כסף נבחר חלק ב· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות כ (כלל פח) כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו
[א.] קדושין דף נ' ע"ב מתני' המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות ומעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וקבלה אחת מהן על ידי כולן כלכלה של תאנים ושלהן היתה ושל שביעית היתה ואמר הרי כלכם מקודשות לי בכלכלה זו ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות. גמ'] מה"מ אמר רמב"ח אמר קרא אשה אל אחותה לא תקח לצרור התור' אמרה בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לו ליקוחין אפי' באחת מהם. אמר לי רבא אי הכי היינו דכתיב ונכרתו הנפשו' וכו' אי קדושין לא תפסי בכרת מי מחייב. אלא אמר רבא קרא בזה אחר זה ומתני' כדרבה דאמר רבה כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו. גופא אמר רבה כל שאינו בזא"ז וכו' (סברא בעלמ' הוא הלכך כיון דבאחות אשה לא תפסי קדושין כי קדשינהו בבת אחת נמי לא הוי קדושין). איתבי' אביי המרבה במעשר פירותיו מתוקנין ומעשרותיו מקולקלין (דטבל ומעשר מעורבין שהכרי כולו טבל וכשמנה ארבע' לחולין לא הי' לו ליטול מן הכרי למעשר אלא חצי מדה חמישית והוא הפריש מדה שלמה ושם מעשר לא חל עליו אלא כפי חשבון ונמצא השאר טבל ואסור לכל אדם עד שיתקננה) ואמאי נימא כל שאינו וכו' אמאי פירותיו מתוקנין ולמה חלה מעשר אפי' לפי חשבון הרי אינו בזא"ז שאם הפריש פעם אחת וחזר והפריש לא הי' שם מעשר חל על האחרון] א"ל שאני מעשר דאיתא לחצאין דאם אמר תקדש פלגא דחטתא קדיש' (הלכך כשהפריש בבת אחת יותר מכשיעור יש לו למעשר לחול על כל חטה וחטה לפי חשבון אבל גבי אחיות ליכ' למימר נתפסו קצת קדושין אכל חדא וחדא) והרי מעשר בהמה דליכא לחצאין וליכ' בזא"ז (כשמנה תשעה אינו יכול להוציא שנים ולומר חצי כל אחד יהא מעשר ויקרב לחצאין ולית' נמי בזא"ז שאחר שקרא לעשירי עשירי וחזר וקרא לאחד עשר עשירי אינו קדוש) ואמר רבא יצאו שנים בעשירי וקראן עשירי. עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה שאני מעשר בהמה דאית' בטעות דתנן קרא לתשיעי עשירי לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין הלכך כי היכי דחל שמו על הטעות חל נמי כי נפק אחד עשר בהדיא ולא הפסיד העשירי את שמו אבל קדושין דליתנהו בטעות וכו'] והרי תודה דלית' בטעות וליתא בזא"ז ואתמר תודה ששחטה על שמנים חלות חזקי' אמר קדשי מ' מתוך פ' ור' יוחנן אמר לא קדשי (קס"ד בדרבה קמפלגי ומקשי מחזקי' דהוא רבי' דר"י כדאית' עירובין דף כ"ד) לאו מי אתמר עלה אמר ר"י בן לוי הכל מודים כל היכ' דאמר קדשה לה מ' מתוך פ' קדשי לא יקדשו מ' אלא א"כ קדשו פ' לא קדשי (כלומר לא נתכוין שיקדשו מ' בלא פ' שבדקנוהו ואמר לכלם נתכוונתי לא קדשי כדרבה דכל שאינו) לא נחלקו אלא בסתם מר סבר לקרבן גדול קמכוין ומר סבר לאחריות קמכוין: [ב.] נדרים דף ס"ט ע"ב בעי רבא קיים ומופר ליכי בבת אחת מהו (אי חלה הפרה וכו') ת"ש דאמר רבה כל שאינו בזא"ז אפי בב"א אינו (אמעשר בהמה קאי כגון שאם קרא לעשירי עשירי וחזר וקרא לי"א עשירי אינו קדוש וקאמר אף בב"א שאם קרא לשניהם עשירי סתם אין האחד עשר קדוש ה"נ כיון דאינו בזא"ז שאם אמר עכשיו קיים ולאחר שעה אמר מופר ליכי אין בהפרתו כלום בב"א נמי כי אמר קיים ומופר ליכי אין באותו הפרה כלום) (וצ"ע על דברי רש"י שכ' אמעשר בהמה קאי ובקדושין לא משמע הכי). ור"ן כתב כמו גבי ב' אחיות כיון דלא מצי למקדישנהו בזא"ז אפי' בב"א ליכא לחדא מינייהו ספק קדושין כלל ה"נ ליכא לספוקי בהקמה ובהפרה כלל ומצי בתר הכי להפר ולקיומי כדבעי ולא נתחוורו לי דברי הרמב"ם בזה עכ"ל. וכ"כ הרא"ש דה"נ ליתא לא הקמה ולא הפרה. (ומרש"י נראה כרמב"ם דקיים מהני ומופר לא מהני. ואפשר דמש"ה מביא הדמיון ממעשר ולא מאחיות ודוק): [ג.] זבחים דף ל' תנן התם ה"ז תמורת עולה תמורת שלמים הרי זה תמורת עולה דברי ר"מ ר' יוסי אומר אם לכך נתכוין מתחלה הואיל וא"א להוציא שני שמות כאחת דבריו קיימין. כתבו תוס' וא"ת והא כל שאינו בזאח"ז וכו' וי"ל כיון דמשכחת בזא"ז כגון שאמר חצי' לדמי עולה וחציה לדמי שלמים ואפי' בקדושת הגוף משכחת לה כגון בבהמה של שני שותפין ועוד דכל שאינו בזה אחר אף בב"א אינו מיירי בדבר שאי אתה יכול לקיים את שניהם שסותרים זה את זה כגון מקדש אשה וכו' דהי מינייהו מפקת אבל הכא מקיימי תרווייהו וכן בגיטין (דף מ"ב) והא דאמרי' (קדושין דף ז') חציך בחצי פרוטה דאינה מקודשת וקמבעי לי' שני חציך בפרוטה מהו לא שייך לפשוט מדרבה דכל שאינו בזא"ז וכו' מיירי בדבר שאין השני יכול לחול מחמת שחל הראשון תחלה כגון ב' אחיות הלכך בב"א אינו דהי מינייהו מפקת אבל גבי קדושין בזא"ז אינו לא זה ולא זה אבל בב"א תפסי תרווייהו עכ"ל:
[ד.] עירובין דף מ"ט ע"ב מתני' מי שבא בדרך וחשכה לו ומכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו עד עיקרו אלפים ומעיקרו עד ביתו אלפים וכו'. [גמ'] מאי לא אמר כלום אמר רב לא אמר כלום כל עיקר דאפי' לתחתיו של אילן לא מצי אזיל ושמואל אמר לא אמר כלום לביתו אבל לתחתיו מצי אזיל אמר רבה מ"ט דרב משום דלא מסיים אתרי'. איכ' דאמרי אמר רבה מ"ט דרב משום דקסבר כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו. כתבו תוס' ושמואל ובריית' דלקמן דתני' כוותי' אית להו דרבה בעלמ' והכ' בתחומין הקילו דאין לומר דפליגי דהא הכא משמע לכאורה דהלכת' כשמואל וכו' ומתני' דקדושין דף נ' לא מתוקמא אלא כרבה למאי דפסיק התם קדושין שאין מסורין לביאה הוי קדושין עכ"ל. ועוד כתבו אור"י לא דמי לתמורת עולה ושלמים דהתם אפשר להתקיים כדאמר התם דתרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים אבל הכא לא קני כל ח' אמות והי מינייהו מייתי דאי קני הני ד' לא קני הני ד' ובמקדש אשה ובתה אי תפסי קדושין לא תפסי בהא וכן קיים ליכי ומופר ליכי עכ"ל:
[ח.] גיטין דף מ"ב ת"ר המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה וחכ"א לא קנה אמר רבה בשחרר חצי' והניח חציו אבל שחרר חציו ומכר חציו וכו' כיון דנפיק מיני' כולי' דברי הכל קנה א"ל אביי ובכולי' לא פליגי והתני חדא הכותב נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררין זה את זה ותני' אידך האומר כל נכסי נתונים לפלוני ופלוני עבדיי אף עצמן לא קנו מאי לאו הא רבי והא רבנן לא אידי ואידי רבנן הא דאמר כולם הא דאמר חצי חצי. וכתבו תוס' פי' רש"י שכתב בשטר אחד חצי נכסי לך וכן בשני לחבר' ואפי' מסר בבת אחת לא קנה דדילמ' חד פלגא הוא דכתב לתרווייהו ואיכ' שיור וקשה וכו' ונראה לרבינו שמואל דרבה לטעמי דאית לי' כל שאין בזא"ז אפי' בב"א אינו ובזה אחר זה לא קנה כיון דשייר ולא דמי לשחרר חציו ומכר חציו דהתם הוי בזא"ז אם מכר חציו תחלה וקצת קשה לפירושו דא"כ כי אמר כולו נמי לא ליקני בבת אחת כיון דבזא"ז שני לא קנה כמו ב' אחיות דאינן מקודשות כיון דבזא"ז לא תפסי קדושין בשניי' אלא ודאי לא שייך כל שאינו בזא"ז אלא היכא שהראשון מונע את השני מלחול כמו באחיות שמונעין קדושי ראשונה מלחול שניי' אבל הכא דלא קנה שני בזא"ז לאו משום דלא חזי לקנות אלא משום דכבר נסתלק הנותן ואין לו בהם כלום מידי דהוי אנותן כל נכסיו לשנים וכתב לכל אחד נכסי נתונים לך במתנה וזיכה להם בב"א דקנו כל הנכסים ואין לדמות ממון הראוי לחלק ואיתי' לחצאין כדאמר התם אמעשר עכ"ל:
[פסק]:
[ו.] בפ' י"ג מנדרים כתב הרמב"ם אמר לה קיים ומותר ליכי בבת אחת הרי זה קיים. כתב כ"מ נראה שהוא מפרש דהכי פשטוה כיון דהפרה אינה ראוי' לחול אחר הקיום אפי' בב"א אינה חלה ואין לומר דנימא איפכא כיון דקיום אינו חל אחר הפרה אפי' בב"א אינו חל כיון דאיכ' לפרושי לחומר' ולקולא נקטינן לחומר' וא"ת הוי לי' לרבינו לכתוב דהוי קיים מספק וי"ל דכי אמרי' דלא חל לא הקמה ולא הפרה ממיל' הוי קיום דשתיקה הוי קיום. אבל קשה לפ"ז בהנך בעיי' דבסמוך ה"ל למפסק אף בבריית' דהוי קיום ודאי ואמאי פסק דהוי ספק. וש"ע י"ד סי' רל"ד כתב אמר לה בבת אחת קיים ומופר ליכי אין כאן לא הקמה ולא הפרה ולרמב"ם קיים. כתב הט"ז טעמו דרמב"ם דהכא עדיפ' מאחיות כיון דאמר תחלה קיים ואח"כ מופר אלא דליכי קאי על שניהם ע"כ קיום ודאי לא בטיל אלא דמבעי' אם יש כח במופר לבטלו אי לא. וע"ז פשטו דלא מבטלי כמו בזא"ז משא"כ אחיות שאפי' אומר רחל ולאה מקודשות לי כיון שלשון מקודשות הוא לשון רבים וקאי על שניהם אין אחת מהן מקודשת משא"כ בל' ליכי שאינו ל' רבים לומר דקאי על תרווייהו ולא מייתי ראי' מאחיות אלא למה שאמרו דכל שאינו וכו' אבל מ"מ אין בב"א דנדרים שוה ממש לבת אחת דאחיות ובזה ניח' מה שהקשה ב"י לרמב"ם עכ"ל וע' אה"ע סי' מ"א גבי המקדש ב' אחיות כתב ב"ש וח"מ דהטעם דאינן מקודשות כדרבה כל שאינו וכו'. וע' פי' המשניות לרמב"ם בקידושין שכתב טעמ' דמתניתן מלצרור כרמי בר חמא ע"ש וצ"ע. ובפ"ט מאישות כ' הרמב"ם סתם אם קידש ב' נשים כאחת שאסור לישא שתיהן משום ערוה אין אחת מהן מקודשת. קדש נשים רבות כאחת ואמר הרי כולכם מקודשות לי והי' בהן אחיות וכו' אין אחת מכולם מקודשת. עיין בה"ה שם שכתב הא אנן פסקינן כר"נ קני את וחמור קנה מחצה א"כ אמאי אין הנכריות מקודשות ודעת הרמב"ן ועוד פוסקים דלדידן דקי"ל כר"נ ה"ה הכא. והך סוגי' אתיא דלא כהלכתא והרשב"א הניח הדבר בצ"ע ובה"ג כתב כרבינו: