כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק יח · פסוק טו
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים. כִּי הָרוֹצֶה לֵידַע מֵאֵיזוֹ טַעַם דַּנְתּוּנִי, אַף אִם יִהְיוּ מֵאָה דַּיָּנִים יוֹשְׁבִים אֶצְלִי בַּדִּין, לְעוֹלָם לֹא יָבֹא כִּי אִם אֵלַי לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים, רָצָה לוֹמַר מִשְׁפְּטֵי ה׳, וְאֵין לִי מָקוֹם לְהִפָּטֵר מִצַּעֲקָתָם. וְאִם תֹּאמַר: אִם כֵּן הָיָה לְךָ לַחְשׂוֹךְ מִן הַדִּין לְגַמְרֵי וּלְמַנּוֹת אֲחֵרִים, וּתְכַל תְּלֻנָּתָם מֵעָלֶיךָ, עַל זֶה אָמַר ״כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי״, ״בָּאוּ אֵלַי״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא שְׁקָאֵי עַל אוֹתוֹ דָּבָר, כִּי הַדָּבָר בָּא אֵלַי בִּנְבוּאָה, וְהַכֹּל בְּיַד ה׳ עָלַי הִשְׂכִּיל, וְכָל דָּבָר נֶעְלָם שֶׁאֵין עֵדִים בַּדָּבָר בָּא אֵלַי, עַד שֶׁיֵּשׁ בִּי כֹּחַ לִשְׁפּוֹט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ, רָצָה לוֹמַר בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינֵיהֶם שֶׁאֵין עֵדִים בַּדָּבָר, עַל כֵּן אֵין נָכוֹן לִי לְהִשָּׁמֵט מִן הַדִּינִין. וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה אָמַר ״וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִיבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו״ (דברים א יז), דְּהַיְנוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין עֵדִים בַּדָּבָר תַּקְרִיבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו מִפִּי הַגְּבוּרָה. וְאָמַר לוֹ יִתְרוֹ: אַף עַל פִּי כֵן ״לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה״, וְלֹא אָמַר כָּאן ״לָעָם״ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב לְמַעְלָה, לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ שֶׁלֹּא טוֹב אַתָּה עֹשֶׂה גַּם לְךָ גַּם לָעָם, ״כִּי נָבֹל תִּבּוֹל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם״, כִּי ״כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר״, וְצָרִיךְ אַתָּה לְהָקֵל תְּלֻנָּתָם מֵעָלֶיךָ.
דָּבָר אַחֵר: כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי. אֶחָד מֵהֶם, כִּי הַתּוֹבֵעַ בָּא אֵלַי לְבַדּוֹ כְּדֵי לְסַדֵּר טַעֲנוֹתָיו בְּפָנַי, וַאֲנִי אֵינִי שׁוֹמֵעַ לִדְבָרָיו, אֶלָּא ״וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ״ כְּשֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם לְפָנַי דַּוְקָא.