אור ברסלב
כסף נבחר חלק ב אות כ (כלל צ) כתותי מכתת שיעורא

כסף נבחר חלק ב· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות כ (כלל צ) כתותי מכתת שיעורא

אות כ (כלל פט) כל העומד לזרוק ולשרוף ולקצור אי כזרוק וכשרוף

[א.] ר"ה דף כ"ח אמר רב יהודה בשופר של ע"א לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של עיר הנדחת אם תקע לא יצא מ"ט עיר הנדחת כתותי מכתת שיעורא (דהא לשריפה קאי וכשרוף דמי ושופר בעי שיעור) ועיין תוס' סוטה דף כ"ה ע"ב ד"ה לאו שכתבו אפי' רבנן דלית להו כל העומד לישרף כשרוף מודו בכל הדברים כתותי וכו' משום דאיסו' הנאה הוא ולא הוי אלא כעפרא בעלמא וליכ' שיעור'. וצ"ע בכלאי כרם אמאי מטמאין טומאת אוכלין ולא אמרי' כתותי. הלכך אין לדמויי להדדי עכ"ל. כתב הרא"ש דהכא מיירי בע"א של כותי כיון דראוי להתבטל לא מכתת. ובפ' כסוי דם מיירי בע"א של ישראל דאין לה ביטול כתותי מכתת שיעורי' עכ"ל. ובסוכה דף ל"א ע"ב לולב של אשרה פסול והא אמר רבא אם נטל כשר הכא באשרה דמשה דכתותי מכתת שיעורי' (אותם שהיו בשעת כיבוש א"י שהצריכו הכתוב שרפה דכתיב ואשריהן תשרפון ולולב צריך שיעור. והאי כמאן דמכתת כיון דלשרפה קאי) וכתבו תוס' נמי כמו שכתב הרא"ש בר"ה (ור"ת כתב אפי' בע"א של כותי קודם ביטול לא יצא ולא משני הכא דאיירי קודם ביטול משום דמשיקצוץ מן הדקל נתבטל ע"ז:

[ב.] סוכה דף ל"ה אתרוג של אשרה וכו' פסול מ"ט כיון דלשרפה קאי כתותי וכו' כתבו תוס' וא"ת אתרוג של ערלה דפליגי לקמן אי פסול משום דין ממון או היתר אכיל' תיפוק לי' משום דכתותי דמצותה בשרפה דחשיב לי' בתמור' בהדי נשרפין ואמרי' התם הנשרפין לא יקברו ואפשר דאפי' מדאוריית' הוי ערלה בשרפה דילפינן מכלאי כרם ומהאי טעמ' נמי פסול תרומה טמאה דמצותו בשרפה ולמה לן טעמ' דהיתר אכילה וי"ל דודאי לא צריך אלא נחלקו בהני טעמי דנ"מ לענין מעשר שני עכ"ל כתב ריטב"א אע"ג דתרומת פירות דרבנן כל היכי דקאי לשרפה מידי טעמא ליהוי כתותי מכתת ופסול מן התורה עכ"ל (ודע לכאורה מוכח מדברי תוס' הללו דדבר הצריך קבורה לא אמרי' כתותיה והוא נגד תוס' דיבמו' כמ"ש לקמן עיין שם וצ"ע). כתב הריטב"א בסוכה דף ל"ה (אהא ושל ערל' פסול מ"ט ר"ח בר אבין ור' אסי חד אמר לפי שאין בה היתר אכילה) פי' הראב"ד שהוא אסו' באכילה ולא קרינן בי' לכם וחד אמר לפי שאין בו דין ממון ולא קרינן בי' לכם וכי פליגי בדבר שראוי לאכילה לבד ואינו רשאי להנות ממנו בענין אחר כגון מעשר ב' בירושלים וכול' והאי פירוש' לית' חדא דפסיק ותני ל"ש יו"ט א' ל"ש י"ט ב' וכו' ותו דודאי כל מילי דהוי דידיה וברשותי' דלית ביה רשות אחרים לכם קרינן ביה והנכון בתרומה טמאה וערלה כ"ע לא פליגי דפסולין כל ז' משום כתותי אלא ה"ק מ"ס לפי שאין בו היתר אכילה וקס"ד דה"ק דמ"ס דבלא טעמא דכתותי איכא למפסלינהו ביום א' מיהת משום דלא חזי לאכילה ומ"ס מטעם שאין בה דין ממון ואקשינן מתרומה ואסקינן דה"ק מ"ס לפי שאין בה היתר אכילה כלומר שאין לו בו הנאה לעולם אלא שעומד לשרפה וכתותי וכו' ואשכחן כי האי לישנא מנין לחמץ בפסח שאסו' בהנאה שנא' לא יאכל לא יהא בו היתר אכילה ולפי שכל ההנאות מביאות לידי מאכל קרי לי' היתר אכיל' ומהאי טעמ' נמי מפסל של תרומה טמאה מכיון שלא חזי וכול' ואע"פ שרשאי ליהנות ממנו בדרך שרפתו וטעמ' דכולהו משום כתותי ורב אסי לא פליג בהא אלא דאתי למימ' מלת' אחרית' דבלאו האי טעמ' נמי איכ' למפסלינהו ליום א' מדין לכם לפי שאין בו דין ממון ולא משום ערלה ותרומה דההיא ודאי לכם היא אלא משום מ"ש לר"מ דאמ' ממון גבוה קמפלגי עכ"ל:

[ג.] עירובין דף פ' ע"ב אתמר ר"ח בר אשי אמר עושין לחי אשרה ור"ש בן לקיש אמר עושין קורה אשרה מאן דאמ' קורה כ"ש לחי (דאין לו שיעור לרחבו ולעוביו) מאן דאמ' לחי אבל קורה לא. כתותי מכתת שיעורא (דקורה צריכה טפח כדי לקבל אריח והאי אשרה כיון דבעי שרפה דכתיב ואשריהם תשרפון שיעורה לאו שיעור' דכשרופ' דמי') כתבו תוס' אע"ג דלחי נמי בעי שיעור גובה וגם רחב משהו מ"מ כיון דלא בעי אלא שיעור זוטא לא החמירו בו והר' אברהם פי' לחי אם הי' מדבק הכתותים בכותל הוי לחי ובלבד שלא יהיו נטלין ברוח ואין להקשות דפסלינן לולב של אשרה אפי' בי"ט שני דמשמע כמאן דלית' דמי דגבי לולב של מצוה החמירו וא"ת דמכשרינן לעיל סולם של אשרה אע"ג דבעי רחב ד' ואור"י דהתם חשוב פתח כיון דחזי לעליי' אי לאו איסור' דאשרה אבל קור' הצריכו חכמים שיעור של חשובו' עכ"ל:

[ד.] יבמות דף ק"ג ע"ב אמר רב פפי משמי' דרבא סנדל המוסגר וכו' אם חלצה חליצתה כשרה מוחלט וכו' חליצתה פסולה (דלשרפה קאי ואנן שיעורה בעינן חופה את רוב רגלו והאי כתותי) רב פפא משמי' דרבא אמר אחד מוסגר ואחד מוחלט אם חלצה חליצתה כשרה מיתבי בית המוסגר מטמא מתוכו מוחלט מתוכו ומאחוריו זה וזה מטמאין בביאה ואי ס"ד כדמכתת דמי והא בעינן והבא אל הבית וליכא אלא שאני התם דאמ' קרא ונתץ את הבית אפי' בשעת נתיצה קרוי בית מסוגיא זאת משמע דהא דאמרי' כתותי מכתת הוא מדאוריי' דאל"כ לא פריך מידי) ת"ש מטלית שיש בו ג' על ג' אע"פ שאין בו כזית כיון שנכנס רובה לבית טהור טמאתו מאי לאו מוחלטת (ואפ"ה אמרת שדי מיעוטה בתר רובה והוי לי' כמאן דעיילה כולה ואי כמאן דמכתת דמי זיל בתר מה דעייל ואין בבית שלש על שלש). שאני התם דא"ק ושרף את הבגד אפילו בשעת שרפה קרוי בגד ולגמר מיני' (לענין חליצה להיות חשיב שלם) איסו' מטומא' לא ילפינן (שהלכות טומאה חידוש היא) אמר רבא הלכתא אחד מוסגר ואחד מוחלט ואחד סנדל של ע"א שנועלים אותו לצלם ברגליו כשמסיעין אותו ממקום למקום) לא תחלוץ ואם חלצה כשרה (מוחלט כדאמרי' דאפי' בשעת שרפה קרוי בגד ולאו מילף הוא אלא גלוי מילת' בעלמ' הוא ושל ע"א נמי הואיל ולהלוכ' עביד ומשמשי ע"א לאו לשרפה קיימי דאית להו תקנת' בביטול) של תקרובות ע"א ושל עיר הנדחת חליצתה פסולה (תקרובות אין לה ביטול עולמית דאיתקש למת הלכך ל"ל תקנתא וכתותי וכו'). כתבו תוס' ותימא דאמ' פ' כסוי דם שופר של ע"ז אם תקע לא יצא משום כתותי וי"ל דהתם בע"א של ישראל דלא סגי בביטול. וא"ת אי בע"א של ישראל מאי קאמ' דמכתת שיעורא והא טעונה גניזה וכו' וי"ל כיון דטעונה גניזה אין כיתות שיעור גדול מזה אי נמי בע"א של כותי שעבדה לדעת ישראל דטעונה שרפה וכו' ע"ש (ולפי תירוץ הא' אמרי' כתותי אף בנקברין ופליג אתוס' דסוכה ולפי תירוץ הב' לא אמרי' כתותי אלא בנשרפין והיינו כתוס' דסוכה):

[ה.] חולין דף פ"ט אמר רבי זעירא ואיתימא רבה בר ירמיה מכסין בעפר עיר הנדחת ואמאי איסו' הנאה הוא אמר זעירא לא נצרכה אלא לעפר עפרה וכו' ורבא אמר מצות לאו ליהנות ניתנו. איתבי' רב רחומי לרבינא שופר של ע"א וכו' תקע לא יצא נטל לא יצא אמר רב אשי הכי השתא התם שיעור' בעינן וע"א כתותי וכו' הכא כל מה דמכתת מעלי לכסוי. תוס' חולין דף ק"מ ד"ה למעוטי צפורי עיר הנדחת כתבו. וצ"ע בבהמת עיר הנדחת אם עבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כיון דלשרפה קיימא עכ"ל:

[ו.] כתב הר"ן פ' המביא תנין (על הא דשלחו מתם) כתבו (הגט) על איסורי הנאה כשר וכו' בכל איסורי הנאה קאמר ואע"ג דכתותי מכתת שיעורי' לא אכפת לן אלא במידי דבעי שיעור כשופר ולולב. ומיהו באותו שצריכין להתבער מן העולם למ"ד כל העומד לשרוף כשרוף דמי משמע דלא הוי גט וכמאן דליתנהו דמי (עיין בכלל כל העומד מה שכתבתי): [פסק]:

[ז.] כתב הרמב"ם פ"א משופר שופר של ע"א וכו' אם תקע יצא ושל עיר הנדחת לא יצא. ובפ"ח מלולב כ' או שהיה מאשרה הנעבדת אע"פ שבטלו האשרה מלעבדה או שהיה של עיר הנדחת ה"ז פסול היה אחד בהם של ע"א וכו' אם נטל יצא. כתב ה"ה. ורבינו לא חילק בין אשרה דמשה וכו' נראה הוא גורס כאן משום מצוה הבאה בעבירה והטעם שאשרה הוא שעיק' נטיעתה להיות האילן נעבד וזהו פי' באשרה דמשה ר"ל שהזכיר משה וכ"כ רבינו בהלכו' ע"ז אילן שנטעו מתחל' שיהא נעבד אסור בהנא' וזו היא אשרה האמור בתורה וכו' וכיון שנטיעת האילן היתה להיות נעבד בדין הוא שיפסול משא"כ בע"א וזה דעת רבינו וצ"ע. ועיין כ"מ שהאריך ליישב דעת הרמב"ם. ובפי"ז הל' י"ג משבת כתב בכל עושין קורה אבל לא באשרה לפי שיש לרחב הקור' שיעור וכל השיעורין אסורין מן האשרה. ולעיל כ' אשרה שעשה אות' לחי כשרה שהלחי עוביו כ"ש כתב הראב"ד אם עביו כ"ש גבהו מיהת צריך שיעו' שיהא גבהו י"ט אלא בין לחי בין קורה מות' דמשום היכר הוא והאיכא היכר והרי אם עשה לאשרה סולם בין שתי חצרות מערבין א' דכל שאיסו' דבר אחר גרס לו מות' והכי איתא פ' חלון ואע"ג דאמרי' בגמ' מ"ד לחי אבל קורה כתותי וכו' לאו פלוגתא היא בהדיא אלא אפשר דלא אמר בקורה ומשום אפש' לא מדחי מימרא דאמורא וכו' ע"ש שהאריך. וכתב ה"ה מה שהקשו בגובה התירוץ בזה שיש נקודו' וקוים ושטחים וכל זה לקוח בדמיון ואין מציאות בפועל לנקוד' אלא בקו והקו לא ימצא אלא בשטח והשטח לא ימצא אלא בגלם והגלם הוא שיש לו ג' רחקים שהם ששה צדדים ולפי כך כל מה שיצטרך לרחקיו שיעו' כקורה ושופ' אין עושין אותן מאשרה לפי שהוא כמכותת וחסרת השיעו' וכל מה שא"צ לרחקיו שיעו' אלא לארכו בלבד הרי הוא כקוים ומות' בכל דבר עכ"ל וע' או"ח סי' שס"ג ותרמ"ט. ובפ"ד מיבום כתב סנדל המוסגר ומוחלט ושל ע"א חליצתה כשרה. של תקרובת ושל עיר הנדחת וכו' פסולה. (וע' בהג"ה שבירושלמי איתא של עיר הנדחת כשרה) עיין אה"ע סי' קס"ט:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה