אור ברסלב
כסף נבחר חלק ב אות מ (כלל צז) מופלא סמוך לאיש אי דאורייתא או דרבנן

כסף נבחר חלק ב· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות מ (כלל צז) מופלא סמוך לאיש אי דאורייתא או דרבנן

אות מ (כלל צו) מודה במקצת

[א.] נדה דף מ"ה מתני' בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין (אם יודע' לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה) בת י"ב וי"א נדריה קיימין ובודקין כל שתים עשר' בן י"ב ויום א' נדריו נבדקין בן י"ג וי"א נדריו קיימין וכו': [גמ'] א"ר הונא הקדיש ואכל לוקה (הקדיש תוך זמן תינוק היודע להפליא ואכל את הקדשו לוק' ואע"ג דבמילי אחריתי לאו בר עונשין הוא) שנא' איש כי יפליא לנדור נדר ולא יחל דברו כל שישנו בהפלא' ישנו בבל יחל (כי יפליא מיני' מרבינן מופלא סמוך לאיש מופלא יודע לפרש לשם מי נדר סמוך לאיש שהוא סמוך לבוא לכלל גדול דהיינו שנה אחת קודם זמן שהוא ראוי להביא שערות והיינו בתנוקת כל י"ב ובתינוק כל י"ג אע"ג דבהאי קרא לא כתיב כי יפליא מ"מ כיון דנפקא לן מיני' דיודע להפלות הוי נדרו נדר קאי בבל יחל דהא כתיב איש כי ידור ומופל' סמוך לאיש בכלל איש וסמיך לי' ולא יחל) מתיב רב הונא בר יהוד' לרבא לסיוע לרב הונא לפי שמצינו שהשוה הכ' הקטן כגדול לזדון שבוע' ולאיסור ולבל יחל (מכי יפליא דמשמע דיודע להפלות סמוך לאיש דאכתי קטן כל שנה זו) יכול יהא חייב על הקדשן קרבן ת"ל וזה הדבר (כלו' לאיסור ולא יחל אמרתי שיהא איסורו איסור ונדרו בבל יחל ולא לקרבן מעיל' ובל יחל היינו מלקות ומסייע לר"ה) קתני מיהו בל יחל חייב אימא לאיסור בל יחל (כלו' איסור בעלמא ולא מלקות) מה נפשך אי מופלא סמוך לאיש דאורייתא (מכי יפליא) מלקי נמי לילקי (דהא כל זמן דנדרו נדר קאי עלי' בבל יחל) אי לאו דאוריי' איסור נמי ליכא (אם אכלו דהא אי אתו רבנן לתקוני הכי תקון שלא יאכלו אחרים את הקדשו או הוא לכשיגדיל אבל בקטנותו לא באו לאסור עליו דקטן לאו בר קבול' תקנתא דרבנן הוא) ומסיק הש"ס הכא במאי עסקינן כגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים לעולם כדקתני לבל יחל דהוי מלקות ואפ"ה לא תסייע לר"ה דהא דקתני מלקות אהקדש קטן לאו לדידי' קאמר אלא לאחרים שאכלו את הקדשו) הניחא למ"ד לוקין אלא למ"ד אין לוקין מאי איכא למימר מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא (כלו' מ"ד דאין לוקין מוקי לאיסור בל יחל ומקרא דכי יפליא דקתני שהשוה הכתוב אסמכתא) גופא הקדיש ואכלו אחרים רב כהנא אמר אין לוקין. ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו לוקין במאי קמפלגי מר סבר מופלא סמוך לאיש דאוריי' ומר סבר דרבנן. (כתבו תוס' והא סבר ר"ל התראת ספק לא שמה התרא' והכא ה"ס הוא שמא לא יביא ב' שערות עד ב' או ג' שנים ונמצא דאכתי לא הוי מופלא סמוך לאיש ואי מיירי שאכלו אחרים אחר שהגדיל א"כ הו"ל למימר כשאכלו הוא בעצמו וכו' וי"ל דאזלינן בתר רוב שמביאין שערות בזמנן דהיינו בני י"ג ויום א' עכ"ל). מתיב רב ירמי' יתומה שנדרה בעלה מפר לה (יתומ' שהשיאת' אמה דנשואין דידה דרבנן ולא קרי לה יתומ' אלא בקטנות' כ"ז שראוי' למאן) אי אמרת בשלמ' מופלא וכו' דרבנן אתי נשואין דרבנן ומבטלי נדרא דרבנן אא"א דאוריית' אתי נשואין דרבנן ומבטלי נדר' דאוריית' וכו' ומסיק כדרב פנחס דאמר משמי' דרבא כל הנודרת על דעת בעל' נודרת (לעולם נדרה דאוריית' ודקא קשיא לך אתו נשואין דרבנן וכו' אהכי מבטלת דכל הנודרת וכו') (כתבו תוס' וא"ת א"כ אמאי נכתב בפ' נדרים דבעל מיפר לאשתו אפי' אינה אשתו כגון הכא הבעל מפר לה דעל דעתו נודרת וי"ל דאיצטריך לענין שאם אמר קיים ליכי שאיני יכול להפר א"נ משום דאמר רחמנא בעל מיפר קאמר דלעולם על דעתו הוא נודרת ואע"ג דהכא לא הוי אלא נישואין דרבנן ולא אמר' תורה שיפר מ"מ היא סבור' שבידו להפר כמו בשאר נשים ונודרת על דעתו עכ"ל). אמר אביי ת"ש קטן שלא הביא ב' שערות ר' יהוד' אומר אין תרומתו תרומ' רבי יוסי אומר עד שלא בא לעונת נדרים אין תרומתו תרומ' משבא לעונת נדרים (היינו מופלא סמוך לאיש שנדריו נבדקין) תרומתו תרומ' סברוה קסבר ר' יוסי תרומ' בזמן הזה דאוריי' אא"ב מופלא וכו' דאורייתא מתקן טבלא דאורייתא אלא א"א דרבנן אתי גברא דרבנן ומתקן טבלא דאורייתא קסבר ר' יוסי תרומ' בזה"ז דרבנן (כתבו תוס' וא"ת אדפריך מר' יוסי לסייע מר' יהוד' דאמר אין תרומתו תרומ' אלמא מופלא וכו' דרבנן וי"ל דר' יהוד' נמי אית לי' דאוריי' ולהקל לתקן טבל לא אתרבי להיות כגדול):

[ב.] נזיר דף ס"ב איש כי יפליא לאתוי' מופלא סמוך לאיש הניחא אי מופלא וכו' דאוריי' אלא למ"ד דרבנן איש כי יפליא למה לי לאתוי' מופלא סמוך לאיש דכותי (מדאורייתא נודרין נדרים ואל תתמה משום דבישראל אין מופלא וכו' נודרין מן התור' שכן מצינו בכמ' מקומות שהחמיר' תורה על הכותי כגון בשור של כותי שהזיק לשור של ישראל בין תם ובין מועד נ"ש) (ע' תוס' מה שתירצו על זה. והרבה שנויים נאמרו אהא דכי יפליא למה לי ע"ש):

[ג.] נזיר דף כ"ח ע"ב מתני' האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר וכו'. [גמ'] איש אין אבל אבל אשה לא מ"ט אמר ר' יוחנן הלכ' היא בנזיר (שהאיש מדיר ולא האש') ור' יוסי בר חנינא אמר ר"ל כדי לחנכו במצות וכו' ואין האשה חייבת לחנך בנה וכו'. לימא כתנאי עד מתי מדיר את בנו בנזיר עד שיביא ב' שערות דברי רבי ר' יוסי ב"ר יהוד' אומר עד שיגיע לעונת נדרים מאי לאו תנאי דר' סבר הל' היא בנזיר ואע"ג דהגיע לעונת נדרים מדיר לי' מד דמייתי ב' שערות ור"י ב"ר יהודה סבר כדי לחנכו וכיון דנפיק מרשותי' תו לא מחייב אמרי לא דכ"ע הלכ' היא והכא במופלא סמוך לאיש קמפלגי רבי סבר דרבנן ואתיא דאוריית' ודחי דרבנן ור"י ב"ר יהוד' סבר דאוריית' ואיבע"א כ"ע לחנכו במצות ומופלא סמוך לאיש דרבנן רבי סבר אתי חנוך דרבנן ודחי מופלא דרבנן ור"י ב"ר יהוד' סבר לא אתי חנוך דרבנן ודחי וכו':

[ד.] תמור' דף ב' ע"ב בעי רמב"ח קטן מהו שימיר וכו' כי קמבעיא לי' שהגיע לעונת נדרים מי אמרי' כיון דאמר מר איש מה ת"ל כי יפליא לרבות מופלא סמוך לאיש דהקדשו הקדש מדאקדושי אקדיש אמורי נמי מימר או דלמא כיון דלאו בר עונשין הוא בתמור' לא מתפיס את"ל קטן עביד תמורה הא אתי לכלל עונשין נכרי מה שימיר וכו' ולא אפשטא:

[פסק]:

[ה.] בפ' י"א מנדרים כתב הרמב"ם קטן בן י"ב ויום א' וקטנ' בת י"א ויום אחד שנשבעו או נדרו וכו' בודקין אותן אם ידעו לשם מי נדרו נדריהן קיימין וכו' קודם הזמן הזה אע"פ שאמרו יודעין אנו אין נדריהם נדר ואחר הזמן הזה שנמצא הבן בן י"ג ויום א' והבת י"ב ויום א' אע"פ שאמרו אין אנו יודעין דבריהם קיימין ואע"פ שלא הביאו ב' שערות וזהו היא עונת נדרים האמורה בכל מקום הואיל והגיעו לשני הגדולים נדריהם קיימין אע"פ שלא הביאו סימנין ועדיין לא נעשו גדולים לכל דבר ודבר זה מדברי תור' שהמופלא הסמוך לאיש הקדשו הקדש ונדרו נדר אע"פ שנדריהם קיימין אם חללו נדרו וכו' אין לוקין עד שיגדילו ויביאו ב' שערות הקדישו ובא הגדול ונהנ' מן ההקדש לוק' משום שנדריהם נדר מן התור'. כתב מש"ל צ"ע דבנדה (דף מ"ה) מוכח דכל שלא הביא ב' שערות קטן הוא ונדריו נבדקין אף שהוא בן י"ג ויום א' עכ"ל. וע' מרכבת מה שתירץ. ודע דרמב"ם בפי' משניות מתרומות כתב עונת נדרים היינו שנת י"ב ויום א' וכו' וצ"ל דתרי גונא מופלא יש אחד משנת י"ב נבדק ושני שנת י"ג ויום א' אע"פ שאינו יודע להפלות וע' בסמ"ג לאוין רמ"ג ובביאורי רש"ל]. כתב הגהות מיימוני וזו עונת נדרים וכו' וכן פירשו בה"ג אבל רש"י פי' שעונת נדרים הוא שנה שלפני גדלות עכ"ל. פ"ב מנזירות כתב הרמב"ם קטן שהגיע לעונת נדרים ונדר בנזיר ה"ז נזיר ומביא קרבנותיו ואע"פ שעדיין לא הביא ב' שערות כשאר נדרים והאיש מדיר בנו קטן בנזיר ואע"פ שלא בא לעונת נדרים ואין האש' מדרת וכו' ודבר זה הלכ' מפי הקבל' ואינו נוהג בשאר נדרים. כתב הראב"ד דבר זה אינו מחוור למ"ד מופלא וכו' דרבנן היכי מייתי חטאת שהיא חולין לעזר' ואפשר דהלכתא כמ"ד דאוריי' דר"י ור"ל ס"ל דאורייתא עכ"ל. כתב כ"מ תימה למה כ' אפשר דפשיטא דהלכ' כר"י ור"ל. ובפ"ד מתרומות כתב הרמב"ם קטן שהגיע לעונת נדרים אע"פ שלא הביא ב' שערות ולא נעשה גדול תרומתו תרומ' ואפי' בתרומ' של תורה הואיל ונדריהם והקדשן קיימין מן התור'. ובפ"א דתמור' כתב קטן שהגיע לעונת נדרים שהמיר אע"פ שאינו לוקה יש בו ספק אם עוש' תמור' וכו'. כתב כ"מ למה פסק שהוא ספק הלא דרך רבינו לפסוק כאת"ל ואפשר שלא הי' גורס את"ל. וש"ע י"ד סי' רל"ג כתב קטן בן י"ב וי"א וכו' אם יודעין לשם מי נודרין נדריהם נדר. כתב הש"ך אע"פ שלא הביאו ב' שערות עכ"ל. (ועליו לא קשה קושית המש"ל דאיהו מדרבנן קאמר וחוששין שמא נשרו אבל הרמב"ם דכתב לוקה קשה. מרכבת). וע' רשב"א ור"ן גיטין פרק המקבל דף ס"ד:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה