אור ברסלב
כליל תפארת חלק ד פרשת נצבים

כליל תפארת חלק ד· רבי ישעיה שור

פרשת נצבים

פרשת כי תבוא

אתם נצבים היום כו' לעברך בברית כו' ובפ' תבא אלה דברי הברית אשר ציוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב לבאר בע"ה מה שחננו השי"ת דהנה בסוף כל מצות ה' תרי"ג מצות באר משה מפי ה' מצות ביכורים בפרטיה והנראה בע"ה דפרשה בראשית פרש"י א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה הראשונה מ"ט פתח בבראשית כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם כחלת גוים כו' ודברים אלו מבוארים בזהר פ' בא בזה הלשון אמר ר' יצחק ושם כתיב שהיא אתחלתא דסיהרא ע"ש ועמדו בזה מפרשי התור' הרמב"ן ז"ל לבאר והנראה בע"ה דסוד מ"ב להכניס אמינות ידיעת הש"י שברא עולמו היא ע"י לימוד התור' וקיום מצותיה אברהם אבינו קיים כל התור' עד שלא ניתנ' שע"י שמסר נפשו על קדושת שמו ונתן נפשו לדעת שיש בורא ומנהיג העולם נתקדשו אביריו הידיו שהם בכללות תרי"ג שבהם שופע אור קדושת תרי"ג מצות ועמד בסוד ה' במעשי בראשית וכן כשרצה הבורא לבחור בזרעו אחריו ללמדם תורה ומצות להגדיל שכרם שיהי' מצווים ועושים הי' צריך להתחיל מהחודש הזה לכם שהיא תכלית כל המצות לקדש הלבנ' ולחדש' וע"י קידוש הלבנ' שקידשו משה ואהרן וראש ב"ד הי' להם להמשיך להאליכ' עליונה ריחין טבין ובוסמין טבין ולבושין וקשוטין נאין לכבודה של בת מלך פנימה בכדי כשיתגלה הקב"ה במצרים בכבודו ובעצמו לא ע"י מלאך ולא ע"י שליח ימצא בתו החביב' מקושט' בלבושי מלכות כמאמר חז"ל משל לבת מלך שהריח' ציק' קדיר' כו' התחילו עבדית הביאו לה בחשאי ע"י שמסרו נפשם על קדושת שי"ת להביא לה מבית המלך ובארתי ת"ל בחידושי בע"ה וע"י זה זכו שעש' הקב"ה בסים ונפלא ת שיתקדש שמו לעיני כל העמים למען שכינת עוזו שהיתה עמם בגלותם בארץ מצרים וקריעת י"ס ועמוד ענן ועמוד אש והאכילם את המן למען לזכותם שיכלו לטעום מאת עה"ח התורה הקדושה והארץ נתקללה עבור שנתערב עץ הדעת טו"ר מבור זה גרש את האדם לבל יטעום מאת עה"ח עד שיעקור ממנו עץ הדעת טו"ר ויבחור בטוב יזכה להתורה עה"ח וזכו להבאר להשקותם מי באר העליון כחל כובע מקור מים חיים תורה שבע"פ שיזכו לקיים מצות התורה בלב שלם ויטעמו מעה"ח שידבקו בו יתברך ואתם הדביקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום וע"י זה תקבע אמונות הש"י בלבבם ולעמוד בסוד ה' מ"ב כי באמת מבואר במדרש שכל מה שהיה בע"ב היה במשכן ובאמת לכוונה זו ביאר הש"י סוד ת"ב כמאמר חז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שו"א לעשות משכן ה' וכלז הכל בציור ותבנית משכן כבודו לעילא ומקום המשכן לעילא ולתתא ופרשתי ת"ל כח מעשיו הגיד לעמו היינו כח בריאת שו"א הקב"ה איסתכיל באורייתא וברא העולם ובכל מ"ב יש אותיות התור' וצרופי שמותי' הקדושים והנוראים וברא עולמו בחכמה ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו וכן מילא לבצלאל בחכמה ותבונה ודעת וע"י שזכו במדבר לאכול מן לחם מן השמים שירד מאת עתיקא קדישא ובשבת נשמת העולם טעמו ממקור עתיקא והמן ירד בזכות משה שהי' שורשו תורה שבכתב ולא ידעו מה היא שאין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה ובסוף ארבעים שנה עמדו על דעת משה וזכו להבין קדושת המן ולעמוד בסוד התור' כמאמר הכתוב ולא נתן ה' לכם לב לדעת כו' ועד היום הזה יזכו ע"י זה לכנוס להארץ לקיים מצות התליות בארץ להוציא הארץ מקללה לברכה ופרשתי ת"ל כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיין ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ הכוונה ע"י שתקיימו כל המצוה כל מה שהיה באפשרי לקיים במדבר למען תחיין שיזכו לטעום מעה"ח ולא ישאר שום מצוה שלא קיימו אלא מצות התריות בארץ וזה כוונת מאמר חז"ל שלא יאמרו האומות לסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה עממין לזה הראה הקב"ה כוחו וגבורתיו לספר סדר הבריאה ואיך ע"י עוונות נפלו משמים ארץ עד שאול תחתית ובכדי לחדש נו"ב ירדו מצולה למצרים להוציא משם סגולות מלכים נצוצות הקדושים אור קדושת הנשמות שקיבלו התור' ע"ח ונקבע אמונות הש"י בלבבם ע"י הניסים ונפלאות ועמדו בסוד ה' לחדש מ"ב ולמדו כל התור' מפי משה וקיימו מצותיה והביאם להארץ להוציא הארץ מקללה לברכה ארץ שבעה עממין ששאבו הזהומא מאת שבעה המדות מחסד עד מלכות אור שבעת הימים וישראל יחדש מ"ב להעלות הארץ לבחינת השמים העליונים ולקדש הארץ דוגמת הגן העליון ולהמשיך הנהר עליון להשקות את הגן כמאמר חז"ל במדרש שמים וארץ יחד נבראו הכוונה במעלה אחת שדרך השמים ישפיע להארץ להמשיך להנהר עליון עולם הבינה עד לשמים ומשם תקבל הארץ השפעתה ופ"י שנתקללה הארץ נחדל הש"י להשפיע בסוד ונהר יחרה ויבש. וע"י ישראל שהוציאו הארץ מקללה לברכה וזכו להחזיר השפע ממקורה להמשיך השפע להנהר ומשם עד להארץ ויתגלה מלכותו והיה ה' למלך על בל הארץ ואת רוח הטומאה יעבור מן הארץ:

בראשית ודרשו חז"ל בשביל התור' ועם התור' שנקראת ראשית ה' קנני ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראו ראשית קדש ישראל לה' ראשית תביאתו ואמרו בשביל העומר שנקרא ראשית בשביל ביכורים שנקרא ראשית וכל הדרשות עולים בקנה א' שהסתכל הקב"ה באורייתא וברא עלמא ובשביל ישראל שילמדו התורה ויטעמו מעה"ח וע"י העומר יוציאו הארץ מקללה לברכה וטעון תנופה להניפו עד העומר לגלגלת שירד לישראל שיזכו לקדש פירות הארץ והלחם כמו קדושת המן לחם מן השמים והעומר הותר במדינה תבואה חדשה ואחר שספרו ספירה וזכו לזכך נפשותם ביום החמישים שנתגלה שער החמישים מכ' ש"ב וזכו לקבל התורה לטעום מעה"ח היא זמן הבאת ביכורים מעצרת ביכור עה"ח כמ"ש בחידושי והותר תבואת הארץ במקדש והקריבו מנחה חדשה לה' ולזה ביארה התורה מצות הבאת ביכורים בסוף תרי"ג מצות בי זה תכלית כל המצות שיזכו לטעום ולזון מעץ החיים ומצות הבאת ביכורים סגולת מצוה זו לקבץ כל פרי האדמה האותיות הקדושים שהעולם נברא באותיות התורה ועל ידי זה שנתקללה הארץ ינקו החיצונים מאותיות התורה בסוד שנמסר סוד התורה רזיה לחיצונים ועל ידי מצות הבאת ביכורים שנגמר ביכור עץ החיים מביא כל פרי האדמ' האותיו' התור' שיחזרו לשורשם לסעה"ח. וזה טעם שהולכים כל יקירי ירושלים להקביל פני המביאים והחליל מזמר לפניהם היא עבור האותיו' התור' ניצוצות הקדושים שחוזרים להקדושה ושמת בטנא הכוונ' לעשו' כלי לקבל הניצוצות הקדושים. והרמת קול היא ממש האותיו' התור' שהעלה עם הביכורים. ארמי אבד אבי ת"ל כתבתי בפרשה הקודמת ועתה חנני הש"י שע"י שהחליף לבן לאה ברחל גרם צער למשיח צדקינו משיח בן יוסף שהיא בצער. ויוסף הי' בצער מחולל מפשעינו ובחבורתו נרפא לנו שע"י שירד למצרים נעשה מושל עמים שכל האומות הי' כפופים תחת ממשלת מצרים וידע שבעים לשון שהי' מושל על כל השרים שלמעל' ונועדו יחד יוסף ויהודה שורשם של שני משיחין עבור בנימין שהי' בחלקו המקדש של אש שאנו מקוים ומצפים והוליכו הביכורים על שור בחינת יוסף וקרניו מצופים זהב בכור שור הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח וגמר תיקון הארץ הי' בשנה השלישית שנת המעשר מעשר עני מעשר ראשון מעלים ישראל לבחינת לוי טהור והלוי נותן מעשר מן המעשר להעלו' לכהן שנקרא קדוש ומעשר שני לעלו' לירושלים שנה הראשונ' מדת חסד אברהם שניה גבורות יצחק שנה שלישית מדת יעקב תפארת שם עמידת המלכו' ששם ספירו' כתר מלכו' ומשפיעים למלכו' שהיא דלה ועניה ומקבלת קדושת המעשר שנתעלה למעל' ולכן כקרא שנת המעשר שנגמר מצות מעשר בשלימו' וע' בפרשה הקודמת מ"ש ת"ל:

ואפרש הכתובים בע"ה אתם נצבים כו' לפני ד' אלהיכם משמעות הלשון שאתם כשרים וראוים ועומדים לפני ד' בלי שום מסך המבדיל "אתם "נצבים ר"ת "אור נ"ר רומז לנר מצוה ותורה אור לתקן ח"א וחוה כמ"ש שכל הנשמו' כלולים בנשמת אדם עמדו שם והיא כבתה נרו של עולם והתיקון שמדליק בשבת נר מצוה ובשבת זוכים לתורה אור תורה "היום "כלכם "לפני ר"ת כלה לרמז על כלה עליונ' השכינ' שעומדת עמם נצבה שגל לימינך כו' והבן:

ונראה עוד לומר בע"ה את נצבים היום כלכם לפני ד' אלהיכם:

הרצון בזה שמשה אמר לישראל שזכו שהם כולם צדיקים דהם דוגמת יציר קומות בראשית כמ"ש בהקדמת זהר בראשית כמה דאיש לא נעדר לעילא כן איש לא נעדר לתתא ובמקום אחר פרשתי בביאר יותר:

עוד נראה אתם נצבים היום כלכם כו' כל הנשמות דור ודורשיו דור ומנהגיו והנה יש כאן לדייק דנראה דהכתוב מדבר בלשון רבים אתם נצבים היום כלכם ולבסוף משמע דמדבר בלשון יחיד לעברך בברית למען הקים אותך היום ויש לרמז דהתור' מדרכינו לבל יהי' פירוד ביניהם ולכן אמר אתם כו':

דע"י שאין בניכם אהבה ושלום ושלוה מדבר עמם בלשון רבים ומיסרם ע"ז:

וע"ז אמר למען הקים אותך שתהי' כולם כאיש אחד כמו במעמד הנבחר ויחן ישראל כולם כאיש אחד:

מחטב עציך עד שואב מימיך ונראה כוונת הב' דעיקר היא לתקן ח"א ולבער שורש הרע ואח"כ נוכל לקבל עול מ"ש וללמוד תורתינו הקדוש' ומרמז הכתוב מחטב עציך על אשר רצונו וחפצו להיות חטב ומעקר שורש הרע שנצמח מהעץ הדעת טו"ר עציך הינו עץ הדעת טו"ר עד שואב מימיך היינו לשאוב מים דאורייתא דהתור' נמשל' למים דאי אפשר לטעום טעם מתיקו' התור' עד אשר יעקור שורש הרע בשורשו:

לעברך בברית ד' ובאלתו כו' למען הקים אותך היום לו לעם והיא יהי' לך לאלהי' פשט הדברים כמו מלך בו"ד אינו מובטח בבני מדינתו עד אשר יעבור עמם בברית השבועה וכאשר בני המדינ' כורתים ברית להמלך ונשבעין כולם לעבדו ואזי לבבו נאמן שלא ימרדו בו ובטחונו בהם שיעשו כל מצותיו למסור נפשו בצר לו עבורו ולכן בטיח היא להפקיד אתם סגולת אוצרותיו ומשרתיו הנאמנים ומצוה לחיילותיו לשמרם מכל פגע רע ובונה לו שם בית נכואות ומגלה להם מצפוני לבבו איך רצונו לעשות בתחבולות מלחמה ולכבוש אויביו וכן רצה משה שהקב"ה ישכון עם ישראל ויבנה לו בית מקדשו ולשכון שכינת עוזו וישמור אותם מכל פגע רע ח"ו ועוד י"ל שע"י השביעה דהוי כנשבע במלך עצמו באתר דלית מחשבה תפיסא בי' כלל וע"י השביעה נתקשר שם שורש נשמתם בקשר אמיץ וחזק לבל ינתק הקשר לעולם ומשם משפיע רב טוב לבית ישראל והמלך הקב"ה כאשר באנו בברית היא לנו לשם ולתפארת נגד כל הע' שרים המקיפין את המרכב' ומגל' להם מצפינו לבבו סתרי תורה וכל השערים והיכלות פתוחים לפנינו לכנוס בהיכלא דמלכא וכולם שומרים השערים מכבדים אותנו.

ולא אתכם לבד כו' כי את אשר ישנו פה וכתב באוה"ח וז"ל הטהור וקשה למה הוצרך לומר ולא אתכם וגו' ולא הספיק באמרו את אשר ישנו פה. ונראה לפרש בע"ה דבאמת עיקר בריאת העולם הי' בשביל ישראל כמו דאיתא במדרש רבה בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית ברא. כדאיתא בזה"ק קב"ה איסתכיל באורייתא וברא עלמא ואיתא במד' ואהי אצלו אמון אלא א"ת אומן שהתור' אמרת אני הייתי אומנתו של הקב"ה. ועוד איתא במדרש בראשי' בשביל ישראל שנקראו ראשי' כו' ברא. ואחר מ"ב כתיב ואדם אין לעבוד את האדמ' ופרש"י והיא ממדרש חז"ל שעמדו הדשאים על פתח הקרקע ולא צמחו עד שבא אדם וביקש רחמים על המטר וירדו ויטע גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר לעבד' ולשמר' ודרשו חז"ל לעבדה במצות עשה ולשמר' במל"ת ונשמת ישראל המה ממש אותיו' התור' ונמצא אותיו' טעמים נקודין הנכרים במבטא בה' מוצאות הפה ועוד קשר לאותיו' והם התגין דכל לומדיה הבאים ליטעום טעמה זוכים לכתרה של תורה ולחדש דבר מדעתו ולהבין מה שאינו מורגש כלל במבטא כמו התנין. ולהבין הכל עיקרי דת תורתינו ומצותיה למען שנהי' דביקים בו ית' וכל הנשמו' אשר הי' ואשר עתידים להיו' כולם היו נכללים בנשמת אדם וידוע דהנשמו' אלו צריכין לתקן כפי שורשם למעל' יש סוד הוצאות נ"ח ע"י שמתיחדים האורו' העליונים וכולם תיקונם ע"י התור' ונרוגזים באותיו' וטעמין והגין ונקודין. וזה אשר מרמז הכתוב א"ת אש"ר ישנ"ו פ"ה ס"ת תורה שע"י התור' נתקנו ויתבררו ויתלבנו ויתבחנו כולם כצרוף הכסף וכבחון הזהב וזה נכלל במאמר את אשר ישנו פה. היינו הנשמו' שעומדים פה היינו נשמו' החדשו' שיתחדשו. עמנו היום גם הם היום עמנו בברית:

והנה באמת חידושי תורה שתלמיד וותיק מחדש ועליהם אמר כאשר השמים החדשים והארץ החדשה ואמרו חז"ל שממש מחדש שמים חדשים וארץ חדשה וע' בזהר בראשי' בהקדמה ובכח חידושי תורה ומעש' המצות נבראו נשמו' חדשו' ולמטה נתגל' כל מה שתלמוד וותיק עתיד לחדש. דהקב"ה היא יחיד נעלם א"ס והאציל אור כפי אשר יכלו לסבול הנבראים בכל העולמו' בכל עולם ועולם כפי גודל קדושתו כן המאציל אור מא"ס יתברך וכאשר תלמוד וותיק מחדש ונעשה כלי מוכן לקבל מאציל עוד אור מאתו יתברך כפי כח קדשתו והכנתו והכל נתגלה למשה ונשמות אלו יכללו במאמר ואת אשר איננו פה שלא נתחדשו עדיין אעפ"כ עמנו היום שנכללו עם כשמות שכבר נבראו ובאו בברית ה' ורמזו בכתוב בסופו תיבות את אשר ישנו פה ס"ת תורה וא"ת אש"ר איננ"ו פ"ה ס"ת תורה שנכללו באותיות התורה שאיננו שעתידים להתחדש עמנו היום. שנתגלה למשה מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש ועמדו בברית ה' וע"י חדושי תורה מחדש מ"ב שמים וארץ החדשים וקיום שו"א הם נשמות ישראל וכ"כ נתחדש ע"י חידושי תורה כ"ח בדבר ה' שמים כעשו ובריח פיו נשמות החדשות וכולם נתגלו למשה שהיה להם שורש ביציר קומות בראשית ולזה רמז את אשר איננו פה שלא נתגלה עדיין ועתיד ליצא לאור ע"י תלמיד וותיק כורת עם כולם הברית עמנו היום שעומדים עמנו ובתרגום יהונתן ארום כל דריא דקאין מן יומא עלמא כו' וית כל דריא דעתידין למיקם עד סוף כל עלמא כו' קיימין הדא עמן יומנא דין עכ"ל וכוונתו כמ"ש ת"ל:

עוד יש לרמז דקאי על נשמות שכבר נתקנו ועומדים לפני ה' וזה את אשר ישנו פה עומד היום לפני ה' ואת אשר איננו פה נשמות שלא נתקנו עדיין וכן נשמת הגרים שאינם עומדים עוד לפני ה' ועליהם אמר את אשר איננו פה אעפ"כ עמנו היום כמו שאיתא בש"ס מ' שבת (דף קמ"ו) דדרשו שקאי על נשמת הגרים וס"ת תורה מרמז שכל הנשמות המה תלוים באותיות התורה ותגין ונקודין וטעמים של תורה. וע"י שתלמיד וותיק עתיד לחדש חידושין מוציא לאור תעלומה וכן הצדיקים בתפלה וצדקה מיחדין שמו ועל הנשמות חדשות שבאים לעולם כולם עומדים להתקשר עמם לעשות שורש למעלה ופרי למטה יוד מן כ"י רמז לעשרת הדברות ר"ת מן הכתוב "כי "אם אשר "ישנו "פה ר"ת עולה במספר הוי' אדני אהי' קי"ב שם יב"ק ר"ת יוחד ברכה קדושה לכל זה זכו ישראל:

והתברך בלבבו לאמור שלום יהי' לי ונראה לפרש ע"ד שאיתא בגמרא במשנה האומר אחטא ואשיב אחטא ואשיב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכיפורים מכפר בגמרא למה לי' למימר אחטא ואשיב אחטא ואשיב תרי זימני כדרב הינא אמר רב דאמר ר"ה א"ר כיון שעבר אדם עביר' ושנה בה הותר' לו הותר' לו ס"ד אלא נעשית לו כהיתר עכ"ל ולכאור' יפלא אמאי בתשוב' דוקא אם אמר תרי זימני אז אין מספיקין בידו וביום הכיפורים אפילו פעם אחת ובאמת התוס' י"ט כ' דביוה"כ דוקא אם אמר תרי זמני והרמב"ם ז"ל בפרק ד' מה' תשובה (ה"א) חשב כ"ד דברים המעכבין את התשוב' וכ' וז"ל האומר אחטא ואשיב ובכלל זה אחטא ויה"כ מכפר עכ"ל וצ"ע אמאי כתב פעם א' אחטא ואשיב והיא נגד הש"ס הנ"ל וכבר עמד בזה הל"מ ותירץ דברייתא איתא רק פ"א ובמשנה איתא תרי זימני ולכך תירוץ דבפעם אחת נוטל ממנו הקב"ה דרכי השוב' אבל לפעמים עשה אותו ויהנ' לו וכן מסיים הרמב"ם סוף הפרק וז"ל כל אלו הדברים אע"פ שמעכבין וכו' אין מונעין אלא אם עשה תשובה ה"ז בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא עכ"ל:

והנה גם לדבריו קשה אמאי ביה"כ בחד סגי וגם קשה אמאי שביק הרמב"ם להשמנה בתרי זימני שאין מספיקין בידו לעשות תשובה ונרא' בעה"י דהא תשובה היא מצות עשה וכן כתב הרמב"ם והיא פשוט בתורה א"כ לענין דין שמים ה"ל כל הלאוין לאוין שניתקו לעשה דתשוב' והנה התוס' כתבו המשהה חמצו כדי לבערו אינו עובר עליו כו' וכתב במשנה למלך וז"ל ומ"ש התוס' ודעתו לבערו שהרי כל לאו הניתיק לעשה אף שאין בדעתו לקיים העשה אינו לוקה כ"ז שהיא באפשרות שיקיים העשה אלא כוונתם היא דניהו דאינו לוקה מ"מ איסורא איכא שעובר על הלאו כו' וכל שבדעתו לקיים העשה אפילו אסורא ליכא עכ"ל והאלשיך כתב דלכך תשובה מאהב' נעשין זדונות כזכיות דהא מקיים מ"ע של תשוב' וזכות תחשב לו. ונראה שלא דיו שמתקן העון גם תחשב לו זכות מצות דתשובה כאלו קיים מ"ע ולפ"ז כראה דאם אמר אחטא ואשיב ואין כוונתו לטעום טעם חטא ח"ו אך שכוונתו רצויה בכדי לקיים מצות עשה דתשוב' ויהי נחשב לו כזכות ויהיה בגדר ב"ת שגדולה יותר מצדיק גמור ושארי מעלות התשוב' ולהכי אמר אחטא ואשיב אין בידו אשם כיון שהוי לאו הניתיק לעשה ועובר על הלאו בכדי לקיים העשה כמו המשה' חמצו ואף שיש לבעל דין לחלוק דהתם בשעת עבירת הלאו דלא יראה כבר מצווה על תשביתו אבל הכי העשה דתשוב' באה אחר עבירת הלאו מ"מ הא גם התם אי לאו דהוי לאו הניתיק לעשה אסור לו לעבור על הלאו בכדי לקיים המצו' אם לא במקום שהעש' דוחה את הל"ת לפי הכלל אבל לא כאן בתשביתו ובאמת להפוסקים שסוברים דתשביתו הוי לאו שקדמו עשה אסור להשהות חמצו ות"ל הארכתי במס' פסחים הרבה וא"כ גם כאן שרוצה לעבור על לאו בכדי שיקיים העש' ועם העש' יתקן את הלאו אין בידו אשם ובמשנ' מיירי כה"ג ופריך בגמרא הא אם כוונתו רצוי' בכדי שיקיים העש' א"כ אפילו אומר שני פעמים הסברא נותנ' שלא יהי' בידו אשם וע"כ צ"ל דבמשנה מיירי באיש אשר רוצ' לטעום טעם חטא א"כ ל"ל תרי זימני אפילו בחד סגי ומשני דלעולם אפילו אם כוונתו לקיים העשה אם אומר שני פעמים נעשה לו כהיתר ולכן אסור לו לומר כן ואם אומר תרי זימני אין מספיקין בידו ולפ"ז מיושב שפיר דביה"כ דאין כוונתו לקיים העשה דמסקינין בש"ס דאיתא כרבנן דיה"כ מכפר גם לאינם שבים וגם למאי דס"ד דבעינין תשובה הא היא אמר סתם וסמך א"ע שיה"כ מכפר ולא לקיים העשה אין יה"כ מכפר והרמב"ם חשב כ"ד דברים המעכבין התשובה כמו שאיתא בברייתא ומיירי באומר סתם אחטא לא עבור לקיים העשה ולכך לא כתיב רק פעם אחד ודברי הרמב"ם ז"ל נכונים וברורים:

והנה סמך לדברי שכתבתי בענין אחטא ואשיב בכדי לקיים העשה של תשוב' דאי במ' נדרים תניא ר"י אומר חסידים הראשונים הי' מתאוין להביא קרבן חטאת לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהן מה תי' עושין עומדין ומתנדבין נזירות למקום כדי שיתחייבו קרבן חטא למקום עכ"ל הרי אע"פ שאסור לנדור וגם המזיר את א"ע מן היין נקרא חוטא אעפ"כ היה עושין כן החסידם הראשונים ופירשו המפרש שם וז"ל מה הי' עושין כדי שיתחייבו קרבן שאין מביאין קרבן חטאת אלא על חטא ממש יע"ש עוד פירוש אחר. והנה לפי מ"ש לענין דין שמים הוי הלאווין ניתק לעשה דתשובה והנה למ"ד קיימו ולא קיימו וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל לפי גירסתם ולפ"ז ניחא שמוכרח לקיים העשה דתשוב' ושבת ע"ד ה' אלהי' ואם לאו ענש יענש ולמ"ד דס"ל בטלו א"כ היה נראה כ"ז שאינו מבטל להעשה בידים אינו מחיוב בדין שמים מפני העשה והכי אינו באפשרי לבטל העשה בידים אך נראה דטעמא מאי דבדיני אדם יכול לומר בדעתי לקיים העשה ולהחזיר הגזילה או כדומה אבל כלפי שמיא גלי' ובוחן לבבות הש"י אם אומר שאקיים העשה ואשוב בתשוב' אם אומר כן בלב שלם ודעתו לשור בתשוב' שלימה אזי תשובתו מקובלת לפני המקום:

דנראה עוד בע"ה ע"ז שעמדו מפרשי הש"ס אמאי איתא שני פעמים אחטא ואשיב אחטא ואשיב דאי' במ' נדרים שהבאתי למעל' דהחסידים הי' נודרין בנזיר להביא א"ע לידי קרבן ע"ש בר"ן וברש"י שמתוך שחסידים הם הי' חוששין שמא חטאו דאע"ג דנודר נקרא חוטא נוח להם בכדי להקריב קרבן ויתכפר להם הכל והנה האומר אחטא ואשיב ולכאורה דהא חטא היא בשוגג ואיך אומר אחטא ונרא' דהיא על הכוונ' הנ"ל להיו' נודר להתחייב בקרבן ויזכה ועיק' כוונתן לש"ש בכדי שיבוא לעשו' תשובה עם הקרבן ויזכה לתשוב' דבמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיק גמור יכול לעמוד וזה ניחא בפעם אחת אבל אם אמר אחטא ואשיב אחטא ואשיב שני פעמים אין מספיקין ע"י כו' וכאן הכוונה שחטא בשוגג ורוצה עוד לעשו' במזיד כדי שאח"כ יעשה תשובה להיו' הזדונו' כזכיו'. וזה אשר בשרירו' לבי אלך כו' למען ספות הרוה את הצמאה להוסיף בזדון והכל הכוונ' בכדי שיעש' תשוב' וע"ז אמרה התור' לא יאבה ד' סלות לו דאין מספיקין ע"י לעשו' תשובה יהי רצון שנזכה לתשובה עילאה באמת ובתמים אמן:

ועוד נראה לומר דהאומר אחטא ואשיב כוונתו לשמים ומספיקין בידו שיזכה לתשוב' עילא' אבל האומר שני פעמים אחטא ואשיב מורה שקל בעיניו החטא ולכן אין מספיקין על ידו לעשו' תשובה:

ובזה נפרש הכתוב דלשון לא יאבה שלוח לו קשה דפשיטא אם לא יעשה תשובה לא ימחול לו הקב"ה ואם יעשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני התשוב' ועדים נאמנים אחאב שב ונכנע לפני הש"י וקיבלו ומנשה בעשה ראש לכל בעלי תשוב' ולכן נראה דכוונת הכתוב דעיקר הברית שבועה הי' על תורה שבע"פ שלא רצו מתחלה לקבל כמ"ש במדרש תנחומא שאמרו נעשה ונשמע על תורה שבכתב וכפה עליהם ההר שיכריחו לקבל תורה שבע"פ שישמעו מפי נביאים חכמים וסופרים כל הגדרים וסיגים לעשו' משמרת למשמרת כמאמר לך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב וע"ז באו בברית השבוע' וע"ז סובב שיהי' שורש פרה ראש ולענה והתברך בלבבו לאמר שלום יהי' כי בשרירות לבי אלך הכוונ' שלא ירצה לגדור הגדרים והסיגים למען ספות כו' כפרש"י ות"א שע"י שלא יעשה גדר וסיג ויעש' בשוגג וע"י זה יבא לידי מזיד ולשון שלום יהי' לי כי בשרירו' לבי אלך לקיים המצות בלי גדר וסייג ואם יחטא ישיב. והנה אחטא ואשוב מורה שנקל בעיניו החטא כמה פעמים ג"כ כי אין כוונתו בזה לשם שמים לבוא למעלת ולמדדיגת בעלי תשובה:

וע"ז אמרה התור' לא יאבה ד' סלוח לו ולא יספיק על ידו שיעשה תשובה והבן:

הנסתרות לד' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו לעשות כו':

דבאמת ע"י ח"א פוגם ח"ו בארבע' אותיו' הוי' כמ"ש בת"ז ז"ל בגין דנהרסו בחובייהו צריך למבני להון בצלותין ובעותין ולזה אמר הכתוב הנסתרו' היינו אותיו' י"ה לד' אלהינו שאין בכחינו להשיג שמה והנגלות לנו היינו אותיו' י"ה שבהם בניקל לפגום ועלינו מוטל לתקן השבע מדו' ולחדש אור שבעת הימים לעשו' את כל דבר' התור' הזאת וממילא נתקן לעילא:

עוד י"ל ע"פ מ"ש בזה"ק שאין צריך לחפש עוונות נסתרו' והביא מנגעים לכל מראה עיני הכהן וכן מבדיקת חמץ שדיו שתבטל השאר ובודק עד מקום שידו מגעת:

וכוונת הכתוב ג"כ הנסתרו' מה שהם נסתרו' מהאדם יכפר ד' ויטהר וישליך במצולות ים והנגלו' כו' לעשו' דברי התורה הזאת כיון ששב בכל לבו ובכל נפשו על מה שנגלה לו ממילא מכפר הקב"ה על הכל:

והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה. וכתב באוה"ח וז"ל צריך לדעת למה הוצרך לומר כל הדברים האלה ולא הספיק באומרו כי יבאו עליך הברכה כו' דהתור' רמזה בזה להודיע שדרכו של הקב"ה שלא כדרך מלכי הארץ שמזהיר ואם לא יצייתו ואז יענשם אבל הקב"ה דיבר זה שדיבר לברכה עומדים לעד וחיים וקיימים כמאמר חז"ל על דרך נצב בשמים שכל הדברים של מ"ב עומדים ומחדשים מ"ב ויהי אור עומד ומאיר לעד לעולמי עולמים כן כל הדברים האלה המה נותנים ברכה למי שמקיים מצוותיו ולהיפוך ח"ו וזה כוונת הכתוב כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכ' והקלל' שממש הדברים שדיבר ד' לברכה ולהיפוך המה יבואו עליך וע"י שתשיב אל לבבך שגם שבא עלי' הקלל' ג"כ תדע שגם הברכ' נתקיימה וע"ז כוונת הכתוב כל הדברים האלה הברכ' והקלל' ואם שב תדע שיתקיים בך הברכ' ג"כ תדע בזאת בכל אשר הדיחך ד' אלהיך שמה ששם אורו' עליונים ונפוצים שמה מששת ימי בראשי' אותיו' התור' ולכן מגלה אותך שמה שתקבץ נפוצים משורשך וע"י שתקבצם להחזירם להקדוש' ושבת עד ד' אלהיך ושב ד' אלהיך כמ"ש רש"י שקב"ה ישוב אתך שתקבץ כל הנדחים לשורש נשמתך ועי"ז תזכה שהש"י משם יקבצך כו' ומשם יקחך והביאך כו' שמבטיחך אם תתחיל בתשובה והבא לטהר מסייען לו שתבא אל הארץ כו' למקור הקדוש' והטיבך והרבך מאבותיך זה שכר בעלי תשוב' שזוכ' לטוב' יותר מצדיקים גמורים והרבך מאבותיך והבן:

ונראה עוד לפרש בט"ה והי' כי יבאו עליך כו' והי' מורה על שמחה הכוונ' ששמח במה שמייסר אותו בעולם הזה ולהיו' נקיים לעולם הבא היינו כל הברכו' וכל הקללו'. הברכ' והקלל' דאם ח"ו לא הי' באפשרי לסבול והברכ' באה להמתיק להקלל' דכאשר מיסר איש את בנו ד' אלהיך מיסרך דהכל כרחם אב על הבן ומיסרו להדריכו שילך בדרך טובים לטוב לו כן ד' מיסר אותנו להדרכינו להביא עלינו כל הברכו' וטובו' וישועו' הנבאו' הברכ' והקלל' שניהם כאחד ואם תפלא ע"ז והשבת אל לבבך שיש לך שני לבבות ולעבדו בכל לבבכם בשני לבבך ביצר טוב וביצר הרע כן צריכין אנחנו לעבדו ולשמור מצותיו ולקבל הכל בשמח' הן הברכ' והן ח"ו הקלל' ר"ל:

והשיבת אל לבבך. לבל יתייאש נפשו בגלו' המר זאת ישיב אל לבו ע"כ יוחיל בכל הגוים כו' ד' אלהיך שמה עמו אנכי בצרה ומצאתי בר"מ אלשיך זצ"ל ואפשר לפרש עוד שהתור' מזהרינו לבל יתייאש מלשוב בתשובה אם הרבה לפשוע וע"ז אמרה התור' והשבת אל לבבך מזה תראה שעוד רחמי הקב"ה עליך לשמרך מכל פגע רע ולכן ושבת עד ד' אלהיך. עוד יש לפרש שהתור' מישר את האדם ליתן אל לבבו מה שפעל ועשה שגרם במעשיו להכעיס את בוראו ועמם בצרה וימסור נפשו למען ד' אשר אתם בגלותם:

ושב ד' אלהיך את שביתך. התורה מדברת על לב האדם שיזכה ושב ד' שיתעלה וישב על כסא כבודו את שביתך עם זה שתשוב ישוב ד' ויתעלה יתברך ואפשר לומר עוד שהתור' מבטיחה אם תתחיל לשוב בתשוב' הבא לטהר מן השמים יסייעו לו להשיב בתשוב' שלימ' והיינו ושב ד' את שבותך בם התשוב' שתעש' ישיב ד' את שבותך ויסייע לך שיתעלו כל האורו' למקומם ולשרשם:

ושב וקבצך לסייע לך לקבץ נדחים. אשר הפיצך ה' אלהיך שמה דמלכותו בכל משלה ולמענו יעשה ה' משה אם נאבד דינר בין החול ואם נאבד אח"כ אבן יקרה' בשביל האבן מביא כברה וממילא נמצא הדינר כן במשלו אנחנו ב"י שהקב"ה למען שכינת עוזו יעשה ויקבץ נידחינו מארבע כנפות הארץ:

המעיין יראה כתיב תשעה פעמים ה' אלהיך וכראה דאיתא בזה"ק דרומז לנוחלי ארץ ובכתבים הכוונה שנוקבא איתקרית לפעמים בשמא דדכורא ורומז ה' אלהיך למלכות שכינת עוזו דורו של יהושע שהיה פני הלבנה וע"י החטא ח"ו נתמעטה וירדה לעולם הבריא' ונשאר' נקוד' אחת ותשע נתמעטו ולכן מרמז תשעה פעמים שע"י התשוב' נתמלא ומתקן תשעה פעמים ה' אלהיך הט' מדות מתעלים עד ה' אלהיך דהתור' מזהירנו שירב' לשוב עד שיגיע לה' אלהיך שיזכ' השב בתשוב' שהיה מרוחק מאת ה' שיזכה לקבל אלהותו יתברך שיגיע למעל' זו שיהיה ה' שם הוי' ב"ה וב"ש אלהיך שיחד ה' שמו על הבעל תשוב' ויהי' דבוק בו וכן יש לפרש ושב ה' אלהיך את שבותך שעל ידי שבותך תזכה ושב שיחד שמו עליך ה' יהי' אלהיך והבן.

ומל ה' את לבבך לאהבה שהתורה מבטיח' לבעל תשוב' אע"פ שמתחילה ישוב מירא' סופו שה' יהיה בעזרו שישוב מאהב' ויזכ' שיהי' נחשב זדונות כזכיות דהבעל תשובה זוכה להיות ומלכותו בכל משלה שע"י שהיה מרוחק מאת הקב"ה וע"י החטא שלטו בו החיצונים ובכח התשוב' גרש את הרע והמשיך עליו אלהותו יתברך והמשיך והמשיל שורש הקדוש' לגרש הרע להיותו ומלכותו בכל משלה ונחשב עוד הזדון כזכות יהא רעווא שנזכ' לתשוב' עילאה בב"א:

ונתן ה' את כל האלות האלה כו' על שונאיך אשר רדפוך היינו השונא היצר הרע שרודף אחר האדם להחטיאו וע"י שנחשב לזכות זוכה עוד להוציא שורש הקדושה ממנו וכמו שיהי' לעתיד דשם אל היא בקדוש' ואותיות מ' ו"ס הם חיצונית י"ר שנזכה ב"ב לבער שורש הרע ולהשליט הקדושה ונזכ' לראות פני מלכינו וקדושינו בבנין ב"ק בב"א:

ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ה' סתם עצם השם תפארת ולמעלה ראש ועשית כל מצותיו והותירך ד' אלהיך דכל השפעות טובות ישיגו בשרשם דע"י מדות מלכות נשפע כל הטוב כי ישוב ד' לשוש עליך הכוונה שע"י שה' תפארת ולמעלה ראש משפיעים בה וכפי שמקבלת מלמעל' כך משפעת לישראל והתור' מבטיח' כי ישוב ד' עצם השם לשוש עליך שתעש' התיקון עד למעלה למעל' כאשר שש על אבותיך דהמה הי' דורו של משה דביקים בעצם ה' כי תשמע בקול ה' אלהיך במדה זו שאתם דבקים וע"י זה תגרמו שגם עצם ה' ישיב לשוש עליך לטוב והבן כי הם דברים נפלאים כי לא לחנם משנה הכתוב לכתוב ד' אלהיך ט' פעמים והפסיק וכתב ד' וכן לאח"כ ותודה להש"י שהאיר עיני ואזרה להיות שיהי' כולנו דביקים בו יתברך ולעבדו עבודה תמה בכל לב ונפש בשמחה וטוב לב.

איתא במ' יומא גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנאמר הן ישלח איש את אשתו התשוב אליו עוד ואת זנית כו' ומפרשים בגמרא שעובר על הל"ת לא תשוב לקחתה ותמהו במהרם שיף הלא לא תשיב לקחתה אלא אם נשאת לאחר ואינה נאסרה אם זינתה ומפרש דאמרו חז"ל אחר אשר הטמאה לרבות סוטה שנסתר'. והנה לכאורה צ"ע הבא הל"ת היא בבעל כביכול בקב"ה והעש' דתשובה היא בישראל איך דחה עשה זו הל"ת ות"ל הארכתי בספרי בדרוש נחמד בהקדמ' לספר בראשית ועתה נראה לתרץ בפשיט ת בע"ה דקי"ל דנשים מוזהרים בכל ל"ת שבתור' והלאו דלא תשוב לקחתה אשה נזהרת ג"כ ולכן אחר אשר נטמאה מוזהרים ישראל ג"כ שלא לעבור על לא תשוב לקחתה וע"ז אמרו גדולה תשובה שדוחה ל"ת אע"פ שעבר בשאט נפש מכ"מ תשובת דוחה ל"ת ודוחה הטומאה שלא יהי' שום רושם ומסך המבדיל כלל בין ישראל לאביהם שבשמים לכן מקבל הקב"ה התשובה כיון שלא נשאר שום רושם מהטומאה שנטמאה ואדרבא זדונות נעשין לו כזכיו':

כי המצוה הזאת לשון נקבה ומסיים בפיך ובלבבך לעשותו לשון זכר ונראה בע"ה דפרשה זו נסמכה לפרשת התשובה שהפליגו חז"ל העושה תשובה מאהבה זדונות נעשים לו זכיות ובשביל אחד ששב מוחלין כל העולם כלו ובמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיק גמור יכול לעמוד וכיון שכן יש מקום לבני אדם גם בני איש לומר מי יורינו דרכי התשוב' ואיתא בתרגום ירושלמי על מי יעלה השמימ' הצוואו הי' לנו כמשה שעלה השמים וכא מעבר לים כו' מי יעבר לנו הלוואי הי' לנו כיונה בן אמיתי שירד לעמקי הים ע"ש ונראה דתשובה היא עולם הביכ' עלמא דחירות דבשבע מדות שמה יושבים כסאות למשפט ואין יכולין לוותר אלא שהקב"ה שומע צעקת בע"ת מקירת לבו ומעלה אותם לעולם הבינה עלמא דחירות כמ"ש במקום אחר בע"ה ולכן יש מקום לומר שיהי' להם איש כמשה שזכה לבינה וזכה שאמר לו הקב"ה סלחתי כדבריך וכן יונה בננוה ע"י קריאתו נמס כדונג לבבם ועשו תשוב' שלימה ונתקבלה תשובתם ולכן מזהיר' התור' שמא תאמר כן ולזה אמר' וכשמענ' הרצון שיורינו דרכי התור' והמצו' ודרכי התשוב' ולזה אמרה התורה כי קרוב אליך כו' בפיך ובלבבך לעשותה הרצון בזה כמו שראיתי כתוב בשם הרב המגיד אפולכאי ז"ל על גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו שצדיקים עם התורה ומצות נברא מלאך והמלאך מלמדו תורה ומצות כמו שמצינו להרב ב"י ז"ל ודברי פח"ח ונפלא' בעיני הלא הם הם דברי הינוקא פ' בלק וה"ל הזכרתי בחידושי כמה פעמים שהצדיקים בונים למ"מ עושי דברו לשמוע בקול דברו דיתבא כמלכא בהיכלא והם שמעין מה דאמרית ע"ש דברים נפלאים ומבטיח' התור' שכל מי שיעשה תשובה באמת ויקיים מצות ה' ברא יזכה לעשותו שיברא מלאך או איזה נשמה קדושה ומתלבשת בחכם וצדיק להורות למו דרכי התורה והמצות ודרכי התשובה ויזכה לתשובה עילאה אמן:

לא נפלאת היא ממך ונראה בע"ה לפרש דמראה חיבתו לעם קרובו ולא הרבה עליהם עול וטורח בקיום מצותיו לא נפלאת. הכוונ' דבתורה נמצא פשט דרוש רמז סוד וכ"כ יש אותיות ונקודין טעמים ותגין ונגד זה יש בהאדם נפש רוח נשמה נשמה לנשמה ואם האדם זוכה עולה ממדריגה למדריגה עד למעלה ראש להיות זוכה לנשמה לנשמה וזיכה לסוד התורה להבין טעם המצו' ועומקה וגודל הקדושה אשר נתקדש ע"י עשיות המצוה ואיך על ידו נתקנו כל העולמות העליונים והקב"ה ברוב רחמיו עלינו נתן לכו המצוה שנתלבש' בלבוש גשמי כמו מצות ציצית או לולב ומיניו ומוטל עלינו לחשוב לעשות המצוה לקיים מצו' המלך מלכו של עולם וממילא זוכים להעמיק להבין סוד המצוה וכוונתיה וע"ז אמרה התורה לא נפלאת היא להיות לא ניתנ' המצוה מופלא ומכוס' כמו שפרש"י נגד עולם אפילו שמופלא ומכוס' ולא רחוק' היא נגד עולם הבריא' שרחוק להבינו ולהעמיד על מכונו שעולם אצילו' רומז לי' של שם הקודש ועולם הבריא' ה' ראשונ' בינה לא בשמים היא נגד עולם היציר' וא"ו שבשם ופרש"י שאלו הית' בשמים הי' צריך להעלו' אחרית הכוונ' שאם היתה בעולם אצילו' או בעולם הבריא' ורחוק מלהשיג אפילו היתה בעולם היציר' וא"ז שבשם שיש יכולת בבני אדם להשיגה מ"מ הי' צריך לבטל עצמותיו בהתפשטו' הגשמיו' במסיר' נפש גדול להשיגה מי יעלה לנו השמימ' ר"ת מילה וס"ת הוי' כמ"ש בהקדמת ת"ז הכוונ' שהי' צריך להיו' צדיק גדול להיו' אות ברית חקוק בבשרו וע"י זה יזכה להתגלו' השם הוי' כמו שזכה אברהם וע"י נזכה לקיים מצותיה ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה ולא מעבר לים היא. נגד עולם העשיה ה' אחרונ' שבשם שמדה זו נקראת ים כי קרוב כו' בפיך ללמוד תורתו וע"י לימוד התור' זוכה לנשמ' קדוש' ובלבבך לעשותו שע"י שהאדם משתוקק לקיים מצותיו נחשב כאלו עשאה:

עוד י"ל בלבבך לעשותו הרצון אימת יהי' מקובלת תשובתך והחרטה לפני הקב"ה אם תגמור בלבבך לעשותו אזי נדבת פיך יהיו לרצון לפני אדון כל:

מי יעלה לנו השמימה איתא בתיקוני הזהר ר"ת מילה ס"ת הוי' ונראה בע"ה דכל המצות קיים אברהם אבינו עד שלא ניתנה ומילה לא קיים עד שנצטווה וכתבתי ת"ל דמצות מילה היא פתח השער שנפתחו פנימיו' לאורו' עליונים מה שלא הי' בגדר השגתו מקודם ולא הרגיש שיש עוד קדוש' עליונ' שאינו משיג עד שקיים המצוה ואזי וירא אליו ד' מה שלא השיג מקודם ע"ש מ"ש ת"ל ולכן הוצרך לקיים מצוה זו לקיים גזירת המלך שלא השיג עומק המצוה מקודם וזה כוונת הכ' ר"ת מילה הוצרך לומר לא בשמים היא שלא הי' באפשרי לקיים מעצמו אם היתה בשמים עד שנצטוו בכדי לקיים מצות וגזירות המלך והר"ת מילה והס"ת הוי' לרמז דלכן מצות מילה הוכריחו להיו' מצוה ועושה דס"ת הוי' שנתגל' ע"י מילה:

כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך כו' בפיך זה וידוי דברים עוד יש לפרש ע"ד שאמרו חז"ל בפיך זו צדקה. ע"ד שאמר דניאל חטאייך בצדקה פרוק כו'. ונרא' בע"ה לומר טעם איך נרמז בפיך צדקה דאיתא בכוונת ר"ח על י"ב חדשי השנה ששה וששה ניסן גולגלתא אייר סיון תרין אוזנין תמוז אב תרין עינין. אלול חוטם והפה נעלם וכן באינך. ות"ל פרשתי דישראל מתקנים הקומה שלימ' ע"י חודש ניסן מתקנים בחינת גולגלתא היינו שאנו ממשיכין מוחין ע"י אכילת מצה והכוסו' כמבואר בסוד הכוונה אייר סיון מתקנים התרין אוזנין שזכינו לשמוע בקול ד' שציונו בצאתינו ממצרים נעוז אב תרין עינין ומהם הדמעה יצאת. ולכן נחרב המקדש ולעתיד נזכה לתקנם ונזכה ומחה ד' דמעה מכל פנים. אלול חוטם כמו שאמר רב המנונא סבא לבעלי החוטם אני מתחנן לבעל החוטם אני מתפלל. ומצינו בתור' בנח שזכה וירח ד' את ריח הניחוח ונמצא ע"י שאנו מתקנים הקומה שלימ' אנו ממשיכים קדוש' לתתא לשיעור קומה והפה נעלם וצדקה עושה לנו הש"י לתקן הפה כן הצדק' שאנו עושים נקרא פה ולזה רמזו בפיך זו צדקה ובלבבך לעשותו עבודה שבלב זו תפלה לשפוך שיח ותחנונים ירבה ומיסורין יחבא:

ראה נתתי לפניכם היום את החיים כו' ובחרת בחיים:

ונראה בע"ה דאיתא בגמרא (סוכה נ"ב:) א"ר יונתן יצה"ר מסיתו לאדם בעוה"ז ומעיד עליו לעה"ב שנאמר מפניק מנוער עבדו ואחריתו יהי' מנון שכן באטב"ח של ר' חייא קורין לסהרה מנון. ופרש"י עבדו יצה"ר היא עבדו של אדם שאם רצה הרי היא מסור בידו שנאמר ואתה תמשל בו:

ונראה בע"ה לפרש דבאמת עיקר החיים היא חיים הנצחיים בעה"ב ורשעים בחייהם נקראים מתים וצדיקים אפי' במיתתם נקראים חיים והנשמ' היא מתחת כסא הכבוד חוצבה והגוף מהארץ וכל תענוגי עוה"ז הן תועלת הגוף שהגוף מתענג הם והם נזק להנשמ' ולהיפוך מי שמתהנה להגוף בעה"ז צדיק אוכל לשובע נפשו היא תענוג לנשמ' שזוכה בעוה"ז ג"כ למזון רוחני כמו שזכו דור המדבר למן וזוכים לטעום טעם מן משחקים שטוחנין מן לצדיקים לעתיד לבא והתור' משמח את הנפש כמאמר נעים זמירו' ישראל דוד הע"ה תורת ד' תמימה משיבת נפש ונאמר שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב. והיצה"ר מסית להאדם שיתענג בעוה"ז ונקרא מת בעה"ז לכן אמרה התור' ובחרת בחיים שתבחר בחיים הנצחיים כמאמר חז"ל כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה כו' וע"י זה נזכה לחיים הנצחיים לטעום בעוה"ז מעין עוה"ב ע"י תורה ומצות ועל ידי שמירת שבתות ומועדים:

העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ. דהגוף מן הארץ והנשמ' מן השמים ואם זוכה לתורה ולמצות זוכה להפוך מהחומר צורה דהיינו בחינת הארץ להעלו' לבחינת שמים כי היא חייך וארך ימיך לימות המשיח ולעולם הבא:

תוכן העניינים

כליל תפארת חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה