כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק יח · פסוק כא
וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל וְגוֹ׳. לְפִי שֶׁאָמְרוּ רז״ל (נדרים לח) אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ כִּי אִם עַל גִּבּוֹר, חָכָם, עָשִׁיר, וְעָנָו, וְכוּלָּם מִמֹּשֶׁה, עַל כֵּן הִזְכִּיר כָּאן כָּל אַרְבָּעָה תְּאָרִים אֵלּוּ, כִּי הַדַּיָּן צָרִיךְ לְכֻלָּם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְאַתָּה תֶּחֱזֶה״ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלֶיךָ, כִּי מִמֶּנּוּ יֻקַּח לְהַאֲצִיל עַל הַזְּקֵנִים יוֹשְׁבֵי עַל מִדִּין, וּצְרִיכִין הֵמָּה שֶׁיִּתְדַּמּוּ אֵלֶיךָ בְּכָל הַתְּאָרִים שֶׁבְּךָ, כִּי הַמַּאֲצִיל וְהַמָּאֳצָל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה דִּמְיוֹן וְיַחַס אֶחָד בֵּינֵיהֶם, וְכָל הַמַּעֲלוֹת שֶׁבְּךָ צְרִיכִין לִהְיוֹת גַּם בַּדַּיָּנִים. ״אַנְשֵׁי חַיִל״, הֵמָּה גִּבּוֹרֵי כֹחַ אֲשֶׁר כְּכֹחָם אָז כֵּן עַתָּה לְשַׁבֵּר זְרוֹעוֹת רָמוֹת הָאוֹמְרִים ״יָדֵינוּ רָמָה״, כִּי כָּל דַּיָּן תַּשׁ כֹּחַ מִסְּתָמָא הוּא עוֹבֵר בְּ״לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ״. ״יִרְאֵי אֱלֹהִים״, הֵמָּה הָעֲנָוִים, כִּי עֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי כב ד) ״עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה׳״. לְכָךְ נֶאֱמַר ״יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט״, כִּי עַל יְדֵי הָעֲנָוָה יָבֹא לִידֵי יִרְאָה, וְכָל הַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ. ״אַנְשֵׁי אֱמֶת״, הֵמָּה הַחֲכָמִים הַיּוֹדְעִים לְהַבְחִין בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר, כְּדֵי לָדוּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, כִּי מִי פֶתִי יָסוּר לְהַבְחִין בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר? בְּלִי סָפֵק לֹא יָדַע וְלֹא יָבִין בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּךְ. ״שֹׂנְאֵי בָצַע״, אֵלּוּ הָעֲשִׁירִים אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם כֹּל וּבֶצַע לֹא לָקָחוּ, וְכָל דַּיָּן עָנִי יֵשׁ לָחוּשׁ פֶּן יִקַּח שֹׁחַד לְהַטּוֹת דִּין.
וְעַל אַרְבַּע כִּתּוֹת אֵלּוּ, אָמַר הַמְשׁוֹרֵר (תהלים פב, א) ״מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט״, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִצָּב לִהְיוֹת שׁוֹפֵט אֶת שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל עַל הֶעָוֶל הַנַּעֲשֶׂה בְּקִרְבָּם, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״בְּקֶרֶב אֱלֹהִים״ דְּהַיְנוּ הַדַּיָּנִים אוֹתָם יִשְׁפֹּט לְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשְׁפָּטִים. וְאָמַר ״עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה״ (תהלים פב, ב), כְּנֶגֶד הֶעְדֵּר הַיִּרְאָה, כִּי בִּזְמַן שֶׁאֵין הַדַּיָּן יְרֵא אֱלֹהִים וְגַס רוּחַ, אָז הוּא נוֹשֵׂא פְּנֵי הָרָשָׁע בְּיֶתֶר שְׂאֵת כְּדֵי שֶׁיְּכַבְּדוֹ וִינַשְּׂאוֹ גַּם הָרָשָׁע, מִצַּד רוּם לְבָבוֹ שֶׁל הַדַּיָּן הַמְבַקֵּשׁ הִתְנַשְּׂאוּת. ״שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ״ (תהלים פב, ג), הוֹרָה שֶׁלֹּא הָיוּ עֲשִׁירִים וְהָיוּ לוֹקְחִין שֹׁחַד, עַל כֵּן לְעוֹלָם לֹא יָצָא שׁוּם דַּל וְיָתוֹם צַדִּיק בְּרִיבוֹ, כִּי לֹא הָיָה לוֹ מָה לִתֵּן לַדַּיָּן לְשַׁחֲדוֹ. אַחַר כָּךְ אָמַר ״פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ״ (תהלים פב, ד), כִּי הָיוּ מְמַנִּים דַּיָּנִים חַלָּשִׁים אֲשֶׁר אֵין בְּיָדָם לְפַלֵּט וּלְהַצִּיל עָנִי מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ. אַחַר כָּךְ אָמַר ״לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ״ (תהלים פב, ה), כִּי הָיוּ מְמַנִּים דַּיָּן דְּלָא גְּמִיר וְלָא סְבִיר, נֶעְדְּרֵי הַחָכְמָה, עַל כֵּן לֹא יָדְעוּ בֵּין יָמִין לִשְׂמֹאל וְלֹא יָבִינוּ בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר, עַל כֵּן ״יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ״ (תהלים פב, ה). כִּי עַל הַדִּינִין הָעוֹלָם עוֹמֵד, וְנִתְקַלְקֵל הַיְסוֹד – נוֹפֵל גַּם הַבִּנְיָן שֶׁעָלָיו. ״אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם״ (תהלים פב, ו), כִּי הַדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת כֵּאלֹהִים, ״אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן״ (תהלים פב, ז), כִּי גַּם הוּא גָּרַם קִלְקוּל הָעוֹלָם כְּמוֹתְכֶם. ״קוּמָה אֱלֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ״ (תהלים פב, ח), כִּי בִּזְמַן שֶׁאֵין דִּין לְמַטָּה יֵשׁ דִּין לְמַעְלָה, כִּי ״הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא״ (דברים א, יז). וְכָל מָה שֶׁהַדַּיָּן מוֹצִיא מִיַּד זֶה שֶׁלֹּא כַּדִּין, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲזִירוֹ וּמַנְחִילוֹ מִשֶּׁלּוֹ, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם״ (תהלים פב, ח). עָלֶיךָ מוּטָל לְהַנְחִילָם, עַל כֵּן ״הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא״ (דברים א, יז).