כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ל · פסוק כג
וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ. לְמַעְלָה פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה כָּתַבְתִּי שֶׁבְּכָל דָּבָר הָרָאוּי לְיַחֲסוֹ בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה אֶל מֹשֶׁה נֶאֱמַר בּוֹ לְשׁוֹן ״וְאַתָּה״, וּבְדֶרֶךְ זֶה נֶאֱמַר גַּם בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה לְשׁוֹן ״וְאַתָּה״, כִּי הוּא עָשׂוּי לִמְשׁוֹחַ בּוֹ הַמִּשְׁכָּן וְכָל כֵּלָיו וְאַהֲרֹן וּבָנָיו וְכָל כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּמְלָכִים, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת הוֹרָיוֹת (יא:). וְאָמְרוּ שָׁם שֶׁשֶּׁמֶן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה קַיָּם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר ״שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם״ (שמות ל, לא). וְכָל זֶה רֶמֶז לְמָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא) ״וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ״, שֶׁנִּדְרָשׁ עַל מֹשֶׁה, כִּי הוּא הָיָה רֵאשִׁית וְהַתְחָלָה לְכָל נְבִיאִים וְכֹהֲנִים וּמְלָכִים וְכָל מִינֵי שְׂרָרָה, הַכֹּל הוּאֱצַל מִמֶּנּוּ, כִּדְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים לח.) ״אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ אֶלָּא עַל גִּבּוֹר חָכָם עָשִׁיר וְעָנָו, וְכֻלָּם מִמֹּשֶׁה״, רוֹצֶה לוֹמַר כֻּלָּם קִבְּלוּ הָאֲצִילוּת מִמֹּשֶׁה. עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְדַמּוֹת אֵלָיו בְּתוֹאָרָיו, כִּי הוּא הָיָה ״בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ״ (דברים לג, ה) וּ״בְשָׂמִים רֹאשׁ״ לְכָל הַבְּשָׂמִים, כִּי לוֹ מִשְׁפַּט הָרֵאשִׁית וְיֻשְׁפַּע מִמֶּנּוּ נֵר הַנְּבוּאָה וְנֵר הַשְּׂרָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קלב, יז) ״עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי״. לְכָךְ הָיָה מִשְׁקַל הַבְּשָׂמִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּמַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם, כְּנֶגֶד שְׁתֵּי פְּעָמִים נֵר, כִּי אֶצְלוֹ נִמְצְאוּ רִאשׁוֹנָה שְׁתֵּי נֵרוֹת דּוֹלְקוֹת, וְיֻדְלַק מִמֶּנּוּ כָּל נֵר וְהוּא אֵינוֹ חָסֵר, כִּי פְּנֵי מֹשֶׁה כַּחַמָּה הַמְּאִירָה לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ וְהִיא אֵינָהּ חֲסֵרָה וְאוֹרָהּ מַתְמִיד וְאֵינוֹ חָסֵר לְעוֹלָם. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם רוֹצֶה אַתָּה בְּקִיּוּמוֹ שֶׁל שֶׁמֶן מִשְׁחַת זֶה, אָז וְאַתָּה בְּעַצְמְךָ, לֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, תִּקַּח אוֹתוֹ לְךָ, כִּי סְגֻלָּה זוֹ נְתוּנָה לְךָ שֶׁכָּל הַדָּבָר הַנָּתוּן עַל יָדְךָ מַתְמִיד לְעוֹלָם כַּשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי, כְּמוֹ הַתּוֹרָה הַנְּתוּנָה עַל יָדְךָ נִצְחִית כְּאוֹר הַחַמָּה. אֲבָל פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ כַּלְּבָנָה, כִּי הוּא הִנְחִיל לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ, וְאֵין מַתָּנָה זוֹ נִצְחִית אֶלָּא כַּלְּבָנָה שֶׁהִיא לִפְעָמִים נִבְנֵית וְלִפְעָמִים נִפְרֶצֶת. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר ״שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם״ (שמות ל, לא).