כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות א (כלל טז) אין אדם מוציא דבריו לבטלה
[א.] גרסי' ערכין דף ה' ת"ר המעריך פחות מבן חדש רמ"א נותן דמיו וחכ"א לא אמר כלום במאי קמפלגי ר"מ סבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה ויודע שאין ערכין פחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים ורבנן סברי אדם מוציא וכו'. אמר רב גידל אמר רב באומר ערך כלי זה עלי נותן דמים. כמאן כר"מ פשיט' מהו דתימ' אפי' כרבנן החם הוא דטעי סבר כי היכי דאיכ' ערכין לבן חדש איכא נמי לפחות אבל הכא דליכא למטעי ודאי אדם יודע שאין ערך לכלי (ואפי' רבנן נמי מודו קמ"ל דטעמ' דרבנן דאף דלא טעי אדם מוציא וכו' ואינו נותן דמים). ולר"מ למאי אצטריך מהו דתימא טעמא דר"מ דגזר פחות אטו מבן חדש קמ"ל טעמ' דר"מ משום דאין מוציא וכו'. ואמר רב המקדיש בהמת חברו נותן דמים וכו' וקמ"ל בזה דלא תימא כיון דבהמה בת מקדש היא הכי קאמר אי אמינ' למרה מזבין לה ניהלה תקדוש מהשת' ואקרבה אבל דמים לא קאמר קמ"ל אמר רב אשי והוא דאמר עלי אבל הרי זו לא:
[ב.] גיטין דף ל"ט אמר רב המקדיש עבד יצא לחרות וכו' ת"ש המקדיש עבדו עושה ואוכל שלא הקדיש אלא דמיו. הא מני ר"מ היא דאין אדם מוציא וכו' ה"נ מסתבר' דקתני סיפא וכן הוא שהקדיש עצמו עושה ואוכל שלא הקדיש אלא דמיו אא"ב ר"מ היא שפיר אלא אי אמרת רבנן בשלמ' עבד לדמי קאי אלא הוא לדמי קאי וכו'. כתב תוס' הכא משמע דרב לא ס"ל כר"מ הא אמר ערך כלי עלי נותן דמיו וכו' היינו לר"מ ולי' לא ס"ל עכ"ל: [ג.] נזיר דף ט' הריני נזיר מן הגרוגרת וכו' בש"א נזיר וכו' מסיק הש"ס דב"ש כר"מ ס"ל דאין אדם מוציא וכו' וכיון דאמר הריני נזיר הוי לי' נזיר כי קאמר מן הגרוגרת לאתשולי הוא דקאתי וכו'. (כ' תוס' לאו דוקא לאתשולי דהא לא בעי לשאלה אלא מתחרט וחוזר בו כאדם שבא לישאל לחכם מחמת חרטה שהחכם מוצא לו פתח וחרטה והוי נדר טעות ובטל) וב"ה סברי כר"ש דתנן ור"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים:
[ד.] כתובות נ"ח מתני' המקדיש מעשה ידי אשתו ה"ז עושה ואוכלת המותר ר"מ אומר הקדש ר"י הסנדלר אומר חולין. [גמ'] אמר ר"ל לא תימא טעמ' דר"מ משום דאדם מקדיש דשלבל"ע אלא טעמ' משום דאין מוציא דבריו לבטלה וכו' ואמר' יקדשו ידיך לעושיהן. כ' אספ"ז בשם הריטב"א ואע"ג דס"ל באמת לר"מ אדם מקדיש דשלב"לע נפק' לן מיני' דאי טעמ' משום דשלבל"ע הא ודאי לית הלכת' כוותי' אבל אי טעמ' משום דנעשה כאומר וכו' אפשר דהלכת' כוותי' ואע"ג דלא קי"ל כוותי' במעריך התם היא שאתה משנה מערך לדמי' אבל הכא כי אמר שהוא מקדיש מעשה ידי אשתו י"ל דה"ק שהוא מקדיש אותם בדין חכמים ובדין תורה דהוי כאלו אמר בפירוש יקדשו ידיך וכו': [ה.] כתובות ע' מתני' המדיר אשתו מליהנות לו עד ל' יום יעמיד פרנס. גמ'] וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה וכו'. כ' תוס' לא הוי מצי למימר דמתני' אתיא כר"מ דאמר אין אדם מוציא וכו' כדמשני באע"פ דלא דמי דודאי משום דאין מוציא דבריו יש לנו לתקן דבורו כמו התם דמקדיש מעשה ידי' אמרינן דבעי למימר יקדשו ידיך דאינו אלא תיקון מלה בעלמ' אבל להוסיף על הדבור (היינו לומר דנעשה כאומר צאי מעשה ידיך למזונותיך כמ"ש הש"ס שם) מה שלא אמר אין לנו להוסיף בשביל כך כיון שאין לנו לומר שכך הי' דעתו בלא שום דבור אחר כמו שהיינו סבורין מתחלה עכ"ל. ואספ"ז תירץ בשם הריב"ש שלא אמר ר"מ אין אדם מוציא וכו' אלא בהקדש וצ"ע ובדיקה בתלמוד וכו' עכ"ל (ולכאורה סוגי' דנזיר תברא לדברי ריב"ש. אבל כד דייקינן לא קשה משום דנזיר אקרי קדוש ודמי להקדש כמ"ש רש"י שם דלכך סברי ב"ש אין שאלה לנזירות משום דאקרי קדוש ואיהו ס"ל דאין שאלה להקדש. משא"כ שאר צדדים דהא יש להם שאלה אליב' דכ"ע כן נ"ל):
[פסק]:
[ו] פ"א מערכין פ' הרמב"ם אם אמר על בן שלשים יום או פחות ערך זה עלי הרי זה כאומר ערך כלי זה עלי ואינו חייב כלום. ובפ"ו מערכין כ' המקדיש את עצמו לא הקדיש אלא דמיו והרי הוא חייב בדמי עצמו ומותר לו לעשות ולאכול שהרי לא נתקדש גופו כעבד. כתב מש"ל צ"ע הא בגיטין מוקמינן לה כר"מ דאין אדם מוציא ורבינו פסק כחכמים עכ"ל: