כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ל · פסוק לד
קַח לְךָ סַמִּים וְגוֹ׳. מָנָה הַחֶלְבְּנָה בֵּין סַמְמָנֵי הַקְּטֹרֶת לְלַמֵּד אוֹתָנוּ לְצָרֵף פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל תַּעֲנִית (כריתות ו:), וְטַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר לְפִי שֶׁאִם לֹא הָיוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בִּכְלַל הַתַּעֲנִית, יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַתַּעֲנִית מִצְוָה אֶלָּא עֲבֵרָה, וְלֹא הָיָה עוֹלֶה לְרָצוֹן. שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ (תענית יא.) שֶׁנִּקְרָא הַנָּזִיר חוֹטֵא בַּעֲבוּר שֶׁהִזִּיר אֶת עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, אֲבָל אִם יֵשׁ בֵּינֵינוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי עַל כָּל פָּנִים אָנוּ צְרִיכִין לְהִתְעַנּוֹת בַּעֲבוּרָם, כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בְּעַד זֶה. וּבָזֶה מְיוּשָּׁב מְנָלָן לוֹמַר שֶׁצֵּרוּף הַחֶלְבְּנָה מוֹרֶה עַל צֵּרוּף הַפּוֹשְׁעִים בְּתַעֲנִית דַּוְקָא, וּמַה שֶּׁמְּנָאָם בֵּין סַמְמָנֵי הַקְּטֹרֶת דַּוְקָא, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי הַצּוֹמוֹת וְהַתְּשׁוּבָה נַעֲשׂוּ הַזְּדוֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מ ב) ״כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ״, שֶׁגַּם הֶעָוֹן יַעֲלֶה לְרָצוֹן לְרֵיחַ נִיחוֹחַ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סנהדרין לז.) ״כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ״, אֲפִלּוּ רֵקִים שֶׁבָּךְ מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן. וְקָשֶׁה עַל זֶה, אִם הֵם מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן, אִם כֵּן לָמָּה קְרָאָם רֵקִים? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעַל הַתְּשׁוּבָה דִּבְּרוּ זֶה, כִּי כָל פֹּעַל רֵיק שֶׁבָּהֶם, דְּהַיְנוּ הֶעָוֹן, מִמֶּנּוּ יִתְמַלְאוּ מִצְווֹת, כִּי הַזְּדוֹנוֹת וְהָרֵיקוֹת נַעֲשׂוּ כִּזְכֻיּוֹת, וְיַעֲלֶה גַּם הֶעָוֹן לְרֵיחַ נִיחוֹחַ כְּמוֹ הַמִּצְווֹת, דּוּגְמַת הַחֶלְבְּנָה הָעוֹלָה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ כְּכָל שְׁאָר סַמָּנִים. וּמִכָּאן לָמְדוּ לוֹמַר שֶׁעִנְיָן זֶה מְרַמֵּז עַל הַתַּעֲנִית וְהַתְּשׁוּבָה, וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.