כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות ה (כלל מח) הזמנה מילתא או לא
[א.] סנהדרין דף מ"ז ע"ב איתמר האורג בגד למת אביי אמר אסו' הזמנה מלת' היא (כאלו כרכו בו) דגמר לה שם שם מעגלה ערופה מה עגלה ערופ' בהזמנה מתסר' (דקי"ל ירידתה לנחל איתן אוסרת) האי נמי בהזמנה מתסר' ורבא אמר מותר הזמנה לאו מלת' דגמר שם שם מעבודת אלילים מה ע"א בהזמנה לא מתסר' להדיוט. (דאם אמר שור זה לע"א מותר שאין הקדש לע"א). אף הכא נמי בהזמנה לא מתסר'. ורבא מ"ט לא גמר מעגלה אמר לך משמשין ממשמשין גמרי' (משמשין של מת ממשמשין של ע"א גמרי' דלא מתסר' בהזמנ' דהאי קרא אשר עבדו שם הגוים (דברים י"ב ב') במשמשי ע"א מוקמינן לה במסכת ע"א) לאפוקי עגלה דהיא גופה קדוש' ואביי מ"ט לא גמר מע"א אמר לך מידי דאורחי' ממידי דאורחי' [שדרך היהודים לעשות כן] לאפוקי ע"א דלאו אורחה (ע"א אסור' לעבוד אף לבני נח הלכך לא מתסר' תשמיש דידה בהנא' אף בהזמנ' דילמ' מהדרי בהו ולא משמשי בהו ע"א). (ושקיל וטרי הש"ס טובא על אביי ורבא ולבסוף פריך על אביי) ת"ש אמר לאומן עשה לי תיק של ספר או נרתק של תפילין עד שלא נשתמש בהן קודש מותר להשתמש בהן חול נשתמש בהן קודש אסו' להשתמש בהן חול. תנאי היא דתני' ציפן זהב (לתפלין) או שטלה (כלומ' חיפן) עליהן עור של בהמ' טמא' פסולות עור בהמ' טהור' כשרות אע"פ שלא עיבדן לשמן אע"ג שלא עיבדו [כך גרס רש"י] לעור זה לשמו דהזמנ' לאו מלת' היא ולא אכפת לן בה) רשב"ג אומר אף עור בהמ' טהורה פסולות עד שיעבדו לשמן דרש מרימר הלכת' כוותי' דאביי ורבנן אמרי' הלכת' כוותי' דרבא והלכת' כוותי' דרב'. כתבו תו' ד"ה מ"ט לא גמר מעגלה וכו' תימ' כי גמר נמי מעגלה הא אמר ר' יוחנן (חולין ס"ב) עריפ' אוסרתה ורבא פסק כר"י בר משלש ויש לפר' דה"ק מ"ט לא גמר מעגלה לטעמי' וכן אביי מ"ט לא גמר מע"א לטעמי' פי' מע"א עצמה שאסור' מיד עכ"ל. ובד"ה אע"פ שלא עיבדן כתבו תוס' ק' לר"ת הא קי"ל כרשב"ג כדמוכח גיטין (נ"ד) גבי ההו' דאת' ואמר ס"ת שכתבתי גווילין לא נעבדו לשמן ואין לחלק בין עור של תפילין לגוויל של ס"ת דהא שי"ן של תפילין הלכה למ"מ. ומפרש ר"ת דרב' דאמר הזמנ' לאו מילת' סבר כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה משום דלא סגי בהזמנ' [ואביי כרבנן דלא בעי עיבוד לשמן דסגי בשאר הזמנות שמתקנין הקלפין ומשרטטין אותן לשמן כיון דהזמנ' מילת' הוא. תו' גיטין דף מ"ה ע"ב] וקש' א"כ אביי לא בעי עיבוד לשמה ובמנחות (מ"ב) א"ל אביי לרב שמואל בר יהוד' האי תכלת' היכי צבעינהו לה ודייק מיני' דבעי צביעה לשמה והתם מדמי צביעה לעיבוד דהכ' וצ"ל דאביי לא קבלי' מיניה התם עכ"ל ואביי לא בעי לא עיבוד ולא טוויה ולא צביעה לשמן. תוס' גיטין). כתב נמוקי יוסף כל מה דאמרי' הכא היינו הזמנה דמשמשין אבל הזמנ' דגוף הדבר עצמו מהני כגון עיבוד עור הקציצה של תפילין הקלף עצמו אי עבדי' לשמה אסו' להשתמש בהן חול בהך הזמנה גרידת'. ולענין עיבוד קי"ל לא שנא ספרים ול"ש תפילין ומזוזות צריכין עבוד לשמה אבל רצועות של תפילין לא בעי עבוד לשמה דמשמשין נינהו והזמנה במשמשין לאו מילת' היא והכי משמע התם במנחות בפלוגת' דרבנן ורשב"ג עכ"ל בשם רב אחא ז"ל. (וצ"ל דהו' מפרש או כפירוש הרמב"ן לקמן או כמאור עד שיעבדן על רצועות קאי. דאל"כ איך אמר לקמן כתנאי ציפן זהב וכו' משמע דס"ל לנ"י כדפרש"י דמ"ד הזמנה מלת' אין צריך עבוד לשמה וכו' וצ"ע דנמוקי יוסף בעצמו כתב בהלכות תפלין כפי' תוס' ואנן קי"ל כפי' תוס'):
[ב.] כתב הר"ן בחדושיו לסנהדרין. וז"ל הרמב"ן פירו' דהא דאמר אביי הזמנה מילת' הזמנה גרידת' בלא מעשה כלל והא דפליגי באורג בגד משום דרבא שרי אפי' בהזמנה שיש בו מעש' עד שישתמשו בו האיסו' וכו' ולא מחוור אלא דאביי אמר מילת' היינו בהזמנה שיש בה מעש' דומי' דאורג הא הזמנה בדבור אפי' אביי מודה דאינו כלום ולשון הזמנה מוכח הכי שהזמינו במעש' או במקח שלקחו לשם כך או כל שהוצי' הדבר ההוא המזומן מרשותו ונתנו ברשות אחר כגון גביית מעות לשם מת אפ"ה סגי כל שיש מעשה כל דהו לאפוקי שאם אמר בגד זה למת או זה הקבר אין זה הזמנה אלא הקדש אבל ודאי אם בשעת נתינת המת בבגד או הנחת תפילין בכיס אמר שיהא מיוחד לכך או שחשב בלבו גם זה חשוב כמעשה שההנח' מן המעש' וכי אמרי' דבעי אביי הזמנ' במעש' ודבור לא חשיב היינו כגון שהזמינו בדבור ולא הניח בו לשעתו ולאחר זמן בלא הסכמה אחרת הניח בו ובכה"ג אין אותו הזמנה של דבור כלום וכו' ע"ש. עוד כתב וז"ל רש"י פי' דת"ק דאמר עבדן שלא לשמן כשרות אתי' כרבא דאמר הזמנה לאו מלתא דעבוד העור לשמו אינו אלא מטעם שיתקדש העור בהזמנה קודם שישמשו בו בקדוש'. והואיל ולרב' לאו מילת' נמצא עבוד לשמו בטל מעיקר' ולפיכך אם לא עבדן לשמן כשרות ורשב"ג ס"ל כאביי דהזמנה מלתא ואפשר לקדשו בהזמנה כדי שיתקדש קודם לכן דאביי הזמנה דאית בי' מעשה בעי כאורג בגד וכו'. ואיכא למידק דהא קי"ל כרבא וא"כ קי"ל כת"ק ואלו אנן קי"ל כשמואל במנחות (מ"ב) דבעי ציצית טויה לשמה ואמרי' התם דשמואל כרשב"ג אלמ' בתפילין בעינן עבוד לשמן. וכ"ת דאע"ג דאמרי' שמואל כרשב"ג מ"מ קי"ל כשמואל מדכתיב גדילים תעשה לך לשם חובך אבל בתפלין דליכ' קרא לא בעינן עבוד לשמן כדאי' התם תפלין צריכין בדיקה ונקחין מכל אדם כלומר משום דלא בעי עבוד לשמן. מ"מ מאי אמרת בס"ת דקי"ל דבעי עבוד לשמן כדאיתא התם ספרים ומזוזות אינן נקחין אלא מן המומחה. ואמרי' בגיטין ס"ת שכתבתי מולן לא עבדתין לשמן ואמאי כיון דקי"ל הזמנה לאו מילתא לא משכחת דבעי עבוד לשמה דהא לא אפשר למקדשה עד דלשתמש בי' ואפשר לתרץ דבס"ת בעינן עבוד לשמה לד"ה לחבוב מצוה משום דדרשי' עשיי' לשמה מוכתבו לכם ואע"ג דהא דרשי' בפרק כהן גדול אע"פ שהניחו לו אבותיו וכו' מצוה לכתוב משלו הא מוכתבו את השירה הזאת נפק' אייתר לכם לעשיי' לשמה וגבי מלך כתיב וכתב לו ודרשי' לשמו אבל בתפילין ומזוזה כיון דלא רבי בהו קרא לא בעינן עבוד לשמה וזה הפירוש מסכים לדברי הרי"ף דמשמע דפסק כת"ק דלא בעינן בתפילין ומזוזה עבוד לשמן. והרב בעל המאור פי' דת"ק דלא בעי עבוד לשמן סבר כאביי דהזמנה מלת' וכיון דאפשר למקדשה בהזמנה גרידת' לא בעינן עבוד לשמה כדי לקדשה ורשב"ג ס"ל כרבא דהזמנה לאו מלתא לפיכך צריך עבוד לשמן כדי לקדשו וכו' ואע"ג דרבא ס"ל אפי' בהזמנה ע"י מעשה נמי לאו מלתא דהא באורג בגד למת וכו' קמפלגי אפשר מתוך שהרצועות עצמן דבר של קדוש' משום שי"ן ויו"ד של תפילין כדאיתא בשבת ואינן תשמישי קדושה הן נאסרות ע"י הזמנת מעשה. והא לא מחוור דאי מפני שהן עצמן קדושה אמרי' הזמנה מילת' מידי דהוי אעגלה דהי' גופא קדוש' א"כ אפי' במעשה כל דהו נמי לסגי דהא ירידתה לנחל איתן אוסרתה וכן נמי קציצת העור וחתיכתו אע"פ שלא עבדו לשמו ליסגי בהכי ולא נצריך עבוד לשמו דהא איכ' מעשה כל דהו ומכ"ש לשיטת רמב"ן דירידה לנחל איתן לא חשיב מעשה כלל א"כ אפי' בלא עבוד לקדש העור בהזמנה בפה ועוד קשה לפירושו דלרבנן כי היכי דלא בעינן עבוד לשמן בתפילין ה"נ אית לן למימר דלא בעינן נמי בס"ת דבהזמנה גרידת' מקדשה ואנן לא אשכחן פלוגת' בס"ת דלכ"ע בעינן עבוד לשמו אלא דאיכא לתרוצי דמיתור' דקרא דכתבו לכם נפקא עבוד לשמו בס"ת. אלא שאין כן דעת הרב המאור שהו' סובר דע"כ לא פליגי רבנן אלא ברצועות אבל בקלף של תפילין ד"ה צריך עבוד לשמו אמאי הא ליכ' קרא בתפלין דנבעי לשמו ואע"ג דכתיב והי' לך וכו' הא דרשי' לך לאות ולא לאחרים. וא"כ אי הזמנה מילתא אליבי' דת"ק בהזמנה גרידת' סגי בכל מילי. והנכון כמו שפי' רמב"ן דכי אמרי' תנאי היא לאו למימרא דת"ק ורשב"ג פליגי בהכי אלא דאביי אתי לדחוי דאע"ג דאשכחן האי תנא דת"ק של ספר דס"ל דהזמנה לאו מלתא איכא תנא אחרינא דהוא רשב"ג דס"ל דבעי עבוד לשמן שהוא סבור שצריך שיהא העור מקודש קודם שישתמשו בו קדושה והוא מקדשו בעבוד ומשום דהזמנה מלתא ובהזמנה גרידת' אפשר לקדשו לפי שיטתו ז"ל שאביי לא בעי מעשה אלא שצריך שיהא עבוד לשמו כדי שיהא העור מקודש מתחל' המעש' שלו דהא פליגי רשב"ג ות"ק. דת"ק אע"ג דס"ל הזמנה מלתא אינו מצריך עבוד שדי שיזמין אותו קודם הכתיבה. ורשב"ג סבר שצריך שיהו כל עשיותיו בקדושה. א"נ איכ' למימר לרבנן שאין דעתם שיהי' צריך לקדש העור קודם שישתמשו לפיכך אין לתלות בהם אם סוברים הזמנה מילת' או לא. ואפשר שאינן חולקין אלא בתפלין אבל בס"ת ד"ה צריך לקדש העור קודם לכן משום דהזמנה מילת' כאביי דאביי אליבי' דנפשי' מתרץ הכי כדי שימצא תנא שיאמר כדבריו ס"ל דטעמ' דעבוד לשמן כדי לקדש העור. אבל רבא ס"ל שאין טעם עבוד לשמו כדי לקדש העור אלא מצוה בעלמ' לחבוב מצוה שתהא עשייתה לשמה שהרי אף במצות שאין בהם קדושה כגון ציצית וסוכה אמרינן דבעינן עשיה לשמה דודאי שאינו משום קדושה כדאמרינן תשמישי מצוה נזרקין וכו' ורשב"ג ס"ל שמצוה זו היא בתפלין שתהא עשייתן לשמה ורבנן ס"ל דלא הלכך אליבא דרבא ליכ' לאוכחי מהכ' אי הזמנה מלת' או לא. ואפשר שנפסוק כרשב"ג משום דמוקי ליה במנחו' כשמואל וכו' והרי"ף נראה שפוסק כרבנן בהלכות תפלין שלא פסק כרשב"ג אלמ' הלכת' כרבנן וטעמ' מדאמרי' תפלין נקחת מכל אדם דלא בעינן שתהא מצות עשייתן לשמן אלא במצות שריבה בהם הכתוב כציצית דכתיב תעשה לך לשם חובך אבל במצות שלא ריבה הכתוב אין לנו שתהא עשייתן לשמן דהא קי"ל כב"ה דלא בעי עשיי' לשמה בסוכה. ואע"ג דמדמינן להו לציצית במנחות ההיא סבר' אזל' אליביה דמאן דס"ל מעיקר' דהוי מדמינן סוכה לציצית אע"ג דלית בה רבוי דעשיי' לשמה אלא דלא סלק' שמעת' בהכי אלא דבציצית איכ' למדרש דרשינן. והיכ' דליכ' למדרש לא דרשינן. ואפשר בס"ת נמי בעינן עבוד לשמה לחבוב מצוה מוכתבו לכם לשם חובתכם כדכתיבנ' לעיל. עכ"ל הר"ן. ולקמן מסיק הש"ס דטווי לאריג מודה אביי דלא נאסר דבשלמ' אריג חזי למת אבל האי לא. וגבי מעות עדיפא מטווי משום דחזי למקני ביה כל מילי. תוס': [ג.] סוכה דף ט' מתני' סוכה ישנה (כדמפרש שעשאה קודם לחג ל' יום ולא פירש שהיא לשם חג) ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין וכו'. [גמ'] מ"ט דב"ש אמר קרא חג הסוכות שבעת ימים לה' סוכה העשוי' לשם חג בעינן וב"ה ההוא מבעי' לי' לעצי סוכה שאסורין כל שבעה. וב"ש נמי מבעי לי' להכי אין ה"נ אלא כתיב קרא אחרינ' חג הסוכות תעשה לך שבעת ימי' סוכה העשוי' לשם חג בעינן וב"ה ההוא מבעי' ליה לעושין סוכה בחה"מ ב"ש ס"ל כרבי אליעזר דאמר אין עושין סוכה בחש"מ וב"ה לית להו דרב יהודה אמר רב דאמר עשאה (לציצית) מן הקוצין ומן הנימין ומן הגרדין פסולה (מן הקוצין. חוטין שנתקו בשתי וקושרין אותו ותלוין לראשיהן בבגד לאחר שנארג וקרי להו קוצין ע"ש שבולטין כקוצים וכו' דכל אלה תלוין ועומדין בבגד ולא נתלו בה לשם ציצית לאו עשיי' לשמה היא) מן הסיסין כשרה (פקעיות כדוריות של חוט כשרה הואיל וכשנתלו בבגד לשם ציצית נתלו עשיי' לשמה היא דטויה לשמה לא בעינן שאין טויה מן העשיי') כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי אף מן הסיסין נמי פסולה דבעינן טויה לשמה ה"נ נבעי סוכה עשויה לשמה שאני התם דאמר קרא גדילים תעשה לך לשם חובך ה"נ חג הסוכות תעשה לך לשם חובך האי מבעי' לי' למעוטי גזולה התם נמי מבעי' ליה למעוטי גזולה התם כתיב קרא אחרינ' ועשו להם משלהם. ובמנחות דף מ"ב ע"ב אית' נמי האי פלוגת' דרב ושמואל אי בעינן טויה לשמה ומסיק כתנאי ציפן זהב וכו' פסולות (בתים דתיק של עור בעינן) עור בהמ' טהורה כשרות אע"פ שלא עבדן לשמן רשב"ג אומר וכו' עד שיעבדן לשמן. כתבו תוס' תימא דלמא ציצית שאני דכתיב תעשה לך לשם חובך ואי משום דכתיב לך לאות הא דרשי' לעיל לך לאות ולא לאחרים וכו' ואי משום דתפלין אתקש למזוזה ומזוזה וס"ת יליף כתיבה כתיבה מגט הא בגט גופא לא בעינן עשיי' לשמו עכ"ל. כתב בעל המאור וז"ל והרי"ף כ' הא בריית' דציפן זהב בהלכות תפילין ולא פסק הלכת' כמאן אי כרבנן אי כרשב"ג וכו' והגאונים פסקו הלכת' כשמואל דבעי טוויה לשמה ובמנחות אוקימנ' שמואל כר' שמעון בן גמליאל וכו' שמעינן מיני' דהלכת' כר' שמעון בן גמליאל. ובפרק נגמר הדין אוקימנ' לאביי ורבא בפלוגת' דרבנן ורשב"ג והר"ש מפרש אביי כרשב"ג כי היכי דחשיב כרשב"ג עבוד לשמה חשיב' ליה לאביי הזמנה וכו' ורבא כרבנן הזמנה לאו מלת' ועבוד לשמה נמי לא כלום ואחד לשמה ואחד שלא לשמה כשרין זהו פי' רבינו שלמה ואין פי' זה עולה לדעת הגאונים. ויש מפרשים בחלוף אביי כרבנן דלא בעי עבוד אלא בהזמנה סגי ורבא כרשב"ג דבעי עבוד ועל הזמנה גרידת' לא סמכינן דלאו מלת' היא ותורג בגד כהזמנה היא ולא דמי לעבוד רצועות שהרצועות יש בהן בעצמן מצות קשירה משא"כ בבגד שאין בו מצוה אלא שהו' נאסר עם המת בכריכתו וכל מה שנעשה בו קודם לכן אינו אלא הזמנה ואינו נאסר בה. וה"ה לרצועות של תפילין אם בא לשנותן אחר עבוד קודם שיחברם לקציצה הרשות בידו שאינן נאסרות בהזמנה אע"פ שעבדן לשמן והפי' זה נכון ועולה לדעת הגאונים שכשם שהלכה כרשב"ג דבעי עבוד לשמן כך הלכה כרבא דהזמנה לאו מילת'. ושמעתי כי נמצא בפירושו של ר"ח לסנהדרין לשון הזה וי"ל דכ"ע אית להו תעשה לך לשם חובך ובהא פליגי רבנן ארשב"ג. ורב' ואביי דקיימו בשטתייהו ס"ל הזמנה כעשיי' דמי הלכך אם הזמינה לציצית מן הסיסין כשרה וכן לרצועות תפלין. ורבא ושמואל ורשב"ג ס"ל עשיי' ממש בעי והזמנה לא כלום היא. ונ"ל שכל המחלוקת הללו לא נאמרו אלא לענין תשמישי מצוה ותשמישי קדושה כגון אורג בגד וציצית מן הסיסין ורצועות תפלין אבל בכתיבת תפלין וס"ת דכ"ע בעינן לשמה שהו' גוף הקדושה וליכ' מאן דפליג בהו וה"ה לגוילין של ס"ת וקלף של תפלין ומזוזה דלכל דלהדי כתיבה ככתיבה דמי והיינו דאמרי' בהנזקין גוילין לא עבדתין לשמן וכו' כל אלו ליכ' מאן דפליג שאם עשאן שלא לשמן פסולין לפי שהם עצם הקדושה וכו' וזה נ"ל ומצאתי לחכמי הדור בחלוף ומה שנ"ל כתבתי עכ"ל המאור. וכתב המלחמות וכן היה נראה דהלכה כרשב"ג אלא שדברי רבינו הגדול צריכין לפנים מאחר שלא פסק הלכה כדברי מי דעתו נוטה לדברי חכמים והו' בעצמו פסק כשמואל ואפשר מפני שסמכו הגאונים על שמואל משום דמקשי מיני' הכא בסוכה וכו' וסוגיין כשמואל היא ומסקינן שאני התם דאמר תעשה לך לשם חובך אבל בסוכה דלא כתיב הכי לא בעי עשיי' לשמה. וממיל' תפלין נמי דלא כתיב בהו לך בעשיי' כלל לא בעי עבוד לשמה דמאי שנא מסוכה, ואע"ג דהתם אוקימנ' כתנאי משום דהוא ס"ל דשמואל לאו משום קרא דגדילים וכו' אמרה אלא ה"ה לכל המצות כדקא ס"ד הכא מעיקר'. ומיהו לפום מסקנ' דהכי הוי יכלי למימר לרב ודאי תנאי ושמואל א"ל אנא דאמרי אפי' לרבנן וכו' והדרינן לכללין יחיד ורבים הלכה כרבים ולית' לדר"ש ב"ג. והוי יודע שזה שהעמיד בעל המאור מחלוקתם ברצועות אינו נכון ויכולני לומר שהו' שבוש שהרי רצועות לא הוזכר בכל אותה בריית' אלא לדברי מי שגורס אע"פ שלא עבדן לשמן ועד שיעבדן לשמן אתפלין גופייהו קאי ולדברי הנוסח' מדוקדקת שגורסין אע"פ שלא עבדו לשמן ועד שיעבדנו לשמן אעור טלאי קאי בהדיא ולאו בתפילין גופייהו קמיירי כלל והאיך יתכן לומר הטיל עליהן עור בהמה כשרה אע"פ שלא עבד התפילין לשמן תפלין מאן דכר שמייהו וכ"ש לישנ' דרשב"ג לא מתני שפיר ומשום דקי"ל כת"ק דעור טלאי אינו צריך עבוד לשמן אפי' עבוד עצמו אינו צריך דאפי' רשב"ג נמי לא מצריך ליה אלא משום דלעבד ביה בגופי' מעשה לשמן ולאו עבוד דעפוץ דהא לאו מקום כתיבה הוא דלבעי עפוץ אלא עבוד כל דהו לשמן הא לת"ק לא צריך כלום וכו'. וכל זה סעד שאין הלכה כרשב"ג ומענין תפלין עצמן נמי נראה לי שלדברי כל הנוסחאות נמי א"צ עבוד לשמן שהרצועות והטלאי וקלף הכתיבה עצמה דינן שוה שהרי כתוב בהם שם כדאמר בשבת. ועוד דאמרי' פרק התכלת ספרים אינן נקחין אלא מן המומחה תפלין נקחין מכל אדם זה גרסת רבינו וכל הגאונים. ופי' רש"י אינן נקחין אלא מן המומחה היודע לעשות בהן עבוד לשמן. ונקחין מכל אדם דלא בעי' עבוד לשמן ושמעינן מיניה דספרים בעי עבוד לשמן ותפילין אינן צריכין עבוד לשמן וכן בכתיבה עצמה אלו צריכין ואינן נקחין ואלו אינן צריכין ונקחין מכל אדם וכו' אבל קשה שהרי שנינו אין בין ספרים לתפלין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון וכו' הא לענין עבוד וכתיבה לשמן זה וזה שוין וי"ל התם חומרי תפלין ומזוזות קתני קולי לא קתני וכו' תדע מדלא קתני ונקחין מכל אדם. וכה"ג מתרצין בפרק מקום שנהגו במתנית' דאין בין דחומרי קתני וכי דייקת בההי' דמתני' דמגלה כולה חומרי דחד צד קתני ולא דתרווייהו. והענין הזה מתישב יפה מן הטעם שפירשתי למעלה דבתפילין ומזוזה לא מייתר קרא לכתוב לשמה ואלו בס"ת כתיב כתבו לכם והיינו לשם חובתכם וכו' מכל הדברים אלו אין הלכה כרשב"ג. וההי' דאמר בפרק נגמר הדין תנאי הוא אביי הוא דאמרה וכו' (כמו שכתב הר"ן לעיל בשמו) ומה שפי' המאור דרבא לית ליה הזמנה לאו מלת' בגוף הקדושה משום דהתם אמרי' לאפוקי עגלה דהיא גופה קדושה. לא אמר כלום דגוילין של כתיבה נמי אגב כתב הוא דקדישן ואזל ליה כתב אזל' לה קדושייהו כדאית' בפרק כל כתבי והלכך לא דמי לעגלה דהיא גופה עיקר קדושה ועוד דהא כל היכ' דלא כתיב שם ליכ' למגמר מעגלה הלכך בין בגוילין דכתיבה בין ברצועות דאינון גוף הקדושה וה"ה לעושה דיו לס"ת וכיוצ' בכלן לרבא הזמנה לאו מלת' והיכי דבעי לשמן למצוה הוא כדפרישית (ותורף דבריו דאע"ג דבעי עבוד לשמה מ"מ מותר לשנותן דהזמנה לאו מילת' ותוס' כתבו דגם בעגלה קי"ל כר' יוחנן דלא מתסר עד שתערף ק"ו בתפילין. (ועיין מגן אברהם א"ח סי' מ"ב) ומצאתי בירושלמי פרק אמר להם הממונה דתני עור שעבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה רשב"ג אוסר הנה זאת ראיה מפורשת דבעור של כתיבה עצמו נחלקו ולרבנן לא בעינן לשמה ושם אמרו א"ר יוסי הוינן סברין מימר לא פלגינן אלא להדיוט הא לגבוה לא מן מה דתני אבני קדש צריך שתהא חציבתן לשם קדש ובקדש יחצבו בגדי קדש צריך אריגתן לשם קדש ובקדש יארגו ואמר ר' חנינא בשם ר' יוסי במחלוקת הדא אמרה אפי' לגבוה פליגי דתני' העושה כלי לגבוה עד שלא נשתמש בו לגבוה מותר להשתמש להדיוט ר' חנינא בשם ר' יוסי במחלוקת פי' דס"ל כיון דהזמנה לאו מלת' ש"מ דלא בעי' לשמה בשל גבוה דלא כרשב"ג והיינו כאביי דאמר תנאי היא וכדפרישית מ"מ למדנו פלוגת' דרשב"ג ות"ק בכל דבר שבקדושה כגון פלוגת' של כתיבת תפלין ומזוזה ובגדי כהונה וכו' דלכלן רשב"ג צריך לשמן ולרבנן הזמנה לאו מילת' ולא מתפס בקדושה וא"צ לשמן עד שיפרט לך הכתוב כגון עשיית ציצית וס"ת וכו' ועוד ראי' מפרק בתר' דעירובין וכו' ויש דוחין כל הראיות הללו ולומר שהתפילין כשרים מיד כל אדם דכל מי שעשאן לצאת בהן עשאן וכו' אבל ספרים שמא להתלמד עשוין וכו' ולפי דעתי זו שבוש כי בתפילין ראוי לנו לחוש שמא לקח קלפים מכל אדם וכתב וכו' ועוד כי אין הסופרים עשוין להתלמד בהן בכתיבה ותקוני הלכות שבתפלין וכו' אלא ש"מ לפי שאין צריכין עבוד וכתיבה לשמן וכחפשנו בדברי הראשונים מצינו שהלכה זו רופפת בידם עכ"ל:
[ד.] ברכות דף כ"ג ע"ב תני חדא צורר אדם תפליו עם מעותיו באפרקסותו ותני' אידך לא יצור לא קשי' הא דאזמניה הא דלא אזמני' דאמר רב חסדא האי סודרא דתפילין דאזמני' למיצר ביה תפילין צר בי' תפלין אסור למיצר בי' פשיטי אזמני' ולא צר בי'. צר בי' ולא אזמני' שרי למיצר בי' זוזי ולאביי דאמר הזמנה מילת'. אזמני' אע"ג דלא צר בי'. צר בי' אי אזמני' אסור אי לא אזמני' לא (לא קדיש ושרי למיצר בי' דהכי תני' בהדיא בסנהדרין הניח בו תפליו יניח בו מעות). כ' נמוקי יוסף בסנהדרין פ' נגמר הדין וז"ל סודר' דאזמני' פירשו בו רב אחא דלאו דוק' צר בי' תפלין על דעת קביעות דאם כן פשיט' ועוד היכי נימא צר בי' ולא אזמניה שרי למיצר ביה פשיטי דמ"מ הנחת תפלין זו הוי לה הזמנה ומעשה גמור וחיילא קדושה עליה והא לא תלי' בפלוגת' דאביי ורבא כלל אלא אפי' צר ביה תפילין לפי שעה קאמר דכיון דאיכ' הזמנה מעיקר' ומעשה דהשת' אע"פ שאינו אלא דרך עראי מודה רבא למילת' וכן נראה מפירש"י ז"ל. אבל צר בי' ולא אזמניה שרי למיצר בי' פשיטי כיון דלפי שעה הוא דעבד וליכ' הזמנ' אבל בעוד שהתפלין עליהם אסור ובזה סמך זה הרב ומלת' דמסתבר' היא אע"פ שכתב וז"ל אבל מפי מורי הרב שמעתי דאפילו בשהניחו על דעת קביעות לא מהני בלא הזמנ' דמעיקר' ומעשה דהשת' עכ"ל. כתב הרא"ש והלכת' כרב חסדא ולית' לדאביי דאמר הזמנה מלת' עכ"ל:
[ה.] נדרים דף ז' בעי רבינא יש יד לבית הכסא (היכ' דלא אמר דלהוי ב"הכ מי הוי הזמנה ואסור להתפלל בו) או לא וכו' מכלל דפשיט' ליה לרבינא דיש זמון לב"הכ והא מבעי' לי' לרבינא הזמינו לב"הכ מהו הזמינו לבית המרחץ מהו זמון מועיל או אין זמון מועיל. רבינא חדא מגו חדא מבעי' לי' זמון מועיל וכו' את"ל יש זמון יש יד או אין יד. ובשבת דף י' אית' מרחץ חדתי מתפלל בתוכו והא מבעי לי' לרבינ' הזמינו לב"הכ מאי לאו ה"ה למרחץ לא דלמא שאני ב"הכ דמאיס (ושם מגונה עליו מש"ה מספק' ליה בהזמנתו) כתבו תוס' הא דאית' בנדרים יש זמון לביה"כ ולמרחץ אינו מדברי רבינא כדמוכח הכא עכ"ל. (וכן הוא בתוס' ישנים בנדרים). ובברכו' דף כ"ו אמר רב חסדא עומד אדם כנגד בית הכסא ומתפלל. ומוקי הש"ס בחדתי. והא מבעי לי' לרבינא וכו' כי קא מבעיא ליה למיקם לצלוי בגוי' אבל כנגדו לא. כתב הרא"ש בעי' דרבינא לא אפשטי' ועבדינן לקולא מיהו נראה מדקאמר רב חסדא מתפלל אדם כנגד ב"הכ דלית ביה צואה ומוקי לה בחדתי משמע דבתוכו אסור עכ"ל. ועיין בסוכה דף ל"ג ע"ב דאית' התם קסבר אגד דלולב הזמנה בעלמ' היא והזמנ' לאו כלום הוא:
[ו.] מגילה דף כ"ו ע"ב לבני (לבנים של בית הכנסת) חלופינהו וזבינהו שרי אוזפינהו אסור ה"מ בעתיקת' (שנבנו כבר בכותל בה"כ שנפלא אבל בחדת' לית לן בה ואפי' למ"ד הזמנה מלת' ה"מ כגון אורג בגד וכו' אבל הכא כטוי לאריג דמי (דמחוסרין עשיי' לבנותו בכותל) וליכ' למ"ד [בכי האי גונ' דהזמנה מילת']:
[ז.] מנחות דף ל"ד ע"ב ת"ר כיצד כותבן תפל' של יד כותבה על עור אחד ואם כתבה בד' עורות והניחה בבית אחד יצא וצריך לדבק שנאמר והי' לך לאות וכו' כשם שאות אחת מבחוץ כך אות אחת מבפנים (צריך לדבק בתפירה או בדבק שקורין גליד) דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אינו צריך אמר ר' יוסי ומודה לי ר' יהודה שאם אין לו תפלין של יד ויש לו שתי תפלין של ראש שטולה עור על אחת מהן ומניחה. מודה היינו פלוגתייהו אמר רבא מדבריו של ר' יוסי חזר בו ר' יהודה. איני והא שלח רב חנני' משמי' דר' יוחנן תפלה של יד עושה אותה של ראש. ושל ראש אין עושין של יד שאין מורידין מקדושה חמורה וכו' (של ראש קדושתה חמורה שרובה של שדי נעשה בשל ראש שי"ן דל"ת. ועוד כתיב וראו כל עמי הארץ וכו' ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפלין שבראש) לא קשי' הא בעתיקת' (שכבר נקשרו בראש אסור להורידו ולעשות של יד) הא בחדת'. ולמ"ד הזמנה מלת' (ומשזימנה לצורך הראש אין רשאי לשנותה לשל יד) דאתני עלייהו מעיקרא (לשל יד אי צריך להם) (ועיין במרדכי ר"פ בני העיר שהזמנה לא מקרי אלא בהזמינם לעולם אבל אם לפי שעה הקדיש הכל לפי תנאו כדאמרי' בתי כנסיות שבבבל על תנאי הם עשוין ע"ש. אמנם מתוס' ורא"ש מגלה דף כ"ח ע"ב משמע דלא מהני תנאי בתשמישי קדושה שפעמים יהיו קדושים ופעמים יהיו חולין ע"ש ועיין בב"י א"ח סי' קנ"ג):
[פסק]:
[ח.] בפ' י"ד מהלכות אבל כ' הרמב"ם אפי' ארג בגד למת אינו נאסר שאין ההזמנה אוסרת. ובפ"א מתפילין כתב גויל של ס"ת וקלף של תפילין צריך לעבוד אותן לשמן ואם עבדן שלא לשמן פסולין וכו' ומזוזה אינה צריכה לעשות לשמה. ובפ"ג כתב עור הרצועה צריך עבוד לשמה אבל בעור שמחפין בו אינו צריך עבוד כלל. כתב כ"מ פסק כת"ק דרשב"ג. ולח"מ בפרק י"ד מאבל כתב אי אפשר לומר כן דהא פסק בפ"א מציצית דבעי טויה לשמה כשמואל ושמואל אתיא כרשב"ג לכך נראה דרבינו פסק כרשב"ג ומפרש מלתי' ברצועות ולא בחפוי בתים כמ"ש ב"י א"ח סי' ל"ב. מ"מ דחוק הוא דרישא דברייתא איירי בחפוי בתים וצ"ע עכ"ל. וש"ע א"ח סי' ל"ב כתב דעור הבתים צריך להיות מעובד לשמה היכא דאפשר. וכתב מ"א ואם אין לו אחר כדי הרמב"ם לסמוך עליו לברך דגם רש"י ס"ל כוותי' דרבא כת"ק דא"צ עבוד לשמה ורש"י ורמב"ם מחלקים בין ס"ת לעור הבתים. ובסימן ל"ג כתב מ"א הטעם דעור הרצועות צריך עבוד לשמה משום דהלכה למשה מסיני שיהיו שחורות א"כ צריך שיעבוד וישחירם לשמה משא"כ בבתים עכ"ל. ובפ"ג מתפלין כתב הרמב"ם תפלה של ראש אין עושין אותה של יד ושל יד עושין אותה של ראש לפי שאין מורידין מקדוש' חמור' וכו' וכן רצועה של תפלה של ראש אין עושין אותה לתפלה של יד בד"א כשלבשן אבל תפילין של ראש שלא לבשן אדם מעולם אם רצה להחזירן ליד מותר. וכ"פ בש"ע סימן מ"ב אלא שהוסיף אם התנה עליהן מתחלה אפי' לבשן אדם יכול לשנותן אפילו משל ראש לשל יד (רבינו ירוחם) וע"ש בט"ז. ובפ"ד מתפלין כתב הרמב"ם כלי שהכינו להניח בו תפילין והניחם בו נתקדש ואסור להשתמש בו בדברי חול הכינו ולא הניח בו או שהניח בו ארעי ולא הכינו לא נתקדש. וכ"פ בש"ע סי' מ"ב. וכתב רמ"א ואם התנה עליו מתחלה בכל ענין שרי וקלף מעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול דהזמנה כה"ג לגוף הקדושה מלתא היא. כתב מ"א אם התחיל לכתוב על הקלף אסור לכתוב אח"כ עליו דברי חול (פי' אפי' התנה) אבל לתשמישי קדושה מהני תנאי להשתמש בהן אפילו בעודן בקדושתן כמ"ש בסי' קנ"ד ס"ח אבל לתשמיש מגונה לא מהני כמ"ש סי' קנ"ג סעיף י"א. בפ"ג מק"ש כ' הרמב"ם בית הכסא החדש שהוכן ועדיין לא נשתמש בו מותר לקרות ק"ש נגדו אבל לא בתוכו מרחץ החדש מותר לקרות בתוכו. כ' הראב"ד הרב כתב הזמנה לביה"כ לצלוי בגוי' בעי' ולא אפשטא ולא כתב לחומרא כדכתב לענין צואה דבוקה בסנדלא ואיכא למימ' בהא לקולא דהא קי"ל הזמנה לאו מלתא אלא משום גזירה או בזיון הוא דאבעי' לן הלכך פסקא לקולא עכ"ל. וש"ע סי' פ"ג פסק כרמב"ם: