כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות א (כלל יג) אין איסור חל על איסור
[טרם אתחיל להביא הסוגיות אשר מתוכן יתבארו דיני איסור חל על איסור. אקדים פירוש השמות אשר יבאו בזה הכלל. והם ארבעה]:
[השם האחד הוא איסור כולל]:
פי' רש"י (בשבועות כ"ד ב') כולל קרי היכ' דאין איסור אחרון מוסיף על החתיכה כלום אבל מרבה הוא איסור על האדם בדברים אחרים כגון נבלה ביום הכפורים דלא בא לאוסרה אלא באכילה. ובאכילה כבר אסורה היא משום נבלה נמצ' שלא הוסיף עליה איסור אחרון כלום אבל ריבה איסורים על האדם לאוסרו בכל אוכלין שבעולם. ואמרי' מגו דחל י"הכ על האדם ליאסר בשאר אוכלין משום י"הכ כולל נמי את הנבלה עמה להתחייב משום י"הכ: [השם השני הוא איסור מוסיף]:
פי' כשהאיסור האחרון מוסיף על החתיכה עצמה דבר שלא הי' בה ע"י איסור הראשון ואוסר החתיכה במה שהית' מותרת קודם שבא איסור האחרון כגון חלב של קדש אסור לאכול משום חלב ומותר לגבוה למזבח נעשה נותר מוסיף עליו איסור למה שהית' מותרת לו דנפסל להקרבה והכי אמרי' מתוך שחל עלי' שם נותר לאוסרה על המזבח ואין איסור הראשון מעכב על ידו מלחול שאין זה איסור חל על איסור חל עליו נמי שם איסור נותר אצל כל אדם האוכלו להתחייב עליו משום חלב ומשום נותר:
[השם השלישי הוא איסור בבת אחת]:
פי' כששני האיסורין חלין על הדבר בבת אחת כגון שבת וי"הכ כשקידש היום בהדי הדדי קאתי:
[השם הרביעי הוא איסור חמור]:
פי' אם האיסור האחרון הוא בעונש חמור מהאיסור הראשון. ולא מבעי' מיתת ב"ד על חיוב כריתות גריד'. או חייבי כריתות על חייבי לאוין או חייבי לאוין על חייבי עשה. אלא אפי' כרת על מיתה בידי שמים נמי מקרי חמור כדפי' רש"י (כריתות כ"ג ב') איסור מיתה קל הוא דאין חייבין על שגגתה חטאת. ועוד ישנן בחמור כמה חילוקים מהי נקר' חמור או קל ויתבאר ממה שיבא בעז"ה:
[א.] גרסי' בחולין קי"ג ב'. אמר שמואל גדי לרבות את החלב (שאם בישל חלב בחלב ואכלו עובר משום חלב ומשום בב"ח) גדי לרבות את המתה (שאם בישל בשר נבלה בחלב עובר משום בב"ח) גדי לרבות את השליל. גדי להוצי' את הדם. גדי להוצי' את השליא. גדי להוצי' את הטמאה וכו' הא תלת' גדי כתיבי ואנן שיתא דרשינן קסבר שמואל איסור חל על איסור חלב ומתה מחד קר' נפק' (כלומר מההוא קרא דאתי לגופ' דאם בשל נבלה או חלב בחלב אף הם במשמע. וקשי' לי הא דאמרי' (לקמן קי"ו) לר' עקיב' משום דאית לי' אחע"א מייתרי כולהו תלת' גדי לדרש' והכ' לשמואל נמי דאית לי' אחע"א אמרי' חלב ומתה וכו' ולא מייתרי אלא תרי. ונר' דלא גרסי' קסבר שמואל אחע"א אלא הכי גרסי' חלב ומתה מחד קרא נפקי דכולהו תלת' גדי מייתרי לדרש' דהוי לי' למכתב לא תבשל בחלב אמו כל מי שיש לו חלב אם כיון דסופינן להבי' במשמע גדי אף עגל וטלה. ומדכ' גדי לדרש' אתא חד לחלב ומתה לאשמעי' שיהא אחע"א ואתרבי להו תרווייהו דהא מין גדי הן והי מינייהו מפקת. וחד לשליל. וחד למעוטי טמאה ולקמן נמי אמרי' שאני הכא דרבי רחמנ' גדי אלמ' אחע"א לשמואל הכא מגדי נפק' מרבוי'. והא דפריך לקמן וסבר שמואל איסור חל ע"א הכי קשי' לי' דמדרבי שמואל חלב ומתה אלמ' אחע"א. כ"כ רש"י. ותוס' מקיים הגירס' וה"ק דקסבר שמואל אחע"א דאי הוי ס"ל בעלמ' אין אחע"א ולא הוי יליף מהכ' לא הוי מפיק חלב ומתה תרווייהו מחד קרא אלא הוי מוקי קרא בדדמי. ולמאי דמשני בסמוך דבעלמ' קסבר אין אחע"א נפקי תרווייהו מחד קרא כדפי' בקונטרס דתרווייהו מין גדי הם. עכ"ל תוס') דם לאו גדי הוא. ושלי' נמי פירשא בעלמ' הוא פשו להו תרי חד לרבות שליל וחד למעוטי בהמה טמאה. וסבר שמואל אחע"א והאמר שמואל משום ר' אלעזר מנין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנא' ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת (באוכל תרומה בטומאת הגוף כתיב דהא לעיל מיני' כתיב איש מזרע וכו' פרט לזו וכו' אלמ' לא אתי איסור טומאת הגוף שהוא במית' בידי שמים וחייל אאיסור טומאת תרומה שאסורה ועומדת עליו באיסור עשה כדמפרש יבמות ע"ג) (ועיין חידושי הר"ן שהקש' מאי פריך הא ב"בח הוי מוסיף דאסור בהנאה ובכהן שאוכל תרומה טמאה ליכ' מוסיף אלא כולל לפיכך נר' דשמעתין פליגי אדרב' דאמר בשבועות אפי' מאן דל"ל כולל מוסיף אית לי'. עכ"ל) איבעית אימ' בעלמ' אחע"א ושאני הכא דמיעט רחמנ' ומתו בו. איבע"א בעלמ' קסבר שמואל אין אחע"א ושאני הכא דרבי רחמנ' גדי. ואיבע"א הא דידי' והא דרבי' (ר' אלעזר). כ' תוס' ושאני הכא דרבי גדי וכו' אי לאו גדי לא להוי ילפינן שיחול איסור בב"ח על חלב מדאמרי' (לעיל ק"ג) יבא איסור נבלה וטרפה ויחול על איסור חלב דשאני נבלה דמטמאה. וטרפה נמי משום דמחיים וכן אמרי' זבחים ע'. והא דאמר לעיל דאיסור טרפה חל על אבר מידי דהוי על איסור חלב אע"ג דאבר מן החי מטמ' מ"מ כיון דחלב בכרת ואפ"ה חייל עליו כ"ש אאבר עכ"ל. ועיין תוס' סנהדרין פ"ג שכ' דמהאי קרא ומתו בו ילפינן בעלמ' אין אחע"א. ומאן דאית לי' אחע"א יאמר שאני התם דגלי קרא עכ"ל. [ב.] אתמר המבשל חלב בחלב ר' אמי ורב אסי חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה לימ' בהא קמפלגי מ"ד לוקה קסבר אחע"א. (קס"ד דאאכילה קאמר והם התרו בו משום ב"בח) ומ"ד אינו לוקה קסבר אין אחע"א לא דכ"ע אין איסור חל איסור אאכילה כ"ע לא פליגי דלא לקי כי פליגי אבישול מ"ד לוקה חד איסור' הוא ומ"ד אינו לוקה להכי אפקי' רחמנ' אכילה בלשון בישול כיון דעל אכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי. ואיכ' דאמרי אבישול כ"ע לא פליגי דלקי כי פליגי אאכילה מ"ד אינו לוקה דהא אין אחע"א ומ"ד לקי להכי אפקי' רחמנ' וכו' כיון דאבישול לקי אאכילה נמי לקי. ואיבע"א מר אמר חדא וכו' ולא פליגי. מיתבי המבשל במי חלב פטור דם שבשלו בחלב פטור וכו' הפגול והנותר וטמ' שבשלן בחלב חייב (אלמ' אע"ג דאסורי וקיימ' אתי איסור בב"ח וחייל עלייהו וה"ה נמי אם בישל חלב בחלב אלמ' מרבוי דגדי נפק' לן דחייל על כל האיסורין) האי תנא סבר אחע"א (האי תנא נמי סבר בכל האיסורין דאחע"א ואינהו סברי כמ"ד אין אחע"א ותנאי טוב' איפליגו בה):
[ג.] זבחים דף ע' אמר רבא התורה אמרה (וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו למה לי הא בחלב כשרה הוזהרו) יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב יבא איסור טרפה ויחול על איסור חלב (שלא תאמר אין איסור נבלה וטרפה חלין על איסור חלב שקדם לכולן קמ"ל קרא שחל וחייב האוכלו משום חלב ומשום נבלה וטרפה) וצריכ' דאי אשמועי' נבלה משום דמטמ' (הילכך חמיר' לחול על איסור חלב) אבל טרפה אימ' לא צריכ'. כתבו תוס' תימ' למ"ד דאית לי' איסור מוסיף למה לי קראי וכי תימ' מהכ' יליף בעלמ' שאני הכא דאיסור חלב קל הוא דהותר מכללו ולכך אתי איסור נבלה וחייל עליו עכ"ל (וצ"ע למה כ' תוס' מוסיף. כולל הוי לי' למימר דמגו דחייל נבלה אבשר חייל נמי אחלב. ויש גורסי' באמת בתוס' כולל. ושער המלך כ' דנבלה נאסר לגבוה והוי מוסיף ע"ש): [ד.] חולין דף ק"ג אכל אבר מן החי מן הטרפה ר' יוחנן אמר חייב שתים ור"ל אמר אינו חייב אלא אחת וכו' במאי פליגי אביי אמר כגון שנטרפה עם יציאת רובה מר סבר לאברים עומדת ואיסור טרפה ואבר בהדדי קאתי ומר סבר לאו לאברים עומדת ולא אתי אבר חייל אטרפה. [כ' תוס' משמע דאי לאו לאברים לא אתי אבר וחייל אטרפה אע"ג דהוי מוסיף דאסור לבני נח ותימ' דר' יוחנן מתרץ בשבועות (כ"ב) מתני' בכולל כ"ש מוסיף. וי"ל דאע"ג דמפרש ר"י מתני' דהתם בכולל לדידי' לא ס"ל עכ"ל]. ואיבע"א דכ"ע לאו לאברים ובמיתי אבר חל אטרפה קמפלגי מ"ס חייל ומ"ס לא חייל. ואיבע"א כ"ע לאברים ובנטרפה לאחר מכאן ובמיתי איסור טרפה וחייל אאבר קמפלגי. רבא אמר כגון שתלש אבר וטרפה בו מר סבר לאברים אינה עומדת ובהדדי קאתי ומ"ס לאברים עומדת ולא אתי טרפה וחייל אאבר. אמר ר"ח בר אבא אמר ר' יוחנן אכל חלב מן החי מן הטרפה חייב שתים א"ל ר' אמי ולימ' מר שלש שאני אומר (משמו של ר"י) שלש. אתמר נמי אמר ר' אבהו אמר ר"י חייב שלש במאי קמפלגי כגון שנטרפה עם יציאת רובו מ"ד שלש קסבר בהמה בחייה לאברים עומדת דאיסור חלב ואיסור אבר ואיסור טרפה בהדי הדדי קאתי ומ"ד שתים קסבר לאו לאברים עומדת ואיסור חלב ואיסור טרפה איכ' איסור אבר ליכ'. [כ' בתוס' ד"ה דאיסור חלב וכו' בהדי הדדי קאתי וכו' פי' הקונט' דכשנולדו חל איסור חלב דהא חלב שליל מותר מכל בבהמה תאכלו וקשה דהא אמר ר' יוחנן (לעיל ע"ה) תלש חלב בן ט' חי חלבו כחלב בהמה א"כ איסור חלב קדם וכו' ונר' לפרש דדוק' נקט תלש חלב והוציאו ממעי אמו לחוץ הוא דמקרי חלב והא דאמר חדשים הוא דגרמו. אויר' דבהמה הוא דלא בעי אבל אויר' דחלב בעינן והשת' ניח' הכא דכולהו בהדי הדדי קאתו והא דקאמר שנטרפה עם יציאת רובו ה"ה נטרפה במעי אמה דלא מחייב משום טרפה עד שיולד כמו חלב אלא לא אתי אלא לאפוקי נטרפה לאחר יציאת רובה. וא"ת לרב' דאמר לעיל כגון שתלש ממנו אבר וטרפה בו ולאו לאברים עומדת דהשת' בהדי הדדי קאתו משמע דאם נטרפה קודם שנתלש האבר לא אתי איסור אבר וחייל על איסור טרפה א"כ היכי משכחת לה שלש הכא לר' יוחנן כיון דלאו לאיברים עומדת ואין איסור אבר חל על איסור טרפה וי"ל כגון שתלש ממנו אבר וטרפה. דמגו דאתי איסור טרפה וחייל אאיסור חלב חייל נמי איסור אבר עליו ומ"ד שתים ל"ל האי מגו אלא דוק' איסור טרפה דגלי קרא חייל ולא איסור אבר. וא"ת לההוא לישנ' דאמר לעיל דכ"ע לאו לאברים ולר"י איסור אבר חל על איסור טרפה. א"כ היכ' משכחת לה דלא מחייב אלא שתים באכל חלב מן החי ומן הטרפה. י"ל כגון שעם יציאת רובה נטרפה ואיסור אבר שבא לבסוף נהי דחייל אאיסור טרפה דקיל על איסור חלב דבכרת לא חייל עכ"ל]. ואיבע"א דכ"ע לאו לאברים וכו' ובמיתי איסור אבר וחייל אאיסור חלב ואאיסור טרפה קמפלגי מר סבר אתי חייל (דקסבר איסור חע"א) ומר סבר לא אתי חייל. ואיבע"א דכ"ע לאברים עומדת. וכגון שנטרפה לאחר מכן ובמיתי איסור טרפה מיחל אאיסור אבר קמפלגי מר סבר אתי חייל מידי דהוי אחלב דאמר מר התורה אמרה יבא איסור נבלה וכו' (והכ' נמי אע"ג דאיכ' איסור אבר בהדי איסור חלב אתי איסור טרפה וחייל עליה). ואידך אחלב הוא דחייל דהותר מכללו (אצל חיה) אבל אבר דלא הותר מכללו לא [ועיין תוס' לקמן קט"ו ב' ד"ה כלאי כרם שהקשו דהא ב"בח הותר מכללו אצל בהמה טמאה וחלב בהמה טמאה וטוב' דאמר לעיל. וי"ל דאין זה קרוי הותר מכללו דדוק' חלב דכתיב (ויקר' נ') כל חלב דמשמע אפי' דחיה הדר שרי דחי' זה חשיב הותר מכללו אבל בב"בח דלא כתיב כל לא עכ"ל]:
[ה.] חולין דף ל"ז רצה הש"ס להוכיח דמסוכנת שרי מהכ' דכתי' וחלב נבלה וכו' ואמר מר למאי הלכת' וכו' אמרה התורה יבא איסור נבלה ויחול על חלב (דלא תימ' אין אחע"א) ואי ס"ד טרפה היינו מסוכנת לכתוב רחמנ' חלב נביל' יעש' לכל מלאכה וחלב טרפה לא תאכלוהו לאשמינן דחייל אי' מסוכנת אחלב) ואנא אמינ' ומה מחיים אתי איסו' טרפה חייל אחלב לאחר מיתה מבעי' אלא מדכ' רחמנ' נבלה מכלל דטרפה לאו היינו מסוכנת. כ' תוס' ורבינו גרשם הי' מפרש ומה מחיים אתי איסור טרפה חייל אחלב אע"ג דליכ' למימר דטרפה מגו דחייל אהאי איסור חייל נמי אהאי איסור דחלב נבלה שלאחר מיתה שהיתה מסוכנת בתחלה דאיכ' למימר מגו דחייל האי איסור נבלה אאיסור מסוכנת חייל נמי אחלב וכו' אלא ודאי דמסוכנת שרי' לגמרי עכ"ל:
[ו.] חולין ק' מתני' נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה (שאם אכל גיד הנשה של טמאה למ"ד יש בגידין בנ"ט לוקה משום טמאה ולא משום גיד ולמ"ד אין בגידין בנ"ט פטור מכלום דבטהורה עץ הוא והתורה חייבה עליו אבל בטמאה אינו נוהג) ר' יהודה אומר אף בטמאה. אמר רבי יהודה והלא מבני יעקב נאסר גיד ועדיין בהמה טמא' מותרת. אמרו לו בסיני נאסר אלא שנכתב במקומו. בגמ' מסיק אע"ג דסבר ר' יהודה אין אחע"א דתני' ר' יהוד' אומר יכול תהא נבלת עוף טמא מטמ' בגדים וכו' ת"ל נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה (ובנבלת עוף מתוקם) מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה (הוא שמטמ') יצא זו שאין איסורו משום בל תאכל נבלה אלא משום בל תאכל טמאה ומדקאמר אין איסורו משום נבלה אלמ' ס"ל לא אתי איסור נבילה וחייל אאיסור טמא. אפ"ה אתי איסור גיד וחייל אטמאה (שכן איסור חמור ויש בו כח לחול על אחרים ומהו חומרו) שכן איסורו נוהג בבני נח. תני' האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה ר' יהודה מחייב שתים ור"ש פוטר. ומסיק רבא טעמ' דר"ש דכתיב על כן לא יאכלו ב"י וכו' מי שבשרו מותר יצתה זו שגידו ובשרו אסור. ובזבחים ס"ט על מתני' דמלק ונמצ' טרפה רמ"א אינו מטמ' בבית הבליעה ר' יהודה אומר מטמ' (דלא מהני מליקה לטרפה וה"ה נמי בשחיטת חולין פליגי) כ' תוס' תימ' אפי' נבלה גמורה לא תטמ' לר"י דלא חייל אאיסור קדשים כדדרש ר' יהוד' בגמ' דנבלת עוף טמא אינה מטמאה בגדים אבית הבליעה משום דכתיב נבלה וטריפ' לא יאכלו לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה וכו' ובחולין דייקינן מיני' לר' יהודה דאין אחע"א. וי"ל דדוק' עוף טמא שאין במינו משום בל תאכל נבלה קממעט עכ"ל ובשער המלך בהלכות א"ב מקשה הא נבלה הוי איסור מוסיף דמעיקר' לא נאסר אלא להדיוט ומותר לגבוה וכיון שנתנבלה נאסר לגבוה דהכ' בעוף קדשים קמיירי וא"כ מאי פריך תוס']:
[ז.] תולין דף ק"א אמר רב יהודה אמר רב האוכל ג"ה של נבל' ר"מ מחייב שתים וחכמים אומרים אינו חייב אלא א' ומודים חכמים לר"מ באוכל ג"ה של עולה ושל שור הנסקל שחייב ב' (דחמיר איסורי' ומאי חומרייהו דאסורין בהנאה) ומאן האי תנא דבאיסור כולל אחע"א ל"ל (איסור נבל' הוי כולל שכולל את הבשר עמו לאסור אפ"ה אמרו רבנן דלא חל) איסור כולל באיסור חמור אית לי' (היכ' דאיסור אחרון אית בי' תרתי כולל ומוסיף כגון עולה או שור הנסקל דמעיקר' היה גידה אסור ובשרה מותר הקדיש' או נגח נאסר אף בשרה ה"ז כולל והגיד הזה מתחיל' היה אסור באכיל' ומותר בהנא' וכשהקדיש חל עליו איסור הקדש לאוסר' בהנא' שאין כאן איסור חל ע"א שמה ששייר הראשון מוסיף השני וכי היכי דחייל שם הקדש לאוסרו בהנא' על כרחך חל עליו אף באכיל' שאם אכלו חייב ב' ואע"ג דבאכיל' אסור ועומד ואין אחע"א האי הואיל וחייב להנא' חייב אף לאכיל') אמר רבא ר' יוסי הגלילי היא דתנן טמא שאכל קדש בין קדש טמא בין קדש טהור חייב (חטאת. שהאוכל קדשים בטומאת הגוף זדונו כרת) ר' יוסי הגלילי אומר טמא שאכל את הטהור חייב טמא שאכל את הטמ' פטור שלא אכל אלא דבר טמא. אמרו לו אף טמא שאכל הטהור כיון שנגע בו טמאהו. שפיר קאמרי לי' רבנן וכו' ואמר רבא בנטמ' הגוף ואח"כ נטמ' הבשר כ"ע לא פליגי דחייב דאיסור כרת קדים כי פליגי בנטמ' בשר ואח"כ נטמ' גוף רבנן אית להו כולל דמגו דמחייב אחתיכות טהורות דעלמ' מחייב נמי אחתיכ' טמא' וריה"ג ל"ל כולל דמגו לא אמרינן. כ' תוס' ד"ה ומאן האי תנא. וא"ת איסור מוסיף הוא דמגו דאתוסף בה איסור לגבוה כשנתנבל'. וי"ל דסבר כמ"ד דגיד אסור לגבוה עכ"ל. ועל מה שכ' רש"י דהנאה הוי מוסיף כתבו תוס' דלא הוי מוסיף אלא חמור דאל"כ הו"ל לאתויי ר' יוסי דכולל ל"ל ומוסיף אית לי' אלא ודאי דלא חשיב אלא חמור וכן צריך לפ' לקמן (קי"ג) גבי הא דפריך וסבר שמואל אחע"א עכ"ל. ועל הא דאמרי' בנטמ' הגוף כ' תוס' והא דקאמרי לי' רבנן כיון שנגע טמאוהו היו סבורין דריה"ג פטר משום דמחולל ועומד הוא וגמר מתרומ' דפטור משום ומתו בו כי יחללוהו וכו'. וא"ת לרבנן דפרכי מכי נגע וכו' היכי משכחת טמא שאכל תרומ' שיהא במית' וי"ל כגון שתחב חברו לתוך פיו. והכ' הוי ידעי דלא איירי ריה"ג בתחב וכו' א"נ בשלא נכשרה או בנילוש' במי פירות [ע' תוס' יבמות ע"ג ב' ד"ה טומאת עצמן ולשיטת ר"ת נוכל לתרץ דמיירי בפחות מכביצה דאינו מטמ' ואינו מקבל טומא' מדאוריית' אלא מדרבנן] ועוד לפי האמת משכחת לה שנטמ' הגוף ואח"כ נטמ' התרומ' ואיצטריך קרא דפטור במחוללת שנטמ' תחלה ואצטריך קרא לאשמעי' דילפינן מהתם בעלמ' דאין אחע"א. ולמ"ד אחע"א בעלמ' שאני התם דגלי קרא עכ"ל. [ופריך הש"ס] וריה"ג נהי דאיסור כולל ל"ל באיסור קל יבא איסור חמור ויחול על איסור קל ומאי ניהו טומאת הגוף שהרי טומאת הגוף בכרת אמר רב אשי מא לימ' לן דטומאת הגוף חמורה דלמ' טומאת בשר חמור' דל"ל טהרה במקוה [וא"כ הוי שוין]. וריה"ג ל"ל כולל. והתניא שבת ויה"כ שגג ועשה מלאכ' מנין שחייב על זה בעצמו וע"ז בעצמו ת"ל שבת היא ויה"כ הוא (דמשמע שאם בא איסור אחר עמה יתחייב על שמה בפני עצמה) דברי ריה"ג ר"ע אומר אינו חייב אלא אחת (והני איסור בת אחת דהא בהדדי קאתי כשקדש היום מיהו אי אמרת בשלמ' אית ליה לריה"ג כולל או מוסיף דחיילי אשאר איסורין איכ' למימר מש"ה מחייב אתרווייהו דהא אי נמי הוי אפשר דקדמי' חד לחבריה הוי אתי חבריה וחייל עלי' שבת לגבי יה"כ איסור מוסיף דיה"כ אינו כ"א כרת ושבת איתוסף מיתת ב"ד. ויה"כ לגבי שבת כולל דשבת אסור' במלאכה ומותר באכיל' מגו דאתסר באכיל' משום יה"כ אתסר נמי במלאכ' משום יה"כ אלא אי אמרת באיסור כולל ומוסיף לא חיילי כי אתי אהדדי אמאי חיילי תרווייהו. וה"ה דמצי למימר דס"ל לריה"ג אע"ג דכולל לא חייל בבת אחת חייל. מיהו ר' יוסי ב"ר חנינ' סבר דמאן דל"ל כולל ל"ל נמי בת אחת ופלוגת' היא ביבמות (ל"ב) שלח רבין משום דר' יוסי בר חנינ' כך הצעה של משנה ואיפוך. כ' תוס' ד"ה ת"ל שבת וכו' וא"ת ומאי פריך שאני הכא דגלי קרא וי"ל דפריך ולגמר מיני'. וליכ' למימר אדרב' ונגמר מתרומה דפטרי' מומתו בו וכו' דלחומר' מקשינן וילפינן מהכ' והא דאמר התם בעלמ' קסבר שמואל אין אחע"א וגבי ב"בח שאני דגלי קרא גדי וכו' ולא יליף מב"בח לחומר' היינו משום דבב"ח חדוש הוא ואית ספרים דגרסי' התם ונגמר מיני' חדוש הוא עכ"ל. ובד"ה ר"ע כ' תוס' למאי דפירש הקונט' שהו' איסור בת אחת וכן הוא במסקנ' קשה דתנן (כריתות כ"ג) חתיכת חלב חולין וחתיכת חלב קדש ואינו יודע איזה אכל מביא חטאת רבי עקיב' אומר אף אשם תלוי אלמ' אית ליה איסור חל על איסור וכ"ש בת אחת. ומיהו י"ל דקדשים שאני אך קשה מהא דתנן (לקמן קי"ג) ר"ע אומר חיה ועוף אינ' מן התור' שנא' לא תבשל גדי ג' פעמים פרט לחיה ועוף ובהמה טמא'. ופריך בגמ' הני הא אפקעינהו לכדשמואל ומשני קסבר ר"ע איסור חל ע"א וחלב ומתה לא צריך קרא. והכא משמע דאפי' בב"א ל"ל. ואע"ג דקאמר איפוך לאו מכח קושי' זאת קאמר הכי. וי"ל דהתם פריך משום שמואל דאי ס"ל כר"ע בחיה ועוף ובהמ' טמאה היכי דריש ומשני קסבר שמואל אחע"א בלאו קרא עכ"ל. ובחידושי הר"ן כ' דטעמי' דר"ע משום דס"ל דשבת ויה"כ חד מא דתרווייהו שבתון כתיב בהו וכחד איסור' דמי עכ"ל]. לח ר' יצחק בר גיורי משום דר' יוחנן לדברי ריה"ג למאי דאפכן שגג בשבת והזיד ביה"כ חייב (משום שוגג שבת) הזיד שבת ושגג ביה"כ פטור (משתיהן) מ"ט אמר אביי שבת קביע' קיימ' יה"כ בי דינ' קא קבעי ליה (קסבר ר' יוחנן דההו' חטאת דמחייב לי' ריה"ג בשוגג בזה ובזה אדשבת קמחייב לי') א"ל רבא סוף סוף תרווייהו בהדי הדדי קאתי (ואין כאן אחרון וע"כ כי פטר ריה"ג משום דקסבר כיון דבכולל ומוסיף אין אחע"א באיסור בת אחת נמי לא מחייב אלא חדא. ואי נמי הזיד בא' מהן הרי שגגת חברו עומדת וחייב) אלא אמר רבא שמדא הוי (הא דשלח רב יצחק) שלחו מתם דיומ' דכפורי דהא שתא שבת' הוא (ואההו' יה"כ קאמר ר' יצחק דאם שגג בו פטור דהא לאו יום הכיפורים הוא) כ' תוס' למאי דמסיק רבא דהוי בת אחת לא אמרי' איפוך וכו'. עיין תוס' ד"ה ר"ע: [ח.] ת"ר אבר מן החי נוהג בבהמ' חיה ועוף בין טמאין ובין טהורים דברי ר' יהוד' ור' אלעזר. וחכ"א אינו נוהג אלא בטהורין. אמר ר' יוחנן ושניהם מקר' א' דרשו לא תאכל הנפש עם הבשר ר"י ור"א סברי כל שאת' מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו (דכתיב לעיל מיני' רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש) והני טמאין הואיל ואתה מצווה על דמן אתה מצווה על אברים וכו'. ורבנן סברי לא תאכל הנפש עם הבשר אלא בשר לחוד' כל שבשר' מותר אתה מצווה על אבריו וכו' ור"י למה לי קרא ליתי איסור אבר וליחול אאיסור טמא' שכן איסורו נוהג בבני נח. אין ה"נ וכי איצטריך קרא לר"א (דל"ל אחע"א בחמור אי לא דכתבי' קרא). כ' תוס' ד"ה ור' יהודה. פי' כדמשמע לי' גבי גיד וא"ת דילמ' מהכ' יליף. וי"ל דלא מצי למילף מהכ' דאיסור מוסיף הוא דאתוסף ביה איסור לבני נח אבל גיד לא נאסר אלא לבני יעקב ולא הוי אלא חמור עכ"ל. [ועיין בתשובת מהרמ"ע מפאנו סי' קכ"ד דכ' באבר מ"ה ליכ' למימר מוסיף מגו דאתוסף איסור לבני נח יחול איסור עלינו דהא דרשינן ראה ויתר גוים התיר להם שבע מצות וכו' ע"ש]:
[ט.] כריתות י"ג ב' מתני' יש אוכל אכיל' אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם א' טמא שאכל חלב והי' נותר מן המוקדשין ביה"כ רמ"א אם היה שבת והוציאו חייב אמרו לו אינו מן השם. [גמ'] נימ' אית ליה לר"מ אחע"א. נהי דאיסור חע"א ל"ל נהי דאיסור גריד' כגון האוכל נבלת בהמ' טמאה אינו חייב משום נבלה דהיינו איסור גריד' דליכ' לא כולל ולא מוסיף] איסור כולל ואיסור מוסיף אית לי'. טהור מעיקר' לא אסור אלא בחלב הוי לי' טמא מגו דאסור בחתיכות טהורות איתוסף בי' נמי איסור' עילוי חלב. וחלב מעיקר' לא אסור אלא באכילה אקדשה מגו דאתוסף ביה איסור' דהנאה איתוסף בי' לגבי חלב (איסור הניי' היינו מוסיף דאיתוסף איסור' אחפצ') ואכתי להדיוט הוא דאסור אבל לגבוה שרי הוי נותר מגו דאיתוסף לגבי גבוה איתוסף בי' לגבי הדיוט וכו'. כ' הרמב"ם בפי' המשנה האיסורין הרבים שחלין על דבר א' אי אפשר אלא על א' מג' פנים לפי הכלל שבידינו אין אחע"א המשל כגון שיהי' בשר נבלה או בהמה טמאה או חלב שנתבשל בחלב אינו חל איסור ב"בח על הנבלה כדי שיהיה האוכל ממנו חייב שתי מלקיות אלא מלקות א' בלבד. והנני מבאר לך אלו ג' העקרים וכו' אמרו שאמתת הדין הזה שיהי' האוכל נטמ' קודם שיביא ב' שערות ואסר עליו אכילת חלב ואכילת קדשים בטומאה בשעה אחת והוי איסור בבת אחת וחייב ג"כ במעילה לפי שקודם שהית' הבהמה קדש היה אסור לאכול דמה ומותר ליהנות בו לפי שהקדש נאסר בהנאה ומגו דאתוסף איסור הנאה אתוסף נמי איסור לענין אכילה דחייב על אכילתו אשם מעיל' וזהו איסור מוסיף וכו' ונותר הוי ג"כ מוסיף ויה"כ הוי כולל. ויש במה שנשאנו עכשיו נקודה נפלאה וכו' וזה שידוע שבשר בחלב אסור בהנאה וחלב דרך משל מותר בהנא' לכשיבושל חלב עם החלב למה אינו חל איסור ב"בח על חלב והוא ההיקש בנבלה שהוא איסור מוסיף כמו שאמרנו וכו' והתשובה על זה שבב"ח נאסר בהנאה מפני שאסרו הכתוב לאכילה כמו שהקדימו שכל שאסור באכילה אסור בהנאה עד שיפרט לך הכתוב. ואין שם כתוב שאוסר אכילתו וכתוב איסור הנאתו רק שני ענינים יחד הם איסור ב"בח ולפיכך כשאנו אומרין אין אחע"א לא יחול איסור ב"בח על נבלה ולא היה אסור בהנאה אבל הוא מותר בהנאה וכו' ולא תהי' הקושי' במקומה עומדת ויהי' כמו חלבי הקדשים בשוה אלא אם אמרנו עליו שהו' אסור בהנאה כמו שאנו אומרים בקדשים והאוכל ממנו אינו חייב משום ב"בח אז היה ראוי להקשות ואין הדבר כן אלא אנו אומרין שבשר זה בחלב לא נאסר בהנאה אלא תראה המשנה אמרה בפי' שבשר בהמה טמאה מותר לבשל בחלב ומותר בהנאה וכו' עכ"ל. ובדף י"ד ב' אית' מתני' יש בא ביאה אחת וחייב עליה שש חטאת כיצד הבא על בתו חייב עליה משום בתו ואחותו אשת אחיו ואשת אחי אביו ואשת איש. ונדה. גמ'] והא ל"ל לר"מ אחע"א וכו' איסור כולל ואיסור מוסיף אית לי' כגון שבא על אמו והוליד בת דאיסור בתו ואחותו בהדדי קאתי נשאת לאחיו מגו דאתוסף איסור לגבי אחין אתוסף לגבי דידי' נשאת לאחי אביו מגו דאתוסף לגבי שאר אחי אביו וכו' הוי אשת איש מגו דאתוסף איסור לגבי עלמ' וכו' הוי נדה מגו דאתוסף לגבי בעלה וכו'. כ' תוס' ד"ה נשאת לאחיו וכו' פי' משום אשת אח. וא"ת והא ממזרת היא א"כ האיך אסורה לאחיו איך חל איסור אשת אח על איסור ממזרת וי"ל דמיירי דאחיו נמי ממזר. ועי"ל דאיסור חמור חל שפיר על איסור קל כדפרישית לעיל (פי' בלא כולל ומוסיף) עכ"ל. וביבמות ל"ג [על מתני' שני' שקדשו שתי נשים והחליפו את של זה וכו'] אמרי' מאן תנא דאית לי' איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת אמר רב יהודה אמר רב ר"מ היא דתנן יש אוכל וכו' רמ"א אם היתה שבת והוציאו וכו'. פי' רש"י אבל משום יה"כ לא הוי מחייב אהוצאה קסבר אין עירוב והוצאה ליה"כ ומדמחייב לי' ר"מ משום הוצאת שבת אלמ' אית לי' איסור בת אחת חייל דכשקדש היום חלה עליו איסור אכילת יה"כ ואיסור שבת עכ"ל. וכ' תוס' קשה מה ענין זה לאיסור חל על איסור דאפי' למ"ד אין חל אפילו בב"א הכא חל לכ"ע אפי' בזה אחר זה אפי' יעשה אכילה והוצאה בזא"ז ואפי' חלה שבת ויה"כ בזא"ז שבשביל איסור מלאכה אם הוא תחלה לא ימנע אכילת יה"כ לחול אחריו שעדיין לא נאסר זה מחמת שבת וכן איפכ' ונר' לר"י דאיסור בת אחת היינו איסור הוצאת שבת ואיסור הוצאת י"כ כדפרישית ונקט שבת לאפושי חיובי עכ"ל:
[י.] חולין פ"ט מתני' דגיד נוהג במוקדשין מוקי הש"ס בחד שינוי' דמתני' מיירי בוולדות קדשים וסבר במעי אמן קדושין דאע"ג דאיסור מוקדשים קדים אתי איסור גיד חייל עלי' שכן איסורו נוהג בבני נח (ואיסור חמור הוא כדקתני לקמן והלא מבני יעקב) אימר דשמעת לי' לר' יהודה (דאמר משום חומר' דגיד חל אאיסור אחרינ') בטמא' דאיסו' לאו (דאתי איסור גיד דחמור וחל אטמאה) קדשים דאיסור כרת מי שמעת לי' (שעל ידי קדשים בא לידי כרת כגון אכלו בטומאה) אלא הכא במבכרת עסקינן וכו'. כ' תוס' ד"ה מוקדשים קדים משום דמתחלה הכל בשר ואח"כ מתקשה ונעשה גיד. ואע"ג דהשת' רצה לומר דאין איסור חל על איסור ואין גיד על מוקדשים (כלומר לדעת המקשן) על איסו' אבר מן החי דלא חמיר כמוקדשים חייל. ועוד דאי אפשר לאיסור גיד להיות בענין אחר. ועוד דאין איסור אבר חל עד שיולד כדאמר לקמן (ק"ג) כגון שנטרפה ובד"ה קדשים דאיסור כרת וכו' כ' תוס' כיון דמחיים לא חל איסור גיד תו לא חייל איסור גיד לאחר שחיטה וזריקה דבעינן שיחול מחיים דומי' דיעקב וכו' וא"ת ונימ' מגו דאתוסף איסור גיד לבני נח אתוסף נמי לישראל וי"ל דהא דנאסר לבני נח היינו לבני יעקב קודם מתן תורה אקרי בני נח וכו'. וא"ת ונימ' מגו דאתוסף איסור גיד לגבוה דאסור להעלותו איתוסף נמי להדיוט איסור אכילה וי"ל דאיכ' למ"ד מחוברין יעלו עכ"ל. ובד"ה במבכרת וכו' כ' תוס' ובהדי הדדי קאתי וקמ"ל דלא מבטל איסור קדשים החמור איסור גיד הקל מלחול עמו. ועוד כ' שם דלר' יוחנן לא חייל איסור גיד ואיסור חלב עד שיצא לחוץ ממעי אמו לאויר העולם עכ"ל: [יא] קידושין ע"ז ת"ר אלמנה וכו' אלמנ' גרוש' וחלל' זונה בזמן שהם כסדר הזה חייב (כהן גדול) על כל אחת ואחת וכו' האי תנא מאי קסבר וכו' אמר רבא האי תנא איסור חל איסור לית לי' איסור מוסיף אית לי' אלמנ' אסורה לכה"ג ושרי' לכהן הדיוט הוי לה גרושה מגו דאתוסף איסור' לגבי כהן הדיוט אתוסף נמי וכו' ועדיין שרי' למיכל בתרומ' הוי לה חללה מגו דאתוסף איסור' למיכל בתרומה איתוסף איסור' לגבי כה"ג. אלא זונה מאי איסור מוסיף אית בה אמר דב חנא בר רב קטינ' הואיל ושם זנות פוסל בישראל (הואיל ושם זנות פוסל אפי' בישראל כגון אם זינתה תחתיו נאסרה על בעלה הכ' נמי ואע"ג דהא זנות לאו תחת בעלה היא מיהו שם זנות אשכחן בי' מוסיף בעלמ'). תני תנא קמי' דרב ששת כל שהוא ביקח הרי הוא בלא יקח כל שאינו ביקח אינו בלא יקח פרט לכ"ג שבא על אחותו אלמנה אינו לוקה משום כהונה אלא משום אחותו) א"ל דאמר לך מני ר"ש הוא דאמר אין איסור חל על איסור דתני' ר"ש אומר האוכל נבלה ביום הכפורים פטור (פטור מכרת דלא אתי איסור יה"כ ומיחל אאיסור נבלה דקדים (אם נתנבלה מערב י"הכ הרי קדים איסור נבלה ואם נתנבלה בי"הכ אפ"ה אסורה היתה עליו מבערב משום אבר מן החי) דאי רבנן הא אמרי אחע"א. אפי' תימ' רבנן כי אמרי רבנן אחע"א ה"מ איסור חמור על איסור קל (י"הכ שהו' בכרת על נבלה שהו' בלאו) אבל איסור קל על חמור לא חייל. איכ' דאמרי הא מני רבנן דאמרי אחע"א וכי אמרי רבנן וכו' ה"מ חמור על קל אבל קל על חמור לא חייל (הלכך אצטרך להו למילף דלא ליחול איסור אלמנה אאחותו דאיסור קל על חמור לא חייל (דאי ר"ש השת' איסור חמור על קל לא חייל. קל על חמור מבעי'. מהו דתימ' אסור כהונה שאני (שריבה בהן הכתוב מצות יתרות הלכך אפי' קל על חמור ליחול) קמ"ל. כ' תוס' תימ' דילמ' ר"ש אית לי' מוסיף והאי מוסיף הוא שהרי מעיקר' הי' איסור משום אחותו וכשנתאלמנה אתוסף בה איסור אלמנה דהוי מוסיף לגבי משוח מלחמה י"ל דאיכ' בריית' אחרת דר"ש אפי' מוסיף ל"ל. אי נמי הכי מייתי כיון דר"ש ל"ל איסור חע"א חמור על קל הכי אית לן למימר דל"ל מוסיף בקל על חמור עכ"ל. כ' ריטב"א (על מה שפי' רש"י אפי' נתנבלה בי"הכ וכ' משום דקדים לי' איסור אבר מ"ה וכו') קשה כשנתנבלה ביה"כ ופקע ממנה איסור אבר אמאי לא חיילי כי הדדי איסור נבלה ויה"כ דמודה ר"ש בב"א. ויש שפרשו דמשום הכי פטור מי"הכ ולא חייל אחתיכה זו שנתנבלה ביה"כ באיסור בת אחת משום דאיסור נבלה קודם בה לאיסור י"הכ ולא הוה איסור ב"א דנבלה שיעור' בכזית וי"הכ שיעורו בככותבת. ולא נר' דאנן לא לחיובי' לאוכל אתינן אלא לדון באיסורין האיך חלין וחתיכה שיש בה כותבת הרי קדים וחייל בי' איסור י"הכ כשם שחל איסור נבל' על כזית שבו ואין אחד מהם קודם לחברו וזה פשוט מאוד. והראב"ד פירש דלעולם קדים איסור נבלה לאיסור י"הכ שאין דנין בענין זה בחתיכה זו עצמה אלא בחתיכה כיוצ' בה והאי גבר' משעה שנעשה גדול קודם י"הכ נתחייב באיסור נבלה דאע"ג דעדיין לא נתנבלה בהמה זו הא איכ' כמה נבלות בעלמ' דמתסר בהו ולא חל עליו איסור י"הכ עד עכשיו שהרי לא הי' שם י"הכ בעולם משנעשה גדול עד עכשיו כדאמרי' ביבמות בזר ששימש בשבת שחייב ב' באיסור ב"א כגון דאייתי ב' שערות ונעשה גדול בשבת דההי' שעת' חייל עלי' חיוב מצות ואשתכח דחייל עלי' איסור שבת ואיסו' זרות כאחד הלכך אע"פ שחל שבת קודם שיבא איסור זרות לעולם אנן בתר זמן דחיילי עלי' איסורו אזלינן. וכן פירש הוא ז"ל בזר שאכל מליקה חייב ב' בב"א משום דכבר נעשה גדול קודם לכן וחלו עליו כאחת איסו' זרות ונבלות מאותה שעה ואע"ג שלא נמלק עוף זה עדיין הא כמה נבלות וכמה קדשים דמתסר בהו עכ"ל הראב"ד ואין זה נכון כלל דלעולם בכל האיסורין שעל ידי מעשה אין הולכין ואין דנין בענין חלות האיסורין אחר איסורין דעלמ' כיוצ' בחתיכה זו ולומר התחייב בזו משעה שנעשה גדול אלא אחר חתיכה זו שנתקל בה דנין מאימתי חל עליה האיסור דאלת"ה מצינו דאיסו' דוחה איסור ואנן לא אמרי' אלא אין אחע"א. וראי' לדבר מדאמרי' חמותו ונעשית א"א נדון בחמותו בשרפה משום דאיסור חמותו קדים באשה זו לאיסור א"א ואם אית' דאזלינן בתר נשים דעלמ' הוי לן למימר שיהא נדון בא"א דהא משעה שנעשה גדול חייל עלי' איסור א"א גבי נשים נשואות דעלמ'. ואיסור חמות לא חייל עלי' עד שנעשית חמותו אלא ודאי דלא אמרי' הכי שאם אתה אומר כן נמצ' איסור דוחה איסור דהאי גבר' כיון שנעשה חמותו קם עלי' באיסור חמותו ואם אתה אומר דהשת' דנעשית א"א נידון בחנק נמצ' איסור דוחה איסור והא לא אפשר דאיסור שבו היכן הלך כדאמרי' פ' גיד הנשה משום דאקדשיה פקע איסור גיד מיני' ועוד אמאי צריך לאוקמי בפ' גיד הנשה דמתני' בולדות קדשים וקסבר ממעי אמן קדושים ונוהג בשליל וכו' בלאו הכי נימ' דאע"ג דאיסו' גיד בזה קדים למוקדשין מ"מ כיון שנעשה גדול חיילי עלי' גיד ואיסור מוקדשין כאחת דהא איכ' בעלמ' כמה גידין וכמה מוקדשין כמו בזר שאכל מליקה וכו' אלא ודאי לעולם בחתיכה זו דנין וכו' תדע דלמ"ד אחע"א כאחת שבת והוא י"הכ חייב שתים ואמאי נימ' דאיסור שבת קדים בשבתות דעלמ' קודם י"הכ זה ולחייב משום שבת לחוד אלא ודאי דהא לית' (ולי' נר' דאין קושי' מכאן דהא כל שבת ושבת הלך לז ובעת ההיא קודם שב י"הכ לא הי' שבת בעולם) לפיכך י"ל האוכל נבלה בי"הכ פטור שהו' פטור מן האחרון שאם נתנבלה מערב יה"כ פטור מי"הכ וחייב משום נבלה דקדים ואם נתנבל' בי"הכ מעיקר' חייל עלי' איסור י"הכ ולא חייל עלי' השת' איסור נבלה וחייב משום י"הכ ופטור משום נבלה. ורבנן מודו בנתנבלה בי"הכ ופליגי עלי' בנתנבלה מעי"הכ דקא סברי דאתי איסור יה"כ וחייב בכולל בחמור על קל. ודאמרי' בנתנבלה בי"הכ חייל עליה איסור י"הכ ולא מדחו משום אבר מ"ה אפי' לר"ש משכחת לה בנולד' בהמה זו בי"הכ עצמה דחייל י"הכ ואבר אהדדי וכשמתה פקע איסור אבר ואשתאר איסור י"הכ וכו' עכ"ל הריטב"א. (ועיין רשב"א יבמות פ' ד' אחין שגם הוא הבי' דברי הראב"ד ומה שהשיב עליהן). ותוס' בפסחים דף ל"ו ובשבועות כ"ד הקשו נמי על פירש"י דהא כי פקע איסור אבר יחול איסור נבלה וי"הכ בב"א. מיהו י"ל דאיסור י"הכ לא חייל משום דאית בי' איסור שאינה זבוח דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל וכו'. ולריצב"א אין נר' פי' זה דא"כ למ"ד לאו לאברים היכי מצי חייל איסור אבר על עשה דשאינה זבוח ובחולין ק"ג אמר כגון שנטרפה עם יציאת רובה דאיסור אבר וחלב וטרפה בב"א קאתי והיכי חיילי כולם על איסור דשאינה זבוח דאפי' במעי האם קיימי באיסור זה. ומהאי טעמ' תקשי נמי למ"ד לאברים עומדת איסור אבר מ"ה היכ' משכחת לה דלא קיימי לאברים במעי האם א"כ היכי חייל על איסור שאינו זבוח (ובאיסור חלב וכן באיסור טרפה לא תקשי להו בפשיטות דהיכי משכחת וכו' די"ל דמשכחת לה איסור חלב או איסור טרפה בזבוחה דפקע לי' איסור שאינה זבוחה בשחיטתה וחלו אז איסור חלב או טרפה שהיתה לה בחייה. כ"כ מהרש"א. וכפי מה שכ' תוס' חולין צ"ה ד"ה מוקדשין קדים וז"ל. ועוד דאי אפשר לגיד להיות בענין אחר וכו'. לא קשה על אבר מ"ה מידי כיון דא"א להיות בענין אחר אלא מהא דאמרי' חולין ק"ג דאיסור חלב וטרפה נמי חלין קשה שפיר) אלא ודאי וזבחת לא אתא לאסור דבלאו הכי אסורה וקיימ' מחיים משום אבר ולאחר מיתה משום נבלה אלא בא להתיר את האיסור ופירש לך דבשחיטה שרי ולא בנחירה וכו' ובנתנבלה בעי"הכ דוק' איירי עכ"ל בשבועות. עיין תוס' חולין דף ל"ז ד"ה השת' שכ' וא"ת למאי דפריך אי אמרת נמי מסוכנת שרי' תקשי אמאי אצטריך קרא לאסור נבל' הא אסורה מחיים משום איסור שאינה זבוחה ורחמנ' אמרה וזבחת וזו לא נשחטה דמ"מ אף לאחר שנתנבלה איכ' עשה דשאינה זבוחה כדמשמע בפ' כל שעה (ל"ו). ובנזיר (ד'). דר"ש אומר האוכל נבלה בי"הכ פטור משום דאין איסור חל על איסור משמע אפי' נתנבלה בי"הכ פטור משום דאין אחע"א והשת' כשמתה פקעה איסור אבר מ"ה אמאי לא חל איסור י"הכ עם איסור נבלה בב"א אלא ודאי לעולם איכ' איסור דשאינה זבוחה ולהכי לא חייל עליה איסור וי"ל דהוי מצי למימר ולטעמך עכ"ל. עוד אית' התם בקדושין דף ע"ז ב'. תיי' לא יאמר גרושה בכ"ג ותיתי מק"ו מכהן הדיוט וכו' למה נאמרה כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט כך חלוקה בכ"ג (כשם שחלוקה גרושה וכו' האמורות אצל כהן הדיוט שייחד לה לאו לעצמה ואשה גרושה מאישה לא יקחו ללמדך שאם זונה וחללה וגרושה היא לוקה עלי' אף משום גרושה כך חלוקה בכ"ג אע"פ שנאמרו בלאו אחד) פשיט' מגרע גרע. אלא כשם שחלוקה גרושה וכו' בכהן הדיוט כך אלמנה חלוקה מגרושה וכו' בכה"ג (שאם היתה אלמנה וגרוש' וחללה זונה חייב על כל אחת). וכ' ריטב"א כשם שחלוקה גרושה וכו' פי' שחייב על גרושה לחודה אע"פ שאינה זונה חללה דהא פלג' קרא ואשה גרושה מאישה ללמד שילקה עליה בפני עצמו וה"ה על חללה לחודה וכו' כי בא זו ללמד על אלו הא לאו הכי ה"א שאינו חייב עד שיהו כולן בה כך חלוקה אלמנה בכה"ג סד"א כיון דכתיב אלמנה וגרושה וכו' לא לחייב על אלמנה לחוד קמ"ל וכו' וכי הוי גרושה וחללה וזונה לקי אכולהו למאן דאית לי' איסור חע"א כיון דהוי איסור מוסיף ולמאן דל"ל אחע"א נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים. אבל ליכ' לפרושי כפירש"י דא"כ תפשוט מהכ' דאיסור חע"א באיסור מוסיף מיהו ותקשי לכולי תנאי ודפליג בהא קר' למאי אתא אלא ודאי דלית' אלא כדפרישית עכ"ל:
[יב.] כריתות כ"ג מתני' חתיכת חלב וחתיכת חלב נותר אכל אחד מהם ובא אחר ואכל השניי' ר"ש אומר זה מבי' חטאת וזה מבי' חטאת ושניהן מביאין חטאת א'. [גמ'] אמר לי' רבא לר"נ ומי אמר ר"ש אחע"א והתני' ר"ש אומר האוכל נבלה ביה"כ פטור. (כ' תו' וא"ת מאי פריך דוק' יה"כ לא חל על נבלה אבל נותר חל שפיר על חלב שהרי נבלה וטרפה חל על חלב כ"ש נותר דחמיר. וי"ל דס"ל כיון דחזינן גבי יה"כ דחמור לא חל על קל ה"ה גבי נותר דאינו חמור לא יחול על חלב אע"ג דהותר מכללו. וא"ת דילמ' יה"כ לא הוי אלא כולל אבל נותר הוי מוסיף ודלמ' מוסיף אית לי'. וי"ל דהש"ס ידע דר"ש ל"ל מוסיף דתני' (יבמות ל"ב) הבא על אשת אחיו שהיא אחות אשתו בין נשא מת ואח"כ חי בין חי ואח"כ מת אינו חייב אלא אחת עכ"ל). אמר רב ששת ברי' דרב אידי כגון דאכל כולי' בחלבה (דליכ' איסור חע"א דאחלב חייב משום חלב ואנותר משום כולי') וכולי' בחלבה נמי הא קאי עלה באיסור עולין היכי אתי נותר וחייל עלה וכו' אלא בקדשים גלי רחמנ' דאתי איסור חע"א דתני' אשר לה' לרבות את האמורין (ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' לרבות אימורין שאם אכלן בטומאת הגוף חייב כרת) והא אימורין (כגון כליות) קאי עלייהו באיסו' עולין וחלב (דאימורין) קאי עליהו באיסור כרת וקאתי איסור טומאה וחייל עלי'. תדע שכן הוא (דבקדשים אחע"א לד"ה) דהא רבי ס"ל (בעלמ') אחע"א וה"מ איסור חמור על איסור קל אבל קל על חמור לא (הא דחמור על קל לא אתפרש היכ') בקדשים שמעינן לי' דאמר איסור קל על איסור חמור נמי חייל. דהא איסור מעילה קל הוא איסור מיתה (דאין חייבין על שגגתה חטאת) וכו' ואתי איסור מיתה חייל על איסור כרת דתני' רבי אומר כל חלב לד' לרבות אמורי קדשים קלים למעילה ומעילה איסור מיתה וחייל על איסור חלב דאיסור כרת הוא ש"מ בקדשים גלי קרא. והא תני' ר"ש א ומר אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין (שהאוכל אמורי פגול כגון כליות אינו חייב כרת אלמ' אפי' איסור חמור לא חל על איסור קל) אלא תנאי היא ואליבי' דר"ש דאיכ' דאמרי בקדשים אחע"א (תנא דמתני' אליבי' דר"ש סבר אחע"א) ואיכ' דאמרי בקדשים נמי אין אחע"א (האי תנא דאין פגול) ולמ"ד בקדשים נמי אין אחע"א כל חלב לד' מאי עביד לי' מוקי לה בולדי קדשים קסבר ולדי קדשים בהווייתן הוי קדושין דתרווייהו בהדדי אתי באמורי וולדות קדשים. [זבחים מ"ה ב'] מתני' דברי' שאין חייבין עליהן משום פיגול חייבין עליהם משום נותר ומשום טמא חוץ מן הדם ר"ש מחייב בדבר שדרכו לאכול אבל העצים והלבונה והקטרת אין חייבין עליו משום טומאה. כ' תוס' וא"ת מאי אירי' משום דאין נאכלין תיפוק לי' דאין איסור טומאה חל עליהן דהא יש בהן מעילה וכו'. וי"ל דתנ' דהכ' סבר כההו' תנא דר"ש דאמר יש פגול ונותר בעולין. ועי"ל דמשכחת בב"א כגון שהבי' ב' שערות אח"כ והא דלא משני בכריתות הכי וכו' משום דבלאו הכי משני שפיר וכו' ולמ"ד דבקדשים נמי אין אחע"א למה לי קרא למעוטי מנותר וטמ' דהא אצטריך להבי' ב' שערות אח"כ דהוי כבת אחת מיהו למאי דבעי למימר ביבמות דר"ש אפי' בב"א לית לי' קשה עכ"ל:
[יג.] פסחים ל"ה ב' ת"ר יכול יוצ' אדם י"ח (מצה) בטבל ואפי' לא נטלה ממנו מעשר עני ת"ל לא תאכל עליו חמץ מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאין איסורו אלא משום בל תאכל טבל. ואיסור' דחמץ להיכן אזיל אמר רב ששת הא מני ר"ש דאמר אין אחע"א דתני' האוכל נבלה וכו': [יד.] נזיר ג' ב' מתני' הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים וכו' ה"ז נזיר וכו'. [גמ']. מתני' דלא כר"ש דתני' רש"א אינו חייב עד שידור מכולן. ורבנן אמרי אפי' לא נדר אלא בחד מנהון הוי נזיר. מ"ט דר"ש אמר קרא מכל אשר יעשה מגפן היין (משמע דצריך שיהא נוזר מכל אשר יעשה) ורבנן מ"ט אמר קרא מיין ושכר יזיר (דמשמע אפי' לא נדר אלא מיין לחוד' הוי נזיר מכולם) ור"ש ההוא מבעי' לאסור יין מצוה כיין רשות מאי היא קדושא ואבדלת'. הרי מושבע ועומד עליו מהר סיני. אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתי' נזירות חייל' על שבועה. כ' המפרש לנזיר. וכי תימ' מ"ש נשבע מפי עצמו מנשבע מהר סיני הכי אמרי' בשבועות (כ"ז) שבועה שאוכל ככר זו וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה על הראשונה חייב משום בטוי ועל השניי' משום שבועות שוא וכו' ומיהו איכ' לן למשמע מיני' דקאמר חייב על השניי' אע"ג דהוי נשבע לבטל המצוה דנזירות נמי חיי' אהאי דנשבע לשתות יין עכ"ל ותוס' שם ימאנו בפירושו (כי באמת דבריו קשין להולמן) לכך פי' תוס' דגרסי' וכי מושבע ועומד. בתמיה. כלומר למה לי קרא מיותר דאסור יין מצוה וכי מושבע וכו' נהי דקידוש היום דאוריית'. על היין אסמכת' הוא. והשת' משני כגון שנשבע לשתות וקמ"ל קרא יתירה דחייל עלי' אע"ג דנשבע לשתות עכ"ל]. ורבנן א"כ לימ' קרא מיין מאי ושכר שמעת מיני' תרתי. איבע"א ר"ש ל"ל אחע"א. כ' המפרש היינו טעמ' דר"ש דאמר אינו חייב בנזירות עד שיזיר מכולן בסתם דאמר הריני נזיר דר"ש לטעמי' דל"ל אחע"א וה"נ כי אסר עצמו מן החרצנים ומן הזגין וחייל' עלי' נזירות לא אתי אידך פלג' דתגלחת וטומאה וחייל' עלויה. א"נ כי הזיר עצמו מן היין לא אתי איסור דתגלחת וטומאה וחייל אאיסור יין לשוויי' נדר גמור עכ"ל. ותוס' כ' פי' בעלמ' ל"ל אחע"א ואי לאו קרא הכא ה"א היכי דנשבע שלא לשתות ושוב הזיר בנזיר ושתה יין לא חייב אנזירות קמ"ל קרא יתירה דמיין ושכר דאם נשבע שלא לשתות כוס זה ונדר בנזיר ועבר ושתה הכוס דלקי תרתי משום שבועה ומשום נזירות ולא תימ' כדאמר רבא לעיל שבועה שאשתה אלא מוכל לתרץ אפי' שבועה שלא אשתה עכ"ל. ובאספ"ז כ' ואיבע"א ר"ש לית לי' איסור חל על איסור פי' ר"ת ומשכר יתירה שמעינן לה דנזיר ששתה יין ביה"כ אין חייב משום יה"כ דלא אתי איסור יה"כ וחייל אאיסור נזיר ומהכ' יליף ר"ש בכל דוכת' דאין אחע"א דהכי משמע פי' דקר' מיין ושכר יזיר דוק' משום נזירות חייב על יין ושכר ולא משום איסור אחר דלא אתי איסור אחר וחייל עלי' וקשה דבחולין פ' כל הבשר דרש שמואל דאין אחע"א מקר' דומתו בו וכו' ונ"ל דר"ש ל"ל בעלמ' אחע"א מקר' דומתו בו. ודרש הכא מיין ושכר דגבי נזירות חל איסור על איסור דאם אמר שבועה שלא אשתה יין ואמר הריני נזיר וכו' לוקה שתים דהכי משמע פי' דקר' מיין ושכר יזיר לעולם אף אם נאסר בו כבר ומיין דרש דנזירות חלה לבטל השבועה ומשכר דרש דנזירות חלה על איסור שבועה. הרא"ש. וכן פי' הר' עזריאל ז"ל וז"ל ואיבע"א ר"ש ל"ל אחע"א וכו' ולהכי אצטריך שכר למימר דנזירות חייל ביין האסור דלא נגמר מהתם דלא חייל דכי היכי דיין מייתר לי' לר"ש לאסור יין מצוה וכו' שכר נמי מייתר לאסור יין האסור. וכן אם הי' יה"כ ואמר הריני נזיר אותו נזירות חייל איה"כ ולוקה משום נזירות אם שתה אע"ג דבעלמ' ל"ל אחע"א הכא מייתר לי' שכר לומר דחל אבל רבנן בעלמ' נמי אית להו אחע"א ולא איצטריך להו שכר להכי עכ"ל אספ"ז:
[טו.] מכות כ"א מתני' יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום ח' לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין כלאים בכרם ובשביעית וי"ט וכהן ונזיר בבית הטומאה. כתב הרמב"ם בפי' המשנה אין בכל אלה אחע"א אבל הם איסורים הרבה נכפלו בזמן א' עכ"ל (ולי צ"ע דהא שביעית וי"ט וגם נזיר וכהן הוי אחע"א כמו שבאמת מקשה שער המלך אגמ' האיך אמרי' איסור כולל ל"ל שביעית וי"ט נזיר וכהן אחע"א (ע' במאכלות אסורות) ואף די"ל דעל הש"ס לא קשה דבנזיר קיי"ל אחע"א כמ"ש תוס' אפי' לר"ש ואף י"ט אשביעית נוכל לומר כיון דגלי קרא בשבת שחל אי"הכ מדכתיב היא וי"ט נמי איקרי שבת לכן חל נמי י"ט אשביעית. אבל ארמב"ם דכ' דליכ' הכא אחע"א קשה וצ"ע). ופריך הש"ס ולחשב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין בי"ט דמגו דחלה שבוע' בחול חלה נמי בי"ט אלא האי תנא איסור כולל ל"ל כ' הריטב"א פי' או לית ליה שום איסור כולל ואפי' דאתי ממיל' כנבלה ביה"כ וכר"ש. או דל"ל איסור בדבר הבא מעצמו ולפום האי תירוצ' אית לן למימר דס"ל אין נדרים חלין על האיסורין לקיים דאי לא לתני בפרט על חרישה בי"ט שאמר קונם עלי כלי מחרישה לחרוש בהם בי"ט אלא ודאי כדאמרן (עיין בשער המלך במאכלות אסורות וע' שאגת ארי' סי' ס'):
[טז.] יבמות דף ל"ב ת"ר בא עליה (ב' אחין נשואות ב' אחיות ובא עליה בחיי אשתו) חייב עליה משום אשת אח ומשום אחות אשה דברי ר' יוסי ר"ש אומר אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד. והתני' רש"א אינו חייב אלא משום אחות אשה כאן שנש' חי ואח"כ נשא מת וכו' ור"ש היכי דנש' מת ואח"כ נשא חי כיון דאיסור אחות אשה לא חייל תתיבם יבומי אמר רב אשי איסור אחות אשה מתל' תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל הילכך לא פקע (מתלא תלי דאי היה פקע איסור אשת אח הוי חייל איסור אחות אשה דהאי דלא חייל מעיקר' משום טעמ' דאיסור אשת אח דקאים קמיה הלכך הואיל ואיסור אחות אשה מוכן ועומד לחול עליה לפוטרה מן היבום לא פקע איסור אשת אח וחייב משום אשת אח) וסבר ר' יוסי אחע"א והתנן עבר עבירה שיש בה ב' מיתות נידון בחמורה (כגון חמותו והיא א"א דאחמותו בשרפ' וא"א חנק) ר' יוסי אומר נידון בזיקה ראשונ' הבאה עליו. ותניא אמר ר' יוסי כיצד חמותו ונעשית א"א נידון בחמותו א"א ונעשית חמותו נידון בא"א. אמר ר' אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף תינח היכ' דנש' חי ואח"כ נשא מת מגו דאיתוסף איסור לגבי אחים אתוסף איסור לגבי דידיה אלא היכי דנש' מת וכו' האי איסור כולל הוא. [כ' תוס' וא"ת דלמ' ר"י נמי אית לי' כולל ואור"י דקסבר א"א ונעשית חמותו נמי כולל במגו דאתסר בשאר קרובות וקתני דנידון בא"א. ולההיא לישנ' דלקמן דסבר ר' חייא דר' יוסי מחייב תרתי באיסור כולל צ"ל דא"א ונעשית תמותו לא חשיב כולל כיון שאין שם אחד. והא דחשיב בעל מום ששימש בטומאה כולל. אכילה ועבודה חשיב שם א' דשניהם נאסרו בלשון קריבה. ומיהו איסור מוסיף אור"י דחשיב אפי' אין השמות שוין כדמוכח (כריתות י"ד) גבי הבא על בת בתו עכ"ל]. אלא אמר רבא וכן כי אתי רבין אמר ר' יוחנן מעלה אני עליו כאלו עשה שתים ואינו חייב אלא אחד (לעולם ל"ל לר' יוסי אחע"א והאיך אמר חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה לאו בשוגג ולחייב ב' חטאות אלא במזיד וליעשות רשע גמור) מאי נפק' מיני' לקוברו בין רשעים גמורים (פי' אצל רשעים כמותו לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק ור"ש סבר אע"פ שיש בעבירה זו ב' איסורין כיון דלא מחייב אלא חדא אין קוברין אותו אצל רשעים גמורים. תוס') ובפלוגת' דאתמר זר ששימש בשבת. בעל מום ששימש בטומאה. זר שאכל מליקה. ר' חייא אומר חייב שתים בר קפר' אומר אינו חייב אלא אחת. קפץ ר' חייא ונשבע כך שמעתי מרבי קפץ בר קפרא ונשבע כך שמעתי מרבי. התחיל ר' חייא לדון שבת לכל נאסר' כשהותר' במקדש אצל כהנים הותרה לכהנים הותרה ולא לזרים יש כאן משום זרות ויש כאן משום שבת. טומאה לכל נאסר' כשהותר' במקדש אצל כהנים תמימין הותרה ולא לבעלי מומין. יש כאן משום בעל מום ומשום טומאה. נבלה לכל נאסרה כשהותרה במקדש. לכהנים הותרה ולא לזרים יש כאן משום זרות ומשום מליקה. התחיל בר קפר' לדון שבת לכל נאסרה כשהותר' במקדש הותרה (סתם) אין כאן אלא זרות. טומאה לכל נאסרה כשהותרה במקדש (בצבור) הותרה אין כאן אלא בעל מום. נבלה לכל נאסרה כשהותרה במקדש הותרה אין כאן אלא זרות. במאי קמפלגי באיסור כולל ואליבי' דר' יוסי וכו' ומאי איסור כולל איכ' בשלמ' זר וכו' אלא מליקה בכולל לא משכחת לה אלא קמפלגי באיסור בת אחת אליבי' דר' יוסי ר' חייא סבר ר' יוסי בב"א מחייב תרתי (והא דקאמר לעיל חייב שתים כגון שבא איסור אשת אח ואחות אשה בב"א ומשכחת דשוינהו ב' אחים שליח ליקדש ב' אחיות והן עשו שליח לקבל קידושיהן ופגע שליח בשליח) ובר קפר' סבר לא מחייב אלא חדא והכא מאי בת אחת איכ' זר ששמש בשבת כגון דאייתי ב' שערות בשבת דהוי זרות ושבת בהדי הדדי. בעל מום נמי כגון דאייתי ב' שערות ואטמי (כלומר דאטמי קודם ב' שערות ובתוך טומאתו ומומו הביא ב' שערות ובשעת הבאה חלו שניהם) א"נ שחתך אצבעו בסכין טמאה. (כ' תוס' ד"ה ר"ח סבר וכו'. והשת' הא דפליג ר"ש דאינו חייב אלא משום אשת אח אע"ג דבב"א אשת אח דחמור חייל דאין לה היתר אחר מיתה אלא במקום יבום אבל אחות אשתו שרי לאחר מיתת אשתו. והא דקאמר דר"י מחייב בב"א לאו דוק' אלא אפי' במוסיף כדמוכח כריתות י"ד עכ"ל. ועוד כ' תוס' ד"ה בר קפרא. ובריית' דקתני דחייב ב' היינו לקוברו וכו' ובאידך בריית' דמיירי בנש' חי ואח"כ וכו' מודה בה בר קפרא דלר"י חייב ב' דמודה ר"י באיסור מוסיף כמו שפי' בקונט' וכו' וק' לר"י דמשמע דבאיסור מוסיף חל טפי מבאיסור בת אחת וכי מסקינן דמפלגי באיסור ב"א לר"ש וחייב לר"ח שתים באיסור ב"א לר"ש. ואפ"ה ל"ל איסור מוסיף דקתני לעיל אינו חייב אלא משום אחות אשה. ואור"י דודאי איסור בת אחת עדיף אלא דסבר בר קפר' דדוק' באיסור בת אחת דהכ' כגון אחות אשה וטומאה ושבת ונבלה דלא חיילי היינו משום דהותרה בהדי ההיא שלא הותרה שכן משמע לישנ' דאמר בר קפר' שבת לכל הותרה וכו' משמע משום דהותרה לא חיילי ור' חייא ל"ל האי סבר' כדאמר לכהנים הותרה וכן משמע קצת לקמן דבת אחת עדיף טפי דקאמר השת' משום כולל מחייב משום בת אחת מבעי' ומאן דמחייב בכולל משום דמידי דהוי אמוסיף וא"כ עדיף נמי ממוסיף עכ"ל) בשלמ' לר"ח כי אתני' לדידי' אליבי' דר"י וכי אתני' לבר קפר' אליביה דר"ש אלא לבר קפר' ר' חייא שקורי משקר. אלא קמפלגי באיסור בת אחת ואליבי' דר"ש (וה"ק ר"ח אע"ג דפליג ר"ש ופטר ה"מ בכולל אבל בבת אחת מודה הואיל ולא קדם חד לחברי' ובר קפר' אמר בב"א נמי פליג ר"ש) בשלמ' לבר קפר' וכו' אלא לר"ח בר קפר' שקורי משקר אמר לך ר"ח כי אתנייה רבי לדידיה תרתי לפטור אתניי' ואיסור כולל אתניי' ואליב' דר"ש (אבל מליקה לא אתני' דלא משכחת אלא בבת אחת דכל זמן שלא נמלקה הוי עליה איסור מעילה ולא זהו איסור זרות האמור בקרבן שניתר לאכילת כהנים וכשנמלקה ונראית לכהנים פקע מיני' איסור מעילה וחייל עליה זרות ומליקה בב"א) וחזיי' בר קפר' לזר שאכל מליקה ואיידי דדמי לה ערבה בהדייהו ועיין בה ולא אשכח אלא בב"א וסבר מדהא בב"א הא נמי בב"א ומדה' לפטור הנך נמי לפטור. (כ' תוס' הא דקאמר איסור כולל אליביה דר"ש אתניי' אבל לר' יוסי מחייב תרתי באיסור כולל דלא מצי למימר דאליבי' דר"י נמי אתניי' לפטור דא"כ לא הוי טעי בר קפר' לערב מליקה בהדייהו דבב"א פשיט' ליה לבר קפר' דלר"י מחייב תרתי ולהכי פשיט' ליה בסמוך דלר"י מחייב תרתי באיסור כולל שע"כ צ"ל דאליבי' דר"ש אתניי' ולא אליבי' דר"י ופליג רבי יוחנן (דלעיל) אר"ח ובר קפרא עכ"ל). מיתיבי זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה יש כאן משום זרות ומשום שבת ומשום בעל מום ומשום טומאה דברי ר' יוסי רש"א אין כאן אלא משום זרות וב"מ בלבד ואילו מליקה שיירה למאן שיירה אילימ' לר"י השת' לר"י בכולל מחייב ב' בב"א מבעי' אלא לאו לר"ש ובכולל הוא דפטור אבל בב"א מחייב תיובת' דבר קפרא תיובת'. זר ששימש בשבת במאי אי בשחיט' כשרה בזר אי בהקטרה והא אמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת. אמר רב אחא בר יעקב בשחיטת פרו של כהן גדול וכדברי האומר שפסולה בזר. אי הכי מאי אירי' זר אפי' כהן הדיוט נמי. שזר אצלו קאמר. מתקיף לה רב אשי מידי חטאות קתני או לאוי קתני. אלא איסור' בעלמ' קחשיב למאי נפק' מיניה לקוברו בין רשעים גמורים. (מהכ' וגם מהא דלעיל דף ל"ב מוכח דבכל מקום דאמרי' אין אחע"א היינו לחיובו עונש על האיסור השני אבל לענין שיהא אסור גם מצד האיסור השני שפיר חל אף קל על חמור כדמוכח הכא ועיין תו' ד"ה הבערה וכו' לפ"ז אם האיסור השני הוא עשה גריד' דלא שייך עונש שפיר חל לענין שיהא אסור אף מצד האיסור השני. וצריך לעיין בזה). כ' תו' בד"ה הבערה ללאו וכו' להכי פריך והאמר ר"י הבערה ללאו יצאת והאיך חל אאיסור זרות אע"ג דבאיסור מוסיף ס"ל לר' יוסי דחייל קל על חמור כדמוכח כריתות י"ד מ"מ בכולל ס"ל לגמר' דלא חל קל על חמור ואע"ג דיכול לאוקמי בהצתת אלית' דאין בה אלא לאו כדאמרי' יומ' (כ"ד) מ"מ הוי איסור שבת קיל דהותר במקדש. אבל אי הוי מית' בהבער' הוי חשוב חמור אע"ג דהותר. וטומאה נמי אע"ג דהותר חל על בעל מום משום דטמ' ששמש במיתה וב"מ באזהרה לרבנן דרבי. וא"ת דאמר חולין (ק"ג) התור' אמרה יבא איסור נבלה ויחול על חלב והיינו קל על חמור באיסור כולל. ואור"י דחלב קל דהותר מכללו אע"ג דנבלה הותר אצל מליק' שאני קדשים דכהנים משלחן גבוה קזכי כדאמר חולין (ק"כ) ועוד דיש חומר' בנבלה שמטמ'. ואע"ג דיש חומר' בחלב דליכ' בנבלה אין לחוש כדאמר חולין (ק"א) מאי חזית וכו'. וא"ת דאמר לקמן מאן תנא דאית ליה כולל ומוסיף וב"א משמע דאחות אשה חייל בכולל אאשת איש דחמור. וי"ל דאשת איש דיש לה היתר בחיי בעלה חשבינן ליה קולא (ביבמות כ"ד) ואע"ג דבחולין איכ' מ"ד דאיסור טרפה חל על אבר אע"ג דחמיר דחשיב משהו בשר גידין ועצמות ונוהג בבני נח וחייל טרפה דקיל אפי' בלא כולל אור"י דיש חומר' בטרפה דבשנטרפ' שוב אין לה היתר אפי' נשחטה אבל איסור אבר אתי' שחיטה ומפקע ליה עכ"ל (כלומר למ"ד לאברים עומדת דחל איסור אבר קודם תלישה דבהכי איירי הש"ס התם):
[יז.] כריתות י"ד ב' מתני' הבא על בת בתו חייב עליה משום בת בתו וכלתו ואשת אחיו ואשת אחי אביו וא"א ונדה ר' יוסי אומר אם עבר הזקן ונשאה חייב עליה משום אשת אב גמ'] ומי אית ליה לר' יוסי אחע"א והתנן וכו' ר' יוסי אומר נידון בזיקה ראשונ' אמר ר' אבהו מודה ר' יוסי באיסור מוסיף במתני' דאיכ' מוסיף הוא הדין לכולל ובת אחת כדמפרש לקמן) מאי איסור מוסיף איכ' הכא דאיכ' ברא לסבא (ואחיו של זה הוא) מגו דאתוסף איסור' לגבי ברי' (משום אשת אב) אתוסף איסור' לגבי' דידי' [עיין בפירוש המשנה לרמב"ם על זה]. כ' תוס' ישנים מודה ר"י באיסור מוסיף שהאיסור חמור חל על איסור קל או בשוים אבל קל על חמור לא חייל וכו' ור' יוסי דאת' לאוסופי באשת אב אינו מודה בהני דהזכיר הת"ק וכו' הלכך לר"י לאו משכחת אלא ג' בת בתו כלתו ואשת אב עכ"ל. (וזה סותר למה שכ' תו' יבמות ל"ג בד"ה הבערה):
[יח.] כריתות ב'. ב' (על מתני' דשלשים ושש כריתות בתור' אית' בגמ'). מנינ' למה לי אמר ר' יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם א' חייב על כל א' וא' ומסיק הש"ס דילפי' לחלק מהא דיצאת כרת באחותו וכו' וכתיב כי כל אשר יעש' מכל התועבות וכו' אמר ר' יונה הוקשו כל העריות כולן לאחותו מה אחותו חייבין עליה בפ"ע אף כל חייבים עליה בפ"ע, ולר' יצחק דאמר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות לחלק מנא ליה נ"ל מואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לחלק על כל אשה ואשה. ורבנן אין ה"נ אלא כרת דאחותו מבעי' לי' לחלק על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו (עיין כריתות ט"ו תו' ישנים ד"ה לחייב) ור' יצחק הא מלת' מנ"ל נפק' ליה מן סיפ' דקר' דכתיב ערות אחותו גילה ורבנן אחותו דסיפ' מבעי' ליה לאחותו שהיא בת אביו ובת אמו לומר שאין עונשין מן הדין ור' יצחק סבר עונשין מן הדין ואבע"א יליף עונש מאזהרה. כתב תו' ישנים ד"ה לומר שאין עונשין תימ' דלעיל משמע דאצטריך אחותו לחלק על אחותו שהיא אחות אביו וכו' הא חדא מיהא מחייב ואמאי הא אין עונשין מ"הד מיהו איכ' למימר דמהא יליף כיון דגלי הכא ה"ה לעיל אך קשה דלקמן תנן יש אוכל אכילה אחת וחייב וכו' ואמאי דלמ' לא מחייב כיון דחמיר טפי וכ"ת דיליף מהכ' מה לאחותו שכן לא הותרה מכללה. ויש מתרצין דשאני הכא דליכ' אלא איסור אחותו וחמיר' טפי ב' צדדים מצד א' להכי אמרי' אין עונשין מ"הד אבל לקמן דאיכ' איסורים אחרים חייל שפיר ע"י כולל ומוסיף ובת אחת עכ"ל:
[יט.] יבמות י"ג ב' מתני' ב"ש מתירין הצרו' לאחים (להתייבם) וב"ה אוסרין וכו'. גמ' אמר ר"ש בן פזי מ"ט דב"ש דכתיב לא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר. חוצה מכלל דאיכ' פנימית ואמר רחמנ' לא תהי' וכו'. רבא אמר טעמייהו דב"ש דאין אחע"א (אין איסור אשת אח חל על בתו של זה אצל אביה הלכך לא רמי' קמיה ליבומי והוי כמאן דלית' וכן באחות אשה ובכולן והכי מפרשי' למילתיה דרב' במסקנא ומיהו הא דפריך תינח היכ' דנש' וכו' לא ידע מלת' דרבא וסבר דרבא אאחות אשה וכיוצ' בה לחודייהו קאי שקרובתו ע"י קדושין) תינח היכ' דנש' מת ואח"כ נשא חי לא אתי איסור אחות אשה וחייל אאיסור אשת אח (והוי כנכרית) אלא נשא חי ואח"כ נשא מת אחות אשה קדים. כיון דלא אתי איסור אשת. אח וחייל אאיסור אחות אשה הו"ל צרת ערוה שלא במקום מצוה ושריא. כ' רשב"א בשם הראב"ד פי' טעמ' דב"ש משום אין אחע"א והלכך ע"כ אי אפשר למדרש לצרור לצרת אחות אשה דלא מיבמה וכיון דבטיל לצרור כלהו צרות דט"ו נשים שריין דהא כלהו מאחות אשה ילפינן. ואקשינן תינח וכו' אלא היכ' דנש' חי וכו' הא בכה"ג איכ' לקיומי לצרור משום דאחות אשה קדים וממיל' אתיין כולהי קרובי. ופריק דאפ"ה לא הוי צרת ערוה במקום מצוה כיון דלא נפלה ערוה קמיה ואע"ג דנפלה קמי שאר אחים מ"מ לגבי האי הוי לה כצרת ערוה שלא במקום מצוה ושריא ובהא פליגי עלייהו ב"ה דכיון דהיא גופ' שריא לגבי שאר אחים צרת ערוה במקום מצוה היא ואסורי עכ"ל. (ויש כאן מקום עיון דהכ' מסיק רבא דב"ש ל"ל איסור ח"עא אפי' בכולל ומוסיף. ובביצה י"ב מוקי ר' יוחנן הא דתני המבשל גיד בחלב בי"ט ואכלו לוקה ה' כב"ש והתם הוי אחע"א כן הקשה בספר אחד ושכחתי באיזה ספר ראיתי זאת ונראה דהתם הוי טעמ' כיון דאבישול לקי אאכילה נמי לקי כדאית' חולין (קי"ג) לחד תירוצא):
[כ.] שבועות דף כ"ג ע"ב אית' על הא דתנן התם שבועה שלא אוכל ואכל אוכלים שאינן ראוין וכו' פטור. והדר תני שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים חייב ור"ש פוטר. מ"ש ריש' ומ"ש סיפ' (קס"ד דנבלות וטרפו' נמי אוכלין שאינן ראוין הן) הא לא קשי' ריש' בסתם וסיפ' במפרש. מפרש נמי גופ' תקשי אמאי מושבע ועומד מהר סיני הוא. רב ושמואל ור' יוחנן דאמרי בכולל דברי' המותרים עם דברים האסורים (שפירש ואמר שבועה שלא אוכל נבלות ושחיטות) וריש לקיש אמר אי אתה מוצא אלא במפרש חצי שיעור ואליב' דרבנן אי בסתם אליב' דר"ע דאמר אדם אוסר עצמו בכ"ש. בשלמ' ר"י לא אמר כר"ל דמוקים לה למתני' כדברי הכל. אלא ר"ל מ"ט לא אמר כר"י אמר לך כי אמרי' כולל באיסור הבא מאליו (כגון האוכל נבלה ביה"כ דמחייבי ליה רבנן חטאת משום יה"כ. דחייל יה"כ אנבלה בכולל מגו דאתסר האי גבר' בשחוטה משום יה"כ. אתסר נמי בנבלה משום יה"כ היינו כולל באיסור הבא מאליו דיה"כ בא מאליו הוא) באיסור הבא ע"י עצמו (כלומר ע"י אדם עצמו כגון איסור שבועה הבא לו ע"י דבורו) לא אמרינן. [כ' תוס' אהא דר"י לא אמר כר"ל וכו' והא דלא אמר משום דס"ל לר"י חצי שיעור אסור מן התורה וכו' כיון דליכ' אלא איסור בעלמ' לאו מושבע ועומד אע"ג דאין איסור לאו חל על עשה כדלקמן גבי שבועה שאתן לעני דפריך מושבע ועומד וגם בסנהדרין גבי ומתו בו כי יחללוהו אע"ג דתרומה טמאה אין בה אלא איסור עשה מ"מ חצי שיעור דליכ' אפי' עשה אלא איסור בעלמ' לא חשיב מושבע ועומד ועוד דמצי לאוקמי שלא כדרך הנאתן דאין אסור אלא מדרבנן כמו ח"ש לר"ל וזה הפירוש נר' יותר. דלפי' קמ' קשה דמ"מ הוי מצי למימר דלא אמר כר"ל משום דסבר ח"ש אסור מהתורה דלא משכחת הן ולאו דהיכי משתבע שאוכל ח"ש הא מושבע ועומד מהר סיני הוא עכ"ל. ועוד כ' תוס' בד"ה איסור הבא וכו' והא דתנן יש אוכל וכו' וקחשיב מוקדשין וכן האוכל גיד של עולה (חולין ק"א) י"ל דהכ' באיסור הבא מעצמו על עצמו קאמר אבל מוקדשין שאסורין על כל העולם אמרי' וכו' עכ"ל). בשלמא לר"ל מש"ה פטר ר"ש דאמר כ"ש למכות אלא לר"י מ"ט דר"ש. ר"ש לטעמיה דל"ל איסור כולל דתני' האוכל נבלה וכו'. בשלמ' לר"ל משכחת לה בלאו והן (דקי"ל אין קרבן שבוע' אלא א"כ אתה מוצא בה לאו והן דכתיב להרע או להטיב דמשמע דבר והפוכו וכו' משכחת לה נמי בשבועה שאוכל חצי שיעור נבלה דלאו נשבע לבטל המצוה) אלא לר"י (דמוקי לה בשיעו' שלם ומשום כולל וע"כ במפרש נבלות אוקימת' משום קושי' ריש' לסיפ') הן היכ' משכחת לה (שבועה שאוכל נבלות ושחוטות מי משכחת דתיחול אנבלות ולבטל שבועת הר סיני). (כ' תוס' קשה לריצב"א דתני בירושלמי שבועה שלא אוכל מצה ואכל מצה בלילי פסח חייב אלמ' בכולל חייל' שבועה לבטל מצוה. ותירץ דהכ' דוק' לא חייל' משום שהזכיר נבלה ונשבע עליה לאוכלה אבל התם דלא מדכר פסח חייל'. לפ"ז משכחת הן אפי' בדברים האסורין כשאמר סתם שאוכל ור"י מפרש דודאי שב ואל תעשה כדאיירי הכא לא חייל' דקאמר שבועה שאוכל ולא אכל אבל התם בנשבע שלא לאכול ואכל דהוי קום ועשה ודאי חייל' עכ"ל) אלא כדרב' שבועה שלא אוכל ואכל עפר פטור (כך גרס רש"י אבל ר"ח גרס שבועה שאוכל ואכל עפר פטור ופירושו כמ"ש ר"ן ותירוץ כאן בסתם וכאן במפרש קאי למסקנ' דאיסורין אינן בכלל סתם לא אוכל וכן לגירסת תוס' נמי קאי התירוץ הא') (לא תשני לעיל קושי' ריש' וסיפ' כאן בסתם וכו' אלא כולה בסתם ואוכלין שאינן ראוין דקתני ריש' פטור כדרב' מפרש' כגון עפר אבל נבלות ראויות לאכילה וארי' דרביע עלייהו ותו לא קשי' לר"י דמשכחת בלאו והן אף בשיעור שלם דהא לא אוכל סתמ' קאמר אם אכל נבלה חייב שהרי כלל בסתמו דברים המותרי' והאסורי' ומתסרו איסורים ע"י כולל והן משכחת לה דהא אוכל סתמ' קאמר ומקיים שבועתו בדברים המותרים ואם לא אכל חייב) ותוס' ד"ה אלא מביא תוספת' דשבועות דאית' התם שבועה שאוכל ואכל פגול נותר וכו' פטור [דמקיים שבועה בזה] ור"ש מחייב. לפי שלא חלה שבועה עליה ע"י כולל לר"ש ולרבנן חלה. ומכאן ראי' לריצב"א אפי' בלא קום ועשה חייל' על ידי כולל בשאין מזכיר האסור עכ"ל. וכ' הר"ן בשבועות כ"ג בסוגי' דכולל דברים האסורים וכו' ואע"פ דנשבע לבטל את המצוה חייב בכולל כדאית' בירושלמי אפ"ה דוק' בשב ואל תעשה אבל לעבור על המצוה בקום ועשה לא חייל (והוא סברת ר"י בתוס') א"כ פריך שפיר דלא משכחת הן ומפרקינן כדרב' כלומר הן משכחת לה בסתם שאמר שבועה שאוכל סתם לענין שאם אכל נבלות פטור וכיון דמשכחת בהן סתם אע"פ דשבוע' דלאו אינה אלא בלאו מפורש כדאוקמינ' מתני' במפרש דוק' וכ"ת וכי נשבע שאוכל סתם כי אוכל נבלות אמאי פטור והא כיון דאמרי' בריש' שאם נשבע שלא יאכל סתם שאם אכל נבלו' פטור אלמ' אין נבלות בכלל אכילה י"ל דלא דמי מי שנשבע שיאכל למי שנשבע שלא יאכל. שמי שנשבע שלא יאכל מסתמ' אמרי' שלא נתכוין אלא על דברים ראוין דאינן ראוין לא הי' צריך לישבע עלייהו. אבל כי נשבע שיאכל סתמ' מסיק אדעת' דבכל מה שיאכל יצא ידי שבועה הלכך נבלות בכלל וכו' וה"ק רבא שבועה שאוכל ואכל עפר פטור אלמ' דברים שאינן ראוין בכלל שבועה שאוכל ואע"פ שאינן בכלל שלא אוכל דהא תנן אוכלין שאינן ראוין פטור. ובסוף שבועות שתים כ' דרז"ה לא ס"ל האי ירושלמי שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול וכו' מדקאמר בגמר' הן היכי משכחת דאלמ' מי שנשבע שיאכל נבלו' ושחוטות לא חייל ורמב"ן תירץ אע"פ ששבועה חל בכולל אעפ"כ אם עבר ועשה אינו חייב קרבן וכו' אבל מ"מ אסור הוא כדעת ירושלמי. ועוד דאית' בירושלמי שיש אומרי' שבוע' סתם חלה על איסורין (עיין בלשון ירושלמי במלחמות שם) והוא איסור כולל אבל לא במפרש ומשמע שחולק אש"ס דילן שסובר שמי שנשבע שלא יאכל סתם אין נבלות בכלל וכו' ור"ן כתב דירושלמי וגמר' דילן פליגי אי איסורין כעפר אצל בני ברית דירושלמי סובר דאינן כעפר כיון דראוין לאכיל' והא ודאי מצה בת אכילה והיא בכלל שבועה אפי' לגמ' דילן לפיכך ראוי לסמוך על הירושלמי עכ"ל הר"ן. אמר רבא מ"ט דמאן דאית ליה כולל מידי דהוי אאיסור מוסיף ומאן דפטר דל"ל כי אמר איסור מוסיף בחד' חתיכה (מתוך שחל עליו שם איסור שני אצל דבר שהיה מותר לו חל עליה אף אצל דבר שהיתה אסורה לו כבר) בשתי' חתיכות לא אמרי' (מתוך שחל על האדם אצל חתיכה זו יחול עליו אף אצל חתיכ' אחרת בכולל לא אמרינן). ואמר רבא למאן דאית ליה איסור כולל אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר לא אוכל תאנים וענבים מגו דחל אענבים חל נמי אתאנים. פשיט' מהו דתימ' איסור הבא מאליו אמרינן הבא מעצמו לא אמרי' קמ"ל (ע' נדרים ז' ב' לפי גירסת רש"י ורא"ש לית ליה לרב הונ' הא דרבא אמנם לפי דעת הר"ן י"ל דסבר כרב' ע"ש) ואיצטריך לאשמעי' אע"פ ששתיהן באין מחמת עצמן דאל"כ מאי קמ"ל הא כבר אמר ר"י לעיל. תוס') מתיב רבא בריה דרבה יש אוכל אכילה אחת וכו' (והנהו כולהו אחע"א או כולל או מוסיף שהרי משנולדה הבהמה נאסר חלבה אקדשה מגו דחל איסור מוקדשין אבשר ועור חל נמי אחלב הרי כולל) [והא דאמר (כריתות י"ד) אקדשים מגו דאתוסף בה איסור הנאה וכו' התם נמי איסור כולל הוא ולא קרי ליה מוסיף אלא משום שהו' חמור על קל. תוס'] ואם אית' (דאמרי' כולל במעצמו) משכחת חמש כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב מגו דחייל אתמרים חל נמי אחלב. (כ' תו' מפרש ר"ת דאית' בלאו והן דמשמע נמי חלב שע"ג קיבה או של חיה לפי שמזכיר עמו דבר היתר אבל בלא"ה לא משמע אלא חלב האסור עיקר החלב וכו' ואע"ג דמאן דאית ליה כולל מודה דעל חמור לא חל כדפירש ר"ת (יבמות צ"ג) מ"מ חייל' שבועה אחלב דקיל הואיל והותר מכללו עכ"ל) כי קתני איסור הבא מאליו איסור הבא מעצמו לא קתני. והרי הקדש בבכור דקדושתו מרחם. איבע"א כי קתני מידי דלית ליה שאלה שבועה דאית ליה שאלה לא קתני. והרי הקדש הא אוקמינן בבכור וכו'. רב אשי אמר כי קתני מידי דחייל' כשיעור שבועה דחייל' אפחות מכשיעור לא קתני. הרי הקדש הא בעינן שוה פרוטה:
[כא.] מעילה ט"ו מתני' כל הנבלות מצטרפין זו עם זו (לכזית. השת' משמע אפי' נבלת בהמה טהור' עם נבלת טמא') גמ'] אמר רב לא שנו אלא לענין טומאה (הנוגע בהן דבתרוייהו כתיב הנוגע בנבלתה יטמ') אבל לענין אכילה טהורין בפני עצמן וטמאין בפ"ע (לחייב עליה משום לא תאכלו נבלה לא מצטרפין וכו' דאין אחע"א) ולוי אמר אפי' לאכיל' נמי מצטרפין (דקסבר אחע"א וחל איסור נבלה על איסור טמאה וחייב שתים אחת משום טמאה ואחת משום נבלה). [כ' תו' וא"ת וכי פליג רב ולוי בפלוגת' דתנאי בעלמ' דפליגי באחע"א ונראה דודאי כולהו איירי למ"ד אין אחע"א. ולוי אמר לך אף ע"ג דבעלמ' אין אחע"א הכא מודה דאחע"א דגלי קרא בנבלה דכתיב וחלב נבלה וכו' יבא נבלה ויחול על חלב וה"ה דחל נבלה אטמאה עכ"ל]. ורב אסי אמר טהורין לעצמן וטמאין לעצמן. איכ' דאמרי פליגי אדרב (ומצינן לאוקמי בין לענין טומאה טהורין לעצמן וכו' ומוקי למתני' כל הנבלות מצטרפין וכו' היינו טהורין בפני עצמן) ואיכ' דאמרי לא פליגי אדרב (וכי קאמר טהורין לעצמן לענין אכילה). מיתיבי חצי זית פרה בחייה וחצי זית גמל במיתתה אין מצטרפין אבל חצי זית מפרה וחצי זית מגמל בין בחייה בין במיתתה מצטרפין קשי' ריש' לסופ' אלא לאו ש"מ מיתת שניהם מצטרפין. אמר לך רב אסי האי תנא סבר אחע"א (דאע"ג דאיכ' איסור של טמא' איכ' איסור של נבלה להכי מצטרפי ולא סביר' לי' הכי אלא ס"ל דאין מיתת שניהם מצטרפין דאין אחע"א):
[כב.] מכות דף י"ו ב' אמר רב' בר רב הונ' ריסק ט' נמלים והביא א' חי והשלימן לכזית לוקה שש חמש משום ברי' ואחת משום כזית נבלה. כ' תו' אבל קשה האיך יצטרף אותו שלם לכזית והלא אין איסור נבלה חל עליו כדאית' מעילה (י"ו). וי"ל דהכ' אתי' כמ"ד אחע"א אע"ג דאין כולל ולא מוסיף. והטעם משום דמצינו דאיסור נבלה חל על חלב. אפי' למאן דלית ליה אחע"א כלל אמרי' נמי דטמאים מצטרפין מהאי טעמ' עכ"ל:
[כג] נדרים צ' מתני' נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו וכו'. כ' תוס' לכשתתגרש ותנש' לאחרים תהא נטולה מן היהודים. ואין לתמוה האיך חל נדרה על תשמיש יהודים אחרים בעודם א"א הא אין אחע"א וי"ל דהוי איסור כולל מגו דחל על תשמיש דבעל שהוא היתר חל נמי על אחרים וצ"ע למ"ד לעיל כולה פרקין ר' יוסי הא ר' יוסי לית ליה כולל באשת איש ונעשה חמותו דאמר נידון בזיק' ראשונה עכ"ל [וע' לקמן מה שכתבתי בשם שער המלך]:
[כד] שבועות דף כ' איזה איסור האמור בתור' האומר הרי עלי שלא אוכל בשר וכו' כיום שמת בו אביו כיום שנהרג בו גדלי' וכו' ואמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו יום וכו' פשיט' (כיון דטעמ' משום דנדור ובא וכו' וכי משום דמת אביו מגרע גרע) כיום שנהרג בו גדלי' איצטריך ליה סד"א כיון דכי לא נדר נמי אסור כי נדר נמי לא הוי עליה איסור. דלאו מתפיס בנדר הוא קמ"ל כ' תוס' פי' בקונט' לא גרסי' כיון דמדרבנן הוא דאסור כי נדר חייל עליה איסור בל יחל דהא א"נ הוי דאוריית' הא אמרינן נדרים חלין אפי' על דבר מצוה וכו'. מיהו נראה לר"י דגרסי' שפיר אע"ג דאי הוי דאוריית' נמי חייל וכו' מכל מקום לא אקרי נדר בדבר הנידר כיון דאי לא נדר איכ' עליה איסור דאוריית' ועוד דהא דנדרים חלין ע"ד מצוה בביטול מצוה איירי כגון קונם לולב שאני נוטל. אבל אם נדר לקיים מצוה כגון קונם שלא אוכל ביה"כ או שלא אוכל נבלות וכו' לא חייל דאין אחע"א ולהכי אצטריך טעמ' דמדרבנן. ומיהו לר' יהודה בן בתירה דאית לי' נשבע לקיים המצוה חייב כ"ש נדרים שחלין לבטל שיחולו לקיים עכ"ל. כ' הר"ן בהלכות אהא דגרסי' כיום שמת בו אביו וכו' דרש"י ס"ל דנדרים חלין על מצוה אפי' בקיום לא תעשה אבל רז"ה ס"ל דוק' בביטול מצות עשה וטעמ' דכי נדר לבטל המצוה הרי נדרו חידש עליו איסור שמתחלה אותה מצוה מוטלת עליו ועכשיו אסורה והנדרים חלין על מצוה אבל נדר לקיים מצות לא תעשה אין זה איסור חדש עליו מחמת נדרו שיחול על דבר תור'. ואע"פ שהשבועות חלות לדעת ריב"ב אף בקיום ל"ת התם היינו טעמ' מפני שחידשו קרבן משא"כ בנדרים הלכך דוק' משום דכיון דמדרבנן הוא הא מדאוריית' אין הנדר חל עליו. והא דתנן יש נדר בתוך נדר ואמאי כיון שנדר חדא זימנ' הוי לי' מושבע מהר סיני. י"ל דלא אמרו אלא באיסור הבא מעצמו כגון נדר דרבינהו רחמנ' מנזיר להזיר אבל ל"ת של תורה אין נדר חל. ועוד שכבר פירשתי שם פי' אחר. ודעת רמב"ן ורבינו האי שנדרים חלין אף בקיום ל"ת ואם עבר על אותו איסור עבר ג"כ על בל יחל וכן מוכח מירושלמי שהבאתי בנדרים עכ"ל. [וע' חדושי רשב"א בשבועות ונדרים תרא' שדעתו כרז"ה]:
[כה.] שבועות דף כ"ז מתני' נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל פטור לקיים ולא קיים פטור שהי' בדין שיהא חייב כדברי ר' יהודה בן בתירה. אמר ר"י ב"ב מה אם הרשות שאינו מושבע עליו מהר סיני חייב עליו מצוה שהוא מושבע וכו' אינו דין שיהא חייב אמרו לו אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהן תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן שאם נשבע לבטל ולא ביטל פטור (וקר' כ' להרע או להיטיב). כ' תוס' בקונט' גרס כדברי וכו' ולא גרס דברי משום דבמתני' קתני פטור. ולריב"ב הוי חייב. ולריב"א הי' נר' לקיים גירסת הספרים דמודה ריב"ב בנשבע שלא לאכול נבלה ואכל דפטור דאין אחע"א ודוק' בלקיים המצוה כגון לישב בסוכה וכו' והכי אית' בירושלמי דבשל' אוכל נבלה ואכל מודה ריב"ב דפטור וכו' והשת' גרס דברי וכו' וה"פ לקיים מצוה פטור דהיינו שלא אוכל נבלות ויש מקום שבדין חייב כגון לישב בסוכה דברי ריב"ב. ועוד כ' תו' בד"ה מצוה שמושבע וכו' תימ' מהאי טעמ' נמי אמאי אין אחע"א ואי משום דילפינן מומתו בו כי יחללוהו וכו' וילפינן מיניה דכהן טמא שאכל תרומה טמאה פטור א"כ היכי עביד ק"ו נימ' אחע"א יוכיח עכ"ל: [כו.] נדרים דף ח' אמר רב גידל אמר רב מנין שנשבעין לקיים המצוה שנא' נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי וכו' והלא מושבע ועומד הוא (דקס"ד דרב גידל אתא לאשמעינן ששבועה חלה על דבר מצוה ומש"ה פריך וכו' דהא מוכח בשבועו' (כ"ז) דהא דכתיב להרע וכו' בדבר הרשות וכי תימא ה"מ בקרבן אבל בל יחל איכ' וכו' א"כ מה נשבעתי ואקיימה הכי הוי לי' למימר דנהי דאמעט מקרבן לא אמעט מבל יחל וכו'. ר"ן) אלא הא קמ"ל דשרי לי' לאינש לזרוזי נפשיה. ואמר רב גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול נדר וכו' והלא מושבע ועומד ואין שבועה חלה על שבועה אע"ג דנדרים חלין ע"ד מצוה היינו בנדר גמור שמתפיס בדבר האסור אבל נדר כי האי דדמי לצדקה ליכ' רבוי דיחול על דבר מצוה וגמרי' משבועה דאינה חלה א"נ הא דנדרים חלין על דבר מצוה היינו ביטול מצוה כגון קונם ישיבת סוכה אבל אם אסר נבלה עליו בקונם לא חייל דאין אחע"א ה"ה אם נדר לקיים לא חל. הרא"ש) הא קמ"ל כיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית מש"ה חייל שבועה עלי' (מכאן ראי' למה שכתבתי בשבועת שתים בתר' דכל מידי דאתי מדרש' אע"פ שהוא מן התורה כיון דלית' מפורש בקר' בהדי' שבועה חלה עליו והכ' ה"ק כיון דאי בעי פטר ממאי דכתיב בהדי' בשכבך ובקומך מש"ה חלה שבועה לגמרי אפי' לקרבן. ר"ן):
[כז.] נדרים דף י"ו מתני' זה חומר בשבועות מבנדרים וחומר בנדרים מבשבועות כיצד אמר קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפילין שאני מניח בנדרים אסור בשבועות מותר שאין נשבעין לעבור על המצות. [גמ'] אמר רב גידל אמר שמואל מנין שאין נשבעין לעבור וכו' ת"ל לא יחל דברו אבל מיחל הוא חפצי שמים (שאם נדר לעבור על המצוה מחלי לאותה שבועה דמושבע ועומד לקיימה ואין שבועה חלה עליו) מ"ש נדר דכתיב כי ידור נדר לה' לא יחל דברו שבועה נמי הא כתי' השבע שבועה לה' (דלה' קאי נמי אהשבע שבועה) אלא אמר רבא הא דאמר ישיבת סוכה עלי והא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה (דבישיבת סוכה עלי קאסר חפצא עלי' ובשבוע' קאסר נפש' מן חפצא והא לא מצי למעבד דמשועבד הוא למצוה ולהכי לא חייל שבועה כלו' סבר' הוא דלה' לא קאי אשבוע' אלא אכי ידור נדר) והא מהכ' נפק' מהתם נפק' דתני' יכול נשבע לבטל המצוה ולא ביטל יהא חייב ת"ל להרע או להיטב וכו' חד קרא למפטרי' מקרבן וחד למפטריה מן לאו דשבועה:
[כח.] נדרים י"ז מתני' יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת (חייב לנהוג נזירות על כל קבלה וקבלה) שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת. [גמ'] אמר רב הונ' לא שנו אלא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דמגו דקא מתוסף יומ' יתירה חייל' נזירות על נזירות (דכי אמר הריני נזיר קיבל עליו נזירות ל' יום וכי אמר הריני נזיר למחר משמע הריני נזיר שלשים יום ואחד ואין נזירות ליום א' הלכך חל נזירות על נזירות והוי נזיר ל' יום אחרים) אבל אמר הריני נזיר היום אין חלה נזירו' על נזירות (וקר' דנזיר להזיר מיירי שקיבל ב' נזירות בבת אחת וקמ"ל דב' נזירות חלוקין הן ועל כל ל' מגלח ומבי' קרבן ואי לאו קרא הוי אמינ' שימנה ס' יום כאחת. כ"כ ר"ן לקמן דף י"ח) ושמואל אמר אפי' אמר הריני נזיר היום וכו' חלה נזירות עלי' (דמשמע לי' מנזיר להזיר נפק' לן כי האי גוונ'). וע' תו' שבועות כ"ה שכ' בנדרים נפק' לן. מדכתיב נדר לה'. ובנזיר (ה') דרשינן מיין ושכר לאסור יין מצוה כיין רשות ותימ' תרי קראי למה לי הא אתקוש נדרים ונזירות להדדי כדאמר נדרים (ג'). וי"ל צריכי. דנזירות אוסר כל יין עליו הלכך חייל איין מצוה כו' אבל הנדרים שאין אוסר עליו אלא המצוה כגון סוכה ושופר וכו' אימ' דלא חייל. ואי כתיב נדרים הוי אמינ' לפי שאוסר המצוה עליו אבל בנזיר שאוסר עצמו על היין לא חייל דנדרים גופייהו כשאוסר עצמו על הסוכה לא חייל. עכ"ל וכ' הר"ן יש נדר בתוך נדר פי' וז"ל. מפרש בגמ' דאם אוכל לאו דוק' דה"ה נמי אם אמר הריני נזיר הריני נזיר דחייב על כל אחת ואחת אלא איידי דתני גבי שבועה שלא אוכל תני נמי גבי נזיר אם אוכל. וחייב על כל א' וא' דאמרי' לומר דחייב לנהוג נזירות על כל קבלה וקבלה וכי אמר הריני נזיר. הריני נזיר. דחייב שתי נזירות ומונה שלשים יום ומבי' קרבן וחוזר ומונה שלשים ומבי' קרבן ונפק' לן בגמ' מנזיר להזיר שהנזירות חל על נזירות וקרי לי' להאי גוונ' נדר בתוך נדר לפי שהנזירות שניי' היא חלה בתוך זמן הראשונה אלא שאי אפשר לו שימנה אותה עד שימנה את הראשונ' דאם אית' דלא חייל' בשעת נדרו האיך תחול לאחר מכאן והרי אינו נודר באותו זמן וכיון דלא חייל' השת' לא חייל' נמי בתר זימנ' אלא ודאי מהשת' הוא דחייל' ומשום הכי קתני יש נדר בתוך נדר וכו'. שבועה שלא אוכל וכו' כלו' בשבועות לא משכחת תרי חיוב' לא ללקות שתים באכילה אחת דמכיון שאמר שבועה שלא אוכל ככר זה הוי לי' מושבע ועומד ותו לא חייל' עלי' שבועה שניי'. ולא למנות שתים ג"כ דלא משכחת לה מה שאין כן בנזירות דנהי דאינו לוקה שתים על אכילה אחת מ"מ משכחת בה תרי חיובי בשכפל נדרו שתי פעמים דהיינו למנות שתים מה שאין כן בשבועות. עכ"ל הר"ן. (ועיין נדרים י"ח דאמר רבא אהא דאין שבועה בתוך שבועה אם נשאל על הראשונה (שבא לפני החכם ושאל על שבועה הראשונה והתיר') שניי' חלה עליו ממאי מדלא קתני [במתני'] אינו אלא אחת וקתני אינו חייב אלא אחת רווח' הוא דלית לה כי מתשיל על חברתה חייל' וכו' ע"ש). ועוד כ' הר"ן. קצת מפרשים הא דנדר בתוך נדר לחייבו ב' על אכילה אחת קאמר שהאו' קונם ככר זה עלי קונם ככר זה עלי חייב שנים. ומי שנשבע שתי פעמים שלא יאכל ככר זה אינו חייב אלא אחד. ורב הונ' סביר' לי' דנדר חל על נדר בכולל מה שא"כ בשבוע' אפי' בכולל לא חייל אבל בלא כולל אפי' בנדרים לא חל נדר על נדר וכ' והשמיע' עולה לפירוש זה בדוחק אלא פירושה קמא עיקר הלכך נקטינן כי היכי דאין שבועה חל על שבועה לחייבו ב' כך אין נדר חל על נדר וכו' מיהו להא מלת' עדיפי נדרים משבועות שנדרים חלין על שבועות שאם נשבע שיאכל ככר זה ואח"כ אסרו עליו בקונם אסור לאכלו כדאמרי' קונם סוכה וכו' ובודאי כי היכי דחל על מצוה חל נמי אשבוע' שמצוה ושבוע' שתיהן איסור גבר' וחייל עלי' איסור חפצא דנדרים לבטל בשב ואל תעשה. ואפשר ג"כ שכשם שנדר חל על שבועה לבטלה כך חל לקיימה שהנשבע שלא יאכל ככר זו וחזר ואסרו בקונם ואכלו חייב ב' וכן בדין אם לבטל הן חלין לקיים לא כ"ש. ומההוא טעמ' גופ' דכתיבנ' דכיון דשבועות ליתנהו אלא איסור גבר' כי אמר קונם מתוסף בי' איסור חפצא. אבל אין השבועות חלין על נדרים לא לבטל ולא לקיים שאם אסר על עצמו ככר וחזר ונשבע עליו שיאכלנו פשיט' שאינו רשאי לאכלו וכן נמי אם נשבע עליו שלא יאכלנו אינו עובר משום בל יחל [דנדר] וליכ' למימר דכי היכ' דאיסור חפצא דנדרים חייל אאיסור גבר' דשבועות ה"נ איסור גבר' דשבועות ליחול אאיסור חפצא דנדרים משום דבנדרי' כי היכי דאית בהו איסור חפצא איסור גבר' נמי אית בהו שהרי מכיון שנאסר עליו קאי עלייהו בבל יחל והאי איסור גבר' ככל לא תעשה שבתור' הלכך אין מקום לשבוע' שתחול על נדרים. והכי אית' בירושלמי פ"ק דמכילתין בככר אחד כיון שהזכיר עליו שבועה כנבלה מכאן ואילך כמיחל שבועות על האסורין ואין שבועות חלין על האיסורין אמר ר' יודן והוא שהזכיר נדר ואח"כ שבועה אבל הזכיר שבועה ואח"כ נדר הנדרים חלין על האיסורין עכ"ל: