כסף נבחר חלק ב· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות כ (כלל פג) כותבין שובר או לא
[א.] בבא בתרא דף ק"ע ב' מתני' מי שפרע מקצת חובו ר' יהודה אומר יחלוף ר' יוסי אומר יכתוב שובר א"ר יהוד' נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים. א"ל ר' יוסי כך יפה לו ולא ירע כחו של זה. [גמ'] אמר ר"ה ברי' דרב יהושע. אפי' למ"ד כותבין שובר ה"מ אפלג' אבל אכולה לא ולא היא אפי' אכולה כתבינן כי הא דרב יצחק בר יוסף הוי מסיק בי' זוזי בר' אבא אתא לקמיה דר' חנינ' בר פפי א"כ הב לי זוזי א"ל הב לי שטראי ושקול זוזך א"ל שטרך ארכס לי' אכתוב לך תבר'. א"ל הא רב ושמואל דאמרי תרווייהו אין כותבין שובר אמר מאן יהיב לן מעפר' דרב ושמואל רמינן בעינין הא ר' יוחנן והא ר"ל דאמרי תרווייהו כותבין שובר. וכן כי אתא רבין א"ר אילע' כותבין שובר ומסתברא דכותבין (אכולה) שובר דאי ס"ד אין כותבין אבד שטרו של זה יאכל הלה וחדי. מתקיף לה אביי ואלא מאי כותבין שובר אבד שובר של זה יאכל הלה וחדי א"ל רבא אין עבד לוה לאיש מלוה. תנן התם שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרים אמר רב המנונא לא שנו אלא שטרי הלואה אבל שטרי מקח וממכר אפי' מאוחרין פסולין מ"ט זמנין דמזבין לי' ארע' בניסן וכתב לי' בתשרי ומתרמי לי' זוזי ביני ביני וזבין לי' מיני' וכי מטי תשרי מפיק לי' ואמר לי' הדר זבנתה ממך אי הכי אפי' שטרי הלואה נמי זמנין דיזיף בניסן וכתב לי' שטרא בתשרי ומתרמי לי' זוזי ביני ביני ופרע לי' ואמר הב לי שטראי וא"ל ארכס לי' וכתב לי' תברא וכי מטי זמני מפיק לי' וא"ל האי שעתא הוא דיזפת מנאי קסבר (רב המנונ') אין כותבין שובר. א"ל רב יימר לרב כהנא והאידנ' דכתבינן שטרי מאוחרי וכתבינן תברא א"ל בתר דאמר להו ר' אבא לספרי כי כתביתו שטר מאוחר כתבו הכי שטר' דנן לא בזמנו כתבנוהו אלא אחרונוהו וכתבנוהו א"ל רב אשי לרב כהנ' והאידנ' דלא עבדינן הכי בתר דא"ל רב ספר' לספרי כי כתביתו הנך תברי אי ידעיתו זמני' דשטר' כתבו אי לא כתבו סתמא דכל אימת דנפיק לרעיה (השובר את השטר ומעתה צריך המלוה ליזהר שלא ילוה עוד ללוה הזה כסכום ממון הכתוב בשובר דהא תברא מרע לי') א"ל רבינא לרב אשי ואמרי ליה רב אשי לרב כהנ' והא האידנ' דלא עבדינן הכי א"ל רבנן תקוני תיקון מאן דעביד עביד מאן דלא עביד איהו דאפסיד אנפשיה. כתבו תוס' ד"ה מתקיף לה אביי נר' לר"י דקבלה מרבא. וכן הא דאמרי' בסוטה (דף ז') על משנה ש"מ כותבין שובר ואמר אביי תני מקרעת נראה דדיחויא הוא דהא בב"מ (דף י"ז) משמע דסובר אביי כותבין עכ"ל. (כתב הרא"ש ומסקינן דכותבין שובר):
[ב.] כתובות דף ט"ז ע"ב על מתני' אם יש עדים שיצאה בהינומא כתובתה מאתים פריך הש"ס וליחוש דלמ' מפקה עדים בהאי בי דינא וגביא והדר מפקא לכתובה בהאי ב"ד וגביא א"ר אבהו זאת אומרת כותבין שובר. רב פפא אמר במקום שאין כותבין כתובה עסקינן ומסיק הש"ס במקום דלא אפשר ודאי כותבין שובר. כתבו תוס' אע"ג דבבתרא מפרש טעמא משום דעבד לוה וכו' לאו דוקא לוה אלא ה"ה כל חוב כמו כתובה ושטרי מקח דאמר התם דכותבין עכ"ל. ואספ"ז כתב עוד י"ל דלא פלוג כיון שהיה להם לתקן בשאר שטרות משום עבד לוה אף במקום שאין שם טעמא נמי כדי שלא תחלוק עכ"ל עוד כתב בשם הרא"ה ובעלמ' היכא כתבינן שובר אמאי לא חיישי' שמא מכר שטרו ויבא הלוקח ויחזור ויגבה ממנו כיון דאיכ' ריעות' דשטר' לאו בידיה ותירץ דהא לא אכפת לן דקי"ל כשמואל המוכר ש"ח וחזר ומחלו מחול. וא"ת א"כ תפשוט למ"ד כותבין דאית' לדשמואל. י"ל הכרח לא הוי דאיכ' לאוקמי כגון שיש עדים שאבד השטר דהשתא תו ליכא למיחש עכ"ל:
[ג.] כתובות דף פ"ט על מתני' הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה אית' בגמר'. ש"מ כותבין שובר כתב רש"י וקי"ל כמ"ד אין כותבין לפי שנמצא זה צריך לשמור שוברו מן העכברים. וכ' תוס' ואין נראה דאדרבה משמע התם דקי"ל דכותבין דקאמר והאידנ' דכתבינן תברא (ועיין אספ"ז בשם ריב"ש שכ' ואפשר דהכ' בכתובה דליכ' למימר בה עבד לוה ס"ל דקי"ל אין כותבין. אמנם רש"י פי' הכא בהדי' ש"מ כותבין ע"כ של לוה וכו' עכ"ל. ולי נר' דהא התם רב ושמואל מתרצי למתניתן ובודאי הם אמרו האי ש"מ וכו' כדאית' האי כללא בתוס' ריש אלו מציאות. והם סברי אין כותבין) ונר' לר"י דה"פ ש"מ כותבין ותקשי למ"ד דאין כותבין עכ"ל. (עיין שבת דף ע"ט גבי המוציא ש"ח משפרעו בשבת):
[פסק]:
[ד.] בפ' כ"ג ממלוה הלכה ט"ז פסק הרמב"ם דכותבין שובר ועוד כתב שטרי מקח וממכר מאוחרין פסולין שהרי אפשר לטרוף בהן שלא כדין ולמה לא ניחוש כן לש"ח מאוחר לפי שכל הכותב שטר מאוחר תקנתו שיכתוב השובר סתם שכל זמן שיצא השטר ישביר אותו זה השובר. כתב משנה למלך בשם רשב"א ח"ב סי' שמ"ב ואפי' אם באו עדים והעידו על זמן השובר ונמצא שהוא קודם לזמן השטר לא מהני דחיישי' דשטר מאוחר הוא ומש"ה כתבו השובר סתם עכ"ל. וטור ח"מ וכן בש"ע סי' נ"ד פסק נמי כותבין שובר. ואם הזמן השטר והשובר יוצאין ביום א' השטר פסול. כתב הש"ך שובר המאוחר פסול דדמי לשטר מקח וממכר: