כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות א (כלל כד) אסמכתא אי קניא או לא
[א.] ב"ב קס"ח מתני' מי שפרע מקצת חובו והשליש שטרו ואמר אם לא נתתי לך מכאן עד יום פלוני תן לו שטרו הגיע הזמן ולא נתן ר' יוסי אומר יתן ר' יהודה אומר לא יתן. [גמ'] במאי קמפלגי ר' יוסי סבר אסמכתא קניא (המבטיח לחברו דבר ע"מ שיעשה דבר לעתיד וסומך בלבו בשעת התנאי שיכול לקיים הדבר כשיגיע הזמן. וכשיגיע הזמן נאנס ולא יוכל לקיים) ור' יהודה סבר אסמכתא לא קניא (ואינו נתפס בתנאו) אמר ר' נחמן אמר רבה בד אבוה אמר רב הלכה כר' יוסי. כי אתי לקמי' דר' אמי (דיני אסמכת') אמר להו וכי מאחר שר' יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושניי' הלכה כר' יוסי אני מה אעשה. ואין הלכה כר' יוסי (פסק גמר' וכו' אע"פ שנימוקו עמו דאסמכת' לא קני' אא"כ קנו מיני' בב"ד חשוב ובדלא אנוס וכו'. ותוס' גרס אר"נ וכו' אין הלכה. וכן מוכח מנדרים (כ"ו) וגם הרא"ש גורס כן:
[ב.] נדרים כ"ז האי גברא דאתפס זכוותי' לבי דינא ואמר אי לא אתינ' עד ל' יום ליבטלן זכוותי' אתניס ולא אתא אמר רב הונא בטלין זכוותי' א"ל רבא אנוס הוא וכו' ולר"ה מכדי אסמכת' היא (דברים בעלמ' וסמך על דעתו כסבור שיכול לבוא בזמנו להכי קאמר הכי) ואסמכתא לא קניא [ואע"ג דר"ה אמר בב"מ (ס"ו) אסמכתא קניא קים לי' לש"ס דהדר בי' ר"ה כדהדר בי' ר"ג] כ"כ ר"ן שאני הכא דמתפסן זכוותי' (להכי קני דאתפס לב"ד דכגבוי דמי ולא הוי אסמכת'). והיכא דמתפסן לאו אסמכת' והתנן מי שפרע מקצת חובו והשליש שטרו וכו', ואמר ר"נ אמר רב אין הלכ' כר' יוסי (ובודאי לא יפלוג ר"ה ארב רבו רא"ש) שאני הכא דאמר ליבטלן זכוותי' (שלא יהא בהן ממש דזהו חמור מתן לו שטרו) והלכתא אסמכתא קניא (ואע"ג דלא מתפיס) והוא דלא אניס באונס דמוכח' לאינש כי האי דלעיל דפסקי' מעבר') והוא דקני מיני' (שלא יחזרו בו) בב"ד חשוב שיהא מומחה לרבי' וכל הני תלת מילי בעינן אי הוי חד בלא אידך לא קני אלא כולהו בעינן לא אניס וקנין ובב"ד חשוב). כ' הר"ן על הא דאמר ליבטלן זכוותי' כלומר שהוא מוחל כל כח שיש לו באותן שטרות ובמחילה לית בי' משום אסמכתא דמיד זוכה בה חברו וכן במוסר לחברו ואמר לו אם לא אעשה כך וכך זכה במה שבידך קנה דליכא אסמכתא אלא באומר אתן או אשלם וכן דעת הרמב"ם. ואין כן דעת רש"י ב"מ מ"ח גבי הנותן ערבון לחברו שפי' לא זה יכפול ולא זה ימחול משום אסמכת'. וגבי פרע מקצת חובו נמי מוכח הכי דודאי האי תנאי מתורת מחילה הוא דאי לא נהי דס"ל לר' יוסי אסמכתא קניא האיך יגבה זה כל השטר והלא כבר נמחל מקצת שעבודו ושוב אינו חוזר וגובה אלא ודאי מתחלה כך התנה אם לא נתתי לך השאר וכו' לא יהיו המעות האלו פרעון אלא מתנה ואפ"ה אמר ר' יהודה לא יתן אלמא אפי' גבי מתנה ומחילה לא קני אלא ה"פ לבטלן זכוותי' שהוא מודה שאם לא יבא לאותו זמן שראיותיו בטלות כלומר שהם שקר עכ"ל. [ולפי מה שפי' הרא"ש הכא בפירוש הראשון הא דאמר ר' יוסי יגבה כל חובו היינו מבני חרי אבל ממשעבדי לא שכבר נמחל שעבודו על חצי חוב ואפי' חצי שלא נפרע לא יגבה ממשעבדי דחיישינן שמא יגבה חצי שכבר פרע וכו' לא ק' ארמב"ם מידי. דמצי נמי לפרש כמו הרא"ש וא"כ אין הפי' מטעם שמוחל לו מה שנתן אלא שמחייב את עצמו לפרוע עוד הפעם]. עוד כ' הר"ן על הא דקאמר והוא דקני מיניה וכו' והא דאמר ב"מ (ס"ו) דבמעכשיו ליכא אסמכתא וקנין סודר ע"כ מעכשיו דהא הדר סודר למריה ול"ל ב"ד חשוב תירץ ר"ת דכי אמר מעכשיו מבטל אסמכתא ה"מ ההיא דממשכן לו בית וכו' שמסר לו שדהו אבל הכא שלא מסר לו ליד מי שהתנה עמו צריך קנין ובית דין חשוב, וכן הדין בכול' אסמכתא בעלמא דכל שאין מוסר ליד חברו אין מעכשיו מועיל אלא קנין ובית דין חשוב. ואין נ"ל וכו' אלא אין הכי נמי אם אמר מעכשיו וקנו מיניה מהני אלא הכא הכי קאמר והוא דקני מיני' כלומר דלא תימא כיון דאמר לבטלן שהוא מודה שאם לא בא לאותו זמן ראייתיו בטלות לא צריך קנין משום דהודאה בב"ד היא וכו' דלית' דאלו הודה כן בלא שום תנאי ה"נ אבל כיון שתלה באם אין כאן הודאה גמורה הלכך אפי' אמר מעכשיו לא מהני דאפי' תימא כיון דאיכא מעכשיו ליכא אסמכתא אפ"ה במה יקנה הלה שיבטלו זכיותיו הלכך בעי קנין כי היכי דלקני חבריה ואין ה"נ דאי אמר מעכשיו וקנו מיניה לא בעי ב"ד חשוב דבקנין קני חבריה ובמעכשיו מסלק אסמכת' אלא כיון דבב"ד עסקינן אשמעינן דינא אחרינ' דכל דהוי בית דין חשיב לא צריך מעכשיו דאנן סהדי דלא מחייך בבי דינא וכמ"ד בפי' מעכשיו דמי דכיון דבבית דין חשוב הוא מאי דאמר ליבטלן כהודאה גמורה משוינן לי'. ונמצא לפי זה שאין אנו צריכין כאן להפקעת ממון ולא נשתנה דינו משאר דיני אסמכתא עכ"ל. ורא"ש בפסקיו כתב יש מפרשים הא דאמר וקנו מיניה בב"ד חשוב קאי אההי' דר' הונא דאתפס זכוותי' אבל אסמכתא דעלמ' לא קני' ודייקי מדקבעי לה הש"ס הכא. ולאו ראי' הוא אלא מיירי בכל אסמכתות וכו' ולא קני אסמכת' אפילו בקנין ומעכשיו אלא בב"ח דהא כל קנין כמעכשיו וכו' ובית דין חשוב אומר רבינו מאיר הני דגמירי דיני אסמכתא וידעי דלא קני אלא מכח הפקר בית דין עכ"ל. ובבתר' כתב הרא"ש בשם הרי"ף וקאמר גאון דהאי דינא ליתא אלא במתפיס זכוותיה בלבד ומסתבר כוותי' ותוס' פסקו דאפי' בלא מתפיס זכוותיה קני' אסמכת' בבית דין חשוב והכי נהגו עלמ' עכ"ל. לכאורה נר' מלשונו דלרי"ף וגאון לא מהני אפי' קנו ומעכשיו דבטול אסמכת' ליתא אלא במתפס זכוותיה אמנם בתשו' הרא"ש משמע שהוא מפרש דברי הגאון כמו שפי' רשב"א ור"ן ורמב"ן דלא מהני ב"ד חשוב אלא במתפיס אבל בשאר אסמכתות אין) בית דין חשוב לא מעלה ולא מוריד ועיין בית יוסף סי' ר"ז דמפרש כן]: [ג.] בב"מ ס"ה ב'. מתני' הלוהו על שדהו ואמר אם אי אתה נותן מכאן ועד ג' שנים הרי הוא שלי הרי הוא שלו וכו'. גמ'] אמר רב הונא בשעת מתן מעות (התנה) קנה הכל לאחר מתן מעות לא קנה אלא כנגד מעותיו. ור' נחמן אמר אפי' לאחר מתן מעות קנה הכל עבד ר' נחמן עובד' גבי ריש גלותא כשמעתי' קרעי' רב יהודה לשטרא א"ל ריש גלות' ר"י קרע לשטרך א"ל דרדקי קרעי' (בתמיה) גברא רבא קרעי חזי ביה טעמי' וקרעי' איכא דאמרי א"ל דרדקי' קרעי' דכ"ע לגבי דידי בדינא דרדקי נינהו הדר אמר ר' נחמן אפי' בשעת מתן מעות לא קנה ולא כלום איתבי' רבא לר' נחמן אם אי אתה נותן לי וכו' א"ל אני אומר (הייתי רגיל לומר קנה הכל) אסמכת' קני' ומניומי אמר אסמכת' לא קניא (והחזירני מדברי והא אסמכת' היא הבטחה בעלמ' לסמוך על דבריו שאם לא ימלא דבריו יתן לו שוה מאתים במנה) ולמניומי קשי' מתני' איבע"א מתני' ר' יוסי איבע"א דאמר ליה קני מעכשיו וכו'. כ' תוס' ובלא מניומי נמי קבלה מרבה בר אבוה דלא קניא כדאית' בנדרים. ועוד מאי פריך בנדרים מר' נחמן ארב הונא הא רב הונא פליג עליה ומפרש ר"י דהכא קני טפי מבעלמ' שבתחלת המשכנתא הוי קצת כעין מקח שמקנה לו כל הקרקע להשתעבד לו בתורת משכון וגם עשה לו טובה בהלואה הלכך כשמתרצה לו וכו' יש בדעתו לקיים ולא להסמיכו על דבריו אמר כן אלא בדעתו להקנות לו לר' הונא כדאית ליה ולר' נחמן מקמי' דהדר ביה כדאית ליה ומשום דעדיפ' הך אסמכתא משאר אסמכתות אתי שפיר נמי למניומי דמהני הכא מעכשיו בלא בית דין חשוב. ובנדרים אמרי' דצריך ב"ד חשוב אלמ' בשאר אסמכתות לא מהני מעכשיו ומיהו קנס שעושין בשעת השידוכין מהני אפילו לא קנו בבית דין חשוב מידי דהוי אסיטומת' כיון שנוהגין בו העולם ועוד דבדין הוא להתחייב כל החוזר בו כיון שמבייש את חברו. וכן אם קיבל עליו המלמד בשעה שהשכירו קנס אם יחזור בו ולא נמצא מלמד אחר מזומן אין זה אסמכת' דלא חשיב גזים כיון שמפסידו והוי כמו אשלם במיטבא. וא"ת דבנדרים פריך מר' נחמן אר' הונא טפי הוי ליה למפרך דר' הונא אדר' הונא דאמר לאחר מתן מעות לא קנה אע"פ דתפיס ליה. וי"ל דתפיסה דהכא דהוי בקרקע לא חשיב כאתפיס דהתם דהוי במטלטלים. ור"ת תירץ אקושי' דלעיל דהכי קני משום דתפיס מלוה גופיה ולעיל (מ"ח) דלא קני מוכר הערבון אע"ג דתפיס לי' היינו משום דלא קני הלוקח כפלים דאיהו לא תפיס עכ"ל. אמר ר"פ אע"ג דאמור רבנן אסמכת' לא קני' אפותיקו הוי למגבי מיני' (קונה בה כנגד מעותיו ואם בא לפרוע מעות לאחר זמן לא יקבלם) א"ל מי קאמר לי' קני לגוביינ' א"ל מר זוטרא ואי אמר ליה קני לגוביינ' סוף סוף אסמכת' הוא. אלא אפותיקו דקאמר ר"פ דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו (אף בתוך ג' שנים) רב בר שבא הוי מסיק בי' רב כהנא זוזי אמר לי' אי לא פרענ' לך ליום פלוני גבי מהא חמרא. סבר ר"פ למימר כי אמרי' אסמכת' לא קני' הני מילי בארע' דלא לזבוני קיימ' אבל חמר' כיון דלזבוני קיימ' כזוזי דמי. א"ל ר"ה בריה דר"י הכי אמרי' משמיה דרבה כל דאי לא קני:
[ד.] בב"מ דף מ"ח אתמר ערבון רב אמר כנגדו הוא קונ' מקצת המעות נתן לו על פיסוק מרובה אי מכירת קרקע שנקנית בכסף קונה קנין גמור ואי מכירות מטלטלין קונה כנגדו להתחייב במי שפרע) ור' יוחנן אמר כנגד כולו הוא קונה מיתבי הנותן ערבון לחברו (לא דמי לההיא דלעיל דזה אינו פריעת מקצת מעות אלא משכון לקנוס את החוזר בו) ואמר לו אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך והלה אומר אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך נתקיימו התנאים דברי ר' יוסי. ר' יוסי לטעמיה דאמר אסמכת' קני' ר' יהודה אומר דיו שיקנה כנגד הערבון (לא זה ימחול ולא זה יכפול אלא לא זה ולא זה יכולין לחזור מלקיים מן המכירה כנגד הערבון וחוזרין על השאר) אמר ר"ש בן גמליאל במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקון (ולא נתנו בתורת תחלת פרעון אלא בתורת שערבון זה יקנה הכל והא לאו מילת'. אמרי' שאינו קונה אלא כנגד ערבונו) אבל מכר לו בית או שדה באלף זוז ופרע לו מהם חמש מאות קנה ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר כמה שנים מאי לאו הוא הדין למטלטלין דבסתמ' קני לי' לכולהו. לא מטלטלין בסתמ' לא קני לכולהו ומ"ש קרקע דבכספא קני ליה ממש קני לי' לכולהו מטלטלי דלא קני אלא לקבולי מי שפרע לא קני כולו וכו'. כתב נמוקי יוסף אם נתן לו מטלטלין למשכון ואמר אם לא נתתי לך מכאן עד יום פלוני אין לי בידך כלום והגיע זמן ולא נתן הגיעו בין רע בין יפה וכן אית' בתוספת' ולא הוי אסמכת' ונתן רמב"ן טעם משום דקי"ל דבעל חוב קונה משכון כמאן דא"ל מעכשיו ומיהו ה"מ כי א"ל כהאי גוונ' אבל אמר אם לא אפרע וכו' יהא שלך ואני אפרע לך חובך הוי קנס ואסמכת' הוא ולא קניא עכ"ל:
[ה.] בב"מ דף ע"ג אמר רב חמא האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למזבין לי' חמרא ופשע ולא זבין לי' משלם לי' כדקא אזיל אפרוותא דזול שפוט אמר אמימר אמרית' לשמעתי' קמי' דהב זביד אמר כי אמר רב חמא הני מילי ביין סתם אבל ביין זה לא. מי יימר דמזבני לי' רב אשי אמר אפי' יין סתם נמי לא מאי טעמ' אסמכת' היא ולא קני'. ולרב אשי מ"ש מהא דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטב'. התם בידו הכא לאו בידו (שמא לא ימכרו לו). כ' תוס' מכאן מקשה ר"ת לפירוש הקונטרס דסנהדרין כ"ד גבי משחק בקובי' דפי' הקונטרס שם דהיכי דמי אסמכת' כגון אם אוביר וכגון משליש וכו' דסמיך על לא דבר כסבור כל זה בידו לעשות ומריש' כי מתנה אדעתי' דלא יהיב לאסמכת' קא מתנה דטועה שלא יבא לידי כך אבל משחק בקובי' לא סמיך אמידי דלא ידע אי נצח וכו' ואפ"ה מתני מספק' גמר ומקני וכו' והכא משמע איפכא דהיכי דלאו בידו הוי אסמכת' טפי. ונר' לר"ת דהתם משום הכי לא הוי אסמכת' דאגב דבעי למקני גמר ומקני. וק' לפירושו דהא גבי ערבון לא אמרינן מגו דבעי למקני וכו' ור"ת בעצמו חזר בו בו בספר הישר גבי עובד' דשנים שהימרו וכו' (שבת ל"א). שהקנו זה לזה דאי לא הקנו ליהדרו וכו' וגבי מפריחי יונים משמע כפי' הקונטרס ומהך דשמעתין נ"ל דלא דמי דהכא הוי בידו ולא בידו אע"ג דמצוי לקנוח מ"מ כיון שתלוי ביד אחרי' וכו' לא גמר ומקני אבל התם דאין בידו כלל גמר ומקנה וכשהיא בידו מכל וכל כגון אוביר וכו' אי גזים ואמר אשלם אלפ' לא גמר ומקני אבל בדלא גזים כגון במיטב' גמר ומקני. ועוד פירש ר"ת דוק' כי ההיא דערבון וההיא דאם אי אתה נותן לי וכו' וההי' דמשליש חשיב אסמכתא כיון דגזים שאין מתכוין אלא להסמיך שיאמינוהו אבל משחק אדעתא דהכא קעבדי שירויחו זה או זה עכ"ל. וכ"כ תוס' סנהדרין כ"ד ב' וכ"כ הרא"ש בנדרים:
[ו.] סנהדרין כ"ד ב' מתני' אלו הן הפסולין (לעדות) המשחק בקובי' וכו' אמר ר' יהודה אימתי בזמן שאין להן אומנות אלא הוא אבל יש להן אומנות שלא הוא כשרים. [גמ'] משחק מאי קעביד אמר רמי בר חמא משום דהוי אסמכת' (היינו דבר שאינו נותן לו מדעתו אלא סומך על דבר שאינו דסבר שהוא יכול לנצח) ואסמכתא לא קני' (והוי לה כעין גזלה בידו) רב ששת אמר כל כי האי גוונא לאו אסמכת' היא אלא לפי שאין עסוקין בישובו של עולם ומסיק הש"ס דלר' יהודה דאמר טעמ' שאין לו אומנות ודאי טעמ' משום ישוב עולם אלא דרמב"ח סבר דאימתי דרב יהודה לחלוק על ת"ק ות"ק סבר דטעמ' משום אסמכתא ולכך אין חילוק. ופליג רמב"ח אריב"ל דאמר אימתי לפרש ורב ששת סבר כריב"ל דאימתי לפרש וא"כ ת"ק ור"י לא פליגי וטעמא לתרווייהו משום ישוב עולם. (עיין בתוס' שכ' מה שכ' בקונטרס אוביר ולא אעביד אשלם במיטב' טעות סופרים אלא אוביר וכו' אשלם אלפ' (ועיין תוס' ב"מ דף פ"ב): [ז'] בב"מ ק"ד מתני' המקבל שדה מחברו והובירה שמין אותה כמה היא ראוי לעשות ונותן לו שכך כותב לו ואם אוביר ולא אעביד אשלם במיטב'. [גמ'] ההוא גבר' דקבל ארע' מחבריה אמר אי מוברינא יהיבנ' לך אלפא זוזי אוביר תילתא אמרי נהרדעי דינא הוא דיהיב ליה ג' מאה ותלתין ותלתא ותילתא רבא אמר אסמכת' היא ואסמכת' לא קניא ולרבא מ"ש מהא דאם אוביר אשלם במיטבא החם לא גזים (אינו מקבל עליו דבר גוזמא אלא כמשפט ולא אסמכת' היא דהכי אפסדי' הכא כיון דאמר מלת' יתירתא גוזמ' בעלמ' הוא דקא גזים. כ' הרא"ש בשם הרי"ף דאלפ' לא משלם אבל מאי דאוביר בשוה מחויב ליתן לו דלא קאמר רבא דהוי אסמכת' אלא מאי דגזים אבל שיעור מה דאוביר לא הוי אסמכת'. ולא נר' טעמי' כיון כשתסלק דבריו לא מחייב מידי. ואעפ"כ הלכה כוותי' מטעמי' אלא כיון שנהגו לכתוב כן אף אם לא כתב מחייב לשלם מה שמפסיד עכ"ל:
[ח.] בב"מ דף ק"ט ההוא שתלא דאמר להו אי מפסדנא מסלקנא. אפסיד אמר ר' יהודה מסתלק בלא שבחא רב כהנא אמר מסתלק ושקיל שבחא. ומודה רב כהנא דאי אמר אי פסידנ' מסתלקנ' בלא שבחא. מסתלק בלא שבח'. רבא אמר אסמכת' היא ולא קני' ולרבא מ"ש מאוביר וכו' התם מאי דאפסיד משלם. הא מאי דמפסיד מנכינן לי' ואידך יהבינן לי':
[ט.] בב"ב דף קע"ג אמר ר"ה מניין לערב דמשתעבד באמירה בעלמ' בלא קנין) דכתיב אנכי אערבנו מידי תבקשנו. מתקיף לה רב חסדא הא קבלנות היא דכתיב תנה אותו על ידי וכו' אלא אמר ר' יצחק מהכא לקח בגדו כי ערב זר וכו' אמר אמימר ערב דמשתעבד מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי. לר' יוסי דאמר אסמכת' קניא ערב משתעבד. לר' יהודה דאמר אסמכת' לא קני' ערב לא משתעבד (והיינו אסמכת' אם לא יפרע לך אני אשלם וכל דאי הוי אסמכת' סומך ובוטח בלבו שהלוה יפרענו ואלו הי' יודע שלא יפרע הלוה לא הי' נכנס בערבות) אמר לי' רב אשי הא מעשים בכל יום דאסמכת' לא קני' וערב משתעבד אלא אמר רב אשי בההוא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשתעבד נפשיה (בלב שלם ושליחותו דערב קא עביד מלוה כאלו הוא עצמו הלוה) מכאן צ"ע על מה שכ' בהגהו' מרדכי פ' ז"ב וז"ל מיהו מדאוריית' אסמכת' קניא דכתיב אנכי אערבנו ומיניה נפקי לן ערב דכל ערב הוו אסמכתא ומכאן אומר ר' נתנאל דלגבי צדקה אסמכת' קני' דכח צדקה עדיף עכ"ל והא הכא אמר רב אשי דלא דמי' לאסמכת' משום דקא מהימן ואפשר דהוא פסק כאמימר והא דאסמכת' לא קני' הוא מדרבנן וגבי ערב הניחו על ד"ת. ועוד צריך להבין איך מדמי ערב לאסמכת' הא כל כך הפסידו כמו שאמרו אשלם במיטב'. ואפשר לומר דיש נפקא מיניה אי אמרינן מטעם דאפסדי' אינו חייב לשלם אלא משעה שאין ללוה לשלם מטעם שהפסידו. א"כ אין טורף מנכסים של ערב שנמכרו קודם בא זמן פרעון אמנם אי אמרי' שערב משתעבד א"כ משעה שהלוהו נשתעבדו נכסיו ויכול לטרוף מהם אף שנמכרו קודם בא זמן הפרעון כיון שנשתעבדו נכסי ערב למלוה מעת שהלוה ללוה. ובזה ניחא לי ג"כ דעתי' דאמימר דאיך אמר דתלי' באסמכת' וכי יכחיש האי דינא דערב דהא ודאי פסקינן אסמכתא לא קני' וערב קני' אלא דאמימר סבר ודאי דערב צריך לשלם מה שהפסיד למלוה אלא דמה שמשתעבד בעת הלואה היא פלוגת' דר' יוסי ור' יהודא ובאמת ס"ל דאותן נכסים שמכר קודם זמן פרעון אינו טורף כיון שבשעת עשותו ערב לא חל חיוב עליו אלא בשע' שלא היה ללוה לשלם אז חל חיוב תשלומין עליו וא"כ למ"ד אסמכתא לא קניא אין למלוה לטרוף מאותן נכסים כן נ"ל]:
[י.] כי נמוקי יוסף בתר' קס"ח וז"ל חילו' בין דיני אסמכת' לתנאי בני גד ובני ראובן ושאר תנאים דלא אמרי' כל דאי אסמכת' אלא בזמן דגזים וקניס נפשי' במידי כעין משנתינו ובדבר שאין הקנס מדעתו אלא לשיבת דבר שהוא צריך ולאפוקי תנאים שבגיטין וגם באלו דוק' תולה בדעת עצמו במילת' דבידו ולא בידו לגמרי ולאפוקי תולה בדעת אחרים ולאפוקי דבר שהוא בידו לגמרי או שאין בידו כלל כדמוכח בסנהדרין (כ"ה) זה הכלל הגמור שכולל כל השמועות קבלתי מרבותי. ובסנהדרין פ' זה בורר כתב שדעת הרמב"ן שכל שתולה בדעת עצמו הוי אסמכת' אפי' בידו ממש דדילמ' מעיקר' כי אתני הוי בדעתיה לקיומי לתנאי' ולא גמר ומקני ובתר הכי הדר בי' וכל דלא גמר לאקנוי' בשעת התנאי אע"ג דבתר הכי גמר לאו כלום היא והא דאמרי' גבי אשלם במיטבא משום דבידו לאו למימר' דבהכי מסתלקת אסמכת' דההיא ודאי אסמכת' וטעמא דמהני כבר כתב רבינו האי דתקנה היא שתקנו כדי שלא יקבל אד שדה ויניחה בורה. אבל תולה בדעת אחרים לא הוי אסמכתא כלל עכ"ל. ובחדושי רמב"ן ב"ב קס"ח (אחר שכתב דאין אסמכתא בתולה בדעת אחרים) כ' וז"ל. וטעמא ברירא הוא דמימר אמר איהו מקיים ואזיל תנאיה דאיהו קים לי' בנפשיה טפי מינאי הלכך גמר ומקני ובהנהו שייכא ההיא דסנהדרין (כ"ד) רב ששת אמר כל כי האי גונא לאו אסמכת'. פי' לפי שאין הדבר תלוי בדעת עצמו אלא בדעת חברו ובמעשה חברו וקי"ל כרב ששת אפי' לרמי בר חמא דאמר אסמכתא הוי הא בגמ' מפרש טעמא משום דתולה בדעת עצמו דאמר קים לי בנפשאי דידענ' טפי אבל תולה תנאי בדעת מי שמתנ' עליו לכ"ע לאו אסמכת' היא וכו' ואי קשי' האיך אמרי' לקמן לר' יהוד' דאמר אסמכתא לא קני' ערב לא משתעבד אלא משום ההי' הנאה דמהימן לי' י"ל שאני התם משום דעביד אינש דפרע חובי' אנן סהדי דאהכי סמך מעיקר' וכתולה בדעת עצמו דמי וכו' ועוד דמימר אמר אנא כפינא לי' ופרענא לך מדידי' וכו' דאי לאו דאמר קים לי בנפשאי לא הוי מתני הכי תדע דהא ערב לאחר מתן מעות דליכא הנאה דמהימן לי' ואעפ"כ קנו מידו משתעבד ואלו אסמכתא גמורה שהתנה על עצמו לא קני' עד דקנו מיניה בבית דין חשוב וכו' כדפירש רבינו הגדול ש"מ ערב לא הוי אסמכתא גמורה לפי שאין הכל תלוי בדעת עצמו. ומה שאמרו במציעא (ע"ג) הכא לאו בידו כלומר לאו בידו לגמרי אלא שסבר הוא שבידו שאף זה על עצמו התנה אם לא לקחתי לך יין ואע"פ שאין התנאי מתקיים בלא חברו כיון שלא תלה תנאו באחרים ותולה בדעת עצמו שאי אפשר שלא ימצא יין ליקח אסמכתא היא שבכל שבנוהג העולם והתנה על עצמו אינו אלא תנאי אסמכתא וכו' ואי קשי' ארבעה שומרים דחייב רחמנ' היכי משכחת לה בשלמא שומר חנם ושומר שכר בידם ודמי לאם אוביר אלא שואל לאו בידו וכי תימא התם רחמנא חייבי' וכלוקח דמי' עד שיחזירנו א"כ האיך שומר חנם מתנה להיות כשואל זו אינה קושי' שכבר כתבנו שכל תולה בדעת אחרים לאו אסמכת' היא והוא אינו יכול לתלות בדעת עצמו שלא יבא עליו אונס ומיהו כל שומר שאמר אם לא אשמור כדינו אשלם אלפא זוזי אסמכת' היא מהא דתני' אם אני חוזר ערבוני מחול לך אע"פ שבידו הוי אסמכת' דגוזמא היא. והוי יודע שלא הוזכר אסמכת' בתלמוד אלא בדיני ממונות אבל לא בגיטין וקדושין שכמה פעמים שנינו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש וכו' ולא בטלו דבריו משום אסמכת' (ותלמידי רשב"א פ' איזהו נשך כ' דהיינו טעמא דמידי דקפיד עליה אינש הוא אי לאו דגמר ומגרש וגמר ומקדש לא אמרן) ויש להסתפק בתנאי שהוא בלא אעשה ועשה אם יש בו משום אסמכת' לפי שכל אסמכתא שבתלמוד ישנן בביטול מעשה כגון אאם לא נתתי וכו' וסבר לעשות ולא עשה אבל מי שהתנה אם עשיתי כך שדי נתונה לך ועשה י"ל הואיל ואם ירצה הי' מקיים תנאו ולא חשש ועשה מעשה גמר ומקני אלא שלא מצאתי לראשונים שחילקו בדבר עכ"ל. וב"י בח"מ סי' ר"ז כתב בשם תלמידי רמב"ן דבכהאי גוונא אם אמר שדי נתונה לך וכו' ואם אעשה דבר פלוני ועשה כיון דבדעתיה דנפשיה עבד ש"מ גמר ואקני. ועוד כתב ב"י בשם הר"ן בפרק גט פשוט שכתב בשם הר"ר יונה בר יוסף דלא אמרי' אסמכת' אלא בענין שי"ל שמתוך שצריך לאותו דבר התנה ולא גמר ומקני כמכירה והלואה וכיוצ' שבמכירה י"ל שצריך למעות והלה לא רצה לתת לו אלא א"כ עושה שדהו מכר וכו' וכן בפרע מקצת חובו שאין הלה רוצה להאריך לו וכן בכולן אבל בגיטין וקדושין שמדעת עצמו עושה אם אינו גומר לקדש ולגרש למה הוא עושה ומתני וסומך שלא יעשה ומש"ה לית בי' אסמכת' ודבריו נכונים הם לפי דרך זה במתנ' לית בה משום אסמכת' עכ"ל הר"ן. (והקשו עליו דהא גבי ערב הוזכרה אסמכת' אע"ג דמדעתא דנפשיה עביד דמי הכריחו לעשות ערבות וכן משחק בקוביא וכן בטירות). ועוד כתב הר"ן פרק גט פשוט וז"ל. וראיתי לרשב"ם ולאחרים שכללו כלל א' לעצמן שאמרו דמכול' תנאים ליכא לאקשוי לאסמכת' דכי אמר אסמכת' הני מילי כשאינו רוצה שיתקיים המעשה אלא שהן מתנין על דרך קנס אבל המתנה עם חברו אם תעשה כך אתן לך כך הרי דעתו בקיום המעשה ולא אסמכת' והיינו תנאי בני גד ובני ראובן וכו' ויפה אמרו אלא שקשה לדבריהם משחק בקובי' דלאו אסמכת' והא התם אין אחד מהם רוצה בקיום המעש' שירויח חברו מעותיו ולפי דעתי צריכים הם לאותו טעם שכתבנו למעל' דבתולה בדעת אחרים ליכא אסמכת' עכ"ל הר"ן. וב"י סי' ר"ז בח"מ כתב בשם הרשב"א בתשובה סי' תתקל"ג וז"ל נתחבטו חכמי הדורות בענין האסמכת' שהאחד אומר שהוא הדבר שאין בידו אי נמי בגזים (והיא שיטת תוס' ורא"ש) ואחד אומר שאין אסמכת' אלא בהא שתולה בעצמו וכו' (וזה שיטת רמב"ן ור"ן) ויש אומרים שאין אסמכת' בדבר שכיב מרע ואני יגעתי ומצאתי קושיות על כל אחד מצדדין עד שמצאתי ענין שכל ההלכות שהאסמכת' תלויות בו אין יוצא דבר ממנו לפי דעתי. והוא בכל דאי שאמרו דרך קנס הוי אסמכת' אם לא נתתי לך וכו' אם אוביר אשלם במוטב' אסמכת' אלא משום דרישת הדיוטות וכן כולן. כשתדקדק בגיטין וקדושין אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש וכו' לכאורה דהוי כקנס וכן אמר אי לא נסיבנא עד יום פלוני הנך קושט' דמלת' בדוקא מהני משום עיגונא וכל שמתנה בדבר שיראה שאומר בדוקא כגון אם תלד אשתי זכר יטול מאתים וכו' ואפילו היה אומר בריא ולא נצטרך להעמיד דוקא בשכיב מרע עכ"ל רשב"א. וכן כ' בספר החינוך דכל שאין מתנה בדרך קנס וכו' וגיטין וקדושין כשמתנה עמה אם תתן לי ק"ק זוז וכו' ההוא בדוקא מתנה עכ"ל מ"מ בההיא דאם לא באתי שהוא בדרך קנס אנו צריכין לדברי רשב"א דבדוקא מתני משום עיגונא ואע"ג דמשחק לא הוי קנס דבהכי פליגי דרמב"ח סבר אף שאינו דרך קנס הוי אסמכתא ורב ששת ס"ל כל כי האי גוונא שאינו דרך קנס לאו אסמכתא ודברי חינוך שלא כדעת הרמב"ם שהרי באם תלך עמי במקום פלוני ביום פלוני אמכר או אתן לך שדה פלונית אינו קנס שקונס על עצמו אלא שמתנה לתת לו כך אם יעשה כך וגם אינו תולה בדעת עצמו ואפ"ה קאמר הרמב"ם דהוי אסמכתא עכ"ל ב"י:
[פסק]:
[יא.] בפ' י"א ממכירה כתב הרמב"ם המקנה בין קרקע בין מטלטלין לחברו והתנו תנאין שאפשר לקיימן בין שהתנה המקנה בין שהתנה הקונה אם נתקיימו התנאים נקנה הדבר שהוקנה ואם לא נתקיים לא קנה וכו' בד"א כשקנה בדרך מן הדרכים שקונין בהם והרי יש עליו לקיים את התנאי. אבל אם לא קנה עתה והתנה עמו שאם נתקיים התנאי זה יקנה ואם לא נתקיים לא יקנה אע"פ שנתקיים התנאי לא קנה שזו אסמכת' היא שהרי סמך קנייתו לעשות כך וכך וכל אסמכת' אינו קונה שהרי לא גמר בלבו להקנותו כיצד המוכר בית לחבירו או נתנו לו במתנה ע"מ שילך עמו לירושלים ביום פלוני והחזיק זה בבית ה"ז קנה כשילך עמו ואם עבר אותו יום ולא הלך לא קנה אבל אם התנה ואמר לו אם תלך עמי לירושלים ביום פלוני או אם תביא לי דבר פלוני אתן לך בית זה או אמכרנו לך בכך וכך והלך עמו באותו יום וכו' אע"פ שהחזיק בבית אחר שקיים התנאי לא קנה שזו היא אסמכתא וכן כל כיוצא בזה. לפיכך הנותן ערבון לחברו ואמר לו אם אני חוזר בו ערבוני מחול לך והלה אומר אם אני חוזר בו אכפול לך ערבונך. אם חזר בו הלוקח קנה זה הערבון שהרי הוא תחת ידו ואם חזר בו המוכר אין מחייבין אותו לכפול שזהו אסמכת' ולא קנה. כתב הראב"ד אין הכל מודים בזה שהרי הצריכו הגאון שיהא מבטל זכותו שהוא מחילה וכו' והוא דקני מיניה בב"ד חשוב אבל אם יאמר המוכר המעות שנתת לי לא יצאו מתחת ידי ואתה אם תרצה קח מקחך או תניח אותו לעולם הדין עמו ובענין זה יכול להיות מה שכ' עכ"ל. וע' בב"י סי' ר"ז שמפר' כוונת הרמב"ם דהכל תלוי באם קנה עכשיו אלא שא"ל שלא יקנה אלא בהתקיים התנאי. ואם אמר לי' שיקיים התנאי ואח"כ ימכור לו הוי אסמכת'. וסמ"ע שם פי' כוונת הרמב"ם הוא לחלק בין אם הי' דעת המוכר ועיקר כוונתו להקנות לו אלא שרוצה שיקיים לו התנאי והוי דומיא דתנאי בני גד ובני ראובן דזה לא מקרי אסמכת' ובין אם עיקר כוונת המוכר הי' שיקיים תנאו אלא שלא ירצה לקיים תנאו בלי מכירה לו השדה דזה מקרי אסמכת' וכו' ומ"ש בסיפ' והחזיק בבית אחר וכו' לרבות' דאפי' החזיק נמי לא קנה וכו' ע"ש בסמ"ע. ומדברי רמב"ן בפרק גט פשוט נר' דמפרש כוונת הרמב"ם כבית יוסף דתלוי באם אתן אבל בנתונה לך לא הוי אסמכת'). וכן מי שפרע מקצת חובו והשליש שטרו וכו' שזו אסמכת' וכן כל תנאים שמתנין בני אדם ביניהם אע"פ שהן בעדים ובשטר אם יהי' כך או אם תעשה כך אתן לך מנה או אקנה לך בית זה וכו' אע"פ שעשה או שהי' הדבר לא קנה שכל האומר אם יהי' כך אם לא יהי' לא גמר והקנה שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה או שמא לא יהי' כל האומר מעכשיו אין כאן אסמכתא כלל וקנה שאלו לא גמר להקנותו לא הקנו מעכשיו. כיצד אם באתי מכאן ועד יום פלוני קנה בית זה מעכשיו וקנו מידו על כך הרי זה קנה אם בא בתוך זמן שקבע. (כתב כ"מ תיפוק לי' דכל קנין הוי מעכשיו. וי"ל דקנין סתמא להודיע שאינו אומר הדברים כמשחק. אבל כשאומר מעכשיו בקנין ידוע שהוא להקנו' וגמר ומקני וכו' ועוד תירוצים הרבה ע"ש). וכ"כ בפ"ו ממלוה גבי המלוה על השדה וכו' אם לא תחזיר לי עד ג' שנים וכו' לא קנה ואם אמר מעכשיו קנה. ובהלכה י"ג כתב אסמכתא שקנו מידו בבית דין חשוב הרי זה קנה והוא שיתפוס זכיותיו בבית דין והוא שלא יהי' אנוס עיין בהג"ה שכ' דעת הרמב"ם דזה אינו אלא במתפיס זכיותיו לבית דין שאינו מקנה אותן מדעתו אלא הם קובעין לו זמן וכדי לכפותו דלא לשתמיט קונין מידו ובעינן בית דין חשוב דהוי כעין הפקעת ממון וכו' אבל בשאר דברים שאין מתכסיסי הדין (אין) בית דין חשוב לא מעלה ולא מוריד וכו'. ומדברי כ"מ דמצינן לומר דדעת הרמב"ם בכל הדברים מהני בית דין חשוב ע"ש. ובהלכה י"ח כ' כשהיו חכמי הספרד רוצים להקנות באסמכת' כך היו עושין קונין מזה שהוא חייב לזה ק' דינרין ואחר שחייב עצמו קונין מבעל חובו שכל זמן שיהי' כך או שיעשה כך הרי החוב זה מחול לו מעכשיו ואם לא יהי' וכו' הריני תובעו בממון שחייב עצמו בו ועל דרך זה היו עושין בכל תנאים שבין אדם לאשתו בשידוכין וכו' כתב כ"מ כיון דתנאי במעכשיו מסלק האסמכת' למה הוזקקו לעשות התנאי במחול לך ע"ש ותירץ משנה למלך בשם מהר"א ראזאזיס דאם בדרך חיוב אם אעשה כך או לא אעשה אם נאנס המתחייב נפטר מחיובו וכו' אבל כשהחיוב הוא מוחלט וקונים מזה שאם יהי' כך החוב מחול מעכשיו כל שלא נתקיים התנאי אף שנאנס הלה חייב ליתן שזה לא מחל אלא ע"מ שיתקיים כיון דבדידיה תליא מילתא עכ"ל:
[יב.] ובפ' ח' משכירות כתב הרמב"ם המקבל שדה מחבירו וכו' והובירה שמין אותו וכו' שכך כתב אם אוביר אשלם במיטבא ומפני מה חייב לשלם מפני שלא פסק על עצמו דבר קצוב כדי שנאמר הרי הוא כאסמכת' אלא התנה שישלם במיטבא ולפיכך גמר ושעבד עצמו אבל אם אמר אם אוביר אתן לך ק' דינרין הרי זה אסמכתא ואינו חייב לשלם אלא נותן כפי מה שראוי לעשות: [יג.] ובפ' כ"ה ממלוה כתב ראובן שמכר שדה לשמעון ובא לוי וקבל אחריות עליו לא נשתעבד לוי שזה אסמכת' היא ואם קנו מידו שהוא ערב לשלם דמי מכר זה בכל עת שירצה שיתבענו לשמעון הזה חייב וכזה הורו רבותי. כתב הראב"ד שיבוש הוא שאם אמר בשעת מתן מעות משתעבד ואין בערבות משום אסמכת'. כתב הרב המגיד נר' בדעת רבינו שערבות כיוצא בזה אינו כשאר ערבות שהוא על דעת שהמעות יגבה או מן הלוה או מן הערב. אבל ערבות דמכר כשנותנין המעות על דעת להשתקע נותנין ואין האחריות על הדמים אלא על הקרקע אם יטרפוה ממנו וכו' ואינו כערב דהלואה שהמלוה מוציא מתחת ידו וכאן הלוקח מחזיק בקרקע ואין לומר כאן על אמונתו הלוהו עכ"ל ה"ה. ועוד כתב הרמב"ם וכן הערב או הקבלן שחייבו עצמן על תנאי אע"פ שקנו מידו לא נשתעבד מפני שהוא אסמכת' כיצד כגון שאומר לו תן לו ואני אתן לך אם יהי' כך וכך או אם לא יהי' שכל התולה שעבוד שאינו חייב לו באם יהי' לא גמר והקנה קנין שלם לפיכך לא נשתעבד (דרמב"ם סובר אפי' בקנין יש בו אסמכת'):
[יד.] ובפ' ד' מחמץ כתב הרמב"ם ישראל שהרהין חמצו אצל האינו ישראל אם אמר לא אם לא הבאתי לך מעות מכאן ועד יום פלוני קנה חמץ זה מעכשיו הרי זה אינו ברשות ישראל ואותו חמץ מותר לאחר פסח והוא שיהי' אותו זמן שקבע לו קודם הפסח וכו'. כתב הראב"ד לא נהירא אלא אפי' לא הגיע זמנו עד לאחר פסח אינו עובר עליו ואם הגיע זמנו קודם פסח אפי' לא אמר מעכשיו קנאו שאין דין אסמכת' לאינו ישראל עכ"ל (עיין במגן אברהם סי' תמ"א. וע' בטור ח"מ סי' ר"ז שהקשה על רמב"ם למה לא חילק בדיני אסמכת' בין היכא שהוא בידו או לא. ובית יוסף שם הקשה לדעתו דסובר כל שאין מחזיקו עכשיו בדבר איכ' אסמכת' קשה הא בגיטין אף שעדיין לא נתן גט כגון שאמר כתבו גט וכו' אם לא באתי מהני. י"ל לדעתו כמ"ש תלמידי רשב"א כיון דהוי מילי דקפיד וכו'):
[טו.] וש"ע ח"מ סי' ר"ז פסק כרמב"ם דמעכשיו מסלק האסמכת' וגם במה שיש ביד חברו נמי מהני. ורמ"א מביא יש חולקין ע"ש. עוד כתב המחבר אם כתב בשטר דלא כאסמכת' ובאמת הוא אסמכתא אין זה מוציא מידי אסמכת' (הרא"ם) וכתב רמ"א כן נר' לדון אע"פ שי"ח (רי"ו בשם גאון). ועוד כתב בשם רשב"א דאם השלישו משכנות זה כנגד זה כמשפטי כותים ובשטרותיהם קנה משום דינא דמלכותא. ואם צוה לכתוב בשטר שקנו מידו בבית דין חשוב אע"פ שלא קנו ממנו מהני דהודאת בעל דין וכו' ואפי' לא אמר בפירוש אלא צוה לכתוב שטר חוב מהני כאלו פי' בהדיא. וכן אם כתב בשטר שקבל עליו בח"ח ובשד"א נמי מהני ורמ"א כתב שם בשם הרשב"א ולא מקרי אסמכת' אלא כשעיקר הדבר תולה בתנאי אבל מי שחייב עצמו לחברו ואומר אם יהי' בחיים יתן לו ואם לאו יתן ליורשיו לא מקרי אסמכתא דהא עכ"פ מחויב ליתן לו וכן כיוצא בזה. עוד כתב המחבר בשם המרדכי ובשם הגמ"יי דנדר ושבועה ות"כ מהני אפי' באסמכתא דרובן ע"י דאי אם יהיה אלקים עמדי וכו'. (וע' בסמ"ע שם):
[טז.] כ' רשב"א בתשו' שאם התנה שיפרע קנס חציו לבנין העיר אם יעבור על הדבר וחציו לחברו ועבר א' מהם וכיון שנתן משכון ביד האומנים (אינם ישראלים) ויודע באמת שיפר חלק בנין העיר ולא ינצל מצד אסמכתא א"כ בדוקא התנה. ואין לומר שבמחצית התנה בדוקא והמחצית האחר אסמכתא שבדיבור א' אמרם ואין דיבור א' מתחלק לשנים ועוד שכל מעכשיו אין בו אסמכת' ועוד למקצת גדולי רבותי שאין אסמכת' אם תולה בדעת אחרים עכ"ל. ומהאי תשובה השיג המ"ל בפ' י"א ממכירה על מהר"ם פאדווה סי' נ'. מי שקנס עצמו אם לא יעשה דבר פלוני במנה. מחציתו לצדקה ומחציתו לכשכנגדו שכ' מהרמ"פ דהקדש קנה משום דאין אסמכתא להקדש וכשנגדו לא קנה משום אסמכת'. ומש"ל פסק אף שכנגדו קנה משום שקנה הצדקה כההיא דרשב"א עכ"ל. (ועיין תשו' הרשב"א הביא ד"מ בי"ד סי' רנ"ח ז"ל בא' שאמר אם ישחוק יתן למלך כך וכך ולהקדש כך וכך הואיל דהוי אסמכתא לגבי הדיוט גם ההקדש לא קנה לכאור' דברי תשו' הרשב"א סותרין זה את זה וצ"ל דבתשובה הראשונ' הוא יודע שצריך החציו ליתן לבנין העיר כיון שנתן הערבון ומתנה בדוקא. אבל הכא דלא נתן ערבון אינו בודאי שצריך לשלם לכך הוא אסמכתא להדיוט א"כ גם הקדש לא קנה. והטעם כתב הט"ז שם שדומה לקני את וחמור דלא קני (צ"ע דהא פסקינן בסי' ר"י דקנה מחצה) יהי' איך שיהי' התשובה האחרונ' מיירי שלא נתן ערבון. (לפי זה לא קשה קושיא מש"ל אמהר"מפ מההיא דרשב"א דמהר"מפ מיירי שלא נתן ערבון אלא בדבור בעלמא ומדמה אותו לקני את וחמור דקנה מחצה ושפיר פסק דהקדש קנה וכשנגדו לא קנה. כן נ"ל):
[יז.] כתב המרדכי סוף פרק שור שנגח ד"וה בשם ר"מ דאסמכתא מועלת בהקדש דאמירה לגבוה כמסיר' להדיוט היינו כמסירה המועלת בהדיוט ולא תימא מסירה סתם דהא אי מסר להדיוט לא מהני באסמכתא וכ"פ ר"מ דברי שכיב מרע כמסורין פי' כמסירה המועלת בכל מקום באיזה צד שתועיל שהרי כל דברי שכיב מרע מחמת מיתה אסמכתא היא אם ימות תנו ואפ"ה היכא דמת קנה עכ"ל. וכ"כ בית יוסף בי"ד סי' רנ"ח בשם תשו' הרא"ש דאמירה לגבוה הוי ככל יפוי כח שיוכל הדיוט לקנות. אבל בהג"א פרק זה בורר כתב ואותן אנשים שנדרו כך וכך לצדקה אם ישתקו פטורין מליתן כיון דגבי הדיוט הוי אסמכתא ה"ה גבי צדקה ואע"ג דמקני בדבור כדדרשינן בפ"ק דר"ה בפיך זו צדקה מ"מ לא עדיפא אמירה דגבוה ממסירה דהדיוט עכ"ל. ובכתבי מהרא"י הסכים לדעת הר"מ דמהני אסמכתא לצדקה ולהקדש. כ' עוד ב"י בי"ד סי' רנ"ח בשם תשו' הרד"ך דאסמכתא שייכא נמי בדבר מצוה. ויש ג' חילוקים בדבר א' מהם התנה לדבר רשות כגון שאמר אם לא אלך למקום פלוני אשב בתענית או אתן כך לצדקה הוי אסמכתא כיון שהליכה הית' לדבר רשות. ב' אם התנה לדבר מצוה לזרז עצמו אם לא אעשה מצוה פלונית אתן כך לצדקה מועיל ולא הוי אסמכתא. ג' אם התנה להציל עצמו מצרה כגון יעקב אם יהי' וכו' לא הוי אסמכת' עכ"ל. וע' בש"ע י"ד סי' רנ"ח מדינים אלו:
[יח.] בפ' י"א מהל' מכירה נסתפק השער המלך אם נאמר במתנה על תנאי דשלעבר דין אסמכתא כגון אם הלך פלוני למקום פלוני אתן לך כך וכך וכו' ונראה שדין זה תלוי אי במעכשיו אין בו אסמכת' א"כ כל שהתנה בתנאי דשל עבר הרי הקנה לו מעכשיו שהרי מאות' שעה קנוי לו אם היה אותו מעשה. וא"כ לדעת הרמב"ם מהני ולדעת החולקין לא מהני. אמנם מצאתי להרב לחם רב סי' קפ"ב שסובר אפי' לדעת מי שאמר מעכשיו מבטל אסמכתא יש בתנאי שלעבר דין אסמכת' והוא תמוה בעיני שהרי כל תנאי שלעבר הרי הוא קנוי לו מעכשיו וצ"ע עכ"ל. וע' סי' שכ"ח וס"ל ושל"א בח"מ לענין אסמכתא בערבות וע' ח"מ ש"א בש"כ ס"ק ז' שכ' על הא דכ' הר"ן בכתובות פ' הנושא דלדעת הרמב"ם האומר חייב אני לך מנה ואמר אתם עדי יכול לחייב עצמו אע"פ שאינו חייב לו לא הוצרך לאוקמי הא דמתנה ש"ש להיות כשואל בקנו מידו (כדאיתא ב"מ צ"ד) אלא אפי' באתם עדי מהני. וכ' הש"כ דלא דמי דדוקא התם שמתחייב עצמו בלי ספק משא"כ בשומר שאינו מתחייב מיד רק אם יאבד ודמי לערב שכ' הר"ן גופא דדמי לאסמכתא ולא מהני אתם עידי רק בקנין עכ"ל: