אור ברסלב
כסף נבחר חלק א אות א (כלל כ) אין לא ראינו ראיה

כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות א (כלל כ) אין לא ראינו ראיה

אות א (כלל יט) אין אדם עושה קנוניא על ההקדש

[א.] זבחים ק"ג ב' מתני' כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם להפשטן אין עורותיהן לכהנים לאחר הפשטן עורותיהן לכהנים אר"ח סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור יוצא לבית השרפה. אמר ר"ע מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טרפה שיאותו הכהנים בעורו. וחכ"א אין לא ראינו ראיה (שמא לא אירע בימיו וכו' ואם אירע ושרפוהו הוא לא ראה) אלא יצא לבית השרפה (וכן הוא בעדיות פ' ב) וכ' בהגהות מרדכי סנהדרין בשם העיטור תנן בעדיות אין לא ראינו ראיה וכו' והיכא דאיכא סהדי ואמרי הוינן תמן ודייקינן במלת' שפיר ולא חזינן קדושין וגירושין צ"ע אי אמרי' כי האי גוונא לא ראינו אין ראי' ומסתברא דלא תנן אין לא ראינו ראיה אלא היכא דאיכא למימר זה ראה וזה לא ראה כגון דדיירי בחצר אחד וכה"ג לאו הכחשה הוא אבל היכא דתרווייהו כהדדי כי אמר אחד לא ראיתי הוי כאלו אמר לחברו לא ראית והוי הכחשה והכי תנן עד א' אומר ראיתי ההורג ואחד אומר לא ראיתי דהוי הכחשה ועורפין [צ"ל דטעות נפל במרדכי דכך איתא במתני' א' אומר לא ראית דהיינו שמכחישו ואמר שא"א לך שראית יען שהיינו בייחד וכיון דאני לא ראיתי אף אתה לא ראית. ולי נר' דאין ראי' מהאי מתניתין דאיכא למימר דאמר לו איך אמרת שראית והלא היינו בפעם ההוא שאתה אומר שראית במקום אחר שלא במקום הרוצח אני ואתה יחד. וא"כ בודאי מכחישו שלא ראה חברו. אבל אם אינו מכחיש ושהי' עמו במקום אחר אלא במקום המעשה ואחד אומר אני לא ראיתי. אפשר לומר שחברו ראה ולא הוי הכחשה וצ"ע]:

[ב.] כתובות דף כ"ג אמרי'. ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא ראינו שנתקדשה וכן בגירושין אע"ג דדיירי בחצר א' כו' אמרי' לא ראינו אינו ראי' ובקדושין אם נשאת תצא בגירושין לכתחלה לא תנשא משום לזות שפתים:

[פסק]:

[ג.] בפ"ה ממעשה הקרבנות ופ' י"ט מפסולי מוקדשין פסק הרמב"ם לא ראינו אינו ראיה וכ"כ בפ"ט מאישות. וכ' מש"ל דר' ירוחם בשם רשב"א כ' דאם היו כולם ביחד במעמד א' כשנתגרשה דאותן שאומרים לא ראינו הוי הכחשה. וע' ריב"ש דמלתא דלא רמי על אינש לא מדכר. ולפ"ז אפי' הי' במעמד אחד לא הוי הכחשה וצ"ע עכ"ל מש"ל. וש"ע אה"ע סי' קנ"ב פסק המחבר סתם. דאינו ראיה ורמ"א כ' וי"א דבמעמד א' הוי הכחשה דכולי האי לא עבדי בצנעה עכ"ל. וע' בית שמואל סי' מ"ז בשם תשובה שער אפרים סימן קי"ב דאין חילוק בין ראי' לשמיעה. ובש"ע ח"מ סי' ל"ז בהג"ה כ' בשם מהרי"ק כל דבר התלוי במנהג העיר לא אמרי' לא ראינו ראי'. כ' הש"ך שם דבזה ישבתי בי"ד שכ' האגור שאין להניח לנשים לשחוט שכבר נהגו. והשיג הב"י עליו דלא ראינו אינה ראי' ואני כתבתי דבמנהג הוי ראי' וכו' ושלטי גבורים ריש פ' הפועלים כ' דמהרי"ק מיירי דוקא כה"ג כגון בדבר שבא לעשותו ונמנעו לעשותו משום המנהג וכולי. ולי נראה דמהרי"ק מיירי שאין יודעין שאירע בימי ראשונים כך מעשה אלא שלא ראינו מעולם מי שהחמיר בדבר וא"כ כיון דמנהג דמסבלי ולא שמענו שמחמיר בדבר הוי לא ראינו ראי' כיון דליכא אחרים דמכחשי להו כן דעת מהרי"ק וכן דעת הרב וכו' אלא ודאי בכל גוונא במנהג הוי ראי' וטעם נכון יש דכיון שמנהג כך והדבר שכיח כן אם הי' הדבר מותר א"א שלא היינו רואין פעם אחד כן נוהגין להתיר אלא ודאי המנהג הוא כן שנהגו לאסור וכן להפך. וא"כ בנשים שלא ראינו שוחטות הוי לא ראינו ראי' עכ"ל. וע' בתומים מ"ש על הש"כ והסכים לב"י. ובש"ע ח"מ סי' כ"ט כ' המחבר אע"ג דלא ראינו אינה ראיה היכא דתרווייהו כי הדדי ואמר האחד לא ראיתי הוי לי' כאומר לחברו לא ראית וה"ל הכחשה. וכ' רמ"א אבל אם אומר העד שפלוני הי' עמו ואותו פלוני אומר שלא הי' עמו אין זה הכחשה דאין עד מדקדק מי הי' עמו בשעת עדות:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה