כליל תפארת חלק ד· רבי ישעיה שור
פרשת וזאת הברכה
וזאת הברכה שכל ספר משנה תורה התווכח עם ישראל והוכיחם. ולכן כתיב וזאת הברכה אשר בירך משה למען תדע מברכתו אשר ברך אותם תראה ותבין שכל דברי תוכחת מוסר הי' באהבה ליישר אורחותם ולהיו' מסילת דרך כבושה בלבבם לעבוד את ד' בכל לבבם ובכל נפשם ומאודם וכאב את בנו ירצה באהבה לחיותינו כהיום הזה:
ויש עוד לפרש בע"ה דסיום פרשת האזינו כי מנגד תראה את הארץ כו' אל הארץ אשר נותן לבני ישראל ולזה כתיב וזאת הברכה דהיינו בזאת הברכה ברך אותם משה שיזכו שיבואו לארץ הקדושה ששים ושמחים בבנין בהמ"ק כולם ישראל חבירים על דגנותם:
ונרמז עוד וזאת הברכה וממילא תבין דכל מה שהוכיחם בכדי שיהי' כלי מחזיק ברכה שיוכלו לקבל הברכה אשר יברך אותם:
ויש עוד לרמז שזאת היא בעצמה הברכה אשר ברך אותם שיזכו שיסימו על לבבם דברי תוכחת מוסר שדיבר להם:
ויש לפרש עוד וזאת הברכה ואו מוסיף על ענין ראשון דבסוף פרשה הקודמות עלה אל הר העברים הזה כו' וראה את ארץ כנען ובאמת משה ביקש אעברה נא ואראה כו' דהיה כוונתו להמשיך טוב עין ולהמשיך לארץ עדת מלכות עיינין דעין נקרא השגח' דנקראת עילמתא שפירא דלית לה עיינין הכוונ' דלית בה כח לאשגח' על בני' לכל זה צריכין להמשיך לה עיינין וע"י זה יגרום שעיני ה' דורש אות' כו' וע"י שראה משה את הארץ והמשיך קדוש' להיות נקרא ארץ הקדוש' ארץ חפץ. וזאת הברכ' מוסיף על ענין ראשון הכוונ' לומר וזאת היינו מה שזכה לראות את הארץ הברכ' ע"י זה המשיך הברכ' דלשון ברכה היינו בריכ' עליונ' ויש לומר עוד ע"ד שכתבתי בזה"ק כה תברכו שעיקר הברכ' להמשיך הברכ' לכה היינו מדת מלכות ואחרי שתתברך תשפיע לבניה שנקראת כנ"י זאת רומז למ"מ וברכ' ג"כ רומז למ"מ שהיא נקרא ברוך והיא נקראת ברכ' כדאיתא בזה"ק ויש לפרש וזאת הברכ' היינו מדת מלכות שנקראת זאת הברכה ע"י שכל הברכות נשפעים אליה ממקור הברכות אשר ברך משה הכוונה שבירך משה למ"מ שנקראת זאת וברכ' והתחיל להמשיך הברכ' ע"י ראיית הארץ וזאת מ"מ הברכ' שהיא בית קיבלו לכל הברכו' אשר בירך משה שהית' כוונת משה להמשיך הברכות למ"מ לפי שהיה איש אלהי' בעלה דמטרינותא עוד י"ל בת"ז בזאת יבא אהרן היא השכינ' בזאת אני בוטח ולזה רמז בזאת היא המיד' שנקראת זאת הברכ' אשר ברך משה זה היא הברכה שמידה זו תהי' מגונ' עליהם כמ"ש ואף גם זאת בהיותם כו' ואח"כ מפרש הכתוב שלכן ברך אותם מפני מה הי' כוחו יפה להמשיך עליהם מדה זו ומפרש הכתוב איש האלהי' מפני שהי' איש אלהי' צדיק מושל ביראת אלהי' צדיק גוזר והקב"ה מקיים וזכה מפני שכל חפצו ותשוקתו היה למסור נפשו עבור מדה זו לרוממה ולקשטה ולסעדה ולהכינה:
משה איש האלהי' ר"ת מאה ואיתא בגמרא ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך ודרשו אל תקרי מה אלא מאה שמשה רבינו המשיך עליהם מאה ברכות ממקור הברכות מעולם הבינה וע' בפרי ע"ח הקדוש בסוד מאה ברכות ותבין ולכן אנו מברכים מאה ברכות בכל יום בכדי שיוכל להמשיך עלינו ממקור הברכות מאה ברכות ס"ת מן משה איש האלהים למפרע משה לרמז על מעלת מ"ר על התיקון שעשה משכן שכינה ה' חמשה חומשי תורה:
ויאמר ד' מסיני בא כמו שפרש"י שיצא מהר סיני כחתן היוצא לקראת כלה וע"י זה שהחתן יצא לקראת כלה ויעלו אותה לחופה תשפיע על בניה שפע ברכות:
ונראה עוד שמסיני שקיבלו ישראל את התורה נתגדל ונתקדש שמו ובא ליחד שמו עליהם:
וזרח משעיר למו כל הנצוצות הקדושים וכל הנשמות שהי' משעיר שמשעיר יהי' זריח' לישראל שבאו שמעי' ואבטליון ור' מאיר ואונקלוס הגר עובדיה הנביא הופיע מהר פארן כמו כן באו משם אורות עליונים להופיע על ישראל:
ואתא מרבבות קודש שהמלאכים קטרגו ואמרו אשר תכה הודך על השמים ואמר הקב"ה למשה שישיב להם כו' מיד כל או"א נעשה לו אוהב ומסר לו דבר ולכן כתיב ואתא מרבבות קודש להאיר לישראל שכולם נתנו מתנות אורות עליונים קדושים:
מימינו אש דת למו מימין של הקב"ה לימין של ישראל דמימין היצר טוב והיצר הרע משמאל וצריכין לכלול בימין ולקיים ולעבדו בכל לבבכם בשני לבבות ביצ"ט וביצה"ר שמחה של מצוה חדוותא דשמעתתא:
אף חובב עמים ע' פרש"י ונראה לפרש עוד לשון אף חובב עמים בניחותא ומפרש הטעם שלכן חבב עמים מפני שעתידים לצאת מהם נשמות קדושות מפני כל קדשיו בידיך הם הנשמו' שעתידי' לצאת מהם שכל הנשמות מישראל ונשמת הגירים כולם ישא מדברתיך ויאמינו שתורה צוה לנו משה שהתורה ניתנה ע"י משה:
ויהי בישורון מלך ע' במפרשי התורה ונראה להוסיף בע"ה שמרמז על מה שאיתא בת"ז על הכתוב מה שהי' ד"ת משה שעשה יהי' בגאולה עתידה ע"ז מרמז כאן ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם כשתהיה הגאולה העתידה במהרה בימינו:
יחי ראובן ואל ימות ע' בתרגום יהונתן ובפי' רש"י ונראה לפרש עוד שמשה ביקש רחמים דאיתא בזח"ק ששבט ראובן עתידים בימי משיח צדקינו לעשות מלחמה גדולה עם האומות לכן ביקש רחמים ואמר יחי ראובן ואל ימות ח"ו מיתה עין שביר' שלא יפול ממדריגתו הקדוש' ויתגבר על האומות. ויהי מתיו מספר שימתיק אותיות מספר מ"ס היא האותיות הראשונו' נון המקטרג היצה"ר ואותיות פ"ר מפ"ר דינים וביקש משה רחמים שימתיק אותיות מ"ס ואותיות פ"ר והבן:
וזאת ליהודה ויאמר שיהודה היא מדת מלכות וזאת היא ג"כ מ"מ כמבואר בת"ז ויתקשר יהודה זאת:
'ש'מ'ע ד' קול 'י'ה'ו'ד'ה הנה המעיין יראה שבר"ת אלו נרמז שבא מרות עובד ישי דוד שלמה משיח ובמגילת רות פרשתי הכתוב ויען הנער כו' ויאמר נערה מואביה השבה עם נעמי ופרשתי לשון השבה שהיתה נשמה קדושה מן הנשמות העשוקות ועתה שבה להקדושה עם נעמי יש לרמז גם כן 'נהר 'עדן 'יסוד 'מלכות שעל ידי רות יבא התיקון הזה וביקש משה רבינו רחמים על מלכות בית דוד כמו שפרשתי חז"ל במלך שלמה על הכתוב וישם כסא לאם המלך ופירוש שם רש"י ז"ל לרות אמן של מלכות וביקש משה רחמים ואל עמו תביאנו שיבואו כל הנשמות אלו שמרומזים בכתוב זה לעם קדוש ישראל לבנין המלכות.
ידיו רב לו לעשו' מלחמו' גדולו' בימי דוד ועזר מצריו תהי' בימי ביאת מ"צ ונרא' עוד לומר בע"ה דהנה כבר ברכו יעקב אביו שממנו תצא המלוכ' ומלך המשיח אלא שמשה ביקש רחמים שיהי' הלכה כמותו כמו שאיתא על דור המלך וד' עמו שהלכה כמותו בכל מקום וע"י שזכה להלכה ברורה אותיו' הכלה נצח כל שונאיו שונאי ד' ואמרו חז"ל על יהודה שלא יכול למטרח בשמעתתא לפלפל בהלכה וע"ז התפלל משה ידיו רב לו ועזר מצריו תהי' שיוכל לפלפל בהלכה:
וללוי אמר הנה כל המפרשים תמהו אמאי לא הזכיר ברכה לשבט שמעון וע' מ"ש רש"י ז"ל שכלל ברכת שמעון מיהודה והנרא' בע"ה דמחמת שיעקב לא אמר אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל וא"כ בברכה שמתברכין כל השבטים הם מתברכין אלא שלוי זכה שעלה לגדולה להיות ממשמשי הקב"ה במקדש ולשיר כמ"ש ת"ל בפ' קרח ובכמה מקומות שזכו לעורר אהבת החתן עם הכלה ואמרו חז"ל מי שעולה לגדולה מוחלין לו כל עוונותיו וזכו שיהי' חלקם משלחן גבוה והברב' שמתברכים שאר ישראל מקבלים הם המעשר ושבט שמעון נתברכו מכללו' ישראל כשישראל מתברכים זכו הם להיות מלמדים וסופרים לקבל מהברכה שמתברכין ישראל:
ברך ד' חילו ופועל ידיו תרצה ביקש מ"ר רחמים שתקבלו לרצון עבודת הכהנים והלוים:
לבנימין אמר טעם שהזכיר שבט לוי בין יהודה ובנימין שהם עובדים עבודה במקדש שיהי' בחלקו של בנימין והמזבח בנו בחלק יהודה:
והנה בכל השבטים הזכירו עליהם לאה ורחל בשעת לידתן שם הוי' ושם אלהים [ע"ש בפ' ויצא מ"ש] ועל לידת בנימין לא נזכור. לכן הזכיר משה בנימין ידיד ד' שבחלקו המקדש ומבנימין יצא המלך הראשון ומרדכי ואסתר שעשה הקב"ה נס גדול ע"י ישראל קבלו התור' מאהבה וחז"ל אמרו שבנימין בן יעקב מת ע"י חטא אדם שלא הי' בו שום חטא:
וליוסף אמרי ע' פרש"י ז"ל והנני לחדש דבר מברכת ד' ארצו שבחלקו יהי' משכן שילה ובכור שורו הדר לו אמר על משיח בן יוסף:
ולזבולן אמר זבולן פרש"י אלו חמשה שבטים שברך באחרונה זבולן גד דן ונפתלי ואשר כפל שמותיהם לחזקם ולהגבירם לפי שהי' חלשים שבכל השבטים:
ונראה לי לפרש לפי שלאה הזכירה בלידת יששכר וזבולן שם אלהים וכן רחל בלידת דן ונפתלי הזכירה ג"כ שם אלהים ועל גד ואשר לא הזכירה לאה כלל לכן כפל שמותם לחזקם. עיין פ' ויצא שהארכתי בזה:
אין כאל ישורון רכב שמים שכל תכלית בריאת שמים וארץ הי' בשביל ישראל ועוד י"ל ע"ד תנו עוז לאלהים רכב שמים בעזרך שכביכול שישראל נותנים כח למעלה ריח ניחוח לד' ובגאותו שחקים שטוחנין מן לצדיקים לעתיד לבא:
ומשה בן מאה ועשרים שנ"ה בונות"ו ל"א כהת"ה ס"ת אהו"ה שם הדעת לרמז לדעת עליון והבן:
ויבכו בני ישראל את משה ופרש"י ובאהרן מתוך שהי' רודף שלום כו' לכן כתיב כל בית ישראל ונראה לפרש בעה"י שהי' אהרן שושבינא דמטרינותא לקשטא ולהכינה וליחדא עם דודה לכן מעשיו גרמו לעשו' שלום בין איש לאשתו אבל עיקר מעלות משה הי' שנשמתו סוד תורה שבכתב לכן ישראל שלמדו תורה מפיו הם בכו ואע"ג שהנשים בכו ג"כ לא לא זכו לבכות כמו אנשים שהם למדו תורה מפיו ולכן לא הזכיר הכתוב אלא בני ישראל:
ולכל היד החזקה כו' לעיני כל ישראל פרש"י ז"ל בשבירת הלוחות ויפלא במה משבח למשה ששברם כן דרשו חז"ל אשר שברת יישר כחך ובמדרש איתא דעשאן כפנוי':
והנה ידוע דעיקר עבודתינו בתורה ותפלה ומצות לעלות הנצוצות מאת התאנין תבירין דע"י זה נעשית הבחירה לברור בטוב ולעלות למקום גבוה למקום שהי' מתחלה כמ"ש בפרי ובע"ח והלוחות הראשונו' נאמר חרות ואמרו חז"ל אל תקרי חרות אלא חירות כו' שנתעלו ונבררו כל הניצוצות וע"י החטא גרמו כו' וחשש משה שח"ו לא יהי' לישראל תקומה מחמת החטא ולכן שיבר את הלוחות דוגמת שבירת הכלים ואיתא במדרש משל למי שנאבד לו דינר כסף בחול וע"י שנאבד עוד דינר זהב מחפש ונובר את החול נמצא ג"כ של כסף כן הדבר הזה שאמר הקב"ה למשה פסל לך ודרשו חז"ל הפסולת יהי' שמך וכבר כתבתי ת"ל דמשה ה"ל דין שליח ששינה ונתחייב שהיא יחזור ללוחות שנית ונתגלה לו סנפרינון מתוך אהלו וידוע כמ"ש בזה"ק שכל דבר שיורד מן השמים לתתא קולט קצת גשם וראי' ממן וכן אפילו מלאכים כשיורדין למטה מתלבשים וכן הנשמו' הקדושו' הבאות לעולם הזה וציוה הקב"ה שהוא יזכך להכוחות למטה כ"כ שיוכלו לעלו' השמימה והקב"ה וכתב עליהם וע"ז נאמר לו פסל לך שהוא יברר את הפסולת ויברר הטוב וע"י זה העלה נצוצות של ישראל וע"י זה זכו שנאמר למשה סלחתי כדבריך ובזה נפרש סיום התורה לעיני כל ישראל היינו שבירת הלוחות וממי למד משה לעשות כן בראשית כו' ונרמז שמה שהי' שבירת הכלים ודוגמא לזה הי' שבירת הלוחות וזה ללוחות שנית ולכן הר"ת משה "לעיני "כל "ישראל הר"ת כלים (וע' מ"ש בפ' בראשית בשם הרב הגאון הקדוש מוה' ישכר בער זצ"ל מק' זלאטשוב):
ובפשיטות נראה בע"ה ככל היד החזקה כו' אשר עשה משה בראשית עם התור' שנקראת ראשית שכל העולם נברא עם התורה כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה ואהי' אצלו אמון אל תקרי אמון אלא אומן התורה אומרת אני הייתי אומנתו של הקדוש ברוך הוא קב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא ומשה גם כן ע"י התורה עשה כל המופתים אלו כמ"ש חז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ ובזה פרשתי ת"ל כוונת חז"ל שאמרו על המשנה מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפל' ואמרו כגון ר' שמעון בן יוחאי וחבריו שתורתן אומנתן אבל אנן מפסיקין כו' דאנשי כנסת הגדולה תקנו סדר התפיל' בכדי ליחד הריעים והדודים ולתקן כל העולמות כמ"ש בכוונת על כל העולם תיקונם ואיך לעלות ולקשר עולם בעולם ועד שבאים לעולם הבריאה והולכים מהיכל להיכל ובאים להיכל אהבה בק"ש והיכל רצון וקדשי קדשים כו' וכל השמות הכל במספר ומנין וכן התיבות ואותיות ודרך זה מוציאינו ידי חובתינו לעבוד' שלימ' ותמה לשפוך רוחינו ולקשר נשמותינו בשורשו ולהעלות כל העולמות ויתיחדו הריעים והדודים ור' שמעון וחביריו הי' תורתן אומנתן הכוונ' שע"י שידעו סוד התורה מעשה בראשית ומעשה מרכבה הי' תורתן אומנתן כלי אומנות לתקן שכר כאשר נברא הכל בתורה ולא הי' מפסיקין רק לק"ש ובזה פרשתי ת"ל א"ר יצחק לא הי' צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה מ"ט פתח בבראשית ובמדרש מפרש יותר שכתב בתור' מה שנברא בכל יום כו' כח מעשיו הגיד לעמו ויפלא דבאמת אינו מצוה ראשונ' דפרו ורבו וכן מצות מילה קדמו ונרא' דעיקר בריאת העולם הית' שיהא נקרא מלך בארץ ויכירו כח מלכותו וקבלו באהב' והלבנ' מדת מלכות אין לה אור דוגמת הלבנ' שאין לה אור אלא מה שמאיר לה השמש וזה עיקר עבודתינו לבנות' ולהעלות' ולקשט' בכ"ד קשוטין כו' וע"ז נאמר הביאו מכי כפרה שמעטתי את הירח שאם לא נתמעטה שבאם יחטאו ישראל לא הי' להם תקנ' ח"ו אבל עתה הגם שירדו מכבודם כנסת ישראל עמנו בגלות ושומרת אותנו וכה פגע כו' ובבוא' לפני המלך מקושטת ואומרת שטעם בני ישראל הי' בהם צער בצוורה וכל מחשבת לבם כל היום איך לקשט' ולבנות' ולהעלות להתיחדם עם דוד' וע"י נתקרבו ישראל אל המלך ולטובהם של ישראל נתמעט' וע"י ישראל אם יזכו ועלו אותה לשמש בכתר א' כמו שהית' קודם מיעוט' ומתחיל' קיטרג' שלא הי' ניכר נועצת' אבל עתה שירד' ובני' עם בני ישראל יעלו אותה ויהי' לה למעל' נפלא' שאחרי שירד' זכת' לעלות לכבודה והבן ולכן נקרא מצוה זו מצוה ראשונ' החודש הזה לכם לכם ניתנה לקדש החודש ראש ב"ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודם מקודש ויפלא מדוע רב"ד אומר פעם אחד וכל העם עונין ב' פעמים דמתחל' היתה בעולם הבריאה וקשה להעלותה וע"י רב"ד שכוחו יפה עלתה מבריא' וע"י זה כל העם זוכים להעלות' ב' מעלות באחור ובפנים ונחשב כל או"א למעלה אחת והבן ופתח בבראשית כח מעשיו הגיד לעמו כח מעשיו הכוונה שע"י זה שכתב בתורה אופני הבריאה יוכלו הצדיקים לידע ולצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ וזה כח מעשיו איך נברא העולם ע"י התורה הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שבעה עממים נגד שבעה ספירות שבהם כלים שבורים וישראל ע"י עסק התור' מתקנים ומוציאים בלעם מפיהם וזוכים לארץ החיים וזה ברצונו נתן להם שאין לנו לחקור טעם השבירה וברצונו כשנתברר נתן לנו שזכו לתקן הבריא' ע"י התורה כמו שברא הקב"ה בראשונ' ע"י התורה והבן.
ונראה לומר בהסבר קצת כמ"ש רש"י ז"ל שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם כו' והסכימ' דעתו לדעת כו' והנרא' לפרש בעה"י דהכתוב בא לספר ולהגיד שבחו של משה דהנה ת"ל הארכתי בענינים אלו בכמה פנים שונים ובארתי ת"ל דהקב"ה קידש לעם קרובו במעמד הנבחר ע"י חופה שכפ' עליהם את ההר כחופה על תנאי שישלח להם סבלונות שני הלוחות וכ"ז שלא באו הלוחות לידם לא חלו עדיין הקדושין דמשה היה נגד ישראל שליח להולכ' וכשיקבלו את הלוחות יהי' חלין הקדושין למפרע ובזה יתפרש המדרש יישר כחך. שעשאן כפנוי' אך עדיין קשה למה שיברן הי' לו להחזיקו לעצמו ולאהרן ולבני' ולמשרתו יהושע ולכל שבט לוי שלא חטאו אך משה צדקת ה' עשה ושיברן לפי שצפה שהקב"ה למענו ולמען שבטו שלא חטאו וזכו כל ישראל לקבל לוחות שניות ולכן שיברן עבור לזכות את ישראל והנה אילמלי לא נשתברו הלוחות לא הי' שום שבירה ומיתה בעולם ומשה מסר נפשו בשביל לזכות את ישראל ובזה נוכל לפרש שאמר אם אין מאחינו כו' דבאמת גרם שביר' כו' בזה שנשתברו הלוחות אך שעשה למען אשר יזכו ישראל ללוחות שניות ולכן אמר ואם אין אתה מוחל להם נמצא שבחנם שברתי את הלוחות מחיני כו' והקב"ה אמר לו יישר כחך הכוונה שלא תאמר שבזה גרמת מיתה בעולם וח"ו ירדת ממעלתך אדרבא יישר כחך ועוד תזכה למעלה נפלאה כדאיתא במדרש שאמר הקב"ה אם אינו ממיתך במה אחיה אותך דהכל הי' לטובת משה להיות זוכה לחיים לעולם הבא ובזה יתפרש הכתוב אני אמות ואחיה במה שממית מחיה לעולם שכולו טוב וחיים ובזה מסיים התור' הקדוש' מה שמסר נפשו וקשה מיתתו כשבירת הלוחות ובזה נפרש ונחבר סיום להתחל' בראשית בשביל התורה ובשביל ישראל שנקראין ראשית אשר עשה משה לעיני כל ישראל ששיבר את הלוחות בשביל ישראל ובשביל התור' שיזכו ישראל להתורה והנה השביר' היתה ע"י שפגמו ישראל בעינים כמ"ש ואשברם לעיניכם בשביל עיניכם ועתה תיקון להם עינים קדישין שיוכלו לראות ולהעמיק ולהבין דברים נפלאים אשר עשה משה לעיני כל ישראל בני ישראל היינו שעשה ותיקון להם עינים לראות ולהבין בתורה ועשה היא לשון תיקון וע' מ"ש בפ' עקב ואשברם לעיניכם שפגמו בעיניהם שהשתכלו בעגל.
עוד נראה לומר דאיתא במ' נדרים דפילפולא של תורה לא ניתנה אלא למשה ומשה נהג עין טוב ולמד לישראל ומרומז אשר עשה משה לעיני בני ישראל בראשית שיוכלו להסתכל בחידושי תורה ועשה להם עינים בראשית בהתור' שנקראה ראשית וע"י שבירת הלוחות וגרם שנתפזרו אורות עליונים כמו בעת בריאת עולם שבירת הכלים וציוה לו הקב"ה פסל לך כו' ודרשו חז"ל הפסולות תהי' שלך שמשה יזדכך אותם בלי שום פסולת וזוהמא ויהי' דוגמת הראשונים הבאים מן השמים הן יהי' אלו ועלה אלי ההרה הרצון שיעלה ויעלה עמו כל האורות העליונים שנפגמו ע"י שחטאו ישראל ולכן מרמז משה לעיני כל ישראל ר"ת כלים כמש"ל שתיקון בזה בראשית מה שהיה בראשית בריאת העולם וע"י שבירות הלוחות גרמו שלא יהיה הלכה ברורה ומשה ע"י שזכה לפילפלא דאורייתא לאמיתה ידע ללמד לבני ישראל שידעו הלכה ברורה ואמרו חז"ל שמש' אמר שאל לך כל ספיקותיך וא"ל יהושיע רבינו משה כלום הנחתיך כו' הלא כתבתי ויהושע כו' לא מש מתוך האהל וע"י זה חלשה דעתו של משה ונשתכח ממנו שלש מאות הלכות ושבעה מאות ספיקות לרמז במספר מכוון דהלכה אותיות הכלה ופני יהושע כפני לבנה וע"י משה שהיה כפני חמה היתה בשלימתא ונבנית קומה שלימה ונשכח מיהושע שלש מאות הלכות לרמז על שלשה הראשונות מעשר ספירות כל או"א כליל מעשר ומעשר פעמים עשר עד מאה ושבעה מאות ספיקות נגד שבעה התחתונות דנגד ג' עליונים נשכחו לגמרי שבעה מאות ספיקות ואמר רב יהוד' אמר שמואל שלשת אלפים הלכו' רומז ג"כ לשלשה הראשונות ג' אלפין משלשה אלהי' שזכה משה במתניתא תנא אלף שבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודוקדוקי סופרין נשתכחו נראה דנשתכחו במספר הזה דשכחה באה נוקבא ודכורא באה ע"י שמתקשרין בעלמא דדכורא בחינת דכר והכהן הוא השושבין ואותיות כהן רומז דה' אין לה בשיתוף באותיות דאלף ט' יוד ב"ח יוד ה' נשארה וכן כ' באותיות עשירות כ"פ עולה נאה לע' וכו' כ' נשארה והכהן מעלה מ"ת שנשארה יחידה ליחדה עם דודה להשתמש בכ"א אות כ' רומז לכתר ור"ת כסא ועוד כ"ה אתוון דשמע ישראל בשחרית ובערבית עולה חמישים וזוכים להעלותה לבינה ע"י שערים נון פשוטה דרומז לבינה וכ"ז נרמז באותיות כהן והנה כבר כתבתי ת"ל שמשה שכח ואח"כ הזכיר ואת האלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שעשה ווים לעמודים כמ"ש בזה"ק ווין ממש עה"ח ועולה במספר הכ"ז אותיות התורה מנצפ"ך כפולים ומשום דכל העיקר החיות המשכן שהית' דוגמת מ"ב ושכח והזכיר שזה היתד והמקור שהכל תלי' בו ולכן במספר הזה נשכח מאת יהושע כל הכ"ז אותיות ונשארו מאת מספר כ"ז אותיות שלא נשכח כמנין כהן ולזה אמרו לפנחס ואל אלעזר שאל וכן לשמואל שעסק למשוח לשאול ולדוד מלכות והחזירם עתניאל בן קנז מתוך פילפלא דאורייתא שניתן למשה לבדו ונהג עין טוב ולמד לבני ישראל ונתפייס מש"ר וא"ל הקב"ה ליהושע לך וטורדן במלחמה נראה שרמז לו הקב"ה דלכן נשכחו הלכות ואין הלבנה בשלימות ומיעוטה על ידי החיצונים שינקו ממנה וא"ל הקב"ה שיתעסקו ישראל במלחמות מצוה ולמסור נפשם על קדושת שי"ת ויזכו להעלות הלבנה ברום המעלות וע"י שעסקו במלחמות מצוה זכו שהחזירן עתניאל בן קנז מתוך פילפולא הש"י יאיר עינינו וישמח לבינו בישועתו באמת ויבנה ביה קדשינו ומשם תצא הלכה ברורה במהרה בימינו אמן.
ולכל המורא הגדול אשר ר"ת שם הדעת לרמז לדעת עליון משה לעיני כל ר"ת מלך ומסיים ישראל לרמז כמו שכתוב ויהי בישרון מלך ודו"ק:
ונראה לסיים בברכה דבמעיין יראה ראשי פרשיות מ"ג מתחיל בוא"ו וששת באלפין אלה תולדות אלה פקודי כו' פ' שופטים ב"ש ואותיות ברכה נרמז בתור' בהתחלת הפרשיות "בראשית "כי תצא "ראה "האזינו נראה בעה"י דאיתא בזה"ק דאות ואו נקרא אילן החיים וישם ה' לקין אות איתא בזהר אות ואו וכן מצינו בכמה מקומות בזהר לכן מתחילין בואו והנה בזהר איתא גן סדרים לאורייתא ובאמת מצינו כ"ג חוץ וזאת הברכה ועם וזאת הברכ' הם כ"ד ואולי י"ל שקורין שני פרשיות בשבת אחד וגם י"ל וזאת הברכה אין קורין בשבת אלא בשמיני עצרת והנ"ד סדרים הם נגד ל"ב אלהי' עשרה מאמרות ועם הכולל עולה מ"ג והששה שמתחילין באלפין הם נגד ששה ארורים בתורה לנוכח וכנגדם ששה ברכות לנוכח ברוך אתה כו' וש' דשופטים ר"ת שלום שציותה התורה לימנות שופטים כדי לעשות שלום בעולם וש' מן שופטים ר"ת ג"כ שבת דשבת נקרא שלום ואותיות ברכה נרמז בראשי פרשיות כמ"ש והתירה מתחלת בב' ברכה שנמצא בה ברכה ויברך אלהי' את יום השביעי וברכה לאדם וברכה לדגים ובפ' ראה ראה אני נותן לכם ברכה וגם בפ' מעשר למען יברכך ה' אלהי' בכל מעשה ידיך ובפ' כי תצא למען יברכך כו' בכל משלח ידיך וגם בפ' השבת העבוט נמצא ג"כ לשון ברכה ובפרשה האזינו נשלם הברכה שמשה קרא לשמים והארץ שיהיו עדים והם ישפיעו ברכה ונטל השמים מנעל וכאשר נשלם ברכה בתור' וזאת הברכ' אשר בירך משה והשי"ת ישפיע עלינו שפע ברכה ממקור הברכות ויגלה לנו סוד טעמי התורה ויקיים בנו מה שדרשו חז"ל על תורה חדשה מאתו תצא חידושי תורה שעתיד מ"צ לגלות סוד נשמת לנשמה שעתה היא רק פרד"ס נגד נפש רות כ"ח ונזכה ליחידה נשמה לנשמה ונזכה לראות פני מ"צ ובבנין ב"ק בב"א: