כלי יקר על נביאים· רבי שמואל לאנייאדו
שופטים
א
א
ויהי אחרי מות יהושע לחז״ל ברבה וזרח השמש ובא השמש בסוף דבריהם עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרח' שמשו של עתניאל בן קנז שנאמר וילכדה עתניאל בן קנז ע״כ. כיוונו חז״ל לבאר כונת אומרו ויהי אחרי מות יהושע שגזרת הכתוב הזה היא וילכדה עתניאל לומר שאחרי מות יהושע הנהיג עתניאל שעד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל וכדפי' חז״ל שהוא לכד כבר קרית ספר תורה ממש שהחזיר ההלכות שנשתכחו עוד לחז״ל אחרי מופלג וצריך לדקד' למה לא תארו כאן בעבד ה׳ שמעלים בקדש ואין מורידי' והרי מצינו שתארו כן הכתו' למעלה וימת יהושע בן נון עבד ה׳ ואפשר שלהיות שהכתוב מזכי' כאן שאחר מיתתו של יהושע שאלו את פי ה׳ לאמר מי יעלה לנו שזה נמשך מן התעצלות יהושע במלחמות כמ"ש ימים רבים עשה יהושע מלחמה וכו׳ לכך לא יאות כאן להזכירו בתוא' עבד ה׳ כי נתעצל ולא עשה כעבד ה׳ בבחינ' זו עד שגרם להצריכ' אחרי מות להצטער במלחמ׳ עד שהוצרכו לשאול את פי ה׳ מי יעלה ולמעלה יאות להזכירו בעבד ה׳ יען כי כרת ברי' בין יש' ובין הש״י לחזק ידי יש' בעבודת ה׳ אסמיך ויהי אחרי הדברי' וימת יהושע בן נון עבד ה׳ שאחרי הדברי' האלה ובאמצעותן קנה שם טוב קנה לעצמו עבד אך בזה הפרטי אשר נתעצל לא יאות להזכירו בעבד ה׳ כאמור ומ״ש בה׳ כתב הר"לבג באורי' ותומי' ומ״ש ויהי אחרי מות יהושע וישאלו בני ישראל בה׳ אין הכונה לומר שקודם שמת לא שאלו באורי' ותומי' שהרי התורה העידה ושאל לו באורי' ותומי' אבל כיון בזה לו' שאחרי מות יהושע ראו לשאול מי יעלה כי המלחמה הא' שרש גדול לכל המלחמות הבאו' וזה שאם ח״ו ינוצחו ישראל במלחמה הא׳ יאמרו הנשארים מן הגוים ההם סר צילם מעליהם ויתחזקו להלחם ואם ינצחו ישראל יפול מורך בלבב הגוים הנשארי' ההם וינצחום ישראל בקלות ולזה בחר ה׳ את יהודה שילחם תחלה מי שהיה ראוי יותר לנצח ע״כ ומהרי״א ז"ל כתב שאעפ"י שבא בתורה ולפני אלעזר יעמד ושאל לו במשפט האורים וכו׳ לא הצריכו הש"י לכך אבל ייחד לו הנבואה ולפי זה ויהי אחרי מות יהושע וישאלו בני יש' בה׳ דהיינו אורי' ותומי' אחרי מות יהושע שנסתלק' ההשג' בנבוא' הוצרכו לאורים ותומים אבל בחיי יהושע לא הוצרכו אליה ע״כ: ולע"דן במ״ש הר"לבג שהשאלה באורי' ותומי' נשאלה מובן או׳ בה׳ ולא כתי' מה׳ ולהיו' שהנצחון בתחלה הוא עזר גדול כי ימוגו כל יושבי כנען הנשארי' ואם ח״ו ינוצחו ישראל עכשיו במלחמ' הא׳ אחרי מות יהוש' משנאי ה׳ ירימו ראש בזה אבין לע״ד אומ׳ מי יעלה לנו לנו דייק' כי עלייתו זו עם היות׳ לו בפרטו' עול' לילח' בגורלו הנה אם ינצחו התועלת כללי הוא לנו כלנו יחד לכך אומר מי יעלה לנו בתחלה וכו׳ ג"כ מובן שהיה ראוי שיקדים תיבת בתחל' ויאמר מי יעלה בתחלה לנו להלחם בכנעני והיה מקצר קצת תיבו' אבל כיון למ״ש מי יעלה לנו בתחל' שזו העליה אם ינצחו' בתחלה תהי' עזר גדול להלח' בשאר כל המלחמות שכל א' ואח' ימלא ידו אח"כ להלחם בו ויאמץ לבבו להלחם בו עד כלותו:
ב
ויאמר ב״ר ויאמר ה׳ יהודה יעלה ז"שה יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך בכל מקום יהודה ראשון ראשון לירידת הים שנאמר בצאת ישראל ממצרים היתה יהודה לקדשו ראשון לדגלים ונסע דגל מחנה יהודה ראשון לשופטים ויאמר ה׳ יהודה יעלה ואף לעתיד לבא ודוד עבדי נשיא להם לעולם ע"כל: ולע"דן לדקדק דמאי קשיא ליה בפסוק עד שאמר ז"שה ועוד אומרו בכל מקום יהודה ראשון מיותר כי מה צורך לסתום דרך כלל היה די לומר דרך פרט יהודה א' לירידת הים וכו׳ ראשון לדגלים וכו׳ ראשון לשופטים וכו׳ אף לעתי' לבא וכו׳ ומהו לשון ואף ונרא' שהוקשה להם ז״ל בפ׳ או' יהודה יעל' כי נתתי את הארץ בידו משמע שכלל הארץ נתן בידו לז״א יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך שכאן הודיע שבידו נתן הנצחון וזהו פי׳ למ״ש כאן הנה נתתי את הארץ בידו שהרי כתבתי בתורה ידך בעורף וכשהוא יכניע' בתחל' עליתו יכנעו כלם ויהיו נוחי' להכבש תחת שאר השבטי' ולפי שאמ' הפ' יהוד' אתה שתיב' אתה מיותר' לזה אחז״ל שבא לו' שהכונה היא שלעולם יהודה ראשון שבזה מובן או' יהוד' אתה כלו' אתה לעולם חשוב ראשון לירידת הים בדבר מצוה כענין קריעת ים סוף הית' יהודה לקדשו לקדש ש"ש לכך זכה להיות ראשון לדגלים ראשון לשופטים יהודה יעלה בתחלה והמאמר הזה מפרש יהוד' יעלה בתחל' על עתניאל בן קנז כדבסמוך בדרש״י ז״ל ואמ' ואף לעתי' לבא שאין צורך במלך מיהוד' מלך וכו׳ כי היה יהיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא וכו׳ ואף לע"ל ודוד עבדי נשיא להם לעולם בשכר מה שקדש ש"ש בים לא יזוז הכבוד ממנו לעולם. למדנו מהמאמ' טע' נכון למה שגזר ה׳ שיהודה יעלה בתחלה לפי שקדש ש"ש תחלה על הים. ולע"דן שאם השאלה באורים ותומי' ק"ק אומ' ויאמר ה׳ וכו׳ שזה נר' תשוב' ה׳ ע"י נביא כי האורי' יתומים בהאיר אותיו' יהודה מור' שהוא יעלה אמנם מאמ' הנה נתתי את הארץ בידו אין זה מתשובת אורי' ותומי' אם לא שנאמ' שג"כ אורו באור אותיות משמות השבטים עד שצירופ' עולה הנה נתתי את הארץ בידו ומ"ש את הארץ ר״ל שר הארץ כמו שפי' חז״ל גבי משה ראה נתתי לפניך את הארץ על שר הארץ או אמ' הארץ כפשוטו ויצדק אומרו בלשון כלל הנה נתתי את הארץ ר"ל מאז כתוב בתור' יהוד' אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך ז״ש נתתי את הארץ בידו כי בנצח יהודה חלקו וגורלו תנוצח כל שארי' הארץ בנקל כנז׳ בפ' הקודם וזכה בזה יהודה יען כי הית' יהוד' לקדשו בקריעת ים סוף לכך זכה לעלו' בתחלה ולנצח ומ״ש יהוד' יעלה כתב רש״י ז״ל על שבט יהודה כפשוטו של מקרא (לפרוש) [לכבוש] גורלו וחלקו וכן אל שמעון אחיו לשבט שמעון ויש פותרין יהודה יעלה על עתניאל הוא יעבץ שאנו אומרים במסכת תמורה מה שמו יהוד' (אחיו) [אחי שמעון] ולשמעון אחיו אמר שילך עמו ע״כ:
ג
ויאמר יהודה לשמעון אחיו רש״י ז״ל שבט שמעון ומהרי״א ז״ל כתב כשיטת רש״י ז״ל כפשוטו של מקרא והוסיף ואמר זה יהודה לשמעון ולא לשאר השבטים לפי שהיה ביניה' אהבה רבה ןגם להיותם שכנים בארצותם כמ״ש ויהי נחלתם בתוך בני יהודה ע"כ: ולע"דן כי טעם אהבתו עם שמעון היה לפי שראו שראובן הבכור לקח נחלתו בעבר הירדן מזרחה ושמעון הנולד אחר ראובן הגדול מאחיו הנותרי' לכך נתקעה עמו האהבה ויאמר יהודה לשמעון אחיו וכו' והנה מהיות שמעון הגדול באחיו הנמצאי' אתו והו' גדול ממנו כנודע ששמעון אחר ראובן לכ״א לו בלשון כבוד עלה אתי בלשון עליה ולא כתב לך אתי בגורלי כי איזהו מכובד המכבד כו׳ לא כן בחלוק' הב׳ שכתב והלכתי גם אני אתך ולא כתב ואעלה גם אני ודרך ענוה אמר על עצמו והלכתי אתך ולא אמ' ועליתי וכן חלק לו כבוד ונלחמה בכנעני אמר ונלחמה בכנעני לכבדו שצריך לשילחם שמעון בחברת יהודה וז״ש ונלחמ' אמנם כשהזכיר והלכתי גם אני אתך בגורלך לא כתב ונלחמה דרך כבוד לשמעון שאיננו צריך למלחמתו של יהודה שילחם עמו כי אם הליכה בעלמא והלכתי גם אני אתך והכל מדרך המוסר לחלוק כבוד אל אחיו הגדול ובזה מדוייק תיב' אתך שהי' מיותר' שהוא דרך כבוד ר״ל נטפל אליו
ד
ויעל יהודה אמ' ויעל לפי שהוא בעל המלחמ' ולו נתן הנצחון ע"פ ה׳ יהוד' יעלה ולז״א ויעל יהוד' לשון יחיד אמנ' ויתן ה׳ את הכנעני בידם של יהודה
ושמעון כי יחדיו ביד' של שניהם ניתן כי הנטפל לעושה מצוה כעושה מצוה וטובי' השני' מן הא' דזכות׳ דרבי' עדיף ואמר י׳ אלפי' ולא אמר אלפי איש שהכונה לומ' שי׳ אלפי' נהרגו מהגבורי' שכל א' וא' מהם היה לו איש איש ז״ש עשר' אלפים איש או יאמ' שהי׳ אלפי' נהרגו בנקלה כאלו היו איש אח' ע"ד מה שפי' חז״ל וראית סוס ורכב שאף על פי שהם סוסים רבי' הרי הם כאלו הוא סוס אחד שיפול קל מהרה:
ה
וימצאו את אדני בזק וכו' הר"דק ז״ל הי"וד נוספת כמו אדון בזק וכן אדני צדק כמו אדון צדק ע״כ. ומהרי״א ז״ל כתב שאומ׳ ויכו את הכנעני ואת הפרזי הוא מיותר שכבר אמר ויתן ה׳ את הכנעני ואת הפרזי וכו׳ אבל אחשוב שזכר ראשונה שהכו בבזק עשרת אלפי איש ואח' כך פי' איך קרה זה באו' שמצאו אדני בזק ושנלחמו עמו ושהכו הכנעני והפרזי והמלך נס ורדפו אחריו ע״כ. ואני אומר כי דוחק גדול לומר תנא והדר מפרש אפי' במשנה כל שכן במקר' אכן נרא' כי בתחלה כתב ויתן ה׳ בידם ויכו בבזק עשרת אלפי איש ואח"כ וימצאו את אדני בזק בבזק וילחמו בו ויכו את יתר הפלט' הכנעני והפרזי כי לא יתכן היות בעיר בזק עשרת אלפים לבד כי נר' היות מלכה גדול כמו שאמר שבעי' מלכי' וכו׳ אבל היו רבי' אלא שבתחלה קודם הריגת המלך נהרגו בבזק י׳ אלפים איש ואח"כ ויכו את הכנעני ואת הפריזי עד בלתי השאיר להם שריד שהכריתו את שמם או יאמר ויכו בבזק עשרת אלפים בתוך העיר ואחר כך ויכו את הכנעני והפריזי אשר מחוץ לבזק בערי הפרזות אשר לה ועוד נר' שידוע מתוך דברי חז״ל שזה לא היה כ"כ מלך אדיר במלכי כנען וכמו שאביא בפסו' ויאמ' אדני בזק וכו׳ וכן הי"וד הזאת איננ' יתיר' דאלו אמ' אדון בזק היה אדון כולל לכך אמר אדני בזק ר״ל אדון פרטי בבזק שמה שמוסיף בתיבת הי"וד הזאת גורמת להודיע שהיה פרטי ואדני בבזק לבד ואפשר עוד שאדני בזק כך שמו. ועל שמו נקר׳ המדינ' בזק ויש קצת הוכחה מהתרגום שבכל הכתובי' האלה לא תרגם תיבת אדני רבון או רבוני אלא בכלם כתב אדני בזק ומ״ש וימצאו את אדני בזק לשון מציאה אפש' שהיה מתנכר כדרך המלכים שמתנכרי' במלחמה ולכך הגיד בתחלה שהרגו י׳ אלפי איש ואת המלך לא הכירו ואחר כך וימצאו את אדני בזק דהיינו שהכירוהו וילחמו בו כי כשיכו גבורם יחלשו כל אנשי הצבא ולא עלה בידם כי וינס אדני בזק וכו':
ו
וינס אדני בזק הרלב״ג כתב קצצו בהונות ידי אדני בזק להפיל מורך אל שאר המלכים שיראו מלהלחם עם ישראל עם שכבר סבב ה׳ להשיב לו מדה כנגד מדה כמו שזכר כאשר עשיתי וכו׳ ע״כ. ומהרי״א כתב טעם לקציצת בהונו' ידיו ורגליו ידיו לפי שלא נלחם בהם ורגליו לפי שנס ברגליו ולא עמד במלחמה כי מוטב היה לו שימות במלחמה בכבוד מחיים בחרפת הניסה גם מאת ה׳ במדה שמדד עם שבעי' מלכי' לקצוץ בהונות ידיהם ורגליהם בה מדדו לו ע״כ. ולע"דן שקציצת בהונות ידיו ורגליו כדי שלא ירים עוד את ידו למלחמה ורגליו כדי שלא ינוס אלא יעמוד כפוף תחת ידם והעד על פירושנו זה השבעים מלכים כי לא יתכן שהשבעים כלם ברחו ונענשו לקצוץ בהונות ידיהם ורגליהם כשיטת מהרי״א ויהיה זה כצפור נודד' מקינה שיחתכו כנפיה כדי שלא תעוף לברוח אנה ואנה ומה שאמר בהונות כתב הרד״ק מן בוהן ידו ואינו ממשקלו אלא ממשקל לשונו' והוא האצבע הגס שבאצעו' ע״כ והמתרגם תרגם ית קרסולי ידוהי ורגלוהי נרא' שחולק על הר"דק שהוא מפרש תיבת בהונות קרסולים:
ז
ויאמר אדני בזק שבעים לחז״ל בספרי והביאו רש״י ז״ל מכאן אתה למד גדולתן ועשרן של מלכי כנען שהרי אדני בזק לא היה כדאי להמנות עם מלכי כנען בשם מלך וכתוב בו כן ע״כ. ומ"ש ויביאוהו ירושלם רש״י ז״ל כתב שהלכו משם להלחם על ירושלם ע״כ: וכן כתב מהרי״א ז״ל שבלכתם שם לילחם לקחוהו עמם ומת שם והיינו דסמיך ליה וילחמו בני יהודה בירושלם אבל הר"דק ז״ל כתב שכבר נלכדה ירושלם מימי יהושע ושל יהודה היתה ולכך הביאו אדני בזק לירושלם נחלת יהודה וימת שם ולכך ספר מיד ענין לכידת ירושלם עד כאן. וכן כתב הרל"בג ז״ל בפסוק וילחמו בני יהודה בירושלם וכבר נלחמו בני יהודה קודם זה ולכדו אותה והכוה לפי חרב ואת העיר שרפו באש:
ח
וילחמו בני יהודה כתב הר"דק וכבר נלחמו כי בימי יהושע לכדו ירושלם ולרש״י כפשוטו כנז׳ בפסוק הקודם ומהרי״א ז״ל כתב ז״ל והיותר נראה שמלחמת ירושלם שזכר כאן היתה אחרי מות יהושע ואחרי מלחמת בזק ושבני יהודה עלו אליה וילכדוה ואחרי זה ספר שבני ישראל ירדו להלח' בכנעני יושב ההר וזכר כל זה להודיע שבני יהודה הצליחו במאמר האל נתתי את הארץ בידו. ואמנם מה שזכר אחרי זה ממלחמת חברון ודביר שהי' בימי יהושע כמו שנזכר שם ולא כמו שחשב הרלב״ג שנלכד' אחרי מות יהושע לפי שספ' יהושע יוחד לספר בו המלחמות בכלל שנעשו בימיו וליחסם לכבודו ועתה בספר זה יספר המלחמות שעשו השבטי' בפרט וזכר מה שעש' יהודה אחרי מות יהושע ואגב אורחיה הודיע גם מה שעשה בחיי יהושע בלכידת חברון כי עם היו' לכידתה ע"י כלב הנה בעזרת בני יהודה כי היה נשיאם נעזר הוא ומהיו' הכונה במקום הזה לברר המלחמו' שעשה יהודה נתייחסו אליהם המלחמות חדשות גם ישנות ולכן גם כן נזכר ענין דביר ומה שנד' כלב לתת עכס' בתו למי שילכדה ולכדה עתניאל ושנתן לו בתו והוסיף לתת לה מנו' ועל זה סובב כל הסיפור עד כאן לשון מהרי״א ז״ל והוא מיוסד על שיטת רש״י ז״ל שזכרנו בפסוק הקודם.
יב
ויאמר כלב אשר יכה כו' כל אלו הפסוקים נתבארו בספר יהושע עיין עליהם שם אך צריך להבין קצת שינויים שבהם כי שם נאמר וילכדה אחי כלב ולא אמר הקטן ממנו וכאן הוסיף לומ' הקטן ממנו ושם נאמר לשאול מאת אביה שדה וכאן נאמר השדה ושם נא' תנה לי וכאן הבה לי ושם נאמר עליות תחתיות וכאן נאמר עלית תחתית ואפשר כי מהשנות ענין זה פעמים האחת בספר יהושע והשני' בספר שופטים מזה הכריחו חז״ל לדרוש שקרית ספר נאמ' על ההלכו' שנעלמו באבלו של משה והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו ועל זה בא הספור הראשון בספר יהושע ולכך כתיב שם אחי כלב לבד ולא כתיב הקטן ממנו כי לענין החכמה אין מן התימא שהקטן ידע וישיב בחכמה מהגדול ממנו במנין כי יש קנקן חדש מלא ישן אמנם כאן בס' שופטים שדבר בלכיד' העיר ממש של קרית ספר הגיד שלכדה אחיו הקטן ממנו עם היותו קטן ממנו שלא נסה לצאת ולבא במלחמה ובזה אבין אומרו תיבת ממנו כי רצה להודיענו שהיה לו אח אחר ושמו שמעון כמ״ש בפ' ויאמר יהודה לשמעון אחיו ששמו שמעון ולכך כתב הקטן ממנו ממנו קטן וגדול משמעון גם לזאת הסיבה הוא שלמעלה אמר שדה דבשדה כל דהוא מתרצית מאביה מבחינת לכיד' ההלכות וקרית ספר בפלפולו אמנם כאן הזכיר שבהיותו גם כן איש מלחמה ללכוד עיר קרית ספר מלאתה לבה לשאול מאת אביה השדה הידוע בחשיבות וז״ש כאן השדה כי לאיש חיל כעתניאל גבור חיל במלחמתה של תורה גם לוח' מלחמה אנושית ללכוד עיר קרית ספר דמילתא זוטרתי היא לתת לי שדה כל דהוא לכך שאלה השדה ב"הא הידיעה כלומר השדה החשוב גם בזה מובן אומרו שם תנה לי כי תנה לי הוא לשון מתנת חנם על שירד לעומקן של דברים להשיב מפלפולו כל ההלכות ההם אמנם כאן אמר לשון הבה כמו הבה נא אבוא אליך שהוא תמורת אתננה כמו שהשיבה מה תתן לי כי תבוא אלי שלשון הבה הוא מורה על תמורת דבר זולתו והוא נצחון העיר שנצח שרצתה יתן לה בתמורתו השדה ובזה מובן גם כן אומרו שם עליות תחתיות לרמוז אל דרשת חז״ל שאמרו שם מי שרזי עליונים ותחתונים גלוים לו ישאל ממני כי שם שהלכידה היא הגלות לו רזי ההלכות הנעלמות בפלפולו לכך אמר עליות ותחתיו' אמנם כאן אמר עילית תחתית לפי שדבר בלכידת העיר ממש. והר"דק ז״ל כתב בזה עליות ותחתיות אומר על הגולות ועילית תחתית אומר על חלקת השדה שהיו בה הגולות ע״כ. ועדיין צריך טעם למה שם אמר כן על הגולו' וכאן על חלקת השדה:
טז
ובני קני חותן משה וכו' צריך להבין למה הזכיר את יתרו בשם קני ולא באחד משאר שמותיו שהיו לו שמנה שמות ועוד דהי"לל למדבר יהודה בלמ״ד ועוד וילך וישב את העם היה לו לומר וילכו וישבו בלשון רבים כמו שאמר עלו והר"דק ז״ל כתב וילך וישב על הראש שבבני קני אמר שהלכו בני המשפחה עמו וישבו שם עם בני יהודה במדבר יהודה כי בני קני הם בני יתרו היו בערי התמרים עם הכנעני וכשבאו בני יהודה לילחם עם הכנעני אמרו להם סורו רדו מתוך עמלקי ועלו מעיר התמרים בשלום וישבו עם יהודה במדבר יהודה זהו לפי הפשט ע״כ ורש״י ז״ל כתב מעיר התמרים היא יריחו על שם שהיו בה תמרים רבים שהיתה להם דושנ' של יריחו לאוכלה עד שיבנה בית המקדש ומי שיבנה בית הבחירה בחלקו יטלנה כדי שיהיה לכל ישראל חלק בבית הבחירה ונתנוה לבני יתרו ארבעים וארבע מאות שנה והתלמידים שבהם הניחוה והלכו אצל עתניאל בן קנז הוא יעבץ במדבר יהודה אשר בנגב ערד ללמוד תורה וילך וישב את העם עם התלמידים היושבים לפניו הוא בקש מאת ה"קבה שיזמן לו תלמידים הגונים שנאמר ויקרא יעבץ לאלהים וזמן לו החסידים הללו ע״כ הנה שרש״י ז״ל כלל בדבריו אלה שני דעות חז״ל שאמרו גבי עלו מעיר התמרי' האחד שעלו ע״כ כי נתנה לבנימן כשנבנה המקדש בחלקו וז״ש רש״י ז״ל בתחלת דבריו ומי שיבנה בית המקדש יטלנה כדי שיהיה לכל ישראל חלק בבית הבחירה והשיטה השנית בעלו מעיר התמרים שעלו בבחירתם הוא גם כן אמת הוא מ״ש והתלמידים שבהם הניחוה וכו׳ שהיה זה קודם צאת כל בני קני שהתלמידים יצאו בבחירתם מקודם ונזדרזו ונשכרו ובדברי רש״י ז״ל אלה והם מהמדרש מובן אומ׳ עלו מעיר התמרים ולא כתב יצאו כלפי התלמידי' אשר השליכו אחרי גיוום נוגי תענוגי בשר ודושנה של יריחו כי מתקו להם דברי תורה מעתניאל מדבש ונופת צופים וז״ש עלו מעיר התמרים לשון עלוי ומעלה ומובן גם כן אומרו את בני יהודה כי נוכל לומר כי יעבץ יהודה שמו וכמו שכתבתי בשם רש״י ז״ל בפסוק ויאמר יהודה לשמעון אחיו וזהו אומרו עלו מעיר התמרים את בני יהודה אלו תלמידיו של יהודה הוא יעבץ בחרו להניח דבש תמרים להיות את בני יהודה תלמידיו של יהודה מדברי תורה כמשמעו ואין צריך לפרשו לשון דבור לשמוע מדבר יהודה הוא יעבץ שתדברו נאוה מפלפולו ומובן גם כן אומרו וילך וישב את העם בלשון יחיד על יעבץ הוא עתניאל שהלך וישב לו את התלמידים הוא העם ובזה אבין גם כן לע״ד אומ' כאן תואר זה של קני מזולתי שאר השמות והוא כי במכילתא הובא בילקוט קני שקנה לשמים וקנה לו תורה כי להיות הפסוק הזה מדבר בשבחן של בני קני שחבבו התור' ללכת אחרי יעבץ לכך הזכיר תואר זה של קני שהוא מתייחס שנקרא כן על פי מדותיו שקנה לו תורה ולפי הפשט אומרו וילך וישב על קני חותן משה שאעפ"י שנאמר בו וילך לו אל ארצו ז״ש וילך אחר כך חזר לשבת את עם בני ישראל ז"ש וישב את העם שעל ידי כן נמצאו בניו כאן בעיר התמרים:
יז יח
וילך יהודה את שמעון אחיו הגיד הכתוב כי מהיות ההתחלות קשות לכך שאל יהודה את שבט שמעון שיבא אתו לעזרה וא"חכ גם הוא גמלו טובה וילך יהודה את שמעון אחיו אמנם אחר כך בשובו יהודה מאת שמעון הוא לבדו לכד את עזה ואת גבולה כי לא הוצרך עוד לעזרתו של שמעון ובזה מובן טעם להפסיקו בענין כבישת שמעון עריו ואחר כך חוזר לראש לענין יהודה ואמר ויקרא את שם העיר חרמה על שמעון שאעפ"י שבהכאה נשתתפו שניה' כמ״ש ויכו את הכנעני ויחרימו בלשון רבים עכ״ז בעת קריאת השם שמעון לבדו קראה ז״ש ויקרא בלשון יחיד ואפשר לומר ויקרא על יהודה שהוא מלך ולו ניתן הכבוד על פי ה׳ יהודה יעלה בתחל' והוא הלך עם שמעון אחיו והוא קראה חרמה.
יט
ויהי ה׳ את יהוד' קשה איך תולה טעם שלא כבשו את העמק כי רכב ברזל להם כי היד ה׳ תקצר והמתרגם כתב בתר כן דחבו לא יכילו לתרכא וכו׳ וכן הביא רש״י ז״ל ע״כ והעקר חסר מן הספר והר"דק ז״ל כתב שהפסוק הזכיר סבה טבעי' כי רכב ברזל וכו׳ והסיבה האמתית כי הניח ה׳ אותם לנסות בם את ישר' ע״כ. והר"לבג ז״ל כתב כי ההר היה חלק יהודה לכך עזרו השי״ת אבל העמק שלא ניתן ליהוד' ולא בא לו יעוד מאת ה׳ שינצח וזאת המלחמה שבעמק בחלקו של שמעון היתה ולכך לא נצחו את העמק שאם היה היעוד האלהי כללי על כל מקום שילחם בין בחלקו בין בחלק זולתו לא היה מעלה ולא מוריד היות להם רכב ברזל ומהרי״א ז״ל הסכים עם הר"דק ז״ל והוסיף מדיליה שלהודיע שלא קצרה יד ה׳ מפני הרכב ברזל לכך עזרם על כבישת ההר שהיא יותר קשה מהעמק כי מי יעלה בהר גבוה ותלול אשר זו הוראה גדולה שלא מבלתי יכולת ה׳ היתה זו כי אם לנסות בם את ישראל והכריח עוד זה ממה שראינו שנתנו לכלב את חברון והוא לבדו ויורש משם אשר זו הוראה שלא קצרה יד ה׳ ושיוכלו בני יהודה כלם לכבוש את העמק אלא ודאי לא נשארו כי אם לנסות בם את ישראל כאמור עוד פירש מהרי״א בתיבת כי לא להוריש שמושכת עצמה ואחרת עמה כאלו אמר כי לא להוריש כי רכב ברזל להם ורוצה לומר ויורש את ההר לבד יען כי לא ניתן להם עזר אלהי מהסיבות הנזכרות ע״כ למהרי״א. ואין צורך לפרש שתיבת כי לא מושכת עצמה ואחרת עמה אלא שבדרך טבע לא יכלו להם כי רכב ברזל ובדרך השגחה לא סייעום כי אם להוריש את ההר כי לא להוריש יושבי העמק וכיון שלא היה אתם ה׳ להוריש את יושבי העמק לא יכלו להם כי רכב ברזל להם ובדרך טבע לא יכלו להם: עוד אפשר כי כל הדברים צריך הכנ' מלמטה ואיתערות' מלתתא כדי שיסייעו מן השמי' ולכך הגיד כי היה ה׳ עם יהוד' ויורש את ההר לבד יען כי לא שם לנגד עיניו ומגמתו להוריש את יושבי העמק ז״ש כי לא להוריש ר״ל כי לא הסכי' בדעתו להוריש את יושבי העמק והטעם כי לא שם מגמתו על יושבי העמק יען כי רכב ברזל להם לפי' לא הורי' כי אם את ההר לבד כי בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו:
כ
ויתנו לכלב את חברון טעם סמיכות הפסוק הזה עם הקודם מלבד שהענין הזה מיותר שכבר הזכירו בספר יהושע מהרי"א כתב שבא להוכיח שמה שלא כבשו היה כי הניחם ה׳ לנסות בם את ישראל ולא מקוצר יד ה׳ להושיע והראיה כי ויתנו לכלב את חברון והוא לבדו ויורש משם את יושבי הענק המה הגבורים אשר מעולם אנשי שם עד כאן. אך קצת קשה כי עקר טעם לנסות בם את ישראל חסר מן הספר ואיך יביא עליו מופת. ולמה שפירשתי בפסוק הקודם באומרו כי לא להוריש שעל שלא שמו מגמת פניהם לבטוח בה׳ ולהוריש לכך לא הורישום ועל זה מביא מופת חותך מכלב אשר המרגלים מצד בני הענק אמרו כי חזק הוא ממנו והוא אמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. ובכלי חמדה פירשתי ענין נכון בכפל עלה נעלה ואפשר עוד כי רוצה לומר עלה אפילו אני לבדי יכול אני ולפחות נוכל לה המרובים ופשיטא שלא ירך לבבנו אבל נעלה ועל כן אמר כי יכול ר״ל אני לבדי ולפחו' נוכל לה המרובי' באופן שמקדם ומאז כי מאת ה׳ מלאו לבו להורישה והוא שסייע אותו להביא הדבר לידי גמר טוב ז״ש ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה ויורש משם רוצה לומר משם מאותו הזמן של משה שעמד כלב בפרץ על דבר כבוד אלהים משם זכה להוריש את שלשה בני הענק במה שבטח בהשי״ת שאמר שם וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם קרע לנו את הים וכו׳ באופן שמשם הוריש את שלשה בני הענק והמכריח כן הוא יתור תיבת (מהם) [משם]:
כא
ואת היבוסי יושב ירושלם וכו׳. מהרי״א ז״ל הקשה קושי חזק משלשה פנים האחד שכבר נז' בספר יהושע שאת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם וא"כ למה נכפל שנית כאן ואת היבוסי לא הורישו וכו' והפן הב׳ ששם יחד הענין ליהודה כמו שנאמר לא יכלו בני יהודה להורישו וכאן יחד הענין הזה לבני בנימן והפן השלישי שלמעלה הזכיר וילחמו בני יהודה בירושלם וילכדוה וכו׳ ואם כבר לכדוה וישרפוה אם כן איך אמר אחר כך ואת היבוסי יושב ירושלם לא הורישו בני בנימן וישב היבוסי בירושלם ע״כ תורף קושיתו. והנה רש״י ז״ל תירץ כל זה שכתב רש״י זה לשונו מחוז היה בירושלם ששמו יבוסי ומבני אבימלך היו ולא הורישם מפני השבועה עד שבא דוד לפי שעדיין היה נכדו קיים והוא נשבע לו ולנינו ולנכדו ע״כ ומהרי״א ז״ל כתב והרחיב בזה זה לשונו הנכון אצלי בזה שהיה ירושלם בימים ההם מחוז גדול ושמו יבוסי ולזה נטה רש״י באו' מחוז היה בירושל' ושמו יבוסי ולא היתה עיר אחת מוקפת לבד והיה מנחלת יהודה באותו מחוז ומנחלת בני בנימן ג"כ נפלה באותו מחוז כמו שבא בספר יהושע וצלע האלף והיבוסי [היא] ירושלם ולזה אמר כאן ביהודה וילכדו אותה ויכוה לפי חרב ואת העיר שלחו באש יורה שהעיר לבד שלחו באש ושאר המחוז הכו לפי חרב ומה שזכר שבני יהודה נלחמו בירושלם וילכדוה וכו׳ היינו החלק אשר היה ליהודה ולא על חלק בנימן ולכן זכר כאן שעם היות שבני יהודה הורישום בני בנימין לא עשו כן כי לא הורישו בני בנימן וכו׳ ואפשר עוד שנאמר שעם היות שבני יהודה לכדו ירושלם ר״ל הארץ כלה ואת העיר בלבד שלחו באש הנה בני בנימן אחרי כן נתנו מקו' ליבוסי שיתיישב בחלקם בארץ ומפני זה לא זכר בבני בנימן דבר מלחמה בזה כי אם שלא הוריש מחלקו אשר היה בירושלם את היבוסי ויהי שם עם בנימן וזה הוא מה שמצאנו שאחר כך היו יבוסים בירושלם ועוד המבצר והוא ציון היה חזק מאד ולא עצרו כח לא בני יהודה ולא בני בנימן לכבוש אותו ונשאר עד ימי דוד שכבשו ונקרא על שמו: הנה התבאר מזה שאין הפסוק הזה נכפל ממה שבא בספר יהושע וששם דבר מבני יהוד' שלא כבשו ירושלם בימי יהושע וכאן דבר שכבשו אותה וגם כן כאן דבר מבני בנימן ממה שעשו בחלקם והתבאר גם כן שזה לא יסתור מה שנזכר למעלה מאשר לכדו בני יהודה את ירושלם עד כאן לשונו:
ואומר אני כפי השטות הנזכרים לעיל מרש״י ז״ל ומהרי״א ז״ל כי השני כתובים המכחישי' זה את זה בענין זה כי בספר יהושע כתיב ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם עד היום הזה וכאן כתיב ואת היבוסי וכו׳ וישב היבוסי את בני בנימן עד היום הזה. ואני אכריע ביניהם כשאדקדק בהם ראשונה בכתוב הראשון מיניה וביה מה טעם אמר בתחלה היבוסי יושבי ירושלם וכו׳ להורישם בלשון רבים ואחר כך אומר בלשון יחיד וישב היבוסי ולא כתו' וישבו היבוסי גם בכתוב הזה הכל בלשון יחיד ואת היבוסי יושב ירושלם וכו׳ וישב היבוסי מאי שנא. ונראה כי להיות נכלל במחוז ירושלם כמה מחוזות ליבוסי מהם נפלו ליהודה על פי הגורל ומהם לבני בנימן ואותם אשר ליהודה מתחלה לא יכלו לכבוש לא מינה ולא מקצתה לא מהעולה לחלק יהודה ולא מהעולה לחלק בנימן ועל כן הזכיר למעלה ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם בלשון רבים לכלול חלקי היבוסי שניהם בין של יהודה ובין של בנימן ואחר כך מה שאמר וישב היבוסי בלשון יחיד על חלק העולה ליהודה שעד אותו היום לא נכבש היבוסי אמנם כאן בספר שופטים כשנלחמו בני יהודה בירושלם וילכדו אותה וכו׳ על חלקם של בני יהודה ולזה אמר וילכדו אותה ולא כתב וילכדוה שלא יובן כולם בכלל וגם חלק בני בנימין לז״א אותה ביחוד על חלק בני יהודה ועל חלק בני בנימין הוא מה שאמר אח"כ ואת היבוסי יושב ירושלים בלשון יחיד על היבוסי שבחלקו של בנימין כי חלקו של יהודה כבר נכבש אבל של בנימין לא נכבש וישב היבוסי את בני בנימין בירושל' עד היום הזה:
כב
ויעלו בית יוסף גם הם צריך להבין תיבת גם הם שהוא מיותר כי היה יכול לכתוב ויעלו בני יוסף בית אל וכו' ובמה שכתב רש״י ז״ל בית אל שנפל בגורלם ואעפ"י שפסל מיכה עמהם שהרי מיכה משבט אפרים נאמר כאן וה׳ עמם הוא שאמר דניאל לך ה׳ הצדקה ולנו בושת הפנים ע״כ ובזה אבין או' ויעלו בית יוסף גם הם ר״ל גם הם עם היותם בלתי ראויים מצד פסל מיכה עכ״ז גם הם ה׳ עמם והוא״ו של וה׳ נוספת כי היה יכול לומר גם הם ה׳ עמם אבל אמר וה' עמם לרמוז על פסל מיכה שהיה עמם וע״ז צודקת וא"ו וה' עמם מוסיף על ענין אחר המבדיל בין טמא לטהור ואולי אמר שכמו שיהודה לקח בחברתו לעזרה לשמעון אחיו כי טובים השנים מן האחד כמו כן עשו מנשה ואפרים שעזרו איש את אחיו וז״ש ויעלו בית יוסף גם הם היו שבת אחים מנשה ואפרים יחדיו נכללים בתיבת בית יוסף אמנם בסמוך גבי לא הורישו פרט לך הכתוב ולא הוריש מנשה וכו׳ ואפרים לא הוריש ולא כתב ובית יוסף לא הוריש וכו׳ שאין ראוי לתלות הקלקלה של לא הוריש בכלל אלא בפרטי המיוחד למנשה לבדו ואפרים לבדו עוד אפשר שאמר ויעלו בית יוסף גם הם שכמו שנתן ה׳ המעלה ליהודה שיעלה בתחילה ג"כ ניתנה המעלה לבית יוסף שניים יעלו ז״ש ויעלו בית יוסף גם הם כמו בית יהודה לומר שלא עלה בינם ובין יהודה זולתו מהשבטים והייתי רוצה להרחיב זה ולומר שיחדיו באותה העת שעלו בית יהודה עלו בית יוסף באותו הזמן בית אל אלא שאין הכרח מהמקרא לזה:
כג
ויתירו כתב רש״י ז״ל ויתירו על ידי אחרים ושלחו מאללין ויתורו את הארץ נאמר במרגלים עצמם ואלו ששלחו מרגלים נאמר בהם ויתירו ע״כ וכן כתב הר"דק ז״ל ויתירו פועל יוצא והשלוחים הם התרים ע״כ:
כד
ויראו השומרים איש יוצא כו' כתב הרד"ק וקראם שומרים שעמדו את פני העיר ושמרו אם יראו איש יוצא מן העיר כי לא היו רואים את מבוא העיר אולי היו גנות והפרדסים סביבותה ובדברי חז״ל למה נקרא לוז מה לוז זה אין לה פה כך לא היה אדם יכול לעמוד על פתחה של עיר אמר ר״ש לוז היה עומד על פתחה של מערה והיה הלוז חלול והיו נכנסים דרך לוז למערה ודרך מערה לעיר הדא הוא דכתיב ויראו השומרים כו׳ וכן הביא רש״י ז״ל בקירוב ומהרי״א ז״ל כתב כי היתה לעיר הזאת פתח פתוח לרוחה ועוד לה פתח קטן בהחבא להכניס ולהוציא משם לעת מצא ועל כן אמ' את מבוא העיר על הקטן ההוא הנסתר לא פתח ההוא המפורסם וכתב שהאיש הזה חשב לתומו שבאו לשלום ולא למלחמה כי לא ראה כי אם השומרים לבד ע״כ ואולי דקדק כן מאומרו ועשינו עמך חסד ולא כתב חסד ואמת יען שלא ידע שבאו למלחמה עד שיהיו מחוייבים להיטיב עמו באמת אבל בתורת חסד לבד יעשו עמו כי לא ידע שלמלחמה באו ולי אפשר שאחר שלא הרגוהו תכף בראותם אותו הנה נא כבר עשו עמו חסד ז״ש ועשינו עמך חסד ולא כתב ונעשה עמך חסד אלא ועשינו בלשון עבר כבר עשינו. ומה שאמ' עמך כת' הרד״ק ז״ל בש"וא המ״ם וקמ״ץ הכ״ף ויש ספרים שכתוב בקמ"ץ המ״ם ושו״א הכ״ף ושגגה היא וידענו זה מפי המסרה עכ״ל:
כה
ויראם את מבוא העיר כתב רש״י ז״ל באצבעו והוא לחז״ל וגם יש מחז״ל שאמ' עקם בפיו ואמרו ז״ל ומה אם זה שהרא' באצבעו או בפיו לבד זכה לחיים לו ולכל משפחתו מי שעושה מצוה בכל גופו ע"אכו: והר"דק כתב כן והוסיף ונתן טעם למה הראה באצבעו לבד כדי שלא ירגיש אדם בו ומה שאמר ויכו את העיר לפי חרב מהרי״א ז״ל שנכנסו העם והכום לא השומרים לבדם ע״כ:
כו
וילך האיש ארץ החתים כתב הרד״ק החתים אינו החתים משבעה האומות ע״כ: ומה שאמר ויבן עיר ויקרא שמה לוז כת' מהרי״א ז״ל ספר זה לבלתי השתבש באותו לוז בחשבנו שהיא בית אל שאמר ואולם לוז שם העיר לכן אמר שהוא לוז אחרת שעשה האיש שיצא משם ומה שאמ' הוא עד היום הזה כתב רש״י ז״ל לא בלבל' סנחריב ולא החריב' נבוכדנצר ע״כ וכן כתב הר"דק ז״ל בשם חז״ל והביא מדבריהם ואף מלאך המות אין לו רשו' לעבור בתוכה אלא זקנים שבה בזמן שדעת' קשה להם מוציאין אות' חוץ לחומה והם מתי' ע״כ והוסיף הר"דק מדיליה לפי שקרא לה שם העיר האחר׳ אמ' כי באותו השם שקרא לה קוראים לה עד היום הזה לוז ע״כ:
כז
ולא הוריש וכו' צריך להבין אומרו ויואל הכנעני לשבת בארץ הזאת פשיט' אבל אמ' כי אעפ"י שהותירו כמה ארצו' שלא הוריש מנשה בית שאן וכו׳ הנה העון הזה גרם להיות הכנעני עומד שם על מי מנוחות ובבחירתו עד שבחר לו מקום מגידו ובנותיה שויואל הכנעני לשב' בארץ הזאת הלא היא ארץ מגידו ובנותיה וז״ש בארץ הזאת הזאת דייקא ועם היות כל הארצות הללו מיושבות ועומדות על תילם הנה מקום מושבו ובית מלכות הכנעני דרך קבע היה שם בארץ הזאת הנז׳ בסמוך דהיינו מגידו ובנותיה. עוד אפשר כפשוטו בארץ הזאת על המחוז הנז' אשר בו כל אלו המדינות בית שאן תענך יבלעם ומגידו ויהיה כונת הכתוב הזה לומר על דרך מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון שכיון שמנשה פנק אותם בתחלה שלא הוריש מנשה זה גרם שאפילו אחר כך ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והורש לא הורישו ואלו רצה לפנות היה פונה כמו שפנה הגרגשי אלא שמרצונו הטוב ויואל הכנעני לשבת בארץ הזאת ולכן כאשר חזקו ישראל לא פנה אלא נתן מס עובד באופן שכתוב ויואל מקושר עם ויהי כי חזק ישראל.
כח
ויהי כי חזק ישראל כתב מהרי״א ז״ל ויהי כי חזק ישראל עם היות ישראל חזק להוריש אויביו ויוכל לעזור את מנשה הנה מנשה עצמו שם את הכנעני למס והורש לא הורישו מנשה ואומרו וישם אינו חוזר לישראל כי אם למנשה הנזכר בפסוק הקודם עד כאן ומה שאמר כי חזק ישראל כתב הר"דק פועל עבר כי הוא חציו קמ״ץ וחציו פת״ח עד כאן. ולי אפשר לתת טעם למה אמר בלשון עבר ולא אמר ויהי כי התחזק ישראל וכו׳ לומר שמעולם ואפילו בעבר לא היה בהם חולשה אלא מעולם חזק היה ישראל ולא חלש אלא הם עשו עצמם כחלשים לזה אמר ויהי כי חזק ישראל רוצה לומר ויהי נשתמש ישראל במהות החוזק שבו אז נתנם למס באופן שההתחדשות הוא ההשתמש בחוזק שהוא חזק לעבר.
כט
ואפרים לא הוריש צריך להבין מה טעם שינה כאן שאמר תחלה שמו ואחר כך אמר לא הוריש ובמנשה הקדים ולא הוריש ואחר כך הזכיר שמו מנשה ואפשר שכונת הכתוב לתלות גם הקלקלה הזו של השאיר (מנשה) [אפרים] מהגוים לתלותם גם במנשה האח הגדול שראה אפרים אחיו שהשאיר הגוים ולמד ממנו להשאיר ז״ש ואפרים לא השאיר רוצה לומר וגם מה שאפרים לא השאיר תלוי בצואר מנשה וזה רומז וא״ו העטף של ואפרי' מוסיף על ענין ראשון ושאר השבטים ג"כ הזכיר שמותיהם תחלה ואחר כך הזכיר שלא הוריש וכו׳ להורות שאשמם של כלם תלוי בראשו של הראשון שממנו למדו אך לא לגמרי דבשלמא אפרים אחיו ראוי כל אשמו בראש אחיו מנשה כי למד מאחיו בשרו אכן שאר השבטים מה להם עם מנשה לזה נאמר בכלם זבולון לא הוריש אשר לא הוריש נפתלי לא הורי' שלא אמ' וזבולון ואשר ונפתלי בוא״ו העטף כדי לתלות הכל בצוא' מנשה ואמר כי אפרים לא הוריש את הכנעני היושב בגזר וישב בקרבו בלי מס כלל והיה מספיק שלא הרגוהו אבל יושיבוהו במקום זולת גזר שהוא בקרבו ממש לז״א וישב הכנעני בקרבו בגז' שהוסי' לומ' שני' בגז' לומ' לא די שהשאירו בקרבו חנם אלא שהשאירו בגזר ולא העבירו ממקום למקום באותו מחוז עצמו אלא הניח' בגזר שקטי' על שמריהם:
ל
זבולון לא הוריש את יושבי קטרון אחז״ל קטרון זו צפורי ולמ' נקרא צפורי אמ' רב פפא מפני שיושב' על ההר כצפור וקטרן זו צפורי והא קטרון בחלקו של זבולון היה דכתי' זבולון לא הוריש את יושבי קטרון וזבולון מתרע' על מדותיו הוא דכתי' זבולון עם חרף נפשו למות ומה טעם משום דנפתלי על מרומי שדה אמ' זבולון לפני הב״ה רב"שע לאחי נתת שדות וכרמי' ולי נתת הרים וגבעות אמר לו הב״ה כלם צריכים לך ע"י חלזון שנא' ושפוני טמוני חול תני רב יוסף שפוני זו חלזון טמוני זו טרית חול זה זכוכית לבנה אמר לפניו מי מודיעני על זאת אמר לו שם יזבחו זבחי צדק אמר לו סימן זה יהיה לך שכל הנוטל שוה פרוטה ממך בלא דמי' אינו מועיל ואי ס"ד קטרון זו צפורי אמאי מתרעם על מדותיו והא הוה ליה צפורי דעדיפא טוב' וכי תימא דלית ליה בה זבת חלב ודבש והאמר רש"בל לדידי חזו לי זבת חלב ודבש דצפורי והוה שיתסר מיל על שיתסר מיל א״ה שדות וכרמים הוו עדיפי עד כאן לשונו: וקשה דמאי פריך דהא כתיב זבולון לא הוריש את יושבי קטרון וכו'. וכיון דלא הוריש הא לא הוה ליה. ויש לומר דכיון שהב״ה נתנה לחלקו אלא שהוא ברוע בחירתו לא הורישם אם כן שפיר פריך ואי סלקא דעתין קטרון זו צפורי אמאי מתרעם על מדותיו דהיינו על רוע מזלו והא הוה ליה צפורי ואם הוא אפסיד אנפשיה למה מתרעם והיינו לשון והא הוה ליה ולא כתיב והא אית ליה צפורי אלא הוה ליה בלשון עבר אלא שהוא גרם לעצמו לבלתי היותה לו. עוד אפשר לומר שאף על פי שלא הוריש את יושבי צפורי עם כל זה סביבותיה ודבש וחלב שלה הוה ליה לזבולון כי יושבי קטרון בקטרון בצמצום יעמדו: עוד אפשר לומר דהא הוה ליה צפורי דעדיפא לו הונח שאומר שעדיין אינה שלו ניחא דהא מסיק קרא וקאמר וישב הכנעני בקרבו ויהיו למס וכיון דהוו ליה למס הא כשלו חשיבי וכל טוב צפורי לזבולון היא וכל חלבה ודבשה כיון שהם משועבדים לזבולון למס עובד:
לא
אשר לא הוריש וכו׳ וישב האשרי בקרב הכנעני הטעם ששינה באשר שאמר בו וישב האשרי בקרב הכנעני לא כן בשאר השבטים שלא אמר אלא בהפך וישב הכנעני בקרבו. כתב מהרי״א ז״ל שאשר הרבה להניח מהכנעני עד שנעשה הכנעני עקר והוא טפל האשרי מובלע בקרב הכנעני וזה הוא שאמר אשר לא הוריש ערי צידון אחלב אכזיב חלבה אפיק רחוב ועל ידי כן וישב האשרי בקרב הכנעני המרובין כי הוא יושב הארץ ואשר כגר ביניהם עד כאן. ובזה אבין תיבת יושבי הארץ בלשון רבים והיה יכול לומר בקרב הכנעני יושב הארץ אבל אמר מילתא בטעמא כמו שכתב מהרי״א שלהיותם מרובי' אשר נשארו לכך אמר יושבי הארץ מרובין הוא הגורם שהאשרי ישב כגר בקרב הכנעני כטפל וגר וכאורח וזה נמשך יען כי לא הורישו בתחילה כי מפנק מנוער עבדו אחריתו יהיה מנון וז״ש לא הורישו ולא כתיב לא הוריש' להודיע שבתחילה היו כלא היו וכאפס ותוהו נחשבו והן גוים כמר מדלי בלשון יחיד לא הורישו וכיון שנתעצלו עצלה תפיל תרדמה ואשר הותירו מהם היו לשיכים ולצניניס וז״ש יושבי הארץ בלשון רבים כי החלש יאמר גבור אני ומשנאיהם נשאו ראש על עם ישראל:
לב
נפתלי לא הוריש לפירוש מהרי״א ז״ל שבפסוק הקודם גבי אשר שאמר וישב האשרי כו׳ להיותם עיירות מרובות נעשה אשר טפלה יקשה דהא גבי נפתלי לא הניח מלכבוש אלא את יושבי בית שמש לבד ואת יושבי בית ענת שני ערים לבד ואפי' אלו השנים נתנם למס וא"כ למה אמר גם בנפתלי כלשון הכתוב באשר וישב בקרב הכנעני יושבי הארץ כיון שהיו נותנות מס וערים מועטות והנה מהרי״א ז״ל עצמו אגב אורחיה תירץ זה שכתב זה לשונו וישב בקרב הכנעני וכו׳ ירצה שישב נפתלי בקרב הכנעני יושבי הארץ כי הם היו רבים מנפתלי עם היות שיושבי בית שמש ויושבי בית ענת שאינם מהכנעני אשר זכר כי אם אחרים היו אנשי שם הערים האלה למס לנפתלי עכ״ל ואני אקיים דבריו מבלי הדוחק הזה שרצה לפרש שאנשי בית שמש וענת שאינם מהכנעני והוא דוחק גדול וצריך לדקדק שינוי הלשון שגבי האשרי אמר וישב האשרי בקרב הכנעני לא כן כאן שלא אמר וישב נפתלי בקרב הכנעני אלא וישב בקרב הכנעני וכו׳ אבל הכונה כי אשר לפי שלא לקח מהם מס כלל והשאיר עיירות מרובות מלכבוש לכך כתב בהם וישב האשרי ר״ל כולו בכל חלקיו האשרי כמו שהוא נבלע בקרב הכנעני כיון שהיו מקומות מרובי' שלא כבשם וגם שלא נתנם למס לכך אמר וישב האשרי בקרב הכנעני וכו׳ שהוסיף לומר האשרי ולא כתב וישב אשר בקרב הכנעני אלא האשרי כלומר כולו כמו שהוא הובלע בין הכנעני אמנם גבי נפתלי כיון שלא היו כי אם שתי עיירות ונתנם למס לכך אמ' וישב בקרב הכנעני לא הזכיר נפתלי ולא אמר וישב הנפתלי בקרב הכנעני אלא וישב סתם לו' שחלק מה מנפתלי וארצותיו הובלעו בין הכנעני לא נפתלי כולו ולא היה ראוי לכתוב אפי' וישב בקרב הכנעני ואפי' סתם אלא שלפי שהמס הזה לא לקחוהו ממנו בכח הזרוע אלא הם מטוב טעמם (בחרו) [ברחו] מהמריבות ונתרצו לתת מס וז״ש ויושבי בית שמש ובית ענת היו להם למס הם מעצמם היו להם למס עובד לכך יאות בבחינה זו להיותו נפתלי כטפל לכנעני ואולי בית שמש ובית ענת גדולות באיכות ואפי' שיהיו שתים יאות לומר מצד השאירו אותם וישב בקרב הכנעני:
לד לה לו
וילחצו האמורי את בני דן ויואל האמורי כתב מהרי״א ז״ל והר"דק ז״ל כי האמורי לחץ לדן שיהיה ההרה מצומצם כי לא נתנו לרדת העמק וחשב האמורי בלבו מעט מעט אגרש את דן גם מן ההר וז״ש ויואל האמורי לשבת בהר חרס כו׳ ולגרש משם את דן ועזר השי״ת כי אחיהם בית יוסף הסמוכים אליהם כבדה יד בית יוסף ועזרום ויהיו למס לבני יוסף והופרה עצת האמורי והיינו נמי דסמיך ליה קרא וגבול האמורי ממעלה עקרבים מהסלע ומעלה שגם זה לא הורישו בני יוסף ממעלה עקרבים לפי שכבדה ידם והם היו לשיכים בעיניהם ולצנינים בצידיהם כי זהו התכלית שבכל אלו הסיפורים דרך כלל ע״כ תורף דבריהם ולי אפשר שהגיד בכתוב הזה ענין זולת זה כי להיות דן מקום ועד לע״א בעתיד בזמן ירבעם הורע כחו של אותו המקום ושל יושביו אפי' בזמן אברהם אבינו ע״ה כשרדף אחר המלכים כתיב וירדוף עד דן כי שם תשש כחו לפי שעתידין ליכשל שם בע״א כמו שאחז״ל ומדבריהם נלמוד כי זו היא הסיבה שוילחצו האמורי את בני דן לחץ גדול עד שלא נתנוהו לרדת לעמק ובזה מובן למה אמר כאן בשבט דן בני דן ולא אמר וילחצו האמורי את דן להודיע מה שאמרנו כי סיבת הלחץ הזה בני דן היוצאים מחלציו העתידים להיות בית ועד לעגל ירבעם הוא הגורם בלחץ ז״ש בני דן והיינו נמי אומרו כי לא נתנו לרדת דה"לל כי לא נתנוהו בלשון רבים כמו שאמר וילחצו האמורי אבל אמר כי בתחילה הוצרכו לאסיפת רבים ללוחצו וז״ש וילחצו האמורי ואח"כ היתה על בני דן חיתתו של האמורי עד שאפי' יחיד שבהם לא נתנו לרדת העמק כי צורם מכרם ויי' הסגירם ולזה ירדוף אחד אלף ז״ש בלשון יחיד כי לא נתנו לרדת העמק ומ״ש וגבול האמורי ממעלה עקרבים פירושו כי בשתים נתפשרו בני יוסף עמהם האחת בנתינת מס שהוא השתעבדות גדולה והשנית כי מתחילה היו מתפשטים האמוריים אנה ואנה כחפצם ורצונם ועכשיו נכנעו וקבלו עליהם שגבול האמוריים ממעלה עקרבים מהסלע ומעלה ולא יעברו הגבול אפי' כחוט השערה לרעה נמצאו שני העניינים האלה מקושרים האחד ויהיו למס והשני וגבול האמורי ממעלה עקרבים שהעניינים האלו מהשתעבדות של האמורי אל בני יוסף הם שניהם יחדיו:
ב
א
ויעל מלאך ה׳ מן [הגלגל אל] הבוכים יונתן תרגם נביאה בשליחות מן קדם ה׳ וכן כתב רש״י ז״ל שנינו בסדר עולם זה היה פנחס וכן כתב הרל"בג ז״ל וזה המלאך היה נביא שלא יתכן שידבר מלאך ה׳ לרבים יחד בזה האופן וכו׳ והכריע כן מהמתרגם ומדברי חז״ל שפנחס היה ואמר שעלה מן הגלגל לפי ששם היה כשבאה לו הנבואה הזאת ע״כ תורף דבריו וכן כתב הר"דק ז״ל מן הגלגל שם נאמרה לו נבואה זו שיאמר אותה לישראל בזה המקום אולי הוא קבצם שם על פי ה׳ או היו נקבצים שם על דבר אחד עכ״ל וכן כתב מהרי״א ז"ל ומ"ש אל הבוכים רש״י ז״ל שם המקום ע״כ והר"דק ז״ל נקרא המקום כן על שם המאורע שבכו שם ע״כ וכן הרלב״ג ז״ל וכן מהרי״א ז״ל ומ"ש אעלה אתכם בלשון עתיד כתב הרד״ק ז״ל עתיד במקום עבר ורבים כמוהו ע״כ וכן כתב מהרי״א ז״ל ואמנם רש״י ז״ל פירש ויאמר אעלה אתכם בדעתי להעלותכם ממצרים וכן עשיתי על מנת להוריש את אויבי ע״כ שבזה מתוקן לשון אעלה לשון עתיד כי קודם העלותכם אמרתי בלבי אעלה אתכם וכן עשיתי ע״כ ולי נראה ויעל מלאך ה׳ כפשוטו מלאך ממש והגיד כאן הכתוב מה שאמרו חז״ל והיה כל מבקש ה׳ יבוא אל אוהל מועד שאפי' המלאכים של מעלה יבואו אל אוהל מועד להשיב תשובה איזו שליחות יבואו אל אוהל מועד כי שם נגלה האלהים ועיקר שכינה בתחתונים לא בשמים ממעל ז״ש ויעל מלאך ה׳ מן הגלגל כי שם בגלגל היתה גילוי שכינה כי שם הארון ומן הגלגל עלה מלאך זה בשליחות ה׳ והמכריע היותו מלאך ממש הוא אומרו ויאמר אעלה אתכם וכו׳ ולא כתיב כה אמר ה׳ אבל אמר ויאמר אעלה אתכם כי בהגלות המלאך הזה הוא מלאך הברית הנאמר גבי משה וירא אליו מלאך ה׳ בלבת אש וכו׳ שהשי״ת נגלה עמו:
ובתנחומא הובא בילקוט בשם חז״ל ויעל מלאך ה׳ והלא פנחס היה אלא א"ר סימון בשעה שהיה רוח הקדש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים ורבנין אמרי אשתו של מנוח מה היתה אומרת לו הנה איש אלהים בא אלי ומראהו כמלאך אלהים כסבורה בו שהוא נביא ואינו אלא מלאך ודכוותא ויאמר חגי מלאך ה׳ במלאכות ה׳ ודכוותא וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים ודכוותא ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים עכ״ל וצריך לדקדק מאי איכא בין ת"ק לרבנין ועוד דמאי מקשה בפשיטות והלא פנחס היה. ונראה דהוקשה לו בפסוק דאי מלאך ממש הוא לא שייך ביה ויעל מלאך ה׳ מן הגלגל אל הבוכים דכיון שהמלאך שלישו של עולם כדכתיב וגוייתו כתרשיש לא שייך ביה עליה מן הגלגל אל הבוכים כי בהגלותו נגלות שם יספיק כי הוא שלישו של עולם ז״ש והלא פנחס היה דהכי מוכח קרא באומרו מן הגלגל דאלמא מקום מושבו בגלגל הוא ועל כרחיך פנחס הוא העומד לשרת שם וההכרח השני הוא מאו׳ ויעל מלאך ה׳ אל הבוכי' כמו שזכרתי ולענין הפלוגתא של רבי סימון ורבנין נראה דבתרתי פליגי חדא דלרבי סימון דווקא פנחס הוא אליהו בשעה שהיה רוח הקדש שורה עליו ופניו בוערות כלפידים פנחס דווקא ורבנין סברי דכל הנביאי' כן ולא פנחס לבדו והשנית דלרבי סימון דווקא באות' שעה שהיה רוח הקדש שורה עליו היו פניו בוערו' כלפידי' אבל לאחר מכאן לא ורבנין סברי שהנביא לעולם ישאר לו קירון פנים והוד והדר על פניו חכמת אדם תאיר פניו כל שכן נבואה וז״ש א"ר סימון בשעה שהיה רוח הקדש שורה עליו היו פניו כו׳ בשעה דווקא לא כן רבנין ולפי שאיכא למדחי בראייתם זו של רבנין דכיון שהיא סבורה בו במלאך שהוא נביא מכלל דהנביאים דומים היו למלאכים דאל"כ לא היה לה לטעות ולהחשיבו בנביא דדלמא לעולם אין דרך הנביאים לדמות במלאכים אלא שזה נשתנה בו המנהג והוא מה שתמהה ואמרה הנה איש האלהים בא אלי ר״ל דבר תמוה מאד הוא שאיש האלי״ם בא אלי ודבר פלא בו שמראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד דמאד אפשר שר״ל מאד יוצא מההקש ושלא כמנהג וא"כ מנא לך שהנביאים דומים למלאכים הם לזה מביאים רבנין ראיה שנית והיא ויאמר חגי מלאך ה׳ במלאכות ה׳ דמדקרי ליה מלאך ה׳ אלמא פניו בוערות כמלאך ה׳ דאי לא תימא הכי מלאך ה׳ מיותר די שיאמר ויאמר חגי במלאכות ה׳ ולפי שאפשר לדחות ולומר דחגי מלאך ה׳ היינו שהוא מלאך ה׳ בשאר שליחיות הולך במלאכות ה׳ ולכך קראו מלאך ה׳ על שאר הפעמי' וכעת ג"כ במה שאמר כן חגי ג"כ במלאכות ה׳ דברו לכך הביא ראיה וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים דמדקרי ליה סתמא מלאך אלמא הנביא כמלאך ה׳ דומה בקלסתר ואור פניו כיון שאמר סתם וישלח מלאך ויוציאנו ממצרי' ולפי שאפשר לדחות דשאני משה כי קרן עור פניו ומנא לך הא לשאר הנביאי' כי לא נביא כמשה לזה אמר ודכוותא ויהיו מלעיבים במלאכי האלי״ם ומתעתעי' בנביאיו דע״כ מדפליג להו קרא בתרתי וקאמר ויהיו מלעיבי' במלאכי האלהים דהיינו שפניהם בוערות כמלאכים מה שאין ראוי להלעיב ומתעתעי' בנביאיו זו ראיה ברורה כאמור והמאמר הזה הובא בסגנון זולת זה בתחילת פרשת ויקרא רבה יעויין שם כי הוא קשה ההבנה הכלל העולה שאו׳ לשון ויעל מן הגלגל אל הבוכים הכריחו חז״ל שעל פנחס מדבר ונקרא מלאך לפי שפניו בוערות או שכל הנביאים נקראים מלאכים:
ב
ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ וכו' מהרי"א ז״ל פירש שהוא מקושר עם מ"ש ואומר לא אפר בריתי אתכם אך בזאת שאתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ כי לא יאות ברית עמי וברית עמם שהם שני הפכים ולא שמעתם בקולי מה זאת עשיתם טעות גדולה להחליף כבוד בריתי בברי' הגוי' ההם ע״כ תורף דבריו ולי נר' שאו׳ מה זאת עשיתם מקושר עם הפסוק הבא אחר זה וגם (אני) אמרתי כר״ל ממה שלא שמעתם בקולי להכרית הגוי' מה זאת שאזכיר עשיתם הלא היא שגם אני אמרתי לא אגרש אותם וכו׳ בסיבת עון כריתת הברית באתי עליכם בעלילותכם וכדרכיכם באופן שאתם גרמתם לעצמכם ועשיתם זאת ז״ש זאת עשיתם וגם (אני) אמרתי ווא״ו וגם כפ״א בלשון ישמעאל:
ג
וגם (אני) אמרתי וכו׳ לצידים רש״י ז״ל לשון צדדין למצדדין בצידכם בגדודים וגייסות לשלול שלל ולבוז בז והר"דק ויונתן תרגם למעיקין כמו בריש ויש מפרשים אותו לשון ציד כמו צד צדוני והדגש תמורת הנח עין הפועל כמו ופטורי ציצים ר״ל שיצודו וילכדו אתכם ע״כ ויש לדקדק או׳ והיו לכם לצידי' בלשון עבר לומר שכבר צדו אותם וצרו אותם כמו שנזכר למעלה וילחצו האמורי את בני דן וכו׳ וכיוצא אמנם בענין מוקש הע״א אשר כל ימי הזקני' אשר האריכו ימים אחרי יהושע עבדו ישראל את ה׳ אלהיהם לכך אמר ואלהיהם יהיו לכם למוקש בלשון עתיד ובזה מובן הא דלא ערבינהו והיו לכם לצידים ואלהיה' לכם למוקש אלא אמר יהיו להוכיח מה שאמרנו עוד אפשר שכוון לומר שעם היות אותם אשר יותירו לשיכים בעיניהם ולצידים וילחצו אותם בחזק' עכ״ז יטו אחרי אלהיהם ז״ש והיו לכם לצידים והיו כבר לצידים ואחר כך יהיו לעתיד לכם אלהיהם למוקש שאילו קדם ענין הע״א מהיות אלהיהם לכם למוקש ואח"כ אם יהיו הם לכם לצידים ולצנינים הייתם חושבים שהצער שיצערו אתכם יהיה מעונש הע״א אבל כעת שיהיו הם תכף ומיד לצידים ולצנינים קודם שתעבדו הע״א זו הוראה לעונש הצער שמצערים אתכם הוא על שעברתם על מצות לא תחיה כל נשמה ולכך יהיו אשר תותירו מהם לצדים ולשנינים בצדכם:
ד
ויהי כדבר מלאך כו' יש להבין למה לא כתב בדבר בבי״ת ואפש' שכיון לומר שלא היתה הבכיה על גמור הדיבור שדבר שיקדם צער לצידים וכו׳ אבל עיקר בכייתם היתה על כי עברו ברית ה׳ ולא שמעו בקולו ולזה אמר ויהי כדבר בכ"ף לומר שתכף כדבר דהיינו ההתחלה שאמ' ואתם לא תכרתו ברית ליושבי וכו׳ שתכף הבינו שהכוונ' להתרעם על מה שכרתו ברית מיד געו בבכיה מראשית דברו אליהם וישאו העם את קולם ויבכו כי לא עשו כי אם בכיה אבל לא תקנו המעוות שהיה להם להסכים להכרי' יושבי הארץ ולעומ' זה ויקראו המקום ההוא בוכים בלשון הווה המורה על הבכיה לבד ושראוי להיותם תמיד בוכים כיון שלא תקנו המעוות ויזבחו שם לה׳ כאלו חפץ לה׳ בזבחים כשמוע בקול ה' ולא ידעו כי שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים:
ו
וישלח יהושע כתב הרד״ק ז״ל זה לשונו וכבר שלח וכתב דברים אלו (היה) [הנה] לפי שעשו בני ישראל הרע בעיני ה׳ ואמר כי כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחריו לא עשו הרע שראו מעשה הניסים שעשה לישראל שהעבירם הירדן ביבשה ועמידת השמש וירח וניצוח המלכים ע״כ וכן כתב הרלב״ג ז״ל וכן כתב מהרי״א ז״ל בשם המפרשים ז״ל והרחיב הענין עוד ואמר ששיעור הפסוקים כך הוא שעם היות ששלח יהוש' את העם איש לנחלתו ושעבדו את ה׳ כל ימי יהושע כי ראו נפלאות ה׳ עכ״ז כשמת יהושע תכף ומיד השליכו עבודת השי"ת אחרי גיוום באופן שעם היות הדברים האלה מיותרים נכתבו כאן להודיע חטאת ישראל אשר חטאו תכף אחרי מות יהושע ע״כ:
ואני אומר כי לפי שהזכיר שבא המלאך והוכיחם על שהותירו מן העמים אשר אמר להם ה' לא תותירו מהם לכך סמך לזה ואמר וישלח יהושע את העם כאילו רצה להשיב תשובה על קושייא חזקה והיא זו איך יהושע לא כילה אותם מן הארץ וא"כ אשמם של ישראל בראשיהם הוא יהושע לזה אמר וישלח יהושע וכו׳ כלומר אין אשם זה תלוי על יהושע כי כבר שלח יהושע את העם והלכו איש לנחלתו אשר עיין לו על פי הגורל על מנת לרשת את כל הארץ אלא שהם התעצלו ותמיד עבדו את ה׳ כל ימי יהושע ועל זה בטח לבו של יהושע חשב יכריתו את כולם כי יראי ה׳ היו בימיו גם בימי כל הזקנים כו׳ ואחרי מות יהושע הוא שעשו בני ישראל הרע בעיני ה׳ לא בחייו באופן שעל כשרותם זה בטח יהושע והם מרו ועצבו לעשות שלא כרצון ה׳ נמצא ענין זה של וישלח יהושע וכו׳ עד ויעשו בני ישראל הרע מתייחס מאד אל ענין תוכחת המלאך ולכך בא סיפור זה כאן עם היותו מיותר לגמרי שכבר נזכר כל זה בספר יהושע ומ״ש וישלח יהושע את העם ואח"כ אומ' וילכו בני ישראל דהיה לו לומר וילך העם אל נחלתו לרשת את הארץ ואפשר כי רצון יהושע היה שהעם דהיינו כלל העם ילכו לאהליה' ובני ישראל הלא הם אצילי העם יראי אלהים אנשי אמת הם יעמדו אתו עמו לשקוד על דלתותיו יום יום בחכמה ודעת והם לא כן עשו אלא יחד כולם כלל העם גם זקניו מאצילי בני ישראל הלכו מלפניו כתינוק הבורח מבית הספ' ז״ש וישלח יהושע את העם לבד אבל לא שלח את בני ישראל והם הלכו מעצמם ז״ש וילכו בני ישראל איש לנחלתו לרשת את הארץ שלא כרצון יהושע כי לבני ישראל יאתה השקיד' בלימוד והנה חז״ל אמרו שכאשר רצו להכנס לארץ ישבה לה התורה באבילו׳ שאו׳ איש ואיש תחת גפנו ותאנתו תורה מה תהא עליה מסכים לזה:
ז
ויעבדו העם וכו' אמר כי אפי' העם דהיינו דלת העם מקטנם ועד גדולם עבדו את ה׳ כל ימי יהושע לא כן אחר מותו דכתיב ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה׳ אפי' בני ישראל הרעו לא העם לבד והטע' יען אשר ראו את מעש' השי״ת בעיניהם היה נראה לדבר גדול כמו שהוא גדול לפי האמת ז״ש את כל מעשה ה׳ הגדול אשר עשה לישראל אמנם אחרי מות יהושע והזקנים ויקם דור אחר ר״ל לגנאי קראו אחר על שלא ידעו את ה׳ אלא אלי״ם אחרים הנה נעשו הדברים הגדולים ונוראים קטנים בעיניהם ואפי' בערך קטנים לא ידעום ז״ש ויקם דור אחר אחריהם דודאי כיון שקם אחריהם דור אחר הוא א"כ תיבת אחר מיותרת אלא כדאמרן לגנאי כמו אלישע אחר יען כי לא די שלא ידעו את מעשה ה׳ באיכותו אלא אפי' מציאות ה׳ לא ידעו ז״ש אשר לא ידעו את ה׳ וגם בכלל תשובתם הוא שמעטו בפלאי המעשה וגדולתו ז״ש וגם את המעשה אשר עשה דלא כתיב וגם את המעשה הגדול אשר עשה יען כי נתמעט הנס בעיניהם ואפי' במיעוטו לא ידעוהו יען כי כחשו בהשי״ת ויאמרו לא הוא ובזה מובן לשון וגם את המעשה שהוא בלתי צודק שלא תצדק תוספת וגם על אסיפה ובלתי ידיעה ולא היה צודק אלא ולא ידעו את ה׳ ולא את המעשה וכו׳ או וגם לא את המעשה וכו׳ אבל במה שאמרנו מובן ומ״ש וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותיו כתב הר"לבג ז״ל שנתבאר בענין יפתח כי זמן יהושע והזקנים לא היה כי אם כמו (כ״ז) [ס"ו] שנה ולזה יחוייב שיהיה אומרו וגם כל הדור ההוא נאספו הרצון בו שכבר נאספו אל אבותם כל הזקנים כולם אשר ראו את מעשה ה׳ לא כל הדור בכלל שודאי היו שם רבים בני שמונים שנה ויותר אבל מפני שלא היו חכמים זקנים שקנו חכמה לא הועילה אות' ראיית מעשה ה׳ להציל ישראל מעשות הרע בעיני ה׳ כי הזקני' חכמי' כשהיו הם מנהיגים הצילום כל ימי היותם ע"כל ואני אומר כי בזמן יהושע והזקנים המנהיגים יחדיו עבדו העם כולו את ה׳ וכשמתו הזקנים לא עשו בני ישראל עדיין הרע בעיני ה׳ כי הנשארים בני שמונים אעפ"י שאינם בני תורה כמו שכתב הרל"בג עכ״ז הדרת זקנתם ומדותם מאשר ראו בעיניהם מעשה ה׳ הועיל לשיהיו בינוניים ישראל לא עובדים את ה׳ כאשר בימי יהושע והזקני' ולא עושים רע אמנם כאשר גם כל הדור ההוא נאסף אל אבותיו ולא נשאר מהם גם אחד אז ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה׳ באופן שהכתובים לא הזכירו כי אם השתי קצוות הקצה המשובח שעבדו העם את ה׳ כל ימי יהושע והזקנים זקני תורה וחכמה אשר האריכו ימים והקצה האחרון כשמתו גם כל אנשי הדור ואפי' זקני אשמאי וסבי דבהתתא שאז עשו בני ישראל הרע בעיני ה' אמנם הזמן הממוצע שבין שני קצוו' הנזכרי' דהיינו בעוד היות שארית נמצא זקנים שראו את מעשה ה׳ אעפ"י שלא היה בהם תורה וחכמה להנהיג עכ״ז הועילו לשלא עשו הרע בעיני ה׳ אבל לא הועילו לגמרי לשיעבדו בשלימו' את ה׳ זאת החלוק' הלא נזכרה בפסוקים ומ״ש וכל ימי הזקנים דהיה יכול לכוללם ולומר כל ימי יהושע וימי הזקנים דלא מחתינהו בחדא מהתא להודיע דסוף סוף בזמן יהושע עבדו יותר ממה שעבדו בימי הזקני' ולהכי פלגינהו בתרתי ז"ש כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים להורות שהם שתי חלוקות בפחות ויתר אבל הצד השוה שבהם שהיו עובדים ה׳ לא כן אחרי מות הזקנים ומ״ש אשר האריכו ימים כבר נתבארו כל אלו הכתובים בסוף ספר יהושע עיין שם:
ט
ויקברו אותו וכו' הי"לל בגבול נחלתו תמנת חרס בי״ת בתמנת מיותר' ויובן זה במה שהביא רש"י ז"ל דלעיל כתי' סרח וכאן כתיב חרס לשון האומר לחרס ולא יזרח הוא השמש שעשו תמונת השמש על קברו להודיע שהקבור שם העמיד שמש בגבעון וא"כ בזה אבין בית בתמנ' חרס דהרי קאמר ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמונת חרס על הקבורה הנזכר' בתמנת כמו בתמונת וכבר כתבתי מזה למעלה בסוף יהושע עיין שם כי נתבארו הטב כל אלו הפסוקים:
יא
ויעשו בני ישראל כו' אמרו כי ה"יצהר תחילת פיהו סכלות ויעשו הרע בעיני ה׳ בדברים זולת ע״א וא"חכ ויעבדו את הבעלים ויעזבו את ה׳ דהיינו עזיב' כל דהוא לעבוד את ה׳ בשותפות עם הבעלים ובפסו' השלישי אמר ויעזבו את ה׳ עזיבה לגמרי ויעבדו לבעל ולעשתרות לבדם כי עזבו את השי״ת לגמרי ולכן חרה אף השי״ת בהם כיון שעזבוהו לגמרי לא האריך עוד אפו וכן פירש מהרי״א ז״ל שלמד מדברי חז״ל שויעזבו את ה׳ אלהי אבותם היינו שעבדו בשותפות והשני שאמר ויעזבו את ה׳ ויעבדו וכו׳ היינו לגמרי אפי' בשותפות ע״כ ובזה אבין כי בתחילה שהיו עובדים בשותפות אלוהות הרבה ניחא שאמר שם ויעבדו את הבעלים בלשון רבים אמנם אחר כך שאמר ויעזבו את ה׳ כו׳ לא רצו בעבוד בשותפות אז כתיב ויעזבו את ה׳ ויעבדו לבעל יחיד ולעשתרות הם צלמים דמות צאן כמו ועשתרות צאנך לומ' שהם כצאן נקבות מושפעות מהכלול יחיד משפיע בהם והם צאנו צאן מרעיתו או אפשר שאמר שבתחילה עשו הרע בסתר בעיני ה׳ לבדו ע"ד לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי וז״ש ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה׳ ולא לעיני העולם במה שעבדו את הבעלים וזו היא עזיבה ראשונה שאמר ויעזבו את ה׳ אלהי אבותם וכו' אמנם אח"כ וילכו להוטים אחרי אלהים אחרים ויכעיסו את ה׳ ויעזבו את ה׳ לעיני בני אדם שראום שעזבו את ה׳ ובזה מובן כפל ויעזבו את ה׳ אלהי אבותם ויעזבו את ה':
יב יג
ויעזבו את ה׳ אלהי אבותם וכו' מה טעם הזכירו אלהי אבותם וכו' כתב מהרי״א כי טעו בעזבם מבחינת היותו אלהי אבותם שלא יאות להם כי אם אמונת אבותם יתפשו בידם והשנית שקבלו תועלות ממנו המוציא אותם מארץ מצרים אמר אשר סביבותיה' כלומר שמהיותם מהסביבות ודאי שלא היו ולא נמצאו במצרים להוציא' משם כי הלא סביבותיהם הם ע״כ תורף דבריו. ולי אפשר דהכי קאמ' ויעזבו את ה׳ שהטיב עמהם להוציאם ממצרים עם היותם בלתי כדאים אלא בזכו' אבות' מהיותו אלהי אבות' לכך הוציא אות' באופן שלפי זה אלהי אבות' אותם מארץ מצרים הכל חלוקה א׳ היא שהיה להם לזכו' חסד המוציא הוצאתם ממצרים עם היותם בלתי כדאי׳ וילכו אחרי אלהים מאלהי העמים הידועים להם שהם אחרים לעובדיהם הבל ואין בם מועיל לעובדיה' ז״ש אשר סביבותיהם כלומר ידועים אליהם מאד שסביבותיהם הם עומדים ועכ״ז טעו אחריהם או יאמר סביבותיהם סיבה לעובדם להיותם מאלהי העמים אשר סביבותיהם שכנים רעים להם לכך טעו בהם אוי לרשע ואוי לשכנו והר"דק פירש לבעל נקראת הע״א בשם בעל ובעלים יען (שהעבודה) [שהעובדה] מקבלה באדון ובעל ועשתרות צלמים עשוים כצורת צאן נקבות ע"כל ולי כבר פירשתי ויעשו בני ישראל שנקרא בעל מלשון בעילה כי צלמי העשתרות דמות ישראל שהם בעשתרות צאן נקבות מושפעות מהע״א שהיא כבעל ממש ולא כאדון:
יד
ויחר אף ה׳ בישראל ויתנם וכו' הרד״ק ז״ל כתב ביד שוסים וישוסו אותם הם שני שרשי' והענין אחד ועניינם ענין בזה ע״כ ולי נראה דכוונת הכתוב בזה שהיא להודיע שעם היותם חטאי' לה׳ מאד הביא עליהם הפורענות מעט מעט ז״ש תחילה ויחר אף ה׳ ויתנם ביד שוסים לנפול בידם והשתעבד' לבד ואח"כ מצד משובתם הוכיחם עוד והוא וישוסו אותם למשיסה יעקב וישר' לבוזזים ולהיות עוד' מחזיקים ברשעם ולא שבו לכך וימכרם ביד אויביהם מכירה לחלוטין ומסביב שציו' ה׳ ליעקב סביביו צריו והוא רע גדול כי יהיו לעדה ביניה' ואח"כ תשש כחן בשיעו׳ לעמוד לפני אויביה' לא יכלו עוד לעמוד כי מתת העון עליהם ופחדו בציון חטאים ומהרי״א ז״ל פירש באומ׳ מסביב שעם היותם בעלי בריתם מסביב עכ״ז נתן ה׳ בלבם שיפרו ברית חלפו חק כדי להעניש את ישראל וז״ש ביד אויביהם מסביב:
טו
בכל אשר יצאו יד ה׳ וכו׳ מהרי״א ז״ל כתב שתכלית הכתוב הזה עם הקודמים אליו המתחילים מויעשו בני ישראל את הרע וכו׳ כונת תכליתם להשיב על קושי אחד והוא למה אחרי מות יהושע היו ישראל לשמצה בקמיהם ולז״א שבין כשהיו הגוים יוצאים על ישראל ובין כשישראל יוצאים על האויבים יחדיו בכל אשר יצאו יד ה׳ היתה בם לרעה כאשר דבר ה׳ בפרשת בחוקותי ובפרשת כי תבא אשר נשבע להם שאם יעבדו אלי"ם אחרים יעניש אותם ושאחד מהגוים ירדוף אלף מיש' ושנים יניסו רבבה באופן שעשות הרע בעיני ה׳ ולכתם אחרי אלהים אחרים הם הם שגרמו להם כ"כ פורענות עד שקצו בחייהם ויצר להם לא כן בימי יהושע שהיו דבקים בה׳ אלהים והשגחתו עין ה׳ אל יראיו ע״כ תורף דבריו ורש״י ז״ל כתב בסדר עולם שכתוב זה מדבר על אלימלך ונעמי ומחלון וכליון שיצאו מהארץ לגור בשדה מואב בימי השופטים עליהם הוא אומ׳ בכל אותם אשר יצאו יד ה׳ הויה במקנ' וממונ' ובגופם יד ה׳ היתה בם לרעה ע״כ וכן הביא הרד״ק ז״ל מצאתי בסדר עול' דיליף לה דכתיב הכא יצאו יד ה׳ היתה בם לרעה וגבי נעמי כתי' כי יצאה בי יד ה׳ ג״ש יציאה ויד ה׳ מיציאה ויד ה׳ ולדבריהם אלו צריך להבין וליישב אומרו כאשר דבר ה׳ וכאשר נשבע היכן דבר אולי ארור אתה בצאתך או ובגוי' ההם לא תרגיע ואמר ויצר להם בצרי וסגול ולא כתיב ויצר להם בפתח וקמץ לומ' שהקב"ה בכל צרתם לו צר ומצטער ע"ד עמו אנכי בצרה ז״ש ויצר להם לכלול את השי״ת הנזכר גבי בכל אשר יצאו יד ה׳ הייתה בם לרעה וכו׳ ויצר להם רוצה לומר לשי״ת וישראל כי ויצר כמו וירא יעקב ויצר לו וכמו ויצר לאמנון שהוא מההתפעל מהצרה:
טז יז
ויקם ה׳ שופטים ויושיעום וכו׳ כתב מהרי״א ז״ל שכוונת זה הכתוב להשיב על קושי אחד והוא למה מצינו שינוי בימי שופטים לימי שופטים זולתם שיש שופט יהיו ישראל בימיו שקטים ובימי זולתו לא כן עם היות השני שופטים יחדיו כשרים ואפי' בזמן שופט אח' יהיה זמן שיהיו בו שקטים ויש זמן רעדה אחזתם עם היות הכל בימי שופט אחד לז״א כי בלי ספק שתכלית ה׳ בהקמת שופט היה כדי להושיע' מיד שוסיה' ז"ש ויושיעום ר״ל כדי שיושיעום אבל לא היה ספק ביד' להושיעם ואעפ"י שהוקמו לכך על חטאת ישראל שהם גם אל שופטיהם לא שמעו ולכך לא הושיעם ומה שנמצא אחרי זאת בימי שופט זולתו שיושיע' הוא למען ישובו ישראל ויזעקו אל ה׳ וכי הקים להם שופטים והיה ה׳ עם השופט יען כי ינחם ה׳ על הרעה מסיבת נאקתם ולכך יושיעם בימי השופט ההוא לא כן אח"כ במות השופט ההוא ישובו וישחיתו ופתאים עברו ונענשו ע"כ תורף דבריו. ואני אומר שאלו הפסוקים כוונתם לספר דרך כלל כל מה שאירע להם בימי השופטים והוא כי כאש' עזבו הם את ה׳ גם הוא עזבתם ולא הוכיחם הוא ע"י עצמו כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח לא את אשר שנא אבל מסרם ביד שוסי' והנה בתחיל' ויקם להם ה׳ שופטים ויושיעום מיד שוסיהם עם היות שלא שבו שוגם אל שופטיהם לא שמעו יען שהם זונים אחרי אלי״ם אחרי' וקשים לפרוש עכ״ז ויושיעום מיד שוסיהם בזכות השופט עצמו והגיד מרו' תכונת' שהם נוח לכעוס את ה׳ ולהניחו ללכת אחרי אלי״ם אחרי' והלואי היו גם כן נוח לרצות ונוחים להניח העבודת אלילי' לשוב אל השי״ת כי יביא שכרן בהפסדן אבל אלו אינם כן אלא סרו מהר מן הדרך כו׳ מהרה בקלות יצאו מן הדרך אשר הלכו אבות' שבעת התשוב' והחרטה מפשעיהם לכל חטאתם לא עשו כן ז״ש לשמוע מצות ה׳ ולשוב אליו לא עשו כן מהר כמו שהיתה ההסרה מהר היה ראוי שלשמוע מצות ה׳ יעשו כן מהר ולשמוע מצות ה׳ לא עשו כן ולפי זה לשמוע מצוות ה׳ מאמר משולח לסוף פסו' ובלתי נקשר עם תיבת אבות' כי הטע' בתיבת אבותם תביר והוא מהטעמי' המפסיקים או אפשר כפשוטו שתיב' לשמוע מצות ה׳ מקושר עם אשר הלכו אבותם לשמוע מצות ה׳ והם סרו מהר מאותו הדרך אשר הלכו אבותם ולפי שאמר סרו מהר שהלשון מוכיח שהם גם הם היו הולכים בדרך אבותם אלא שמתרעם עליהם על שסרו מהר לז״א שמאמר סרו מהר איננו מאמר החלטי לומר שמתחילה גם הם עשו הישר והטוב כאבותם כי מעולם לא עשו כן אכן עשו חלק מה והלכו בדרך אבותם הליכ' בחלק מהדרך ההוא ואפי' באותו הדבר המועט סרו מהר מן הדרך אשר הלכו אבותם לשמוע מצות ה׳ אבל מעולם לא עשו כן כאבותם ובזה מובן יתור לא עשו כן או אפשר שיאמר שהמתמיד ומרגיל עצמו במד' נכונה יהיה לו לטבע שני וגם אם יסור ממנה ישוב אליה עוד אבל אלו שסרו מהר לא הורגלו בה ולא קנו אותה בקנין עד שכיון שסרו מהר לא שבו עוד אל הדרך ההיא כאילו לא עשו כן מעולם ז״ש לא עשו כן כיון שסרו מהר ממנה:
יח
וכי הקים ה׳ להם שופטים הכתוב מדבר בדרך כלל שלכל הקמת השופטים מתחילה ועד סוף ולכך אמר שופטים לשון רבי' ואח"כ אומר והיה ה׳ עם השופט בלשון יחיד על השופט ההוא אשר הוקם על להיותו דבר ומנהיג הדור וכוונת הפסוק לומר כי כאשר יקים להם ה׳ שופטים מדי דור ודור ושופטו הנה היה השי״ת והשגחתו דבקה עם השופט ההוא אבל השי״ת בעצמו הוא שהושיעם כל ימי השופט הוא בעצמו וכבודו לא השופט בעצמו שהשופט יושב בלימודו וז״ש וכי הקים וכו׳ והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט דמדלא קאמר והושיעם כל (כל) ימי מוכרח שתיבת והושיעם חוזר אל השי״ת הנזכר שהושיעם כל ימי השופט בזכותו לא שהשופט הושיעם ואמר שעם היותם אינם כשרים כל כך עם כל זה ויושיעם הוא יתברך בעצמו ומהו שאמר למעלה ויקם ה׳ שופטים ויושיעום מיד שוסיהם ה׳ הוא המושיעם כאמור וכתב ויושיעום שגם כן השופטים שזכו אל הישועה מצד כושר מעשיהם הטובים וישרים כי ינחם ה׳ מנאקתם והוא רחמן ועוד מפני לוחציהם ודוחקיהם פן יאמרו ידינו רמה לזה ינחם ה׳ באמצעות חסידות השופט ההוא או יאמר מנאקתם מפני לוחציהם ודוחקיהם שאינם נואקים ביותר מן השיעור אלא מנאקתם ושני הדרכים האלה פירשתי בכלי חמדה בפסוק וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם כי גם שם צדקו יחדיו השני דרכים האלה וחז״ל אמרו בש"ר פרשת ל׳ בשעה שהדיין יושב ודן באמת כביכול הקב"ה מניח השמים ושמי השמים ומשרה שכינתו בתוכו שנאמר וכי הקים ה׳ להם שופטים והיה ה׳ עם השופט כו׳ עד כאן שדרשו עם השופט עמו ממש:
יט
והיה במות השופט אמר מפתיותם שתכף במות השופט ישובו לכסלם ויותר ממה שהיו שהיה מן הראוי לפחו' (יפתחו) [יפחתו] ז״ש במות השופט והיה ישובו והשחיתו מאבותם ר״ל יותר שהמ״ם מ״ם היתרון להוסיף רשע ופשע יותר מאבותם הוא הדור הקודם כי האנשים האלה אפילו בימי השופט לא הפילו ממעלליהם ומדרכ' הקשה רוצה לומ' אם הפילו יהיה מהעבוד' אלילים מיראת השופט אבל מעלליהם וקושי ערפם מדרכם הקשה לא הפילו דבר אפילו בחיי השופט שזה גרם להם שבמות השופט ישובו והשחיתו יותר ובהכי ניחא דלא קשיא קרא מרישיה לסיפיה דבראש הפסוק אומר שהוסיפו מאבותם ובסופו אומר לא הפילו וכו':
כ כא כב כג
ויחר אף ה׳ בישראל כתב מהרי״א ז״ל שאין כוונת הכתוב לומר שאחר מות השופט אשר שבו והשחיתו מאבותם חרה אף ה׳ בהם כי מה שאומר מענין הנחת האויבי' לנסות בם את ישראל הוא באמת דבר כולל וקודם לכל השופטים אבל אחשוב כי ויחר אף ה' הנאמר כאן הוא עצמו מה ויחר אף ה׳ הנאמר למעלה כי הוא ספר למעלה שחרה אף ה׳ על הע״א ויתן ה׳ ביד שוסים ועתה יאמר שגם כן היה מפעיל אותו החרון אף הקוד' הנז' למעלה שאמר הוא ית' יען אשר עברו את בריתי שכרת ה׳ עם אבותם לא יהיה לך אלהים אחרים ולא שמעו בקולי במה שהזהיר' כמה פעמים על ידי יהושע וכמו שהם לא שמרו הברית הזה כך הוא ית' לא שמר להם הברית אשר כרת אתם לתת להם את ארץ הכנעני כלה ולכן לא יוסיף להוריש את הגוים מפניהם והם הגוים אשר עזב יהושע שלא כבשה לזקנותו ואמר שיעשה זה ר״ל שלא יוסיף להורישם לנסות בם את ישראל השומרים דרך ה׳ ר״ל שיהי' הנסיון לראו' אם ישראל יהיו שומרים דרך ה׳ ועובדים את ה׳ באופן שישראל התחילו הקלקלה לבלתי הכרית את כל העמים אשר צום לא תחוס עינך עליה' והם חסו וכרתו ברית ולכך הניחם ה׳ לנסות בם את ישראל אם יעבדו את אלהיה' אבל לא היה הנסיון לראות אם יכרתו ברית כי כבר כרתו ברית וגם לא אמר שהניחם לנסות אלא אחר שכרתו ברית עמם והיו עובדי' לע״א אז ראה להניחם על צד העונש ועל צד הנסיון כדי לראות אם יעבדו לאלהיהם וגם שיהיו רצועה להלקות' וז״ש וינח ה׳ את הגוים האלה וכו׳ הוא מה שעשה אחרי חטאם שיהושע לחולשתו ולזקנתו הניחם וישראל כרתו ברית ואותם הם שהניחם ה׳ לנסות את ישראל וזהו שסמך ואלה הגוים אשר הניח ה׳ לנסות בם את ישראל ע"כ תורף דבריו והדב' קשה שיהיה החרון אף הנאמר כאן הוא החרון אף האמור למעלה לכך אני אומר ששני מיני חרון אף היו ר״ל בשני זמנים וזה השני שנאמר ויחר אף ה׳ בישראל ויאמר יען אשר עברו עם היותו נאמר באחרונה קדם בזמן והראשון שנאמר ויחר אף ה׳ בישראל ויתנם ביד וכו׳ עם היו' שנזכר ראשונה אירע באחרונה ומה שנזכר ראשונה הוא לפי שהכתובים ההם מודיעים שיציאת צדיקים וזקנים מישראל עשה רושם גדול כי כל ימי היותם עבדו בני ישראל את ה׳ ובמותם עזבו את ה׳ ועשו הרע בעיני ה׳ ועבירה גוררת עבירה כמו שכתבנו עד שעזבו את ה׳ ולא עבדוהו אפילו בשותפות כי אם לבעל לבדו ולעשתרות וסיים הענין ואמר ויחר אף ה׳ וכו׳ והזכיר סיום הענין ההוא שלא נתקו בחרון אף כי אם בהקמת השופט המדריך העם ובמותו ישובו לכסלה וזה דרכם שישובו האויבים להרים ראש באופן שאחר שספר כל הענין בשלמות הנה באומרו שנית ויחר אף ה׳ בישראל ויאמ' יען אשר עברו הגוי חוזר כעת לראש הענין ואומר כי היאך נותרו אלו הגוים שיחטיאו את ישראל ולשיהיו לרצועת מרדות להלקות ישראל לז״א ויחר אף ה׳ בישראל ר״ל בתחלה התחיל החרון אף בישראל כשהשאירו מהגוים אשר אמר ה׳ להם לא תחיה כל נשמה אז ויחר אף ה׳ בישראל ויאמר יען אשר עברו הגוי הזה לא קרא' עם כי עם מה מצטרף עם אלוה ואלו עברו את בריתי שנכתב בתורה לא תחיה כל נשמה ולא שמעו בקולי במה שהודעתי אותו והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים וכו׳ וז״ש ולא שמעו בקולי גם אני ללצים אליץ ולא אוסיף להוריש מפניהם ואמר מן הגוים אשר עזב יהושע וימת כמתלהלה מורה זיקים תוכחו' ליהושע שנתעצל במלחמה ועזב אותם ימי' מספר כדי לחיות יותר ולא שוה לו כי וימו' ולא העל' בידו כי אם חרש העצל' ז״ש מן הגוי' אשר עזב יהושע וימות ותכלית ה׳ בזה היה לנסות בם את ישראל השומרי' הם ר״ל מטוב טעמ' מעצמם בלב שלם ולא כמוכרחים במעשיהם ז״ש הם שהיא תיבה מיותרת אבל כיון לומר לדעת אם שומרים הם בלב טוב כאשר שמרו אבות' בלב שלם אם לא אז יכו בהם הגוי' האלה אשר הותירו אבל השי״ת לא היה רצונו לבלתי הכריתם לגמרי אבל וינח אותם בתחלה בזמן יהושע לבלתי הורישם מהר לראות האם יתחזקו ישראל להורישם אם לאו אבל סוף סוף דעתו היה להורישם וכשראה שאחרי מיתת יהושע עברו ברית במה שכרתו להם ברית אז גזר השם יתברך ואמר גם אני לא אוסיף להוריש וכו׳ באופן שכתוב וינח ה׳ את הגוים האלה לבלתי הורישם מהר זה היה בתחלה בימי יהושע שלא רצה להורישם מהר לנסות את יהושע וישראל לראות אם יזדרזו להכריתם וכשנתעצלו אז ולא נתנם ביד יהושע וכשישראל אחרי מות יהושע והזקנים כרתו ברית אז אמר גם אני לא אוסיף וכו׳ למען נסות וכו׳ ובזה מובן כפל שני כתובים אלו:
ג
א
ואלה הגוים אשר הניח ה׳ אותם וכו׳ רק למען דעת כתב רש"י ז״ל לנסות בם את ישראל הדור האחר אשר לא ידעו את נס כל מלחמות כנען ולא ראו את המעשה הגדול ועמדו ומעלו במקום רק למען דעת רק הדבר הזה לבדו הניח' הש״י למען דעת והתבונן דורות בני ישראל הבאים מה החטא גורם כי עתה הם זקוקים ללמד' מלחמה רק אשר לפנים שהיו עומדים לשרת את ה׳ לא ידעום למלחמות הללו וטכסיסיהם ולא נצרכו להם עכ״ל וכן כתב הרד״ק ז"ל וכן כתב הרל"בג ז״ל וכן כתב מהרי״א ז״ל בשם המפרשים ז״ל והרב ב"ע ז״ל כתב בשער פ״ו ז״ל הודיעם שאם היו תמיד דבקים בו יתב' היה נותן (אדם) [בהם] כח להשמיד ולכלה אותם עד בלתי השאיר להם שריד ופליט שכבר היו בטוחי' על ארצם אמנם כאשר סרו מעליו סר כחם ולא היה בהם כח לגרשם ויד ההשגחה לא תעזור אותם מפניהם אדרבה כיונה להניחם כדי ליסרם ולהענישם בהם למען ידעו דורותם את החסד אשר עשה ה׳ עם הראשונים בהיותו נלחם מלחמותיהם לא בחרבם ולא בקשתם והם ידעו כובד המלחמה אשר יהיה להם עם אותם הנשארים ואם מעטים היו אשר לפנים לא ידעום הראשונים עם היות הגוי' אז רבי' ועצומי' ע״כ.
ב
רק למען דעת דורות צריך להבין רקים אלו פעמים רק למען דעת וכו׳ רק אשר לפנים לא ידעום ונראה לי כי להיות שהזכיר אלה הגוים אשר הניח ה׳ לנסות בם את ישראל לכך אומר רק בלשון מעוט לומ' ולמעט שלא היתה הכונה האלהית בתחלה להענישם על ידם רק למען דעת דורות בני ישראל ללמדם המלחמה ושינצחום ישראל לכך הניחם או יהיה פירושו כדלעיל בפירוש רש״י והמפרשים ז״ל ואמר רק אשר לפנים כלומר כי אלה הגוים אשר הניח ה׳ חלשים היו מאד זה העם לא היה נחשב לכלום בימי יהושע והזקנים ז״ש רק אשר לפנים ר״ל הדורות אשר לפנים לא ידעום מפחיתות' והב״ה הקימם מעפר ומאשפות אותם לגוים אשר הראשונים לא ידעום הלא הם חמשת סרני פלשתים להודיע כי הרבה העונות עושים להחזיק ביד מרעים והחלש יאמר גבור אני וירים ראש מסיבת ויסייע לזה מה שכתב הר"דק ז״ל ומהרי״א ז"ל כמו שאכתוב בס״ד בפסוק חמשת סרני פלשתים שאעפ"י שנכבשו בימי יהושע חזרו ונעורו למרוד אחרי מיתתו וע"י מסיבת העונות:
ג
חמשת סרני פלשתי' רש״י ז״ל הם הגוים אשר הניח ה׳ לנסות ע״כ והרד״ק ז״ל כתב חמשת סרני המקומות שהיו מושלים בהם חמשת סרני פלשתים והם חמש ערי' גדולו' אשדו' עזה גת אשקלון עקרון והנה ראינו כי יהודה לכד אשקלון ועזה גת ועקרון ואת כל גבולם ואיך אמר כי אלה הגוים הניח ה׳ לנסות בם את ישראל ואפשר כי אחר כן לקחום הפלשתי מידם ואמ' הניח ה׳ על אותם שלא לכדום ישראל כלל וכן אמר הניח על אשר לכדום ישראל ואח"כ הניח הגוים לקחת' מידם ופי׳ וכל הכנעני אות' שהיו יושבים בהר הלבנון עכ״ל. והרלב״ג ז״ל כתב כן והוסיף ז״ל ואמ' שכבר השאיר השי״ת שלא נתן ביד יהושע חמשת סרני פלשתים ואעפ"י שלכדו מהם שבט יהודה אחרי מות יהושע עזה ואשקלון ועקרון הנה נשאר להם העמק כמו שנזכר בראש זה הספר ואפשר שנאמר שיושבי העמק שבו לקחת אלו הערי' מיד יהודה ולזה מצאנו כי עם חמשת סרני פלשתים היו עזה ואשקלון ועקרון אשדוד גת כמו שנזכר בספר שמואל ולע״ד אפשר ללמוד מדבריו ז״ל כי לכך אמר חמשת סרני פלשתים שהחמשה סרנים הניח ה׳ להם מקומותיה' עזה ואשדו' אשקלון גת ועקרון כי לא הניח כי אם הסרנים יושבים בעמק או נדחים אנה ואנה ואח"כ העונות עזרום שחזרו לכבוש ארצותם:
ד ה ו
ויהיו לנסות בם את ישראל הכתוב הזה מיותר לגמרי וכת' מהרי״א ז״ל הכתוב הזה אצלי כמו תולדה מכל מה שאמר עד הנה ופי׳ והיו א"כ האומות האלה לנסות בם את ישראל ועכ״ז ובני ישר' ישבו בקרב הכנעני ולא עמדו בנסיון כי לקחו את בנותיהם להם לנשים ואת בנותיהם נתנו לבניהם ונמשך מזה שעבדו את אלוהיהם וזו היא הסיבה בבוא עליהם צרה וצוקה באופן שהיו הפסוקי' האלה כהקדמ' לסיפורים העתידים שהגיד עכשיו באלו הפסוקים בכלל כל מה שקרה להם וא"חכ יפרט ענייני השופטים כל אחד ואחד ע"כ ולי נראה במה שכתבתי בפסוק הראשון היות סרני פלשתים כלא היו שניטלה מהם מלכותם ושררתם ואחוזתם בחמשת עריהם והעון גרם שמאפס ומאין להיותם יש ז״ש ויהיו לנסות בם את ישראל כלומר הויה היתה בהם אחרי היותם אפס ותוהו כי חלק מה מהגוים היו בהוייתם והניחם לנסות את ישראל וחלק מה כמו סרני פלישתים שלא היו בהויה אלא באפיסה ואפס ותוהו החליפו כח ויהיו בהויה חדשה והתכלית לנסות את ישר' הילכו בתור' ה׳ כמו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא ואם יטו מהדרך הישרה ישלטו אלה הגוים בישראל וכאשר נפרקו עול מלכות שמי' ירדו בהם בפרך מצד העונות הרי שאלו הנותרים היו כלא היו וכאפס ותוהו נחשבו והעונות של ישראל גרמו להחזיקם וז״ש ויהיו לנסות בם את ישראל שנתהוו מאין ונעשו יש ואסייע זה ממה שאמרו חז״ל הובא בילקוט זה לשונו אלה הגוים אשר הניח ה׳ לנסות בם את ישראל מל"הד למלך שנטע כרם והיה בתוכו ארזים גדולים וקוצי' הלך המלך וקצץ את הארזי' והניח את הקוצים אמרו לו עבדיו אדוננו המלך הקוצים שאוחזים בגדינו הנחת וקצצת את הארזים אמר להם אם קצצתי את הקוצי' במה הייתי גודר את כרמי כך ישר' כרמו של הקב"ה שנאמר כי כרם ה׳ צבאות בית ישר' והכניסם לארץ וקצץ את הארזים שבה שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגבה ארזי' גבהו והניח' ביניהם כדי שישמרו ישראל את התורה שנאמר אלה הגוים אשר הניח וכשיעמוד הכרם על עמדו במשמרת התורה והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו ע"כל. אשר צריך להבין כי המשל הזה בלתי צודק לנמשל שבנמשל לא יאות אליהם להניח לא הארזים ולא הקוצים כי יחד כולם צריך יספו ויתכלו ונראה שתכלית זה המשל להודיע חכמתו יתברך ויתעלה שמו אשר הפליא לעשות שהיותר גבורים הפילם לפני ישראל והיינו אומרו למכה מלכים גדולים כי ל"ח שאין הכונה שהם גדולים בערך מלכי מדינות אחרות הרחוקות אבל כונתו מלכים גדולים ר״ל היותר גדולים שבארץ כנען כי היות' גדולי' הכה והנה זה הודיע במשל הארזים אמנם הנשארים הם היותר גרועים להודיע כחו יתברך ע"ד כשדים זה העם לא היה והחזיקם ה׳ כדי ליפרע מישראל אם יחטאו ואשמו ומפחדם יהיו כמו מתג ורסן לבלתי יחטאו שאם יחטאו יקומו הקוצים האלה ויקיצו' ואל זה כיוונו באומרם שהניח הקוצים להודיע שהחלשים ביותר הם שהניח ה׳ לנסות בם את ישראל ובמה שאמרו שהתכלית בקוצים האלה גדר לכרם הודיעו חז״ל פי׳ אומרו לנסות בם את ישרא' ר״ל ע"ד למען אנסנו הילך בתורתי אם לא שכדי להדריכם בתורה ומצו' מפחד אלו הנותרים פן העונות יגרמו לשמשנאיה' של ישר' ירימו ראש למען זאת הניח את אלו וגם בבחינה אחר המשילם לקוצים שכמו שהבגדי' נאחזים בקוצים כך אלו הנותרים יהיו סיבה ליקרע בגדי החמודו' אשר לישר' הנעשי' מהתורה ומצות והם חלוקה דרבנן ובזה הבינו חז״ל ענין נחמד בפסו' קוצים כסוחים באש יצתו דלמה בעי כסוחים מספיק שיאמר קוצים באש יצתו אבל כוונת הפסוק לומר קוצים שנתרעמו עליהם ישראל ואמרו אל השי״ת שלמה לא כסחם ז״ש קוצים שהיו רוצים שיהיו כסוחים כעת באש יצתו. או יאמר ויהיו לנסות בם וכו׳ שהשי״ת כשהניחם לנסות את ישראל הניסיון ההוא היה לדעת השומרים הם את דרך ה׳ ללכת בם ושתהיה השמירה מעולה מעון וכאשר שמרו אבותם בלב שלם דומה בדומה לאבותם אמנם לעת מצוא הניסיון לא נהיו אלא לנסיון גרוע והוא אומרו ויהיו לנסות בם את ישראל לדעת הישמעו אל מצות ה׳ אשר ציוה את אבותם לא ניסיון השומרים הם דרך ה׳ כמו שהזכיר למעלה כי דרך ה׳ שהזכיר הוא ענין נכבד מאד מעין והלכת בדרכיו מה הוא רחום אף אתה רחום כו׳ לא כן הישמעו את מצות ה׳ הוא ההכרחי מהמצות והלואי ישמעו ההכרחי ואעפ"י שלא ישמרו כאבותם שהרי אפי' ההכרחי לא עשו וזה חייב להם שובני ישראל ישבו בקרב הכנעני וכו׳ ר״ל שהיו הכנענים הם עיקריים וישר' מובלעים בתוכם יושבים בקרבם וטפלים אליהם והתחילו בקלקלה לקחת בנותיהם של הכנעניי' וחתי ואמורי שזו הוראה שהיו מתכבדים ישראל בקחת בנותיהם ונעזרים מהם דאם לא כן תחילה היה ראוי שיתנו ישראל בנותיהם כי לא יאשמו כי בגרה בתך שחרר עבדך אבל לקחת בנותם של האמוריים תחילה בזה גדול עונם מנשא וזה גרם להם כי ויעבדו את אלהיהם: