כליל תפארת חלק ד· רבי ישעיה שור
פרשת האזינו
האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי ופרש"י שתהי' עדים בדבר דישראל נמשלו שנתקדשו כחתן וכלה בקידושין וחופה והמקדש בלא עדים אין קידושיו קידושין והמה מקיימים הקידושין ולכן הזמינם שיהי' עדים וע"י חידושי תורה נתחדשו השמים החדשים והארץ החדשה:
ועדותם עדות שישראל מקיימים התור' ולומדים לשמה ובזה נתחדשו שו"א ולכן אמר השמים בה' הידוע' היינו השמים והארץ שנתחדשו מ"י חידושי תורה שחידש משה ולמד לישראל והם הזמינם לעדים ולזה רמזו חז"ל שמשה הי' קרוב לשמים היינו במעלה נפלאה שהי' למשה וישראל להיות הארץ ברום המעלו'. כמו שפרשתי ת"ל בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ ובסוף כתיב ביום עשות ד' אלהים ארץ ושמים כתיב ד' הוי' רחמים והקדים ארץ לשמים ואמרו חז"ל ובעד ששקולים הם ואמרו חז"ל מתחלה עלה במחשבתו לברוא במדת אלהי' ולבסוף שותף מדת הרחמים וכתבתי ת"ל מתחלה עלה במחשב' היינו ברצונו הפשוט מחשבה היינו רצון בעולם המחשבה שם יתנהג במדת אלהים כמו שמצינו בש"ס על מט"ט ואלהים ולבסוף ואנחנו עם קרובו צריכין שיתנהג עמנו במדת הוי' רחמים ולכן עד שלא השגיח במעשה הצדיקים וברא במדת אלהים הקדים שמים לארץ ובסוף שהשגיח על הצדיקים מעשה התחתונים ושיתף מדת הוי' רחמים הקדים ארץ לשמים שע"י הצדיקים מתעלה הארץ במעלה נפלאה לדמות לשמים וקורא אני עליהם יעמדו יחד האזינו השמים ואדברה דיבור קשה לדקדק עם הצדיקים עונשין ואזהרות ותשמע הארץ אמרי פי אמירה רכה שנתעלה להיו' במעלה קרוב להשמים תשמים ואדברה דמשה זכה דשכינה מדברת מתוך גרונו וכמו דכתיב בדבר ד' שמים נעשה ואמר משה האזינו השמים ואדברה ועם הדיבור נעשה ועם הדיבור יתחדשו ומן השמים יריקו להארץ שפע רב ברכה וזה ותשמע הארץ אמרי פי שע"י שיתחדשו השמים תשמע הארץ אמירה רכה שמיעה היינו הבינה ממה שהשמים ישפיעו להארץ.
עוד יש לפרש דמשה אמר האזינו השמים בה' הידיעה הכוונה על השמים שנתחדשו במתן תורה ורצה מ"ר להמשיך לישראל נשמת הכתרים דבשבת עולים כל העולמות לשרשם ושבת נשמת העולם בכדי שיזכו ע"י קדושת שבת לנשמת הכתרים והקב"ה הסכים על ידו שצפה והביט שמ"י החטא יטלו מהם הכתרים שעכ"פ יזכו בשבת קודש להכתרים כמו שפרשתי לדעת כי אני ד' מקדשכם ואמרו חז"ל אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם ופרשתי ת"ל שירדו מלאכי חבלה ונטלו מהם הכתרים לזה אמר הקב"ה שלא יחושו ישראל ח"ו שהחיצונים שלטו בהכתרים ולזה אמר הקב"ה מתנה טובה הכתרים לא שלטה בהם החיצונים כבודי לאחר לא אתן כו' ומונחים בבית גנזי שע"י קדושת שבת בורחים החיצונים לנוקבא דתהומא רבה והכתרים נתעלו ומונחים בבית גנזי ושבת שמה נשמת הכתרים שבת שמה כמו שאדם שמו נקרא על נשמתו שקורין שמו בעת שנכנס בברית מילה שזוכה לנשמה ופריך בגמרא אמאי ציוה ד' להודיעם ומשני שהנותן מתנה צריך להודיע הא לא ידע משה כי קרן אור פניו ואור קירון הפנים של משה הי' מן הכתרים של ישראל שניתנו למשה. ומשני דעבידו לאגלוי' הא בישראל נמי עבידו לאגלוי' ומשני מתן שכרה לא עבידי לאגלוי' שעל ידי שיעשו ישראל תשובה וישתוקקו להתעטר בהכתרים ולזכו' לנשמת העולם בשבת יזכו שמתן שכרו עין לא ראתה אלהי' זולתך שהקב"ה חפץ בבני ישראל ונקראו בנים וכמו שהאב עם בנו הולך בדרך טובי' ומעטרו בכתרים זה שמחת אביו ותענוג כן יתענג הקב"ה ע"י שיזכו לקבל הכתרים ובעד זה שכרם גדול עין לא ראתה כו'
האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי ת"ל כבר חדשתי בע"ה ועתה אוסיף מה שחנני הש"י דלשון האזינו משמע למדבר לנוכח וקרוב אליו ושמיעה יכול להיו' מרחוק וע"ז אמרו חז"ל משה הי' קרוב לשמים ומדבר לבחינת שמים לנוכח ותשמע הארץ למרחוק הגם שרחוקים מבחינתו. ועיקר כוונתו שיריקו השמים שפע טוב להארץ האזינו שתאזינו הדברים כמשמעם מבלי צורך להסבירם ולהבינם ותשמע הארץ הבנה שאין הדברים כפשוטם לפי בחינתם וצריכין לתת לב להבינם ובאמת אמר משה ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי' דמצינו שאמר ד' למשה עבדו כה תאמר לבית יעקב אמירה רכה. והגיד לבני ישראל דברים הקשין כגידין ואע"פ שכתב אלה הדברים ודרשו חז"ל לא פחות ולא יותר מ"מ לאלו הי' אמירה ולאלו דברים קשים כגידין ובאמת איתא עוד בש"ס ויגד משה אמרו חז"ל לחד פירוש שמושכת לבו של אדם כאגדה וכולם איתנהו כמו שמצינו זכור ושמור בדיבור א' נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכול לשמוע השמיעני כו' שתתן כח בנו שנשמע כן לאלו הי' אמירה רכה ולאלו דברים הקשים כגידין ומשה עבדו שהשכינ' מדברת מתוך גרונו להשמים הי' הדיבור קשה ולהארץ הי' אמירה רכה ובאמת לבחינת שמים העומדים בסוד ד' ויודעים שאינו באפשרי לצאת ידי חובתו עבור טובת הבורא אלינו ולעמוד לפניו לשרתו היא מושכת לבו לעבודתו כאגדה וקשים כגידין לקיימו ורואים באספקלרי' המאירה גודל חיבת הקודש ואור עליון הנרמז בכל מצוה ומצוה ולבחינת ארץ היא אמירה רכה לקיים מצותיו ית' וטוב לו ס"ת האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אותיות מצוה לרמז שציום על מצות ד' ונשאר אות ע' ועם אות ץ' עץ לרמז שציום לתקן עץ הדעת של אדם והבן:
ונראה עוד לומר בע"ה האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי ואמרו חז"ל משה הי' קרוב לשמים ולכן אמר האזינו השמים ישעיה שהי' רחוק מן השמים אמר שמעו כו' דלשון. האזינו מורת ששומע הדיבר ולשון האזינו היינו לקבלו ויהי' לרצון הדיבור ושמיעה מורה למדבר מרחוק וצריך להשמיע לאזנו ולכן אמרו חז"ל משה שהי' קרוב במעלה להשמים ובדעת שפתיו ברור מילל ולכן אמר האזינו השמים ואדברה דיבר קשה לפי שהם במעלה נפלאה ותשמע ולא אמר לנוכח להארץ ואמר ותשמע הכוונה כאשר השמים שהם במעלה גדולה יאזינו וממילא ותשמע הארץ שיקבלו ק"ו מעצמם. ותשמע אמרי פי אמירה רכה לפי שאין גדולה במעלה כ"כ ויאמר להם אמירה רכה:
ויש לפרש עוד שמשה דיבר לכללות ישראל ואמר האזינו השמים היינו להצדיקים שקרובים במעלתם לשמים שההגברו כח הנשמה על הגוף וע"י שהגדולים יאזינו יקבלו שארי ישראל ק"ו בעצמם ותשמע הארץ כו' כמ"ש וכפי מ"ש יש לפרש שמשה אמר ע"י שהי' קרוב להשמים ואמר להם האזינו ולכן אמר ואדברה אות שאני מעצמי אדבר שהי' שכינה מדברת מתוך גרונו אבל ישעיה שהי' רחוק מן השמים אמר שמעו שמים והאזינו הארץ כי מדבר לנוכח הארץ ולכן אמר כי ד' דיבר והבן וי"ל עוד ולפרש משה הי' קרוב לשמים היינו שהי' קודם שחטאו ישראל והי' עם דורו דור דעה ועם דור שהי' נוחלי הארץ. אבל ישעיה שהי' בדור שחטאו ואבדה מעלתם הגדול' וע"ז כיוונו שהי' רחוק מן השמים והבן:
עוד נראה לפרש ודיבר להשנים וגם להצדיקים שהם משתוקקים וחפצים לשמוע תורת ד' ומצותיו ועל ידי גודל תשוקתם וחפצם בהתלהבות גדול תשואה זו גורמת להיו' עולה אב' איתערותא דלתתא בבחינת ואד יעלה מן הארץ וגורמים שנשפע מרום המעלו' חכמה נפלאה להיו' צינור המשפיע להשקו' לכל הצמאים ותאבים לשמוע ולזה אמר האזינו עד שלא אדבר היינו שתהי' חפצים ומשתוקקים להאזין דברי ואדברה שאתם תגרמו שיהי' דבר ד' אמת בפי ותשמע הארץ אמרי פי היינו מה שאדבר בלי שום איתערותא אמרי פי דייקא והבן:
האזינו השמים ואדברה דישראל הקדימו נעש' לנשמע והי' כחם יפה כמלאכי השרת גבורי כח עושי דברו שעושים מעצמם רצון הבורא וגורמים לשמוע בקול דברו ישראל זכו ג"כ כמאמר חז"ל שיצאת ב"ק מי גילה רז זה לבני סוד שמלאכי השרת משתמשין בו עושי דברו כו' וגורמין ישראל בכח מעשיהם לשמוע בקול דברו וכפי אשר כתבתי לתרץ קו' התוס' על מה שכפה עליהם ההר על שלא רצו לשמוע מפי נביאים וחכמים וסופרים שרצו דוקא לעשו' מעשה שיגרמו שישמעו בקול ד' וכפה עליהם ההר שצפה והביט עד סוף כל הדורות הלואי שישמעו מפי נביאים לעשו' רצון קונם וע"י שכפה עליהם ההר הוכרחו לומר ושמענו ועשינו ואמרו דבר אתה עמנו ובשמועה ונמצא שלא הוצרך משה להזהירם שישמעו ואמר להשמים העליונים כמ"ש בזהר ולישראל הקדושים שהי' במעלה העליונ' בחינת שמים האזינו ואדברה המה יהי' הגורמין שיאזינו קודם שאדבר בכח מעשיהם כמו שהקדימו נל"נ. ותשמע הארץ ויש מישראל שלא הי' במעלה העליונה כמ"ש בזהר פ' נשא והמה ממילא ישמעו כי הי' חפצם ורצונם לשמוע שעכ"פ כולם אמרו ושמענו ועשינו:
ונראה עוד שאוסף על מ"ש לעיל דשמיעה היא לשון הבנה וכן איתא בזהר באידרא נשא שמע והבן ומשה היה מתנבא בזה הדבר וכתבתי למעלה שהיה יכול לעמוד בסוד ה' להבין דבר ד' לאמיתם עד תכליתם והיה כוחו יפה להסביר דבר ד' ולומר זה הדבר אשר צוה ד' שממש כן צוה ה' אבל הנביאים נתנבאו בכה שלא הי' יכולים לעמוד בסוד ד' שלא ראו באספקלרי' המאיר' כמו משה ולכן משה שהי' קרוב במעלה לאשמים העליונים ולכן אמר האזינו שיאזינו דבריו כי הם ממש דבר ה' ולכן אמר השמים בה' הפעול' כמ"ש בזהר והשכינה מדברת מתוך גרונו של משה ולכן ואדברה ולשון האזינו שיאזינו דבריו ואין צריכין השמים ליתן לב להבין מתוך דבריו מה שלא היה במשמעות דבריו כי היא התנבא בזה הדבר וכמ"ש ת"ל ואמר האזינו קודם שדיבר להם הרצון כמ"ש כבר ת"ל שע"י שיאזינו אזנם ויתנו עוז ותעצומות שיוכל משה לדבר דבר ד' האזינו השמים ותגרמו לי ואדברה ותשמע הארץ שמיע' הבנ' שצריכין ליתן לב להבין לפי שהם רחוקים ממעלת השמים ומשה אמרי פי אמירת רכה דאמירה היא בחשאי וגם על מחשבה שייך לשון אמירה לרמז שיש בדברי משה אמירה בחשאי דברים נסתרים וגם השמים העליונים שהם במעלה נפלאה ואדברה דיבור קשה ותשמע היינו הבנה שהארץ תשמע תבנה אמירה רכה שאין בכח הארץ לישמוע דיבור קשה ויבינו מתוך דברי משה אמירה רכה ונעימה והבן הטיב:
יערוף כמטר לקחי כמו שהמטר אינו יורד בלי איתערותא דלתתא שהצדיקים מבקשים רחמים על הגשמים ויורדין בסוד ואד יעלה מן הארץ כמו שאמרו חכמינו ז"ל על אדם הראשון שהתפלל על הגשמים וירדו חז"ל בטל אמרתי כמו שהטל יורד בנדבה שיורד מעצמו כן תשמע הארץ אמרי פי להשנים אמר ואדברה דיבר קשת כמו גשמים שיורדין בגבורה ולארץ אמר אמירה רכה כטל ועוד כיון בזה שאמר כטל שיפעלו אמריו לרצון להלהיב לבבות ישראל ולהעלותם כטל שעולה למעלה וע"ז כיונו חז"ל שמשה הי' קרוב לשמים דור דעה שהקדימו נל"נ אבל ישעיה הנביא היה קרוב להארץ להוכיח לישראל שיקבלו תוכחת מוסר אמר שמעו שמים ולא אמר השמים כמו שאמר משה להשמים העליונים שחי' אז במעל' בפלא' הוצרך ג"כ לומר שמעו ולארץ הוצרך להוסיף והאזינו ארץ כי ד' דיבר ולא נתן חילוק כמו שנתן משה להשמים אמר ואדברה ולהארץ אמר אמרי פי אבל ישעיה הנביא אמר לשמים ולארץ כי ד' דיבר אלא שלשמים המה בני אדם שהם בחינת שמים אמר שמעו ולארץ הוסיף והאזינו הארץ עוד י"ל כמ"ש לעיל שמשה רצה לכרות ברית עם ישראל על התורה וקרא לשמים וארץ שיהי' עדים כמו עדי קדושין הי' מוכנים השמים העליונים. והארץ העליונ' לשמוע ואמר האזינו שיאזינו וממילא תשמע הארץ. אבל ישעיה הנביא שבא בתוכחת מגולה ואהבה מוסתרת להוכיח את ישראל ולא הי' מוכנים לשמוע שאין רצונם לשמוע בבזיון בני ישראל והוצרך לומר שמעו והוסיף לארץ לומר והאזינו כי ד' דיבר ולא מעצמו אני אומר אבל מפי משה טובת ישראל שמעו מפי עצמו ואדברה וע' בזהר:
יערוף כמטר לקחי כמו שהמטר אינו יורד בלי שיהיה איתערותא דלתתא כמו שאמרו חז"ל על ואד יעלה מן הארץ כו' כן תערוף לקחי היינו הדיבור שלקחתי וזכיתי שהי' הדיבור שגור בפי ע"י השתוקקת השומעים לשמוע קודם שדברתי תזל כטל אמרתי כמו שהטל אינו נעצר שאי אפשר לעולם בלא טל אמרתי אמירה סלי מה שאני אמרתי בלי שום איתערותא דלתתא וע"פ זה פרשתי הכתוב אתי' כטל לישראל אהבם נדבה כמו שהטל יורד בלי שום איתערותא דלתתא כלל ועל שני הבחינות אלו שאמר היינו לשמים דיבר קשה וגם בחינת מטר שאמרו חז"ל מזכירין גבורות גשמים שיורדין בגבורה. ובחינת על שיורד בנחת ונגד שני הבחינות אמר כשעירים עלי דשא דשא נקרא עטיפת הארץ שהם מתגדלים ברוח סערה כמ"ש רש"י ז"ל וכרביבים עלי עשב קלח אחד שצריכה טיפי מטר בנחת:
וראיתי לתרץ במה שאמר אליהו שאמר אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי פירוש בש"ס הא הטל אינו נעצר לעולם ומשני אפילו טל דברכה לא אתי ולהדרא לטל דברכה דלא מינכרא מילתא ע"ש ופרשתי ת"ל דנמצא שני מיני טל שיורדין טל אחד אינו נעצר ויורד בלי איתערותא דלתתא כלל ועוד יש טל עילאה דצריך איתערותא דלתתא וע"י איתערותא דלתתא בגשמים יורד ג"כ הטל וע"פ סוד התורה יתפרש דטל יורד מ"י שמתיחדין או"א וטל זה אינו נפסק והמה תרין ריעין דלא מתפרשין ומתיחדים בחיצנותם וגשמים יורדין ע"י שמתיחדין חתן וכלה הוי' אדני ולפעמים מתפרשין ואזי אינם מתיחדין או"א בפנימתן ונעצר ג"כ הטל וע"ז רמזו חז"ל שאמר אליהו ואתנת מטר כו' וטל לא אמר דאינו נעצר היינו טל שיורד בלי איתערותא דלתתא אבל טל עילאה ע"י איתערותא דלתתא על הגשמי' תרד הטל טיצא ואליהו לא הזכיר' דלא מינכרא מילת' שהיא דבר נסתר ונעלם מלהבחין בין הטל שאינו נעצר ובין הטל שיורד לברכה וע"ז כיוונו חז"ל דגדול יום הגשמים יותר מתחיית המתים ורב יוסף אמר דשקולה כתחיית המתים דטל זו נקרא טל של תחיה ואיתא דבשעה שרצה אליהו להחיות את בן הצרפית. א"ל הקב"ה שאינו באפשרי שיהי' שני מפתחו' ביד שליח והוצרך להחזיר המפתח מהגשמים וי"ל ג"כ דהכוונה ששניהם יהי' בידו היינו לעצור הגשמים ולהחיות מתים דלהחיות מתים הוצרך שירדו גשמים ולהוריד טל של ברכה ג"כ טל ש"ת. וע"פ זה פרשתי ת"ל דבפסח אנו אומרים מוריד הטל דבפסח עת יציאת ממצרים וממרום הופיע עלינו רוח קדשו להוציאנו לחירו' ואין בנו כח לעשו' אתערותא דלתתא ולכן מזכירין טל הכוונה השפע שאנחנו מקבלים מלעילא היא בחינת טל ובחג הסוכו' כאשר כתבתי שאנו מכינים ומקשטים להכלה להכניסה לחופה ובשמיני עצרת מתיחדין ואנו אומרים מוריד הגשם והבן:
ונראה עוד בע"ה דמרמז כאן דידוע דהיחוד משמע ישראל מכ"ה אתוון וברוך שם כמל"ו מקבלת כנ"י ואמרו חז"ל נימא לא אמרה משה לא נימא אמרוה יעקב משל לבת מלך שהריחה ציקו קדירה כו' התחילו עבדיה הביאו לה בחשאי ואיתא שע"י שאינו מכינת עדיין וכו' אומרים בחשאי וביה"כ שמתעלית למעלה אומרים בקול רם ונפרש שיעקב היתה מטתו שקיעה הי' להם רשות לאומרו בקול רם ומשה לא הזכירה בפרשת שמע כי נתיחדו ביחוד גמור נעים ואמיתי כמ"ש חז"ל ר"ש בן יוחאי תורתן אומנתן הי' פטורין מתפלה הכוונה שע"י כונת התפלה מתיחדין והמה הי' כוחן יפה ליחדם בק"ש ולכן לא אמר משה וכיון שמשה לא אמר והראה לנו עוצם כחו ליחדם ולזיוגם שתבנה ותכונן בקומה שלימה בק"ש עד שלא הוצרכו לומר כלל והשתא אין אנו במדריג' גדולה כזו שלא לאמרו דהא אמרו יעקב וכימרו הא לא לא אמרו משה וע"ז רמזו חז"ל תאמר יש לה גנאי דהא לא אמרה משה והבן היטב. לא תאמר יש לה צער ואומרים בחשאי וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא והרמז האזינו השמים היינו היחוד לבחינת שמים שמע ישראל ואדרבה שאומרים בקול רם ותשמע הארץ מ"מ כנ"י אמרי פי אמירה היינו בחשאי ולכן הזכיר שמתיחדים במטר וטל:
ואפרש קצת יערוף כמטר לקחי כמו מטר שאינו יורד אם לא ע"י תפלת הצדיקים ויש שני מיני טל דטל אינו נפסק כלל אפילו רגע וטל זו יורדת מאת חיצונית העולמו' שאי אפשר לעולם בלא טל וטל פנימי מאת פנימיו' העולמו' וע"ז כאמר ולא אבא בעיר נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנס בירושלים של מטה. וידוע שהגשמים יורדין ע"י שמתיחדין שני השמות הקדושים הוי' אדני והטל ע"י שמתיחדין שני השמו' הקדושים הוי' אהי' ובאמת לצורך חיות העולם אינם נפסקים לצורך חיית העולמו' בסיד חיצוניו' העולמו' ובפנימיו' העולמו' אינם מתיחדין עד שמתיחדים הוי' אדני ג"כ ונמצא דע"י הגשמים ע"י איתערותא דלתתא גורמין שיתיחדו לעילא הוי' אהי' בפנימיותן ויתייחדו הוי' אדני ועל שני הבחינו' אמר יערוף כמטר מזה שיתיחדו הוי' אדני תיזל כטל מלמעלה ראש מזה שיתיחדו הוי' אהי' בפנימיותן:
ונראה עוד לומר יערוף כמטר לקחי כמו שהמטר יורדין בגבור' מזכירין גבורו' גשמים לפי שיורדין בגבורה לקחי התור' שקבלתי מסיני כי לקח טוב נקראת שהתור' ניתנה בעונשין ואזהרו' תיזל כטל שנוח לכל אמרתי היינו חידושי תורה סוד התור' ונעומותיה. עוד יש לפרש כמטר ע' בכוונת ותן טל ומטר היינו ברורי הניצוצות יערוף כמטר לקחי התור' לברר הטוב תיזל כטל אמרתי לחדש נ"ח ותבן:
כשעירים עלי דש"א. ר"ת ד' שמות אהי' עולם הבינ' כמ"ש בכוונת עמידה בד' בריעות שמינה דינין מתערין ומדמה לשעירים עלי דש"א עלי ע"י ד' שמות אהי' שמשם דינין קדישין מתערין בנין המלכו' על ידי גבורה וכרביבים עלי עשב ע"ב שמהן כמ"ש בת"ז (ועיין ברש"י מסכת סוכה) שעולה חסד ממכחם יורדין רביבים בנחת אם הארץ מלאה דשאים ונתגדלים כשעירים עלי דשא וכרביבים שיורדין בנחת עלי עשב אחת משני בחינת אלו ימשוך משה דיבור קשה ואמירה רכה ובסוד התור' מדבר על האורו' העליונים ארבעה אהי' מעולם הבינה וע"ב שמהן שמהם באה השפע רוחניות לרוח בני אדם העולה למעלה:
כי שם ד' אקרא כו' פרש"י מכאן שעונין בשכ"מ אחר ברכה שבמקדש לעלות המלכות ומשה אמר להם לישראל שילמדו כי שם ד' אקרא שיתיחדו הוי' אדני הוי' אהי' כמו שאיתא בכוונת ק"ש בפסוק ראשון הבו גודל כו' שע"י זה ימשיכו יחודא תתאה בשכ"מ כמו שאיתא בש"ס נימרא לא אמרה משה כו' ומשה למד לישראל שאחרי שלא יוכלו ליחד שמו בעולמו כמוה כלול יחודא תתאה מ"מ להעלות' לעולם אצילות בק"ש ולכלב' ביחודא עילא' יזכו עכ"פ להמשיך לה מוחין לעולם הבריא' ע"י יחודא תתאה ע"י בשכ"מ כו' כמו שהארכתי בע"ה במקום אחר שעבור בת מלך שיצאה מאת המלך במדינ' אחרת בלא קישוטין ולבושין כראוי' לה ואין לבא לפני המלך כך שאין זה כבוד המלך ואיש הנבון המשכיל על דבר נמצא טוב שיכירה שזה כבוד ב"מ פנימ' ובה הי' משתעשע המלך וממשבצת זהב הית' לביש' שש וארגמן ועטרת זהב ואבן יקר' מוכתרת ומעוטרה מוסרים נפשם לישבור המחיצות הברזל וכל המסכים המבדילים עד שהמלך בכבודו בעצמו פותח להם פתח שלא יבינו בני השפחות ולוקחין מבית המלך לבושי מלכות וריחנין ובוסמין טבין וכתר מלכות בראש' והמלך מראה להם מבוא הדרך אשר יעלו לרצון לבל נפגע בהם איש ופגע רע עד שיבואו אליה וע"י הריחנין ובוסמין משיבת נפשה ולובשת בגדי מלכות וכתר מלכות וע"י זה משתוקק להביא' אצלו לעולם אצילות והדברים מובנים המשל התחילו עבדי' והביאו לה בחשאי וזאת למד משה לישראל ברמז שרמז להם הבו גודל לאלהינו והמשכיל יבין בס"ד.
ותכלית כוונת מ"ר שהעיד בישראל השמים העליונים והארץ העליונ' שהי' רצונו לחדש מ"ב כמו שהי' כוונת ורצון יוצר בראשית תכלית בריאת כל העולמת עד שהשתלשל מא"ס מעולם לעולם עד שברא עה"ז וברא את האדם בצלמו דוגמת האדם היושב על הכסא שיהי' היא מושל בכל הבהמות והחיות והעופות ששורשם מאת החיות הנושאות ומנושאות עם הכסא ומתעלפות מפחד רם יושב על הכסא ומשה זכה לנטוע לעץ החיים למטה בארץ והתחיל אברהם אבינו ויטע אשל ומשה זכה לקבלת התורה בס' רבוא בפרד"ס שרומז לארבעה עולמות ובסוד שהשיג מה שתלמוד וותיק עתיד לחדש ואמרם ז"ל על כאשר השמים החדשים והארץ החדש' שכל מי שמחדש תורה שבע"פ סוד פנימיות זוכה לעשות שמים החדשים דע"י פשט התור' החדש' ומשה השיג כל השמים החדשים והארץ אשר עתידין להבראות ע"י תלמידים וותיקים ונמצא ע"י עסק חידושי תור' שזוכים לשמים החדשים והארץ החדש' מתחדשין מ"ב הן השמים לא זכו בעיניו ואיתא בזהר ח"ו גריעותא היא מן השמים אלא חביבותא ואיתא במשל למי שיש כלי יקר ונעימים או גן הטוב ורוצ' עוד לתקנו לפארו ע"ש כן הקב"ה משתוקק להמשכילים שיזכו להבראות שמים חדשים בתכלי' הזדככו' דכפי כוונת המחדש שיש מעלו' ומדריגו' בבני אדם כפי מעלו' שורש נשמתם מאיז' מקור ושורשו מאיז' עולם כן מחדש בתור' וכן מחדש שמים חדשים וארץ החדש' ובאמת שנשמת העולם היא שבת קודש שנגמר' תכלית הבריא' ואיש הנבון שזוכ' לחדש בתור' שמים חדשים וארץ חדש' ועל ידי קדושת שבת זוכ' להמשיך בהם נשמ' חדש' ונעש' שותף לו להקב"ה וע"י תור' ומצות מתיחדין כל השמות הקדושים להשפיע גשמים חיים לעולם וטל פנימי ומוחין קדישין מעבוד' תמה והטל עולה במעלה כחום היום כן עולה בן אדם הנבון מחשבתו לא"ס לדבק לשורשו ונמצא שישראל מתחדשים שו"א כפי התחדשם כן זוכים שנשפע עליהם מאת השמים החדשים טל ומטר אורות עליונים רוחניים לתור' ולתעוד' והארץ החדש' מגדלת להם כל אילנות טובים ועשבים טובים לריח טוב ולכן העיד בם שמים וארץ שבישראל הכל תלי' שיחדשו מ"ב השמים העליונים והארץ העלינ' ולהמשיך כל טוב שהם ממשיכין מאת א"ס מרום המעלו' שיתחדשו באורות עליונים ולכן משה שרצ' לקשר לבותם של ישראל לאביהם שבשמים ולהופיע עליהם רוח בינתו שיבינו במקרא סוד התור' קרא להשמים העליונים שעתידים להתחדש והארץ החדש' ע"י עסק התור' אבל ישעיה הנביא אשר דיבר דברי תוכח' אמר שמעו שמים סתם והוצרך לו' כ"י ד' דיבר כי לא קיבל נחת רוח מדברי תוכח' שלא שמרו ישראל את התור' אבל משה שרצה עוד לחדש השמים החדשים והארץ החדש' אמר ואדבר' שע"י דבורו דברי תורה יתחדשו ומלת האזינו מורה במי שהיא קרוב ולהיות השמים המה רוחניים וחפיצים ומשתוקקים לפעול טוב וזה רצונם וחפצם המה קרובים לפועל טוב והארץ להיות שהמ' חומר גס ועב משמים רחוקם יותר מפועל טוב דכן להיפוך פועל רע ח"ו שגרם חלק הארץ וקרובים אל פועל רע יותר משמים ושמים רחוקים ביותר שהמה לא השתתפו בפועל רע ח"ו ולכן ישעיה הנביא דיבר דברי תוכחה שפעלו רע ח"ו ולכן הי' רחוק מן השמים ואמר שמעו שמים מרחוק והאזינו הארץ ומשה הי' קרוב להשמים שהי' ישראל במעל' עליונה וקרובים להשמים העליונים אמר האזינו השמים והבן ת"ל:
הצור תמים פעלו הצור הקב"ה כמ"ש בספרי שצייר עולמו יצר בו את האדם שנאמר וייצר ה' אלהי' את האדם תמים פעלו כמאמר הכתוב אני ד' לא שניתי כמ"ש בזהר מלכו דעדהו שלום בהאי נהורא דינא יתיב שהקב"ה כלל מחסד ורחמים ודין ואע"פ שעוש' דין היא ג"כ ברחמים. כי כל דרכיו משפט כמ"ש בזהר דאי לאו משפט לא נכול עלמא למיסבל שלהיבתא בצדק ובמשפט היא ממוזג מדין ורחמים ומפני שכתוב בפרש' הקודמת השכר אם ישמור למצותי' והעונש לכן כתב כאן אע"פ שמשלם שכר ועונש אין בו שום שינה למעל' כי הכל כלל מחסד ודין ולא כמו שכתוב קודם שהמשיל את התוכחה למטר וטל דאע"פ דאיתא במשנה מזכירין גבורות גשמים שיורדין בגבור' והטל כוח לבריות יותר אע"פ כן הגשמים הם חיים לעולם וטל פנימי טל ברכ' אינו יורד אלא אחר הגשמים כ"כ הדין והעונש שמעניש את האדם בעולם הזה היא בכדי להטיבו באחריתו שיהי' לו חיים נצחיים בעה"ב:
וכן הטוב שמשפיע לרשעים בעוה"ז היא בכדי כמ"ש בתהילים להשמדם עדי עד אל אמונה ואין עול אע"פ שהצדיקים הם ביסורים בעוה"ז והכל בכדי להטיבם לעוה"ב:
שיחת לו לא בניו מומם פרש"י מומם של בניו היו ולא מומו והודיע הכתוב שלא כמלך ב"ו אשר אם בני המדינ' מורדים בו עושים פגם ונזק במלכותו לא כן היושב בשמי' שהם השחיתו א"ע ואין המום של הקב"ה אלא מומם אע"פ כן רחמיו של הקב"ה עליהם ונקראים בנים כמ"ש בספרי ע"ש באריכות:
דור עיקש שעיקשו מעשיהם בעגל ובמרגלים וכדומה ופתלתל פרש"י כפתיל הזה שגודלין אותו ומקיפין אותו סביבות הגדיל שישראל המה משרשם כמו הגדיל שהיא משולש כהנים ולוים ישראלים תורה נביאים וכתובים ומקדשים בשלש קדושות
הלה' תגמלו זאת כמ"ש בספרי ז"ה משל לאחד שהי' עומד וצוהב כנגד אביו אמר לו שוטה שבעולם כנגד מי אתה יושב וצוהב כנגד אביך שמע כמה עמל עמל בך וכמה יגיעה יגע בך אם לא כבדתו לשעבר צריך אתה לכבדו עכשיו שלא יהי' כותב כל נכסיו לאחרים. כך אמר להם משה לישראל אי אתם זוכרים נסים וגבורות שעשה לכם המקום במצרים הזכירו כמה טובות שעתיד ליתן לכם לעוה"ב הלא היא אביך קנך:
אמר להם משה לישראל חביבים אתם לי זקינים אתם לי ואי אתם ירושה לי משל לאחד שהורישו אביו עשר שדות ועמד וקנה שדה אחד משלו ואותה הי' אוהב מכל שדות שהורישו אביו כו' ע"ש בספרי כך אמר להם משה לישראל חביבים אתם לי קנינים אתם לי ואי אתם ירושה לי קנך זה אחד מג' שנקראו קנין למקום ואלו הם תורה וישראל ובהמ"ק תורה נקראת קנין למקום ד' קנני ראשית דרכו ישראל נקרא קנין למקום שנאמר אביך קנך בהמ"ק נקרא קנין למקום שנא' הר זה קנתה ימינו. היא עשך ויכוננך הי' ר' מאיר אומר כרכא דכולא ביה כהניו מתוכו נביאיו מתוכו סופריו מתוכו כו' עכ"ל הספרי והנה משה הוכיח להם לישראל הלד' מדת רחמים שבא לעולם במדת הרחמים תגמלו זאת תשלם לו גמול כזה להרשיע ולא תקיים מצותיו:
עם נבל ולא חכם ד' בחכמה יסד ארץ ואם החכמה נשתלשל ל"ב נתיבות ואתה עם נבל שהפכת אותיו' לב"נ לאותיו' נבל. ולא חכם שלא הגעת לחכמה לקנו' חכמה:
הלא היא אביך. ובראך בחכמה ומהראוי הי' שתה בדרך טובים לקנות החכמה לב"נ ולמה תתגאה בעולם שאינו שלך שבידו להמית ולהחיות:
היא עשך ויכננך. שנתן בך כשמה קדושה כדי שתעמוד לפניו בשורשו בעוה"ב ואתה מרשיע בעוה"ז בעולם ההבל ולא תזכה לשורשו לחיים הנצחיים והבן:
כי חלק ד' עמו. הכוונ' שכל העמים יש להם שרים ממונים ע' שרים המקיפין את המרכבה וחלק ד' עמו שהקב"ה לבדו לקחם לחלקו יעקב חבל נחלתו:
ימצאהו בארץ מדבר ע"י שהלכו במדבר במקום חושך באמונ' גדול' זכו למצוא לד' וזכו לקבל עול מלכותו ויראתו עליהם:
יסובבנהו יבוננהו הכוונה מחמת שהמקום שליטת החיצונים הבינם סוד התורה יסבבנהו כסבבם בענני הכבוד לבל ישלטו בהם זרים ואח"כ יבוננהו יצרנו כאישון עינו מכל החיצונים
כנשר יעיר קינו. שלא יבא עליהם פתאום ומקשקש בין אילנות לעוררם. כן הקב"ה שבח משה עבדו אהרן אשר בחר בו הכוונה שמשה עבדו נאמן ביתו ולאהרן ע"י שלא רצה משה לילך בחר באהרן על גזליו ירחף. להסתירם הקב"ה בסתר כנפיו ישאהו על אברתו הכוונ' כמו שאמר ד' ואשא אתכם על כנפי נשרים דגירי צדק המה תחת כנפי השכינה וישראל זכו לעלות במעלה על כנפי נשרים:
צור ילדך תשי. דבאמת צריך להיות כח הפועל בהנפעל וצריך האדם השלם לזכור כח קדושת הבורא שנשמתו סלק אלהי' ממעל ותשכח אל מחוללך. ע"י שאינו מזכיר כח הבורא גורש עוד ותשכח אל מחוללך. אשר תכינת האדם שנברא ברמ"ח איברים ושס"ה גידים כנגד רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת דוגמת אדם היושב על הכסא:
לו חכמה ישכילו הלוואי ידבקו א"ע באור החכמה ישכילו זאת כמו שכתוב אשרי משכיל אל דל וכן יתפרש כאן ישכילו מדה זאת כמ"ש בת"ז דזאת נקרא מ"מ בזאת יבא אהרן אל הקודש בזאת אני בוטח ע"ש בת"ז שע"י מדה זו מנהיג עולמו ומדה מלכות שהאציל הקב"ה לנהג העולם אין לה אור מעצמו אלא ממה שממשיכין מלמעלה כמו הלבנה שאין לה אור מעצמה אלא מה שהשמש מאירה בה וממשיכין לה אור החכמה עליונה כמאמר הכתוב ד' בחכמה יסד ארץ.
איכה ירדוף אחד אלף ושנים ינוסו רבבה. ובפ' אם בחקותי תלכו כתבה התורה ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו דבאמת מרובה מדת טובה. ובאמת מצינו בדוד המלך ע"ה שדרך קשתו על שמונה מאות חלל ונאנח על מאתיים דמלך שחלק הקב"ה מכבודו על יריאיו הי' בכחו לרדוף אלף ולא שאר בני אדם ופרשתי הכ' (בשמואל א' י"ח) ותענינה הנשים המשחקות ותאמרן הוכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו. ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר הזה ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אף המלוכה. ופרשתי ת"ל שמתחילה שהי' שאול לבדו במלחמה ובכח ד' שנמשח בשמן הקודש הכה אלף ואח"כ כשהי' דוד ג"כ עמו וע"י שהי' שנים הכו רבבה. והנשים המשחקות הבינו שזכה דוד לבדו לזה להכות רבבה לכן ויחר לשאול. דבאמת הרבבה הכו ע"י שהי' שניהם ולו ראוי להתיחס יותר שהיא מלך והבן. הרי שמצינו שירדוף אחד אלף אלא מלך אבל לא שאר אנשים איך יתכן שיתגברו האומות כ"כ שירדוף אחד אלף ושנים רבבה. ויבינו שלא בלבד שהקב"ה הסתיר פניו מהם אלא כי צורם מכרם וד' הסגירם שהקב"ה נתן כח באומות יותר שיתגברו כ"כ כי לא כצורנו צורם כפרש"י:
ראו עתה כי אני אני היא כו' מחצתי ואני ארפא. עיין בזהר בהקדמת בראשית ושם כתב סוד נעלם שרומז למדת א"א מקור הרחמים:
ויבא משה כו' היא והושע בן נון מחמת שהי' דורו של יהושע נוחלי ארץ לכן צירוף את יהושע עמו להמשיך להושע הקדושה בכדי שישמעו ישראל אליו:
עלה אל הר העברים כו' וראה את ארץ כנען כמו שציוה הקב"ה למשה לקדש הלבנה כזה ראה וקדש שע"י הריאה כהקדשה כ"כ ציוה הקב"ה למשה כדי שימשיך עין טוב ויזכו ישראל לעין ד' כמאמר הכתוב ארץ אשר עיני ד' דורש אותה ומית בהר אשר אתה עולה שמה שמיתתו היא לעליה גדולה כמ"ש בזהר שנסתלק משה מן העולם בכדי להאיר לדורו של יהושע פני לבנה כמו השמם ששקוע בלילה להאיר להלבנה: