כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות א (כלל ט) אין קנין לעבד בלא רבו ולא לאשה בלא בעלה
[א.] קידושין כ"ב ב'. מתני'] עבד כנעני נקנה בכסף וכו' וקונה את עצמו בכסף ע"י אחרים ובשטר ע"י עצמו דברי ר"מ. וחכ"א בכסף ע"י עצמו ובשטר ע"י אחרים ובלבד שיהא הכסף משל אחרים. גמ'] נימ' בהא קמפלג ר"מ סבר אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה ורבנן סברי יש קנין וכו' ואם נתנו לו מתנה הואיל ודעת אחרת מקנהו ונותן זה לא גמר בלבו שיזכה בו הרב הוי דעבד ומפריק בי' ע"י עצמו) אמר רבה אמר רב ששת דכ"ע אין קנין וכו' והכ' במאי עסקינן דאקני ליה אחר מנה ואמר ליה ע"מ שאין לרבך רשות בו ר"מ סבר כי אמר לי' קני קני עבד וקני רביה וכי אמר לי' ע"מ לא כלום קאמר ליה ורבנן סברי כיון דאמר ליה ע"מ אהני ליה תנאיה. (אבל אי יהיב ליה סתמא דכ"ע אין קנין. ואשה כי עבד הואיל ובעלה זכאי במציאתה ובמעשי ידיה וכי היכי דפליגי לענין מתנה בעבד איכ' למשמע ה"ה באשה) ור' אלעזר אמר כל כי האי גוונ' דכ"ע לא פליגי דקני עבד וקני רביה, והב"ע כגון דאקני לי' אחר מנה וא"ל ע"מ שתצא בו לחירות (שתתנהו לרבך בפדיונך) ר"מ סבר כי אמר לי' ע"מ לא כלום ורבנן סברי לדידי' נמי הא לא קא מקני לי' דהא לא אמר לי' אלא ע"מ שתצא בו לחירות. כ' תוס' בשם ר"ח דהלכה כר"מ דאין קנין וכו' ואליבי' דר"ש דמוקי פלוגתייהו בע"מ שאין לרבו רשות. דמשמע אבל אי' אמר ע"מ שתצא בו לחירות אפי' ר"מ מודה דאהני תנאי' וכן מוכח נדרים פ"ח דתנן התם המדיר חתנו וכו' והוא רוצה לתת מעות לבתו אומר לה וכו' ומסיק דרב כר"מ וקי"ל בכורו' מ"ט הלכת' כרב באיסורי ואע"ג דפליגי נמי לענין ממון מ"מ לענין איסור' אתשל משמע דהלכה כר"מ וע"כ אליבי' דר"ש דאלו לר"א אליבי' דר"מ אפי' מה שאת נותנת לפיך קנה בעל כמו ע"מ שתצא בו לחרות אע"כ רב ושמואל ס"ל כר"ש וש"מ לר"ש ע"מ שתצא בו מועיל לכ"ע. ועוד ראי' דהלכה כר"ש דבסנהדרין ע"א אמרי' אינו חייב עד שיאכל משל אביו ומשל אמו ופריך אמו מנא לה מה שקנתה וכו' ומשני שנתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות. וע"כ סוגי' כר"ש דלר"א לא אתי' דלא כמאן וכו' ור"י אמר דאין ראי' דהלכה כר"ש דהתם מתוקמ' אפילו לר"א דיש לחלק בין אשה לעבד ומצינו למימר אפי' לר"א אליבי' דר"מ דס"ל בעבד בע"מ שתצא וכו' קנה רבו. באשה לא קנה בעל שהרי אינן שווין שאין יד האשה כיד הבעל כמו שיד עבד כיד רבו. תדע דאלו נתן הבעל מתנה לאשתו קנתה אותה לגמרי ואין הבעל אוכל פירות כדאית' ב"ב נ"א ואלו נתן מתנה לעבדו לא קנה. ועוד אם נתנו אחרים מתנה לעבד זכה הרב בין בגוף ובין בפירו' שאין קנין לעבד כלל בלא רבו ואם נתנו מתנה לאשה אין לבעל כ"א פירו' אבל הגוף שלה. דהא דאין קנין לאשה בלא בעלה היינו שהבעל אוכל פירות אבל הגוף לאשה וילקח בהן קרקע וכו' אע"ג דמציאת אשה לגמרי לבעל' אין לדמות מציאה למתנה. וכן משמע בירושלמי פרק מציאת האשה דקאמר מפני מה מציאת אשה לבעלה שמא תגנוב זהובים ותאמר מציאה מצאתי ופריך הגע עצמך מתנה כלומר במתנה ניחוש נמי שמא תגנוב וכו' ומשני מתנה יש לה קול. ואי המתנה הוי הגוף נמי לבעל מה היתה מרווחת לומר נתנו לי במתנה אלא ש"מ דבמתנה אין לבעל אלא פירו' וכו' עכ"ל. ורי"ף לא הביא אלא אוקימת' דר' אלעזר משמע שפוסק כוותי' אבל לא נתפרש אם פוסק כר"מ או כרבנן. ומדברי הרא"ש משמע דפוסק כר"ת דהלכה כרב ששת. כ' רשב"א האיך אפשר לומר דאם אמר ע"מ שאין לרבו רשות שיקנה רבו בע"כ של נותן והרי הוא כפל תנאו לר"מ שאם יקנה רבו שלא יהא מתנתו מתנה. וי"א מפני שמתנה ע"מ שכתוב בתורה לפי שכל תנאי שעוקר את המעשה אינו תנאי לפי שמעשה שאמר לאשה הרי את מקודשת או לעבד הרי מתנה זו נתונה לך חל המעשה שהרי ראוי הו' לחול ולהתקיים שלא יהא לרבו רשות בו ושלא תהא שאר וכסות לאשה ואלו אינן מבטלין מתנאי המתנה ולא כלום אלא דדברי תורה שאין אישות בלא שאר וכסות ואין יד לעבד בלא רבו וכיון שחל המעשה לא חל לחצאין אבל שאר תנאים דעלמ' וכו' עיין בכלל תנאי] ורבנן דמודו בהכי לדעת ר"א ופליגי בע"מ שתצא וכו' משום דס"ל שמתנה שתצא בו וכו' לאו מידי יהיב לעבד כי היכ' דנימ' ביה מתנה ע"מ שכ"ב אלא מתנה הוא יהיב לאדון ע"מ שיצא עבדו לחירות. וראב"ד כ' דטעמ' דמילת' משום דיד עבד כיד רבו לזכות לו לאדון אמרי' אבל לא לחוב לו הלכך ס"ל לר"מ דכיון דא"ל קני קני רבי' דכשנתנו לעבד כאלו נתנו לרבו ממש וכשהתנה עם העבד כאלו התנה עם אחר ואין זה כשאר תנאי' דמתנה עם המקבל ורבנן סברי מעיקר' קני עבד אלא דלכי זכ' העבד זכ' האדון מכח זכיות העבד והלכך כשהתנה עם העבד הו"ל כמתנ' עם המקבל מתנ' בעצמו כו' ואת' ר"א למימ' דאין יד לעבד כלל ואין קנין בלא רבו אפילו לרבנן אבל כשאמר ליה ע"מ שתצא לעבד לא יהיב מידי וכו'. עוד כ' דמירושלמי בשמעתין מוכח דלר"מ שני בין יד עבד ליד אשה דגבי עבד לא מהני ע"מ שאין לרבו רשות ולגבי אשה מהני. ואתאי ההי' דירושלמי כסברי' דשמואל וכו' אמנם לרב אליבי' דר"מ בודאי לא שני ליה בין עבד לאשה עכ"ל. ור"ן כ' שם דהוי כמי שמתנה תנאי שא"א לקיימו ואינו אלא כמפליג בדברים כיון שאמר קני ואי אפשר לקנות באופן אחר אם לא שיקנה רבו וכו' עכ"ל:
[ב.] נדרים פ"ח מתני' המדיר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת מעות לבתו אומר לה הרי המעות האלו נתונים לך ובלבד שאין לבעלך רשות בהן אלא מה שאת נותנת לפיד כו'. [גמ'] רב אמר שצריך שיאמר מה שאת נותנת וכו' אבל אם אמר מה שתרצי עשי בהן קני יתהון בעל ושמואל אמר אפי' אמר מה שתרצי עשי לא קנה בעל (כשאמר אין לבעלך רשות) מתקיף לה רבי זיר' כמאן אזל' שמעת' דרב כר"מ (דמתרץ למתני' דיד אשה כיד בעלה) ורמינהו כיצד משתתפין במבוי הניח את החבית וכו' ומזכה בהן ע"י אשתו אי אמרת קנה יתהון בעל עירוב לא נפיק מרשותיה אמר רבא אע"ג דאמר ר"מ יד אשה כיד בעלה מודה ר"מ לענין שיתוף דכיון דלזכות לאחרים הוא מיד בעלה זכיא (כלומר כיון דבעל דעתו הוי לזכות לאחרים ע"י אשתו נמי יצא מיד בעלה ואין לו רשות בהן כלום ואהכי מזכי להו ע"י). ור"ן כ' דנהי דסבר היכ' דיהיב לה אחר מתנה אין קנין לאשה מודה דבעל שנתן מתנ' לאשתו קנתה כדמוכח ב"ב נ"א ולא פליג ר"מ הלכך ה"נ כיון דבעל מ"מ מפיק ליה מרשותי' מודה דזכיה עכ"ל. עוד כ' הר"ן והא דקתני במתני' מעות משום דאי יהיב לה מזונות א"צ לומר לה כלום לפי שאין לבעל זכי' בהן דאפי' מה שקמצה מעיסתה הוי שלה כדאית' נזיר כ"ד אמתני' האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה ואח"כ הפיר לה בעלה אם שלו הית' הבהמ' תרעה בעדר ואם שלה היתה וכו' החטאת תמות ופריך הש"ס מנא לה מה שקנתה וכו' אמר ר"פ שקמצה מעיסתה איבע"א דאקני לה אחר ע"מ שאין לבעלה רשות] כ"ש בשזכה אחר. וצריך במעות שיאמר לה הני תרי לישני אבל אמר אין לבעלך רשות בהן בלחוד לא מהני דמתני' ר"מ כדמוקי בגמר'. וכ"ת א"כ כי אמר לה נמי מה שאת נותנת אמאי מהני. היינו טעמ' משום דכיון שאין האיש זוכה בנכסים כלום עד שתתן אותם בתוך פיה הרי באותה שעה אין הבעל יכול לזכות בהן לפ"ז אי אמר לה אלא מה שאת מתכסי וכיוצ' בו לא מהני וקני יתהון בעל ואיכ' מ"ד דה"ה בשיחדן לאיזה דבר שיהי' לא קנה בעל כיון דאף לה לא הקנה לגמרי אלא לאותו דבר בלבד עכ"ל. ועוד כ' הר"ן ולענין הלכה הנגיד ר' שמואל פי' דהלכה כשמואל דע"מ שאין לבעלך רשות בהן בלחוד מהני. וכ"פ רמב"ן. אבל ר"ת וראב"ד פסקו כרב ולא מהני אלא מה שאת נותנת וכו'. ורמב"ם מיצע את הדרך שפ' כשמואל אלא שכ' דשמואל נמי תרתי בעי ע"מ שאין לבעלך רשות ומה שתרצי עשי ונר' לי דהיינו טעמ' משום דכי אמר מה שתרצי עשי לדיד' נמי לא יהיב לה לגמרי דנימ' דלאלתר זכה בהן בעל אלא הרי הוא אומר לה לא יהא שלך אלא לאותו דבר שתרצי לעשות בהן בכל שעה ושעה וס"ל לשמואל דכי היכי דמיחד לדבר א' מיוחד מהני ה"נ כיון דמיחד לאותו דבר שתרצי מהן כל שעה ושעה מהני שאין קנין חל אלא באותה שעה שתרצ' לעשות בהן איזה דבר לאותו דבר בלחוד עכ"ל. איתבי' רבינ' לרב אשי אלו שזכין להן וכו' ואלו שאין זכין להם. ע"י בנו ובתו הקטנים ועבדו ושפחתו הכנענים ואשתו (אלמ' לר"מ אפי' ע"י שיתוף יד אשה כיד בעלה דמי) אלא אמר רב אשי מתני' בשיש לה חצר באותה מבוא עסקינן (כגון שנפלה לה בירושה בעודה ארוסה וכ' לה דין ודברים וכו'. ר"ן) דמגו דזכי' לנפשה זכיא לאחרינ' (להתיר חצרה דבבעל שנתן מתנה לאשתו אפי' ר"מ מודה דיש לה יד זכי' לאחרינ' לנו בני מבוי. ר"ן):
[ג.] גיטין ע"ז מתני' הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה ה"ז מגורשת. גמ'. מה שקנתה אשה קנה בעלה (לפירות להשתמש בה ואכתי לא נפק גיט' מידו דבעל) א"ר אלעזר בכותב דין ודברים אין לי בנכסיך וכו' ורב' אמר גיטה וידה באין כאחד. ההוא ש"מ דכ' גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבת' ולא הספיק למיתב לה למחר תקיף לי' עלמ' אתי לקמי' דרב' אמר ניקנייה ניהלה לההוא דוכת' דיתיב בה גיט' ותיזול איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק בי' וכו', א"ל רב עיליש מה שקנתה אשה וכו' איכסיף. ולבסוף מסיק גיטה וחצרה באין כאחד. כ' תוס' והא אמרי' ב"ב נ"א במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. ואור"י דאיירי בשאלה דלא אלימא כמו מתנה ור"ת מפרש דאע"ג במתנה אין הבעל אוכל פירו' כיון דאם מכרה ונתנה אינו קיים חשיב כאלו הוי דבעל ואינה יכולה לקנות ע"י מה שבתוכה ואין תלוי באכילת פירו' ור"י כ' דודאי תלוי באכילת פירות כדמוכח בירושלמי דפריך גגה וחצרה אינן משועבדים לאכילת פירות וכו':
[פסק]:
[ד] רמב"ם פ"ה מעבדים כ' כיצד קונה עצמו בכסף כגון שנתן אחד לרבו מעות ואמר ע"מ שיצא עבדך בהן לחרות. כיון שקיבל הרב את הכסף וכו' יצא העבד לחרות וא"צ דעת העבד שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו וכן אם נתן אחד לעבד מעות ואמר ע"מ שתצ' בהן לחרות אם רצה האדון לקבל המעות יצא. ואם לא רצה לא קנה העבד המעות שלא נתן לו אלא ע"מ שיצא בהן לחרות וכו'. ובפ' ג' מזכיי' כתב הנותן מתנה לעבד או לאשה קנה הבעל והאדון אלא שהאדון קונה לגוף ובעל קנה אותה לפירות. נתן ע"מ שאין לבעל' רשות וע"מ שאין לרבו רשות קנה האדון וקנה הבעל, אבל הנותן לאשה או לעבד והתנה עמהן הנותן בגופה של מתנה שתהי' לכך וכך לא קנה האדון והבעל. כיצד הנותן מתנה לאשה ואמר לה הרי אלו המעות נתונים לך במתנה ע"מ שתלבישי בהן או ע"מ שתשתי בהן ותעשי מה שתרצה בלא רשות בעל לא קנה הבעל וכן אמר לעבד ע"מ שתאכל וכו' ע"מ שתצא לחרות ע"מ שתעשה בהם כל מה שתרצה בלא רשות האדון שלך לא קנה האדון. כ' ה"ה אבל מה שתרצי עשי לחודא ואי נמי ע"מ שאין לבעלך רשות בהן לחודא קנה יתהון בעל עכ"ל. ובפרק ז' דנדרים כ' ואפי' אמר לה ע"מ שאין לבעלך רשות בהן אלא מה שתרצי עשי בהן לא קנה בעל. אבל אם נתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות ולא פירש שתהי' המתנ' לכך וכך או למה שתרצ' תעשי קנה אותה הבעל לפירות. כ' הראב"ד המחבר פסק כשמואל. ולית' אלא הלכה כרב באיסורי. גם דבריו לא ישרו בעיני מה הפרש יש בין מי שאמר מה שתרצה עשי למי שאמר ע"מ שאין לבעלך רשות אלא שמחלוקת רב ושמואל אינה אלא דרב ס"ל כר"מ ומוקי מתניתין כר"מ ושמואל ס"ל כחכמים ומוקי מתני' כחכמים ואמר דמתני' לאו דוק' נקט עכ"ל. וש"ע י"ד סימן רכ"ב הביא דעת ראשונה דעת הרמב"ם. וי"א ואפי' אמר ע"מ שאין לבעל רשות ומה שתרצי עשי קנה הבעל. והוא דעת תוס'. ורא"ש. וראב"ד. ובש"ע א"ה סי' פ"ה סתם כרמב"ם. וכתב הש"ך בשם הב"ח דלענין נדרים לחומר' וכו' וגם בית שמואל כ' שם לענין איסור חשש לדעת תוס' ע"ש: