כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות א (כלל כא) איסורין מבטלין זה את זה או לא
[א.] זבחים דף ע"ח אמר ריש לקיש הפגול והנותר והטמ' שבללן זה בזה ואכלן פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חברו ויבטלנו כשהוא לועס אותה בפיו נבלל מין לתוך חברו מיעוטו של זה ברובו של זה ובטל המיעוט ברוב והבטל בכל מין נוסף על המבטל ונקרא בשמו ונגרע במינו ואי אפשר לכוון שלא יהא ממין האחד בטל בחברו יותר ממה שבטל ממין חברו בו ונמצ' שאין באותו כשיעור דבציר לי' שיעורי' וכו') (ש"מ תלת ש"מ איסורין מבטלין זה את זה (כי היכי דהיתר מבטל איסור ולא אמרי' איסור' לא מבטל איסור'). כ' תוס' והא דתנן מעילה י"ו הפגול והנותר מצטרפין לענין אכילה התם בדלא מערב והכא דמערב אי נמי הכא ללקות משום פגול והתם לעבור משום כל שבקדש פסול עכ"ל. ובדף מ"ט איתא ופליגא דר' אלעזר (הא דר"ל) דאמר ר"א כשם שאין מצות מבטלות זא"ז כך אין איסורין מבטלין זא"ז. (וע' שם דלפי הס"ד מיירי ר"ל במין בשא"מ למסקנ' מיירי במין במינו):
[ב.] ערלה פ"ב משנה ב' התרומה מעלה את הערל' וערל' את התרומה (וצ"ל לר"א דסבר אין איסורין מבטלין דשאני התם דבלאו הכי בטיל מהתורה בהיתר אלא דרבנן אסרוהו עד ק' או ר' לכן מהני. ועוד יש לחלק בענין אחר עיין לקמן). כ' הרמב"ם בפי' המשנה הא דתרומה מעלה את הערל' דהיינו כשנפלה התרומה לצ"ט חולין ואח"כ נפל חצי סאה ערלה או כלאים אין כאן איסור ערלה וכו' שהרי ערלה במאתים ואע"פ שמקצת ממאתים תרומה. ועל ערלה מעלה את התרומה כ' שנפלו ק' סאין ערלה לכ' אלף חולין ואח"כ נפל לכל ק' וק' סאה תרומה הכל מותר ואע"פ שמקצת הק' המעלין אותו ערלה. וכן הערלה את כלאי כרם שכיון שבטל האיסור שנפל תחלה נעשו הכל כחולין המותרין עכ"ל. והרא"ש בפי' המשניות מקשה עליו מירושלמי אמר ר"א לא לתוך ר' אלא לתוך קצ"ט (ור"ש כ' שטעות סופר הוא דא"כ כבר נאסר מחמת ערלה) אלמא אע"פ שלא נתבטל האיסור מעל'. ועוד תימא דעל ריש' התרומה מעלה את הערלה פירש כמו שאמר ר"א בירושלמי ובסיפ' לא חש לדברי ר"א ופי' על דרך אחרת פכ"ל:
[פסק]:
[ג.] בפי"ח מפסולי מוקדשין כ' הרמב"ם פגול נותר וטמא שבללן זה בזה אכלן חייב אע"פ שריבה מין על חברו אינו מבטלו שאין איסורין מבטלין זא"ז. כתב כ"מ פסק כר"א דבירושלמי פ"ק דחלה אפלגו ר"י ור"ל. ור' יוחנן כר"א עכ"ל. ובפי' י"ו ממאכלות כ' כמתני' דערל' ופי' כמו שפי' במשנה ע"ש:
[ד.] כתב בתשובת הרא"ש כלל כ' אם נפל כזית חלב לתוך כ"ט זיתים היתר ובקדרה אחרת היו שלשים היתר ונשל בו כזית דם ואח"כ נתערבו יחד הכל מותר איבעית אימא סברא דכל איסור בטל אם אינו יכול לתת טעם בהיתר וטעם דם וחלב אינו שוה ודכוותיה אמרי' הפגול והנותר שבללן ש"מ איסורין מבטלין. והשתא אפי' דבר שבטל ברוב איסור מבטל איסור כש"כ דבר שאוסר בנתינת טעם. ואיבעית אימא מתני' הערלה מעלה את הכלאים וקאמר בירושלמי לאו דוקא מאתים אלא קצ"ט דאלו מאתים ממש כבר נתבטלה הסאה שנפלה ולא בעי צירוף (פי' אע"ג שבעת שנפל האיסור השני עדיין לא נתבטל איסור הראשון אפ"ה איסור הראשון מבטל השני והשני את הראשון בתערובות אחד וכ"כ ברטנורה) עכ"ל. וטור י"ד סי' צ"ח פסק כן. וגם שם פסק כר"ל דפגול ונותר מבטלין זא"ז. וש"ע שם פסק נמי כההיא דתשובת הרא"ש והקשו האחרונים הא הרמב"ם פ' כר"א דאין איסורין מבטלין ולמה הביאו נמי בש"ע. ובכה"ג בהגהות ב"י כ' דרמב"ם מודה לדינו של הרא"ש ומטעם הסברא שכתב הרא"ש כיון דאין נותן טעם בהיתר בטל אע"פ שסמך הרא"ש אמימרא דר"ל מ"מ הרמב"ם מודה בדין זה עכ"ל. (ועיין בפסחים קט"ו דמשמע מתוס' הא דפליגי רבנן אהלל דאפי' זה בפני עצמו גבי פסח מצה מרור נמי יצא. ואם כרך בדיעבד יצא אבל בשאר מצות ס"ל לרבנן דמבטלות זא"ז וא"כ אפשר לומר דס"ל לאותן רבנן דאיסורין נמי מבטלין זה את זה לפ"ז איכא פלוגתא דתנאי בזה ומצינן לאוקמי מתני' דערלה כרבנן דהלל ור"א דמפרש מתני' אפי' לקצ"ט רוצה לאוקמי אפי' כרבנן דהלל והוא פסק כהלל והנה הרמב"ם דפסק כר"א צריך לאוקמי מתני' דערלה כשהאיסור כבר נתבטל ועיין תוס' מנחות כ"ב ב' שמקשו למה לי להא דאין עולין מבטלין תיפוק לי' דמצות אין מבטלות וכו' ואי אמרי' כדעת תוס' (פסחים קט"ו) דבעלמא סברי רבנן דמבטלות דלמא רבנן דהתם דהלל ולא מקשו מידי וצ"ע):