כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק לב · פסוק יא
וַיְחַל מֹשֶׁה. יֵשׁ אוֹמְרִים כִּי וַיְחַל הִיא מִלְּשׁוֹן וַתִּתְחַלְחַל, שֶׁאֲחָזוֹ חִיל וְרֶתֶת אֶת פְּנֵי ה׳, הַיְינוּ לְשׁוֹן כַּעַס, כִּי רָאָה גֹּדֶל כַּעְסוֹ שֶׁל ה׳ וְנִבְהַל מִפַּחַד ה׳, וְאָמַר לָמָה ה׳ יֶחֱרֶה אַפְּךָ, כִּי אִלּוּ אָמַרְתָּ לְיַסְּרָם בְּעַצְמְךָ כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ הֶחֱרַשְׁתִּי, אֲבָל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לִשְׁלֹחַ בָּהֶם מַלְאָךְ אַכְזָרִי אַף וְחֵמָה, לָמָּה תַּעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ, כִּי יֵשׁ לִי טְעָנוֹת עַל זֶה. הָאַחַת הִיא, בְּעַמֶּךָ. כִּי אַתָּה אָמַרְתָּ לִי ״כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ״, וְהַיְינוּ הָעֵרֶב רַב, וְאִם כֵּן לָמָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ דְּהַיְינוּ יִשְׂרָאֵל. טַעֲנָה שְׁנִיָּה הִיא, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. אֶרֶץ מְלֵאָה גִּלּוּלִים שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, וְאֵין לְהִתְפַּלֵּא עֲלֵיהֶם כָּל כָּךְ אִם נִתְפַּתּוּ אַחֲרֵי הַהֶרְגֵּל. טַעֲנָה שְׁלִישִׁית הִיא, בְּכֹחַ גָּדוֹל, כְּנֶגֶד מִדַּת הַדִּין, כִּי כְּפִי שׁוּרַת הַדִּין הָיָה מִן הָרָאוּי לְכַלּוֹתָם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל (כ יג) וָאֹמַר לְכַלּוֹתָם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם, וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי וְגוֹ׳, וְאַחַר שֶׁהוֹצֵאתָם בְּכֹחַ גָּדוֹל כְּנֶגֶד מִדַּת הַדִּין, אִם כֵּן כְּבָר הֵם מֻחְזָקִים אֶצְלְךָ בְּעוֹבְדֵי אֱלִילִים, וּמַה נִּתְחַדֵּשׁ עַתָּה. טַעֲנָה רְבִיעִית הִיא, וּבְיָד חֲזָקָה, לְפִי שֶׁיָּדוּעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ רוֹצִים לָצֵאת מִמִּצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יד יב) ״הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם״. וּכְתִיב (שמות יג יח) ״וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי רַק חֵלֶק חֲמִישִׁי עָלָה, וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים מֵתוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה, לְפִי שֶׁלֹּא רָצוּ לָצֵאת מִמִּצְרַיִם. וַאֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁיָּצְאוּ הוֹצֵאתָם בְּיָד חֲזָקָה בְּעַל כׇּרְחָם, שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יג ט) ״כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִיאֲךָ ה׳״. וּלְפִי שֶׁאַתָּה הוֹצֵאתָם מִשָּׁם, רָאוּי לְךָ לָחוּס עֲלֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בְּרָעָה הוֹצִיאָם, מֵאַחַר שֶׁיָּצְאוּ עַל פִּיךָ.
וְאַחַר שֶׁהֵלִיץ בְּעַד יִשְׂרָאֵל, הִתְחִיל לְהָלִיץ גַּם בְּעַד הָעֵרֶב רַב וְאָמַר, ״לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אוֹתָם בֶּהָרִים״, כִּי זֶה אֵינוֹ שַׁיָּךְ כְּלַפֵּי יִשְׂרָאֵל כְּלָל, וְלָמָּה תֵּצֵא כָּזֹאת מִתַּחַת יָדוֹ יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא כְּלַפֵּי הָעֵרֶב רַב אָמַר כֵּן, לְפִי שֶׁכְּבָר עָשָׂה ה׳ שְׁפָטִים בְּמִצְרַיִם, אַךְ לֹא הָיוּ גְּלוּיִין לְכָל הָעוֹלָם, וְעַל כֵּן הוֹצִיא אֶת הָעֵרֶב רַב כְּדֵי לַהֲרֹג אוֹתָם בְּהָרִים גְּבוֹהִים הַנִּרְאִים לְעֵין כֹּל, כִּי תִּהְיֶה הַנְּקָמָה מֵהֶם גְּלוּיָה וּמְפֻרְסֶמֶת. וְ״לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר״ לְדוֹרוֹת, שֶׁכָּךְ עוֹשִׂים לַגֵּרִים הַבָּאִים לַחֲסוֹת בְּצֵל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְיִמָּשֵׁךְ מִזֶּה חִלּוּל הַשֵּׁם. וְאָמַר, ״שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ״ וְגוֹ׳, וְלִצְדָדִין קָתָנֵי: כְּנֶגֶד הָעֵרֶב רַב בִּקֵּשׁ ״שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ״ שֶׁלֹּא יְיַסְּרֵם עַל יְדֵי מַלְאָךְ אַכְזָרִי אַף וְחֵמָה, וּכְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל הוֹסִיף וְאָמַר ״וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ״, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה לָהֶם רָעָה כְּלָל אַחַר שֶׁהֵמָּה לֹא הָיוּ סִבָּה אֶל הַחֵטְא. ״זְכֹר לְאַבְרָהָם״ וְגוֹ׳, אַתָּה אוֹמֵר ״וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל״, הַיּוֹם אוֹ לְמָחָר אוּלַי יֶחֶטְאוּ בָּנַי וְתַעֲשֶׂה בָהֶם כְּלָיָה, קַל וָחֹמֶר מִן הָאָבוֹת שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וְעוֹד שֶׁיֵּשׁ לָהֶם זְכוּת שְׁלֹשֶׁת אָבוֹת וְכָל זֶה אֵינוֹ מוֹעִיל, קַל וָחֹמֶר לְבָנַי שֶׁאֵין כָּאן שְׁבוּעָה כִּי אִם דִּבּוּר בְּעָלְמָא, וְאֵין כָּאן כִּי אִם כִּסֵּא שֶׁל רֶגֶל אֶחָד. מִיָּד ״וַיִּנָּחֶם ה׳ עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ״, הַיְינוּ מַה שֶּׁדִּבֵּר לַעֲשׂוֹת לְכַלּוֹתָם לְגַמְרֵי, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם חָשַׁב לְיַסְּרָם בְּשֵׁבֶט פִּשְׁעָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת חַטָּאתָם״, לְהִפָּרַע מֵהֶם מְעַט מְעָט.