כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות א (כלל טו) אין מערבין שמחה בשמחה
[א.] מועד קטן ח' ב' מתני' אין נושאין נשים במועד וכו'. [גמ'] אמר רב יהודה אמר שמואל לפי שאין מערבין שמחה בשמחה וכו' מנא ה"מ דכתיב ויעש שלמה את החג וכו' שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום וכו' מכדי כתב ארבעה עשר שבעת ימים ושבעת ימים למה לי ש"מ הני לחוד והני לחוד. [כ' תוס' גזרת הכתוב הוא וכו' בירושלמי דריש מדכתיב מלא שבוע זאת. וטעם נר' קצת דכמו שאין עושין מצות חבילות דבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה וכן שמחה בשמחה יהי' לבו פנוי בשמחה וכו' עכ"ל]. וכן אמר ר' אלעזר אמר ר' אושעי' ואמרי לה אמר ר' חנינ'. רבה בר רב הונא אמר מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו וכו' והיינו כרב דאמר רב מנין שאין נושאין נשים במועד שנא' ושמחת בחגך ולא באשתך. עול' אמר מפני הטורח ר' יצחק נפח' אמר מפני ביטול פרי' ורבי'. מיתבי' כל אלו שאמרו אסורים לישא במועד מותרין לישא ערב הרגל קשי' לכולהו. לא קשי' למ"ד משום שמחה עיקר שמחה חד יומ'. למ"ד משום טרח' עיקר טרח' חד יומ' למ"ד משום ביטול פרי' ורבי' לחד יומ' לא משהי אינש. כ' תוס' וסעודת ברית מילה מותר לעשות כדאמרינן בכתובות (ח') דלא מברכין שמחה במעונו משום צער' דינוק' אי נמי כיון דזמנו קבוע אין לבטל זה מפני זה. אבל סעודת פדיון צ"ע. ואין לומר הא זמנה קבוע תינח בזמנה' שלא בזמנה האיך יהא מותר. ונראה דקי"ל כרב אשי דדריש בחגיגה בחגך ולא באשתך ואינו אסור לערב שמחה בשמחה. ועי"ל דלא חשיב שמחה אלא סעודת נשואין בלבד עכ"ל. [וע' רש"י בפירושו על הרי"ף דשמואל אסר לערב כל מיני שמחות. אבל לרבה בר רב הונ' אינו אסור אלא שמחת אשתו מתוך שחביבה עליו ביותר מניח שמחת הרגל אבל שאר שמחות לא]. כתב שלטי גבורים מכאן יש ליזהר שאין לעשות חופת שני בניו או שתי בנותיו ביום א' (משום דאין מערבין):
[פסק]:
[ב.] רמב"ם פ"י מאישות כתב ואפילו בחה"מ אין נושאין נשים ולפי שאין מערבין שמחה בשמחה שנאמר מלא שבוע זאת וכו'. ובפ"ז מהלכות י"ט כ' אין נושאין נשים במועד כדי שלא תשתכח שמחת החג בשמחת נישואין וכו' ומארסין נשים במועד ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין וסעודת נישואין במועד שלא יערב שמחה אחרת בשמחת החג. כ' לח"מ דכאן נר' דפסק כרב ובפ"י מאישות כ' אין מערבין וכו' וגם הכא כתב כן לבסוף האי טעמ' ואיכ' נפקות' לדינ' כדכתב רש"י על הרי"ף. ואפשר דודאי רבינו פסק כמ"ד אין מערבין אבל מ"מ אינו מכחיש למ"ד משום שמניח וכו' אלא שמוסיף עליו דאפילו שאר שמחות נמי וכו' לכך לא חש לכתוב טעם זה כיון שהוא מוסכם וצ"ע עכ"ל. (ומה שכתב רמב"ם שלא יעשה סעודת נשואין במועד כלומר אפילו נשא ערב הרגל ולא עשה עדיין סעודה ראשונה אסור לעשותה במועד). ובש"ע א"ח סי' תקמ"ו כתב אין נושאין נשים במועד וכו' וכתב מגן אברהם דאין מערבין וכו' (ובטור לית' הכא טעם כלל. אלא באה"ע סי' ס"ד כתב שני טעמים משום דאין מערבין או משום ביטול פ"ו) ופשוט שם דנשואין בלא סעודה אסור. מדתני' מארסין ולא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין מכלל דנשואין אפילו בלא סעודה אסור. וצ"ע בכתובו' מ"ז כתב תוס' דמותר לישא בלא סעודה ע"ש ובח"ש נדחק בזה. (ומהרש"א כתב דעיקר דרשה הוא בסעודה אלא דרבנן אסרו אפילו בלא סעודה וכו'. וכן מצאתי כדברי מהרש"א באספ"ז לכתובות על הא דכתב תוס' נשואין בלא סעודה וכו' והיינו מדאוריית' אבל מדרבנן אסור אפילו בלא סעודה כדמוכח במ"ק עכ"ל) ולי נר' דלא קשה מידי דהא התירוץ קאי אליביה דרב ורב יליף הטעם מדכתיב ושמחת בחגך וכו' א"כ ה"ק שמחת הסעודה שאתה עושה לצורך הרגל דהיינו בבשר ויין יהי' בחגך ולא באשתך אבל נשואין בלא סעודה שרי אבל אנן קי"ל כשמואל דאין מערבין שמחה בשמחה א"כ אפילו נשואין בלא סעודה אסור דאיכ' שמח' (והאי בריית' דמ"ק י"ח היא תנא דבי שמואל והוא לשיטתו אסר) עכ"ל מ"א. (צ"ע לפי תירוץ מ"א מאי קשיא להו לתוס' מהחולץ. וזה לשון תוס' כתובות מ"ז על הא דאמרי' מסתבר' דמעשה ידיה דנערה לאביה דאי ס"ד לעצמה אלא הא דזכי רחמנ' לממסרה לחופה הא קמבטלה ממעשה ידיה פריך רב אחאי אימ' דמסר לה בשבתות וי"ט וכו') אע"ג דאמר במ"ק בחגך ולא באשתך וכו' דאין נושאין וכו' משום דאין מערבין שמחה ודרשה גמורה איכ' למימר דהכא איירי שעה אחת לפני י"ט שהוא כי"ט לענין מלאכה דתוספת דאוריית' או נשואין בלא סעודה אע"ג דאמר יבמות מ"ג דנשואין בלא סעודה איכ' שמחה לא חשיבה שמחה כולי האי שיהא אסור לישא בי"ט מטעם זה עכ"ל תוס'. ולפי דברי ת"א מאי קשי' ליה מיבמות דנשואין בלא סעודה איכ' שמחה הא אף דאיכ' שמחה לדעת רב גזרת הכתוב כך הוא דוק' עם סעודה וצ"ע. (עיין בספר מחצית השקל ובאלי' רבה). ורשב"א כתב בתשובה (הביאה ב"י) דאם נשא ערב הרגל מותר לעשות סעודה ברגל שעיקר השמחה מן הנשואין אבל הסעודה טפלה לנשואין. ובתשובה אחרת כתב שאסור לעשות סעודה ברגל וכו' וכ"פ ברמב"ם עכ"ל ב"י. ובש"ע שם פסק דמותר משום דמסיים ב"י כיון דהוי מילי דרבנן נקטינן להקל. ותמה עליו מ"א הא תוס' במ"ק הוכיחו שהוא דרשה גמורה. ועוד בסוכה כ"ה משמע בהדי' אם נשא ערב הרגל מותר לעשות סעודה ברגל וכ"מ במ"ק וכו' דמסיק דסעודה ראשונה אין לעשות ברגל אבל שאר ז' ימי שמחה עושה עכ"ל. (ואלי' רבה כ' דסעודה לבד או נשואין לבד אינה אלא מדרבנן). ובשלחן ערוך אה"ע סי' ס"ב פסק יש לאדם לישא נשים רבות כאחד ביום א' ומברך ברכת חתנים לכולם כאחד אבל לשמחה צריך לשמוח עם כל אחת שמחה הראוי' לה אם בתולה ז' ימים ואם בעולה ג' ימים ואין מערבין שמחה בשמחה. (וכן הוא לשון הרמב"ם בפ"י מאישות. ולכן כשכתב אח"כ האי דינ' דאין נושאין נשים במועד משום שאין מערבין וכו' שנאמר מלא שבוע זאת וגו' זה למוד הכתוב בירושלמי ולמה הניח הילפות' דש"ס דילן אלא כיון דאיירי מקודם משתי נשים וכו' וזה אינו מוכח מהקר' דש"ס דילן דלמ' התם דאיכ' תרי מיני שמחה דהיינו שמחת בהמ"ק ושמחת החג זה אסור. אבל כששני שמחות ממין א' כגון שנושא ב' נשים כא' מותר לעשות סעודה אחת לכן הביא האי ילפות' דירושלמי דמינה מוכח אפילו ממין אחד ג"כ אסור כן נ"ל). וט"ז בא"ח סימן הנ"ל אוסר אפילו הסעודה הנעשה לאחר כתיבת התנאים. ואלי' רבה מתיר ע"ש: