אור ברסלב
כסף נבחר חלק ב אות ח (כלל סב) חיישינן לתקלה או לא

כסף נבחר חלק ב· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות ח (כלל סב) חיישינן לתקלה או לא

אות ח (כלל סא) חיישינן לנפילה או לא

[א.] יומא דף ס"ה גרסי' פר ושעיר של יה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהן כולן ימותו דברי ר' יהוד' (ולא אמרי' יקרבו לשנה הבאה) ר"א ור"ש אומרים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם לנדב' וכו'. ולקמן אמר רבא דמ"ד ימותו גזרה משום תקלה דתנן (בכורו' דף נ"ג) אין מקדישין ואין מעריכין וכו' בזמן הזה ואם הקדיש וכו' בהמ' תיעקר פירות כסות וכלים ירקבו. מעות וכלי מתכות יוליך הנא' לים המלח. תקלה דמאי אי תקלה דהקרב' אפי' כל רעיות נמי (כל הני דאמרי' ירעו עד שיסתאבו) אי דגיזה ועבוד' אפי' כל רעיות נמי. לעולם תקלה דהקרב' והנך דלאו בני הקרב' נינהו (שאר רועות אינן עומדו' ליקרב הנך עצמן אלא דמיהן) לא טריד בהו (אינו מהרהר בהקרבתן ומסיח דעתי' מהקרב' דידהו) הך דבת הקרב' היא טריד (ליום הכפורים הבא טרוד לבו על הקרבת' ודלמ' מקריב לי' מקמי' יה"כ) ותקל' עצמה תנאי היא דתני' פסח שלא קרב בראשון יקרב בשני בשני יקרב לשנה הבאה ותני' אידך לא יקרב וכן המעות (שהפריש לפסח לא יקרבו לשנה הבאה ואיכ' מ"ד יקרבו) ש"מ בתקלה פליגי. כתבו תוס' הכא לא מייתי תנאי דפליגי בפסחים דף כ' משום דמייתי דמי לדמי: [ב.] פסחים דף כ' וב"ק דף קט"ו ע"ב אמרי' ותקלה עצמה תנאי היא דתני' חבית של יין של תרומ' שנטמאת בש"א תשפך הכל ובה"א תעש' זילוף א"ר ישמעאל בר"י אני אכריע בבית תעש' זילוף בשד' תשפך (אדמטי לביתי' אתי לידי תקל"). וע' פסחים דף ל"ג:

[ג.] שבת דף י"ז ע"ב איתא אף גידולי תרומ' תרומ' בו ביום גזרו גזרה משום תרומ' טמא' ביד כהן (שאסור' באכיל' ובא לזורעה וגזרו שתהא בשמה הראשון והרי היא תרומ' טמא') דלמ' משהי לה גבי' ואתי לידי תקלה. כתבו תוס' והא דהכ' חייש לתקלה ובפסחים אמרו ב"ה תעש' זילוף איכ' למימר דהכ' מודו ב"ה דפעמים שצריך להשהות שנה שלמה עד זמן זריע' עכ"ל. ותוס' בפסחים כתבו עוד יש מתרץ דשאני התם דבההוא גזרה ליכא הפסד כהן דכי היכי דהוי תרומ' מעיקר' ה"נ הוי אחר שזרעה ולכך לכ"ע חיישי' לתקלה אבל הכא דאיכ' הפסד לגמרי איכא מאן דלא חייש לתקלה עכ"ל. וע' שבת דף כ"ה דכתב רש"י דמצוה לשרוף תרומ' שנטמאת דדמי לקדש ועוד דאתי לידי תקלה (היינו שיאכלנה) וע' נדרים דף ט' ע"ב. ובבכורו' נ"ג איתא דלכך האידנ' אין מעשר בהמ' נוהג דחיישי' דאתי לידי תקלה. וע' ר"ה דף נ"א ע"ב וחולין דף נ"ג ע"ב:

[פסק]:

[ד.] כ' הרמב"ם בפ' י"ב הלכ' י"ב מתרומו' פת תרומ' שנטמאת משליכה לבין העצים עד שישרפנה שמן שנטמא נותנו בכלי מאוס עד שידליק כדי שלא יהי' תקל' לאחרים ויאכלוהו. ומשקין שאין ראוין להדלקה שנטמאו כגון יין קוברין אותו. כ' כ"מ אע"ג דב"ה סובר תעש' זילוף כ' הר"י קורקס דלא קי"ל הכי דאנן אשכחן בכמה דוכתין דחיישי' לתקלה. ובפ' י"א מתרומ' כ' גידולי תרומ' הרי הם כחולין לכל דבר אלא שאסורים לזרים גזרו חכמים עליהם משום תרומ' טמאה ביד כהן וכו' ונמצא בא לידי תקלה לפיכך מותר לאכול גדולין בידים טמאו' וכו'. ובפ"ד מפסולי מוקדשין גבי פר ושעיר של יה"כ פסק כר"א ור"ש. ובפ"ח מערכין כ' אין מקדישין בזה"ז וכו'. ובפ"ו מבכורו' פסק דאין מעשרין מעשר בהמ' בזמן הזה משום שמא יאכלו תמים ונמצא בא לידי איסו' כרת שהוא שחיטת קדשים בחוץ. וש"ע י"ד סי' נ"ז כ' רמ"א דכל שצריכין להשהותו יב"ח חיישינן לתקלה ואפילו אינו אלא אחד (מרדכי). וכ' הש"ך אבל היכי דא"צ להשהו' רק כ"א יום לא חיישינן לתקלה בזמן מיעוט כ"כ מהרא"י. וכ' בש"ע בשם הרשב"א אם רבים הנדרסין אסור להשהותם יב"ח כדי שלא יבא לידי תקלה (והמנהג להחמיר אפי' באחד). עיין חולין דף נ"ג ע"ב ההיא דשרקפא דספק דרוסו' פריך הש"ס לשהינהו יב"ח. אתי בהו לידי תקלא. כ' רש"י איידי דהוי טובא לא מצי לאזדהורי ואתי למיכל חדא מינייהו. וכתבו תוס' והא דאמר לקמן שיחלא קמא משהינן להו וכו' ולא חיישינן לתקלה וי"ל דהא אמר בפסחים תקלה עצמה תנאי היא. ועוד התם אי סופה לטעון ממהרת לטעון. ועוד דלמה דמסיק הכא דלפרסומי מלת' עביד הכי ניחא עכ"ל. כ' פר"ח ס"ק נ"ב מ"ש אם רבים הנדרסים. מוכח מדבריהם שאם הם א' או ב' מותר להשהותם יב"ח ואין מחוור דאפי' בא' חיישי' כדמוכח פרק שני שעירים. וכן בפ"ד דר"ה אמרי' גר שנתגייר בזה"ז צריך שיפריש רובע לקנו וכבר נמנה עליו ר"י ובטל' מפני התקלה. ופי' רש"י דלמא אתי לאתהנוי מיני' חלא ודאי אפי' באחד נמי חיישי':

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה