אור ברסלב
כלי יקר על שמות פרק לח › פסוק כא

כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ

פרק לח · פסוק כא

פסוק ח

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. נֶחְלְקוּ הַמְפָרְשִׁים בַּדָּבָר אִם ״אֵלֶּה״ קָאֵי עַל מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן שֶׁהִזְכִּיר בְּסֵדֶר וַיַּקְהֵל, אוֹ אִם קָאֵי עַל מַה שֶּׁיַּזְכִּיר בְּפָרָשָׁה זוֹ. וְעוֹד הִקְשׁוּ לָמָּה עָשָׂה מֹשֶׁה חֶשְׁבּוֹן עַל מַה שֶּׁעָשָׂה מִן הַכֶּסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת וְלֹא עָשָׂה חֶשְׁבּוֹן עַל מַה שֶּׁעָשָׂה מִן הַזָּהָב. עַל כֵּן לִבִּי יְדַמֶּה לוֹמַר שֶׁ״אֵלֶּה פְקוּדֵי״ קָאֵי עַל מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן שֶׁהִזְכִּיר לְמַעְלָה, לְפִי שֶׁכְּבָר גָּמְרוּ כָּל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן בִּכְלָל וּבִפְרָט, וְכָל מַה שֶּׁהָיָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת מִן הַכֶּסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת כְּבָר עָשׂוּ הַכֹּל. עַל כֵּן הָיָה מֹשֶׁה שָׂמֵחַ שֶׁנִּשְׁלְמָה מְלֶאכֶת הַכֶּסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת, וְהָיָה לָהוּט לִתֵּן חֶשְׁבּוֹן לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַחֲשָׁד. וְלֹא רָצָה לְהַמְתִּין עַד אַחַר שֶׁנַּעֲשׂוּ גַּם בִּגְדֵי כְּהֻנָּה הַנִּזְכָּרִים בְּפָרָשָׁה זוֹ וְלִתֵּן חֶשְׁבּוֹן מִן הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַנְּחֹשֶׁת כְּאֶחָד, לְפִי שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁנִּזְכַּר בְּפָרָשָׁה זוֹ לֹא הָיָה בּוֹ כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת, וְאַחַר שֶׁכְּבָר כָּלְתָה הַמְּלָאכָה מִן הַכֶּסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת רָאָה לִתֵּן חֶשְׁבּוֹן מִיָּד. אֲבָל עַל הַזָּהָב לֹא הָיָה יָכוֹל לִתֵּן חֶשְׁבּוֹן עֲדַיִן, לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָשׂוּ כָּל בִּגְדֵי כְּהֻנָּה הָאֲמוּרִים בְּסֵדֶר זֶה, וְהָיָה בָּהֶם גַּם כֵּן זָהָב. וּלְפִי שֶׁהָיוּ צְרִיכִין עוֹד אֶל הַזָּהָב, לֹא הָיָה יָכוֹל מֹשֶׁה לִתֵּן חֶשְׁבּוֹן עֲדַיִן מִן הַזָּהָב.

וְאִם תֹּאמַר עֲדַיִן קָשֶׁה, לָמָּה לֹא עָשָׂה חֶשְׁבּוֹן מִן הַזָּהָב אַחַר שֶׁגָּמַר גַּם הַבִּגְדֵי כְּהֻנָּה? תְּשׁוּבָה לַדָּבָר, לְפִי שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (שמות רבה נא ו) הֱבִיאוֹ רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי פָּרָשָׁה זוֹ וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה לִתֵּן חֶשְׁבּוֹן חָסְרוּ מִן הַמִּשְׁקָל אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה שְׁקָלִים, וְשָׁכַח וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָה עָשָׂה בָהֶם. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים״, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (במדבר יב ז) ״לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא״, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְנִרְאֶה שֶׁבַּעַל מִדְרָשׁ זֶה הִרְגִּישׁ בִּשְׁנֵי הֵהִי״ן יְתֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת״, וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת״ כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה ״מְאַת כִּכַּר״ וְלֹא ״הַמְּאַת כִּכַּר״ בְּהֵ״א הַיְדִיעָה, וְלָמָּה הִזְכִּיר הֵ״א הַיְדִיעָה בְּאֶלֶף וּמֵאוֹת שֶׁנִּזְכַּר כָּאן? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁמֹּשֶׁה שָׁכַח וְלֹא יָדַע מָה נַעֲשָׂה מֵהֶם, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְרַנְּנִים אַחֲרָיו לֹאמַר שֶׁלְּקָחָם לְעַצְמוֹ, וְיָצָא בַּת קוֹל וְאָמַר שֶׁאוֹתוֹ הָאֶלֶף הַיָּדוּעַ אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת הַיְדוּעִים אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם שֶׁמֹּשֶׁה לְקָחָם, לֹא כֵן הוּא, אֶלָּא עָשָׂה אוֹתָם וָוִים לָעַמּוּדִים. וְאִם כֵּן אַחֲרֵי שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם מְעִידִים עָלָיו, עַל כֵּן לֹא רָצוּ עוֹד לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ חֶשְׁבּוֹן עַל הַזָּהָב, כִּי אָמְרוּ: אִלּוּ הָיָה מְעַכֵּב דָּבָר לְעַצְמוֹ מִן הַזָּהָב לֹא הָיוּ מְעִידִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם אֲפִלּוּ עַל הַכֶּסֶף, שֶׁהֲרֵי סוֹף סוֹף לֹא יָצָא יְדֵי חֶשְׁבּוֹנוֹ. וְעוֹד שֶׁהַבַּת קוֹל אוֹמֵר ״בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא״, גַּם הַזָּהָב בִּכְלָל, עַל כֵּן לֹא נָתַן חֶשְׁבּוֹן מִן הַזָּהָב.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם מִתְּחִלָּה לֹא בִּקְשׁוּ מִן מֹשֶׁה חֶשְׁבּוֹן, אֶלָּא מֹשֶׁה מֵעַצְמוֹ רָצָה לְנַקּוֹת עַצְמוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה. וּמַה שֶּׁכָּתוּב עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדֶּרֶךְ הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב לַחְסֹר מִמֶּנּוּ כְּשֶׁמַּתִּיכִין אוֹתוֹ, עַל כֵּן אָמַר כָּאן שֶׁכָּל מַה שֶּׁפֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה הוּא הַנִּמְצָא בְּיַד אִיתָמָר בְּמִשְׁקָלוֹ מַמָּשׁ, וְזֶה הָיָה מִצַּד הַנֵּס. וְעַל שֵׁם זֶה קְרָאוּהוּ מִשְׁכַּן הָעֵדוּת, כִּי זֶה עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל שֶׁשְּׁכִינָה בְּתוֹכָם.

הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא פקודי א) שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר מִשְׁכָּן מִשְׁכָּן שְׁתֵּי פְּעָמִים, לְפִי שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו יז) ״מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה׳״. מָכוֹן הַיְינוּ מְכֻוָּן זֶה לְעֻמַּת זֶה. וּבְמִדְרָשׁ אַחֵר אָמְרוּ (תנחומא פקודי ב) מִשְׁכָּן מִשְׁכָּן שְׁתֵּי פְּעָמִים, לְפִי שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּעֲוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּלְכָל הַמִּדְרָשִׁים צְרִיכִין אָנוּ לִתֵּן טַעַם מַה עִנְיָנָם לְכָאן, שֶׁהֲרֵי בְּלִי סָפֵק שֶׁעִקַּר פָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה עַל הַחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר נָתַן מֹשֶׁה, וּמַה עִנְיַן מִדְרָשִׁים אֵלּוּ לְכָאן.

עַל כֵּן אוֹמֵר אֲנִי שֶׁכֻּלָּם הִרְגִּישׁוּ בְּקֻשְׁיָא זוֹ, לָמָּה הִכְנִיס הַחֶשְׁבּוֹן בְּאֶמְצַע הַמְּלָאכָה, כִּי בְּפָרָשַׁת וַיַּקְהֵל נִזְכְּרָה מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְכָל כֵּלָיו, וּבְפָרָשָׁה זוֹ לֹא נִזְכַּר כִּי אִם שֶׁעָשָׂה בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, וְלָמָּה הִפְסִיק בֵּינֵיהֶם בִּנְתִינַת חֶשְׁבּוֹן זֶה. עַל כֵּן אָמַר בַּעַל מִדְרָשׁ זֶה, לְפִי שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַטָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַשֵּׁם שֶׁלְּמַעְלָה, וּכְתִיב (שמות כה ט) ״כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו״. הִנֵּה מִכָּאן רְאָיָה שֶׁלֹּא הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בָּהָר כִּי אִם הַמִּשְׁכָּן עַצְמוֹ וְכֵלָיו, אֲבָל לֹא הֶרְאָה לוֹ תַּבְנִית בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, כִּי מִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר כַּמָּה פְּעָמִים בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה כַּאֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר, בְּמַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן עַצְמוֹ וּבְכֵלָיו, אֲבָל בְּפָרָשַׁת תְּצַוֶּה שֶׁהִזְכִּיר בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, לֹא נִזְכַּר כְּלָל הַמַּרְאָה שֶׁבָּהָר. וְגַם לֹא בְּחִנָּם נֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת שְׁתֵּי פְּעָמִים, כִּי בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה נִזְכַּר הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו, וּבְפָרָשַׁת תְּצַוֶּה לֹא נִזְכְּרוּ כִּי אִם בִּגְדֵי כְּהֻנָּה. וְכֵן כָּאן, פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל מְדַבֶּרֶת מִמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו, וּפָרָשַׁת פְּקוּדֵי מְדַבֶּרֶת מִבִּגְדֵי כְּהֻנָּה, לְפִי שֶׁהַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו נַעֲשָׂה הַכֹּל בְּמַרְאָה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה׳ לְמֹשֶׁה בָּהָר, וְאוֹתָהּ מַרְאָה הָיְתָה שֶׁהֶרְאָה לוֹ מִקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה, כִּי הוּא עָשׂוּי גַּם כֵּן עַל תְּמוּנַת מִשְׁכָּן זֶה, וְצִוָּה לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה מִשְׁכָּן לְמַטָּה דּוֹמֶה בְּכָל תֹּאֲרָיו לְמִקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ״, מְכֻוָּן זֶה כְּנֶגֶד זֶה, אֵין הַפֵּרוּשׁ מְכֻוָּן כְּנֶגְדוֹ בְּמָקוֹם מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי הַמִּשְׁכָּן הָיָה מִטַּלְטֵל וְלֹא הָיָה עוֹמֵד בְּמָקוֹם אֶחָד, וּלְפִי זֶה הָיִינוּ צְרִיכִין לוֹמַר שֶׁגַּם מִקְדָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה הָיָה מִטַּלְטֵל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְזֶה רָחוֹק מִן הַשֵּׂכֶל. וְעוֹד, שֶׁלְּשׁוֹן הַפָּסוּק אֵינוֹ מַשְׁמַע כֵּן, כִּי בְּאָמְרוֹ ״מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ״, מַשְׁמַע שֶׁבֵּית הַשֵּׁם שֶׁלְּמַטָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַשֵּׁם שֶׁלְּמַעְלָה, וְאִיפְּכָא הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר שֶׁבֵּית הַשֵּׁם שֶׁל מַעְלָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַשֵּׁם שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁהֲרֵי הוּא נֶעְתָּק מִמָּקוֹם לְמָקוֹם עַל יְדֵי הֶעְתָּקַת מִקְדָּשׁ שֶׁלְּמַטָּה. אֶלָּא ״מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ״, הַיְינוּ שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַטָּה נַעֲשָׂה מְכֻוָּן בְּתַבְנִית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּם כֵּן תְּמוּנַת הַחֲדָרִים וְהַכֵּלִים הַלָּלוּ, וְהֵם סוֹדוֹת אֱלֹהִיּוֹת נֶעְלָמִים מִמֶּנּוּ. זֶה שֶׁאָמַר מְכֻוָּן זֶה כְּנֶגֶד זֶה. אֲבָל בִּגְדֵי כְּהֻנָּה שֶׁלְּמַטָּה לֹא נַעֲשׂוּ כִּי אִם לְאַהֲרֹן לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת, וְאֵינָן בִּכְלַל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן. וּכְשֶׁאָמַר ״אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו״, אֵין בִּגְדֵי כְהֻנָּה בִּכְלָל, כִּי לֹא נִקְרְאוּ בְּגָדָיו כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן אֶלָּא בִּגְדֵי אַהֲרֹן, וְאֵין לָהֶם דּוּגְמָא לְמַעְלָה.

וּבְזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁהִקְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים, לָמָּה נֶאֱמַר בְּפָרָשָׁה זוֹ בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה בְּכָל מְלָאכָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳, וְלָמָּה לֹא הִזְכִּיר זֶה כְּלָל בְּכָל פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל, אֶלָּא לְפִי שֶׁהַמִּשְׁכָּן עַצְמוֹ אֲשֶׁר רָאָה מֹשֶׁה תַּבְנִיתוֹ בָּהָר פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא שִׁנָּה, כִּי הַדָּבָר שֶׁהָאָדָם רוֹאֶה בְּחוּשׁ בְּנָקֵל לַעֲשׂוֹת דּוּגְמָתוֹ, אֲבָל בִּגְדֵי כְּהֻנָּה שֶׁלֹּא רָאָה תַּבְנִיתָם סַלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁשָּׁכַח מֵהֶם שׁוּם דָּבָר, עַל כֵּן אָמַר בְּכֻלָּם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאָה דּוּגְמָתָם, מִכָּל מָקוֹם בְּכֻלָּם הָיָה מִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ ה׳, כִּי לֹא הָיָה בָּהֶם כִּי אִם הַצִּוּוּי וְלֹא שׁוּם מַרְאָה. אֲבָל בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה הִזְכִּיר בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת ״כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אוֹתְךָ בָּהָר״, מִן הַטַּעַם שֶׁהִזְכַּרְנוּ. וּמִטַּעַם זֶה הָיָה מֹשֶׁה מְדַקְדֵּק בְּיוֹתֵר בַּמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו וְרָצָה לָתֵת חֶשְׁבּוֹן עֲלֵיהֶם תֵּכֶף אַחַר שֶׁנִּגְמְרוּ, וְלֹא רָצָה לְצָרְפָם לַעֲשִׂיַּת הַבְּגָדִים, מִצַּד יֶתֶר שְׂאֵת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁרָאָה בַּמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו מִצַּד הֱיוֹתוֹ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְמַעְלָה. וְיִהְיֶה כָּךְ בֵּאוּרוֹ: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, הֵ״א הַיְדִיעָה זוֹ יֵשׁ הוֹרָאָה שֶׁמְּדַבֵּר בְּמִשְׁכָּן שֶׁל מַעְלָה. חָזַר וְאָמַר מַהוּ זֶה, מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה, וְרוֹצֶה לוֹמַר אוֹתוֹ מִשְׁכַּן הָעֵדֻת הַמֵּעִיד שֶׁשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה, זֶהוּ בְּעַצְמוֹ פְּקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן הַיָּדוּעַ בְּשֶׁלְמַעְלָה.

וּלְדַעַת הַמִּדְרָשׁ הָאוֹמֵר מִשְׁכָּן מִשְׁכָּן, לְפִי שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּעֲוֹן יִשְׂרָאֵל, עַל כֵּן אָמַר זֶה מִיָּד אַחַר שֶׁהוּזְכַּר מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ד יא) ״כִּלָּה ה׳ חֲמָתוֹ וַיִּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן״. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (איכה רבה ד יד) כִּלָּה חֲמָתוֹ בְּעֵצִים וַאֲבָנִים, הִזְכִּירוּ דַּוְקָא עֵצִים וַאֲבָנִים לְהוֹרוֹת שֶׁדַּוְקָא הַמִּשְׁכָּן עַצְמוֹ שֶׁהָיָה מֵעֵצִים וַאֲבָנִים נִתְמַשְׁכֵּן, אֲבָל אֵין בִּגְדֵי כְּהֻנָּה בִּכְלָל. עַל כֵּן הִזְכִּיר אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִיָּד אַחַר הַמִּשְׁכָּן, וְיִרְמוֹז שֶׁמָּחַל לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲוֹן הָעֵגֶל, כִּי בְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב לַחֲבֵרוֹ וְנוֹתֵן לוֹ מַשְׁכּוֹן בְּחוֹבוֹ, שׁוּב אֵינוֹ תּוֹבֵעַ חוֹבוֹ מִגּוּפוֹ כִּי אִם מִן הַמַּשְׁכּוֹן. וּבַעֲוֹן הָעֵגֶל נִתְחַיְּבוּ יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה בְּגוּפָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ הִבְטִיחָם לְקַבֵּל מֵהֶם מַשְׁכּוֹן בְּחוֹבוֹ. כִּי עֲוֹן הָעֵגֶל אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְחַל לָהֶם, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִמְחַל כִּי אִם עַל תְּנַאי, אִם לֹא יַחְזְרוּ לְסוֹרָם בַּעֲשִׂיַּת הָעֵגֶל. וְכַאֲשֶׁר חָזְרוּ לְסוֹרָם בָּעֲגָלִים שֶׁעָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, נִפְקַד עֲלֵיהֶם גַּם עֲוֹן הָעֵגֶל הָרִאשׁוֹן, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (שמות לב לד) ״וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם״, רוֹצֶה לוֹמַר בַּיּוֹם שֶׁיַּעֲשׂוּ אֵיזֶה עֵגֶל אַחֵר וְיִהְיֶה זֶה סִבָּה לִפְקוֹד וְלִזְכּוֹר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל הָרִאשׁוֹן, אָז ״וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם״, לִפְקוֹד עֲלֵיהֶם עֲוֹן כָּל הָעֲגָלִים כְּאֶחָד. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם לֹא אַעֲנִישֵׁם בְּגוּפָן כְּדֵי לְכַלּוֹתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, אֶלָּא אֶקַּח מֵהֶם מַשְׁכּוֹן בְּחוֹבָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן, כִּי מַה שֶּׁאָמַרְתִּי ״וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי״, אֵלֶּה פְקוּדֵי, רוֹצֶה לוֹמַר אוֹתָהּ הַפְּקִידָה תִּהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן כְּנֶגֶד שְׁנֵי מִקְדָּשִׁים שֶׁנֶּחְרְבוּ בַּעֲוֹנָם. וְהִזְכִּיר הֵ״א בָּרִאשׁוֹנָה וְלֹא בַּשְּׁנִיָּה, לְפִי שֶׁבְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי חָסְרוּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים עִקָּרִיִּים כַּנּוֹדָע. וְטַעַם לְמַשְׁכּוֹן זֶה, לְפִי שֶׁזָּהָב שֶׁל הַמִּשְׁכָּן בָּא לְכַפָּרָה עַל זְהַב הָעֵגֶל, וְאִם כֵּן דּוֹמֶה כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן עָרֵב בַּעֲדָם שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ לְסוּרָם. וְאִם יַעַבְרוּ אָז אֶקַּח מֵהֶם הַמִּשְׁכָּן, כִּי אֵין נָכוֹן שֶׁיִּהְיֶה הַמִּשְׁכָּן הַמְכַפֵּר בֵּינֵיהֶם כָּל עוֹד שֶׁטֻּמְאָתָם בָּם וְחוֹזְרִין לְסוֹרָם. וְאִם כֵּן כָּל זְמַן שֶׁהַמִּשְׁכָּן קַיָּם יֵשׁ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל שֶׁעֲוֹן הָעֵגֶל שָׁרֵי וּמָחוּל, לְכָךְ נֶאֱמַר מִשְׁכַּן הָעֵדוּת.

תוכן העניינים

כלי יקר על שמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה