כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות א (כלל יד) אין ספק מוציא מידי ודאי
[א.] פסחים ט' מתני' אין חוששין שמא גררה חולדה (החמץ) מבית לבית וכו'. גמ'] טעמ' דלא חזינן הא חזינ' דשקיל חיישינן ואמאי נימ' אכלתי' מי לא תנן מדורת הכושים טמאים וכו' וכל מקום שחולדה וחזיר יכולין להלוך שם א"צ בדיקה (לענין נפל משום טומאת כהן) וכו' אמר רבא האי מאי בשלמ' התם אימר הוי אימר לא הוי ואת"ל הוי אימר אכלתי' אבל הכא דודאי דחזינ' דשקל מי יימר דאכלתי' הוי ספק וודאי ואין ספק מוצי' מידי ודאי (אין ספק היתר מוצי' את הבית מידי ודאי איסור). ואין ספק מוצי' מידי ודאי והתני' חבר שמת והניח מגור' מלאה פירות ואפי' הן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנים והא הכא דודאי טבילי וספק מעשרין ואתי ספק ומוציא מידי ודאי (ואתי ספק זה ומוצי' פירות הללו מידי ודאי טבל משום דרוב חברים מעשרין הן מיד) התם ודאי וודאי הוא דודאי מעשרי כדר"ח דאמר חזקה על חבר (כי היכי דפשיט' לן דטבילי ה"נ פשיט' לן דעשרינהו ואין גמגו' והלך אחר הרוב בדבר אלא חזקה ודאי על כל החברים) שאין מוצי' מתחת ידו דבר שאינן מתוקן. ואיבע"א ספק וספק הוא דלמ' מעיקר' לא טבילי (שהכניסן במוץ) וכו' (ואי קשי' לאכילת קבע מיהת ליתסר וכו' דהא דמתסר' קבוע קודם קביעת הגורן וגמר מלאכה מדרבנן הוא גבי איסור דרבנן סמכינן אחזקת חבר שעישרן). ותוס' כתב אע"ג דבדיקת חמץ נמי מדרבנן אומר ר"י דמתני' איירי שלא בטלו דהוי ודאי דאוריית' עכ"ל. ועוד יש תירוץ אחר בתוס':
[ב.] נדה דף ט"ו אמר רב שמואל משמי' דר' יוחנן אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה ומסקינן דר"י לא אמר אלא בספק ראתה אבל ודאי ראתה מי יימר דטבלה ואין ספק מוציא וכו':
[ג.] ע"ז דף מ"א ע"ב אתמר ע"ז שנשתברה מאליה ר"י אמר אסורה ר"ל אמר מותרת איתבי' המוצי' שברי צלמים מותרים הא שברי ע"ז אסורים. לא תימ' וכו' אלא אימ' הא צלמים עצמן אסורים וסתמ' כר"מ ור' יוחנן מדר"מ נשמע לרבנן לאו אמר ר"מ צלמים אסורים שברי צלמים מותרים לרבנן ע"א נמי היא אסורה ושבריה מותרים הכי השת' התם אימר עבדום אימר לא וכו' ואת"ל עבדום אימר בטלום ע"א ודאי עבדוה מי יימר דבטלה הוי ספק וודאי ואין ספק מוצי' וכו'. ואין ספק וכו' והתני' חבר וכו'. כ' תוס' ואין ספק וכו' בתמי' פי' ואין ספק היתר הרגיל מוצי' מידי ודאי דאי בשאינו רגיל אפי' ספק איסור אינו מוצי' מידי ודאי היתר כדמוכח חולין (י') גבי עור ספק פוגם עכ"ל:
[ד.] חולין דף י' השוחט בסכין ונמצאת פגומ' רב חסד' אמר כשרה וכו' מ"ט עצם ודאי פוגם עור ספק פוגם ואין ספק מוצי' מידי ודאי. ור"ה אמר חיישי' שמא בעור נפגמה מתיב רבא לסיוע לר"ה טבל ועלה ונמצ' עליו דבר חוצץ אע"פ שנתעסק באותו מין כל היום כולו לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי לי שלא הי' עלי קודם לכן והא הכא דודאי טבל ספק הוי עלי' וקאתי ספק ומוצי' וכו' שאני התם דאיכ' למימר העמד טמא על חזקתו כ' תוס' הך דהכ' לא שייך לאתויי בפ' כל היד ובפסחים דשאני הכא דלחומר' אתי ספק איסור ומוציא מידי ודאי היתר. והנך דמייתי התם לא שייך לאתויי הכא דהתם הוי משום דהוי ספק הרגיל עכ"ל. כתב רשב"א האי ספק וודאי שנאמרה כאן לא נאמרה על דרך רוב ספק וודאי שנאמרו בתלמוד שהודאי מכחיש את הספק וספק את הודאי אבל כאן אין ספק מכחיש את הודאי דאפשר לעור שפגם ואפשר לעצם שפגם ואפשר לשניהם והכ' הכי מפרשינן אין מניחין את המצוי לפגום ותולין במי שאינו מצוי עכ"ל:
[ה.] יבמות ל"ח ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא וכו' הוי יבם ודאי (יורש ויודע מכח מי בא ומוחזק בנכסים ולא דמי לדרב משרשיא גבי ספק ובני יבם דהתם אע"ג דספק אית לי' זכיי' בממ"נ אפ"ה לא חשיב ודאי דלא ידע מכח מי הוא בא לירש) וספק ספק ואין ספק מוצי' וכו':
[ו.] בב"ב דף קנ"ח ע"ב מתני' נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודין שיחלוקו וכו' כ' תוס' שאלו לרבינו שמואל למה יחלוקו הוי לן למימר שיורשי האם הם ודאי בחלק האחד שיש לה בנים אחרים והבן הזה הוא ספק כי שמא מת קודם אמו והוי לי' ספק וודאי ואין ספק מוצי' וכו' כדאמר ביבמות ספק ויבם ופרש"י שם דלהכי קרי לי' ליבם ודאי לפי שהוא ודאי בפלג' א'. יש להיות ודאי בכל הנכסים וא"כ ה"נ אמאי לא אמרי' הכי ותירץ רבינו שמואל דהכ' מיירי שאין לה לאם בנים אחרים אלא יורשי האם היינו אחיה שאם מת הבן אחריה אין להם כלום ולכך הם ספיקות אלו כמו אלו. ואין נר' לר"י ולר"ת ולריב"א דהא אפי' יש לה בנים אין לנו לחשוב זה ספק וודאי וכו' שאין לנו לחשבן ודאי בכל הנכסים לפי שהוא ודאי בחלק האחד. ועוד קשה לרבי מדתנן (ב"מ ב') זה אומר כולה שלי וזה אומר חצי' שלי וכו' אמאי לא הוי הכל שלו כיון שהוא ודאי בזה החצי יטול הכל דהוי ספק וודאי וכו' נרא' לר"י כמו שתירץ ריב"א דהכא מיירי שפיר שיש לה בנים אחרים לאם והא דקרי ליבם ודאי לפי שהוא יורש הסבא ודאי אבל הספק אינו יורש ודאי הסבא אבל הכא הוי אלו ספק כמו אלו בחלק המגיע לבן ולא שייך כאן כלל ספק וודאי עכ"ל:
[פסק]:
[ז.] בפ' ב' מחמץ כ' הרמב"ם אם ראה עכבר שנכנס לבית וחמץ בפיו אחר הבדיקה צריך ליבדק פעם שניי'. וכתב משנה למלך וז"ל וכן כ' הטור א"ח סי' תל"ח והך בבא מיירי אפי' בביטל ואע"ג דליכ' איסור כ"א מדרבנן ואיכ' ספיק' דאימר אכלתה אפ"ה לא אזלינן לקול' ולא דמי לההיא דט' ציבורים של מצה ואחד של חמץ ואת' עכבר ושקל ולא ידעינן אי חמץ שקל וכו' שפסק הטור ח"ס תל"ט דאם ביטל אין צריך ליבדק אע"פ שהככר גדול שאי אפשר שיאכלנו כיון דספיק' דרבנן אזלינן בי' לקול' דשאני התם דלא אתחזק חמץ בבית והספק הוא אעיקר' דדינ' אם מה שנכנס לבית זה הוא מצה או חמץ ומש"ה כיון דלא הוי אלא מדרבנן אזלינן לקול' אבל הכא דאיכ' ודאי חמץ וספק אם אכלתו או לא אין ספק מוצי' מידי ודאי אפי' בדרבנן אזלינן לחומר'. אך התו' בפסחים ט' כ' לחד תירוצ' דבדרבנן ספק מוציא מידי ודאי וכו' עכ"ל:
[ח.] כתב מש"ל פ"ה הלכה ו' מנחלות (על הא דהקשו תוס' בבתר' קנ"ח על פי' הרשב"ם מכמה מקומות דלא אמרי' דבשביל שהוא ודאי בחצי שיטול הכל) וז"ל. ונר' דרשב"ם ס"ל דע"כ לא אמרי' דמי שהוא זוכה בחצי וכו' אלא כששניהם באים מכח ירושה כגון הך דנפל הבית עליו ועל אמו דראובן בן יעקב מלאה ובנימין בן רחל מאיש אחר שניהם באי' מכח ירושה ומש"ה אמר' דיטול הכל בנימין כיון דאף לדברי ראובן מחצית הנכסים הן לבנימין אבל כשאינם באים מכח ירושה כגון ההיא דזה אומר כולה שלי וכן ההיא דפ' בית כור דאינם באים מכח ירושה אלא או מכח טענה או מכח ספק' דדינ' בהא לא אמרי' דבשביל שהוא ודאי בחצי שיטול הכל. וכן ההיא דנפל הבית עליו ועל אביו אינם באים שניהם לזכות מכח שהם יורשין דהבעל חוב בא מכח שטרו ומש"ה אמרינן אף שב"ח מודה שאין לו חלק במחצית הנכסים מ"מ נוטל חלק באידך פלג' דהוי ספק וספק אבל בנידון רשב"ם דשניהם באי' לזכות מכח ירושה אמרינן כיון שאחד יורש ודאי מחצית הנכסים זוכה בכל עכ"ל. עיין רמב"ם פ"ט הל' י"א מטומאת המת. ובפ"ה מנחלות ובפ"א הלכה י"ג מנחלות כתב הרמב"ם אין הבן יורש את אמו בקבר כדי להנחיל לאחיו מאביו וכו' אבל אם מתה האם תחלה ואח"כ מת הבן אפי' הי' קטן בן יומו ולא כלו לו חדשיו הואיל וחיה אחר אמו שעה אחת ה"ז נוחל את אמו ומנחיל הנחלה ליורשיו ממשפחת אביו. כ' הראב"ד אינו כן אלא בכלו לו חדשיו דאי לא ידעי הוי לי' איהו ספק וכו' ואין ספק מוציא מידי ודאי עכ"ל: