כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות ה (כלל מט) היזק שאינו ניכר אי שמיה היזק
[א.] גיטין דף נ"ג ע"ב מתני' המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור (מתשלומין) במזיד חייב. גמ'] אתמר מנסך רב אמר מנסך ממש (שכשך בידו לשם ע"א וכך הית' עבודתן) ושמואל אמר מערב (יי"נ ביין כשר של חברו ואסרו בהנאה) מ"ד מערב מ"ט לא אמר מנסך אמר לך מנסך קם לי' בדרבה מיני' (לא מצי למתני במתני' אמזיד חייב בתשלומין) ואידך כדר' ירמי' דאמר משעת הגבהה הוא דקנה מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך. ולמ"ד מנסך מ"ט לא אמר מערב א"ל מערב היינו מדמע ואידך קנסא הוא (מטמא ומדמע דבמזיד חייב קנסא הוא דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק) ומקנסא לא ילפינן (דהא לאו דינא הוא והיכא דקניס קניס והיכ' דלא קניס לא קניס ולהכי איצטריך מנסך) ולמאן דיליף קנסא מקנס' (היינו רב) כל הני (דמתניתן) למה לי צריכא דאי תנא מטמא אי תרומה ה"א משום דקא מפסיד לה לגמרי ואי מטמא חולין משום דאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל (ומשום דעביד איסור' קנסי') אבל מדמע אימא לא ואי אשמעי' מדמע משום דשכיח אבל מטמא דלא שכיח אימא לא ואי אשמעינן מטמא ומדמע משום דלא קם לי' בדרבה מיני' אבל מנסך דקלב"מ אימ' לא קמ"ל כדר' ירמי'. כתבו תוס' הך סוגיא כר' יוחנן היזק שאינו ניכר אינו היזק דלחזקי' הו"ל לאצרוכי' לפטור' עכ"ל. ולעיל ד"ה מנסך קלב"מ כתבו תוס' ומטעם שלא יהא כל אחד הולך וכו' אין לחייבו דמהאי טעמא לא מחייבינן לי' טפי אלא כאלו היזק ניכר עכ"ל (ויש לעיין איך שייך הכא למימר שלא יהא כל אחד הולך וכי יעבוד ע"א כדי להזיק לחברו וע"כ הכא מיירי בישראל מומר. עיין בפני יהושע) אמר חזקי' דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד חייב מ"ט היזק שאינו ניכר (כגון הני דמתני' שלא נשתנו מכמות שהיו) שמי' היזק (ובהיזק לא חילקה תורה בין שוגג למזיד כדאמרי' ב"ק דף פ"ח פצע תחת פצע לרבות שוגג כמזיד) ומה טעם אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו (דאי מחייבת לי' לא אתי מודע להו לבעלים ואכלי איסור') אי הכי אפי' במזיד נמי. השת' לאזוקי קמכוין אדועי לא מודע לי' (דאי לאו להקניטו בא ולהודיעו למה לו דעבד) ור' יוחנן אמר ד"ת אחד שוגג וא' מזיד פטור מ"ט היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק ומ"ט אמרו במזיד חייב שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרותיו של חברו ואומ' פטור אני (אבל שוגג לא מחייבינן משום שלא יהא וכו' ויאמר שוגג הייתי משום שלא נחמיר על שוגג לקנוס אותו משום מזיד. רשב"א). כתבו תוס' הקשה הר' אפרים הא דתנן (בכורות כ"ח) דן את הדין וכו' מה שעשה עשוי וישלם מביתו ואמאי והא שוגג היא ומאן דמוקי לה כר"מ דדאין דינא דגרמי ניחא דלקמן קניס ר"מ שוגג אטו מזיד אבל למאן דמוקי אפי' כרבנן ובנגע בהו שרץ קשה לר' יוחנן. מיהו לחזקיה א"ש דלא שייך למפטרי' כדי שיודיעו ותירץ דהתם פשע דמה הי' לו לטמאות' כדי להחזיק דבריו והוי כמו מזיד דהכ'. וא"ת בטיהר את הטמא שעירבו עם פירותיו לפטור לחזקי' כדי שיודיעו י"ל דאין רגילות להחזיר מהוראתו אלא ע"י אחרים הלכך לא חיישינן. עכ"ל. כתב רמב"ן בחדושיו על הא דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק פי' ואומר לו הרי שלך לפניך ולפיכך פטור בין שעשה מעשה בין שגרם ואין לחייבו משום דינא דגרמי דלא עדיף גרמא לר"מ ממעשה לרבנן והיינו דמייתי לקמן תנאי מדר"מ. ולא דמי למוחל שטר חוב דהתם כיון שאבד לגמרי ואינו מעמידו בפניו הרי שלך לפניך היזק ניכר הוא וכן בעוש' עבדו אפותיקי ושחררו רבו ראשון היזק ניכר הוא שהרי אינו יכול להעמידו בפניו כשהי' עכ"ל. תנן הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין ותני עלה מפני תיקון העולם ואי אמרת שמי' היזק האי שוגגין פטורין מבעי' לי'. ה"נ קאמר מזידין חייבין הא שוגגין פטורין מפני תיקון העולם ויש לעיין הכא לר' יוחנן דס"ל דמזיד חייב משום שלא יהא כל א' הולך אין שייך הכא לומר כן דהא אית' בזבחים דף כ"ט ע"ב אמר ר' ינאי המחשב בקדשים לוקה שנא' לא יחשב (קרי בי' לא יחשוב להזהיר הכהנים על כך). וא"כ אם יפגל יעבור על לאו ולא שייך הכא למגזר. ואפשר לומר דלר' יוחנן מצינן לפ' דאינו עובר בלאו דלא יחשב אלא במחשב על חוץ לזמנו או חוץ למקומו אבל אם שוחט שלא לשמו אף שהקרבן נפסל בכך כגון חטאת לשם זבח אחר אינו עובר. וא"כ נוכל לאוקמי מתני' דכהנים שפגלו כגון חטאת לשם שלמים כמו שפירש"י בב"ק דף ה' על משנה זאת. אבל אם חשב חוץ לזמנו וכו' שעובר בלאו לא שייך לומ' שלא יהא כל א' הולך. וכן נר' מאספ"ז לב"ק דף ה' שכתב בשם המאירי וז"ל ויש מפרשים דמפגל היינו ששחטו במחשב' חוץ לזמנו שאע"פ שיש בו לאו ואין אדם לוקה ומשלם הרי אינו לוקה מצד המחשב' שהרי אין בה מעשה עכ"ל וכיון דמקש' קושיא זו דאינו לוקה ומשלם על פירוש יש מפרשים משמע דאם נפרש כרש"י כגון חטאת לשם שלמים אין בו לאו. אמנם מדברי הרמב"ם פרק ט"ו הל' ג' מפסולי המוקדשים ובפרק י"ח הל' א' שם נראים שבכל מחשב' שאינה נכונה עובר עלי' והוא מפיק האי איסור' מלא תזבח לד' כל דבר רע כמו שכתב רמב"ן עיין במשנה למלך שם. ולפי דברינו לדעת רש"י אפשר לתרץ בזה דברי רש"י שסתרו אהדדי דבב"ק פירש"י כגון חטאת לשם שלמים ובגיטין פי' כגון חוץ לזמנו. דהתם בב"ק קאי רש"י אליבא דהלכת' דקי"ל כר' יוחנן דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ובמזיד הטעם כדי שלא יהא כל אחד הולך לכן פי' חטאת לשם שלמים אבל הכא בגיטין דפריך ממתני' דכהנים שפגלו על חזקיה לכך פי' כפשוטו ככל פגול דעלמ'. ויש מקום עיון על הרב המאירי דא"כ מתני' דהכהנים אתי דלא כר' יהודה דהא בזבחים אמרי' דלר' יהודה דאית ליה לאו שאין בו מעשה לוקין המחשב בקדשים לוקה והכ' מוקמי' מתני' דהמטמא וכו' וכהנים שפגלו כר' יהודה דלא קניס שוגג אטו מזיד]. מתיב ר' אלעזר העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואי אמרת שמי' היזק בדיני אדם נמי לחייב (וא"ת והרי צרם אזן פרתו של חברו דפטור משום דכולהו שוורים לאו למזבח קיימי ופריך התם מהך דעושה מלאכ' ומשני דנקט מלאכה לרבות' ונראה דהאי דסתם וכו' לאו למזבח לא עביד לי' אלא כהיזק שאינו ניכר. תוס') הוא מותיב לה והוא מפרק לה פרה שהכניס' לרבקה ע"מ שתינוק ותדוש (דתשלומין ליכ' אמעשה ידיו דאמר לטובה הכנסתיה שתנוק ופסולה לא הוי אלא מחמת מחשבתו שנתכוין אף שתדוש וגרמא בנזקין פטור דאמחשב' לא מחייבי לי' וכו') מי חטאת ששקל בהן משקולת. והאמ' רבא מי חטאת ששקל בהן משקולת כשרה לא קשי' הא בגופן הא כנגדן. בגופן מעשה קא עביד בהו. ואי היזק שאינו ניכר שמי' היזק בדיני אדם נמי לחייב אלא אידי ואידי בכנגדן הא דאסח דעתיה הא דלא אסח דעתי'. מתיב ר"פ גזל מטבע ונפסל תרומה ונטמאת חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך וא"א שמי' היזק האי גזלן הוא וממונא מעליא בעי שלומי (מכדי מגזל גזלי' מדמשכוהו קם לי' ברשותי' וכי קמשלם לי' דבר הניזק משלם לי' ולא כמה שגזל) תיובתא. כתבו תוס' תימה דהיכי מדמי הכא דממיל' למטמא בידים דנהי דמטמא בידים חייב היכ' דנטמ' ממילא אומר הרי שלך לפניך. דהא המכחיש בהמת חברו באבנים או במלאכה חייב ובהכחש' דממילא או פירות שהרקיבו מקצתן אומר הש"ל וי"ל דכיון דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק ה"נ חשיב ליה כאלו הוא ניכר וא"כ אין לך שנוי גדול מזה וקנאם הגזלן בשנוי וצריך לשלם בממון מעלי' ושמין כעין שגזל ולא מצי אמר הש"ל עכ"ל. לימא כתנאי המטמא והמדמע והמנסך אחד שוגג ואחד מזיד חייב דברי ר"מ ר' יהודה אומר בשוגג פטור במזיד חייב מאי לאו בהא קמפלגי דמר סבר שמי' היזק וכו' לא דכ"ע לא שמיה היזק והכ' באנסו שוגג אטו מזיד קמפלגי [עיין ב"ק דף ה']:
[ב.] גיטין דף מ"ד אמר אביי נקטינן טימא טהרותיו של חברו ומת לא קנסו בנו אחריו מ"ט היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק (לחייב נכסיו מן התורה) וקנסא דרבנן היא לדידי' קנסו רבנן ולבריה לא קנסו רבנן: [ג.] גיטין דף מ' מתני' עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושחררו שורת הדין אין העבד חייב כלום אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על דמיו רשב"ג אומר אינו כותב אלא משחרר. גמ'] רב מוקי פלוגתייהו במזיק שעבודו של חברו דסובר רשב"ג דאין העבד כותב אלא המשחרר דהוא רבו ראשון כותב. דמזיק שעבודו של חברו חייב ות"ק סבר פטור. ועולא מוקי מתני' דרבו שני שחררו וכופין רבו ראשון ועושה אותו ב"ח שהרי יצא עליו שם בן חורין אבל שורת הדין אין העבד חייב במצות רשב"ג אומר אינו כותב אלא משחרר כותב ובהיזק שאינו ניכר קמפלגי מ"ס שמי' היזק [רשב"ג] ומ"ס לא שמי' היזק (לפיכך אין לנו לחייב את המשחרר אלא העבד לפי הנאתו מן השחרור) כתבו תו' לרב דמוקי בשחררו רבו ראשון חשיב שפיר היזק ניכר אבל שחרור דרבו שני דלא הוי אלא מדרבנן חשיב היזק שאינו ניכר. וצ"ל דהאי היזק שאינו ניכר חשיב טפי ניכר מההיא דהנזקין. דהתם קי"ל לא שמי' היזק והכא קי"ל כרשב"ג דשמיה היזק עכ"ל. ורשב"א בגיטין דף ל"ג כ' וא"ת אמאי לא מייתי לעיל תנאי מרשב"ג. וי"ל משום דקים להו מי שחררו רבו ראשון כרב ולא כעולא. ולרב חשיב ודאי היזק ניכר דמדינא משוחרר דמפקיע מידי שעבוד דהרי אינו יכול לומר הרי שלך לפניך. דעבד אינו עומד לפניו והרי זה כמי שנטל כיס של זה ונותנו לחברו. וכן נמי במוכר שטר חוב לחברו ומחלו שהיזקו ניכר כנוטל ממונא של זה ונותנו לזה הוא עכ"ל:
[ד.] בב"ק דף צ"ח אמר רבה הזורק מטבע של חברו לים הגדול פטור מ"ט אמר הא מנח קמך אי בעית שקלי' וה"מ בצלולון אבל בעכורין לא וה"מ דאדיי אדויי אבל שקלי' בידיה מגזל גזלה השבה בעי מעבד. ואמר רבה השף מטבע של חברו פטור מ"ט דהא לא עביד ולא מידי וכו'. ואמר רבה הצורם אזן פרתו של חברו פטור מ"ט פרה כדקיימי קיימי וכולהי שוורים לאו למזבח קיימי. כתב באספ"ז בשם הראב"ד תמה אני בהנך תרתי שמעת' הזורק כיס והשף מטבע שפטור מ"ש מהמטמא וכו' דבמזיד חייב ואפי' לר' יוחנן חייב שלא יהא כל אחד הולך וכ"ש הנך דהיזק ניכר הוא בשלמא צורם אזן מצי למימר כל שוורים וכו' ולא דמי למטמא דאפי' להדיוט נמי פסלינהו וכן הטעם לעושה מלאכה במים שנשאבו לצורך מי חטאת ופרה אדומה שהיא ראוי לחטאת פטור אפי' במזיד משום דמצי למימר כל מים חיים וכל פרה אדומה לאו לטהר' קיימי אבל הנך תרתי לחייב עכ"ל. מתיב רבא העוש' מלאכה במי חטאת וכו' פטור מדיני אדם וכו' מלאכה הוא דלא מינכר היזקא אבל צרם דמינכר היזקא ה"נ דחייב בדיני אדם. אמרי ה"ה אפי' צרם נמי פטור והא קמ"ל דאפי' מלאכ' דלא מינכר היזקא חייב בדיני שמים. כתבו תוס' והא דפריך בגיטין מהכא למ"ד שמי' היזק דלמא פטור משום סתם שוורים וי"ל דכיון דנקט מלאכה לרבותא א"כ דייק שפיר דלא שמי' היזק דאי שמיה היזק אין כאן רבות' במאי דנקט מלאכ' דבכל מקום חשיב שאינו ניכר כניכר ועי"ל דרבה סבר לא שמי' היזק אבל למ"ד שמיה היזק כ"ש דמחייב בצרם דמינכר טפי עכ"ל:
[ה.] בבא קמא דף ק' תניא מחיצת כרם שנפרצ' אומ' לו גדור נתיאש הימנ' ולא גדרה ה"ז קידש וחייב באחריותו. כתבו תוס' ואע"ג דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק נראה לר"י דחשיב היזק ניכר שהרי ניכר שהוא כלאים כשרואה הגפנים בשדה אבל מטמא טהרות חברו אע"פ שרואין השרץ על הטהרות לא חשיב היזק ניכר דמי יודע אם הוכשרו. אבל אין לומ' ה"נ הוי היזק שאינו ניכר וקנסוהו כמו במטמא שלא יהא כל אחד וכו' דהכא ליכ' למיחש כיון דבעל הכרם נמי מפסיד. ועוד אי קנס הוא במזיד דוקא היה לו להתחייב עכ"ל. (ואף על גב דבריית' זו אתיא כר"מ ור"מ אית לי' בגיטין במטמא וכו' אפי' בשוגג חייב. וי"ל דתוס' סוברין דהכא הוי כלאים דאורייתא (ודלא כאספ"ז) ומוכח התם דבדאורייתא לא קניס שוגג וכו' אפי' לר"מ):
[ו.] בב"ק דף מ"ה אית' שור שהמית ונגמר דינו בבית שומר והחזירו לבעליו אינו מוחזר ור' יעקב אומ' מוחזר כתבו תוס' דמה שנפל השור ביד ב"ד חשיב היזק ניכר וכיון דע"י פשיעה נפל ליד ב"ד חייב ולר' יעקב לא חשיב היזק ניכר מה שנפל ליד ב"ד כיון שאפי' לא בא לידם היו גומרין דינו (דהתם אמרי' דפליגי בגומרין דינו של שור שלא בפניו) ונמצא שאין מפסיד במה שבא ליד ב"ד אלא כאלו גמרו דינו שלא בפניו חשיב לפי שגם אז היה נאסר והוי היזק שאינו ניכר ויכול לומ' הרי שלך לפניך אבל לרבנן הוי היזק ניכר ובהיזק ניכר אין יכול לומר הרי שלך לפניך וכן משמע גיטין (נ"ג) דבהיזק ניכר אין יכול לומר הש"ל. ושור תם דמזיק ברשות שומר אפי' קודם גמר דין אם יחזירנו לא יפטר בכך כיון דמזיק ע"י פשיעת שומר ונפל ברשות ניזק להחליט לו מיד כר"ע ולר' ישמעאל לגבות מגופו והוי היזק ניכר שהוא מופסד שנפל ברשות אחרים ולא יכול לומר הרי שלך לפניך עכ"ל. וכן הוא בתוס' בגיטין (ומשנה למלך פרק ג' הל' ו' מגזלה מקשה על תוס' דהכא שכתבו דאם הוא היזק שאינו ניכר אפי' אתפסי' בידים וכו' הא כתבו תוס' ב"ק דף צ"ח הא דתנן תרומה ונטמאת אומר הש"ל איירי בנטמאה מאליה אבל אם טמאה בידים חייב ועוד הא תנן המטמא וכו' חייב אף דהוי היזק שאינו ניכר עכ"ל ושער המלך בהשמטות תירץ דהא באמת המטמא וכו' נמי פטור אלא מזיד שלא יהא כל אחד הולך ובשור שהמית את האדם לא שייך למגזר שלא יהא כל א' הולך ומוסר שור של חברו בב"ד ויאמר פטור אני. חדא דשור שהמית את האדם הוי מלת' דלא שכיח. ועוד כיון דאדרבה מצוה קעביד שהרי מצוה לדונו בסקילה לא שייך למגזר. והא נמי ליכא למיחש שלא יהא כל אחד לוקח שור של חברו כדי שימית את האדם וימסרנו לב"ד וכו' שאין בידו של זה שימית השור את האדם עכ"ל):
[פסק]:
[ז.] כתב הרמב"ם פ"ז מחובל המזיק ממון חברו היזק שאינו ניכר הואיל ולא נשתנה ולא נפסדה צורתו ה"ז פטור מתשלומין דין תורה אבל מדברי סופרים אמרו הואיל והשחית דמיהן ה"ז חייב ודבר זה קנס הוא שלא יהא כל אחד וכו' וכן העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת במזיד חייב לשלם בשוגג פטור. כתב הראב"ד זה שבוש שאפי' עשה מעשה בגופן למ"ד לא שמיה היזק פטור מדיני אדם וקי"ל כוותיה וטעמא דמילתא משום דאין מתכוין להזיק אלא להנאתו היא מתכוין ומש"ה לא קנסו בו מזיד עכ"ל. וכ' ה"ה באמת הסוגיא מוכחת כר"א דמקשה התם למ"ד שמיה היזק בדיני אדם ליחייב ומשני שמכניסה לרבקה ואלו למ"ד לא שמי' היזק ברייתא כפשטא אתיא. וי"ל שרבינו סובר דהאי אוקימת' עיקרת וטעמא משום דס"ל דהמ"ל ולטעמך אמאי לא קנסו ביה רבנן כמו בהמטמא. ודעת רמב"ן כראב"ד עכ"ל. וכ' מש"ל נראה דס"ל כראב"ד ולא מטעמיה דכתב הרמב"ן בדיני דגרמי מטמא קנס הוא ומקנסא לא גמרינן והעושה מלאכה במי חטאת לא גמרי' ממטמא דקנסא הוא וכו' ע"כ. והראב"ד נראה דס"ל כרב דילפינן מקנסא ומש"ה הוצרך לומר טעם אחר ודעת רבינו נראה דס"ל דאותו סוגיא כשמואל אתיא וכמו שכתב הרמב"ן דמקנסא לא ילפינן. אך הוא ז"ל ס"ל דהלכה כרב ומש"ה פסק דחייב. אך מה שאני תמה דרי"ף ז"ל פרק החובל פסק מקנסא לא ילפינן אלמא ס"ל הלכתא כשמואל ולעולם דרכו של רבינו דאזיל בשיטת הרי"ף. והוי יודע שדעת הרי"ף נעלם ממני שרצה להכריח דההיא דחייביה ר"ג יו"ד זהובים דינא הוא ולא קנסא מדגמר מיני' רב לההיא דנטיעותי קצצת והדברים תמוהין דהא רב אית ליה קנסא מקנסא ילפינן וצ"ע עכ"ל. וגם הש"ך בח"מ סי' שפ"ה הקש' קושיא זאת. וגם הוא כתב דרמב"ם פסק כרב דמקנסא ילפי' והביא ראיה דפסקינן כרב מסוגיא דחולין דף מ' דפריך הש"ס ממנסך למ"ד אין אוסר דבר שאינו שלו והיינו ע"כ כרב וכדאיתא בתוס' שם דמנסך ממש ומאי פריך דלמא ס"ל כשמואל אלא ודאי קי"ל כרב. ועוד נראה דהא דחייבי' ר"ג בפ' החובל ליתן י' זהובים קנסא הוא וכאיכא מ"ד שהביא הרי"ף שם וא"כ מוכח דקי"ל כרב דהא בפרק כסוי הדם אבעיא להו אהא דחייבי' ר"ג שכר מצוה או שכר ברכה למאי נפקא מיני' לברכת המזון ומאי קמבעי' ליה הא אפי' הוי שכר ברכה מקנסא לא לא ילפינן אלא ודאי ס"ל לסתמא דש"ס דמקנסא ילפי' ורמב"ם ס"ל כאיכא מ"ד שברי"ף דקנסא הוי כמו שכתבתי א"כ מוכח מש"ס דקי"ל כרב עכ"ל. וע' בש"ע שם דין היזק שאינו ניכר:
[ח.] כתב משנה למלך פ"ג הלכה ו' מגזלה אף דחלקו בהיזק שאינו ניכר בין שוגג למזיד דבשוגג פטור אפי' עשאו בידים היינו דוקא היכא דלא אתא לידיה בתורת שמירה אבל בגזלן ושומר שטימא בידים תרומה של חברו אף שהיה שוגג חייב משום דאלו בעו למעבד השבה מעליא וכיון שהזיקו בידים אף שהיו שוגגין והיזק שאינו ניכר לא מצי אמרי הרי שלך לפניך (וזה שלא כדברי תוספות גיטין דף מ"ב ד"ה השור שהביאו הדבר במחלוקת. ובגיטין דף נ"ג סתמו דבריהם בפי' כסברת ר"ח. אם כן מוכח דס"ל שם דאין חילוק בין שומר למזיק. ע"ש):
[ט.] ובפ"ג מגזלה כתב הרמב"ם גזל חמץ ועבר עליו הפסח וכו' או בהמה שהיתה יוצאת ליסקל אומר לו הרי שלך לפניך ומחזיר אותה בעצמה. כתב לח"מ אע"ג דבפ' י"א מנזקי ממון פסק רבינו דאם החזירו משנגמר דינו אינו מוחזר והיינו כרבנן י"ל דסובר רבינו כתוספות ב"ק (דף מ"ה) דנוכל להעמיד המשנה נמי כרבנן וכגון דתפסו ב"ד מאליהן. אך ק' למה לא חילק בין התפיסו לב"ד ובין תפסו מאליהן עכ"ל. והים של שלמה בפרק הגוזל תירץ דאע"ג דהשומר חייב דהו"ל לאערוקי לאגמא מ"מ גזלן פטור מגזרת הכתוב דכתיב כעין שגזל יחזיר (דהכי איתא בברייתא מה ת"ל אשר גזל יחזיר כעין שגזל מכאן אמרו גזל מטבע ונפסל חמץ ועבר עליו הפסח אומר הש"ל). והש"ך בח"מ סי' שס"ג השיג עליו מברייתא דב"ק (דף צ"ח) דמפורש שם אע"ג דרבנן דרשו כעין שגזל מ"מ ס"ל דוקא מי שלא נגמר דינו אומר הש"ל ע"ש. ומרכבת תירץ דרבינו סובר אע"ג דלא קי"ל כר' יעקב בשומר מ"מ קי"ל בגזלן כסתם משנה. והטעם דכיון דקי"ל פ"ז מה' חובל היזק שאינו ניכר קנסא הוא ולא קנסו אלא המתכוין אבל השוגג או נאנס פטור הלכך גזלן שאינו שומר אע"ג ששגג ולא אערקינהו לאגמא פטור דחשיב שוגג אבל שומר דחייב בשוגג דש"ש חייב בגנבה ואבדה וגנבה הוי קרוב לאונס הלכך חייב נמי על דלא אערקינהו לאגמא עכ"ל. בח"מ סי' שס"ג פסק נמי כרמב"ם, ועיין חדושי רשב"א ב"ק דף מ"ה דאינו מחלק בין התפיסו לב"ד ובין תפסו מאליהן ועיין באספ"ז ב"ק דף מ"ה שהאריך לחלק בין חמץ לשור אע"ג דבחמץ נמי יכול להחזיר לנגזל קודם פסח והיה אוכל אותו עכ"פ צריך הנגזל לעשות מעשה חדש כדי להצילו מאיסור הנאה ומי יימר שהי' עושה זה אבל גבי שור דדרכו לילך מעצמו למקום מרעה אע"פ שהנגזל לא היה עושה מעשה חדש אלא היה מניחו ומאליו היה הולך למרעה לכך שפיר א"ל אי אהדרתן הוי מעריקנא ליה לאגם ומעריקנא לאו דוקא. וכן כתב רשב"א בשם הראב"ד עכ"ל: