כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק טו · פסוק ד
מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם. הַדָּבָר צָרִיךְ בֵּאוּר, לָמָּה הִזְכִּיר בְּפַרְעֹה וְחֵילוֹ הַסְּמוּכִים אֵלָיו ״יָרָה בַיָּם״, וּבְמִבְחַר שָׁלִישָׁיו אָמַר ״טֻבְּעוּ בְיַם סוּף״ (שמות טו, ד). וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ, לְפִי שֶׁפַּרְעֹה הִקְדִּים אֶת עַצְמוֹ וְהָלַךְ קֹדֶם לְכָל חֲיָלוֹתָיו, וּלְפִי זֶה כְּשֶׁהָיָה פַּרְעֹה עִם חֵילוֹ הַסְּמוּכִים לְמֶרְכַּבְתּוֹ בְּתוֹךְ הַיָּם מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ בְּאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁאֵין שָׁם קָנֶה וָסוּף, הָיוּ עֲדַיִן עֲבָדָיו וּמִבְחַר שָׁלִישָׁיו סָמוּךְ לִשְׂפַת הַיָּם, מָקוֹם שֶׁשָּׁם גְּדֵלִים קָנֶה וָסוּף, וְגַם רֶפֶשׁ וָטִיט מָצוּי שָׁם. וְשָׁם טָבְעוּ בְּטִיט הַיָּוֵן הַמָּצוּי בְּמָקוֹם שֶׁהַקָּנִים גְּדֵלִים, כִּי אֵין הַמַּיִם עֲמֻקִּים כָּל כָּךְ שָׁמָּה. וּבְאוֹתוֹ זְמַן הָיָה פַּרְעֹה בַּיָּם עַצְמוֹ, וְשָׁם אֵין שַׁיָּךְ לְשׁוֹן טְבִיעָה, כִּי אֵין שָׁם טִיט וָרֶפֶשׁ. וּרְאָיָה לָזֶה מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר ״רָמָה בַיָּם״ וְאֶחָד אוֹמֵר ״יָרָה בַיָּם״, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ עוֹלִים לָרוּם וְיוֹרְדִין לַתְּהוֹם וְכוּ׳, וְזֶה לֹא יִתָּכֵן כִּי אִם בְּמָקוֹם שֶׁהַמַּיִם עֲמֻקִּים, וְשָׁם אֵין מָקוֹם לְקָנֶה וָסוּף כַּנּוֹדָע.