כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות א (כלל כה) אפקעינהו רבנן לקידושין
[א.] כתובות דף ג' אמר רבא ולענין גיטין אינו כן (אין טענת אונס מועלת אם נתן גט לאשתו ע"מ אם לא אבא עד זמן פלוני יהא גט ולא בא ה"ז גט ואינו יכול לומר אונס הייתי) מנ"ל לרבא הא וכו' אלא רבא סברא דנפשי' קאמר דאי אמרת לא להוי גט זמנין דלא אניס וסברה דאניס ומיעגנה ויתבא (ותקנו משום צנועות) ומשום פרוצות זמנין דאניס ואמר' דלא אניס ואזלה ומנסבה נמצא גט בטל ובניה ממזרים. ומי איכ' מידי דמדאוריית' לא להוי גט ומשום צנועות וכו' שרינן א"א לעלמ'. אין כל דמקדש אדעת' דרבנן קמקדש (על דעת שהנהיגו חכמי ישראל בישראל הוא מקדש שיהיו קיימין קדושין לפי דברי חכמים ויהיו בטלין לפי דברי חכמים על ידי גיטין שהכשירו חכמים) ואפקעינהו רבנן לקדושין מיני' (כשיבא גט כזה אחריה) תינח קדיש בכספא (דנימא גט זה עוקר הקדושין ועוש' מעות מתנה מעיקרא) קידש בביא' מאי איכא למימר (מאי אפקע' מעיקרא איכ' בשלמ' ע"י גט כשר אע"פ שהקדושין קיימין עד עכשיו גזרת הכ' הוא שהגט כורתו ומתיר איסורו מכאן ולהבא אבל זה שאינו גט מהתור' ואתה מכשירו מפני דעתו של זה שקידש על דעת חכמים ושביטל ע"פ חכמים צריך אתה לומר שמעיקרו לא יהא קידושין ואי קדיש בביאה ואתה עוקר קדושין למפרע מה תהא על ביאתו) שוויי' רבנן לבעילתו בעילת זנות (למפרע ע"י גט דדבריהם ויש בהן כח לעשות כן שהרי הוא תלה בהן. שמעתי כל רבותי מפרשים תינח קדיש בכספא דקדושין דרבנן נינהו. ואי אפשר לומ' כן חדא דגזיר' שוה היא קיחה משדה עפרון וכל הלמד מגזר' שוה כמו שכתוב מפורש הוא לכל דבר ועוד אי דרבנן הוא אין סוקלין על ידו ומביאין חולין לעזר' על שגגתן. וסוף סוף כי קא משנינן שוויי' רבנן בעילת זנות ע"כ צריך אתה לפרש כמו שפירשתי שהקדושין נעקרין מעיקרן ולא מכאן ולהב'. והמפרש לומר שוויי' רבנן לכל מקדשי בביאה ביאת זנות טעות גמור הוא ובא להתיר אשת איש המתקדשת בביאה בלא גט מן הטעם הזה ולא מצינו זאת בש"ס ע"כ פירש"י) ותוס' כתבו אפקעינהו וכו' לכן אומרים כדת משה וישראל. תינח קידש בכספא דהפקר בית דין הפקר וממיל' כל בעילותיו זנות קידש בביאה איך יפקיעו ביאה של קדושין ומשני שוויי' וכו' ואין כאן קדושין עכ"ל. כתב אספ"ז בשם גליון וז"ל כל המקדש וכו' תלמוד' קמשני דודאי משום צנועות לחו' התירו אשת איש ע"י שגרמו לגט כזה לעשותו כשר מן התור'. כיצד דכל דמקדש כו' שיתקיימו קדושי' לפי דעת חכמים ודעת חכמים היא להיותן קדושין על מנת שכשיתן גט לאשתו סתם שלא יטעון בפי' טענת אונס וכו' ואם לא יחפוץ האיש לעשותו גט אפקעינהו לקדושין מיני' שהרי לא נתקיים התנאי הלכך הוי גט מן התור' דאנן סהדי שכל מקדש אשה חפץ היא שיהיו קדושין ויתקיימו התנאים שקדושין תלוין בהם כדי שלא תהא ביאתו ביאת זנות ודמי כמי שפי' בשעת קדושין שיהא הגט גט אע"פ שיש בו אונס וכו' אבל אם פירש ונתן גט ע"מ שאם יבא אונס לא יהא גט התם אע"ג דאיכ' למיחש נמי משום צנועות לא יכלו חכמים לעשותו גט מהתורה ע"י שיפקיעו הקדושין דאנן סהדי שלא גירש זה את אשתו הואיל ונאנס. ואם יפקיע קדושיו בשביל שלא גירש בסתמ' א"כ כל מי שיגרש את אשתו [יש כאן איזה חסרון בדפוס כמובן] יהיו קדושיו בטלין ואין לך עוד קדושי' בעולם ופי' שבקונט' אינו שא"כ אין לך חנק בבא על אשת איש דהתראת ספק היא שמא יתן לה גט כזה וכו' וגם ממזרים הנולדים מאשת איש יכולין להכשיר ע"י וכו' כך נראה ועיקר הוא עכ"ל גליון על רש"י כתיבת יד. ועוד כתב אספ"ז פירושו של רש"י בכתובות הוא על זה האופן דסוגי' הש"ס עליה דידי' דמקדש קאי דכי קדיש בכספ' חישב שיופקעו קדושיו ויהיו מעות מתנה אבל קדיש בביאה מה חושב שתהא על ביאתו דהא חפץ הוא בקדושין ואין רצונו לב"ז ואיכ' למימר שמא גמר וקדיש בלא תליי' בדעת חכמים ומשני שוויי' וכו' פי' הוא תולה ברצון חכמים ואין רצונו לביאת זנות אבל חכמים יש להם כח לעשות ב"ז ע"י גט כזה כיון שתלה בהן והוא אין בו עון דחכמים הוא דשויי' וכו' ותוס' נראה שמפרשים דשקיל וטרי קאי עלי' דרבנן גופייהו וכו' עכ"ל ועוד כ' בשם רמב"ן ורא"ה ורשב"א דהכי קאמרינן א"כ שווי' רבנן לבעילותיו ב"ז ואין אדם עושה ב"ז הלכך גמר ויהיב גיטא מעכשיו כדי שלא יפקיעו רבנן קדושיו וכו' ולא למימרא דעקרוהו וכן במקדש בכסף וכו' ומש"ה גמר ומבטל תנא' ואונסי' וא"ת ארוסה מאי איכא למימר י"ל כיון דאי בעיל אח"כ תהי' בעילתו ב"ז גמר ויהיב גיטא לגמרי דהא לא הדרי לי' וא"ת משום בת אחותו לא גמיר ויהיב גיטא הא לית' דכיון שאין דעתו שתחזיר לו אלא משום שיפקיעו חכמים קדושיו הוא עושה אין הגט בטל שאין תנאו זה ובטולו כלום. ואי קשי' הא בלא גיטא נמי משכחת אפקעינהו כדאית' ביבמות ולא אצרכוה גיטא משני. וכן בבתרא גבי תלויה וקדיש אין ה"נ דכיון דכל המקדש אדעת' דרבנן מקדש כי נתקדש' שלא ברצון חכמים יוצאה בלא גט אבל כאן הרי נתקדשה ברצון חכמים לפיכך הצריכו גט כשר ובזה מתורץ למה מחייבין אשת איש מיתה הא הוי התראת ספק וכו'. ובזה אתי נמי שפיר שאין יכולין ממזרים ליטהר והיא אסורה לכהן וקרובים דאל"כ אלא אמרי' דקדושין נעקרין מעיקר' אמאי אסורה לכהן הא אינה גרוש' ואמאי אסורה לקרובים הא למפרע לא היתה אשתו. ואפשר דקדושין נעקרין לגמר' ואיסור' דכהן ודקרובים מדבריה' עכ"ל. ועוד כ' בשם הריטב"א פי' ואפקעינהו וכו' דהוי לי' כאומר הרי את מקודשת אם ירצה אבא שאם לא רצה אינה מקודשת ואע"ג דהריני בועלך ע"מ שירצה אבא ולא רצה נמי אינ' מקודשת וא"כ מאי פריך קידש בביאה מאי איכא למימר קס"ד דהאב אינו חושש על ביאתו אבל חכמים האיך לא יחושו ומהדרינן רבנן נמי שווי' עכ"ל:
[ב.] יבמות דף ק"י פריך הש"ס (על הא דאמר רב המקדש את הקטנ' וגדלה לא גדלו קדושין בהדה אלא כי בעל לאחר שגדלה הוי קדושין אבל קדושין ראשונים לא מהני). ומי אמר רב כי בעיל אין וכו' והא ההוא עובדא דהוה בנרש ואקדיש כשהיא קטנה וגדלה ואותבי' אבי כורסי' ואתא אחרינ' וחטפה מיני' ורב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוי התם ולא הצריכוה גיטא מבתרא (אלמא חלו קדושי קמאי) אמר ר"פ בנרש מנסב נסיבי והדר מותבי אבי כורסי'. רב אשי אמר הוא עשה שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקדושין מיני' (דכל דמקדש תול' בדעת חכמים הוא דהא כדת משה וישראל קאמרי' ורבנן אמרי דחוטף אשה מבעל' לא ליהוי קידושין) א"ל רבינא לרב אשי תינח קידש בכספא (דהפקר ב"ד) קידש בביאה מאי (הפקר ב"ד איכא למימר שוויי' רבנן לבעילתו בעילת זנות. כתבו תוס' מספקא לר"י אי טעמא דאפקעינהו משום דכל דמקדש וכו' או משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התור' מדלא הזכיר כאן כמו שהזכיר בכ"מ כל דמקדש אדעת' דרבנן עכ"ל. כ' הרשב"א דמיירי הכא שפתה אותה כל כך עד שנתרצת לו ושבשה במיני פתוי אבל אי לא נתרצתה לא הוי קדושין בע"כ אפי' בפנוי' בעלמ'. וגם צריך לומר שלא רצתה מדעת' להתקדש לשני משום דאי לאו הכי איך עשה שלא כהוגן וכו' ע"ש:
[ג.] גיטין דף ל"ג ת"ר בטלו [לגט או לשליח] מבוטל דברי רבי (דאע"ג דעבר אתקנתא דרבנן דלא לבטל שלא בפני שליח) רשב"ג אומר אינו יכול לבטל (שלא בפני השליח) דא"כ מה כח ב"ד יפה (של תקנת ר"ג אם דבריהם בטלים ע"י זה) ומסיק הש"ס דטעם משום אפקעינהו וכו' כתבו תוס' הקשה הר' שמואל א"כ יחפה על בת אחותו וכשיבאו עדים שזינתה ישלח לה גט ויבטל שלא בפני שליח ופקעי קדושין ונמצ' שהיא פנוי' ואור"י דאין לחוש אלא כשמחפה עליה שלא כדין אבל הכא כדין מחפה ומן התור' פטורה. ועוד הקש' ר"ש היכי מחייבינן לעולם אשת איש מיתה הא הוי התראת ספק ועוד דיכולין ממזרים ליטהר ואומר ר"ת דכה"ג לא הוי התראת ספק דאזלי' בתר רוב ורוב אינן מגרשין נשותיהן וכששולחין גט אין מבטלין ועוד דאוקמינן אחזקת' שהיא עכשיו נשואה דאל"כ נזיר ששתה יין או מטמא למתים אמאי לוקה דאם אמרו אל תשתה אל תשת' חייב על כל אחת ואחת (נזיר מ"ב) והא התראת ספק שמא ישאל על נזירתו. ומה שהק' דא"כ יחפה וכו' אי ידעינן שלכך נתכווין לא מפקעינן קדושין מיניה דלתקנ' עשו חכמים ולא לתקלה שמתוך כך יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות אבל אם ברור לנו שלא נתכווין לכך לא חיישי' אם יכולין ממזרים ליטהר עכ"ל. וכ' הראב"ן בפירושיו לגיטין וז"ל. אמר בפני ב' גט ששלחתי לאשתי בטל מבוטל אע"ג שהתקין ר"ג הזקן שלא לבטל האמר רבי בטלו מבוטל וכו' ואמר רב נחמן הל' כרבי ולא אמר מה כח ב"ד יפה באיסור' אבל בממון כגון יתומין שבאו לחלוק בנכסי אביהן ב"ד מעמידין לקטנים אפטרופוס ובורר להן חלק יפה ואמר ר' נחמן הגדילו אין יכולין למחות משום מה כח ב"ד יפה ומדפסק ר' נחמן הכא הלכה כרבי ובאיסור' לא אמרי' מה כח ב"ד יפה ואין כח בב"ד להפקיע קדושין ש"מ מהכא דכל היכא דאמרינן בתלמוד' כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו לקדושין דרשב"ג היא ופליג רבי עליה והלכת' כרבי עכ"ל:
[ד.] גיטין דף ע"ב אמר רב הונא גיטו (דשכיב מרע) כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר (ולא מבעי' היכ' דאמר אם מתי דהא לא מת אלא אפי' לא אמר אם מתי אלא יהיב לה גט סתמא אם עמד חוזר דמסתמ' אדעת' דמיתה יהיב לה והא לא מת) וכו' רבה ורבא לא סביר' להו הא דרב הונא גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ומי איכ' מידי דמדאוריית' לא הוי גט ומשום גזירה שרינן אשת איש לעלמ' אין כל דמקדש אדעת' דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה א"ל רבינא לרב אשי תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה מא"ל א"ל שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות:
[ה.] בב"ב דף מ"ח ע"ב תליוה וקדיש אמר אמימר קדושיו קדושין מר בר רב אשי אמר באשה ודאי קדושין לא הוי הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן ואפקעינהו וכו' וכתבו תוס' הכא לא אמר כל דמקדש וכו' וצ"ל דסבר הכא דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מהתור'. ובההיא דכתובות והשולח לכאור' פליגי אהך שמעת' דאצטריך למימר טעמא דאדעתא דרבנן משמע דאי לאו דאדעתם מקדש לא הי' כח בידם להפקיע. ומיהו נראה דלא פליגי ואצטריך טעמא דאדעתם וכו' משום דהתם הקדושין נעשו כהוגן לא היה כח לחכמים להפקיעם אי לאו משום דאדעת' דרבנן וכו' עכ"ל:
[ו.] פסחים דף ז' אמר רב המקדש משש שעות ומעל' וכו' אפי' בחטי קורדניית' אין חוששין לקדושין. כתב רש"י מתחלת שש דאיסור דרבנן הוא וכו' ואע"ג דאתי איסור הנאת חמץ דרבנן דשש ומפקע קדושי תורה ושרי אשת איש לעלמא קא מתרצינן בכמה דוכתי כל דמקדש וכו' והפקר בית דין הפקר והם הפקירו ממונו עכ"ל. [וצריך לעיין ברש"י ב"מ דף מ"ח לענין מעות קונות]:
[ז.] שבת דף קמ"ה אית' ואין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד. פי' רש"י לומר לאשה מת בעלך דמקילי בה רבנן משום עגונה וכל המקדש וכו' ואפקעינהו לקדושין וכו'. וכתב באספ"ז כתובות בשם רשב"א על זה וז"ל. ואע"ג דכי אתא בעל תצא מזה ומזה והולד מן האחרון ממזר גמור היינו טעמ' משום דלא אפקעינהו רבנן לקדושין לגמרי אלא משום דסמכינן אדיוק' דאתתא ומימר אמרי אתתא דייקא ומנסב' וכיון דבא בעל איגלי מלתא דלא דייקא שפיר. וא"ת מ"ש מטבע במים שאין להם סוף דלא אפקעינהו משום עגוגות י"ל דבכדי לא מפקע רבנן לקדושין אלא היכא דאיכא סרך גיטא. א"נ בעד אחד שמעיד וכו' ומ"מ מעיקר' לא אפקע רבנן לקדושין אלא משום סרך דעד אחד אבל בכדי בטבע במים שאין להם סוף לא תקינו עכ"ל. וגם המפרש על הרמב"ם בפ"א מגירושין כתב כרש"י דהקילו בעדות אשה משום דאפקעינהו אבל הנמוקי יוסף ריש פ"י מיבמות כתב גבי עד אחד נאמן וז"ל יש לתמוה האיך סמכו חכמים להתיר מפני זה איסור אשת איש וכו' וגם אי אפשר לומר משום אפקעינהו דאם כן היכא אמרי' לקמן אחיו של זה חולץ מהתורה ושני מדרבנן איפכ' הוי לי' למימר וכו' עכ"ל ועיין לקמן בכלל עד אחד נאמן באיסורין מה שכתבתי]:
[ח.] בפרק ד' דסנהדרין גבי דינ' ממונות בדין שאינו מרומה לא בעינן דרישה וחקירה כ' נמוקי יוסף ואע"ג דמדאוריית' בעינן כדיני נפשות שנאמר משפט אחד וכו' רבנן תקנו כדי שלא תנעול דלת וכו' וכן גט דמכשרינן אפי' אין בו זמן מהאי תקנתא הוא דלא בעינן דרישה וחקירה כיון דשכיחי טובא כהודאות והלואות. ויש כח ביד חכמים לעשות משום דכל דמקדש ובהאי גט אפקעינהו לקדושין. וכן למקדש בשטר לא בעי זמן מהאי טעמ' עכ"ל. [מאי שכתב וכן למקדש אין לו הבנה]:
[ט.] כתב המרדכי בקדושין ריש פרק האומר גבי האומר צא וקדש לי אשה והלך וקדשה לעצמו וכו' ואין שייך לומר כאן כיון שעבר השליח על תקנת הגאונים כל דמקדש אדעת' דרבנן ואפקעינהו וכו' דהא איכ' חייבי לאוין ועשה ושניות וכמה עבירות דאוריית' ודרבנן דתפסי בהו קדושין וזה הכלל נר' להר"ם דוקא אם בטלו מבוטל דהיינו דבר הבא לאחר זמן שקדשה דאיכ' למימר בשעת קדושין לא עבר וכאשר הוא דיינינן לי' ואמרי' ע"ת כן קדשה שאם יעבור לאחר זמן אדרבנן שיבטל הגט שישלח לה שלא יהא הקדושין חלין וכן ההיא דכתובות נמי י"ל לכך קדשה אדעת' דהכי שלא לבטל דבריהם ועובד' דנרש וכו' לא עבר עברה אלא חוצפה בעלמ' אבל לא נתכוין לעבור על דבריהם עכ"ל ועיין רשב"א וריטב"א ר"פ האומר ורשב"א בתשובה סי' אלף קס"ב וז"ל. שאלתם מי שיצא מדת ישראל וקדש בת ישראל דקדושיו קדושין ואפי' אינו ישראל ונתגייר וחזר לסורו כדאית' יבמות מ"ז מה ראו חכמים שלא חששו כאן לעיגון וחשו לעיגון במקום עד אחד וכו'. תשובה. ההיא דעד אחד לאו משום עגונה לחוד אמרו אלא מתחלה אקילו משום דייקא וכי לא דייקא אמרי' תצא מזה ומזה לא אפקעינהו וכו' ומיהו וודאי זמנין דמפקעי מחשש עגון כגון גבי טענת אונס וכו' התם כל עיקרא דמלת' לאו משום עגונה בלחוד הוא אלא משום מאן דיהיב גיטא כי היכי דלא לפקעו לקדושין ומשווה ב"ז מסיק אדעתי' כל אונסא דשכיח ומחול להו הא בכדי לא אפקעינהו וכו' ותדע לך דההיא דאונסא דלא שכיח דאכלו ארי וכו' הוי אונסא משום דאונס' דלא שכיח לא אסיק אדעתי' ובתלוי' וקדיש ואותיב אכורסי' דאפקעינהו היינו טעמ' דעיקר הקדושין היו שלא ברצון חכמים הא בעלמ' לא. ומה שאמרת כל המקדש אומר כדת משה וכו' וזה יצא מכלל דת משה וכו' הקדושין עצמן כדת משה וכו' שאין משגיחין במקדש אם תם ואם רשע אלא בגוף הקדושין וכו' דהא איסורי לאוין תפסי בהו ולא מפקעינן להו בדאמר כדת משה וישראל עכ"ל. (כוונתו דלכך לא מפקיעין בחייבי לאוין משום דעיקר הקדושין נעשו בדרך שבני אדם מקדשין שלא באונס וכו' ולא משגיחין אם ראוי לבא לקהל או לא וכו' ע"ש. א"כ לא איכפת לן אם המקדש אסור להאי איתת' או לא דמה שאמר כדת משה קאי על עשיית גוף הקדושין. ולא אם הוא ראוי לה לאיש):
[י.] עוד כ' בתשובה אלף קפ"ה שאלת המקדש בפסולי עדות דרבנן אם חוששין לקדושין להצריכ' גט אם לא. וכן המגרש בפסולי עדות דרבנן אם גט בטל וכו' וכתבת שמצאת תשובה לרי"ף שנשאל ממנו בענין זה לפי שמקצת הלכו לחומר' והצריכו גט והוא חלק עליהם ואמר דטעמ' דלא מצרכינן בעדות קרובים גט משום דכל דמקדש וכו' ואפקעינהו הלכך ל"ש פסולי דאוריית' ול"ש פסולי דרבנן כגון משחק בקובי' לא צריכ' גט דאפקעינהו ואלו הי' פסולי עדות דרבנן צריכה גט לא לישתמיט חד תנא או אמור' ולימרא וכו' ע"כ ועכשיו שאלת לעמוד על דעתי. תשובה כבר כתבתי לך דעתי בענין המגרש בפסולי עדות דרבנן שגט פסול ולא בטל וכו' ומדעתי שאפי' לרי"ף שכתב דלענין קדושין אינה צריכה גט לשוק אפשר שהוא מודה בגט שיש בו ריח הגט כמו שאכתוב אלא שאני מקדים לכתוב דעתי אף לענין קדושין ואני אומר שהמקדש בפסולי עדות דרבנן נראין הדברים שצריכה גט כדברי גאונים ואף ע"פ שאמרו בכמה מקומות אפקעינהו אין זה הכלל לכל מה שאמרו חכמים שלא יעשה כן שאם עשה אינו עשוי שאם כן אף אנו נאמר שכל שעשה שלא כהוגן בקדושיו לא ניחוש לקדושיו מפני שאמרו בעובדא דנרש הוא עשה שלא כהוגן וכו' ואפקעינהו וא"כ מה ששנינו האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה והלך וקדשה לעצמו מקודשת לשני שאין לך שלא כהוגן גדול מן הרמאות. ואם נפשך לומר שיש לחלק ולא כל הענינים שוין אף אנו נאמר שאע"פ שאמרו מחמת צנועות וכו' אינו דומה למקדש בפסולי עדות דרבנן וכו' ולענין הגט נרא' דאפי' את"ל בקדושין אין חוששין לקדושיו היכא דקדיש בפסולי עדות דרבנן גבי גט י"ל דריח הגט יש בו ואינו בטל דגבי קדושין איכ' למימר כל דמקדש וכו' אבל גבי גט ליכא למימר כל דמגרש אדעת' דרבנן וכו' דאם אית' מאי פריך רבינא לרב אשי תינח קדש בכספא קידש בביא' וכו' ופריק שוויי' וכו' לימא לי' התם הכי אין כל דמגרש אדעת' דרבנן וכו' ורבנן אמרו כל שלא בא אע"פ שנאנס הוי גט אלא שלא אמרו כל דמגרש וכו' וכן ג' גיטין פסולין מפני מה נשאת הולד כשר נימא כיון שפסלום חכמים כל מאן דמגרש וכו' וכל שאמרו גטו פסול בטלו ממנו וכו' עכ"ל. (ועיין רמב"ם פ"ד מאישות ובש"ע אה"ע שפסק שהמקדש לפני פסולי עדות דרבנן צריכה גט מספק):
[יא.] בנדרים דף צ' כתב הר"ן על מתני' האומרת טמאה אני לך תביא ראי' לדבריה וכו' וז"ל. ואיכ' למידק כיון דמדינ' דאמרה טמאה אני לך מתסר' אבעלה כמשנה ראשונ' ומשום שלא תהא עיניה נותנת באחר האיך התירוה. לא קשיא דכי היכא דאמרי' בכמה דוכתי דכל דמקדש ואפקעינהו ה"נ הכא כל שאמרה לבעלה טמאה אני אפקעינהו לקדושי מעיקר' ונמצ' שבשעה שנאנסה פנויה הית' ומש"ה שרי לבעל ואוכלה נמי בתרומה עכ"ל. (ולפי דבריו צריך הבעל לחזור ולקדשה אח"כ וזה תימא שלא מצינו שהצריכוה לו קדושין מחדש). ועיין בקדושין דף ו' גבי הא דאמר רב אשי דמתנה ע"מ להחזיר בקדושין לא קני משום דדמי לחליפין. כתבו תוס' ורא"ש מדאוריית' מהני אלא דרבנן הוא ומטעם דאפקעינהו. ועיין בית שמואל סי' קמ"א ס"ק ע' דרצה לומר לדעת הרמב"ם דס"ל כל שטר הוי מפי כתבם דגט הבא ממדינת הים מדאוריי' לא מהני וכו' ואי אמרת באמת ס"ל לרמב"ם אף בזה אמרו מאן דמקדש ואפקעינהו וחז"ל תקנו גט כזה כשר. אם כן למה צריך הרב המגיד לומר הטעם גבי אם בא בעל ומערער וכו' כיון דטוען הבעל ברי מזויף והיא אינה יודעת אמרי' העמידה על חזקתה תיפוק ליה דהא באמת מדאורייתא לא מהני אלא מתיקון חז"ל א"כ אם אינו מקוים אז הוא בטל מדאוריי' עכ"ל: