אור ברסלב
כסף נבחר חלק ב אות ח (כלל נח) חוששין לזרע האב או לא

כסף נבחר חלק ב· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות ח (כלל נח) חוששין לזרע האב או לא

אות ח (כלל נז) חוקקין להשלים או לא

[א.] חולין דף ע"ח ע"ב תניא אותו ואת בנו נוהג בנקבו' ואינו נוהג בזכרים (דאין חוששין לזרע אב ואם שחט זכר מותר לשחוט בנו ובתו) חנניא אומר נוהג בין בזכרים בין בנקבות מ"ט דרבנן דתניא יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בין כו' א"ל אותו אחד ולא שנים באחד הוא נוהג ולא בשנים אחר שחלק הכתוב זכית לדין חייב כאן וחייב באם על בנים מה התם בנקבות ולא בזכרים אף כאן בנקבות וכו'. ואם נפשך לומר בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו. מה אם נפשך לומר וכי תימא אותו זכר משמע הרי הוא אומר בנו (משמע שנרא' לו כבן ודרך ולד להיות כרוך אחר האם) ולחנניא כתיב אותו דמשמע זכר וכתיב בנו מי שכרוך אחריו דמשמע נקבה הלכך נוהג בין בזכרים וכו' ולעיל אמרי' דאותו ואת בנו נוהג בכלאים (רחל שילדה מן התייש שחטה ואת בנה) פריך הש"ס הא כתיב שה ואמר רבא זה בנה אב כ"מ שנא' שה אינו אלא להוציא את הכלאים אמר קרא או לרבות הכלאים האי או מבעי לחלק דסד"א עד דשחיט שור ובנו שה ובנו לא מחייב קמ"ל לחלק מבנו נפקא (דמשמע חד). ואכתי מבעיא ליה לכדתני' אילו נאמר שור ושה ובנו הייתי אומ' עד שישחוט שור ושה ובנו ת"ל שור או שה וכו' מאי לאו מאו נפקא לי'. לא מאותו (וה"ק אלו נאמר שור ושה ובנו ולא כתיב אותו ה"א עד דשחיט תרי וברי' דחד מנייהו ת"ל אותו וכו' חד אב וחד בן אבל או לכלאים אתא). הניחא לרבנן דמייתר להו אותו אלא לחנניא דלא מייתר אותו. לחלק מנא ליה לחלק לא צריך קרא דסבר לה כר' יונתן (דאמר אע"ג דלא כתיב או כמאן דכתיב או דמי וכל היכא דכתב פ' ופ' או האי או האי משמע). אמר ר"ה בר חייא אמר שמואל הלכתא כחנניא. ואזדא שמואל לטעמיה דתנן (כלאים פ"ח) ר' יהודה אומר הנולדין מן הסוס אע"פ שאביהן חמור מותרין זה בזה אבל הנולדין מן החמור עם הנולדין מן הסוס אסורין ואמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר' יהודה דאמר אין חוששין לזרע אב (דשמא אין חוששין לפיכך אסורין) אבל חכמים אומרים כל מיני פרדות אחת הן. מאן חכמים חנניא דאמר חוששין לזרע אב והאי בר סוסיא וחמרא והאי בר סוסיא וחמרא כולהו חדא מינא נינהו. ומדקרי ליה שמואל לחנניא בלשון חכמים ש"מ דהלכתא כוותיה). אבעי' להו מפשט פשיטא לר"י דאין חוששין או דלמא מספקא ליה למאי נפקא מיניה למשרי פרי עם האם א"א פשיטא ליה פרי עם האם שרי ואי אמרת מספקא ליה אסורה ת"ש דאמ' רב הונא בריה דרב יהושע הכל מודים בפרי עם האם שאסור ש"מ ספוקי מספקא ליה ש"מ א"ל ר' אבא לשמעי' אי מעייל' לי כודנייתא (פרדות) בריספ' (עגלה שהי' רוכב בה) עיין להנך דדמיין להדדי ועייל לי. אלמא קסבר אין חוששין לזרע האב (והוי כלאים בני החמורה ובני הסוסיא דאי חוששין כולן שוין שבכולן יש ב' צדדין) וסימנין דאורייתא (מדסמיך אסימנין כדאמרי' לעיל רברבן אודני' וזוטרן גנובתי' בר חמרא וכו' ועוד יש מנין אחרים להכיר מה היה אמו] ושרי איסוריה עלייהו ש"מ הא דסמכי' אסימנין בחזרת אבדה דאורייתא. דאי דרבנן נהי דעבוד תקנתא בממונא באיסור' מי מצי מתקני) כתבו תוס' משמע דר' אבא סבר כר' יהודה וכן אביי דאמר עבי קליה חמרא. וכן רב פפא כולהו ס"ל כר"י ובכתובות (דף קי"א) אמרי' הלכתא כר"י בפרדות. ושור או שה מתרגמי' תורתא או שיתא משמע דאינו נוהג בזכרים והיינו דלא כחנניא ומיהו שמואל פסק כחנניא. ועוד דסתם מתני' דבכורות (דף מ"ה) מוקי התם כחנניא ועוד דחנניא כר' יונתן. ובמציעא דף צ"ה סבר רבא כר' יונתן וקי"ל כרבא ומיהו אפי' קי"ל בפרדות כר"י אין להתיר או"ב בזכרים דהא מסקינן דר"י מספקא ליה וכו' וכ"כ ר"ת בפרדות כר"י וא"וב נוהג בזכרים לאיסורא ולא למלקות עכ"ל. ורי"ף פסק דליתא לחנניא. וכן כתב בשאלתות. וכן בעל הלכות. ורא"ש כתב כתוס' דפסקינן כר"י דמספקא לי' הלכך אי ידעינן בודאי שהוא אביו אין שוחטין אותו עכ"ל. וכתב הר"ן לפ"ז יש שלש מחלוקת בדבר ת"ק דחנניא סבר אין חוששין כלל. וחנניא פשיטא לי' דחוששין ור"י מספקא לי' אי דרשי' קרא כחנניא או כת"ק ולא נרא' כן מדברי הרי"ף שהרי דחה דברי חנניא לגמרי באו"ב לפיכך כתב הרמב"ן ז"ל דליכא הכא אלא שני מחלוקות דת"ק דר' חנניא ר' יהודה הוא דר"י בעלמא הוא דמספקא ליה אבל לענין או"ב פשיט' לי' דאין חוששין מדרשא דקראי. ומאי דמספקא לי' בעלמ' היינו טעמא משום דקסבר חדוש הוא שחדשה תור' באו"ב דהוא האב ואם שניהם שותפין בולד הלכך דוקא באו"ב שחדשה תורה הוא דאין חוששין אבל בעלמא חיישי' או דלמא כיון דגילה לן הכתוב באו"ב דאין חוששין ילפינן נמי בעלמא הלכך אע"ג דקי"ל בפרד עם האם דאסור ובבן פקועה הבא על הבהמ' הולד אין לו תקנה משום ספקא דר"י באו"ב נקטינן לקולא דאינו נוהג בזכרים דאפי' ר"י מודה אבל אחרים אומרי' דלמסקנ' פשיט' לן דאין חוששין מדמסקינן בעובדא דר' אבא אלמא קסבר אין חוששין וכו' ור' אבא כודניית' בהדי אם נמי שרי וכיון דעבד בה עובד' ומעשה רב אמרי' דר' יהוד' ס"ל הכי. והכי קי"ל דאין חוששין הלכך או"ב אינו נוהג בזכרים ובפר' עם האם שרי ובן פקועה הבא על הבהמ' הולד יש לו תקנה וכו', ואין דרך זה מחוור אלא שהוא דעת בעל הלכות ושאלתות וכן דברי הרי"ף מטין עכ"ל: [ב.] חולין דף ע"ט ע"ב. ת"ר אותו ואת בנו נוהג בכלאים ובכוי ר' אליעזר אומ' כלאים הבא מן העז ומן הרחל או"ב נוהג בו כוי אין או"ב נוהג בו אמר רב חסדא איזהו כוי שנחלקו ר"א וחכמים זה הבא מן התיש ומן הצביה (ולאפוקי ממ"ד דכוי ברי' בפני עצמו) היכי דמי אילימ' בתיש הבא על הצביה וילדה ושחט לה ולברה והאמר רב חסדא הכל מודים בהיא צביה ובנה תיש שפטור שה ובנו אמר רחמנ' ולא צבי ובנו אלא בצבי הבא על התישה וילדה ושחט לה ולברה. והאמר רב חסדא הכל מודים בהיא תישה ובנה צבי שחייב שה אמר רחמנא ובנו כל דהו וכו' אלא בתיש הבא על הצביי' וילד' בת והבת ילדה בן (ה"ה בת) וקשחיט לה ולברה ובין ר"א ובין רבנן ספוקי מספקא להו אי חוששין לזרע אב ופליגי בשה אפי' מקצת שה או לא אמר ר"פ הלכך לענין כסוי הדם ומתנות לא משכחת אלא בצבי הבא על התישה דבין לרבנן ובין לר"א מספקא להו אי חוששין וכו' רבנן סברי שה אפי' מקצת שה ור"א שה ולא מקצת שה. לענין או"ב משכחת לה בין בתיש הבא על הצביי' לאיסו' (היינו דאסו' לשחטה לנקבה הבאה מן התיש ומן הצבי' עם בנה. אבל מלקות ליכא דשמא אין חוששין ואפי' מקצת שה ליכא הלכך הוי לה התראת ספק ולא שמה התרא' ואין מלקות בלא התראה) דרבנן סברי דלמא חוששין וכו' ושה אפי' מקצת שה ור"א סבר נהי דחוששין שה ואפי' מקצת לא אמרי'. ובצבי הבא על התישה ולמלקות רבנן סברי נהי נמי דחוששין שה ואפי' מקצת אמרי' ומלקינן לי' ור"א סבר איסור' איכא דלמא אין חוששין מלקות ליכא דלמא חוששין. ושה אפי' מקצת לא אמרי': [ג.] סנהדרין דף פ' גרסי' פרה שהמיתה אם משנגמר דינה עברה וילדה ולדה אסו'. הניחא למ"ד זה וזה גורם אסו' אלא למ"ד מותר מאי איכא למימר וכו'. כתבו תוס' נראה דהא דחשיב לי' זוז"ג היינו כמ"ד חוששין לזרע אב דלמ"ד אין חוששין חד גורם הוא. ותימא מאי קשי' לי' הא הך ברייתא כר' יהודה דאמר כונסין לכיפ' ושמעי' לי' דאמר אין חוששין וכו' מיהו התם מבעי' לן אי פשיטא לי' או מספקא ליה. (ועיין במהרש"א שכתב צ"ע מה תקנו בזה דהא אי נמי דמספק' לי' מ"מ מספקא שמא אין חוששין והוי חד גורם ואסור ויש לישב בדוחק דמשמע לי' דולדה אסו' בודאי כמו הפרה מדלא קתני ולדה אסור מספק עכ"ל. (ולי יש עוד קשי' הא מסקינן בחולין דר"י ודאי מספקא לי' ויש ליישב) ועוד יש לחלק דהתם בדבר דכל חד באפי נפשי' היתרא הוא פליגי אבל הכא דחד איסור' וחד היתר' כ"ע מודים דחוששין. תדע דבתמורה (דף ל"א) איכא מאן דשרי לר' אליעזר נרבעו ולבסוף עברו ובחולין (דף ס"ט) איבעי' להו מהו לחוש לזרעו עכ"ל. וכן כתבו בתוס' בחולין ד' נ"ח גבי שיחל' קמא דאע"ג דקי"ל כר"י בפרדות דמספקא לי' אי חוששין וכו' היינו במלתא דשרי כל חד באפי נפשי' ולא שייך זה וזה גורם. ועיין בכורות דף ז' גבי ולד טרפה דפליגי ר"א ור"י אי יקרב למזבח כתבו תוס' מה שמזכיר כאן זוז"ג ובחולין נקט לישנא דחוששין לזרע אב משום דהכא איירי בדבר הבא מהיתר ואיסו' ומיהו קשה כיון דאין חוששין לזרע אב מאיזה טעם תחשב ולד טרפה זה וזה גורם לא יחשב שור גורם ולתסר עכ"ל:

[ד.] חולין דף ס"ט בעי ר' ירמיה מהו לחוש לזרעו (של עובר זה שהוציא ידו ונשחטה אמו והוציאוהו חי וגדל ובא על הבהמ' והוליד מהו שיאסר אבר כיוצא בו הנולד ממנו) ה"ד אילימ' דאזל אבהמה מעליות' מאי איריא האי דאית בי' איסו' יוצא אפי' בן פקועה דעלמא נמי והאמר ר' משרשי' לדברי האומ' חוששין לזרע אב בן פקועה הבא על הבהמה מעליות' הולד אין לו תקנה (שמצד אביו אין טעון שחיטה ומצד אמו טעון שחיטה וסימניו אינן סימנין דהא פלג' כשחוטין דמי ואי נמי הוי לי' בר סימן אחד ובהמ' צריכה רוב שנים) לא צריכה דאזל אבן פקועה דכוותי' מאי אבר מוליד אבר וחתך לי' ושרי או דלמא מבלבל זרעי' הדר אמר פשיטא דמבלבל וכו' אלא קמבעי לי' מהו לגמוע חלבו וכו'. ולקמן דף ע"ה ע"ב איתא להאי דרב משרשי' וכתב רש"י שהרי הוא כמי שאין לו אלא סי' א' מצד אמו שהסימן השני שחוט ועומד הוא וכו' ובבהמ' בחד סימן לא מתכשר' והאי סימנא בתרא לא מצטרף לקמא שאין לך שהיי' גדולה מזו שהראשון שחוט משנולד. ולית לי' לרב משרשי' הא דאמרן לעיל ד' סימנין אכשר ביה רחמנא עכ"ל. ותוס' כתבו דחשיב כל סימן וסימן חציו כשחוט ואין רוב סימן שיהא ראוי' לשחיט' ואפי' לא הית' שהיי' פוסלת בשחיטה אין שייך להתיר כיון דחצי הגוף של ולד הבא מכח אמו לא נשחט כלל. ואפי' למ"ד ד' סימנין וכו' מודה הכא. דהתם שחיטת טרפה לא הוי שחיטה אבל כאן הוי כאלו נשחט חציו. ומודה נמי לסוגיא דלעיל גבי מהו לחוש לזרעו דמשמע דעובר היוצא אין לו תקנה בשחיטה דהתם הסימנין כשחוטין ושוב אינן בני שחיטה להתיר כלום ולפי' הקונטרס כולה ההיא סוגיא דלא כוותי' עכ"ל. וכ"כ הרא"ש ור"ן כתוס' ורי"ף לא הביא ההיא דר' משרשי' [משום דס"ל דאין חוששין]:

[פסק]:

[ה.] בפ"ב הלכה י"א משחיטה כ' הרמב"ם איסו' אותו ואת בנו נוהג בנקבות שזה בנה ודאי ואם נודע ודאי שזה הוא אביו אין שוחטין שניהם ביום אחד ואם שחט אינו לוקה שהדבר ספק אם נוהג בזכרים או אינו נוהג: כתב כ"מ בסוף כתובות פסקינן הלכה כר' יהוד' ובפ' אותו ואת בנו אסיקנא דר' יהוד' מספקא לי' אי חוששין לזרע אב לפיכך פסק רבינו דאינו לוקה עכ"ל. ובהלכה ח' כ' הרמב"ם אין אותו ואת בנו נוהג אלא בבהמ' טהור' בלבד ונוהג בכלאים כיצד צבי שבא על העז ושחט העז ואת בנה לוקה אבל העז שבא על הצביי' אסו' לשחוט אותה ואת בנה ואם שחט אינה לוקה ופרה ובנה אסרה תורה לא צבי' ובנה. כתב כ"מ בשם הרשב"א דבעז שבא על הצבי' אפי' איסורא נמי ליכא לשחוט הצבי' ואם בנה והא דאמר ר"פ דמשכחת לה בתיש הבא על הצבי' לאיסורא היינו בתיש הבא על הצבי' וילדה בת ובת ילדה בן כדאוקימנא ברישא דשמעתין וכו' ותמיה לי מה שנרא' מדברי הרמב"ם שמפרש לה כצורתה בתיש הבא על הצביה שחט לה ולברה לאיסורא וצ"ע. עכ"ל. ועוד כתב הרמב"ם הית' בת הצביה זאת נקבה וילדה בן ושחט את הנקבה בת הצביה ואת בנה לוקה וכתב לח"מ קשה הא איהו פסק לקמן שהדבר ספק אם נוהג בזכרים משמע דמספקא לי' אי חוששין לזרע אב ולמה פסק כאן לוקה ועוד הקש' קושיות אחרות. ותורף תירוצו הוא דרמב"ם פסק כההיא אוקימתא דמוקי דרבנן סברי חוששין לזרע אב ושה אפי' מקצת שה ולעולם בתיש הבא על הצביה וילדה בת והבת ילדה בן וקשחיט לה ולברה ור"א סבר אין חוששין וכו' וגבי אותו ואת בנו פסק דספק אם נוהג בזכרים אין הכוונה דמספקא לי' אי חוששין דודאי חוששין אלא דמ"מ אפשר דאינו נוהג בזכרים מטעמא דקרא דקאמר בנו מי שכרוך אחריו א"כ שפיר מצי סברי רבנן דחנניא דחוששין מ"מ גזירת הכתוב הוא דאינו נוהג בזכרים. והא דקאמר התם דאזדא שמואל לטעמיה רבינו מפרש כך דשמואל ס"ל דטעמא דרבנן משום דאין חוששין ולא משום בנו וכו' ולכך קאמר הלכה כחנני' דחוששין אבל אי הוי שמיע לי' לשמואל הך ברייתא דטעמא דרבנן משום בנו אפשר דהי' סבר דהלכתא כוותי' דרבנן. ולכן פסק רבינו ה"ז ספק אבל ודאי דחוששין לזרע אב דאנן שמיע לן ברייתא וטעמא משום בנו וא"כ אפשר דהלכה כוותייהו אבל בהא דחוששין מודה הגמרא דהכי הלכתא עכ"ל. וכן תירצו הב"ח והט"ז (ואין להקשות לפי פירושן מאי פריך הש"ס על האי אוקימתא דפליגי ר"א ורבנן בכוי אי חוששין ולפלגי בחוששין לזרע אב בפלוגתא דחנניא ורבנן וכו' ולפי דבריהם אין ענין פלוגתא דחנניא לפלוגתא דחוששין. די"ל דהש"ס רוצה לתרץ גם אליבא דשמואל דסובר דפלוגתת חנניא ורבנן בחוששין). וש"ע י"ד סי' ט"ז כ' כלשון הרמב"ם. וכתב הט"ז וש"ך קשה על ש"ע ורמב"ם הא כאן פסק לוקה ולענין מתנות כתבו דחייב בחצי מתנות אלמא מספקא להו ע"ש. עוד כתב הט"ז משום הכי כ' הרמב"ם דעז הבא על הצביה דאסור לשחוט הצביה ובנה משום דאמרי' בש"ס הכל מודים וכו' דפטור משמע אבל אסור והטעם דלא אתי לאחלופי בתישה ובנה עכ"ל. ומהרש"ל פסק כרשב"א דמותר אפי' לכתחלה. ובפ"ט מכלאים כתב הרמב"ם הילודים מן הכלאים אם היו אמותיהן מין אחד מותר להרכיבן זע"ז ואם היו ב' מינים אסור להרכיבן ואם הרכיב לוקה וכן אם הרכיב זה הנולד אפי' על מין אמו לוקה. [כ' כ"מ בשם הרא"ש תימא שכ' אם היו אמותיהן מב' מינין לוקה אלמא דפשיטא לי' דאין חוששין לזרע אב והדר קאמר ואם הרכיב זה הנולד וכו' אלמא פשיטא דחוששין עכ"ל. ובפ"ט מבכורים הל' ה' כ' הרמב"ם כלאים הבא מכבש ועז חייב במתנות והכוי אעפ"כ שהוא ספק מפרישין ממנו כל המתנות (דסובר דכוי ברי' בפ"ע כמ"ש הר"ן וכר' יוסי בפ' אותו ואת בנו ורבי' התורה לשווי' כבהמה דאהני רבוי דאם שה. כ"מ) צבי הבא על העז וילדה הולד חייב בחצי מתנות שנא' אם שה אפי' מקצת שה תיש הבא על הצביה הולד פטור מן המתנות וכ"פ ש"ע י"ד סי' ס"א ובב"י י"ד סי' י"ג הקשה למה השמיט הרמב"ם הא דרב משרשיא כיון דפסק מספקא חוששין לזרע אב ע"ש. ומהרש"ל תירץ דרמב"ם סובר כרש"י דמפר' דרב משרשיא לית לי' ד' סימנין אכשר בי' רחמנא ואנן קי"ל ד' סימנין וכו' א"כ ליתא לדרב משרשי'. ושער המלך פי"א משחיטה הקשה דא"כ לא הי' לו לרמב"ם להביא לההיא דר' ירמיה ובהדיא כ' בפ"ה ממאכלות דאבר היוצא אין לו תקנה בשחיטה והחלב שלו אסו' ושמא נאמר דלענין אבר היוצא לכ"ע לא נאמר ד' סימנין דכיון דאהני שחיטת אמו לגבי עובר להתירו כולו בלתי שחיטה חשיב כשחוט ולא אהני שחיטה דידי' לגבי אותו אבר משא"כ בבן פקועה שבא על בהמה מעליותא דכיון דשחיטת אמו לא אהני לגבי ולדה דחשיבי חצי הסימנין כשחוטין אמרי' דסימני דידי' מועילים להתירו בשחיטה דומי' דאמי' טרפה וזה נראה דעת רש"י מדלא כתב גבי בעי' דר' ירמיה דלית ליה הא דאמרינן ד' סימנין כמ"ש בההיא דר' משרשיא עכ"ל:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה