כלי יקר על שמות· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ב · פסוק ו
וְהִנֵּה נַעַר בּוֹכֶה. שֶׁהָיָה נִרְאֶה כְּנַעַר גָּדוֹל, וּבְכִיָּה זוֹ עַל שֵׁם ״עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה״ (תהלים צא:טו), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו״ (שמות ג:ז), רוֹצֶה לוֹמַר אֲנִי מַרְגִּישׁ מַכְאוֹבָיו כִּבְיָכוֹל, וְזֶהוּ כֶּפֶל ״אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה״ (שמות ג:יד), כִּי בְּצָרָתָם גַּם לוֹ צָר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכָךְ נִשְׁמַע קוֹלוֹ כְּנַעַר, כְּדֵי שֶׁתַּחְשׁוֹב בַּת פַּרְעֹה שֶׁנּוֹלַד מִזְּמַן רַב, דְּאִם לֹא כֵן לֹא תַּצִּיל אוֹתוֹ מִסָּפֵק, כִּי שֶׁמָּא הוּא הַגּוֹאֵל וְנוֹלַד בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁאָמְרוּ הָאִצְטַגְנִינִים.