוח ביניהם כמותן כשר' לימא תהוי תיובתא דר"ה בר"י דפרוץ כעומד אסור ומשני מאי כמותן בנכנס ויוצא וכו' שהוא מעדיף. וזה תימא דרבינו כ' שצריך שיהי' יותר הא פסקינן פרוץ כעומד מותר. וגם כל מפרשים אחרונים ראיתי שסוברין כן שאם הי' כשר כפסול כשר ודעת רמב"ן כן הוא וכו' ע"ש מה שתירץ. וע' בכ"מ שכ' לפי גרסת ר"ת התירוץ במעדיף אליבא דכ"ע. וכ"כ הרא"ש שם וכו'. ועוד כתב הרא"ש בסוכה דף כ"ב דלענין אויר בסכך צריך להיות סכך מרוב' על האויר ולא שייך זה לפלוגתא דפרוץ כעומד דכך ניתנה הלכה שיהא הצל מרוב' ע"ש: