כללי מאמר החכמה· רבי משה חיים לוצאטו [הרמח"ל]
ה.
יחודו ופשיטותו ית' - שורש כל ההשפעות והנה כמו שבבחינת המציאות של כל המצויים - הוא, יתברך שמו, סיבת כל המציאויות וקיומן, כן בבחינת טבע ומהות השפעות המצבים והמקרים הנשפעים ממנו, יתברך, הנה היחוד והפשיטות, שהוא הענין המיוחד לו, יתברך, הוא שורש כל ההשפעות השונות הנשפעות ממנו למצבים ומקרים השונים האלה. וכולם באמת אינם אלא גילוי האמת הזאת, והיותם כל כך מתחלפים וזכים - הוא, שכיון שרצה האדון ברוך הוא, בהדרגה, לא יוכל זה הענין להיגלות כי אם לבסוף אחר כל האמצעים האלה. ונמצא, שממה שיש בו, יתברך, במציאות אחד, שהוא היחוד והשלימות, המציא לנמצאים בהדרגה רבה ומציאויות שונות, כפי מה שראוי להם. והנה על כן נאמר, שפשיטותו, יתברך, הנה היא שורש כל הספירות, ובה תלוי קיום כולן בכל בהינותיהן הפנימיות והחיצוניות, העליונות והתחתונות; ודבר זה נבחנהו בין בכלל הספירות בין בפרטיהן, שכולן, כללן ופרטיהן, נמשכות באמת מן היחוד והפשיטות, וכל כוחן ופעולתן תלויים בו:
והנה פשיטותו, יתברך, נקראה בשם אין - סוף, ברוך הוא, כמו שזכרנו. ואמנם נאמר, שהוא בתוך כל ספירה, ומקיף לכל ספירה, ומקיף וסובב על כלל כל הספירות כולן. וזה יורה על שלושה עיקרים אמיתיים, אחד - שאף על פי שחודשו הספירות, הנה לא הגיע מזה שום שינוי או גבול אל המציאות האמיתית שהיא הפשיטות השלמה, אלא היא נמצאת באמת בכל מקום וענין, ואין דבר שנאמר עליו היות האין - סוף מוסר משם. השני - ענין היתלות כל המציאויות במציאותו, יתברך, המוכרחת, והיות כל קיומן תלוי בו, עד שכל בחינותיהן הפרטיות והכלליות אינן הוות ולא מתקיימות אלא מפני המציאות האמיתית המתלוית אל כולן ומקיימתן. והשלישי - בבחינת ההנהגה עצמה, ששורש כל הענינים הוא אמיתת יחודו, יתברך שמו, ופשיטותו, וההנהגה כולה לגלות אמיתת יחוד הזה, עד שאין שום גילוי והשפעה יוצאים מענין זה כלל, אלא שנשלם הכל בדרכים הנאותים: