כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות ד (כלל מד) דבר ולא חצי דבר
[א.] בבא בתרא דף נ"ו מתני' היו שנים מעידין שאכלו ג' שנים ונמצאו זוממין משלמין את הכל שנים בראשונ' שנים בשניי' שנים בשלישית משלשין ביניהם. כתבו תוס' וא"ת כשהעידו שנים שאכל שנה ראשונ' וכו' אמאי מחייבינן לכולהו יאמרו אנו לסיוע למערער ולחיובי פירי למחזיק אתינא וי"ל כיון דמחזיק מביאן לב"ד ודאי לטובתו באו להחזיקו בקרקע ולא לחייבו פירות עכ"ל. גמ'] מתני' דלא כר"מ דתניא אמר ר' יוסי כשהלך אבא חלפתא אצל ר"י בן נורי ללמוד תורה ואמרי לה ר"י בן נורי אצל אבא חלפתא אמר לו הרי שאכלה שנה ראשונ' בפני שנים שנייה בפני שנים וכו' מהו. אמר לו הרי זו חזקה אמר לו אף אני אומ' כן אלא שר' עקיבא חולק בדבר זה שהי' ר"ע או' דבר ולא חצי דבר (כל כת וכת אינה מעידה אלא על שליש חזקה). ורבנן האי דבר ולא חצי דבר מאי עבדי לי' אילימא למעוטי אחד או' אחת בגבה ואחד או' אחת בכרסה (לענין ב' שערות שאמרו אפי' אחת בגבה ואחת בכרסה) האי חצי דבר וחצי עדות הוא אלא למעוטי שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכרסה (כגון ב' אומרים אחת בגבה ראינו ולא בדקנו יותר ושנים אומרים אנו בדקנו מלפניה וראינו אחת בכרסה ואי לאו מעוטא דקרא דבר ולא חצי לא הי' לנו לפסול עדות זה מאחר שיש ב' עדים על כל שער שהרי אינן מכחישין כלל זא"ז וכו' השתא דכתיב דבר עדותן בטלה דשתי שערות דבר אחד הוא ואין מועילין אלא כשהן ביחד בבת אחת שאם נרא' אחד היום מכאן ולמחר גדל שני במקום אחר וכבר נשר הראשון אמרי' שומא הוא ואינו כלום אלא א"כ ישנן ביחד וכל כת וכת יכול לראות ב' השערות דהא ביחד היו נמצא שכל כת עדות על חצי דבר מעידין וכל אחד אינו מעיד שהיא גדולה אלא חצי סימני גדלות ראינו אבל ג' שני חזקה שאין יכולין להיות כ"א בזה אחר זה ומי שרואה אכילת שנה זו אינו יכול לראות אכילת שנה שניי' אא"כ שוהה שנה שניי' בזו המלכות הלכך כל שנה ושנה וכל יום ויום חשיב עדות ודבר שלם בפני עצמו. דע"כ כיון דקרא למעוטי אתא ומיעוט אחד הוא דאיכא אין לך למעט כ"א חצי דבר דמסתבר טפי למעוטי). כתבו תוס' דאע"ג דהאי דבר מצי לפר' אפי' חצי דבר כמו בב"ק חמשה בקר אפי' חצאי בקר מ"מ דבר דהכא מיותר לכן דרשי' ולא חצי דבר. וא"ת והא איצטריך לדבר דבר מממון לאשמעי' דאין דש"ב פחות משנים וי"ל דדבר גבי ערוה מופנה הוא ואפי' למ"ד למדין ומשיבין שמא ליכא למפרך ואי איכ' למפרך י"ל דלאו מדבר דריש אלא מעל פי שנים עדים דמשמע יקום כל העדות עכ"ל. ובד"ה למעוטי שנים וכו' כתבו אומ' רשב"א דאין צריך לחלק כפיתו' הקונטרס. ולא דמי לעדות דחזקה דהכא אין עדותן עדות בלא עדות שנים אחרונים ואין מועיל לשום דבר בעולם לכך הוי חצי דבר אבל שנים הראשונים אע"פ שאין עדותן מועיל לענין חזקה מ"מ נפקא מיני' בעדותן לשלומי פירי ודבר שלם הוא עכ"ל: [ב.] בב"ק דף ע' מתני' גנב ע"פ שנים וטבח ומכר על פיהם או ע"פ שנים אחרים משלם דו"ה וכו'. [גמ']. לימא מתניתן דלא כר"ע וכו' (והני עידי טביחה חצי דבר קמסהדי דאי לאו עידי גנבה איכא למימ' דידיה קטבח) אמר אביי אפי' תימא ר"ע מי לא מודה ר"ע בשנים אומרים קידש (פלוני את האשה בניסן) ושנים אומרים בעל [איש אחר באייר] דאע"ג דעידי ביאה צריכי לעידי קדושין (להמית דאי לא קדשה איכא למימ' פנוי' היא) כיון דעידי קדושין לא צריכי לעידי ביאה דבר קרינא בי' ה"נ אע"ג דעידי טביחה צריכי לעידי גנבה כיון דעידי גנבה אינן צריכין לעידי טביח' דבר קרינן בי' (כיון דעידי קדושין וכו' דבלאו אינהו שוו לה קמאי אשת איש ליאסר על כל העולם דבר הוא אף עדות של ביאה קיים ונהרגת וכו' אבל הני דעדות חזקה שלשתן הכתות צריכות זו לזו). ומסקינן נמי התם דלרבנן האי דבר מבעי' למעוטי שנים אומרים אחת בגבה וכו' הני אמרי קטנה והני אמרי קטנה. (אבל לגבי חזקה כולן מעידין שהי' מוחזק בה). כתבו תוס' ולא דמי לשנה לראשונ' בפני ב' דהתם ראו כל מה שיכולין לראות באותה שנה (והוא פי' רשב"ם דב"ב) ורב אלפס פי' משום דהתם מהני סהדותי' לענין פירות שאכל בשנה ראשונ' שחייב לשלם אם לא ימצאו עדים יותר [הוא פי' הרשב"א בתוס'] וטעם ראשון נר' לר"י עיקר דתנן (גיטין ס"ג) האשה שאמרה התקבל גיטי צריכה ב' כתי עדים שנים שאמרו בפנינו אמרה ושנים שאמרו בפנינו קבל וקרע אלמא לא חשיב כי האי גונא חצי דבר אע"ג דצריכי אלו לאלו דאפי' למ"ד שליש נאמן כשגט בידו ולא צריכי עדי אמירה לעדי קבלה מ"מ כיון שצריך שנראה הגט בידו חצי דבר הוא אלא ע"כ משום שכל כת רואה מה שיכולה לראות באותה שעה ואתיא מתני' דגיטין כרבנן עכ"ל. (ואספ"ז כתב דגבי שערות שביאתן הוא הגדלות אמרי' ביה חצי דבר אבל בחזקה שאינה אלא לראי' ואינה גוף הקניי' לא אמרי' ביה חצי דבר עכ"ל). ותוס' בגיטין דף ס"ג כתבו וא"ת לר"מ היכי מכשרינן הכא בב' כתי עדים הא הוי חצי דבר וי"ל דלמ"ד שליש נאמן לא צריכי עדי אמירה לעדי קבלה ולמ"ד בעל נאמן ה"מ כששלשתן בעיר וכו' הלכך כיון דאין שלשתן בעיר לא צריכי עדי אמירה לעדי קבלה כולה דבר הוא עכ"ל (וזה סותר למ"ש בב"ק). ור"נ בגיטין כתב ולא הוי חצי דבר שהרי מכיון שמינהו שליח נעש' ידו כידה ולכשיתן לו מתגרשת. וכ"כ רמב"ן בחדושי גיטין ובחדושי בתרא כתב וז"ל ואיכא למימ' דעדות בפנינו אמרה לו עדות בפני עצמו ולא צריכי לאצטרופי דלא מסהדי כלל בגירושיה ובגיט' אלא דחזו דאיתתא שוויתי' להאי גברא שלוחה ומעת' יכול לקבל גיטה שהרי הוא שלוחה ואינן צריכין להצטרף כלל. וכי תימא כת שני' אמאי מצטרפת עם הראשונה כבר אמרו בגמ' במרובה דאפי' לר"ע לא בעינן בעדות אחרונה דבר בפני עצמו וכו' ומיהו בקמייתא בעינן דתהוי עדות למידי ואפי' לדברי חכמים. אבל לרש"י ז"ל יש בה פי' יות' מחוור דגבי קטנה היינו טעמ' דלא מצטרפי משום דכל כת וכת אקטנה קמסהדי ולא בהתחלת גדלות שאף הקטנה אפש' שיהיה לה שערה אחת וכשאתה מעמידה על אותה חזקה אכתי קטנה שאם לא נולד שום דבר אחר אפי' עמדה בשער זה כל ימיה קטנה היא אבל גבי חזקה כל אחד ואחד מעידה שהוא מוחזק בה כאדם המחזיק בשלו שמאח' שהוא טוען אני לקחתיה ואין אנו צריכין אלא שיהא אוכלה כאדם האוכל את שלו ואלו מעידין כן אע"פ שאנו צריכין לעדות אחרים מפני שאנו חוששין שמא יצאה מרשותו ולא עמדה בחזקתו אלא אותה שנה מ"מ אם תעמידנה בחזקתה בעדות זו שלו הוא נמצאת עדות זו התחלת עדות שניי' שהרי העידו שראו אותו ברשותו של זה ולא יצאה מרשותו בפניהם ושלו היא אם לא נולד שם דבר אחר שתצא מרשותו הלכך עדות שתיהן כדב' אחד הוא עכ"ל. ור"י מגאש כתב בחדושיו דרבנן לא דרשי דבר ולא חצי דבר אלא לרבנן דהיכא דמסהדי חצי והנהו שני חצאין מצטרפין אהדדי ממילא הוי להו דבר דהא לא אכפת לן בדב' דעדות אי קיימא מכת אחת או משתים ואי הנך חצאין לא מצטרפי אהדדי בהא אמרי רבנן דבר ולא חצי דבר שלא תאמ' כיון דכל חצי מינייהו במקום הראוי הוא תדע שהרי אלו היה חצי אחר עמו היתה העדות נגמרת עכשיו שהן בב' מקומות קמ"ל דלא הוי עדות כלל וטעמא דשנים אומרים אחת בגבה משום דלא מצטרפי הני שערות אהדדי דהא ב' שערות במקום אחד בעינן והא דאמרי' דבר ולא חצי דבר לא בסברתייהו דרבנן הוא דאמרי' ליה אלא בסבר' דר"ע הוא דאמרינן שהי' ר"ע אומ' דבר ולא ח"ד מקשה הש"ס ורבנן האי דבר ולא חצי דבר דדריש ר"ע מאי עבדי ליה ואוקימנא למעוטי שנים וכו' וכיון דאוקימנא הכי ממילא שמעת מיני' דלאו דבר ולא ח"ד הוא דדרשי רבנן כדקא דריש ר"ע אלא דבר ולא שני חצאי דבר וכו' עכ"ל:
[ג.] סנהדרין דף פ"ו אתמ' עדי גנבה ועדי מכירה בנפש שהוזמו חזקיה אמר אין נהרגין (שתי כיתי עדים אחת העידה שגנב נפש ואחת העידה שמכר אין נהרגין. וכיון דאנהו לא מקטלו איהו נמי אם לא הוזמו לא מקטל דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה) ר' יוחנן אמר נהרגין חזקיה דאמ' כר"ע דאמ' דבר ולא חצי דבר (והאי חצי דבר אצל כל כת וכת דאי לאו עדי גנבה אינו נהרג משום עדי מכיר' שיכול לומ' עבדי מכרתי ואי לאו מכירה נמי לא מחייב אגנבה) ור' יוחנן דאמ' כרבנן דאמרי דבר ואפי' ח"ד. (כתבו תוס' וא"ת והא אמרי' לקמן קיים במקצת וביטל מקצת דשאר מצות ד"ה פטו'. ופי' בקונט' משום דכתיב אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר ולא חצי דבר וי"ל דרבנן נמי מודו דדרשי' ולא ח"ד והא דפליגי אר"ע היינו משום דחשבו ליה דבר שלם כדמוכח עכ"ל). ומודה חזקיה בעדים אחרונים של בן סורר ומורה שהוזמו שנהרגין מתוך שיכולים לומ' הראשונים להלקותו באנו והני אחריני כולי דבר עבדי ליה. (כתבו תוס' אין הטעם תלוי באמירתן אלא בזה דעדי גנבה ראשונים לא צריכי לעדי גנבה שניי' עכ"ל). מתקיף לה ר"פ אי הכי עדי מכירה נמי לקטליה מתוך שיכולין לומ' עדי גנבה להלקותו באנו וכו' דהא אמר חזקיה עדי גנבה בנפש שהוזמו לוקין. אלא אמר ר"פ בעדי מכירה דכ"ע לא פליגי דנהרגין (אם נגמר דינו ע"פ שתי כתות) כי פליגי בעדי גנבה חזקיה אמר אין נהרגין גנבה לחודא קיימא ומכירה לחודא קיימא (ועדי גנבה אינן באין להורגו אלא להלקותו אבל עדי מכירה הבאים עמהם ואומרים שהתרו בו למיתה מונעין אותו ממלקות ומחייבי' אותו מיתה והוי לה מכירה דבר שלם) ר' יוחנן אמר נהרגין גנבה אתחלתא דמכירה היא (דקסב' ר' יוחנן לא לקי עלה דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואינן באין אלא להורגו ואע"ג דשתיהן צריכות זו לזו והוי כל חדא חצי דבר מקטל כרבנן) ומודה ר' יוחנן בעדים הראשונים של בן סורר ומורה שהוזמו שאין נהרגין מתוך שיכולין לומ' להלקותו באנו (דאינהו ודאי למלקות אתי דכתיב ויסרו אותו וכו') אמר אביי הכל מודים בבן סורר ומורה בעדים הראשונים שאין נהרגין מתוך שיכולין לומ' להלקותו באנו והכל מודין בבן סורר ומורה בעדים האחרונים שנהרגין מתוך שיכולים העדים הראשונים לומ' להלקותו באנו והני כולי דבר קא עבדי לי' ומחלוקת בבן סורר ומורה שנים אומרים בפנינו גנב ושנים אומרים בפנינו אכל (הנך ב' כתות צריכות זו לזו ואין הראשונים יכולין לומ' להלקותו באנו והוי חצי דבר לחזקיה דסב' כר"ע דאמר אין נהרגין ולר' יוחנן דאמ' נהרגין כרבנן) אמר רב אסי עדי מכירה בנפש שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכול לומ' עבדי מכרתי אמר רב יוסף כמאן אזלא הא שמעתא דרב אסי כר"ע דאמ' דבר ולא ח"ד. א"ל אביי דאי כרבנן נהרגין הא מתוך קאמ' אלא אפי' תימא כרבנן ובדלא אתי עדי גנבה. אי הכי מאי למימרא לא צריכא דאע"ג דאתי לבסוף (לאחר שהעידו עדי מכירה באו עידי גנבה ונגמר הדין ע"פ שניהם) ואכתי מאי למימרא לא צריכא דקא מרמזי רמוזי (הני להני) קמ"ל רמיזא לאו כלום הוא. מתוך פירש"י משמע דאליבי' דאביי נמי פליגי חזקיה ור"י בר"ע ורבנן. (אבל הר"ן בחדושיו ורז"ה כתבו דזה שאמרו דפליגי בר"ע ורבנן לפי הס"ד אבל למסקנא לא פליגי בהא מילתא כלל). כתב הר"ן בחדושיו לסנהדרין אהא דאמ' ר"י כרבנן אפי' חצי דבר פי' דוקא בכה"ג ס"ל ואפי' ח"ד אבל אינהו מודו בשנים אומרים אחת בגבה וכו' דלאו כלום קמסהדי וטעמא דמלתא משום שהוא חצי דבר גמור שאינה התחלת הדבר שהשערה אחת אינה מתחלת בגדלות כלל כמו שאמרו שם הני אמרו קטנה וכו' אבל כאן הגנבה התחלת החיוב עדי מכירה כגון עדי חזקה שנחלקו ר"ע ורבנן עכ"ל. ועל הא דאמרי' מודה חזקיה וכו' כלו' כל טעמו של חזקיה משום דבר ולא חצי דבר וגבי גנבה ומכירה הוא דאית לן למימ' הכי ח"ד מפני שעדי גנבה ומכירה שניהם באים להרגו שמכח שניה' הוא נהרג ועדי גנבה אין עושין בו כלום אלא עם עידי מכיר' שאין מחייבין אותו לעצמן לא ממון ולא מלקות (ולחזקיה לא משכחת לה דמפסל אלא בכת אחת שמעידין על הגנבה ועל המכירה) אבל בעדים של סורר ומורה אע"פ שהראשונים והאחרונים צריכין למיתתו כדאמרי' לעיל זהו שלקה בפניכם מ"מ הראשונים עושין בו ענין לעצמו שמחייבין לו מלקות וכיון שהם אין צריכים לעדים אחרונים אין זה חצי דבר כענין שאמרו במרובה בשנים אומרים קידש וכו' והענין הוא שאחר שהראשונים עשו דבר לעצמן החיוב כאלו בא על האחרונים שעליהם חייבה התור' בתנאי שיהי' אותו המעשה קודם כמו ביאה שלאחר הקדושין עכ"ל. כתבו תוס' על הא דאמרי' דבר ולא ח"ד צריך לחלק בדברים דיש מקומות כי האי גוונא ב"ק (מ') כופר שלם ולא חצי. בכורות (מ"ח) חומש ולא חצי. וב"ק (ע"ט) חמשה בקר ואפי' חצאי. ובחולין (פ"ח) פליגי ר"א ורבנן שם אפי' מקצת שה. וביבמות (נ"ט) בתולה מקצת בתולין וכתובות (צ"ו) מקצת כסף ככל הכסף ובחולין (מ"ה) דם אפילו מקצת דם. בכורות (ג') בכור ואפילו מקצת בכור עכ"ל:
[ד.] וכתב נמוקי יוסף בבתרא דף נ"ו על מתני' שנים מעידין אותו שאכלה ג' שנים וכו' משלמין לו את הכל וא"ת היכי דמי אי כשהוזמו קודם גמר דין אין להם לשלם כלום כדאי' מכות (ה') ואם לאחר גמר דין כיון דקא מחזיק בגוה זכה בה מיד והו"ל כאשר עשה ותי' אחד מגדולי רבני צרפת שאין אומרים בממון כאשר זמם ולא כאשר עשה כיון שאפש' בחזרה. וריטב"א ז"ל תירץ דאיירי שהמחזיק הוא חוץ לקרקע כשדן עליו ואחר שנגמר הדין הוזמו עידיו קודם שהחזירוהו שם והשתא היא כאשר זמם עכ"ל וע' בתוס' ב"ק דף ד' ע"ב ד"ה ועדים זוממים פי' ריב"א דאפי' שילם ע"פ העדים זוממין חייבין דלא שייך בממון כאשר זמם ולא כאשר עשה דאפש' בחזרה ור"י מפ' דלא צריך להאי טעמא דגבי ממון מחייבינן להו בק"ו דגבי ממון עונשין מן הדין והא דאמרי' במכות הרגו אין נהרגין היינו משום דהתם אין עונשין מן הדין (כלו' דאיתא התם תני בריבי אומ' לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין אמר אביי בני לאו ק"ו הוא. א"ל למדתני רבינו שאין עונשין מן הדין) עכ"ל. וע' בתוס' ב"ק דף ב' ד"ה ולא זה שכתבו קצת קשה דמשמע דעונשין ממון מן הדין ומכלתין תניא כי יפתח וכי יכרה אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כ"ש אלא ללמדך שאין עונשין ממון מן הדין ומיהו לקמן (נ"א) דרש ליה לדרשא אחרינא עכ"ל. (ורמב"ם בפרק כ' מעדות כתב נהרג זה שהעידו עליו ואח"כ הוזמו אין נהרגין מן הדין שנא' כאשר זמם לעשות ועדיין לא עשה ודבר זה מפי הקבלה אבל אם לקה זה שהעידו עליו לוקין וכן אם יצא ממון מיד זה ליד זה בעדותן חוזר לבעליו ומשלמין לו וראב"ד כתב שבוש הוא זה. וכתב כ"מ דכוונתו דאין סברא לחלק בין מלקות למיתה ואפש' טעם רבינו דגבי מיתה גדול עונו מנשוא אין ראוי לתת מיתת ב"ד שתכפר עליהם וכו' מה שאין לומר בהלוק' על עדותן. ועי"ל שמאחר שאלקים נצב בעדת אל אלו לא היה חייב מית' לא הי' מניח השם להסכים שתאבד נפש אחד מישראל וכו' הלכך אין לעדים משפט מות מה שאין לומר כן במלקות עכ"ל. (וע' במש"ל פ' כ"א הלכה ד' מעדות לדעת ריטב"א דגבי ממון בעינן נמי כאשר זמם וכו' קשה מהא דב"ק דף ע"ג מעידנו באיש פלוני שהפיל שן עבדו ואח"כ סימא עינו דלמה משלם דמי העבד לרבו והא כיון שנגמר דינו הרי הוא תפוס בעצמו והוי כאשר עשה וצ"ע):
[פסק]:
[ה.] כתב הרמב"ם פ"ד מעדות אע"פ שמצטרפין העדות בדיני ממונות צריך שיעיד כל אחד משניהם בכל דבר אבל אם העיד עד אחד במקצת דבר אין מקיימין את הדבר בעדות שניהם שנא' ע"פ שנים עדים כיצד זה אומ' פלוני אכל שנה ראשונה וכו' אין מצטרפין עדות שלשתן וכן אם העיד אני ראיתי שערה אחת בצד ימין של זה וזה אומר אני ראיתי שערה אחת בצד שמאל וכו' אפי' העידו שנים בשערה אחת והעידו שנים בשערה אחרת שהרי כל כת מהם העידה על חצי דבר ואין זו עדות אבל אם העיד האחד שראה ב' שערות בצד ימין והעד השני שראה ב' שערות בצד שמאל (כך היא הנוסחא האמתית כפי גרסת כ"מ) מצטרפין. וכן כל כיוצא בו. כתב כ"מ דין זה הוא עדות מיוחדת ומהני לענין דיני ממונות אי חשבי' לגדול לענין מו"מ וכו' אבל לענין ד"נ בעינן ששתי עדים יראו השתי שערות עצמן בצד א' שראה חברו. וכן הוא בסנהדרין דף ל' ע"ב. וע' ח"מ סי' ל' שכ' כרמב"ם. ובפרק כ"א מעדות פסק הרמב"ם דב' כתות מצטרפין לשני חזקה כרבנן. ושם הלכה ח' וט' לענין עדות גנבה ומכירה בנפש פסק כר' יוחנן ע"ש ובלח"מ. וע' ש"ע ח"מ סי' קמ"ה לענין עדות חזקה: