כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ג · פסוק ז
וַיֹּאמֶר ה׳ רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי. ״רָאִיתִי״ מַשְׁמָע לְשֶׁעָבַר, וְכֵן כָּפַל לְשׁוֹן רְאִיָּה, נִרְאֶה שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן טַעַם לְמֹשֶׁה לָמָּה עֲזָבָם זְמַן רַב כָּזֶה, וְאֵחַר עַד עַתָּה מֵרְאוֹת בְּצָרָתָם. עַל זֶה אָמַר, לְפִי שֶׁעַד עַתָּה, אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל צָרָתָם הָיוּ צוֹעֲקִים מִתּוֹךְ עֲבוֹדָתָם הַקָּשָׁה, כָּל הַצְּעָקוֹת לֹא הָיוּ תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם צְעָקָה שֶׁל תְּלוּנָה, אֲבָל לֹא בִּקְשׁוּ אֶת פְּנֵי ה׳ עַד עַתָּה. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַיֹּאמֶר ה׳ רָאֹה רָאִיתִי״ – רוֹאֶה אֲנִי עַכְשָׁיו, וְגַם רָאִיתִי לְשֶׁעָבַר ״אֶת עֳנִי עַמִּי״, ״וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי״ – הַיְינוּ צְעָקָה שֶׁל תְּלוּנָּה. וְלֹא זָכְרוּ כִּי אֲנִי אָמַרְתִּי לְיַעֲקֹב ״אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ״ (בראשית מו:ד), וְתַכְלִית יְרִידָה זוֹ הָיְתָה לְהַצִּילוֹ וְגוֹ׳ וּלְהַעֲלוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה״ (בראשית מו:ד). זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ״ (שמות ג:ח), וְהָיָה לָהֶם לָשׂוּם אֶל לֵב וּלְבַקֵּשׁ אֶת פָּנַי. אֲבָל עַתָּה ״צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי״ (שמות ג:ט), כִּי הִתְפַּלְּלוּ אֵלַי בְּלֵב שָׁלֵם, עַל כֵּן רָאִיתִי תְּפִלָּתָם. ״וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם״ (שמות ג:ט) אֲשֶׁר לֹא כַדָּת. לְפִיכָךְ ״וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה״ (שמות ג:י) – עַתָּה תֵּכֶף, כִּי כָּךְ דַּרְכִּי: ״עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע״ (ישעיהו סה:כד).