כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק כא · פסוק ב
כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי. טַעַם לְהַתְחָלַת כָּל הַדִּינִין בְּשִׁלּוּחַ הָעֶבֶד חָפְשִׁי לְשֵׁשׁ, לְפִי שֶׁהַדִּבְּרוֹת מַתְחִילִין ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים״ (שמות כ:ב). אָמַר כָּאן, כְּשֵׁם שֶׁהָיִיתָ עֶבֶד וְחֻפְשָׁה נִתַּן לְךָ כִּי פְּדִיתִיךָ מִבֵּית עֲבָדִים, כָּךְ תִּקְרָא דְרוֹר וְחָפְשִׁי לְעַבְדְּךָ הַנִּמְכָּר לְךָ בִּגְנֵבָתוֹ, כִּי גַּם אַתֶּם נִמְכַּרְתֶּם בִּגְנֵבַת יוֹסֵף שֶׁמְּכָרוּהוּ הַשְּׁבָטִים וְנִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר שֶׁיָּרְדוּ עַל יָדוֹ לְמִצְרַיִם לְבֵית עֲבָדִים, וְאַף עַל פִּי כֵן יְצָאתֶם לַחָפְשִׁי. כֵּן גַּם אַתֶּם לְרַבּוֹת עַבְדְּכֶם תְּשַׁלְּחוּ חָפְשִׁי.
וּמַה שֶּׁנֶאֱמַר לְשׁוֹן ״עִבְרִי״ וְלֹא נֶאֱמַר ״אָחִיךָ״ אוֹ ״יִשְׂרָאֵל״, וְכֵן בְּפָרָשַׁת רְאֵה (דברים טו יב) נֶאֱמַר ״כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה״, לְפִי שֶׁכָּל זֶרַע אַבְרָהָם הָיוּ מֵעֵבֶר הַנָּהָר, וְשָׁם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם. וְאַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ בְּצֵל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה נִקְרְאוּ בְּשֵׁם ״יִשְׂרָאֵל״. וְזֶה הַחוֹטֵא שֶׁנִּמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ נִקְרָא בְּשֵׁם ״עִבְרִי״, כִּי אָחַז דַּרְכֵי אֲבוֹתָיו שֶׁל אַבְרָהָם. וּלְשׁוֹן ״עִבְרִי״ נוֹפֵל גַּם כֵּן עַל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁחָטָא וְעָבַר עֲבֵרָה, מִכָּל מָקוֹם אָחִיךָ הוּא. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אָחִיךָ הָעִבְרִי״ וְגוֹ׳. אֲבָל מוֹכֵר עַצְמוֹ שֶׁלֹּא חָטָא, נֶאֱמַר בּוֹ (ויקרא כה לט) ״כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ״ סְתָם, וְלֹא נֶאֱמַר ״הָעִבְרִי״.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״עֶבֶד עִבְרִי״, לוֹמַר שֶׁכְּבָר הוּא עֶבֶד קֹדֶם שֶׁקָּנִיתָ אוֹתוֹ, כִּי שְׁטָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹדֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, מב) ״כִּי עֲבָדַי הֵם״. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד״, לְפִי שֶׁשָּׁנָה בְּאִוַּלְתּוֹ לֹא הִזְכִּירוֹ בְּשֵׁם עִבְרִי. וְטַעַם ״שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד״ – יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁסְּתָם שְׁנֵי שָׂכִיר שָׁלֹשׁ שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו טז, יד) ״וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים כִּשְׁנֵי שָׂכִיר״. וְהֻטַּל עָלָיו מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר בַּעֲבוּר הַקְּנָס שֶׁל כֶּפֶל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר (ישעיהו כא, טז) ״בְּעוֹד שָׁנָה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר״, וּפֵרוּשׁוֹ שָׁנָה מְצֻמְצֶמֶת, וְכָךְ פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י וְהָרַדָ״ק בַּפָּסוּק ״וְנִקְלָה כְּבוֹד מוֹאָב״. וְאוּלַי טַעֲמוֹ כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ גְּנֵבוֹת שֶׁגָּנַב: מָמוֹן בְּעָלָיו וְדַעַת בְּעָלָיו וְדַעַת עֶלְיוֹנָה, כְּנֶגְדָן יַעֲבֹד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וּבַעֲבוּר הַקְּנָס שֶׁל כֶּפֶל עוֹד שָׁלֹשׁ שָׁנִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁזֶּהוּ דּוּגְמַת כָּל הַשְּׁבִיעִית שֶׁנִּבְחֲרוּ לִמְנוּחָה, לְזֵכֶר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כְּמוֹ הַשַּׁבָּת וְהַשְּׁמִטָּה וְהַיּוֹבֵל, כִּי כָל שְׁבִיעִי נִבְחָר לִמְנוּחָה. וְזֶה יוֹתֵר נָכוֹן וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ.