אור ברסלב
כליל תפארת חלק ד פרשת ואתחנן › ועתה ישראל שמע אל החוקים

כליל תפארת חלק ד· רבי ישעיה שור

פרשת ואתחנן · ועתה ישראל שמע אל החוקים

פרשת ואתחנן

כו' אשר אנכי מלמד אתכם למען תחי' ובאתם וירשתם את הארץ כו' הכוונ' שמשה רצה לבא לארץ הקדוש' למען לעמוד על סודה ולעשות התיקון בשלימות לדור דורים ואחרי שלא זכה לבא הי' רצונו ללמד לבני ישראל שיזכו הם לישב על אדמת קודש:

לא תוספו על בדבר כו' ולא תגרעו ממנו לשמור את מצות ה' אלהיכם ונראה בע"ה שהזהירם לבל תוסיפו ולבל נגרע אפילו אם יהי' כוונתם שבזה שיוסיפו ובאו לידי שמירה והזהירם לבל יטו ימין ושמאל והש"י הזהיר ע"פ התורה אשר יוריך שניתן רשות לחז"ל לדרוש ע"פ התורה משמרת למשמרת וחוץ מהם חלילה לעשות מעצמו ולכן סמך ענין עיניכם הראות את אשר עשה ה' בבעל פעור כו' דכבר כתבתי לעיל בשם הזהר דכוונתם הי' בפעור לבזות ושגו ולא ידעו שעבודתה בכך ומזה תלמוד לבל לנטות מאת מצות ה' שלא להוסיף ושלא לגרוע:

ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום כפי מ"ש לעיל שפני יהושיע כפני לבנה והמה דורו של יהושיע ומחמת מיעוט הלבנה היא שליטת החיצונים ולכן צריכין להיות דביקים בו יתברך לבר לתת כח להחיצונים ולכוונה זו אמר להם ה' אלהיכ' לפי שהם בחינת יהושיע וע' בזהר בזה ועיין בע"ח בענין זה נפלאות:

ראה למדתי אתכם כו' כאשר צוני ה' אלהי והמעיין וידקדק שמתחלה אמר ה' אלהיכם. ועתה אמר ה' אלהי ולמ"ש יובן שפיר שמתחלה דיבר עם נוחלי ארץ שהם בחי' יהושיע ועתה אמר אלהי ותוכן כוונתו כמ"ש לעיל שרצונו של אדון הנביאים ללמדם שיקיימו ישראל המצות בארץ בכדי שיכלו הם לעשות התיקון בשלימות כמו שהיה כוונתו לעשות בארץ ולכן אמר להם ראה למדתי אתכם כו' כאשר צוני ה' אלהי שבחינתי שהי' כפני חמה וצוני ה' לעשות כן בקרב הארץ וע"י המצות האלו היה נעשה התיקון בשלימות ועתה אחרי שלא זכה לבא שמה רצה משה שיקיימו הם ואולי יזכו לעשות התיקון בשלימות והי' אור הלבנה כאור החמה כו'

ושמרתם ועשיתם שמירה קאי על מצות ל"ת דמתחלה צריכין להזהר לבל יעברו על מצות ל"ת ואח"כ ועשיתם ועוד י"ל דשמירה היא בלב שיהיה נחשב כל מצוה ומצוה כמוצא שלל רב ויהיה עומד ומצפה מתי יבא לידי ואקיימנה ואח"כ יזכה ועשיתם בפועל ממש:

כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה מתחל' אמר חקים ומשפטים דחק נקרא מה שהוא בלא טעם ומשפט מה שיש טעם ולישראל עם קרובו שנשמותיהם משורש ומוחצב מכסא הכבוד הם חקים לקיים גזירות המלך מלכו של עולם מבלי להתחכם וגם משפטים להבין טעם המצו' וכל כוונתי' ובעיני העמים המה חקים בלי טעם:

כי מי גוי גדול אשר לו אלהי' קרובים אלי' היא נתינת טעם כי לכן אמרו העמים רק עם חכם ונבון כו' שיראו שישראל מקיימים מצות מלכם וקדושם מה שנראה בעיניה' שהם חקים בלי טעם וע"י זה קרובים אליו:

ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים פ' רש"י הגוגים ומקובלים הכוונ' שכל החקים ומשפטים המה צדיקים הכוונ' צדקו יחדיו שכולם מורים על אחדותו יתברך ולכוונה אחת להעלות כל העולמות לשורשם וכולם לכוונה אחת מצומדים ומקושרים:

רק השמר לך כו' והודעתם לבנך כו' יום אשר עמדת לפני ה' אלהי' בחורב כו' דעיקר קיום התורה בשמחה היא ע"י שיקבלו פא"פ ונתקשרו נשמותם לאין סוף יתברך שמו ולכן מזהירם התורה והודעתם כו' זכור את היום אשר עמדת כו' ע"י שישימו על לבם קבלת התורה יבואו לידי קיום המעשה:

ואותו צוה ה' כו' ללמד אתכם כו' פרש"י תורה שבע"פ ע"כ כוונתו דדרשו חז"ל מה אני בחנם אף אתה בחנם ואיתא במ' נדרים וכן איתא בש"ע יו"ד (סימן רמ"ו סק"ה) וז"ל מקום שנהגו ללמוד תורה שבכתב בשכר מותר ללמוד בשכר אבל תורה שבע"פ אסור ללמוד בשכר וכוונת רש"י על דרשת חז"ל מה אני בחנם כו' ולכן פירוש דקאי על תורה שבעל פה:

ופן תשא עיניך כו'. כל צבא השמים כו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים הכוונ' שכל העמים הם תחת ממשלת שרי מעלה וטועים שכל שר מושך שפע לאומה ועובדים העמים להם ואתכם לקח ה' שישראל אינם נתונים תחות ממשלת השרים וחלק ה' עמו עיין בפ' האזינו מ"ש בזה ולכן למה תהי' טועים ואין לכם לעבוד כי אם לבורא שו"א ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים דמצרים המה תחות ממשלת השרים והיה לעת ההוא כל הע' אומות משועבדים למלך מצרים וישראל שהם תחת הקב"ה בעצמו ולכן הוציא אתכם להיות לו לעם:

וה' התאנף בי כו' הכוונ' שמש' חשש שבסיב' זו שלא יבא משה עמהם לארץ ישכחו הברית אשר כרת עמם ה' כמ"ש ויעבדו את ה' כל ימי יהושע וימי הזקינים כו' לפכך הזהירם הרבה השמרו לכם כו' תתינת כל אשר צוך ה' אלהיך ופירש"י כפשוטו אשר צוך שלא לעשות ונראה לומר שבא לרמז ולהזהיר לבאי בסוד ה' ליחדו כמ"ש בש"ע ליחד השני שמות הוי' אדני ובפרט בזהר ובת"ז שאנחנו מצווים לקרוא בשמו על שם פעולתו ומזהיר הכתוב שחלילה לחשוב איזה תמונה בשמות הקדושים ובמרכבה עליונה ובכסא כבודו כי הכל אורות עליונים רוחנים אשר האציל מאתו יתברך להנהגת העולם וצריכין אנחנו ליחדו וזה כוונת הכתיב ועשיתם לכם פסל תמונת כל להדמות לאיזה צורה ח"ו אשר צוך ה' אלהיך ליחדו ולחבר שני השמות הוי' אדני ונקרא לחכמי המקובלים ליחד קודשא ברוך היא ושכינתא וע"כ מזהיר הכתוב שחליל' לחשוב כי אם שהיא א"ס ואין תכלית ולית מחשב' תפיסא בי' כלל אפי' לצייר בקוצי של יוד כי הכל עבור אנחנו להשיג ע"י זה איך לעבדו ולהבין טעם המצות ולמסור נפשו על קדושת שמו יתברך ויתעל' כמו שאמר התנא באודרא נשא התנא הקדוש ארור האיש אשר יעש' כו':

ואמר המגיע להסיר מכשול אשר הביא כו' כגון מצחא דגולגלתא שערי דרישא וזולתם מהכלים הגשמים ותארים אחרים שתאר בהם ה' יתברך הלא המה מורים מדות וספירות וענינים פנימיים שכליים וכל האברים שכנו חכמים הללו הם לדמיון וסימנים לדברים סתומים ונעלמים לא לשום דבר גשמי וחומרי חליל' וחס כי אין דמיון בינו י"ת ובינינו בשום צד מהצדדים וכ"ש מצד העצם והתבנית ע"כ ומרמז כאן הכתוב כה' אלהיך אש אכל' הכוונ' אורות עליונים קדושים רוחניום והבן:

אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו הכוונ' פל שאנו מצווים ליחדו שמו יתברך לידע איך שמו נקרא עלינו ולדבקו בו וליחדו ע"י הטמיר ונעלם ובכדי להכירו מתוך פעולתו השפיע אורו יתברך על אותיות השם בכדי להיטיב לבר ותי' להיות סולם מוצב ארצה ולעלות למעלה ראש עד קיצי של יוד ולהמשיך משם אור קדושתו עד למטה מקום שכונתו מדת מלכותו כנ"י ועל ידה משפיע לעם קרובו כפי שהיא מקבלת מלמעל' ומחמת שאין אנו בתכלי' השלימו' נרא' לנו לפעמים רחמים ולפעמים מתנהג במדת הדין אבל באמת היא יתברך שלם בכל מידותי' במקום שנרא' שמתנהג בה"ד האלהי' תקיף ובעל היכול' ובעל הכוחו' כולם שווה נכלל מדת רחמנותו הוי' וע"י י"מ שיעש' דין מכח שם אלהי' מדת הדין ושם פעל רחמים ה' הוי' רחמים לישראל ולכן מספר הכתיב השמע עם קול אלהי' מדבר מתוך אש דהוא מה"ד כאשר שמעת אתה ויחי או הנס' אלהי' מזכיר ג"כ שם אלהי' דשם אלהי' יעש' נסים ונפלאו' ככל אשר עשה לכם ה' הוי' רחמים ונמצא מוכח שאע"פ שהי' מתנהג בכח שם אלהי' מה"ד שמה היה שם הוי' רחמים ולזה אמר הכתיב אתה הראת לדעת שע"י י"מ הראת בעיניך לדעת שתדע כי ה' היא האלהי' ליחדו כי היא אחד יחיד ומיוחד במקום שהתנהג במה"ד שמה היא הוי' רחמים אין עוד מלבדו כ"י 'י 'הוא 'האלקי' 'אין עוד מלבדו ר"ת אהי' כמ"ש כמה פעמים דשם האלהים מורה על בינת דמינה דינין מתערין ולהורו' דשם זה מורה על בינה נרשם בר"ת שם אהי' בינה ולהורות שהדין היה ברחמים והבן:

מן השמים כו' הכוונ' דידוע דשם הוי' רחמים לזה רומז שמים והארץ רומז למדת מלכות אדני וצריכין לכוין הוי' בקול והדיבור אדני וליחדם כמ"ש בזהר נרתקי דיל' אדני הכוונ' ששם הוי' רחמים בפנימיותו וכ"כ הקול הוא פנימי והדיבור מבחוץ וזה כוונת הכתוב מן השמים השמיעך את קולו שמשם בא הקול היא בחינת הוי' ועל הארץ הראך את אשו הגדול' הכוונה שגם על הארץ זכית לראות אשו הגדולה ודבריו שהיא בחינת אדני דיבור שמעת מתוך האש:

אז יבדיל משה שלש ערים סמיכות הפרשה למ"ש לעיל. דכוונת מ"ר ללמד לבני ישראל דרך חיים ותוכחת מוסר השכל ושיזכו לדבק נפשותיהם לע"ח. ומי שהרג בשוגג גורם להזכיר ח"א וקין אילנא דטוב ורע ולכן הבדילו ערי מקלט ערי הלוים שלא חטאו אחר מעמד הר סיני ושם זכו לתורה שנקראת עה"ח ולכן ערים אלו קולטות לדבקו בע"ח ועיין מ"ש בענין זה פ' מסעי בע"ה:

והנראה דכוונת משה שיזכו ישראל לחדש העולם שנברא בעשרה מאמרות נגד עשרה ספירות ונגד זה הי' עשרת הדברות הפריש והבדיל משה שלש ערים בע"ש בכוונת שמתחילה כתקנו השלשה ספירות נצח הוד יסוד ואח"כ באה"ק הבדילו עוד שלשה שיתקנו להיות שולט שם עה"ח היינו חג"ת ששה קצוות ארבעה רוחות העולם שו"א דשלמה עסק בבנין בהמ"ק דמתחילה דוד זכה למ"מ שעסק בבנינה ובנה היסודת ושלמה זכה להקימה ולבנותה ולקשטה וליחדה עד דודה והכל ע"י שלשה הראשונות כמ"ש לעיל כמה פעמים ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו וכתיב וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת ונתיחדו ע"י בנין הבית כל העשר ספירות דחכמה דבוקה בכתר בא"ס. יבדי"ה מש"ה של"ש ערי"ם ס"ת שלמה לרמז שמשה התחיל להתיקון ונגמר ע"י שלמה ועיקר הגמר יעשה ע"י ביאת מ"צ בב"א:

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל ופרש"י זו שהיא עתיד לסדר אחר פרשה זו אלה העדת כו' אשר דיבר משה כו' בצאתם ממצרים ופרש"י הם הם אשר דבר בצאתם ממצרים חזר ושנאה להם בערבות מואב אשר בעבר הירדן:

וצריך להבין למה אמר התורה אשר שם משה ואמר אח"כ אשר דבר משה ולהבין גם כן למה מזכיר לסימן בעבר הירדן ופירוש כ"כ לחזור בארץ סיחון כו' אשר הכה משה כו' וירשו את ארצו והנראה בע"ה למ"ש לעיל סוף פרשה אלה הדברים שע"י שנתקדשה ארצם בקדושת א"י ולכן חזר ושנאה להם דאין תורה כתורת א"י. ולכן כתיב וזאת התורה שזכו להתורה בשלימות כאשר ניתנה אשר שם משה ולא כתיב אשר דיבר משה דשם ממש לפניהם לבאר טעמיה וסוד מצפנותיה כשלחן הערוך והמקום גרם להם שנתקדשה בקדושת הארץ וחזר ואמר אלה העדת כונו מפרש"י הם הם אשר דיבר משה בו' בצאתם ממצרים להורות ההפרש והבדל שבצאתם ממצרים לא זכו להיות שם לפניהם התורה בשלחן הערוך וכתיב ודיבר העדת והחוקים והמשפטים ואח"כ בעבר הירדן קדושת המקום גרמה להם שזכו וזאת התורה בשלימות אשר שם משה לפני בנ"י יזכו לדעת סודה:

פנים בפנים דיבר ה' עמכם ובפ' תשא כתיב ודיבר ה' עם משא פנים אל פנים שמשה זכה לאספקלרי' המאירה וזכה שיתגלה אלי' פני ה' וזכה שפניו יסתכלו נוכח פני ה' בלי שום מסך המבדיל והיינו פנים אל פנים משא"כ ישראל הגם שגילה ה' פניו נוכח פניהם לא זכו לקבל הדיבור מפי הקב"ה ומשה הי' בניהם מסך המבדיל ולכן כתיב פנים בפנים שנתגלה פני ה' נוכח פניהם ומחמת שלא דיבר אליהם ממש לא יתכן לכתוב פנים אל פנים שלא דיבר נוכח פניהם ולכן כתיב לשון נסתר פנים בפנים שנתגל' פני ה' והמה הסתכלו וראו באספקלרי' המאיר' וכל העם רואים את הקולות שראו ממש אלא שלא זכו להיות הדיבור אל פניהם ממש לכן לא כתיב אל פנים. ומפרש משה מדוע לא היה אל פניהם. ומפרש אנכי עומד בין ה' ובניכם ולכן לא הי' פנים אל פנים ממש ואעפ"כ זכו שהי' פני ה' נתגלו ופניהם נוכח פני ה' אלא שהדיבור לא הי' אל פניהם ממש:

ולא עליתם בהר לאמר נרא' לפרש לשון לאמר ונרא' בע"ה דמה שכתב ולא עליתם בהר לא קאי אלמעל' להיות נתינת טעם אמאי שכתב למעל' כי יראתם מפני האש ולכן לא עליתם בהר דבאמת כתיב בפ' יתרו וירד משה ואח"כ כתיב וידבר אלהי' כמ"ש במדרש שהשתיק לכל הנבראים בשעה שאמר אנכי שהיא לבדו ואין בלתו. ולכן נראה ולא עליתם בהר ענין היא בפ"ע ומפרש הכתוב טעם שלא עלו בהר שגם משה לא עלה היא מטעם לאמר אנכי ה' אלהיך ולכן לא הי' יכול שום נברא לעלות בשעה שאמר אנכי ה' אלהיך להאמין שאין אלהי' מבלעדו בלתי לבדו הוא:

לא תשא כו'. כ"י ל"א ינק"ה ה' ס"ת אהי' שגרם למנוע השפעות אימא שמשם יורד השפע לז"א החתן ומשם למלכות וע"י שמונע השפע מאת החתן להכלה וגורם ונהר יחרב ויבש כמ"ש בזהר על הצדיק אבד אבד נבוע דילי' ע"י שאינו משפיע למטה אבד נבוע דילי' ומינה דינין מתערין ולכן נפרעין ממנו ומשפחתו שגורם הפגם למעל' ראש:

שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך ופרש"י קודם מתן תורה במרה וכן מבואר בש"ס והתוס' תמהו דלמא קאי כאשר צוך במן דשם כתב ג"כ שבת בפרשה ונרא' בע"ה כאשר בארתי ת"ל דהוון לא ירד בשבת דהמן ירד מאת עתיקא קדישא כמ"ש בזהר דאקדוש לתתא דכל דיבר רוחני שבא לעת"ן נתגשם קצת ומתלבש בכלי בחינת גוף ובאמת אע"ג שגם הבלי היא רוחני מ"מ בערך פנימיות נחשב לכלי וישראל ע"י שטעמו טעם מן והרגישו בנפשם גודל קדושתו להתלהב לעבוד' תמה ולמסור נפשו על קדושת שמו יתברך ולהעלות נשמתו עד מקור ושורשו של המן שבא משם בסוד אור חוזר ולכן בשבת קודש שכל העולמות זוכים להעלות נשמותם עד לשורשו של המן שמשם חיותם ומזין הרוחני וזוכים בצפרא דשבתא לסעודתא דעתיקא קדישא לעילא ולא להוריד לתתא [ואפס קצהו תראה באלשיך הקדוש] וטועמים טעם עתיקא קדישא לעילא ואיתא בזה"ק זכור לדכורא בחינת חתן הרומז ליום השבת ושמור לנוקבא רומז למדת ליל שבת הכלה ולזה רמזו בש"ס דיליף ג"ש דבשבת ניתנ' תורה דזכור את יום השבת נאמר בעצומו של יום דשמור מורה על ל"ת בחינת ירא' וזכור לדכורא מדת יום מצות עשה אהבת הבורא דבליל שבת אנו מקבלים פני הכלה ואומרים לכה דודי לקראת כלה להקימה ואח"כ אתה קדשת קידושין ובש"ע מברכין שבע ברכות ובשבת שחרית ומוסף שעולה עמו ונותן לה סבלונית שני לוחות אבנים ותוספת כתובה ומתנתא פנים חדשות באו לכאן ועל תוספת שמחה מברכין שבע ברכות בכל פעם וטועמין טעם עתיקא קדישא ונראה בע"ה לומר טעם הא זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה טעם כתיב בדברות הראשות בפ' יתרו זכור ובפ' ואתחנן כתיב שמור ונראה בע"ה לפרש מה שאמרו חז"ל זכור ושמור בד"א נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האזן יכול לשמוע הכוונה שנתיחדו החתן והכלה ביוחד נעים ואמיתי שאין הפה יכול לדבר ואין האזן יכול לשמוע הכוונה להבין עומק הדברים עד תכליתן ובדברות הראשונות כתיב זכור בחינת יום השבת דאיתא בזה"ק דבאתר דאיתכללו זכור ונוקבא לית שבחא אלא לדכורא דהכוונ' דהכלה נכללה בו ובמעמד הנבחר שהיו ישראל במדריגה עליונה שפסקה זוהמתן השיג בחינת זכור וזכור עולה מנין. ע"ב קס"א הוי' אהי' במילו יודין רומז למוחין קדישין שקיבלו מלעילא ובדברות האחרונות שנפלו ממדריגתן והקב"ה אמר למשה לך אמור להם שובו לכם לאהליכם כמ"ש בזהר פ' בהעלותך שירדו ממעלתם לבחינת נוקבא ולכן לא השיגו אלא בחינת שמור.

זכור ושמור בדיבור א' נאמרו כו' ואין האוזן יכול לשמוע והעיקר הרבותא שהשמיע הקב"ה לעם קרובו להיות שומעים מה שאין האוזן יכול לשמוע וכן אנו אומרים בהזמר של לכה דודי השמעני אל המיוחד והבן ובחינת שמור היא בחינת ליל שבת ובמן שירד בבוקר ולכן נתגלה להם ביום השבת בחינת זכור ומזה כשמע דלא קאי כאשר צוך במן דבמן השיגו בחינת יום השבת בחינת עתיקא וכאן כתיב שמור וע"כ צ"ל דבחינת שמור קאי על מרה וכמו שעתה אור קדושת שבת הנפלאה אינו מתגלה בפ"א ובלילה אנו משיגים בחינת שמור חקל תפיחין ובשחרית עוד יותר ויותר כפי המבואר בכוונת ובמנחה עולים עד דיקנא כו' כן הנחיל הקב"ה במרה בחינת שמור קדושת ליל שבת ובמן בחינת עת"ק ובמתן תורה הקב"ה בדמה להם כזקן הכוונה שהשיגו בחינת דיקנא ולפ"ז יש לתרץ מה שהקשה התוס' עוד על מה שאמרו חז"ל אילמלי שמרו ישראל שבת ראשונה כו' אמאי קורא במן שבת ראשונה הלא עוד במרה נצטוי ולמ"ש ניחא דקורא ש"ר לבחינה זו שקובלו במן קדישת עתיקא שלא השיגו במרה ות"ל תרצתי עיין בפ' יתרו עוד בדרכים פשיטים ת"ל הש"י יראינו מתורתו נפלאות:

שמור 'את 'יום 'השבת 'לקדשו ר"ת סיר השירים אשר לשלמה ישקינו אשר לשלמה מפרשים להמלך שהשלום שלו השיר כפול מה שמשבחת מדת מלכות כנ"י למלך שהשלום שלו ומה שהיא משבח להכלה החביבה ובא הרמז כאן כמ"ש למעלה דשמור לנוקבא ומרומז שבשבת מתעורר שני השירים שבת ר"ח "שבת "ברכה "תורה שע"י קדושת שבת מתקנים עם שביתות הלט' מלאכות זוכים להפוך הקללות לברכה וזוכים לתורה עה"ח עוד יש לרמז שבת. "שבת "ברית "תפילין שבשבת זוכים לתפילין רוחניים:

שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך כו' ודרשו חז"ל במרה ואמרתי להבין הדברים בפשיטות דשמור היא ל"ת ובאמת בכל התורה הלא תעשה היא לשמירת הנפש שיהיה נפשותיהם נקיים וטהורים ויהי' כלי המוכן וראי' לקבל קדושה ע"י מצות עשה וגם בתוך ל"ת יש אור רוחני על מניעת הרע ע"י קיבול עול מלכותו ואמרו חז"ל ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה וזוכה שמשפיע עלי' הקב"ה אור קדושתו וכמו שמצות עשה רומזים לאברי' של אדם והגידין למספר ל"ת וכמו שבכלל האבירים הם הגידין וכן נכללים הל"ת בכלל המצות עשה והל"ת הם המסייעים לשמירת הנפש שיהיה טהורה שיבחר בו הקב"ה שיהיה מעבדי' משרתיו עושי רצוני לקיים מ"ע וכן במצות שבת ל"ת היא שמור מלחללו הוא שמירת הנפש ואח"כ זוכים לזכור ליום השבת לקדשו להמשיך אור קדושתו ובש"ס יליף ג"ש דכ"ע בשבת ניתנת תורה דכתיב זכור את היום אשר יצאתם ממצרים וכתיב זכור את יום השבת מה להלן בעצומו של יום כו' ונראה דמרמז לכוונה פנימיות דבעצם היום הזה שיצאו ממצרים הוכרח הקב"ה להגלות בכבודו ובעצמו לבטל כח הקליפה קשה ונתגלה אור הגדול חמשים ש"ב ונתיבות הכחמ' עיין בסוד כוונת הכוסות ומצות מצה ע"ש אך שאחר יום הא' חסרו הקדושה אך שנשאר רשומה בכדי שיעשו תשובה ונאהב' לזכך ולטהר נפשותם בימי הספירה ויכלו להשיג שער החמישים במתן תורה ובכל דור ודור חייב אדם ליראות א"ע כאלו היא יצא ממצרים להכין א"ע בהכנה דרבה שיופיע עליו הקב"ה אור קדושתו ביום א' דפסח ולילה כיום יאיר בכדי שיוכל אח"כ בימי הספירה לבא למעלה עליונה במתן תורה וע"ז הזהרה התורה זכור את יום היינו בעצומו של יום בעת שהשיגו אור המופלא זכור את היום שיכלו להשיג בכל שנה ושנה עוצם קדושה זו ממש ולא יגרע ויחסר כן זכור את יום השבת נאמר בעצמו של יום מתן ד"ת הקדושה שהשיגו קדושה גדולה ונפלאה שנזדככו נפשותיהם ע"י אכילת המן וע' במקומו מ"ש ת"ל דממש אותיו' קדושות שבהם נבראו שו"א ירדו בכדי שיוכלו לחדש שו"א החדשה ע"ש פ' המן ופסקה זוהמתן והי' מוכשרים להשיג אור נפלא עוצם קדושת שבת להשיג התורה בכל כוונותיה ונאמר זכור את היום עוצם הקדושה זו ולא יגרע ולא יחסר ובאמת זכור ושמור בד"א נאמרו ואמאי נאמר בדברות הראשונות זכור לחוד ולא כתיב כאשר צוך די"ל למ"ש דהזהיר התורה על עוצם בהירות הקדושה הנפלאה שהשיגו אז ומגודל ביטול מציאותם לא שייך להזכיר שישמרו שלא לחלל ומהאי טעמא לא כתיב כאשר צוך דאע"פ דבמן השיגו בששת ימי המעש' קדוש' נפלאה ובשבת טעמו נשמת המן מ"מ נגד קדושה זו שהשיגו במתן תורה לא יתואר שום זמן ובדברות האחרונות שמשה מדבר כפי שנפלו ממדריגתן והלואי שישיגו בחינות שמור שלא לחלל וממלא תחיל עליהם קדושת שבת וכמו שאמר כתיב כאשר צוך ולא יתכן במן דגם במן השיגו קדוש' נפלא'. ועתה הלואי שישיגו בחינת שמור היינו מה שהשיגו במרה מצות ל"ת דבמן השיגו ג"כ קדוש' גדול' בחינות זכור אך לא כמו שהשיגו במ"ת:

ובזה מתורץ מה שעמד ע"ז באוה"ח אמאי כתיב בפ' יתרו הטעם כי ששת ימים עשה ה' ובפ' ואתחנן וזכרת כי עבד היית כו' ולמ"ש נכון ת"ל דבפ' יתרו זכור את יום השבת להזכיר עצומו של יום שניתן השבת במ"ת עוצם קדושתו ונתחדש מ"ב והי' קדושת שבת כמו שעלת' במחשבתו של הקב"ה קודם החטא כמ"ש בע"ח שאם לא חטאו אדם הי' זוכה בשבת לקדוש' גדול' ונפלא' אבל אחר החטא דיו שקדשת שבת תגון עליו ע"ש ובמעמד הנבחר שפסק' זוהמתן זכו לקדוש' גדול' כאלו לא חטא אדם שהי' זוכה כן זכו הם ולכן כתיב הטעם כי ששת ימים להזהיר שיכינו א"ע להמשיך קדוש' גדול' ולחדש מ"ב:

אבל בדברות האחרונות כתיב שמור שישמרו מלחללו וע"י זכו להעלות למעל' ראש כי הטעם שתקיום מצותיו ול"ת בבחינת עבד ונזכה לשבת הגדול כמו במעמד הנבחר בב"א:

ששת ימים תעבוד הכוונ' כמ"ש למעל' בשם הרמב"ם שתעבוד לה':

ועשית כל מלאכתך ועשית לשון תיקון לתקן כל הל"ט מלאכו' ויפלא אמאי בפ' יתרו כתב אחר וגרך אשר בשעריך מסיים כי ששת ימים עשה ה' כו' ע"כ ברך ה' את יום השבת ויקדשהו וכאן מסיים למען ינוח עבדך כמוך וזכרת כי עבד היית כו' ע"כ צוך ה' אלהיך לעשו' את יום השבת. וכמ"ש לעיל נכון לומר דבפ' יתרו מדבר שהשיגו בחינת זכור והי' במדריג' עליונ' והשיגו קדושת שבת שמורה על חידוש העולם כמש"ל וע"ש בע"ה כמו שמדקדק זהר דלא כתיב בששת ימים וכתיב ששת ימים והפירוש הנכון ששת עשה ה' בששת ימים רומז על ששה ספירות עשה ה'. היינו הויות הימים יש מאין ושגם שהכל במאמר עשה שייך אף עפ"כ לשון עשיה שעשה דהימים נעשו שעשה ה' משא"כ ביום שבת קודש המדקדק שבכל ששת הימים כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכן כולם אבל בשבת לא ככתב הויות הימים ויכולו השמים והארץ כו' ויכל אלהים ביום השביעי דהויות היום שבת נתהוה מהשביתה ששבת מכל מלאכתו והדברים עמוקים ורחבים מני ים והמשכיל יבין בע"ה והשיגו גודל קדושת שבת להעלו' כל העולמו' לשורשם לשלשה הראשונות ולהמשיך משם קדוש' להעולם לחדש מ"ב לחדש ששת ימי המעש' וע"ז רמזו חז"ל אלמלא שמרו ישראל שני שבתות מיד נגאלין דידוע דא"א לקבל על עצמו קדושת שבת אם לא שמכין א"ע בששת ימי המעש' בהכנ' דרבה וע"י זה הופיע עליו ה' קדושת שבת מתנה טובה וע"י קדושת שבת ממשיך על עצמו קדוש' עליונ' איך לתקן ששת ימי המעש' וכל עוד שמקדש א"ע ביותר עוד יותר זוכה לקדוש' נפלא' בשבת הבאה. וע"ד פנימיות התור' בארתי כמ"ש לעיל דשבת מעלת כל העולמו' והנך ששת ימים הרומזים לששת מדות בחינת ז"א ובשבת מתיחדין עם מ"א ועולים לשלש הראשונות עד בחינת כתר כו' והבן:

לפי המבואר בכוונות וזוכה ע"י קדושת שלש הראשונות לחדש ששת ימי המעש' כמו במעש' בראשית כמו שבראם הש"י ה' בחכמ' יסד ארץ כונן שמים בתבונ' בדעתו תהומות נבקעו וע"י שמחדש הששת ימים זוכה לשבת כמו שבת בראשית והמעיין ימצא בע"ה רוב פעמים ענינים עמוקים בקדושת שבת מפוזרים במקומות שונים וכל זה זכו במעמד הנבחר. אבל אח"כ שנפלו ישראל ממדריגתן למדם משה רבינו לקבל עליהם אור קדושת שבת עכ"פ בבחינת שמור וכתב למען ינוח עבדך ואמתך כמוך כיון שאתה ג"כ אינו משיג עומק קדושת שבת בסוד הכוונה אלא שקדושת שבת היא שביתה ממלאכ' בהדרגה זו ינוח עבדך ואמתך כמוך. וזכרת כי עבדי היית כו' על כן צוך כו' שתעשה מצות אדונך שהוציאך ממצרים להיות לו עבדים וכן עתה נמצאו הדרגות רבות בשומרי שבת ועכ"פ מ"ר דבר ה' בפיהו ללמד לעם קרובו אפילו לפחותי ערך לשמור מלחללו וינוחו בו וגם עתה בנמצא צדיקים קדושי עליונים המכינים א"ע בהכנ' דרבה להיות טועמים קדושת שבת אור נפלא יהא רעווא שיזכה ב"ב שיתגל' עולם שכולו שבת ביום ההיא יהי' ה' אחד ושמו אחד:

(ובל יתפלא בעיני הקורא אם ימצא איזה דבר הנאמר ונשנה כי לפי צורך הענין אשר חדשתי לכן לא מנעתי לכותבו שנית והמעיין בדברינו ימצא בכל ענין חידוש' דברים רבים אשר לא כתבתים מקודם):

את הדברים האלה כו' ויכתבם על שני לוחות ויתנם אלי איתא במ' ב"ק (דף נ"ה) שאל ר' חניכא בן עגיל את ר' חייא בר אבא מפני מה בדברו' הראשונו' לא נאמר בהם טוב ובדברו' האחרונו' נאמר בהם טוב אמר לו עד שאתה שואלינו למה נאמר בהם טוב שאלנו אם נאמר בהם טוב אם לאו שאינו יודע אם נאמר בהם טוב אם לאו:

כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי שהי' רגיל אצל ר' יהושע ב"ל שהי' בקי בהגדה אזיל לגביה א"ל ממנו לא שמעתי אלא כך אמר לי שמואל בר כחום אחי אמו של רב אחא בר חנינא ואמרי לה אבי אמו של רב אחא בר חנינא הואיל וסופן להשתבר מאי הוי אמר רב אשי ח"ו פסקה טובה מישראל א"ר יהושע הרואה טית בחלומו סימן יפה לו כו' אלא הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחלה שמבראשית עד וירא אלהי' את האור לא כתיב טוב עכ"ל הש"ס וצריכין אנחנו לתת לב להבין במאי מחולקין השואל והמשיב ובפשיטו' נראה דבדברו' האחרונו' כתיב גבי מצות כיבוד אב ואם למען יטב לך וסבר ר' חנינא השואל דלמען יטב הוי כמו דכתיב טוב ור' חייא ב"א השיב שאינו יודע אם כתיב טוב דלמען יטב דרשו חז"ל למען יטב ליום שכולו טוב אבל טוב במשמע שהיא כעת ולעולם ולא פסקה:

והנה יפלא עוד מאי תשובה משיב עד שאתה שואלינו למה נאמר בהם. שאלנו אם נאמר טוב דבאמת סתם טוב לא כתיב אלא למען יטב ועכ"פ הקושיא ששאל במקומה עומדת אמאי בדברות האחרונות כתיב למען יטב לך ובדברות הראשונות לא כתיב למען יטב והנראה בע"ה דהשיב לו דמזה שקשה עוד אמאי לא כתיב טוב גם בדברות אחרונות תוכל לתרץ גם קושייתך אמאי לא כתיב בדברות הראשונות טוב ולפי מאי דמסיק שעתידין להשתבר וח"ו פסקה טובה מישראל ולזאת גם בדברות האחרונות אינו כתיב טוב אלא שזכו ע"י דברות האחרונות שנאמרו אחר נתינות לוחת השניות למען יטב לך לעתיד ושיח שפתותינו והגיון לבבינו יהיה חשיב ומקובל ומרוצה להמשיך טובה לעולם:

ותאמרו הן הראנו ה' כו' אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו כו' ויפלא הא כבר שמעו ונשארו בחיים ונראה בע"ה דסברו דהקב"ה רצה למען להראותכם כבוד גדול הפליא חסדו עמהם שיוכלו לעצור כח לעמוד בסוד ה' וחי אבל עתה שכבר ראו כבוד ה' עוד לא יכלו לעצור כח להשאר בחיים עוד כראה בע"ה שאמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהי' ושמעו וראו הדיבור מבחי' אלהים ואיתא בכוונת דצריך לכוין דיבור באדני. היינו גבורה וקול בהוי' ודאדני אלהי' היא פתח השער יראה והוי' פנימיות שיוצא מהקול קול היינו פנימיות הנשמ' ודיבור אלהי' היא חיצוניות ולכן אמרו היום הזה כי ידבר אלהי' את האדם וחי ויש עוד לפרש לשון וחי שלא די שלא מתו אדרבא עוד וחי שהי' דבקים לחיי החיים וסברו שזה היא מבחינת אלהי' יראה ולזה אמרו אם יוספים הכוונה שתיתוסף הקדוש' לשמוע את קול ה' אלהינו גודל התגלות כזה לא יכלו שיעצירו כח שישארו בחיים. האש "הגדולה "הזאת "אם "יוספים ר"ת אהי' לרמז למ"ש שלא יכלו לקבל תוספת קדושה:

קרב אתה ושמע כו' את כל אשר יאמר ה' כו' ואת תדבר אלינו אשר ידבר ה' אלהינו יאמר משמע אמירה רכה ואת תדבר אלינו כתיב דיבור והנראה בע"ה שאמרו שלא יעצירו כח לשמוע גם אמירה רכה מכ"ש דיבור הקשה:

ואמרו קרב אתה ושמע כו' ואת תדבר אלינו ממך נשמע אפי' דיבור הקשה. את כל אשר ידבר ה' אלהינו ורמזו בזה שאמרו את כל דמשה נתנבא בזה הדבר ולכן ידבר אליהם את כל אשר ידבר מבלי גרעון וחסרון דמשה נשתנה משארי נביאים שראה באספקלרי' המאירה ובמקום אחר ביארנו באריכות בע"ה. ועוד י"ל דאמירה היא בחשאי דאמרו הגם שאנחנו בקול ה' מ"מ למשה נתגל' יותר ויותר דגם לכל ישראל לא השיגו בשוה מסתמא כל או"א השיג לפי מדריגתו ושורש נשמתו. ולכן אמרו קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אמירה בחשאי סוד התור' לפי גודל מעלתו והתקרבותו ואת תדבר אלינו כו' אשר ידבר ה' מה שדיבר בהתגלות ואמ"ר ה' אלהיכ"ו וא"ת ס"ת תורה שאמרו שלמדו תורה מפי משה:

ושמענו ועשינו וכתב בשל"ה הקדוש הא הקדימו נעשה לנשמע ולמה שינו ואמרו ושמענו ועשינו ונראה לתרץ בע"ה בהקדם לתרץ מה שהקש' התוס' במ' שבת על מה שאמרו חז"ל שכפה עליהם הקב"ה ההר כגיגית כו'. למה הוצרך לכפות אותם הא הקדימו כל"ב יע"ש ות"ל בפ' יתרו תמצא שתרצתי בע"ה בכמה אופנים. ועתה נבאר בדרך פשט דהנה במס' קידושין נשאל' שאל' זו תלמיד גדול או מעשה גדול נענה ר' טרפון ואמר מעש' גדול נענה ר"ט ואמר לימוד גדול נענו כולם ואמרו לימוד גדול שהתלמיד מביא לידי מעשה עכ"ל הש"ס ונרא' בע"ה דאלו ואלו דברי אלהי' חיים דהאמת דעיקר תכלית הלימוד שיבא לידי קיום המעש' וא"כ בוודאי המעש' גדול ועל ידי המעש' יעשה תיקון גדול בעולמו' העליונים ויזדכך גופו ונשמתו כמ"ש בזה"ק זכאה היא ההוא אבר דעביד בי' מצוה וע"י זה יזכה להשכיל באור התור' בגודל בהירות השכל אך כל זה אם כבר למד ויודע כדת עת לעשו' והן הן דברי ר' טרפון מעש' גדול ור"ע נענה לימוד גדול דבאמת מצינו לימוד שגדול ממעשה כמו שדרשו רז"ל על הכתוב טוב לי יום בחצרך מאלף טוב לי יום שאתה עוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה להקריב וע' בפ' בראשית מה שפרשתי המשנ' מפסיקין לק"ש ואמרו שם ר"ש כו' שתורתן אומנותן שפרשתי סם שיכולין עם התור' לחדש ונ"ב ואהי' אצלו אמון איתא במדרש אל תקרי אמון אלא אומן כו' וכן ר"ש בן יוחאי וחביריו הי' תורתן אומנתן כלי אומנות לחדש מ"ב יע"ש באריכו' קצת הרי שמצינו שגדול הלימוד שבלימודם היו מיחדים שמו של הקב"ה ליחד השעו' והאורו' העליונים ולהעלותם למקום גבוה ונורא שאין מעשה התחתונים אפשר להגיע לשם ור"ע מצינו בש"ס שהרא' הקב"ה למשה ר"ע שהי' דורש על קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות ולימוד כזה גדול ונעש' נענו כולם ואמרו גדול התלמוד שמביא לידי מעש' הכוונ' דאע"ג דלימוד כמו שסובר ר"ע לאו כל מוחא סביל דא והמה דברו מרוב העולם ומסתמא כוונתם באיש שכבר למד שידע המעש' כדת מה לעשו' ובאיש כזה סובר ר"ע שהמעש' גדול ולכן נענו כולם ואמרו גדול התלמוד שמביא לידי מעשה. כוונתם שהמאור שבה מחזירו למוטב להיות לבו בוער כאש להבת אש דאוריית' לעשו' המעש' ברוב בהירות השכל ובהתלהבו' גדול בעוצם תשוקה ככלות הנפש ממש והנה ישראל במעמד הנבחר שפסקה זוהמתן והי' במדריג' גדול' ונפלא' וזכו והקדימו נעש' הגם שלא ניתנ' להם התור' עדיין אך לפי שנזדככו ביותר והי' יכולין לקיים התור' עד שלא כיתנ' ובאו למדריגת מלאכים כמ"ש חז"ל שאמר הקב"ה מי גילה רז זה לבניי סוד שמלאכי השרת משתמשין בו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ע"ש והי' כוונתם שהמעש' יעשו מעצמם מבלי שום התעוררת מלעילא וע"י זה יזכו לשמוע בקול דברו והיינו ונשמע ויזכו שהלימוד הפלא ליחד שמותיו של הקב"ה כמ"ש לעיל וע"ז כפה עליהם ההר כגיגית לכפותם דלאו בכל עת וזמן יוכלו לעצור כח שיהי' במדריג' גדול' כזו ויותר טוב להם לקבל התור' ולהקדים התלמוד והתלמוד יביאם לידי מעשה בכל עת ובכל זמן ולכן אמרו ושמענו ועשינו כאשר הי' רצונו יתברך להקדים הלימוד שיביאם לידי מעשה וכ"כ נזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות וע' בפ' יתרו ובמגילת אסתר בענין זה דברים נפלאים בע"ה בא וראה כמה גדול כח הלימוד שאיתא בזהר כאשר השמים החדשים והארץ החדשה כו' שע"י פשטיות התורה יכולים לעשות ארץ החדשה וע"י לימוד סוד פנימיות התורה יכולים לעשות שמים חדשים ומביא לידי מעשה לחדש השמים החדשים והארץ החדשה:

עוד נראה לתרץ למה כפה עליהם הר די"ל דהקדימו נעשה דנעשה רומז למצות עשה והיינו אהבה ויראה תתאה לא היה נחשב בעיניהם שהי' במדריגה גדולה ונפלאה והקדימו נעשה לנשמע היינו ל"ת שיקיים שלא לעשות היינו יראה מכח יראה עילאה והקב"ה צפה שיפלו ממעלתם הגדולה וכפה אותם שיקבלו עליהם יראה תתאה ולכן הקדימו ואמרו ושמענו ל"ת מחמת יראה תתאה ועשינו מ"ע אהבה והדברים נכונים וקצרתי פה שהארכתי ת"ל בהרבה מקומות:

מי יתן והיה לבכם זה ליראה אותי ונראה בע"ה דאמרו למה נמות כו' ובאמת מי שעובד מאהבה מדרכי האהבה מרוב השתוקק' הבוער בלב העובד והאוהב באמת ובתמים למסור נפשו על קדושת שי"ת ויתעלה כמו שפירשו המפרשים בבני אהרן והנראה שהרגישו בנפשם שאין להם מדת אהבה עדיין בשלימות והשיגו בחינת יראה ואמר ה' הטיבו כו' מי יתן והיה לבבם זה ליראה שישארו במדריג' זו עכ"פ לבל יבואו לידי חטא ע"י יראה ועוד נראה דבאמת יראה תתא' שירא מעונש אע"פ שטוב ג"כ שמקבל עול מלכותו ומאמין שבידו להעניש אע"פ כן מורא עולה על ראשו מחמתו שלא ילקה ועיקר עבודתינו לבא לבית המלך פנימה ברוב אהבה וע"י זה תבא להאדם יראה פנימיות בגין דאיהו רב ושליט ועקרא ושרשא דכל עלמין ואפשר לרמז זה שאמר ה' מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי אותי דייקא שיהי' להם ירא' פנימיות בגין דאיהו רב ושליט כו' הכוונה על ידי יראה זו שירגילו את עצמן יוכלו לבא ליראה פנימיות כמו שכתבתי לעיל כמה פעמים שע"י יראה תתא' עכ"פ מרגיל א"ע שיהי' בלי חטא וירא' תתאי נקרא מפתחות החיצונים שע"י יראה פן ואולי יפגום בכבוד המלך אזי בוודאי גופו נקי ואזי יכול המלך להלבישו בלבוש מלכות כי אין לבא עד שער המלך בלבוש שק וחותם המלך ויוכל להכניסו לחדרו המלך פנימה שידע המלך שלא יטנף ח"ו חדרי המלך וכל מה שמתקרב ביותר ובא לבית המלך פנימה רואה יותר כבוד המלך והמלך מראה לו פנים שוחקת צהובות וע"י זה בוער בלבו אהבת המלך למסור נפשו כמו שמצינו שקודם ק"ש אנו אומרים אהבת עולם אהב' רבה ומסיימים הבוחר בעמו ישראל אוהב עמו ישראל וע"י זה באה אהבת ה' בלב האדם השלם והמשכיל למסור נפשו ונשמתו על קדושת שי"ת בק"ש וע"י זה באה לו יראה פנימיות כמ"ש לעיל לענין מ"ש הזהר שצריך להיות עבד ובן ועבד יע"ש באריכות השי"ת יזכינו לעבדו עבודה תמה באמת ובתמים. לך אמור להם שובו לכם לאהליכ' מכאן למדובש"ס דדבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו וע' בפ' יתרו ובפ' בהעלתך שהארכתי שם בענין שמחולקים רש"י ותוס' אם נאסר לזמן אם צריך מנין אחר יע"ש ארץ זב"ת חל"ב ודב"ש ס"ת שבת לרמז ושבתה הארץ שבת לה' ע' פ' בהר מ"ש:

תוכן העניינים

כליל תפארת חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה