כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כא · פסוק ד
אִם אֲדוֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה. בִּזְמַן שֶׁהוּא נָשׂוּי תְּחִלָּה, אָז דַּוְקָא מֻתָּר לְרַבּוֹ לִתֵּן לוֹ שִׁפְחָה. יֵשׁ אוֹמְרִים הַטַּעַם, לְפִי שֶׁאִם אֵינוֹ נָשׂוּי יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יֹאמַר ״אָהַבְתִּי אֶת אִשְׁתִּי״ הַשִּׁפְחָה, אֲבָל אִם הוּא נָשׂוּי כְּבָר יִשְׂרְאֵלִית אֵין לָחוּשׁ כָּל כָּךְ, כִּי כְּבָר דָּבְקָה נַפְשׁוֹ בְּאַהֲבַת הַיִּשְׂרְאֵלִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים הַטַּעַם, לְפִי שֶׁאִם הוּא נָשׂוּי חַיָּב אֲדוֹנוֹ בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, וְאָז לֹא יִרְצֶה שׁוּם אָדוֹן לִקְנוֹתוֹ וּלְהַכְנִיס רֹאשׁוֹ בְּעֹל זֶה, עַל כֵּן כְּנֶגֶד זֶה נָתְנָה לוֹ הַתּוֹרָה זְכוּת שֶׁיּוּכַל לִתֵּן לוֹ שִׁפְחָה לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה עֲבָדִים, אֲבָל אִם אֵינוֹ נָשׂוּי יֵשׁ לוֹ קוֹנִים הַרְבֵּה בְּלָאו הָכֵי. וְאוּלַי יֵשׁ עוֹד דְּבָרִים בְּגוֹ מֵחֲמַת בִּטּוּל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, כִּי אִם הוּא נָשׂוּי הֲרֵי הוּא מְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ עִם הַיִּשְׂרְאֵלִית, וְלֹא חָשְׁשָׁה הַתּוֹרָה לְמַה שֶּׁיִּהְיֶה לוֹ עֵסֶק גַּם עִם הַשִּׁפְחָה, אֲבָל אִם אֵינוֹ נָשׂוּי יִתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְיִכְלֶה זַרְעוֹ עִם הַשִּׁפְחָה הַפְּסוּלָה.