כסף נבחר חלק ב· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות ח (כלל ע) חתיכה נעשה נבלה או לא
[א.] חולין דף ק' דרש רבה בב"ח חתיכ' של נבלה ושל דג טמא (שנתבשלה עם חתיכו' היתר ומכירה) אינה אוסרת בפליטתה) עד שתתן טעם ברוטב ובקופ' ובחתיכו' אוקי רב אמורא ודרש כיון שנתן טעם בחתיכ' (אחת שהית' בצדה תמיד או שנתבשלה תחלה עמה קודם שיתן שאר החתיכו' בקדר' ולא היה בזו ס' באיסור) חתיכה עצמה נ"נ ואוסר' החתיכו' כולן מפני שהן מינה (חתיכ' זו שקבלה טעם הנבלה נעש' נבלה עצמה) א"ל רב ספרא לאביי מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' כר"י דאמר מב"מ לא בטיל מאי איריא כי נתן טעם אפילו כי לא נתן טעם נמי בחתיכ' שבצדה לא בטלה נמי דהא נבל' גופה מינייהו הוא) א"ל הב"ע כשקדם וסלקו (לאיסור וסילק הרוטב קודם שיתן האחרו' בקדרה הלכך נתנה טעם בראשונה ה"ז חוזרת ואוסרתן ואי לאו במאי מתסרי ואשמעי' דחתיכ' עצמה נ"נ לאסור חברותיה בפליטתה) רבא אמר אפי' תימא לא קדם וסלקו הוי מין ומינו ודבר אחר וכל מין ומינו ודבר אחר סלק את מינו כמי שאינו ושאין מינו רבה עליו ומבטלו. כתבו תוס' בד"ה כשקדם וסלקו וא"ת למה לי שחתיכ' של היתר קבלה טעם אפי לא נתנה בה טעם נמי דהא במינה אוסר' בכל דהו ואומר ר"ת נהי דהיא גופא מתסרא בכ"ש מ"מ לא אמרינן שתעש' נבלה לאסור את האחרו' כיון שהיא עצמה לא נאסרה אלא ע"י כל שהו. ור' אפרים הי' אומר דאפילו כי נתנ' טעם אין ההיתר נ"נ שיצטרך ס' כנגד כל החתיכ' אלא נגד האיסור הבלוע. הלכך לרב דמב"מ לא בטיל כשחתיכ' קבלה טעם מן הנבלה חשיב כאילו האיסור בעין ואוסר' כל החתיכו' במשהו אבל אם לא קבלה טעם הוי האיסור כמאן דליתא דלא הוי כאלו הוא בעין ולא אסר אלא חתיכ' שאין ההיתר נעש' איסור ולא אסר שאר חתיכת ודוקא גבי טפת חלב אמרי' לקמן דחנ"נ וצריך ס' כנגד כל החתיכ' ולא סגי בביטול טפה לחוד משום דכל חד באפי' נפשי' שרי וכי אתנהו בהדדי אסור הלכך הבשר עצמו נעשה איסור ולוקה אם אכל חצי זית מבשר וח"ז מחלב ולכך צריך ברוטב ס' לבטל כל החתיכה שנפל עליה טפת חלב אבל חתיכ' היתר שבלעה טעם נבלה ונאסרה וחזרה ונ"ט ברוטב א"צ אלא ס' לבטל האיסור שנבלע בחתיכה וא"צ שיעור ס' של אותה חתיכה וכו' ע"ש שהאריך בראיו' ולפי פי' ר' אפרים ניחא מה שצותה תורה להגעיל כלי מדין דהשתא יורה גדולה שא"א להגעיל בתוך כלי אחר היכא משתריא הא אין במים ס' לבטל האיסור ואי שיחזור ומגעילו בשניי' והלא המים הראשונים נעשו נבלה וחוזרין ואוסרין ואי לא משערין אלא באיסור עצמו ניחא (כי לא נעשה כולו נבלה ומעט איסור הנפלט מן היורה חוזר ונבלע בתוכו ומגעיל שנית ואותו מעט איסור בטל בס' במים הרא"ש). וכ' הרשב"א בחדושיו בשם רמב"ן שלא נראו לו דברי תוס' במ"ש היכא שלא נאסר אלא במשהו שאין אוסר השאר אלא למאן דאית ליה חנ"נ אפי' בשלא קבלה טעם קאמר והכא לאו נ"ט ממש קאמר אלא כיון שנתבשלה עמה בקדירה ואסרה קאמר משום דודאי חדא בחדא יש בה בנ"ט נקט האי לישנא עכ"ל. ור"ן כ' וז"ל ול"נ דכל שלא נ"ט בחתיכה אע"ג דמתסרא לא חשיב איסורא למימר בה חתיכה עצמה נ"נ וכל שאינה נ"נ אינה אוסרת כל החתיכות אע"ג דאמר ר"י מב"מ לא בטיל לא שמעינן ליה הכי כל שטעם אחר של היתר מעורב בו וכו' עכ"ל: [ב.] חולין דף ק"ח מתני' טפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה אסור. ניער את הקדרה אם יש בה בנ"ט באותה קדרה אסור. [גמ'] אמר רב כיון שנ"ט בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה וכו' א"ל מר זוטרא לרבינא לימא פליג' אדרב' דאמר סלק את מינו וכו'. א"ל אי דנפלה ברוטב רכה ה"נ הב"ע דנפל ברוטב עבה. ומאי קסבר אי קסבר אפשר לסוחטו מותר הותר גם הראשון מפני שנפלט האיסור ממנו) חתיכה אמאי נ"נ (דהא אפשר ליסחט ממנה וליחלק לאחרים שלא קבלו ממנו כלום ואין לנו לאסור עד שיתן החלב טעם בכולן) אלא קסבר אפשר לסוחטו אסור (משנאסרה החתיכה שוב אין לה היתר בסחיטה ואשמעי' דאף ההיתר שבה נעשה איסור להיות כאן שיעור גדול לאסור אחרים הרבה) דאתמר רב ור' חנינא ור' יוחנן דאמרו אפשר לסוחטו אסור שמואל ור"ש ברבי ור"ל דאמרי אפשר לסוחטו מותר (אף הראשון שנאסר) וסבר רב אפשר לסוחטו אסור והא אתמר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור וחלב מותר ואי ס"ד אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא (הרי חלב מעט שנבלע בבשר נ"נ שהרי נאסר וכשחזר ונפלט בשאר החלב הו"ל מב"מ חלב איסור בחלב היתר ורב אית לי' מב"מ לא בטיל). ומסיק הב"ע שנפל ליורה רותחת מבלע בלע מפלט לא פלט. סוף סוף כי נייח הדר פליט כשקדם וסלקו. כתבו תוס' בד"ה אמאי מותר חלב וכו' מכאן הי' מדקדק רבינו שמואל דלמ"ד מב"מ לא בטיל צריך תרי ששים. ששים ברוטב לבטל טעם חתיכת נבלה וס' בחתיכת היתר לבטל הרוטב היוצא מן הנבלה דאזלינן בתר שם הנאסר כיון דנאסר נקרא רוטב. אע"ג דדבר האוסרו הוי מבשא"מ עם הרוטב) ור"י חלק עליו דרוטב הנפלט מן הנבלע אין לו דין מים האסורין שלא להתבטל במים אחרים אלא דין בשר נבלה יש לו שמתבטל שפיר במים שבקדר'. והא דקאמר חלב נבלה היינו דוק' בב"ח שכ"א לבדו היתר וכשנתבשל יחד עשה הכל כנבלה והוי כחלב היוצא מן הטרפה ולכך לוקה על ח"ז חלב הנבלע מח"ז שמנונית בשר אבל מים הנפלטים מן הנבל' אין נאסרין אלא מחמת טעם הנבלה המעורב בהם ואין מצטרפין ללקו' עליהם משום נבלה ומכאן יש להוכיח דתבלין הבלועין מחלב או מדם ונפלו לקדרה מתבטלין בס' ואע"ג דנותנין טעם אפי' באלף מותר דאינו חמור מן האיסור הנבלע בהן עכ"ל ורשב"א מסכים לדברי הר"י. ור"ן מסכים לסברת רשב"ם וכ' דגם ר"ת סובר כן ע"ש. ואפשר לסוחטו עצמו תנאי היא דתני' טפת חלב שנפלה על החתיכה כיון שנתנה טעם בחתיכ' (כלומר כיון שיש בה כדי ליתן טעם באותה חתיכה) החתיכ' עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכו' כולן [ואפילו ניער את הקדרה דאיכ' למימר נחלק לכולן והרי אין בו כדי לאסור אפ"ה אסור] מפני שהן מינה דברי רבי יהודה וחכ"א עד שתתן טעם ברוטב ובקופה ובחתיכו' אמר רבי נראין דברי ר"י בשלא ניער ושלא כסה (המנער את הקדרה מתפשט הטעם בכולה, וכן המכסה אותה מפני שמי השולים עולין עד פיה ויורדין) ודברי חכמים בשניער וכסה. מאי לא ניער אילימ' לא ניער ולא כסה כלל מבלע בלע (ההיא חתיכ') מפלט לא פליט (באחרות את טעם החלב שהחלב בגגה של חתיכה הזה) אלא לא ניער בתחלה אלא בסוף אמאי הא בלע והא פליט (מה שבלעה וחוזרה להיתרה והאיסור שיצא ממנה אין בו כשיעור לאסור) מסבר אפשר לסוחטו אסור (מפני שכולה נעשית איסור וכל הנסחט ממנה אסור וכל הנשאר בה אסור וכיון דאף טעם בשר שבה נאסר חוזר ואוסר האחרו' ואפילו הן אלף דמב"מ לא בטיל) מכלל דר"י סבר כי ניער מתחלה ועד סוף אסור אמאי הא לא בלע כלל [חתיכה ראשונ' יותר מן אחרון ובטפה הזאת אין שיעור לאסור את כולן] אימ' לא ניער יפה יפה (שמא לא ניער תחלה יפה ובלעה ואח"כ פלטה כשניער בסוף ובהא גזרה לא סבר רבי כוותי' אבל בדאפשר לסוחטו אסור ובמב"מ לא בטיל סבר כוותי'). אמר מר ודברי חכמים בשניער וכו' אילימ' ניער בסוף ולא ניער בתחל' (דאע"ג דקבלה את הטעם קאמר רבי דרואה את דברי המתירים הואיל וניער בסוף וחזר ונסחט דקסבר אפשר לסוחטו מותר) הא אמרת נראין דברי ר"י בהא אלא ניער מתחלה ועד סוף וכו' מכלל דרבנן סברי ניער בסוף ולא ניער בתחל' מותר (מדקאמר רואה אני את דבריהם בשניער בתחל' ואין אני רואה את דבריהם מה שהתירו בלא ניער מתחל' והן מתירין אותו בניער שבסוף ומשום סחיטה) אלמא קסברי [רבנן] אפשר לסוחטו מותר. וכ' רש"י בסוף הסוגי' והשתא דקם רבי בשיטתי' דר"י דאפשר לסוחטו אסור ורב ור' יוחנן ור' חנינא נמי כוותי' סברי אע"ג דאפלג עלייהו שמואל ור"ל האמרי' שמואל באיסור' במקום רב ליתא וכו' עבדינן כר' יהודה בין בטפת חלב שנפלה על החתיכ' ולא ניער ויש בה כדי ליתן טעם באותה חתיכ' ובין בחלב הדבוק בחתיכת בשר ויש בו ליתן טעם בה ואפילו אין בו כזית דהוי אח"ש אסור מה"ת וחתיכ' עצמה נעשה נבלה ואין מועילין שאר החתיכו' לבטלה וכולן נאסרו' ואפילו הן אלף דבהא נמי קי"ל כר' יהודה דמב"מ לא בטיל עכ"ל. כ' הרא"ש אפשר לסוחטו אסור פי' איסור שנבלע בהיתר ונתן בו טעם ואסרו וחזר ובישל היתר זה עם היתר הרבה שאפשר לסחוט האיסור הנבלע בהיתר ונחלוק בהיתר האחרון וכו' כיון שנאסרה שוב אין לה היתר בסחיטה שאף ההיתר שבה נעשה איסור וכל היוצא ממנה אסור והוא נשארת באיסורה וכו' וקי"ל אפשר לסוחטו אסור. ולדברי ר' אפרים דלא נחלקו אלא בבב"ח אבל שאר איסורין לא עכ"ל. ולעיל בדף ק' משמע דסובר כר' אפרים ע"ש. ור"ן בהלכו' ס"פ כל הבשר כ' אחר פלפול ארוך וז"ל לפיכך נראה לי דמשום דבב"ח מדינ' אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ השוו חכמים דבריהם בכל האיסורין בין שנתערבו במינן או שלא במינן לבב"ח ואנן הכי קאמרי' אי קסבר אפילו בב"ח שאלו נסחט חלבו שבו יהא הבשר מותר מעתה אין איסור בשר מחמת עצמו אלא מחמת חלב שבו וכיון שכן אינו בדין שתהא חנ"נ להצריך ששים כיוצא בה שלא במינה כיון שאפשר לה לחזור להכשרה נמצאת שאין כולה איסור' ואפילו תאמר שאפשר להחמיר בזה מן הטעם שאכתוב בסמוך אכתי אינו בדין שנדון אות' כבשר אסור ושתאסר כל החתיכו' מפני שהן מינה אליב' דר"י שהרי אין איסורה מחמת בשר אלא מפני חלב שבה ולמה נדון אותו כבשר אלא ע"כ קסבר אפשר לסוחטו אסור שגזרת הכתוב כך הוא שכל בשר שנתבשל בחלב נעשה איסור מחמת עצמו ואפילו הוה אפשר לסחוט חלב שבה אסור ומעתה כיון שאיסורו מחמת עצמו בדין הוא שיהי' צריך בששים בשאינו מינו ושיאסר כל החתיכו' אליב' דר"י וכיון דבב"ח הוא כן מן הדין השוו חכמים כל האיסורין לב"בח מדבריהן כל שנתערב' דרך בישול כב"בח הא אלו היינו אומרים בב"ח דאפשר לסוחטו מותר א"כ לא יהא לנו שום דבר שנתערב בו שום איסור שיהא אותו שנתערב בו אסור מחמת עצמו אלא איסור דבר אחר הוא שגורם לו ליאסר בבשר בחלב כבשאר איסורין ולמה נאמר בהן חנ"נ אינו בדין ומש"ה לא שקלינן וטרינן לעיל דף ק' אי קסבר אפשר לסוחטו אסור או לא משום דעיקר אפשר לסוחטו בב"בח ובשאר איסורין משום לתא דידי' מדרבנן. ומ"מ אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ אינן ענין אחד בעצמו ומש"ה אתי שפיר לישנא דאמרי' אי קסבר אפשר לסוחטו מותר חתיכ' אמאי נעשה נבלה שהרי הי' אפשר לומר דאע"ג דאפשר לסוחטו מותר ה"מ אי ידעינן בודאי שנסחט ממנו האיסור אבל בסתמ' יש לנו להצריך ס' בכל החתיכה לפי שהאיסור שנבלע בחתיכה ואין בה ס' לבטלו אפי' אתה מוסיף עליה לתשלום שיעור ס' אין האיסור שנבלע בתחל' בחתיכ' ונסרך בה מתחלק בשוה בחתיכה ובאותו תוספת כדי שיתבטל בס' אלא לעולם נשאר רובא בחתיכה וכן הוא בודאי ולפיכך אפי' אם נאמר דאפשר לסוחטו מותר הי' אפשר לומר דחתיכה עצמה נ"נ להצריכה ששים ושתהא נידונית ג"כ כבשר אסור לאסור כל החתיכו' מפני שהן מינה אע"פ שדבר אחר גרם לה לפסול אלא דתלמוד' לא ס"ל הכי שאינו בדין שהדבר שהוא אפשר לחזור להכשירו יהא נדון כגוף האיסור עד שיאסור כל החתיכו' כולן מפני שהן מינה וכי פריך תלמוד' אמאי חתיכה עצמה נעשית נבלה עיקר פרכי' ליתא למה צריכה ס' בשאינה מינה שזה אפשר הוא מן הטעם שכתבתי לפי ששוב אין איסור הנבלע בה מתחלק בשוה אבל עיקר פרכי' הוא למה נידונית כבשר נבלה שמפני כך אוסרת כל החתיכו' כולן מפני שהן מינה והרי כיון שאפשר לה לחזור להכשרה נמצא שאין איסורה מחמת בשר שבה שא"כ לעולם תאסור אלא איסורה מחמת חלב שבה ונמצ' שהאיסו' שבה עם החתיכו' מין בשאינה מינה הוא וכי תימא ואפילו נאמר אפשר לסוחטו מותר האיך אפשר שתחזור להכשרה דמאן לימא לן שנסחט ממנה החלב שבה וכו' וכיון דהאמוראים פליגי בהא מלת' מינייהו אמרו אפשר לסוחטו אסור ומינייהו אמרו מותר משמע שהוא דבר שאפשר לעמוד עליו ולבא לידי מעשה איכא למימר אין ודאי ואנן הכי קאמרי' דלמ"ד אפשר לסוחטו מותר אין איסורו מגופו וכיון שכן כל היכא דטעים לה קפיל' ארמאה ואמר שאין בה טעם חלב כלל שרי' ולמ"ד אפשר לסוחטו אסור איסורו מגופו עד שאפילו נסחט כל חלב שבה עדיין אסורה ועומד ולפיכך אפילו אמר לן קפיל' שאין בה טעם חלב כלל אסורה מדינ' והשוו חכמים מדבריהן כל האיסורים הנבלעים באחד דרך בישול לבב"ח עכ"ל. עוד כ' לקמן יש לתמוה על הרי"א ז"ל למה לא פסק בכאן שחתיכה עצמה נעשית נבלה להצריכה שיעור כיוצא בה לדברי חכמים שאומרים מב"מ בטיל וי"א כדי להעמיד דבריו דלא אמרינן חתיכה נ"נ אלא למ"ד מב"מ לא בטיל שכך הדין שכל החתיכו' שקבל' טעם מן האיסור אין מינה מוציאה מכלל איסורה אדרבה היא אוסרת כל החתיכו' כולן מפני שהן מינה אבל לדידן דקי"ל דמב"מ בטיל אין ענין לחנ"נ וכו' ואין זו דרך מחוור עכ"ל:
[ג.] בדף צ"ו ע"ב ד"ה אפי' כתבו תוס' דלא אמרינן חנ"נ ואוסר כל החתיכו' אלא במקום שהאיסור מתפשט בכל החתיכו' דומיא דטפת חלב. אבל אם אין טעם האיסור עובר יותר מכדי קליפה לא. ותדע דבכ"מ שאנו אוסרין כדי קליפה אמאי אין אותו כ"ק חוזר ואוסר מה שאצלו ובענין זה יאסר הכל אלא וכו'. והרב הר' אליעזר ממיץ הי' מחלק משום דלא אמרי' חנ"נ במקצת חתיכה וכו' ואין זה טעם עכ"ל וכ"כ הרא"ש וכו' כגון דם שאין לו כח לפעפע למעלה גם השומן הנאסר מכחו אינו מפעפע לאסור למעל' עכ"ל. אמנם הר"ן בשמעתין דטפת חלב כ' ואינו מחוור ומה שהביא ראי' מן המליחה וצלי נר' לי כיון דחנ"נ מבב"ח למדנו אין אומרין כן אלא דומיא דבב"ח דרך בישול ואין בב"ח קליפה מן התורה עכ"ל:
[פסק]:
[ד.] בפ"ט ממאכלות כ' הרמב"ם נפל חלב לתוך קדרה של בשר טועמין את החתיכה וכו' אם אין בה טעם חלב הכל מותר ואם יש בחתיכ' טעם חלב אף על פי שאם תסחט החתיכה לא ישאר בה טעם הואיל ויש בה עתה טעם חלב נאסרה אותה חתיכה ומשערין בכולה וכו' בד"א בשלא ניער בתחלה אלא לבסוף וכו' אבל אם ניער מתחלה ועד סוף ה"ז בנ"ט. וכן אם נפל חלב לתוך המרק או לכל החתיכו' ולא נודע לאיזה חתיכה נפל נוער הקדרה כולה עד שתשוב ויתערב הכל. וכ' הראב"ד אנו אומרים שלא שמענו כל החתיכה נ"נ אלא לדעת ר' יהודה דמחמיר מב"מ אבל לרבנן לא עכ"ל. וכ' ה"ה ואין טעמו מחוור דכבר הסכימו המפרשי' כרבינו וכו', ודעת קצת שלא אמרו חנ"נ אלא בב"ח אבל בשאר איסורין א"צ לשער בכולה אלא בדבר שאסרה וכ"נ דעת רבינו שהרי לא הזכיר כן בשאר איסורין וכן הסכים הרשב"א וכן עיקר וכו' ומ"ש וכן אם נפל לתוך המרק וכו' היא מפני שכיון שאינו נודע איזה חתיכ' היא אין לומר בה נ"נ וא"א לאסור הכל שהרי אין בחלב בנ"ט וכיון שכן מנער את הקדר' עכ"ל. וכ' הטור סי' צ"ב איני מבין דבריו (דברי הרמב"ם) דאם אינן ברוטב מה מועיל ניעור שמנער אח"כ עכ"ל. ולכן כ' רמ"א בש"ע סי' צ"ב ויש חולקין וסוברין דאינו מועיל מה שמנער אח"כ. והש"ך שם כ' דס"ל לרמב"ם דכיון דלא נודע לאיזה חתיכ' נפל לא שייך חנ"נ אלא כל הקדרה נכנס לספק הלכך מנער כל הקדר' ומצטרף כל הקדר' לבטל ודמי למ"ש רשב"א והטור ס"ס קי"א דב' קדרו' ונפל איסור לתוך א' מהן וא"י לאיזה נפל ואין בא' לבטלו ויש בשתיהן לבטלו מצטרפין שכל שעתיד להתערב רואין אותו כאלו הוא כבר מעורב. והאי נמי דכוותי' וכ"כ האו"ה היכ' דלא הוברר האיסור לא אמרי' חנ"נ וכ"כ ה"ה וכו' וטור ס"ל כיון דאפשר למיקם עלה דמילתא לא נכנס הכל בספק שהרי יודע הדבר על ידי שיטעום אינו ישראל כל החתיכ' בפ"ע ולא דמי להך דרשב"א דליכא למיקם עלה דמילת' דמיירי במב"מ. וכ"כ בסימן ק"ה ס"ק ל' דבשא"מ לא אמרינן כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל עכ"ל הש"ך. וש"ע סי' צ"ב כתב דלא אמרינן חנ"נ אלא בב"בח אבל לא בשאר איסורין כגון כזית חלב שנבלע בחתיכ' ואין ששים לבטל ונאסרה ואח"כ בישל עם האחרות א"צ אלא ששים כנגד כזית חלב ואז אפילו חתיכ' עצמה חוזרת להיות מותרת (וע"ל סי' ק"ו דכ' המחבר דחתיכ' לעולם באיסור עומדת לפי שאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי. וע' בש"ך וט"ז מה שתירצו) ורמ"א כ' וי"א דאמרינן חנ"נ בכל האיסורין יש אומרים דלא אמרינן חנ"נ בלח בלח וא"צ רק ס' נגד איסור שנפל (ר"ן בשם הראב"ד) ויש לסמוך ע"ז בשאר איסורין לצורך הפסד גדול אבל לא בב"בח ואם נתערב יבש ביבש לא אמרי' בשום איסור חנ"נ. כלי הנאסר מבליעת איסור לא אמרינן חנ"נ ולא בעינן ס' רק נגד האיסור שבלע. ובסי' צ"ח סעיף ה' כ' המחבר דכף ישנה ובת יומא משערין בכולה (דכל מה שבלע נעשה איסור ולא ידעינן כמה בלע) ויש מי שאומר שגם בזו א"צ אלא ס' לבטל הכזית שבלע (רשב"א בשם רמב"ן דס"ל דלא אמרינן בבלוע חנ"נ). וכ' רמ"א וסברא ראשונה עיקר ויש שאין מחלקין בין כף חדש לישן רק בין כלי חרס לשאר כלים ואומרים דבכלי חרס דא"א להפריד האיסור ע"י הגעלה אמרינן הכלי נ"נ אבל לא בשאר כלים (מרדכי פ' ג"ה) וטוב לחוש לחומרא (ודוק' חרס ישן אבל חדש אין גוף החרס נ"נ ש"ך. וט"ז כ' שאף חרס חדש יש להחמיר לשער נגד כולה). ובסי' צ"ב דייק הט"ז מהא דפסק ר"ת דבר שנאסר במשהו לא נעשה כולה נבלה וכו' דה"ה בכ"מ תרי משהו לא אמרי' ואם נאסר חמץ בפסח במשהו ואח"כ נפל לתוך תערובו' אחרו' אינו נאסר במשהו. וש"ך בנה"כ חלק עליו וכ' דלא דמי דדוק' לר' יהוד' דמב"מ לא בטיל אמרינן סבר' זאת כמו שכ' הר"ן בשכח אחר מעורב בו לא אמר ר"י מב"מ במשהו אבל חמץ דאסר אפילו שלא במינו א"כ אפילו תימא בפסח אחר מעורב בו חשוב אינו מינו מ"מ הא איסור במשהו אפילו שלא במינו. וכ"כ דרישה וב"ח וע' סי' קל"ד ס"ק ט"ז בש"ך דמביא או"ה דדבר הנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ ומשמע התם דגם הוא סובר כן. וע' ש"ך סי' כ"ב די"א דלא אמרינן במליחה חנ"נ: [ה.] בסי' צ"ב כתב הטור טפת חלב שנפלה על חתיכת בשר שבקדר' אם יש בה ס' לבטל החלב מותרת ואם לאו אסור' ואין השאר שבקדר' מצטרף עמו לבטל החלב. ופי' ר"י דוק' שכל החתיכ' חוץ לרוטב כגון שחתיכ' שתחתיה קצתה חוץ לרוטב וזו מונחת עליה דכולה חוץ לרוטב אבל אם מקצתה ברוטב הרתיחה מערב הטעם בכל הקדר' והכל מצטרף לבטל החלב. ורש"י פי' אפילו מקצתה ברוטב אין הכל מצטרף לבטל החלב וכ"כ בעה"ת עכ"ל הטור. כ' ב"י דברי ר"י מפורשים בחולין (דף ק"ה וצ"ו) אמתני' דירך שנתבשל אבל מ"ש בשם רש"י אינו מבואר כ"כ אלא שיש ללמוד כן מדפי' בחולין (דף ק') כיון שנ"ט בתתיכ' א' שהיתה בצידה תמיד וכו' ומסתמא קצתה מונחת ברוטב שהרי לא הצריך שתהא מונחת ע"ג חתיכ' אחרת ואם איתא דע"י דמקצתה מונחת ברוטב מצטרף הכל לא הי' לו ליחד חתיכ' זו משאר חתיכו' וכו' וכ"כ תוס' בחולין (ד צ"ו) שממה שפירש"י גבי ניער וכסה משמע שר"ל שאפילו החתיכ' שנפלה הטפ' עלי' מקצתה בתוך הרוטב אי לא ניער וכסה אין מסייענו הרוטב והחתיכו' אחרו' לבטל ע"ש. ומיהו כשכולה בתוך הרוטב משמע ודאי דמודה רש"י. אבל הגמ"יי כ' בפ"ט בשם סמ"ג מתוך פירש"י משמע שאפילו היתה החתיכ' בתוך הרוטב וכו' משמע מדבריו אע"פ שכולה בתוך הרוטב רק שפניה העליונים מגולים אין הכל מצטרף עכ"ל ב"י (וכן מוכח מלשון רש"י דף ק"ח ע"ב שכתב שהחלב בגגה של חתיכ'). כתב הש"ך דעת כל המחברים כר"י חוץ מן רשב"א ור' ירוחם. ובס"ק ז' כ' דרמ"א מספק' לי' אי הלכ' כרש"י. וט"ז פסק כרש"י שגם דעת המחבר כן. וע' באחרוני' שהקשו הא כשמקצתה חוץ לרוטב לרש"י או כשכולה לר"י פסק הטור סימן ק"ה דאם נפל איסור עליו אינו אוסר אלא כדי נטיל' ואיך כ' הכא שנאסרה אותה חתיכ' ותירצו אפשר דשאני חלב דמפעפע א"נ יש לחלק כמ"ש הר"ן ס"פ כל הבשר וז"ל ה"מ בחום של צלי וכיו"ב אבל חתיכ' זו כיון שעומדת בקדר' מתוך שיש בה הבל ולחלוחית החלב מתפשט בכולה אע"פ שהיא חוץ לרוטב ע' שם ולקמן ק"ה אע"ג דמיירי נמי בקדר' יש לומר דהתם מיירי באיסור גוש דאינו צלול דודאי אינו מתפשט אלא ע"י רוטב וע' בב"ה להרא"ה שכ' כסברת הר"ן ומשמרת הבית חלק עליו דהבל לא מעלה ולא מוריד אלא דטעם דטפת חלב שמפעפע בכל החתיכ' ודברי הרשב"א לכאור' סותרין זא"ז דבתה"א משמע דחלב אינה מפעפע ויש לומר דאינה מפעפע מחתיכ' לחתיכ' אבל באות' חתיכ' מפעפע. עיין פר"ח ס"ק ג' חנ"נ). עיין ש"ך סימן צ"ד ס"ק כ"ב שכ' לאותן פוסקים דאין חנ"נ אלא בב"בח מטעם דכל חד באפי נפשי' שרי א"כ היכא שבטעם א' נאסר ואח"כ נפל לתוך היתר אעפ"י שהוא בב"ח כיון שכבר הי' אסור לא אמרינן חנ"נ. וב"י סובר דאף בכה"ג אמרינן עיין שם:
[ו.] הטור סי' ע"ב י"א שאם הלב דבוק בעוף שכולו נ"נ (דהיינו אם אין ס' בעוף נגד הלב) וצריך ס' כנגד כל העוף ולא נהירא וי"א שאם העוף מנותח לנתחים והלב בא' מהן שיש לחוש שמא אותה חתיכ' נשאר' לבד' ברוטב ונאסר' ואוסרת האחרו' ולא נהירא דלמה ניחוש לזה עכ"ל. כ' הט"ז שם זה דעת המרדכי דס"ל בכל איסור דבוק דנ"נ כ' הש"ך הטעם דאות' חתיכ' שאיסור דבוק בה ממהר' לבלוע האיסור תחלה ונעשית מיד נבלה. ועוד יש טעם שמא היתה אות' חתיכ' פ"א חוץ לרוטב ע"ש. ע' בט"ז סי' צ"ב ס"ק י"א שכ' בשם או"ה דאפילו באיסור דרבנן אמרי' חנ"נ. ופר"ח ס"ק י"ז כ' דלא אמרינן באיסור דרבנן חנ"נ ומביא ראי' מרמב"ם עיין שם:
[ו.] כ' המחבר בי"ד סי' ק"ה ס"ז הא דחתיכ' איסור אוסר' חברתה בנגיעתה דוקא כשאיסור' מחמת עצמה כגון נבלה או בב"ח אבל אם אין בה איסור אלא מה שבלע ממ"א אינה אוסר' אחר' הנוגעה בה וכו'. כ' הש"ך (עמ"ש המחבר או בב"ח) משמע דהיינו חתיכ' בשר שנבלע מחלב שנחשב כל החתיכ' גוף האיסור כמ"ש הפוסקים סי' צ"ב וכן הבינו אחרונים דברי טור. אכן הרשב"א בתה"א בית ד' שער א' כ' דברים אלה שאמרו אפילו בבב"ח שהחלב אינה מפעפע ואע"פ שעשאוה כחתיכ' נבלה לא עשאוה כנבלה עצמה לדבר הזה עכ"ל. ובכתבי מהרא"י סימן רמ"ט כ' בשם מורו וז"ל ועוד מסופק אני בבשר שקיבל טעם החלב שלא היה בו ס' לבטלו ונאסר ושוב נגע כשהוא חם בבשר אחר כתוב במרדכי (בפ' כ"ה) בשם ר"י וכן בסה"ת דאינו אוסרו בלא רוטב והוכיחו סברא זאת מההיא דניער וכסה וכו' ק' דמ"ש מהא דכתב בסה"ת דבב"ח שאני משאר איסורין לענין חתיכ' הראויה להתכבד והוא שורשו של איסור לכך לא בטיל וכו' גם בשעריו תמה על הר"י וסייעתו בזה וכ' וז"ל וירא' לתרץ קצת דודאי בב"ח כ"ז שהוא מעורב מקרי שורשו וגופו של איסור ואפילו הבשר בלא חלב כמו כלאי בגדים בזמן שחוט פשתן מעורב בטלית צמר אסור להתכסו' בכל הטלית אפילו באותו צד שאין חוט פשתן בו ואם נחתך מן הטלית אותו צד שאין בו פשתן מותר אותו צד ה"נ קים להו לרבנן שאין שום טעם הולך מחתיכ' זו רק טעם דבשר לחוד ולא שום חלב אא"כ ע"י רוטב (דאין בלוע יוצא מחתיכ' לחתיכ' בלא רוטב) והו"ל כאלו אליהו בא ואמר לנו נחתך מן הבשר זה חתיכ' קטנ' שאין בה שום טעם מחלב והוי שרי כההוא דכלאים וצ"ע עכ"ל. וכ"פ מהרש"ל וכן מוכח לכאור' דעת הרב בסי' צ"ב שכ' דאם נפלה טפת תלב על חתיכ' ולא ניער אינו אסור אלא החתיכ' ואם הי' סובר דנחשב כגוף האיסור א"כ מה שהי' בקדרה אסור לדידן דקי"ל חם בלא רוטב אוסר כולו וא"כ בע"כ צ"ל שפי' דכאן מיירי (הא דאמר או בב"ח) שנגע בשר חם בגבינה חמה דאין זה עיקר כו' ומסיק הש"ך דהא דאמרינן בש"ס מבלע בלע מפלט לא פלט היינו מקמי דהוי ס"ד דחנ"נ אבל לבתר דמסיק דחנ"נ א"כ נחשב הבשר כגוף האיסור ואין ה"נ דאוסר וכ"כ הר"ן וכ"כ ה"ה בפ"ט ממ"א בשם הראב"ד א"כ אין ראי' מן הש"ס ויכול להיו' שגם ר"י וסה"ת סובר כן ולא הביאו ראיה רק לשאר איסורין מהא דאמרינן מפלט לא פלט מקמי דהוי ס"ד חנ"נ עכ"ל הש"ך. וט"ז הסכים למ"ש הרש"ל. כ' המרדכי חולין סי' תרצ"ז וז"ל. ונ"ל דודאי בכל שאר איסורין נאמר חנ"נ ודוקא בחתיכ' עצמה מטעם חשיבות החתיכ' איסור ניכר ומובדל הוא נ"נ ונאסר' לבד כי יצטרף שם היתר אליה לבטל האיסור הבלוע בה ולפיכך אסורה כול' וצריך כדי לבטל כל החתיכ' אם אין ראוי להתכבד אבל בדבר לח רוטב או תרומה בחולין ויין במים דע"א או כגון רוטב ברוטב כגון בנדון זה דאין האיסור ניכר ומובדל ואין כאן חשיבות איסור מתערב היתר הב' עם הא' ולא שייך למימר חנ"נ לעשות הכל איסור עכ"ל: