כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק טו · פסוק ב
עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. הוֹרָה בִּפְסוּקִים אֵלּוּ שֶׁהַצַּדִּיקִים מְהַפְּכִים מִדַּת הַדִּין לְרַחֲמִים וְהָרְשָׁעִים מְהַפְּכִים מִדַּת הָרַחֲמִים לְדִין, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״עָזִּי״, עֹז זֶה הַיְינוּ תֹּקֶף וְחֹזֶק שֶׁל מִדַּת הַדִּין, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כא ב) ״ה׳ בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח מֶלֶךְ״, שֶׁאֲפִלּוּ בְּמִדַּת הַדִּין שֶׁנִּקְרָא עֹז מִכָּל מָקוֹם יִשְׂמַח בָּהּ צַדִּיק, כִּי שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפְּטֵי ה׳ אֱמֶת, ״וּבִישׁוּעָתְךָ״ דְּהַיְינוּ מִדַּת הָרַחֲמִים ״מַה יָּגֶל מְאֹד״. ״וְזִמְרָת״ לְשׁוֹן כְּרִיתָה, מִלְּשׁוֹן ״כַּרְמְךָ לֹא תִזְמֹר״, וְגַם זֶה מוֹרֶה עַל מִדַּת הַדִּין, וְגַם שֵׁם שֶׁל י״ה מוֹרֶה עַל מִדַּת הַדִּין כִּמְבֹאָר בְּרַבֵּינוּ בְּחַיֵּי עַל פָּסוּק ״כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה׳ בַּעֲמָלֵק״ (שמות יז טז). וְכָל אֵלּוּ הַמִּתְיַחֲסִים אַחַר מִדַּת הַדִּין, מִכָּל מָקוֹם ״וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה״, שֶׁנֶּהֶפְכוּ לִי לְרַחֲמִים וְלִתְשׁוּעָה, וְזֶה דִּקְדּוּק נָכוֹן בְּתוֹסֶפֶת וָי״ו שֶׁל וַיְהִי. וּבַדִּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמִּי חֶסֶד זֶה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כִּי גַּם אֲנִי מְבָרֵךְ אֶת ה׳ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מְבָרְכוֹ עַל הַטּוֹבָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵרֵעוּ הַמִּצְרִים לָנוּ וְלַאֲבוֹתֵינוּ מִכָּל מָקוֹם אֲנִי מְרוֹמֵם שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל כֹּל, זֶה שֶׁאָמַר ״זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ״. ״אֵלִי״ וֶ״אֱלֹהֵי״ הַכֹּל רֶמֶז לְמִדַּת הַדִּין כִּי ״אֵל״ לְשׁוֹן חֹזֶק וָתֹקֶף, וְאַף עַל פִּי שֶׁרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא (שמות לד ו) ״אֵל״ – מִדַּת הָרַחֲמִים, וּרְאָיָתוֹ מִן פָּסוּק (תהלים כב ב) ״אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי״, הָרְאָיָה אֵינָהּ כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי הַצַּדִּיקִים מְהַפְּכִים דִּין לְרַחֲמִים, עַל כֵּן בִּקֵּשׁ שֶׁגַּם אֵל לֹא יַעַזְבֶנּוּ, וְעִקַּר הַלָּשׁוֹן הוּא לְשׁוֹן יְכֹלֶת, כְּמוֹ ״וְאֵת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח״ (יחזקאל יז יג). זֶה שֶׁאָמַר ״זֶה אֵלִי״ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְנַהֵג עִמִּי בְּמִדַּת הַדִּין, מִכָּל מָקוֹם ״אַנְוֵהוּ״, אֲסַפֵּר נוֹיוֹ וְשִׁבְחוֹ, וְכֵן ״אֱלֹהֵי אָבִי״ שֶׁגַּם לַאֲבוֹתֵינוּ הֵרֵעוּ הַמִּצְרִים, מִכָּל מָקוֹם ״וַאֲרֹמְמֶנְהוּ״ עַל זֶה.
וְאִם נַפְשְׁךָ לְיַשֵּׁב זֶה עַל פִּי פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל רַשִׁ״י שֶׁ״אֵלִי״ מִדַּת הָרַחֲמִים, כָּךְ תְּפָרְשׁוֹ: ״זֶה אֵלִי״ וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קטז ג) ״צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וּבְשֵׁם ה׳ אֶקְרָא, כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה׳ אֶקְרָא״, רוֹצֶה לוֹמַר: אֵין חִלּוּק אֶצְלִי בֵּין צָרָה וְיָגוֹן לְכוֹס יְשׁוּעוֹת, כִּי בִּשְׁנֵיהֶם שֵׁם ה׳ אֶקְרָא לְבָרְכוֹ עַל שְׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה. כָּךְ אָמַר: אִם ״זֶה אֵלִי״ וּמִתְנַהֵג עִמִּי בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, אָז ״וְאַנְוֵהוּ״, וְאִם הוּא ״אֱלֹהֵי אָבִי״ וּמִתְנַהֵג עִמִּי בְּמִדַּת הַדִּין כְּהוֹרָאַת שֵׁם אֱלֹהִים, אָז ״וַאֲרוֹמְמֶנְהוּ״, כִּי הַכֹּל שָׁוֶה אֶצְלִי, בֵּין דִּין וּבֵין רַחֲמִים, עַל כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹדֵד לִי בְּמִדָּה זוֹ לַהֲפֹךְ לִי דִּין לְרַחֲמִים. לֹא כֵן הָרְשָׁעִים, כִּי אַדְרַבָּה הֵמָּה מְהַפְּכִים מִדַּת רַחֲמִים לְדִין, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״ה׳ אִישׁ מִלְחָמָה ה׳ שְׁמוֹ״ (שמות טו ג), הֲרֵי שְׁמוֹ ה׳ הַמּוֹרֶה עַל רַחֲמִים פְּשׁוּטִים, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא עוֹשֶׂה עִמָּהֶם מִלְחָמָה עַד רִדְתָּם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים״ (שמות יד יט) — הוּא שְׁלוּחוֹ שֶׁל מִדַּת הַדִּין וְנָסַע לְהַצָּלַת יִשְׂרָאֵל, וּכְתִיב ״וַיַּשְׁקֵף ה׳ אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ״ (שמות יד כד), ה׳ הוּא מִדַּת הָרַחֲמִים וְהִשְׁקִיף עֲלֵיהֶם לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם. וְכָל זֶה לְפִי שֶׁהֵם קוֹרְאִים לָעוֹלָם תִּגָּר עַל ה׳, אֲבָל אֲנִי ״חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה״ (תהלים קא א), בֵּין לְחֶסֶד בֵּין לְמִשְׁפָּט אָשִׁירָה. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״יְמִינְךָ ה׳ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ, יְמִינְךָ ה׳ תִּרְעַץ אוֹיֵב״ (שמות טו ו), פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם הַשְּׂמֹאל נַעֲשֵׂית יָמִין, וְהַיְנוּ הִפּוּךְ דִּין לְרַחֲמִים. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ: ״יְמִינְךָ ה׳״ — הַיְנוּ יְמִין ה׳ הַפּוֹעֵל עַל צַד הָרַחֲמִים עִם יִשְׂרָאֵל, כְּבָר הוּא ״נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ״, רוֹצֶה לוֹמַר: כְּבָר הָיְתָה שְׂמָאלִית וּמִדַּת הַדִּין הַקָּשָׁה הַפּוֹעֶלֶת בְּכֹחַ וָעֹז וְנַעֲשֵׂית יְמָנִית לְיִשְׂרָאֵל, אֲבָל לָאֻמּוֹת אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא ״יְמִינְךָ ה׳״ שֶׁהָיְתָה יְמָנִית לָעוֹלָם, וְאַף עַל פִּי כֵן ״תִּרְעַץ אוֹיֵב״, כִּי נַעֲשֵׂית שְׂמֹאלִית לְפַרְעֹה וְחֵילוֹ.