אור ברסלב
כסף נבחר חלק ב אות מ (כלל צה) מודה בקנס או בממון ושאר עונשין

כסף נבחר חלק ב· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות מ (כלל צה) מודה בקנס או בממון ושאר עונשין

אות מ (כלל צד) מגו

[א.] ב"ק דף ס"ג ע"ב מנא ה"מ (דבטוען טענת גנב משלם כפל) דת"ר אם ימצא הגנב בטוען טענת גנב הכתוב מדבר. אתה אומר בטוען וכו' או אינו אלא בגנב עצמו כשהוא או' אם לא ימצא הגנב וכו' בטוען טענת גנב הכתוב מדבר. תני' אידך אם ימצא וכו' בגנב עצמו הכתוב מדבר או אינו אלא בטוען וכו' כשהו' או' אם לא ימצא הרי טוען וכו' אמור ומה אני מקיים אם ימצא בגנב עצמו ולמ"ד תרווייהו בטוען וכו' גנב עצמו מנא ליה ומסיק מאם המצא תמצא בידו הגנבה כדתנ' דבי חזקיה. למ"ד חד בגנב וכו' המצא תמצא ל"ל מבעי' ליה לכדרב' בר אהילאי דאמר מ"ט דרב דאמר מודה בקנס ואח"כ באו עדים דפטור דכתיב אם המצא בעדים תמצ' בדיינין פרט למרשיע את עצמו. ולמ"ד תרווייהו בטוען כו'. מרשיע עצמו מנא ליה מאשר ירשיעון אלקים ולא המרשיע את עצמו. ומ"ד חד בגנב וכו' האי אשר ירשיעון מבעי' ליה למודה בקנס דפטור (אם לא באו עדים אח"כ ואייתר ליה אם המצא לפטור אפי באו עדים דאי לא כתיב אלא חד קרא הוי מוקמינן ליה בלא עדים ומ"ד תרווייהו בטוען וכו' קסבר מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב. (וע' מהרש"א ב"ק דף מ"ו בתוס' ד"ה דאפי' שכתב דאע"ג דלא קי"ל כמ"ד בגמל האוחר בין הגמלים בידוע שזה הרגו מ"מ היכא דמזיק מודה אנן סהדי דכן הוא ולא מקרי מודה בקנס וה"נ הכא כיון דאיכ' סהדי דהשור נגח הפרה ונמצא העובר בצדה והמזיק מודה לאו מודה בקנס מקרי אלא דאהני סהדי סמכי' ובידוע שהרג גם הולד. וכצ"ל בההיא דר"פ המניח בשור שהי' רודף וכו'. וזה אמר לא כי אלא בסלע לקה וכו'. ויש לעיין ברא"ש שם):

[ב.] בב"ק דף ע"ד ע"ב מתני' גנב על פי שנים וטבח ומכר ע"פ ע"א או ע"פ עצמו משלם כפל ואינו משלם דו"ה. גמ'] ע"פ ע"א פשיט' הא קמ"ל ע"פ עצמו דומיא דע"פ ע"א מה ע"פ ע"א כי אתי ע"א מצטרף בהדי' מחייב ע"פ עצמו נמי כי אתו עדים חייב לאפוקי מדר"ה אמר רב דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. גופא אמר ר"ה וכו' איתביה רב חסדא מעשה בר"ג שסימא את עין עבדו והי' שמח מצאו לר' יהושע א"ל אי אתה יודע שטבי עבדי יצא לחירות א"ל למה א"ל שסמיתי את עינו א"ל אין בדבריך כלום שכבר אין לו עדים (וע"פ עצמך לא תשלם קנס הא יש לו עדים חייב (דאתו בתר הודאה חייב) ש"מ מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב. א"ל שאני ר"ג דלא בפני ב"ד אודי. והא ר' יהושע אב"ד הוי שלא בב"ד הוי קאי (אלא בשוק הודה). והתניא א"ל אין בדבריך כלום שכבר הודית מאי לאו תנאי היא לא דכ"ע פטור האי סבר בב"ד הוי והאי סבר חוץ לב"ד הוי. כתב באספ"ז מהא שמעינן דקנס כל שאין עדים אפי' תפס לא עשה ולא כלום שהרי טבי עבדו הי' גדול וזוכה בעצמו ומהא שמעינן דקנס כל שאין עדים אפי' לצאת י"ש אינו חייב דא"כ יוציאנו ר' גמליאל לחירות כדי לצאת ידי שמים וכן אמרו בירושלמי סוף אלו נערות ודייק לה מהא דר"ג עכ"ל. אתמר מודה בקנס ואח"כ באו עדים רב אמר פטור ושמואל אמר חייב וכו' איתבי' רב לשמואל ראה עדים ממשמשין ובאין ואמר גנבתי אבל לא טבחתי וכו' אינו משלם אלא קרן א"ל הב"ע כגון שחזרו עדים לאחוריהם והא מדקתני סיפא ר"א ב"ר שמעו אומר אם יבאו עדים ויעידו מכלל דת"ק סבר לא א"ל שמואל לאו איכ' ר"א בר"ש דקאי כוותי אנא דאמרי כר"א בר"ש. לשמואל ודאי תנאי לרב מי לימא תנאי א"ל רב אנא דאמרי' אפי' לר"א בר"ש עד כאן לא קאמר ר"א בר"ש אלא משום דקא מודי מחמת ביעתותא דעדים אבל הכא דמודה מפי עצמו אפי' ר"א בר"ש מודה אמר רב המנונ' מסתבר' מילת' דרב באומר גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן אבל אמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי ובאו עדים שטבח ומכר חייב שהרי פטר עצמו מכלום (בהודאה דטביחה לא הי' מחייב עצמו בכלום שהי' יודע שמודה בקנס פטור הלכך לאו הודאה היא ומשלם אם באו עדים ולא אמרי' מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אלא היכ' דאיכ' קרן וקנס דאחיוב לי' ממונא בהודאתו ומתכוין להחזיר ממון) אמר רבא קפחתי לסבי דבי רב (ע"ש בתוס' פירושו וגם אי סבי דבי רב הוא רב הונא או רב המנונא) דהא ר"ג פוטר עצמו מכלום הוי וקאמר לי' רב חסדא לר"ה ולא קא משני לי' אתמר נמי אמר ר"ה בר אבא אמר ר' יוחנן גנבתי ובאו עדים שגנב פטור שהרי חייב עצמו בקרן אבל אמר לא גנב ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ובאו עדים שטבח חייב שהרי פטר עצמו מכלום אמר רב אשי מתני' ובריית' נמי דייק' מתני' דתני גנב ע"פ שנים וטבח ע"פ ע"א וכו' למה לי דתני ע"פ ב' ליתני גנב וטבח ע"פ ע"א אינו משלם אלא קרן אלא לאו הא קמ"ל גנב ע"פ ב' וטבח ע"פ ע"א או ע"פ עצמו הוא דלא מחייב עצמו בקרן והא דאמר ע"פ עצמו דומיא דע"פ ע"א וכו' בריית' דתני היו עדים ממשמשין וכו' ואמר גנבתי וכו' ל"ל למתני גנבתי וכו' ליתני או גנבתי או טבחתי ומכרתי אלא לאו הא קמ"ל טעמא דאמר גנבתי דחייב עצמו בקרן דפטור אבל אמר לא גנבתי וכו' אלמ' הודאה דטביחה לאו הודאה הוא. אמרי לא היא גופא קמ"ל דכיון דאמר גנבתי אע"ג דאמר לא טבחתי וכו' ובאו עדים שטבח וכו' פטור מ"ט ד"וה אמר רחמנא ולא ג"וד וכו'. כתב הרא"ש והלכה כרב וכמו שאמר רב המנונא. וכ"כ תוס' ב"מ דף ל"ד ד"ה דלמא. דר' יוחנן נמי סבר כוותי' וכ"כ באספ"ז בשם המאירי הודה ע"פ עצמו ואח"כ באו עדים אם הודה בפני ב"ד ובמקום ב"ד פטור. הודה בפני אחרים וכו' או בפני בית דין שלא במקום בית דין ואחר כן באו עדים חייב ואף בפני בית דין לא אמרו אלא היכא שמחייב עצמו בהודאתו וכו' ועוד כתב כבר ביארנו שיציאת עבד בראשי אברים קנס מעתה מי שבא לב"ד והודה שסימא וכו' לא יצא לחירות ואם באו עדים אח"כ יצא לחירות שהרי פטר עצמו בהודאתו מכלום ויש חולקין בזו שלא לומר טעם זה אלא בגנבה ולמדוה ממה שלא השיבו כן במה שהקשו על רב ממעשה דר"ג עכ"ל (ובהכי מתישב קושי' משנה למלך לקמן פ"ג מגנבה מההיא דמשביע עדי קנס. עיין יש"ש ב"ק סי' כ"ו) כתב הריטב"א פ"ק דקדושין דעתה אין לנו מומחין סמוכין ואין הודאתו הודאה דהוי כמודה שלא בב"ד. ואף שאנו אין דנין קנסות מ"מ אי תפס לא מפקינין א"כ אם באו עדים שהפיל שנו וכו' וכיון שעבד תפיס בעצמו אינו יכול להשתעבד בו וצריך לכתוב לו גט שחרור ולכך הביא הרי"ף הבריית' בשאר ראשי אברים דצריך גט שחרור כר"ע עכ"ל: [ג.] ב"ק דף מ"א ת"ר ובעל השור נקי ר"א אומר נקי מחצי כופר א"ל ר"ע והלא הוא עצמו אינו משתלם אלא מגופו הביאהו לב"ד וישלם לך (פשיט' דפטור והלא אם חייב הי' אין תשלומיו אלא מגופו וזה שנסקל ממה משלם יאמרו לו בעלים הביאהו לב"ד וישלם לך) א"ל ר"א כך אני בעיניך שדיני בזה שחייב מיתה אין דיני אלא כשהמית אדם ע"פ ע"א או ע"פ בעלים (אין דיני אין מדרשי זה שאני דורש אלא כשהמית ע"פ ע"א שאינו נסקל אבל ממונ' אימא לשלם להכי אצטריך קרא) ע"פ בעלים מודה בקנס הוא סבר כופרא כפרה כתבו תוס' דקי"ל פלגא נזקא קנס' ונר' דהוי מצי למפרך אעד אחד דאין סבר' לומר שלא יחשוב מרשיע את עצמו כשמודה ואין רוצה לישבע ואע"ג דע"י ע"א בא עליו חיוב זה אלא הפשוט יותר נקט עכ"ל ועיין ב"ק דף י"ד ע"ב מתני' שום כסף:

[ד] כתובות דף מ"א מתני' האומר פתיתי בתו של פלוני משלם בשת ופגם ע"פ עצמו ואינו משלם קנס ע"פ עצמו. [גמ'] מתני' דלא כר"ש בן יהודה משום ר"ש דאמר אף אין משלם בשת ופגם ע"פ עצמו לא כל הימנו שיפגום בתו של פלוני אפי' ניחא לה לדידה דילמ' לא ניחא לאביה ניח' לאביה דלמ' לא ניחא לאחד מבני משפחה:

[ה.] מכות דף ה' אמר רבא באו שנים ואמרו בחד בשבת הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו עמנו הייתם בחד בשבת אלא בתרי בשבת הרג וכו' ולא עוד אפי' אמרו ערב שבת הרג (שהקדימו חובתו יותר מן הראשונים) נהרגין (הזוממין ולא אמרינן בגבר' קטילא אסהיד) דבעידנ' דקא מסהדי גברי לאו בר קטלא הוא (שלא הועד עליו בב"ד ואלו הוי אתי ומודה הוי מפטר נמצא שהם היו מחייבין מיתה את מי שאינו ראוי למות). וכתבו תוס' לא נרא' פי' הקונט' דזה לא מצינו דא"כ כל חייבי מיתות ב"ד יכולין להודות וליפטר עצמן. ונראה לפרש לאו בר קטלא פירוש קודם שנגמר דינו דשמא לא יבאו עדים ואם יבאו לא יהא עדותן מתקיים ועוד שאסור להרגו עד שיגמור דינו עכ"ל ופנ"י (בחדושיו) מיישב פירש"י ע"פ סוגי' דב"ק דף ע"ה ע"ב דפליגי אמוראי במוד' בקנס ואח"כ באו עדים דאיכ' למ"ד חייב ואיכ' למאן פטור ואמרי' עלה לימא כתנאי הי' ב' מעידין שגנב וב' מעידין שטבח ומכר הוזמו עידי גנבה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הוזמו עידי טביחה הוא משלם כפל והן משלמין תשלומי ג' משול סומכוס אמרו הן משלמין כפל והוא משלם תשלומי ג' וכו' ומסיק רב אחא ברי' דרב איקא לא דכ"ע חייב אלא בעדות שאי אתה יכול להזימ' קמפלגי כגון דאתו סהדי ואמרו לי' גנבת ואמר להו גנבתי וטבחתי ומכרתי מיהו לא בפני פלוני ופלוני ואייתי סהדי ואזמינהו דלא באפייהו גנב ואת' פ' ופ' ואסהידו בי' דגגב וטבח ומכר ובהא קמפלגי דרבנן סברי דהוי עדות שאי אתה יכול להזימ' ולא שמה עדות ופי' רש"י דאינו יכול להזימ' דהא הודה תחלה שבפניהם גנב ועל פיו באו להעיד ולאו עדות הוא וסומכוס סבר דבכה"ג לא מקרי עדות שאי אתה יכול להזימה ע"ש נמצא דלהך אוקימת' מסתמ' הלכה כחכמים דלא הוי עדות לפי זה שפיר מפרש טעמ' דרב' בהכי משום דס"ל כרבנן וא"כ שפיר קאמר רבא דבעידנ' דקא מסהדי גברא לא בר קטלא הוא שהרי יכול להודות ולומר האמת שהרג מיהו לא בפניהם אלא בפני פ' ופ' והיינו בפני אותן עידי הזמה גופייהו שבאו עכשיו וכו' ומה שהקשו תוס' דא"כ כל חייבי מיתות יכולין להודות וליפטר דבריהם אין מובנים דכיון שהוא יודע שהיו עדים בדבר מהיכי תיתי יודה ואדרב' על ידי עדותו יוצא הקול ומתוך כך יבאו עדים ויעידו עכ"ל] ובזבחים דף ע"א על מתני' כל הזבחים שנתערבו וכו' או שהמית את האדם ע"פ בעלים וכו'. כתב רש"י דשור שהמית ע"פ בעלים אפטר מסקילה מטעם מודה בקנס. וכתבו תוס' דאין נראה אלא דטעם דאינו נהרג ע"פ בעלים כדאית' תמורה (דף כ"ח) ע"ש. ותו' ב"ק דף מ"א ע"ב כתבו דהטעם דאדם קרוב אצל ממונו. ואע"ג דבסנהדרין (דף יו"ד) אמרי' דאין אדם קרוב אצל ממונו ה"מ כשבא להעיד ג"כ על חברו דמתוך שנאמן על חברו נאמן גם על שורו כדמוכח סוגי' התם אבל אמר שורי נרבע לא מבעי' לן. דפשיט' דקרוב אצל ממונו הוא כיון שלא בא להעיד על חברו עכ"ל:

[ו.] גיטין דף ס"ד (תוספת') הודאת בעל דין כמאה עדים ושליש נאמן משניהם. (ומסיים תוספת' אימתי בזמן שתבעו והודה אבל אם הודה מעצמו יכול לחזור בו). ועיין כתובות דף נ"ד שכתבו תוס' בשם ר"ת שכותבין בהרשאות והקניתי לו ד"א קרקע אע"פ שאנו יודעין שאין לו קרקע כיון שמודה שיש לו דהודאת בע"ד כק' עדים. ועיין תוס' ב"מ דף פ"ו ד"ה ונקנינהו וכו' דמקשה על הא דהי' עומד בגורן דלקני ליה המעות בהודאה כדאית' ב"ב דף קמ"ט. ועיין תוס' ב"ק דף ק"ד דנראה דקנין אודית' מדבריהם. ועיין בט"ז ש"ע י"ד סי' קס"ח ס"ק י"ד. ועיין כתובות דף י"ט דאם חב לאחרים בהודאה זו כגון שאומר המלוה השטר אמנה ומפסיד אחרים הנושים בו שאין להם ממה לגבות אינו נאמן. קדושין דף ס"ה ע"ב אמר לי' רב אשי לרב כהנא (דאמר המקדש בעד א' אין חוששין לקידושין) מאי דעתך דילפת דבר דבר מממון אי מאי להלן הודא' בע"ד כק' עדים אף כאן הודא' בע"ד כק' עדים א"ל התם לא מחייב לאחריני הכא מחייב לאחריני. כתב הרשב"א מיהו קשה מאי מחייבת איכא דמאי אית להו עלי' ומאי שייכי בה דנימא שהוא חב להם בהודאת' אטו מי שהודה שמכר שדהו לחברו אינו נאמן וכו' ואפי' לרב נחמן דאמר ב"מ המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו והטעם משום דהוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ואע"פ שאותן אחרים לא היה בה שום זכות (וקרי חב לאחרים) שאני התם דהוי הפקר וזכות הכל עליה ונמצא זה כמחויב לאחרים שהיו יכולין לזכות בה בלא רשות אבל כאן שאין לאדם זכות עלי' ואין אדם זוכה בה אלא מדעתי' מאי חב לאחרים איכ' ועוד אפי' במקום שחב לאחרים כל כיוצא בזה שהיא יכולה לחוב עכשיו להן בפנינו בעל כרחן נאמנת היא במה שהיא מחייבת בהודאתה משום מגו וכדמשמע בפ"ק דמציעא גבי מצא שובר בזמן שהאשה מודה וכו' וי"ל דגבי ממון אי לאו דכתב רחמנ' אשר יאמר כי הוא זה דמינה גמרי' הודאת בע"ד הוי אמינ' דלעולם לא מקיימי מלת' אלא בסהדי משום דכתיב ע"פ שנים עדים וכו' וכדאסתפקת מלת' למר זוטרא ורב אחא דבסמוך אלא דאתא כי הוא זה וגלי לן דיקום דבר במקום דאיכ' חובה לאחרינ' כתיב והלכך עריות דכתיב בהו דבר על כרחן לצד ממון שיש בו חובה הוקשו ולא לצד ממון שאין בה חובה ולו' דלא מקיימי להא מלת' אלא במקיימי דבר ומשום דאית בהו כעין חובה לאחריני אקשינהו לצד ממון דאית בי' חובה ולא שתהא חובתו של זה כזה דזה חב ממש וזה אינו חב ממש. ותדע לך דאלו חב לאחרים ממש אע"ג דאמר כזה וכזה היה ובפני עדים הי' והלכו למדה"י אינו נאמן ואלו הכא נאמנת דאנן לא קפדינן אלא שתתקדש באפי סהדי וכיון דאמרה דהכי הוי נאמנת דהא לא מחייבי ממש לאחריני ומיהו עיקר מילת' לא מקיימ' אלא במקיימי דבר והודאתה כמו שאינה אע"פ שהיא נאמנת שנתקדשה לו. ומסתבר' לי דהא דתנן ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר וחד מינייהו כתב בכתב ידו ואין עליו עדים התם היינו טעמ' משום דרחמנ' רביי' בגיטין כממון מדכתיב וכתב לה דמשמע כל שכתב לה הוא בכתב ידו מגורשת ושטר גמור הוא כשטר שבממון ודכוותה רבי רחמנ' עד אחד בטומאה ולמאי דרבי רבי ולא גמרי' מיניהו א"כ ג"ש למאי אתא ואין לך בהן אלא מקומן ואלו בקדושין דכתב לה בכתב ידו ואין עליו עדים אינה מקודשת עכ"ל:

[פסק]:

[ז.] כתב הרמב"ם פ"ג מגנבה מודה בקנס ואח"כ באו עדים אם הודה בתחלה בפני ב"ד ובב"ד וחייב עצמו בקרן פטור. כתב מש"ל בסוגי' זו משמע דהודאה דטביחה לאו שמי' הודאה משום דאינו מחייב עצמו בשום דבר לפי זה אני תמי' הא דאמרינן שבועות (דף ל"ג) איבעי' להו משביע עדי קנס ואליבי' דמ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ואליבי' דמ"ד גורם לממון לאו כממון מהו ת"ש משביע אני וכו' שיש לי ביד פלוני חצי נזק והא פלגא נזקא קנסא וכו' ולפי מה שכתבנו היכא דאינו מחייב עצמו אליביה דכולי עלמ' חייב מאי פריך מחצי נזק אפי' הוי מודה לא הוי מפטר ובמלת' דאפי' הודה חייב ע"פ עדים לא נסתפקו כדאמרי' אליביה דר"א בר"ש לא תבע' לך ונראה דסוגי' דשבועות אתי' אליב' דשמואל דס"ל מודה וכו' חייב וס"ל דרבנן ור"א בר"ש פליגי בהאי דינ' וכו' אך לדעת רבינו יש לתמוה דפסק כאן כרב וכרב המנונ' ובפ"ט משבועות פסק משביע עדי קנס פטורין משבועת עדות עכ"ל. עיין יש"ש פ"ז דב"ק סי' כ"ו שכתב דדעת הרמב"ם דוק' גבי כפר בגנבה בתחלה ואטביחה הודה כה"ג חייב אבל בשאר דוכתי לעולם מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אף שלא חייב עצמו במידי חוץ בהודאה דטביחה כיון שכפר בתחל' הגנבה ע"כ הודאתו הי' כדי לפטור עצמו מקודם שיבאו העדים כו' ע"ש. וכן מסיק הוא להלכה: [ח.] ובפ"ב הלכה ז' מנזקי ממון כתב הרמב"ם כל המשלם נ"ש הרי התשלומין ממון וכו' זה הכלל כל המשלם מה שהזיק ה"ז ממון וכל המשלם יתר או פחות הרי היתר על הקרן או הפחות קנס ואין חייבין קנס אלא ע"פ עדים אבל המודה בכל קנס מן הקנסות פטור. כתב ה"ה כשלא באו עדים עד אחר כן הוא על דרך שיתבאר פ"ג מגנבה עכ"ל:

[ט.] ובפ"ה מעבדים כתב יציאת העבד בראשי אברים נוהג בכ"מ ובכל זמן ואין דנין בו אלא ב"ד סמוכין מפני שהוא קנס לפיכך העבד שאמר לרבו הפלת את שני והאדון או' לא עשיתי פטור שאם יודה מעצמו אינו חייב להוציאו לחירות בלא עדים שהמודה בקנס פטור כמו שבארנו בהלכ' גנבה שכל מודה בקנס פטור מלשלמו (ואפשר דכוונתו פטור כלו' משבועת היסת כדין כל כופר הכל ואף בעבדים נשבעין היסת אמנם הכא כיון דאפי' יודה היה פטור אין נשבע היסת. כמ"ש רמב"ם פ"א הל' ט"ו מטוען כל הטוען את חברו טענה שאם הודה אינו חייב לשלם ממון אף על פי שכפר אין מחייבין שבועת היסת. וכ"מ כתב על קרבן שבועה וקצת דוחק הוא). וכתב הש"ך בסי' רס"ז בי"ד על מה שכתב רמ"א שם וה"ה אם הודה האדון מעצמו שאינו רשאי להשתעבד בו מטעם דעבד תפוס בעצמו ומשמע אפי' לא באו עדים. דהודאתו עכשיו לאו הודאה לאפטוריה מטעם מודה בקנס. וזה ליתא דאם לא באו עדים כי היכא דהודאתו לא מהני כיון שאינה בב"ד לענין אם יבאו עדים דלא מקרי מודה בקנס ה"ה שאינה מהני הודאתו לחייבו ולא אמרי' בזה הודאת בע"ד כק' עדים כיון שהוא קנס והוכיח זה בראיות ודלא כסמ"ע בח"מ סי' א' ס"ק י"ח ע"ש. אמנם אם באו עדים אח"כ כיון שעבד תפוס בעצמו והאידנא אף על גב דאין דנין דיני קנסות מ"מ אי תפס לא מפקינין מיניה אם יש עדים על זה. הכא נמי העבד שהוא תפוס בעצמו לא מהני הודאתו שהודה שיפטר מטעם מודה בקנס כיון שהודאתו אינה חשובה הודאה שאין לנו ב"ד סמוכין. וע' בהרב המגיד שכתב בשם הראב"ד דבכל מודה בקנס שפטור אפי' תפס מפקינן מיניה (כלומר היכא שהודה בב"ד סמוכין) חוץ מפלגא נזקא דאע"פ שהוא קנס אם הודה בב"ד ושכנגדו תפס אין מוציאין. כ"כ פ"ט מנזקי ממון והטעם כיון דחסרו ממון משא"כ בשאר קנסות. ע"ש:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה