כסף נבחר חלק ב· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות כ (כלל פד) כזית בכדי אכילת פרס
[א.] כריתות דף י"ב ע"ב מתני' כמה ישהה באוכלין (לשני חצאי זיתים איסור דאמר מצטרפין) כאלו אוכל קליות (משערין אותן כאלו נתפרד לפירורין דקין כקליות ואוכל אחת אחת וכשיעור אותה שהייה מצטרפין) דברי ר"מ וחכ"א עד שישהה מתחל' ועד סוף כדי אכילת פרס חיי' (פרס מפר' בעירובין (דף פ"ב) ככר שהוא משולש לקב חצי ככר הוא פרס והוא ד' ביצים) והיינו אליבי דר' שמעון שם אבל לר' יוחנן בן ברוקה הוי פרס כשיעור ג' ביצים (ורמב"ם בפרק י"ד ממאכלות פסק כר"י ב"ב) כתבו תוס' מהכ' משמע דלתרי גוונ' מיירי שיעור פרס חדא לענין הפסקה שאם הפסיק בין אכילה לאכילה כשיעור פרס אין מצטרף וחדא כדאמרי' בעלמ' שאם נתן כזית תרומה בשיעור פרס דחולין ואכלן שהוא חייב עליה עכ"ל. [גמ'] איבעי' להו ר"מ לחומר' או לקולא. לחומר' קאמר והכי קתני כאלו אוכל קליות דאפי' כולי' יומי' ואע"ג דמתחלה ועד סוף יותר מכדי אכילת פרס כיון דמשכה אכילתו מחייב ואמר לי' רבנן דעד שישהה בכדי אכילת פרס הוא דחייב יותר מכדי אכילת פרס פטור או דילמ' לקול' קאמר (דבהא ס"ל כרבנן דבטפי מאכילת פרס לא מצטרף ולהכי מדמי לקליות דאם לא הפסיק בנתים אלא כאכילת קליות שדרכן לאכלן זו סמוך לזו מצטרף ואם הפסיק לא מצטרף אפי' בכדי א"פ) דהכי קתני כאלו אוכל קליות והוא דלא אפסיק ביני וביני. אבל דאפסיק ביני וביני אע"ג דמתחלה ועד סוף בכא"פ פטור וא"ל רבנן כיון דמתחלה ועד סוף בכדי א"פ חייב ת"ש וחכ"א עד שישהה אא"ב ר"מ לחומר' היינו דקתני עד שישהה עד דשהי' דילי' כדי א"פ אא"א ר"מ לקול' אם שהה מבעי לי' ש"מ לחומר' קאמר:
[ב.] פסחים דף מ"ד א"ל אביי לרב דימי וכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור והתנן המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין ונגע טבול יום במקצתן פסל את כולן המקפה של חולין והשום והשמן של תרומה ונגע טבול יום במקצתן לא פסל אלא במקום מגעו בלבד והוינן בה מקום מגעו אמאי פסולה הא בטלי להו תבלין ברוב ואמר רבה בב"ח מה טעם הואיל וזר לוקה עליהם בכזית ה"ד לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור. לא מאי כזית דאיכ' כזית בכדי א"פ (שאם אכל פרס ממנו שיעור ד' ביצים יש בו כזית תרומה וקי"ל דכל שיעורי' אכילת איסור בין כזית של חלב ודם ובין כותבת די"הכ מצטרפת אכילת השיעור בכדי שהייה זו והוי כמי שאכלו בבת אחת וחייב וה"נ יש כאן תרומה כדי להצטרף כזית בא"פ ממנו) וכזית בכדי אכילת פרס דאוריית' היא (בתמי' הא דאמור רבנן כזית מצטרף כשיעור שהיית א"פ מי הוי מדאוריית' הלמ"מ כשאר שיעורין דקאמרת לוקה) (אומר הר"ם אע"ג דמתני' היא בכריתות כל אוכלין מצטרפין בכא"פ ה"מ לאכול חלב שהוא בעיני' אבל שבתערובות הואיל ואין המ"ל יתבטל ועל כן מתמה וכי כזית בכא"פ דאוריית' אפי' בכה"ג תוס' נזיר (דף ל"ו ע"ב). ועל פי' רש"י קושית תוס' במ"ע) אמר לי' אין אי הכי אמאי פליגי רבנן עליה דר' אליעזר בכותח הבבלי וכו' אלא הנח לכותח הבבלי דלית בי' כזית בכא"פ אי בעיני' דקשריף וקאכיל לי' בטלה דעתי' אצל כל אדם אי משטר קא שטר (מטבל לתוכו) ואכל לית בי' כזית בכא"פ איתבי' שתי קדרות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שתי מדוכות (שהתבלין נידוכין בתוכן) אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר תרומה לתוך התרומה נפלה וחולין לתוך חולין ואי אמרת כזית בכא"פ דאוריית' אמאי אמרי' שאני אומר (ותלינן לקולא בעון מיתה אלא ש"מ א"נ ודאי נפל לא מחייב משום כזית בכא"פ אלא מדרבנן וכי מספק' לן תלינן לקולא) א"ל הנח לתרומת תבלין דרבנן [דראשית דגנך תירושך ויצהרך כתיב] איתביה שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שני סאין אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו וכו' וא"א כזית בכא"פ דאוריית' אמאי אמרי' שאני אומר. א"ל הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן. כתבו תוס' ד"ה שתי קופות וא"ת מאי פריך אמאי אמרי' שאני אומר והא פשיט' דבכל מקום מדאוריית' מ"במ בטל ברוב והכא מיירי שרבה חולין על התרומה. ואור"י דבעי למימר בכל ענין אפי' מין בשאינו מינו כגון קמח חיטין בקמח שעורין שאינו ניכר עכ"ל. ובנזיר (דף ל"ו ע"ב) כתבו תוס' דאם אית' דכזית בכא"פ דאוריית' במין בשא"מ גם מין במינו אין לתלות להקל ע"י סמך רבייה ודין הוא שיחמירו בו רבנן כעין חומרא מבשא"מ וכו' דחיוב כזית בכא"פ שייך קצת גם במין במינו כיון שהוא אוכל קצת מן האיסור דאם הי' ניכר הי' חייב עליו מן התור' כיון דבכא"פ דאוריית' ע"ש. ור"ש בפרק טבול יום כתב ועוד י"ל דעל כרחין במינו נמי כזית בכא"פ דאוריית' דלא בטל ברוב' אע"ג דלא מינכר מדלא משני ההיא דקופות דבמינו איירי והא דמשמע בזבחים (דף ע"ד) דנותן טעם ברוב לאו דאוריית' לא דמי לקופות וסאין דסתמייהו בחיטין או בשעורין של תרומה איירי דהאי לחודא קאי והאי לחוד' קאי ואי אכל כזית בכא"פ חייב ולא דמי למיעוט הנימוח ומתחבר עם הרוב מתבטל. ובחולין (דף צ"ט) גבי גיד הנשה שנתבשל עם הגידין ואין מכירו דפריך לבטל ברוב' בדליכ' כזית בכא"פ ובע"א (דף ס"ז) אמר ר' יוחנן כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו וזה כזית בכא"פ על כרחין היינו במינו כמו שמפרש ר"ת מדקאמר טעמו ולא ממשו אין לוקין עליו ואי שלא במינו הא קי"ל דטעם כעיקר ומיהו יש מפרשים דאטעם כעיקר לא לקי וכו' ע"ש (ועיין בר"ן ורשב"א פרק ג"ה שכתבו דאפי' איכ' כזית בכא"פ במינו בטל ברוב):
[ג.] ע"א דף ס"ז אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו וזהו כזית בכא"פ (ועל כגון זה נאמר שיעור כזית בכא"פ הלכה למשה מסיני שאם יש באיסור פרס של תבשיל כזית מן האיסור לוקין עליו אע"פ שאין כזית של איסור נאכל בבת אחת אבל אם אין בכא"פ של תבשיל איסור הואיל ושוהה באכילתו כזית יותר מכדי א"פ הוי להו כשתי אכילות של שני ימים ואין לוקין דקים להו לרבנן דאכילת פרס הוי שיעור שהיית אכילה) טעמו ולא ממשו (כגון חלב שנפל לקדרה או חלב שנפל נימוח שאין ממשו בעין) אסור ואין לוקין עליו. כתבו תוס' דר"ת מפרש טעמו וממשו במין במינו ומיירי דניכר האיסור טעמו ולא ממשו שהאיסור אינו בעין וגם זה מיירי במין במינו וה"ה אם הי' ממש האיסור בעין ולא נימוח רק שאינו ניכר אין לוקין עליו כי הוא בטל ברוב אלא הא קמ"ל דאפ"ה אסור מדרבנן. וכ' הרא"ש והא דנקט דמ"במ בטעמו אע"ג דלא יהיב טעמ' זב"ז משום דבעי למימר טעמו ולא ממשו אסור ועד היכן הוא אסור בכדי דיהיב במבשא"מ. ור' חיים פי' דאיירי שפיר במין בשא"מ וטעמו וממשו קרי כשיש כזית בכא"פ דאז הוי כמו ממשות של איסור כיון דיש כל כך מן האיסור שבתוך אכילת פרס אוכל כזית נעשה כולו איסור והאוכל ממנו כזית לוקה וטעמו ולא ממשו היינו היכ' דליכ' כזית בכא"פ ואע"פ שנתן האיסור טעם בהיתר אין לוקין עליו ואע"ג דטעם כעיקר ילפינן מקרא מסתבר לומר דלא החמירה תורה בנתינת טעם של איסור בהיתר להפכו לאיסור כשההיתר כל כך יותר על האיסור שאם הי' האיסור בעין וניכר בתוך ההיתר בלא נתינת טעם לא הי' לוקה עליו דהיינו ביותר מכא"פ עכ"ל אבל לר"ת כיון שנתן האיסור טעם בהיתר נהפך כולו להיות אסור ולוקין עליו בכזית כאלו היה כולו איסור אף אם האיסור נתערב ביותר מכא"פ בהיתר. ור"ן בפרק ג"ה כתב מין במינו ואפי' נתערב גופו של איסור דאוריית' ברוב' בטל ומין בשא"מ כל היכא שנתערב גופו ויהיב טעמא אפי' באלף אסור מדאוריית' ואי איכ' כזית בכא"פ לוקה ואי ליכא כזית בכא"פ אסור מדאוריית' מיהו אין לוקין עליו והיכא שנתערב בדבר טעמו ולא ממשו היינו טעם כעיקר שלפי שיטת ר"ת הוא דאוריית' ולפי שיטת רש"י הוא דרבנן עכ"ל (יש לעיין בדברי רש"י דמפרש טעמו ולא ממשו שנימוח שאין ממשו בעין אי כוונתו שאינו ניכר א"כ בטעמו וממשו צ"ל דס"ל דבעינן ניכר האיסור [וכן מפרש מנחת כהן דלרש"י אם אין ניכר האיסור אפי' באינו מינו ויש כזית בכא"פ נמי אינו אסור מדאוריית' כיון דלדידיה טעם כעיקר דרבנן] או כוונתו במה שאמר שאין ממשו בעין היינו שנימוח ומתחבר עם ההיתר לאפוקי אם עומד בפני עצמו אע"פ שאינו ניכר ויש כאן כזית בכא"פ לוקה עליו (וכן פי' דבריו פרי חדש בא"ח סי' תמ"ב) וא"כ טעמו וממשו דאמר ר' יוחנן היינו אפי' אינו ניכר האיסור אלא שממשו עומד בעין ולא נימח בהיתר. וגם אינו מתבאר מדברי רש"י אי במין במינו שייך כזית בכא"פ לדברי הר"ש בטבול יום או לא:
[פסק]:
[ד.] כתב הרמב"ם בפרק י"ד ממאכלות האוכל כשעורה או כחרדל מאחד מכל מאכלות אסורות ושהה מעט וחזר ואכל כחרדל עד שהשלים לכזית בין בשוגג בין במזיד אם שהה מתחלה ועד סוף כדי אכילת שלש ביצים יצטרף הכל והרי הוא חייב כרת או מלקות או קרבן כמי שאכל כזית בבת אחת ואם שהה יותר מזה מתחלה ועד סוף אע"פ שלא שהה ביניהם אלא אכל כחרדל אחר החרדל הואיל ולא השלים כזית אלא ביתר מכא"פ אינן מצטרפין ופטור. ובפרק ט"ו כ' כיצד הוא ממשו כגון שהיה מן החלב כזית בכל שלש ביצים מן התערובו' אם אכל מן הגריסין האלו כג' ביצים הואיל ויש בהן כזית מן החלב לוקין שהרי טעם האיסור וממשו קיים אבל פחות מג' ביצים מכין אותו מכת מרדות מדבריהן וכן אם לא הי' בתערובו' כזית בכל ג' ביצים אע"פ שיש בהם טעם חלב ואכל כל הקדרה אינו לוקה אלא מכת מרדות (לדעת הרמב"ם לא שייך כזית בכא"פ אלא באינו מינו ואפי' אם נימוח האיסור בהיתר אבל במינו בטל ברוב הן שנימוח או אינו נימוח. כמו שכתב בפירוש לעיל). עיין בכלל טעם כעיקר בפסק. ובפ"א מחמץ כתב אין חייבין כרת אלא על אכילת עצמו של חמץ אבל עירב חמץ כגון כותח הבבלי וכו' לוקה ואין בו כרת שנא' וכל מחמצת לא תאכלו בד"א בשאכל כזית חמץ בתוך התערובו' בכדי אכילת ג' ביצים הוא שלוקה מן התורה אבל אם אין בתערובות כזית בכדי אכילת ג' ביצים אע"פ שאסו' לו לאכול אם אכל אינו לוקה אלא מכין אותו מכת מרדות כתב ה"ה יש תימה בדברי רבינו למה כ' בכזית בכא"פ מלקות לבד ופטרו מכרת ועשה מזה מצו' מיוחדת שהרי בכל איסו' שיש בו כזית בכא"פ משמע בגמרא דלרבנן חיוב גמור ואין להם לחכמים מקרא מיותר לתערובות והרי חלב ודם אין שם מקרא לתערובותן והדין זה נוהג בהן. והרמב"ן בספרו על מנין המצות השיגו בזה עכ"ל. כתב כ"מ אפשר דאצטריך כל מחמצת משום דכ' רחמנא כי כל אוכל חמץ למעט כל תערובות חמץ מכרת סד"א לגמרי ממעט ליה להכי אהדרי' קרא דכל מחמצת ולפי זה חמץ קיל מחלב ודם דבשאר איסורין חייב כרת וחמץ פטור מכרת ולפי זה מה שכתב בפרק ט"ו דלקי אף כרת נמי במשמע. ועוד י"ל דבשא' איסורין נמי אין חייב כרת אלא לוקה. גמר דלוקה מנזיר וגמר דאין חייב כרת מדין תערובות חמץ וליכא לאקשוי' משרת בנזיר למה לי הא מפסח גמרי' דלקי דה"א דוקא גבי חמץ דהוי חיוב כרת אמר רחמנא דלקי אבל בנזיר כיון דליכא חיוב כרת לא קמ"ל עכ"ל. ומרכבת כתב דאצטריך כל מחמצת לכבא"פ אפי' מב"מ או בשא"מ ולא יהיב בו טעמא דבשאר איסורין פטור עד שיהא טעמו וממשו דהיינו אינו מינו ויהיב ביה טעמא עכ"ל. (ע' רא"ש בתשו' כלל ט"ז שכ' דבכא"פ לאו מנזיר ילפי' כדעת השואל שכ' כיון דמנזיר ילפינן לא מחייב אלא מלקות ולא כרת אם אכל חלב ודם בתערובות דדיו לבא מן הדין וכו'] אלא הוא נוהג בכל איסורין כדאיתא בכריתות ואע"פ שהיא מעורב בהיתר כדמוכח פסחים (דף מ"ד) ודברי הרמב"ם תמוהים שכ' ואם אכלו בפסח לוקה ואין בו כרת שנא' כל ומדהביא קרא דכל ע"כ כר"א ור"א לא בעי כזית בכא"פ ע"ש). ובפ"ה מנזירות כ' הרמב"ם דבר המותר אינו מצטרף לדבר האסו' בנזיר כיצד יין שנתערב בדבש אע"פ שטעם הכל טעם יין ואכל מן התערובות אינו לוקה עד שיהא מדבר האסור בתערובות כזית בכדי ג' ביצים (אכל כג' ביצים) כשא' האיסורין כמו שבארנו אמאכלו' האסורות וכן אם שרה פתו ביין והיה הרביעית יין בכדי פרס מן הפת ושנמצא שאכל רביעית יין ה"ז לוקה ועל זה וכיוצא בו נאמר בתורה וכל משרת לאסור דבר שנתערב בו היין וטעמו כטעם היין והוא שיהי' טעמו וממשו כשאר איסורי מאכלות:
[ה.] בפ"ד מחמץ כתב הרמב"ם תערובו' חמץ עוברים עליה משום בל יראה כגון כותח הבבלי וכו' כתב ה"ה כבר נתבאר בפ"א שרבינו פוסק שאין בתערובות לאו באכילתו אא"כ אכל כזית בכא"פ ובודאי ה"ה שאין עובר עליו אלא בתערובו' שיש בו בכא"פ וזה עיקר. ויש גאונים סוברים שאפי' פחות מיכן עובר עליו ורמ"ך פי' דברי רבינו כך שאע"פ שאינו עובר באכילתו חייב בביעורו שהרי יש כזית חמץ שם וכו' וכוונת רבינו צריכה לי עיון עכ"ל. וכ"מ כ' שפי' הרמ"ך יות' מתישב והטעם משום דלענין אכילה הוי כאלו אכל חצי זית היום וח"ז למחר אבל לעבור בב"י כיון שעוברין על התערובו' מאחר שיש כאן כזית מה לי שיהי' בכא"פ או יותר מכא"פ עכ"ל: