אור ברסלב
כסף נבחר חלק ב אות ט (כלל עה) טריפה חיה א' לא

כסף נבחר חלק ב· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות ט (כלל עה) טריפה חיה א' לא

אות ט (כלל עד) טעם כעיקר והיתר מצטרף לאיסור

[א.] חולין דף מ"ב אמר ר"ל רמז לטרפה שאינה חיה מן התורה דקתני סיפא (במתני' דאלו טרפות) כל שאין כמוה חיה טרפה מנא לן דכתיב זאת החיה אשר תאכלו חיה אכול שאינו חיה לא תאכל מכלל דטרפה לא חיה. ולמ"ד טרפה חיה מנא לן נפקא לי' מזאת החיה אשר תאכלו ואת החיה אכול חיה אחרת לא תאכל מכלל דטרפה חיה ואידך האי זאת מאי עביד לי' מבעיא לכדתני דבי ר' ישמעאל זאת החיה כו' מלמד שתפס הקב"ה מכל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו זאת אכול וזאת לא תאכל ואידך נמי מבעיא לי' וכו' אין ה"נ אלא טרפה חיה מנא ליה נפקא ליה מאידך תנא דבי ר' ישמעאל בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל (אע"פ שחיה לא תאכל) אלו י"ח טרפות שנאמרו למשה בסיני. כ' הר"ן בחדושיו וא"ת האיך נחלקו חכמי ישראל בדבר שאפשר לעמוד עליו ישהו את הטרפות י"ב חדש לראות אם הם חיות או לא י"ל שכבר שיהו מהן הרבה ולא היו מתקיימות ואפ"ה מי שאמר טרפה חיה מדרך קבלתו או מדרך חכמתו לא היה חוזר בו שהי' יכול לומר במקרה מתה ולא שהחולי גרם לה או שהיה חולה ואומר אלו היה טבעה חזק היתה מתקיימת עכ"ל:

[ב.] חולין דף נ"ז ע"ב אמר רב הונא סי' לטרפה יב"ח מיתבי סי' לטרפה כל שאינ' יולדת רשב"ג או' משבחת והולכת בידוע שהיא כשרה מתנוונת והולכת בידוע שהוא טרפה רבי אומר סי' לטרפה שלשים יום אמרו לו והלא הרבה מתקיימות שתים ושלש שנים (וקשי' לר"ה דליכא מ"ד יב"ח) תנאי היא דתניא ובגלגלת עד שיש בה נקב אחד ארוך אפי' נקבים הרב' מצטרפין למלא מקדח. אמר ר' יוסי בן המשלם מעשה בענבול באחד שנפחתה גלגלתו ועשו לו חדוק וחיה א"ל ר"ש בן אלעזר משם ראיה ימות החמה היה וכיון שעברו עליו יום הצנה מיד מת אמר רב אחא בר יעקב הלכה טרפה יולדת ומשבחת. אמר אמימר הני ביעי דטרפה שחלא קמא אסור' מכאן ואילך מותר זה וזה גורם רב אחא סבר כרב אחא ב"י ומתני לה לדאמימר כדאמרן רבינא לא סבר כראב"י ומתני לדאמימר בהאי לישנא הני ביעי דספק טרפה דשיחלא קמא משהינן להו אי הדרא טענה שריין ואי לא אסורין ומסיק הש"ס והלכתא בזכר כל י"ב חדש בנקבה כל שאינ' יולדת (יש כמה בהמות שפוסקות מלילד ולא מחזקינן להו בטרפות אלא בעי למימר אם יולדת בידוע שאינה טרפה. תוס'):

[ג.] ע"א דף ה' ע"ב אמר ר' אלעזר מונין למחוסר אבר דאסור לבני נח דכתיב מכל בשר שנים וכו' אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה האי מבעי לי' למעוטי טרפה דלא טרפה מלהחיות זרע נפקא הניחא למ"ד טרפה אינ' יולדת אלא למ"ד יולדת וכו' אמר קרא אתך בדומה לך. וכתבו תו' פי' למ"ד יולדת איצטריך מכל החי למעט טרפ' וא"ת טרפה היכא ממעטא מהאי קרא הא מאן דאית ליה יולדת כ"ש חיה דאפי' למ"ד טרפה אינה יולדת אמר דיכול להיות דאית ליה דחיה וכו' וי"ל דנפרש לקרא הכי מכל החי שיהי' כולה בריא וזריז ולא חולה וטרפה אע"ג דחיה מ"מ אינה בריא' אלא חולה כל ימיה ומתמעטת והולכת עכ"ל וע' רש"י לקמן דף נ"א. וזבחים דף ק"ו בתוס' ד"ה אבל. ובד"ה ודילמא נח טרפה הוי שכתבו ור"ת היה רגיל לחלק בין טרפות דאדם לטרפות דבהמה דאדם אית ליה מזלא. וקשה דבחולין (דף מ"ג) מייתי ראיה מאיוב אטרפות דבהמה:

[ד.] ע"ז דף ט"ז תניא ר' יה ודה מתיר בשבור' (למכור לנכרי) מפני שאינ' יכולה להתרפאות ולחיות. אמרו לו והלא מרביעין עליה ויולדת (ובזכר נמי יכול להרביעו על כמה נקבות. תוס') וכיון דמרביעין עליה ויולדת אתי לשהויה (ומאן דחזי לה בי נכרי יליף מינה לזבונה שלמה) אמר להן לכשתלד אלמא לא מקבלת זכר. כתבו תוס' לאו משום דסבר טרפה אינ' יולדת דבפרק אלו טרפות דף נ"ז בעי למימרן לר' יהודה דיולדת) (היינו דאמרי' התם דלמא סבר ר"י טרפה יולדת ומשבחת. ובאמת תוס' שם כתב דלא גרסי' יולדת אלא משבחת דהא ר"י בע"ז אמר דלא מקבלה זכר. ומיהו יש לחלק בין טרפה חתוכת רגלים לשאר טרפות. עכ"ל תוספת שם). אלא דלא מקבלה זכר וכדמשמע לישנ' מדלא קאמר אלמ' דלא ילדה עכ"ל: [ה.] בכורות דף ג' אתמר רב חסדא אמר דבר שעושה אותו נבלה (לענין בכור אם מכר לנכרי הבהמה קודם שתלד ויש לנכרי חלק בוושט או בגרגרת פטורה מן הבכורה) ורבה אמר דבר שעושה אותו טרפה (כגון מן הארכובה ולמעלה) במאי קמפלגי בטרפה חיה למ"ד דבר שעושה אותו טרפה קסבר אינה חיה למ"ד נבלה קסבר טרפה חיה. וע' בתוס' שיש גורסין רבא במקום רבה לפי שהוא בתר רב חסד:

[ו.] תמורה דף י"א ע"ב ת"ר יכול האו' רגלה של זו עולה תהא כולה עולה ת"ל כל אשר יתן ממנו לד' וכו' ממנו לד' ולא כולו לד' יכול תצא לחולין ת"ל יהיה קדש הא כיצד תמכר לצרכי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי אבר שבה דר"מ ור' יהודה. ר' יוסי ור"ש אומרים מנין שכולה עולה ת"ל וכו' אמר רב חסדא מודה ר' יהודה בדבר שעושה טרפה (דפשטה קדושה בכולה) רבא אמר בדבר שעושה נבלה. ורב ששת אמר בדבר שהיא מתה מאי איכא בין ר"ח לרבא טרפה חיה ר"ח סבר אינה חיה ורבא סבר חיה. כתבו תוס' בבכורות דף ג' נהפכה הסוגי' וזו מן הסוגיות הפוכות ומיהו צ"ע לפי הא דאמר רבא הכא טרפה חיה דביבמות דף ל"ז אמר רבא גבי ספק טרפה משהינן לה י"ב חדש (לא מצאתי שם הא דאמר רבא):

[ז.] סנהדרין דף ע"ח אמר רבא ההורג את הטרפה פטור. כתבו תוס' אפילו למ"ד טרפה חיה דסופו שימות בחולי זו (וכ"כ ר"ן בחדושי חולין י"א אפי' אי טרפה חיה עדים זוממין שהעידו בטרפה לא קטלינן להו דאע"ג דטרפה חיה סופו למות מחמת אותו חולי ואגבר' קטיל' קמסהדי ותדע דהא רב' אית ליה טרפה חיה בתמורה דף י"א ומיהו נרא' דגרסי' התם רבה ועוד דסברתו הפוכה בבכורות דף ג' עכ"ל:

[ח.] נדה דף כ"ג ע"ב אמר רבא וושטו נקוב אמו טמאה אם אשה ילדה ולד שוושטו נקוב טמאה לידה] (קסבר טרפה חיה) וושטו אטום אמו טהורה כתבו תוס' דקסבר טרפה חיה וכן פ"ק דתמורה אך בבכורות דף ג' איפכ' ואו' ר"ת דהוי כאיכ' דאמרי (וצ"ע דהא ניקב הוושט נבלה ובדבר שעוש' נבלה אמר רבא דהוי כולה עולה מכלל דסבר דלכ"ע נקב הוושט אינה חיה. וע' בפלתי מה שכתב בזה). וגם מתבאר מסוגי' דהתם דר' זכאי ס"ל טרפה אינה חיה. ור' ינאי ור' יוחנן משום ר' יוסי בן משולם ס"ל טרפה חיה: [ט.] חולין דף ק"מ (על הא דאמרי' התם כל היכא דכ' צפור הוא טהור) ת"ש שתי צפרים חיות טהורות מאי חיות לאו חיות לפיך (ראויות לפיך טהורות ומדכתיב חיות משמע דאיכא צפרים דהוי טמאות) לא מאי חיות שחיות ראשי אברים שלה ת"ש מסיפ' טהורות מכלל דאיכ' טמאות. לא מכלל דאיכ' טרפות. טרפות מחיות נפק' (ולא טרפה דאינה חיה (הניח' למ"ד טרפה חיה (הא דמצריך קרא אחרינ' למ"ד טרפה חיה) אלא למ"ד אינה חיה מא"ל אלא למעוטי צפורי עיר הנדחת. כתבו תוס' קשה דהא בע"ז משמע אף למ"ד חיה נפקא מכל החי למעוטי טרפה והיינו כדפרישית התם וי"ל דלקיום העולם אין סברא למעט מחוסר אבר אלא טרפה אע"ג דחיה אינה חיה זמן מרובה אבל הכא איכא לאוקמי' אתרווייהו ולמ"ד טרפה חיה לא מסתבר למעט טרפה כיון דאיכא לאוקמי אמחוסר אבר או שמא יש לחלק בין חי לחיות עכ"ל:

[פסק]:

[י.] כתב הרמב"ם פי"א משחיטה כל בהמה או עוף שנולד בהן ספק טרפות מטרפיות אלו וכו' אם הי' זכר ושהה י"ב חדש ה"ז בחזקת שלמה כשאר כל הבהמות ואם הית' נקבה עד שתלד ובעוף בזכר י"ב חדש ובנקב' עד שתלד כל הביצים של טעינה ראשונ' ותטעון טעינה שנייה ותלד. כתב לח"מ כלומר שאם עברה אחר שנעש' טרפ' וילד' עכ"ל. (ונרא' דבא לומר דלא סגי בעבור לחוד אלא צריך ג"כ שתלד וכ"כ מהרש"ל פא"ט דעבור לחוד לא מהני דאפשר שתתעבר עבור שלא תבא לידי לידה אלא תמות בו וכו' אמנם הפר"ח חולק וכתב דר"ן פא"ט כתב שאין הטרפה מתעברת וכן עיקר לפיכך אם שחטה ונמצאת מעוברת כשרה וכו' ע"ש). ובפ"ד ממ"א הלכה ט' כתב וענין הכתוב שהנוטה למות מחמת מכותיה וא"א לה לחיות מחמת מכה זו אסורה מכאן אמרו חכמים זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה. וש"ע י"ד סימן נ"ז כתב נמי כלשון הרמב"ם. ורמ"א כתב כל מקום שהוא ודאי טרפה אע"פ שנשתהה יב"ח והוא חי אסור. וכתב הש"ך בתשוב' רשב"א סי' צ"ח כ' כן איתרת דאע"ג שהיא חי' אין להכחיש בשום ענין דברי חז"ל שאמרו שהיא טרפה. ומשמע מדברי הרשב"א שם דצ"ל הא דחי יב"ח ע"כ נס הוא אבל עכ"פ טרפה היא אבל מהרש"ל פא"ט כתב דמטעם טרפה הוא שאין כמוה חיה רובא דרובא אבל מיעוטא דמיעוטא חיה אע"ג דטרפה היא ע"ש ומשמע מדברי מהרש"ל שם דבמקום דאיכא פלוגתא בין פוסקים אי חזינן דחיה יב"ח כשרה ודבריו נכונים ומכל זה מבואר דלאו דוקא יתרת אבר אלא דרשב"א אוסר בכל הטרפות מיהו מתשובת הרשב"א שם משמע דיתרת טרפה מטעם אחר שלא אמרו דהיתרת אינה חיה אלא כך אמרו שהלמ"מ שהיתרת כנטול וכל שאלו ינטל אינה חיה יב"ח אפילו עתה שלא ניטל טרפה כאלו ניטל. ולפ"ז אפילו בספק יתרת לא מהני שהיי' מ"מ מהרש"ל כתב דתירוץ הראשון שדחה הוא עיקר וכו'. (וע' שם בש"ך שכתב בשם ת"ח דבשנה מעוברת צריך י"ג חדש ופר"ח מסיק דבכל מקום שהוזכר חדשים החדש העבור עולה למנין ואף בשנה דקרא הוי פלוגתא דרבי וחכמים בפ"ק דר"ה אי חדש העבור בכלל):

[יא.] בפי"א משחיטה כתב השער המלך בשם פר"ח בתשובה שבספר מים חיים אי אמרי' בזכר דטרפה אינו מוליד והביא ראי' דאינו מוליד מהא דגיטין (דף מ"ד) המית מי שחציו עבד וכו' נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו ואי אמרת קדושיו לאו קדושין יורשין מנא לי' אמר רב אדא בר אהבה בשעשאו טרפה ומאי יורשיו נפשיה וכולי ואם איתא דטרפה מוליד אמאי הוצרך לדחוקי ולומר מה יורשיו נפשיה ואמאי לא קאמר יורשיו כפשטיה ובשהוליד אח"כ אלא ודאי משמע דטרפ' אינו מוליד עכ"ל. וכ' השער המלך דאוקימתא דרבא התם מוכח יותר דאמאי נייד מאוקימתא דרב אדא דהא לדידיה ניחא דהוצרך תנא למתני דוקא יורשיו משום דכופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה אלא ודאי דטרפה אינו מוליד דמאוקימתא דר"א לחוד לא מוכח מידי דיש לדחות דהוצרך לומר נפשיה משום דכיון דהמית דקתני בבריית' לאו דוקא אלא עשאו טרפה אמאי אכפל תנא למתנ' נותן חצי כופר ליורשיו ובשמת אח"כ ואמאי לא קאמר דנותן ח"כ לעבד עצמו ולהכי הוצרך לומר מה יורשיו נפשיה וכו' אלא מהא דרבא מוכח שפיר. ועוד הביא שער המלך ראי' דאינו מוליד מהא דאית' בע"ז (דף ה') דפריך האי מבעי' למעוטי טרפה דלא יולדת ומשני ההוא מלהחיות זרע נפקא והדר פריך הניח' למ"ד אינה יו דת אלא למ"ד יולדת מא"ל והשת' אם אית' דאפי' למ"ד טרפה (אינה) יולדת טרפה מוליד היכ' קאמר תלמוד' הניח' למ"ד אינה יולדת הא אפילו למ"ד אינה יולדת תקשי דאכתי איצטריך מ"ד החי למעוטי טרפת זכר דלא נפיק מקר' דלהחיות זרע ומיהו יש לדחות דתלמוד' ה"ק דלמ"ד אינה יולדת ולהחיות זרע אתי למעוטי טרפה ניח' דע"כ קרא דמכל החי אתי למעוטי מחוסר אבר נמי דאי למעוטי טרפה גריד' א"כ לשתוק קרא מלהחיות זרע ומקר' דמכל החי ממעטינן טרפה אלא ודאי דאתי למעוטי מחוסר אבר והלכך אי לא הוי כתיב להחיות זרע דאתי למעוטי טרפה לא הוי ממעטינן אלא טרפה גרידה דהא לא מייתר קרא מש"ה כתיב להחיות למעוטי טרפה דאינה יולדת כי היכי דנייתר קרא וע"כ למדרש למעוטי מחוסר אבר אלא למ"ד טרפה יולדת ע"כ קרא דלהחיות לא אתי למעוטי טרפה כי היכי דנייתר קרא ואם כן נימא דקר' דמכל החי איצטריך למעוטי טרפה עכ"ל. ובמנחת יעקב כלל ע"ג כתב בשם או"ה כלל כ"ו דיש סי' לזכרי' כל זמן שנזקק לנקבות וכו' ולא ידעתי מאין יצא לו והוא להדי' נגד משמעות הש"ס פא"ט עכ"ל. וע' פלתי:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה