כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות א (כלל כב) איסורין מצטרפין או לא
[א.] ערלה פ"ב התרומה ותרומת מעשר של ודאי ות"מ של דמאי וחלה ובכורים עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה (משום דשם תרומה לכולם דחלה ובכורים נמי אקרי תרומ' ובהא כ"ע מודים דמצטרפין דשם אחד נינהו ואם נפלה סאה אחת מכלן לפחות ממאה חולין מקדשתן. ברטנורה) הערלה וכלאי כרם עולין באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה (ערלה וכלאים מעורבין יחד שנפלו לתוך היתר מצטרפין לאסור ביבש עד מאתים ובלח בקדירה בנ"ט. ברטנורה. וכ' תי"ט משום דאי לא מעורבין הא תנן במשנה ג' דמעלין והתם בנפלו זה אחר זה) ר"ש אומר אינן מצטרפין (אפי' לאסור הקדרה בנ"ט כיון דשני שמות נינהו אלא אם יש בקדרה לבטל טעם הערלה בפני עצמן וטעם כלאי כרם בפני עצמן הכל מותר ברטנורה) ר' אליעזר אומר מצטרפין בנ"ט (שצריך בקדרה בלח כדי לבטל טעם שתיהן יחד) אבל לא לאסור (ביבש שא"צ שיהא בהיתר מאתים כנגד שתיהן. ברטנורה). ורמב"ם בפירוש המשנה פי' וז"ל ואם מצטרפין זע"ז ג' מחלוקות. ת"ק אומר מצטרפין בין להיתר בין לאיסור הוא שיהא חלק א' מכולם נופלת בפחות ממאתים חלקים יאסר הכל. ולהיתר הוא שיהא חלק א' מכולם ג"כ נופל בר' חלקים ויהיו אותן הר' חלקים על דרך הדמיון ממין הערלה בלבד לא ממין כלאי כרם ולולי חלק הערלה שנתערב בכלאי הכרם היינו משערין הכל בנותן טעם לפי שהוא מין בשא"מ ואם הי' נותן חלק כלאי כרם טעם בר' חלקים יהי' נאסר הכל מפני הטעם ואפי' הי' אותו חלק פחות ממאתים כמו שיתבאר אבל מפני הערלה שנצטרפה לכלאי כרם והוא ממין הר' חלקים נחשוב כאלו הכל מין במינו ויעלה בא' ומאתים ור"ש אומר אין מצטרפין לא לאיסור ולא להיתר כמו שבארנו. ור"א אומר מצטרפין בנ"ט ענינו שלא יאסרו בנ"ט שזה להיתר כמו שנתנו הדמיון אבל לא לאסור בר' ואם נפל ליטרא יין חציו ערלה וחציו כלאים בפחות מר' ליטרות יין מותר לא אסור אותו המעורב כלל לפי שאנו לא נחשוב אותו היין האסור ליטרא אלא חצי ליטרא לפי שלא נאמר שהן מצטרפין לאיסור. והלכה כת"ק עכ"ל. ור"ש בפירושו כ' ומצטרפין זע"ז בין לאיסור בין ליתן טעם מדפליג ר"א ואמר בנ"ט אבל לא לאסור. ולאסור היינו כדקאמר בירושלמי דאמר ר' אבהו בשם ר"י בשם ר"מ כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהן בכזית משום לא תאכל כל תועבה וכו' אי נמי לאסור כגון ענבים דערלה וכלאי כרם שנפלו בענבים דהיתר לפחות ממאתים ולחד מינייהו איכא מאתים ובנותן טעם כגון יין של ערלה וכלאי כרם שנפלו לתבשיל מצטרפין לאסור בנ"ט אע"פ שיש בו לעלות באחד ומאתים. רש"א אין מצטרפין (אפי' לאסור הקדרה בנ"ט) מפני שהן ב' שמות ומתני' דהכא מייתי בע"א ומיירי לאסור אחריני. ומתני' דמעילה וכו' לא מיירי כלל לאסור אחריני אלא בצירוף לענין עצמו ולכן אמרי' שם לר"ש תני אין צריך לצרף משום דס"ל כ"ש למכות עכ"ל:
[ב.] שם משנה י' תבלין שנים ושלשה שמות ממין א' או ממין שלשה אסור ומצטרפין. רש"א שנים ושלשה שמות ממין א' או שני מינין אינן מצטרפין כתב הרמב"ם בפירושו וז"ל. ב' או ג' שמות מתבלין והן כולן מין א' כגון הסם הנקרא בערבי קאקל' שיש ממנה גדולה וקטנה ופלפל שיש ממנו לבן ושחור או שיהיו ג' מינים אלא שיש להם שם א' כמיני הכרפס שהם מינים הרבה משונים ולהם שם א' ר"ל שכל מיני כרפס נקראין כרפס וכו' וזהו ענין אמרם או שלשה ענינו אף שלשה מינים משם אחד כל מה שיהי' בזה הדרך מכלאי כרם או ערלה או תרומה ונתבל בכל נאסר אותו דבר שנתבל בהם אע"פ שאין באחד מהם לבדו כדי לתבל וזהו אמרם שמצטרפין אלו לאלו לאסור מה שנתבל וכו' וכל דבר שמתבלין בו התבשיל כגון השומים והבצלים והשמן והחומץ והיין כולם נקראין תבלין כשאדם מתכוין לתבל בהם או בזולתם קדרתו עכ"ל. ור"ש כתב בשם ר"ת דשמות היינו איסורין ג' שמות ממין א' כגון פלפלין דערלה ודאשרה ודעיר הנדחת וכו' דג' עניינים איסור קרוי ג' שמות וכו'. ורש"י בשבת פ"ט מפרש כפירוש הרמב"ם ותוס' שם פירש כר"ת. וכתב התם תוס' לכאור' נראה מדתנן אסורין ומצטרפין היינו לאסור את הקדרה ומצטרפין למלקות ואע"ג דלענין חיוב חטאת אמרי' לקמן ע"א חלב פיגול ונותר אין מצטרפין. למלקות מצטרפין. ובע"א ס"ו דאמר אביי מנא אמינ' לה דבתר טעמא אזלינן דתנן תבלין וכו' אא"ב בתר טעמ' כולהו חד טעמ' אא"א בתר שמא האי שמא לחוד וכו' ורבא אמר הא מני ר"מ דכל איסורין מצטרפין וכו' משמע דלאביי אתי' אפי' כרבנן דר"מ אע"ג דע"כ פליגי עליה לענין מלקות סבר אביי דלא פליגי אלא בב' מינים [כלומר ב' איסורים וב' מינים] אבל ב' איסורין ומין א' לא. והא דאמר ר"ל הפגול והנותר וכו' שבללן ואכלן פטור ולמלקות איירי דבטמ' לא שייך חטאת וכו' ודמבטלין זא"ז משמע דשני איסורין לרבנן דר"מ אין מצטרפין. צ"ל דאע"פ שמבטלין זא"ז כשבללן. מצטרפין הן למלקות (והיינו בדלא מערב) וכן מוכח במעילה (יז) הפגול והנותר והטמ' מצטרפין. ומוכח דלאכילה אמר וכו' והא דאצריך קרא דלאכילה מצטרפין מלא יאכל כי קדש הם וכו' כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו. פי' מדנאמרו בלאו א' מצטרפין. לא אצטרך אלא לר' שמעון דאמר ב' שמות אין מצטרפין ובקדש מודה משום קרא דר"א דכל שבקדש פסול וכו' אבל לרבנן אפי' בעלמ' מצטרפין. והא דתנן הערלה וכלאי כרם מצטרפין אתי שפיר כרבנן אליב' דאביי. מיהו לפ"ז מצטרפין דריש' לא הוי פירושו כמו אין מצטרפין דר"ש דצירוף לר"ש היינו לאסור דאי למלקות הא אית לי' כ"ש למלקות. ור"ת מפרש דאסורה ומצטרפת הכל מייר' להצטרף לאסור את הקדר' ולא למלקות. א"נ אסורין בנ"ט ומצטרפין ביבש בלא נ"ט והשת' הוי מצטרפין דריש' כמו אין מצטרפין דר"ש עכ"ל:
[ג.] ע"א דף ס"ו אמר אביי מנא אמינ' לה דבתר טעמ' אזלינן (לענין מין במינו) דתנן תבלין ב' וג' שמות וכו' ואמר חזקיה הכא במיני מתיקה עסקינן (שכולן טעמן מתוק ומש"ה מצטרפין דטעמן שוה למתק בהן הקדרה) הואיל וראוין למתק בהן את הקדרה. אא"ב בתר טעמ' כול' חד טעמ' אא"א בתר שמא האי שמא לחוד וכו'. ורבא אמר לך הא מני ר"מ דתני' ר' יהודה (צ"ל ר' יוחנן וכך הוא בירושלמי) משום ר"מ אומר מנין לכל האיסורין שבתורה שמצטרפין זע"ז שנאמר לא תאכל כל תועבה (ואע"ג דלא שוי לא בשמ' ולא בטעמא קאמר דמצטרפין ודחזקי' לית'). כ' תוס' לרבא נמי דמוקי לה כר"מ אית' לדחזקיה ואע"ג דאמר ר"מ כל איסורין מצטרפין ואפי' בלאו מיני מתיקה משום דדריש כל שתעבתי ה"מ כשהאיסורין בעין ואז ודאי מצטרפין חצי זית מזה וחצי זית מזה לחייב אפי' אינן שווין במתיקה אבל כשהם מעורבין בתבשיל כי ההי' דתבלין דמתבטל בהם הקדרה אפי' ר"מ מודה דדוקא במיני מתיקה מצטרפין כיון שהם שוין למתק אבל אם אינן שוין במיני מתיקה לא מצטרפין כיון שאינם שוין בנתינת טעם שזה בא למתק וזה לחזק עכ"ל. ועוד כ' תוס' הא דתנן אסורין ומצטרפין פי' בשם רשב"ם אסורין בנ"ט ומצטרפין ביבש וא"ת וליתני מצטרפין לחוד. וי"ל דאי הוי תני הכי ה"א דר"ש דפליג בסיפ' בתרווייהו פליג בין להצטרף לנ"ט בקדרה בין להעלות באחד ומאתים מש"ה תני תרווייהו לאשמעינן דר"ש לא פליג בנ"ט לקדר' אלא מודה דמצטרפין (ודלא כפירוש הרא"ש במתני' דלעיל). ועוד כ' על הא דאמר ר"מ כל שתעבתי וכו'. ואפי' למ"ד לאו שבכללות אין לוקין ה"מ כגון עלין ולולבין דמפקי מכל אשר יעשה מגפן היין וכו' אבל היכא דאיסור מפורש כל אחד לבדו כגון בכל איסורי דעלמא אי חזי' מהכא דמצטרפי לא חשיב לאו שבכללות עכ"ל: [ד.] מעילה י"ז ע"ב מתני' הפגול והנותר אין מצטרפין מפני שהם שני שמות. וגמ'] אמר רב יהודה אמר שמואל ל"ש אלא לטומאת הידים דמדרבנן הוא אבל לאכיל' מצטרפין דתניא ר"א אומר לא יאכל כי קדש הוא כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו. וכ' רש"י אבל לענין אכילה וכו' דאי איכ' פחות מכזית פגול ונותר משלימו לכזית ואכלו חייבין עליו משום פגול וכן אי הוי רוב דנותר ופגול משלימו לכזית ואכלו חייב עליו משום נותר. ואמר לי רבי דאי הוי חצי זית מזה וחצי זית מזה מצטרפין זה עם זה לחייב עליו משום נותר ומשום פגול (וכ' תוי"ט לא לחייבו שתים דא"כ אתה מחייבו על חצי שיעור אלא על איזה מהן שהותרה חייב אחת עכ"ל. ולי צ"ע על רש"י שכתב אם רוב מן הפגול חייב משום פגול וא"כ אם אכל חצי זית מזה וכו' לפי מה שפי' תוסי"ט דתליא אאיזה התרו בו ואההוא מחייב. למה חייב הא אי אפשר לצמצם דלמא פגול היא רוב אם התרו בו משום נותר. ואם התרו בו משום פגול דלמא נותר הוא רוב. ואפשר דס"ל דבידי אדם אפשר לצמצם). ובדף י"ח תנן הערלה וכלאי כרם מצטרפין זע"ז רש"א אין מצטרפין. גמ'] תני א"צ לצרף דר"ש אית ליה כ"ש למכות. ועוד תנן כל הנבלות מצטרפין זע"ז. ועוד איתא בהא פירקא כמה דברים דמצטרפין ע"ש:
[פסק]:
[ה.] בפ"ד ממאכלות כתב הרמב"ם כל איסורין שבתורה אין מצטרפין זע"ז חוץ מאיסורי נזיר כמו שיתבאר שם (כדאיתא נזיר ל"ז ב' מכל אשר יעשה מגפן היין לימד על איסורי נזיר שמצטרפים זה עם זה. ולר"ש דלא בעי צירוף האי מכל אשר יעשה וכו' מאי עביד ליה לימד שאינו נזיר עד שיזיר מכולן. ע"כ. ומשמע מהכא לר"מ דס"ל דכל איסורין שבתורה מצטרפין מלא תאכל כל תועבה ולא אצטריך קרא דנזיר לצירוף ע"כ נמי ס"ל כר"ש עד שיזיר מכלן א"כ קשה מיין ושכר גבי נזיר למה לי כדמקשה הש"ס בנזיר ג' ב' אליביה דר"ש ולא שייך תירוצ' דש"ס דהא ר"מ ס"ל איסור חל על איסור בכולל ונזיר הוי כולל וחל אפי' אם אמר בראשונה שבוע' שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר נמי חל לדעת ר"י בתוס' שבועות כ"ג וכמו שמפ' בש"ך סי' רל"ו. ותירוץ שני דש"ס נמי לא יצדק לר"מ כיון דסבר אחע"א ע"ש אמנם כד דייקינן לא מוכח מידי דאפשר לומר דאיסורי נזיר אינן בכלל תועבה דהא לא אסר השם על האדם אלא הוא בדא האיסור מלבו. א"כ אין הדבר בעצמו מתועב. וכמדומה לי שראיתי סברא זאת באיזה ספר. וא"כ אף ר"מ יוכל לסבור כרבנן דר"ש דאפי' לא נזר אלא באחת מהן הוי נזיר) לפיכך הלוקח מעט חלב ומעט דם ומעט בשר בהמה טמאה וכו' וכיוצא בו משאר האיסורין וצירף מן הכל כזית ואכלו אינו לוקה ודינו כדין חצי שיעור. כל הנבלות מצטרפין זו עם זו ונבלה מצטרפת עם הטרפה וכן כל בהמה וחיה הטמאין מצטרפין וכו' אבל בשר נבלה עם בשר בהמה טמאה אין מצטרפין כיצד הלוקח מנבלת השור ונבלת הצבי ונבלת התרנגול וקבץ מן הכל כזית ואכלו לוקה וכן אם קבץ חצי זית מנבלת בהמה טהור' וחצי זית מן הטרפה או חצי זית מנבלה וחצי זית מבשר מן החי מן הטהורה לוקה וכן בשר הגמל והחזיר וארנבת שקבץ מכולם כזית ואכלו לוקה אבל אם צירף חצי זית מנבלת השור וחצי זית מבשר הגמל אין מצטרפין. וכן בהמה ועוף טמא או דג טמא אין בשר שניהם מצטרף לפי שהן ב' שמות שהרי כל א' מהן בלאו בפני עצמו. אבל כל העופות הטמאים מצטרפין וכו' זה הכלל כל האיסורין בלאו אחד מצטרפין. בשני לאוין אין מצטרפין חוץ מנבלה וטרפה הואיל והטרפה תחלת נבלה היא. כתב הרב המגיד וחילוק הלאוין שכתב רבינו מתבאר שם שאמרו בגמרא שהפגול והנותר מצטרפין לענין אכילה לפי שבאו בלאו א' דתניא לא יאכל כי קדש וכו'. כתב הראב"ד על הא דכ' רבינו ובשר נבלה ובשר טמאה אין מצטרפין וכו' פלוגתא היא במעילה ורב ורב אסי הוא דאמרי הכי אבל לוי פליג עלייהו וברייתא מסייע ללוי דמצטרפי עכ"ל. (הראב"ד מפ' כתוס' דאף אי לוי סבר אין אחע"א מ"מ נבלה חל אטמא' וא"כ הוי חצי זית טמאה נמי אסורה משום נבלה והוי משם א'. ורמב"ם מפ' כרש"י דס"ל ללוי אחע"א ולא קי"ל הכי. אבל אליבא דכ"ע להרמב"ם והראב"ד חין ב' שמות מצטרפין) ובפ' י"ד כ' כבר בארנו שכל איסורין שבתורה אין מצטרפין זע"ז לכזית חוץ מבשר נבלה עם בשר טרפה ואיסורי נזיר וחמש' מיני תבואה וקמחין שלהן ובצקות שלהן הכל מצטרפין לכזית בין לאיסור חמץ בפסח בין לאיסור חדש מלפני עומר בין לאיסור מעשר שני ותרומות. (כדאיתא מתני' פ"ח דחלה) יראה לי שכל החייב בתרומה ומעשרות מצטרף לכזית בטבל. מפני שהוא שם אחד הא למה זה דומה לנבלת השור ונבלת השה וכו' שהן מצטרפין לכזית. וכ' הראב"ד בעינן טעמן שוה כדאמרי' בעלמ' ג' שמות והן מין אחד ג' מינין והן שם אחד אסו' ומצטרפין. ובירושלמי ניחא ג' שמות ג' מינים וכו' אמר חזקיה במיני מתיק' אלמא אפילו באיסור א' דהיינו שם א' בעינן טעם אחד והני שבעה מיני טבל לאו חד טעמא נינהו עכ"ל. (ורמב"ם סובר דלא שייך אם אוכל בעין לומר שלא יצורף מפני שנוי טעמים והתם מיירי בתערובות שייך לומר כיון שלא נתן טעם בהיתר נתבטל ולא איירי למלקות כמו שפי' ר"ת דאסור ומצטרפין הכל מיירי לאסור הקדרה). ובפ' ט"ו כ' הרמב"ם הערלה וכלאי כרם עולין באחד ומצטרפין זע"ז וא"צ להרים כיצד רביעית יין של ערלה או כלאי כרם או שהיתה רביעית מצטרפת משניהם שנפל' לתוך מאתים רביעית הכל מותר וכו' נפלה לפחות ממאתים הכל אסור בהנייה (צ"ל אע"ג דשני שמות אין מצטרפין למלקות אבל לאסור אם הם מין אחד מצטרפין כיון דמ"מ כל א' בפני עצמו אסור משום חצי שיעור. אך קשה דרמב"ם מפרש ע"כ מתני' לענין לאסור א"כ מתני' דמעילה דתני נמי הערל' וכלאי כרם מצטרפין והתם אי אפשר לומר לאסור מדקאמ' ר"ש אין מצטרפין ופריך הש"ס ומי בעי צירוף בלא זה הייתי מפרש דת"ק ס"ל כר"מ דכל איסורין מצטרפין והא דנקט ערלה וכלאי כרם דוקא י"ל דסובר דמצטרפין בכל אופן הן אם הם בעין וללקות הן בתערובות ולאסור לפ"ז לא מצי למתני כל איסורין מצטרפין תינח אם הם בעין אבל לאסור התערובות אם אינן שוין בטעמן ודאי לא מצטרפי לאסור למשל חצי זית ערלה וחצי זית נבלה איך שייך לומר דיצטרפו לאסור לכן נקט ערלה וכו' דשני איסורין ושני שמות אך הם ממין א' כגון יין ערלה ויין כלאי כרם יכולין להצטרף נמי בתערובות ור"ש אמר אין מצטרפין פי' לא לאסור ולא למלקות כמו מצטרפין דת"ק לכן פריך שפיר ומי בעי צירוף אבל הרמב"ם מפ' מתני' דמעילה בפי' המשניות נמי לאסור בלבד א"כ מאי פריך על ר"ש ומי בעי צירוף). (וע' בש"ע י"ד סי' צ"ח וש"ך ס"ק ל"ד. בסי' צ"ט ש"ך ס"ק כ"א ובתבואת שור סי' ל"ג אות ח' מה שכתב על הא דכתב הב"ח דנפקא מיניה בין נבלה לטרפה לענין ב' זיתים דסוף סי' צ"ח. וע' בפר"ח י"ד סי' ל"ג ס"ק ה' שכ' האי נפקותא אינה מכוונת שהרי בההיא דסי' צ"ח יהיב הרא"ש טעמא דטעם דם וחלב אינם שוין וא"כ כאן שהכל טעם א' איך יהיו מתבטלין ב' זיתים. וע' ב"י י"ד סוף סי' צ"ח מה שכתב בשם רשב"א וראב"ד: