אור ברסלב

כלי יקר על נביאים· רבי שמואל לאנייאדו

מלכים

שמואל

א

מלכים א

א

א

והמלך דוד זקן בא בימים כו'. תנחומ' והמלך דוד זקן בא בימים ז"שה עטרת תפארת שיבה היכן היא מצויה בדרך צדקה תמצא ממי אתה למד מאברה' ע״י שכתוב בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט זכה לשיבה שנא' בו בשיבה טובה וזכה לזקנה שנא' ואברה' זקן בא בימים וכן אתה מוצא בדוד ע״י שכתוב בו ודוד עושה משפט וצדקה לכל עמו זכה לזקנה שנאמ' והמלך דוד זקן בא בימים על״ה. ולע"דן לדקדק ראשונה או' ז"שה עטרת כו' מאי קשיא ליה בפסוק והמלך דוד זקן כו' עד שא' ז"שה עטרת תפארת כו' ומאי קא דייק נמי בפסוק עטרת תפארת שיבה כו' ועוד קשה או' לשון היכן היא מצויה בדרך צדקה תמצא מאי קא' ומאי קמ״ל דהיינו מקר' מלא וזיל קרי בי רב בדרך צדקה תמצא. ועוד קשה דהיכי יליף באברהם ע״י שנא' בו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט זכה לשיב' דלמא כמה זכיות שהיו לו לאברהם הם גרמו ובפרט דצדקה ומשפט כתיב ששתיה' גרמו ועוד ק' למה גבי אברהם א' ממי את למד כו' וגבי דוד א' וכן אתה מוצא בדוד כו' ולא א' בשניהם לשון א׳ לשון לימוד או לשון מציאה. ועוד קשה אחר שלמדנו לשיבה בפסוק בשיבה טובה א"כ בכלל השיב' היא הזקנה וא"כ למה הוצרך להביא עוד ראיה שזכה לזקנה מפסוק ואברה' זקן כו' ולמה הביא עוד ראיה מדוד ע״ה דכל המוסיף גורע שהרי בדוד לא הוזכרה שיבה אלא זקנה לבד. וע"ק דמנא ליה שע"י שכתו' בו ודוד עושה משפט וצדקה לכל עמו זכה לזקנה דלמא כמה מעלות טובות ומידות שהיו בו גרמו לו כן וכמו שהקשתי באברה' כנז״ל. ונראה דקשיא ליהו בפ' והמלך דוד דהי"לל ודוד המלך זקן כי היה ראשיתו מצער והדיוט ואחריתו מלך א"כ יאות לו' ודוד המלך זקן כו' דבשלמא גבי שלמה שהוא מלך ן' מלך והמלכו' ירושה לו ניחא שבכל הפסוקי' הם אמ' הנה אדוניהו ירא את המלך שלמה כי ביו׳ המלך שלמ' כו' וישלח המלך שלמה וישתחו למלך שלמ' וכן בענין אדוניה כאש' שאל את אבישג השונמית כל הכתובי' מקדימין המלכו' לתיבת שלמה כמו שנ' ויען המלך שלמה וישבע המלך שלמה וזולתו מהכתובי' זולת בדברי אדוניהו שא' לבת שבע אמרי נא לשלמה המלך שדבר בגאוה לו' לה שלא יאתה המלכו' לשלמה כי הוא הקטן כי אם לאדוניהו הגדול ודי לו שמלך לפחות ינוח דעתו באבישג והענין הזה נכון באלו השינוי' א"כ לפי זה הי"לל כאן ודוד המלך זקן בא בימי' ובכתו' עטרת תפארת שיבה הוקשה לו כפל עטרת תפארת שיבה ושניה' מיותרי' כי ידוע שהשיב' עטרת תפארת היא וא"כ די שיא' שיבה בדרך צדקה כו'. עוד דקדקו לשון בדרך הי"לל בצדקה תמצא. עוד קשיא ליהו אומ' תמצא בלשון עתיד ולמה לא דבר הכתוב בהוה בדרך צדקה נמצאת לתרץ כל אלו הדקדוקים א' והמלך דוד זקן ז"שה עטרת תפארת כו' והכונה שאלו א' ודוד המלך זקן בא בימי' היה בא דבר דוד המלך להודיע מהות האיש שבו ידבר אמנם עתה כיון להודיענו סיבת היותו זקן בא בימי' בזכות היותו עושה משפט וצדק' שהמשפט נמשך לו מצד היותו מלך כי מלך במשפט יעמיד ארץ וצדקה אפי' ההדיוט עושה אותה לז״א והמלך דוד ר״ל מפאת עשותו מעש' מלך ומפאת היותו עושה צדקה שהוא בחינת דוד והוא העיקר ולזה הזכירו שנית להודיע כי הוא הסיבה עיקרית להיותו זקן בא בימי' כי ז"שה עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא. ומ״ש היכן היא מצויה הכונה על השיב' טובה בנחת וכבוד ז״ש היכן היא מצויה היא דייקא ביחוד היא על הזקנה ושיבה טובה והודיענו המאמר בלשון היכן היא מצויה שהוא קרוב ללשון שלילה וללשון חיוב להודיע שכשיש צדקה בהכרח תמצא בדרך חיוב כי צדקה תציל ממות ובאו' והיכן היא מצויה בלשון שאלה ובאה התשוב' עליו בדרך צדקה להודיע ששם בדרך צדקה היא מצויה ולא בזולתו מהמקומות ולמד כ״ז מלשון הפסוק שמאומרו עטרת תפארת שיבה כו' הכונה שתהיה השיבה טובה אז מצד היותה טובה היא עטרת ומצד השיבה עצמה היא תפארת ובאומ׳ בדרך רמז אל ההתמדה בצדקה עד שנעשית לו דרך ישרה וסלולה ולמד כן מאברהם ומדוד בפרטות ע"י שכתוב בו עושה משפט וצדקה שלשון עושה מורה על ההתמדה כי לזה דבר הכתוב בלשון הווה עושה משפט וצדקה ומ״ש לשון תמצא בלשון עתיד הודיע שבהכרח המצא תמצא עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה ואמר ממי את למד מאברהם לפי שבאברהם מצאנו זקנה ושיבה לכך אמר בו לשון למוד ממי את למד לא כן בדוד שלא נזכרה בו אלא זקנה ככתוב הזה של והמלך דוד זקן לזה אמר בו לשון וכן אתה מוצא ואפשר לפרש בהפך אבל מה שכתבתי עיק' ואין ספק שזקנה ושיבה האמור כאן זקנה טובה ושיבה טובה קאמר וכדיליף מקר' דבשיב' טובה ומלשון עטרת תפארת כדפרשית ובזה יובן שהוצרך ללמוד זקנה ואפי' לאחר שלמד השיבה הוצרך ללמוד זקנה לשהיא זקנה טובה שאפשר שתהיה השיבה טובה והזקנה אינה טובה לזה א' וזכה לזקנה כלו' לזקנ' טובה שנא' ואברהם זקן בא בימי' שמכפל זקן דהיינו בא בימים ילפינן לזקנה טובה והענין כי הזקן בזקנה של צער אינו בא בימים אדרבא אומ' מי יתן והיה שלא באתי בימים כאלה והגיעו שנים שאין לי בהם חפץ אמנם כשהם זקנה של שלוה והשקט אז נאמר ואברה' זקן בא בימי' ר״ל בא בהם בלב שמח ולמד מדוד שהצדקה ומשפט גרמו לו הזקנה ממה שנא' והמלך דוד כמו שדקדקתי דלדרשה אתא מלך מצד המשפט מלך במשפט ודוד כנגד הצדקה באופן שהבנת הכתוב מהיותו המלך דוד ר"ל עושה צדקה ומשפט הנרמז בהמלך דוד בזה זכה להיותו זקן בא בימים זקן זקנה טובה בא בימים בלב שמח בימיו עוד אפשר שהמאמר סובר בכפל עטרת תפארת שיבה שעטרת היא הזקנה כדכתי' עטרת זקני' כו' והשיבה היא תפארת שיבה שזו וזו בדרך צדקה תמצא וכדפרישי' בדרך הראשון בכל הפרטי' עלה בידינו טעם נכון למ״ש והמל' דוד ולא א' ודוד המלך ומובן ג״כ או׳ זקן בא בימי' וכן גבי אברה' שהכונ' זקנה טובה עוד לחז"ל במסכת ברכות ויכסוהו בבגדי' ולא יחם לו אמ' ר׳ יוסי בר רב חנינא כל המבזה את הבגדי' אינו נהנה מהם שנא' ויקם דוד ויכרות את המעיל לפי' ולא יחם לו ואפשר לו' בכונת דבריה' שלהיות הכנף הזה כנף של ציצית וכמו שאמרו בשוח' טוב שעל שבטלו ממצות ציצית לשאול שעה א׳ ע״ז נצטער דוד כדכתיב ויך לב דוד אותו ובזה אפשר לומ' שכיון שביזה דבר ה׳ ומצותו בהפר לשאול שעה א׳ מהציצית לכך נענש דוד שלא יחמו לו הבגדים וז"ש כל המבזה את הבגדי' אינו נהנה מהם דזהו ביזוי הבגדי' דא"לכ מה שחתכו לא היה דרך ביזוי והשחתה אלא להורות אהבתו עם שאול ויראתו ממנו כדי שיתווך השלום ביניה' ובדבריהם ז"ל מובן תיבת לו המיותרת אבל כיון לו' לא יחם לו לו דייקא מצד שהוא ביזה אותם לא מאיכות הזקנה מצד עצמה שהרי כמה זקני' כמוהו שלא אירע להם כן ובפרקי ר׳ אליעז' הובא בילקוט בשלהי שמואל ולא יכול דוד ללכת מפניו לדרוש אלהים מפני שלקח המלאך חרבו וקנחה (במלתו) [בטליתו] של דוד וראה דוד חרבו של מלאך והיו כל אבריו מרתתין עד יום מותו עכ"לה וכן בילקוט בשם תנא דבי אליהו ז"ל וכיון שראה את חרבו וקנחה בו רתת ושוב לא היה בו כח שנאמר והמלך דוד זקן בא בימים כו' ואפשר שסיבת הקנוח שקנח המלאך חרבו בבגדו של דוד הוא מדה כנגד מדה לפי שכרת דוד את הכנף של שאול בסכין ובטלו ממצות ציצית כאמור ולפיכך צערו המלאך ובזה יהיו כל המאמרי' מוסכמי' ובלתי חולקים. ובסמוך אכתוב בדברי הר"דק ז״ל עוד ענין נכון בזה. ורש״י ז״ל הביא המדרש הנזכר ממסכת ברכות וגם בשם מדרש שמואל שראה המלאך עומד בירושלים וחרבו שלופה בידו ונצטנן דמו מיראתו עכ״ל והר"דק ז״ל הביא המדרש הראשון של מסכת ברכו' ורחקו וקרב את מדרש שמואל ומחילה מכבודו כי אלו ואלו דברי אלהים חיים דא ודא גרמה ליה שאלו לא ביזה הציצית שיש בו זכירת כל המצות לא היה שוכח המצוה על כי תשא את ראש בני ישראל ולא היה בא המלאך וחרבו שלופה ולא היה מצטנן מהצער והר"דק ז״ל פירש טעם בזה שעם היותו בן שבעים שנה להיותו נלחם מלחמו' ה׳ תמיד נחלש ביותר וקפצה עליו זקנה וחסר לו החום הטבעי ולא יחם לו ולא יחם בשרו לו כמו ויחם בשר הילד וכן וחם לאדוני המלך וחם להם רצה לומר וחם הבשר ויחם שורשו יחם מבנין הקל והוא כתוב ביו״ד האיתן לבד ויו״ד השורש נעלמת מהמכתב וכן וירא שאול מלפני דוד וירש זרעך ואחרי' זולתם. והר"לבג ז״ל כתב בבגדים ולא יחם לו ידוע שהבגדים אינם מחממי' כי אם במקרה מצד שמירתם שהאויר המקיף בגוף לא יקררהו ע״כ וכונתו לדקדק שלא כתב ולא יחמו לו שהם אינם מחממים בעצם כ״א במקרה לכך כתב ולא יחם לו שטבעו לא יחם לו ואעפ"י שהבגדים עשו שמירתם קרוב לדברי הר"דק שכתב ולא יחם לו בשרו. ומהרי״א ז״ל הקשה כי ענין זה של דוד היה ראוי לכתוב אותו בספר שמואל אצל עניני דוד וכתב שירמיהו כתב ספר מלכים וראה להתחיל מכאן כדי לכלול בספר זה כל ענייני שלמה מהמשחתו ומה שנמשך אחריו להיות' עניינים מתייחסים אל המלכת שלמה לומ' שאעפ״י שהיה זקן בא בימים וחלוש מאד שנתקרר דמו עד שהוצרכו לקחת לו נערה בתולה ועכ"ז שהיה חלוש ביותר כששמע שמלך אדוניהו נתעורר וחם לבו בקרבו וכאיש מלחמות יעיר קנאה להמליך את שלמה באומץ לבב גדול. וגם הר"לבג ז"ל בזה יובן כדבריו באומרו תחילת ספר זה והמלך דוד זקן עד ויתחתן שלמה את בת פרעה ע״כ יובן מתוך לשונו לו' שכל הקדמת אלו הדברים כי הם מצד גודל שלמה וכל מלכותו ותוקפו שהוא עד ויתחתן שלמה כיון לדברי מהרי״א ז״ל והגיד זה גם כן לסיבה שנית להודיע שכל נשי המלך לא היו נכנסות לפניו אלא אבישג השונמית לבד ולזה כשבאה לפניו ותבהל ושאלה מה לך כמו שאזכור וא"כ לא היה זה אלא מאהבת דוד לבת שבע שהרי פרוש היה ממנה באופן שלא נעשה זה כי אם מאת השי״ת היה הדבר והסיב' השלישית להודיע שע״י אבישג זאת היתה מפלת אדוניהו בן חגית בשאלו אותה ע״י בת שבע כנודע מן הכתובי' אשר חרה אפו של שלמה והרגו ותכן מלכותו א"כ מהסיבו' הנז׳ הוצרכה הקדמה זו להכתב בענייני שלמה. ומ״ש זקן בא בימים אפי' שזקן יאמ' על הזקן בזקן המוחש לחוש הראות שהוא מלובן השער ופעמים תבא בלא עיתה ליתרון הלחות או לרוב העמל ושאר הסיבות לזה הוצרך לו' בא בימים שהיה זקן לפי רוב השנים כי היה ן' שבעים שנה וכן באברהם הוא או' ואברהם זקן בא בימים. וטעם הזקנה הזאת הביא כדחז"ל כנז״ל וא' שהם דרש ומחילה מכבודו. גם הביא דעת א' מחכמי הנוצרים שקפצה עליו זקנה ותשות כח לפי שברוב מלחמותיו קבל מכות הרבה בגופו ונשפך דמו עד שלהעדר הדם נתקרר גופו ולזה לא היה מתחמ' והקשה ע"ז שהכתו' לא הזכיר שהוכה דוד ושנשפך דמו והכתוב שפעם א׳ בא דוד במלחמה וסוף וישבי בנוב א׳ להכות את דוד ויעזור לו אבישי בן צרויה ואלו הוכה היה מזכיר הכתוב להיות ענין דוד המלך ולהיות שנולד מהם חולשה גדול' כזו היה ראוי להזכיר המכות אם היו הם הסיבה והנכון אצלי הוא שהתחברו בדוד סיבות רבות מחייבו' חולשה כזאת האחת רוב צרותיו ומלחמותיו שלא עזבוהו כל ימיו והיה ביום אכלהו חורב וקרח בלילה ותידד שינתו מעיניו כמשפט הלוחמי' והוא מה שיחליש הכח החיוני. השנית אבלותו ויגונו על אמנון ותמר וענין אבשלום והשלישית ענין בת שבע ואוריה ומה שחטא בזה שהתחרט ממנו ושב בתשובה שלימה והיה בוכה ודואג על חטאו תמיד כאומ׳ ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן וכתיב וחטאתי נגדי תמיד עוד סיבה רביעית בענין ההתבודדות חצות לילה יקום להודות אשר בהחיו' נפשו ימית כחותיו הגופניי' וכ"מש חז״ל למה נקרא תושיה שמתשת כחו של אדם. והסיבה החמישית להיותו אדמוני עם יפה עינים ובבחרותו שטוף אחר הנשים למשגל והוא שהתיש כחו בזקנה כמ״ש שלמה ע״ה אל תתן לנשים חיליך וכן מוסכם ברופאים. ומ״ש ולא יחם לו לפי שהחו' הטבעי מתהווה הוא בקרב איש ולב עמוק עד שכנפי הריאה צריכות להביא רוח בכנפיהם אל הלב להניח אותו מהחום הגדול לזה א' ולא יחם לו שהוא עצמו לא היה מחמם את עצמו כאמור שהחום מתפשט הוא לכל האברי' מהלב והכבד ע״כ תורף דבריו ז"ל. ולע"דן שכונת הפסוק בהצעה זאת כהקדמה למה שיאמר א"חכ ואדוניהו ן' חגית מתנשא לאמר כי בראותו שדוד בחר לו נערה בתולה חשב בדעתו שכל שאר הנשי' נדחו ואפי' בת שבע אם שלמה וזה גרם לו להיותו מתנשא לאמר אני אמלוך והיא היתה סיבת נפילתו והמלכת שלמה א"כ הכתוב הזה מתייחס הוא בעצם וראשונ' אל המשחת שלמה וענייניו אשר ספר זה של מלכים נתייסד עליו. ואמ' והמלך דוד ולא כתב ויהי המלך דוד זקן וכיוצא מהלשונו' המורי' על התחלת ענין להודיע מ״ש חז״ל בתנא דבי אליהו כנז״ל שאחזו רתת מראות המלך המכה בעם הנזכר בסוף שמואל לזה כתב והמלך דוד זקן כאלו זה הענין מקושר עם מה שנזכר למעלה ונמשך ממנו וז"ש והמלך דוד כלומר מהענין הנז״ל מהמגפה ושנעצרה והמלך דוד זקן בא בימים והיה חלוש לקבל הנזק הזה של ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו ואפשר שלזה הענין כיון מאמר התנא דבי אליהו וא' וכיון שראה חרבו נכנסה בו רתת ושוב לא היה בו כח שנא' והמלך דוד זקן בא בימים ע״כ שאין כונת המאמר ללמוד מפסוק והמלך דוד זקן כו׳ שלא היה בו כח כי אין דרך המאמרים להביא ראיה למפורסמות אכן כונתו להביא ראיה לשראית חרבו של מלאך גרם לו הרתת והחולשה ויליף לה ממה שנאמר בסגנון זה והמלך דוד זקן כו׳ שמורה כאלו הוא מסקנת הענין וגמר הסיפור הנז״ל בסוף שמואל. ולחז"ל שכל מקום שנא' ויהי לשון צער אמנם והמלך דוד וה׳ שמלך דוד לשון שמחה וכן אמרו והמלך שלמה וה׳ שמלך שלמ' כי יחוד שתי אותיות אלו משם ההויה והאחדות מורה על שמחה וששון בעולם ושפע ברכה כדעת האמת למקובלי' ז״ל וכפל זקן בא בימים פרשתיו בביאורי אשר בתחילת הספר הזה של מלכים ונכון הוא עיין עליו ואמר ויכסוהו בבגדים בפתח בבי״ת בבגדים להורות על בגדים ידועים מסוגלים לחמם כמו בגדי תולעת שני וזהו בבגדי' כמו בהבגדים ועכ״ז ולא יחם לו ועפ״י שיטות המפרשים ז״ל שעול המלכות מהדינים וההנהגה והמלחמות גרמה לו החולשה הגדול' הזאת בזה נבין מה שאמ' והמלך דוד שלא אמר ודוד המלך זקן שאז אומ׳ ודוד המלך היה כמורה על מי מדבר אמנם או׳ והמלך דוד זקן הוא כאו׳ שהיותו מלך דוד גרם להיותו זקן בא בימים מעול מלכות והיותו מלך:

ב

ויאמרו לו עבדיו יבקשו וכו' מגילה פ״א ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נערה כו' אמר רב נחמן אמר רב כל ערום יעשה בדעת זה דוד דכתיב נערה יפה דהות ליה ברתא אתיא בהדיה וכסיל יפרוש אולת זה אחשורוש דבתיב ויפקד המלך פקידי' מאן דהות ליה ברתא מטמרא מיניה עכ״ל שלהיות עצת נערי אחשורוש להפקיד פקידי' היה סכלות ואולת היא לו כי מי ימסור בתו ביד פקידים ולזה הוא מטמין אותה. ובזה מדוקדק היות כאן האומרי' עבדיו ושם נעריו עצת נערי' היא וזהו כל ערום יעשה בדעת זה דוד במה ששמ' את עצת עבדיו בעלי דעת ולא שאל את נעריו והיינו מאי דקאמ' יעשה בדעת ולא אמר כל ערום יעשה בערמה עוד אפשר לפרש דברי חז״ל במה שכתבתי בסמוך בפסוק זה במה שדקדקתי שם שבתחילה לא הזכירו יפה רק נערה בתולה אך בעת המעשה שם נאמר ויבקשו נערה יפה כי זוהי החכמה וכל ערום יעשה בדעת כאלו היו מתרצים בה בכל דהו אמנם אחשורוש כסיל יפרוש אולת במה שפירש מתחיל' טובות מראה ולזה החביא כל אחד ואחד. ורש״י ז"ל בתולה בתוליה מחממין את בשרה סוכנת מחממת וכן ובוקע עצים יסכן בם ע״כ וכן הביא הר"דק ז״ל שכן בערבי הדבר חם סוכנ"י וי״ת סוכנת קריבא. ויש מפרשי' סוכנת אוצרת ר״ל בעלת אוצרות המלך. והנכון בעיני מועילה להסיר הצינה וכמוהו כי תאמר מה יסכון לך. וכן הוכח בדבר לא יסכון ומילי׳ לא יועיל בם ע״כ. והר"לבג ז״ל סוכנת ר״ל שומרת האוצרו' וזה יהיה סיבה שתוכל לביא לשכב בחיקו ואיש לא ירגיש ע״כ. ומהרי״א ז״ל פי׳ סוכנת מועיל' כהר"דק ז״ל ואמ' שהסכימו עבדיו הרופאי' לבקש לו נערה בתול' יפה לפי שהחי חם בטבעו ובהיותו ממין האד' יחמם יות' ויות' ותהיה נער' כי אין כבוד המלך לשכב אצלו איש לא קטן ולא גדול ובחרו להיות' בתולה להיות דוד חלוש כדי שלא יבא לשכב אצלה ויחלש יותר גם שלהיותה בתולה ולא בעולה לא תשתדל מאד לתאו' המשגל ואעפ״י שהכתו' הא׳ לא הזכיר כי אם נערה בתולה ולא הזכיר יפה סמך על הכתוב השני שמזכיר יפה והכתוב השני סמך על הא' שלא הזכיר בתולה אלא יפה אבל זה וזה בחרו כי היפה תועיל לחמימות כי דמיית אדומית תחמם יותר.

ולע"דן למה בתחילת הפסוק מדבר על המלך שלא לנוכח ועמדה לפני המלך ותהי לו סוכנת ואח"כ בסוף הפסו' מדבר לנוכח ושכב' בחיקך לנוכח שלא אמ' ושכב' בחיקו. ועוד למה בכתוב הראשון לא הזכיר יפה ובשני הזכי' יפה ולא בתולה ותירוץ מהרי״א ז״ל שכתבתי שהכתובים סומכין זה על זה בדבר קל כיוצא בזה דוחק. ונראה כי כל ערום יעשה בדעת זה דוד ועבדיו שבעת העצה לא הזכירו יפה כי אם בתולה לבד כאלו בזה די ולזה כל מי שהיתה לו בת נערה בתולה היה מביאה אמנם בעת הביקוש להביא' אליו אם היתה כעורה לא לקחוה כי אם היותר יפה ביופי ומידות כי יופי כולל זה. ולזה א' ויבקשו נערה יפה לכלול בתולה בכלל תיבת יפה להורות טעם אומרם יבקשו נערה בתולה שאינו כדי שלא יקרב דוד אליה כי אם להיות הדבר הזה נכון ויפה להיות לפני המלך נערה בתולה אשר איש לא ידעה ולא בעולת בעל כי אין זה כבוד למלך שזו העומדת לפניו גרושת פלוני או אלמנת פלוני ולזה אמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה וא' לאדוני בלשון יחיד לשלול עצת נעריו של אחשורוש שלא יהיו המבקשים יחדיו מרובים פקידים אלא יבקשו וכל מבקש ומבקש יחידי יבקש לאדוני המלך שכל א' וא' יחפש ויאמ' בלבו לאדוני המלך אני חפץ להועיל ולזה לא כתיב לאדונינו ובשעת הבקוש כשהם מבקשים אותה יאמרו ויפרסמו שהתכלית לבד בשתעמד לפני המלך ותהי לו סוכנת כפי הפירושים הנז"ל אבל לא יאמרו ולשכב בחיקו כי אין ראוי לפרסם דברים כאלה אלא בהצנע לכת לזה כשבא להזכיר כן שינה הלשון ודבר לנוכח ואמר ושכבה בחיקך להורות שהם דברי עבדיו המדברים אליו כעת פה אל פה ידברו בו ושכבה בחיקך ולא כתיב ושכבה בחיקו שאין זה מדברי המבקשים ולא בתכליתם שלזה לא נאמר בלשון נסתר אלא ותהי לו סוכנת. ולפי שיטת רש״י ז״ל שאמר שסוכנת לשון חמימות נאמר בכפל הענין במילות שונות דהיינו וחם לאדוני המלך שיש הבדל בין סוכנת לחם שחם הוא חמימות יתירה ולזה א' שימשך ממנה תועלת בהיותה עומדת לפניו תהי לו סוכנת בהביטו אליה יתחמם קצת בטבעו וכשתשכב בחיקו בלילה וחם ביותר לאדוני המלך וז״ש ושכבה בחיקך וחם לאדוני המלך:

ג

ויבקשו נערה יפה בכל כו' יש לדקדק דהי"לל ויבקשו בכל גבול ישראל נערה יפה כו׳. ונראה דכונת הפסוק להודיע איך כל ערום יעשה בדעת שלא היו הולכים בכל גבול ישראל ממבוי למבוי לראות בבנות העדיניות ואשר יטב בעיניה' יקחוה כי זהו דרך פריצות וביזוי אל הנותרות הדחויות אחרי שראו אותם אלא הפליאו עצה ללכת אחרי קול המון כקול שדי וכל שרוח הבריות נוחה המנה רוח המלך דוד ג"כ יהיה נוחה המנה וז״ש ויבקשו אותה שהיא נערה יפה בכל גבול ישראל כלו' בקשו לאותה שהיא נערה יפה המוחזקת ביופי בכל גבול ישראל שיצא לה שם טוב ביופיה בכל גבול ישראל ומצאו המשובחת ביופי את אבישג השונמית ותכף הביאו' אל המלך בלי עיכוב זמן להיותה ששה חדשים בשמן המור ובבשמים כמו שעשה אחשורוש כי אחשורוש בקשה לתשמיש אמנם דוד לא בקשה כי אם לתועלת החימום זאת ועוד שהיה יופיה גדול מאד שלא הוצרכה לתמרוקי הנשים וז״ש ויביאו אותה אל המלך מיד כשלקחוה כמו שהיא יען כי והנערה יפה עד מאד ועוד שלא נבחרה אלא לסוכנת למלך ותשרתהו והמלך לא ידעה. וכבר רמזתי לך שלא הוצרך לו' בתולה בפרטות לפי שבכלל נערה יפה בכלל היופי הוא להיותה בתולה שהבעילה גנאי הוא. ועוד אפשר ב"מש נערה יפה בכל גבול ישראל שנכלל בזה גם יופי המעשים וזה רמז יפה בכל גבול ישראל לרמוז אל הגבולים אשר בהם מוגבלים כל ישראל בגדרי בני ישראל ע״ד הנאמר דת יהודית ז״ש יפה בכל גבול דא"לכ בכל גבול ישראל מיותר דפשיטא דמישראל יקחו לו ומאי לשון גבול דקאמר כי לא ישב בקרב בית דוד החסיד עושה רמיה אלא הולך בדרך תמים הוא ישרתהו:

ד

והנערה יפה עד מאד סנהדרין פרק דיני ממונות א"ר חנינא בר פפא עדין לא הגיע לחצי יופיה של שרה דכתי' עד מאד ולא מאד בכלל ע״כ ובזה מובן אומ' עד מאד. עוד לחז״ל סנהדרין פכ״ג והנער' יפה עד מאד ותהי לו סוכנת אמרה ליה לנסבין אמר לה אסירת לי אמרה ליה חסריה לגנב' נפשיה בשלמנא נקט מיד ותבא בת שבע אל המלך החדרה והמלך זקן מאד אמר רב באות' שעה קנחה בת שבע בי״ג מפות אמר רב שמן בר אבא בא וראה כמה קשין גרושים הרי דוד שהתירו לו ליחד ולא התירו לו לגרש עכ״ל כונת המאמ' הזה לבאר יתור ותהי למלך סוכנת שבודאי כן הוא שהרי לכך הובאה א"כ ותהי למלך סוכנת מיותר. עוד הוקשה להם ז״ל שאחר שא' ותהי למלך כו' א"כ תיבת והמלך מיותר לגמרי די שיאמ' ותהי למלך סוכנת ולא ידעה. לכך אמרו שנתחדש שהיא תבעתו למלך שינשא אותה והמלך א' אסירת לי לפי שכבר היו לו י״ח נשים וז"ש ותהי למלך סוכנת ולא אשה ולא שהיה העיכוב ממנה כי היא אדרבא אמרה לנסבין אלא מהמלך יצא הדבר ז״ש והמלך לא ידעה רצה לומר מצד המלך מחסידותו הוא שלא ידעה לא מצד אבישג וא"כ והמלך לא ידעה מצד האיסור וכן רש״י ז״ל לא ידעה לרבותינו משום לא ירבה לו נשים. ולפי הפשט לא ידעה שהבתולה יפה לחמם מן הבעולה ע״כ וכן הרד״ק ז״ל ונכתב זה להודיע כי מותרת היתה לשלמה כי אביו לא ידעה ע״כ ולא יתכן דכרבנן קי״ל דנושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו ודלא כר׳ יהודה בפרק נושאין מסכת יבמות ע״כ. ומהרי״א ז״ל הביא דחז״ל לא ידעה משום לא ירבה לו נשים והוא פירש והמלך לא ידעה מרצונו פן יחלישוהו יותר לא לפי שלא יוכל עשותו כפי הכנת טבעו ע״כ. וזה אפשר שנכלל בדחז״ל הנז׳ ממסכת סנהדרין. ולע"דן כבר כתבתי פסוק זה מקושר עם הקודם. ואפשר עוד שאחר שאמר ויביאו אותה אל המלך ונכנסה בהכל מלך הכבוד והעידון עשה שהוסיפ' יופי על יופיה וז"ש והנערה יפה עד מאד שאחר שהביאוה בהיכל מלך נתייפית יותר או תהיה ראש הפסו' מקושר עם סופו להודיע חסידות דוד שעם היות שהנערה יפה עד מאד ותהי למלך סוכנת מתקרבת אליו ג״כ משרתת אותו ואין יוד' אם יבא אליה או לא יבא עכ״ז המלך לא ידע' מהסיבות הנז':

ה

ואדוניה בן חגית כו' סנהדרין פכ״ג ואדוניה בן חגית מתנשא לאמ' אני אמלוך א' רב יהוד' מבקש להולמו ולא הלמתו ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו מאי רבותא אמר רב יהוד' א' רב כולן נטולי טחול וחקוקי כפות רגלי' היו. וכתב רש״י ז"ל ששם בראשו כתר מלכות ולא הלמתו לפי שהיה שרביט של זהב בתוך חללה מדופן לדופן ואינ' מתיישבת בראשו למי שיש לו חריץ בראשו והיא עדות לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו ומי שאינו ראוי אינו הולמתו מאי רבותיה חמשי' איש לבן מלך נטולי טחול ע״י סם שהטחול מכבידו לאד' וחקוקי כפות רגלים שאין בשר בפרסותיהן ורצים על הקוצים ועל הברקונים ואינם נזוקים ע״כ. ולע"דן שדקדקו לשון מתנשא דהי"לל ואדוניה או׳ אני אמלוך גם תיבת לאמר ותיבת אני מיותרת לזה א׳ שבקשה הכתר להולמו ולא הולמתו וכיון שבקשה להולמו ז״ש מתנשא שהיותו מתנשא במה שהלמתו קצת הביאו לאמר אני אמלוך רצה לומ' אני מצד עצמי כיון שבקש להולמני ז״ש אני אמלוך. ורש״י ז״ל הביא כדברי הגמרא בחמשים איש רצים לפניו נטולי טחול וחקוקי כפות מתנשא מתגאה ומתפאר וכן הר"דק ז״ל שהיה יפה תואר יותר מאחיו כמו שאמ׳ וגם הוא טוב תואר מאד ואביו לא גער בו מימיו חשב כי היה אוהב אותו לפי' היה מתנשא לאמר אני אמלוך. וחמשי' איש רצים לפניו, שהיו הולכים לפניו בכלי זיין כמנהג המלכי' שהולכי' לפניה' רגליים בכלי זיין ע״כ. וכן מהרי״א ז״ל והוסיף מתנשא שהיה מתנש' בעצמו והיה עושה מעשה נשיאות וגסות הרוח ע״ד לבלתי רום לבבו מאחיו והיה אומר לאחרים אני אמלוך. ולע"דן כבר זכרתי קשר זה הפסוק עם הקודמי' שלהיות שדוד לקח לו נערה יפה כאבישג חשב אדוני' שנדחית בת שבע ובנה שלמה וז"ש ואדוני' ן' חגית מתנשא לאמ' אני אמלוך שהוא תולדת הפסוקים הקודמים. ואפשר לפרש באופן אחר מקושר עם והמלך לא ידעה לאבישג ועכ״ז ואדוניה בן חגית מתנשא לאמר וכו' שאלו ידעה המלך לא היה מן התימא על אדוניה על התנשאותו אבל מאחר שהמלך לא ידעה כלל תימא על אדוניה שעלה בדעתו שנדחית בת שבע כיון שלא בא על אבישג עדיין קשור באהבת בת שבע ז"ש והמלך לא ידעה ואדוניה מתנשא. ואמר כי אדוניה [בן] חגית היה מתנהג בנשיאות ורבנות גדולה בשיעור רב כאלו באותו הנשיאות היה אומ' אני אמלוך כי הנשיאות שהיה נוהג לא יאות אלא למלך ז"ש לאמר אני אמלוך דלאו בפירוש אתמר אלא מכלל' אתמר מכלל פעולותיו המורו' כן במה שעשה לו רבב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו שאין זה אלא תכסיסי מלכים להיותו יוצא מקו היושר והענוה וכמו שנזכיר בסמוך בפסוק ואותו ילדה אחרי אבשלום לזה אמר ואדוניה בן חגית מתנשא לאמר כו' כלו' שזה הגסות הרוח שהיה באדוניה היה מצד היותו בן חגית לכך היה גאה וגאון לא מצד אביו שהוא דוד הקטן מקטין עצמו ואומ' ואנוכי תולעת ולא איש כי לזאת הכונה תלה הקלקל במקולקלת כמו שאמ' ואותו ילדה אחרי אבשלום כאלו אמו של זה אמו של זה:

ו

ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע כו' במסכת בתרא פ' יש נוחלין [רבי יוסי] בר רבי חנינא אמר מהכא ולא עצבו אביו וכו' ואותו ילדה אחרי אבשלום והא כתיב ואדוניה ן' חגית ואלו אבשלום ן' מעכה בת תלמי מלך גשור אלא מתוך שעשה מעשה אבשלום דמרד תלאו הכתוב באבשלום עכ״ל. ובשוחד טוב מה זה עשה לו רכב ופרשי' אף זה כן מה זה בעל מחלוקת אף זה בעל מחלוקת מה זה חמשים איש רצים לפניו אף זה כן ע״כ. וכונת השני מאמרים האלה שהא' סובר דבן כסיל כזה אין ראוי לתלותו באביו ולא באמו חגית כי אם במעכה בת תלמי כאלו ילדה אותו אחרי אבשלום רוצה לומר כאלו ילדה שניהם אבשלום תחילה הוא הבכור ואדוניה אחריו ולפי זה אדוניה לא היה במדרגה א' עם אבשלום ברשעות כי אם אבשלום הגובר וזה אחריו במדרגה. אמנם ב"דא של שוחר טוב פליג בשני עניינים הא' בענין שסובר שהיה דומה בדומה לאבשלום ברשע מה זה כו׳ אף זה כו' ופליג בענין שני בהבנת ואותו ילדה אחרי אבשלום דהכי קאמר, ואותו ילדה אמו אשר ילדתו והיה בתכונותיו יחדיו כאלו היה הולך אחרי אבשלום להדמות אליו בכל מדותיו מה זה בעל מחלוקת כו' שזה מורה על היותו גאה וגאון ודרך רע אף זה כן. ורש״י ז״ל ולא עצבו לא הכעיסו למדך שהמונע תוכחה מבנו מביאו לידי מיתה. וגם הוא טוב תואר מאד כאבשלום שנאמ' וכאבשלום לא היה איש יפה היא גרמה להם שנתגאו. ואותו ילדה אמו אחרי אבשלום כלומ' גדלתו אחר תרבות שגדלה אמו של אבשלום ע״כ וכן הר"דק והוסיף שיודע היה שבדעת אביו להמליך את שלמה ועכ״ז מרד שאמ' בלבו כיון שלא גער בי כל ימי אוהב אותי ואכנס בדבר המלוכה בימיו ואם לא ירע בעיניו ידעתי שאני אמלוך. ואותו ילדה אחרי אבשלום ילדה אמו אחרי שנולד אבשלום ממעכה כי אבשלום אחיו גדול ממנו כמו שכתוב אבשלום הרביעי אדוניה ואמנון שהיה הבכור כבר מת ואולי דניאל שהיה משנהו כבר מת אעפ״י שלא נכתב' מיתתו ולפיכך היה חושב אדוניה למלוך ע״כ. וכבר זכרתי בסוף שמואל שבעת המגפה מתו ארבעה בניו עם גד החוזה באופן שדניאל בודאי מת והר"לבג אמר כרש״י ז״ל ואותו ילדה שאינו בבחינת הלידה ממש שהרי חגית ילדה אותו ולא מעכה אבל הלידה כאן הוא הגידול והתרבות כמו ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל המחולתי שהוא מענין הגידול כמו שקדם והרצון בזה שאמו גדלה אחרי אבשלום והתנהג במנהגיו ובמידותיו ולזה אמר וגם הוא טוב תואר שכמו שחשב אבשלום למלוך מפני יופיו כן חשב אדוניה ע״כ ועפ״י דבריו אפשר לפרש ואותו ילדה מעכה כלומ' שאותו גדלה אחרי אבשלום באותו תרבות ממש. ומהרי״א ז״ל כתב שהכתוב מזכיר שלש סיבות שחייבו אל אדוניה לאמר אני אמלוך הא׳ שלא עצבו מימיו ולא גער בו וצריך לדעת אם חטא דוד בזה או לא. ואומר אני שלא יאשם במה שלא הוכיחו כי אדוניה לא עשה כן למרות עיני כבו' אביו למרוד בו אבל טעה בשקול הדעת לחשוב שאבא אהבו וחפץ בו להמליכו תחתיו גם נוכל לומר שדוד חשב שהרכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו היה דרך גאוה מהיותו בן מלך לא לעלות בדעתו למלוך וכשידע גלוי דעתו למלוך מיחה בו. והסיבה השנית להיות גם הוא טוב תואר וז״ש וגם הוא טוב תואר מאד רצה לומ' וגם סיבה שנית לגבהות רוחו להיותו טוב תואר מאד וחז״ל פי׳ וגם לרבות את אבשלו' והסיבה השלישי' ואותו ילדה אחרי אבשלום כדר"דק ז״ל כנזכר לעיל שאמו חגית ילדה אותו אחרי אבשלום נמצא הוא גדול מאחיו הנמצאים בחיים חייתם עד כאן.

ולע"דן בכונת לאמר דלא מבעיא שלא הוכיחו בפירוש אלא אפי' גערה לעצבו בה כאלו תהיה תכלית לאמר מדוע ככה עשית אפי' זה לא עצבו אביו מימיו של אדוניה ולהיות שתחת גערה במבין ואזיל סומקא ואתי חיורא לזה א' שהיה אדוניה מתנשא לאמר אני אמלוך מפאת יופיו כי לא עצבו אביו מימיו לאמ' מדוע ככה עשית כדי שיוריקו פניו ויהיה ככה דל בן המלך לז״א ולא עצבו אביו מימיו כו' באופן שלב שמח יטיב גהה זאת ועוד שהוא יפה מלידה ומבטן ז״ש וגם הוא טוב תואר נמצאו שתי סיבות יחדיו מחייבות יופיו לב שמח שלא עצבו אביו וגם סיבה שנית ליופי שהוא טוב תואר מאד מלידה ומבטן שאותו ילדה אמו אחרי אבשלום ר״ל אחריו במעלת היופי לא אחריו בזמן:

ז

ויהיו דבריו עם יואב כו' רש״י ז״ל עם יואב לפי שהיה יודע שבלבו של דוד עליו על שהרג את אבנר ועמשא וסופו שיצוה את בנו המולך תחתיו שיהרגהו ליואב כמו שציוה לשלמה לפיכך היה רוצה שימלוך על ידו ויאהבנו ועם אביתר הכהן שנסתלק מן הכהונה משברח דוד מירושלים מפני אבשלום ששאל באורים ותומי' ולא עלתה לו שנאמר ויעל אביתר והיה מבני בניו של עלי וידע שלא ישמש בזמן שלמה שהרי נאמר לעלי והקמותי לי כהן נאמן והתהלך לפני משיחי והיה חפץ שיעמד זה על ידו ע״כ וכן הר"דק ולעומת זה הטו לב בני המלך ולב אנשי יהודה אחריו כמ״ש ויעזרו אחרי אדוניה וכן הר"לבג ז״ל והוסיף כי חשב אדוניה שכמו שכל הצלחת דוד במלחמותיו יחדיו היו על ידי יואב שר צבאו וגם ע"י אביתר בברחו מפני שאול הלך אבית' אחריו אמ' בלבו מה שאירע לאבות סי' לבנים שעל ידי שנים אלה יואב ואביתר יצליח אדוניה אל כל אשר יפנה שם ולזה כתיב ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר כו' וכן מהרי״א ז״ל כרש״י והר"דק ז״ל במה שכתבו טעם למה שבחרו בו יואב ואביתר והוסיף הוא ז״ל טעם למה שבחר הוא בשנים אלה כי כיון שיואב שר צבא ישראל א"כ בזה ינטו כל ישראל אחריו ובחר בכ״ג אביתר בבחינת מה שבין אדם למקום ובשנים אלה ימצא חן בעיני אלהים ואדם עד כאן.

ולע"דן שלהיות אדוניה אוהב את יואב ביותר עד אשר היו דבריו עם יואב ן' צרויה ועם אביתר הם גם כן עזרו אותו שלא בפניו ואחריו שעיקר האהבה שלא בפני האדם ז״ש ויעזרו אחרי אדוני' כלומר אפי' שלא בפניו:

ח

וצדוק הכהן ובניהו כו' רש״י ז״ל ונתן הנביא שניבא לדוד ששלמה ימלוך כמו שנאמ' בדברי הימים ושלמה יהיה שמו ע״כ וכן מהרי״א ז״ל והוסיף גבי צדוק לפי שבחר בו דוד לכהן ובניהו בן יהוידע לפי שהיה קרוב אליו ושמעי בן גרא לפי שמרד בדוד בברחו מפני אבשלום פחד פן ישוב לכסלה ורעי אחשוב שזה חושי הארכי רעה דוד והגבורים אשר לדוד הם אצלי הכרתי והפלתי הסרים אל משמעתו של דוד אלה כולם לא היו עם אדוניה כי היה בעיניהם מרד גדול לנטות אחרי אדוניהו בזולת מאמ' דוד ורשותו אין ראוי להמליכו בחייו ואין ספק שהיה נודע אצלם שנשבע דוד להמליך את שלמה ולכן החרדים את דברו לא היו אחרי אדוניה ע״כ ומה שטען בשמעי אינה טענה מספקת. ואפשר לומר ששמעי רבו של שלמה הוא והרב נטה אחרי תלמידו. ולע"דן לדקדק אומרו לא היו עם אדוניהו בלשון שלילה ולמה לא אמר לשון חיוב שנטו אחרי שלמה. ועוד למה בכל הפסוקים הקודמים קראו אדוניה ומכאן ואילך קורא אותו אדוניהו בתוספת וא"ו בכל הפסוקים. ונראה שכונת הכתוב להוציא מלבנו לחשוב שנתן הנביא וצדוק הכהן והנז׳ בפסוק היתה להם פניה לנטות אחרי שלמה כל א' וא' מהם לתכלית מהתכליות הנז״ל בשם המפרשים לז״א כי הצד השוה שבהם הוא שלהיותם כולם יחדיו משועבדים לדוד וזה רמז באומ׳ אשר לדוד ר״ל משועבדים אליו לזאת הסיבה לא היו אחרי אדוניהו להיותו מורד כאבשלום כנז״ל בפסוק ואותו ילדה אחרי אבשלום ולז״א אדוניהו רצה לומר אדוני הוא כאלו הוא האדון ולא דוד ולזה תמיד מכאן ואילך מזכירים אותו הפסוקים אדוניהו כי כל המוסיף גורע. ובאומ׳ אשר לדוד כי הוא מיות' שידוע הוא אשר לדוד הם אבל כיון בזה לומר שאותם שנטו אחרי אדוניהו אינם לדוד אלא מורדים בו לעומת זה לא הזכיר שנטו אחרי שלמה נתן בשביל שניבא עליו וצדוק בשביל שישים אותו לכ"ג במקום אביתר אבל א׳ שלא נטו אחרי אדוניה ודקדק באומרו לא היו ולא א' לא נטו שלא נטו היה שולל שלא נטו בפועל אבל אמר לא היו אפי' בלבם בכח לא היו עם אדוניהו לא במחשבה ולא בדבור ולא במעשה:

ט

ויזבח אדוניהו כו' סנהדרין פ״ח א' ר׳ יוסי כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש כתיב הכא ויזבח אדוניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזוחלת וכתיב התם עם חמת זוחלי עפר.

ול"עדן לדקדק מאי קשיא להו בפסוק עד שדרשו דרשה זו אם מופנה היא. ועוד למה אמרו כתיב הכא ויזבח אדוניהו כו' שלא היה לו להתחיל מתחילת הפסוק אלא כתיב הכא עם אבן הזוחלת כו'. ונראה דאו' עם אבן הזוחלת מיותר שאם למורה מקום בא הכתוב די לו במה שא' אצל עין רוגל עם אבן הזוחלת למה לי אלא ודאי מופנה לג״ש להודיע שהחולק על מלכות דוד ראוי להכישו נחש ויליף שחלק מתחילת הפסוק שזבח אדוניהו צאן ובקר שסעודה זו לחלוק על אביו היא ועל מלכו' שלמה שנתנה לו מאת ה׳ וראוי להכישו נחש ובזה מדוקדק ג״כ לשון עם אבן שלא א' אצל אבן הזוחלת אלא עם אבן הזוחלת לומר שראוי להיותו עם הנושכים כלומר שיהיו נשוכים מהם. ורש״י ז״ל ומריא שור של פטם אבן הזוחלת אבן גדולה שהיו הבחורים מנסים בה את כחם להזיזה ולגררה לשון מים הזוחלים. וי״ת אבן סכותא שעומדים עליה וצופים למרחוק. עין רוגל תרגם עין קצרא הוא כובס שמתקן בגדי צמר ברגליו ע״י בעיטות ע״כ ולזה נקרא עין רוגל לשון רגל. והר"דק ז״ל ומריא על המפוטם בין מצאן בין מבקר והוא מלשון אין ממראין את העגלים ואמרו איזוהי המראה מרביצה ופוקס את פיה ומאכילה כרשינין ומים בבת אחת עם אבן הזוחלת סמוך לאבן הזוחלת זבחו צאן ובקר ונקרא זוחלת שהיו המים זוחלין אצל האבן לפי' נקרא זוחלת כמ״ש אצל עין רוגל ובשאר כרש״י ז"ל והרלב״ג א' אפשר שנקראת אבן זוחלת שהיתה גדולה וחלקה ביותר וברוב חלקותה מניעין אותה ודוחין אותה הנה והנה ע״כ. וכן מהרי״א ז״ל והוסיף לו' שבחרו לעשות כן אצל עין רוגל מקום שכובסין הבגדי' ומשפשפים ברגלים את הבגדים ולפי שהנערות מגלות שם רגליהם הלכו להתעלס שם באהבים זאת ועוד כיוונו להמליך את אדוניה על המים לסימנא מלתא שתמשך מלכותו ואומרו ולכל אנשי יהודה עבדי המלך רצה לומר לכל אותם אשר היו עמו בעצתו אבל לא כל עבדיו בכלל כי רבים היו עם שלמה ע״כ ולא אחשוד את כל אחיו בני המלך ועבדי המלך בזימה ואפי' נאמר כן לא אחשוד לבנות ישראל היקרות בעדינות שתצאן בעת ההיא מהכליהן ללכת אל עין רוגל שיראום בני המלך ועבדי המלך שאינם כבנות מואב חלילה. ולע"דן שכונתו לו' רבוי הזבח אשר נשחט אצל אבן גדולה אשר שם עד שהיו דמי ריבוי הנזבחין שם נזחלין על האבן מרבוים וגם מודיע שלא היו אוכלים על הדם אבל שוחטין על האבן גדולה והיו הדמים נזחלים וכמו שנא' בענין שאול ויגידו לשאול לאמר הנה העם חוטאי' לה׳ לאכול על הדם ויאמר בגדתם גולו אלי היום אבן גדולה ויאמר שאול וכו' ועין רוגל אולי הוא לשון שלש רגלים על שם שהיו חוגגין שם במשתאות בעין ההוא מעין טוב וזהו רוגל מלשון שלש רגלים. וא' ויקרא אל כל אחיו כו' הכונה שלכל בני המלך הביא אל המשתה ובאומרו אל כל אנשי יהודה עבדי המלך דרך כלל לכל אנשי יהודה קראם לבל יפקד איש מהם בקריאה מפני הכבוד אבל לא יתחייב שבאו כולם אעפ״י שקראום כי כן מנהג העול' לקרא כולם בשם ויבאו היותר אהובי' והיותר מוכרחי' ובזה אין אנו צריכים למה שנדחק מהרי״א ז"ל במ״ש ולכל אנשי יהודה וכו׳ שהוא כולל בחינת אותם שהם אהוביו כי לשון ולכל אנשי יהודה צריך שיהיה מאמר כוללי בהחלט לא בבחינות:

י

ואת נתן הנביא ובניהו וכו' רש״י ז״ל ולשלמה אחיו לא קרא יודע היה שנתנבא עליו נתן הנביא למלוך ע״כ וכן הר"דק לא קראם לפי שידע שידם עם שלמה וכן הרל"בג ז״ל וכן הרחיב מהרי״א ז״ל ואמר שזה יורה היות המשתה ההוא להמליכו ואעפ״י שלא הזכיר הכתוב כן מובן הוא מתוך מה שלא קרא לנתן והגבורים ולשלמה מורה כי ברע הם ובמרד ע״כ. ולע"דן לדקדק למה זה בפסוק הזה הזכיר לבד נתן ובניהו והגבורים ושלמה ולא הזכיר שמעי ורעי ואפי' נשיב שכלל אותם בריבוי ואת הגבורי' ואת לרבות שמעי ורעי דאתין וגמין רבוים הם אבל עכ״ז יקשה שהיה ראוי לפרטם כי אנשי מופת המה להזכירם בפירוש. ונראה כי כאן נחלקו לשלש כתו' הכת האחת עם אדוניהו להמליכו והם הלכו עמו למשתה והכת השנית שקראום אל המשתה שמעי ורעי שראו להחשיבם לקרא אותם את הסעודה ואפי' שידעו שלא יבאו שמעי שידעו שאינו אוהב כ״כ לדוד ורעי אם הוא חושי הארכי כדברי המפרשים ז״ל כנז"ל חשבו שגם הוא אינו כ״כ אוהב שהרי נטה אחרי אבשלום כי לא נתפרסם להם מה שהיה קנוניא בינו ובין דוד כמו שזכרו שם הפסוקים בענין אבשלום וצדוק הכהן להיות כהן קראוהו בשפה רפה דרך כבוד כי לא חשדוהו בשונא גמור אליהם ולא כאוהב שהרי דבריו לא היו אלא עם אביתר הכהן באופן שהבחינה הזאת ראוי לקרות אותם לסעוד' ואעפ״י שברור להם שלא יבאו והכת השלישית הם האויבים גמורים לאדוניהו ולכן לא החשיבום לקרות אותם אפי' בשפה רפה וכובד ראש והם אלו הנזכרים בפסוק הזה ואת נתן הנביא ובניהו כי היה איש חיל אוהב גדול לדוד ונטה אחרי נבואת נתן שנבא ששלמה ימלוך כ"ש נתן עצמו וכן הגבורי' אשר לדוד המה ראו מעשה ה׳ ורעם גבורותיו אשר עשה ע"י דוד לא יטו מדבר ה׳ ושלמה עצמו באופן שאת ארבעת אלה אפי' קריאה דרך חנופה לא קרא. ואפשר עוד שהזכיר את אלו לפי שצדוק אעפ"י שלא יקראוהו אינו מן התימא שהרי יש להם שם בסעודת אביתר ואי אפשר לשני כהנים להשתמש בכתר אחד ושמעי לא יקראוהו כי הוא איש פרוש שוקד על הלימוד כי לזה לא הרגו דוד כדי שתצא ממנו תורה ודבר ה׳ כפי מה שפירשו הדרשנים ז"ל ורעי כי הוא זקן בא בימים לזה לא הזכיר כאן אלא הראוים לקרות אותם כנתן ובניהו והגבורים ושלמה אחיו הוא אעפ"י שהוא בר פלוגתיה ז״ש ושלמה אחיו לא קרא שהיה ראוי והגון לקרות את כל אלה הנז׳ כאמור:

יא

ויאמר נתן אל בת שבע אם שלמה כו' הר"דק ז״ל ויאמר נתן חשש בדבר יותר לפי שהוא אמר בנבואה לדוד כי שלמה ימלוך כמו שפירשנו בספר שמואל גם בדברי הימים כתוב ואדונינו בהנעת האל״ף והוא א' מהשבעה לא ידע שאם ידע היה מוחה שהרי נאמר לו בנבואה כי שלמה ימלוך עד כאן. ומהרי״א ז״ל כתב להיות שנתן נתנבא ששלמה ימלוך לכך לא הלך הוא בעצמו לדבר אל המלך שלא יחשוב דוד שהוא נוגע בעדות וקרוב אצל אצלו לקיים דבריו ואולי יספק בנבואתו אשר ניבא על זה בראשונ' לכך שלח לבת שבע תחילה ושאחר כך יבא הוא וימלא את דבריה.

ולע"דן מה שכתבתי בכלי חמדה ואוסיף כעת הרחבה בענין והוא במה שאדקדק או׳ אם שלמה שידוע שלא ידבר עם בת שבע זולת' כ״א עם אם שלמ' ומהו לאמ'. ונראה שהכונ' שכדי לאמ' לה הדברי' אשר אמר אליה הקדים לה הקדמה והצעה והיא אם שלמה ר״ל שאמר נתן אל בת שבע אם תשמעי נא לעצתי תהיי אם שלמה שתחיי את ובנך ואם לאו יהרגו אותיך ואת בנך נמצא שמאמר ויאמר נתן אל בת שבע גזרתו הוא אם שלמה והוא היה הקדמה לאמר לה א"חכ מה שאמר לה כי על יסוד זה של אם שלמה מיוסדי' כל אמריו. עוד אפשר שא' אם שלמה לאמר שהכתוב נותן טעם לנתן הנביא למה לא הלך הוא בעצמו לאמר אל המלך כן מבלי שתלך בת שבע לזה א' שחשש פן יקראנו אסון דשכיח הזקא כי אדוניהו כבר מלך ועמו שרים רבים ונכבדי יהודה ובכיוצא בזה א' שמואל ע״ה ואיך אלך ושמע שאול והרגני שאין ראוי לסמוך על הנס במקו' שהנזק מצוי ואם יבא נתן חשש יחרה אף אדוניהו עליו באו׳ מה לך ולצרה לרדוף אותי כלה נבואתך וצא לזה אמר כי תתחיל בת שבע בענין להיותה פוטרת מים ראשית מדון עם אדוניהו כי לה יאתה לאמר כן אל המלך לפי שהיא אם שלמה ולא תאשם וזה יהיה לו לפתח דבריו יאיר לבא אחריה ולמלאת דבריה כי יתראה כמוכרח במעשיו מפחד בת שבע ז״ש ויאמר נתן לבת שבע לפי שהיא אם שלמה לה יאתה לאמר כן כמו שיסדר לה ולא תאשם כי היא אמו וז״ש ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך ר״ל אבא אחריך כמוכרח ונגרר אחריך בעל כרחי שלא בטובתי כן יהיה בעיני אדוניה ומלאתי את דבריך ובזה מובן יתור אבא אחריך כי די שיאמר ואני אבא ומלאתי דבריך וממילא מובן שאחריה בא אלא ודאי ואני אבא אחריך ר״ל כנגרר ומוכרח לבא אחריך. ואמר הלא שמעת כי מלך אדוניהו ר״ל כי מלך מאליו ולא הומלך ע"י דוד כי אדונינו דוד לא ידע מאומה אפי' ידיעה כל דהוא כ"ש שלא המליכו ז״ש הלא שמעת כי מלך אדוניהו ושום אדם לא המליכו:

יב

ועתה לכי אעצך כו' רש״י ז״ל ומלטי את נפשך מן המחלוקת לאחר מות המלך שירצה בנך למלוך כמו שהבטיחו הקב״ה ע״כ ולהר"דק ומלטי את נפשך מן המות כי חשש שימלוך אדוניהו וימית את בת שבע ואת שלמה כדי שלא יצא לו ערעור. או פי׳ מלטי את נפשך ונפש בנך מבזיון שלא תהיו עבדים לאדוניהו ולפי׳ הראשון ק״ק כי בהריגת שלמה ח"ו יספיק לבטל הערעור ומהרי״א ז״ל כתב כדפי׳ הראשון דהר"דק ז״ל והוסיף לו' ולשואל ששאל מה הוצרך נתן הנביא בהשתדלות להמליך את שלמה דהיה לו להשען באלוהיו שהוא יגמור בעדו שההשתדלו' מורה רפיון בנבוא' והנביא אין ראוי לספק בנבואתו שחייב מיתה תשובה לזה שהיעודים האלהיי' הם על תנאי כמו שנתבאר בזולת זה המקום ולכן היה אפשר שיהיה היעוד ההוא חוזר לחטא דוד או שלמה או בת שבע ולתאותו מהיותו כוסף השתדל לדבר לבת שבע ולדבר אל דוד להקים שלמה למלך. גם אפשר שנאמר שהסיבות האמצעיות אי אפשר שימלטו בדברים האלהיים וראה נתן הנביא שהיה ההשתדלות הזה סיבה אמצעית לשיגיע היעוד האלהי אשר דבר ע״כ והתירוץ השני הוא הנכון כי הראשון דחוק מתוך דברי חז״ל שאמרו שמעולם לא יצאת מפי ה׳ דבר לטובה וחזר בו אלא פעם אחד.

ולע"דן נראה לדקדק יתור תיבת נא גם תיבת עצה מיותרת כי די שיאמ' לכי איעצך ומלטי את נפשך. ומהו ומלטי את נפשך. ונראה כי להיות הדבר נחוץ שכבר מלך אדוניהו ואין להחמיץ בדבר לזה א' ועתה לכי ר״ל עתה מהרה בעת הזאת היא העצה שאין פנאי לאחר ז״ש נא כלו' עתה שבכלל העצה היא להזדרז ולעשות נא ר״ל עתה מהרי או יאמר ועתה לכי איעצך ונא לשון בקשה דשאל מאת השי״ת שתהיה עצה נכונה עצת ה׳ היא תקום ז״ש נא עצה כמו אנא ה׳ שתהיה עצה ר״ל נכונה להגיע אל המבוקש וא' כי אם לא יצלח שלמה למלכות חלילה מלבד שתאבד המלכות ממנו הנה יהיו בעיני הכל לחטאי' הוא ואמו שיאמרו כיון שחטא דוד בבת שבע לכך לא הצליח הוא ואמו למלוכה כי את פושעים נמנה ז״ש והיתי אני ובני שלמה חטאים בעיני אלהים ואדם וזהו ומלטי את נפשך ואת נפש בנך נפשך ממש ונפש בנך נפש ממש שלא דבר בפלטת הגוף לבד בהריגה כי אם גם בפלטת הנפש ולזה פרט הכתוב וא' שלמה ר״ל לשון שלום ואלו לא ימלוך יוכיח על החמה עזה אשר ביניהם אין שלום ח״ו כי שלמה נקרא ע״ש כי שלום רב בין השי״ת ובין דוד כמו שאמרו זבח השלמי' לשון שלום ז״ש ואת נפש בנך שלמה ולא אמ' שלמה בנך או ואת נפש בנך ודי כי אין לה בן זולתו. או כיון לו' שראוי לה להכנס בצער הזה להוציא לאור משפט כזה שהוא דב' שיש בו פקוח נפש ולא פקוח גוף לבד וראוי למלט נפש בנך ואעפ״י שאינו שלמה ונפש שלמה ואעפ״י שאינו בנך כ"ש שהוא בנך ושלמה ע״ד משאחז״ל כנז״ל בספר שמואל נטה ידו במלך בדוד במלך ואעפ"י שאינו דוד ובדוד שהוא ת״ח ואעפ"י שאינו מלך כ"ש בהצטרף במלך בדוד עאכ"ו וכן גבי עם בני עם יצחק:

יג

לכי ובואי כו' הר"דק ז״ל נשבעת לאמתך יוד' היה נתן שנשב' לה ששמע זה ממנה ולמה נשבע לה אמרו כי כשמת הילד אמרה בת שבע הילד מת מפני העון אפי' יהיה לי ממך בן של קיימא יבוזו אותו אחיו מפני שבאתי אליך בעון מתחילה ולא רצתה להזקק לו עד שנשבע לה כי הבן שיהיה לו ממנה ראשונ' ימלוך אחריו ואמ' לה כי עפ"י הנבוא' נאמרה לו ע״כ. ולע"דן לדקדק כפל לכי ובואי ועוד לשון הלא אדוני המלך נשבעת אריכות לשון והי"לל ואמרת אליו אדוני המלך נשבעת לאמתך כו' ועוד מהו לאמר ומהו כי שלמה בנך ימלוך אחרי כי בלתי צודק בתחילת הענין הי"לל לאמ' שלמה בנך ימלוך כו' ועוד כפל ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי. ונראה כי בכלל העצה שיהיה הויכוח הזה בינה ובין דוד לבדו פן ישמע הדבר ע״י רכיל מגלה סוד לאדוניהו לזה א' לכי ובאי אל המלך דוד ר״ל באי אליו ביחוד אל החדרה כדכתיב ותבא בת שבע אל המלך החדרה שקיימה עצתו של נתן לבא אליו בסוד החדרה וזהו ג״כ אומ' ואמרת אליו אליו לבדו ואין זר אתו ודרך רמז אומר אני כמו שרמזו חז״ל בפסוק ותבא בת שבע שיש י״ג תיבות כנגד י״ג מפות שקנחה בת שבע לדוד בי״ג ביאות כן לע"דן רמז באו' באי י״ג הוא שהוא״ו שימושית ואם כן ובאי לשון ביאה הוא כדי שתהיה חביב' עליו ויקובלו דבריה להמליך את בנה ואמר אל המלך דוד כלומ' בלי ספק שמהיותו מלך ואעפ״י שאינו דוד גם מהיותו דוד אעפ״י שאינו מלך יקיי' שבועתו כ"ש מהיותו מלך ודוד ז״ש אל המלך דוד ואמרת אליו הלא אתה נשבעת ביתור תיבת אתה כי די שיאמר הלא נשבעת כו' כונה לו' אינך יכול לו' האדם בשבועה פרט לאנוס לישבע כי הלא באמת אתה מרצונך הטוב ז״ש אתה וכי תימא מוכרח היתי שהרי מנעה תשמישה ממנו עד שנשבע לה כמו שזכרתי בסמוך לדברי הר"דק ז״ל לזה אמרה שאין זה אונס כי היא לא עשתה כן מדרך מרד ומעל לאלצהו לעשות רצונה כמו שעשתה אשת שמשון אבל עשתה כן מדרך המוסר כמו שעשה לוי במצרים שסתם מעיינו כדי שלא ימותו ביאור עד שאמרה לו בתו שלך קשה משלהם כנז' שם בדברי חז״ל כן בדמותו היתה כונת בת שבע שלא תוליד בנים לחרפת גדופין ז״ש הלא אתה ברצונך נשבעת כי אדוני אתה והמלך אתה ומי יעמד לפניך מאז אפך אבל מרצונך שהדין עמי שטוב הנפל מבנים פגומים. ובזה מובן אומרו אדוני המלך וזהו ג״כ לאמתך דרך כבוד גם לרמוז כי אין כאן אונס ולפי שהשבועה היתה כי שלמה בנך ימלוך אחרי שאחרי מות האדם לא יוכל לעשות כרצונו לזה א' אם כן ודאי כונת השבועה באומדן דעתא שאו' ימלוך אחרי הכונה היא שוהוא ישב על כסאי רצה לומר בחיים חייתי שכיון שיחזיק במלכות בעודי חי יקום למלך ותנשא מלכותו או יאמר והוא ישב על כםאי רצה לומר שא"חכ הוא ישב על כסאי שהוא מצד עצמו יהיה כדאי והגון לשבת על כסאי מצד עצמו ומדוע מלך אדוניהו כלו' האם מצאת בי עול או בבני שלמה חלילה ואפשר שמאמר ומדוע מקושר עם הלא אתה כו׳ כדפרישית הלא אתה ברצונך הטוב הוא שנשבעת וא"כ הוא מדוע מלך אדוניהו כאלו התחרטת וא׳ כי שלמה בנך לתת טעם לענין השבועה שהוצרך לישבע היה לפי שרצית לאמ' ענין קשה בעיני העולם להמליך שלמה והקושי הוא מצד היותו בא מבת שבע ז״ש כי שלמה בנך בנך דיקא וז״ש ג״כ בסמוך אתה נשבעת בה׳ אלהיך לאמתך כי שלמה בנך כו' ומדוע מלך אדוניהו שאיני רואה בו שלימות למלוך כי גם הוא אחרי אבשלום ומדותיו כנז״ל מחז״ל גבי ואותו ילדה אחרי אבשלום ז״ש ומדוע מלך אדוניהו שמלך מאליו במרד וכמו שדקדקתי גבי הלא שמעת כי מלך אדוניהו כי מותר לומר לשון הרע על הרשעים:

יד

הנה עודך מדברת וכו' ירושלמי דפאה ר׳ שמואל בר נחמני בשם ר׳ יונתן מותר לומר לשון הרע על בעלי מחלוקת מה טעם ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך ר׳ זעירא בעי קומי ר׳ יוסי מפני מה נהרג אדוניה בן חגית מפני שתבע באבישג השונמית א' ליה עילה היו מבקשים להתיר דמן של בעלי מחלוקת ע״כ ולע"דן לדקדק מנא ליה דמותר לומר לשון הרע כי לא ראינו כאן לשון הרע לנתן הנביא ולא לבת שבע ועוד מאי בעי רבי זעירא מפני מה נהרג אדוניה וכו' שהרי אמרו בגמ׳ דידן מסכת (מגילה) [סנהדרין] דאבישג מותרת לשלמה דמלך הוא ומלך משתמש בשרביטו של מלך ואסורה לאדוניה הדיוט הוא: ונראה שדקדקו תיבת אחריך המיותרת כי די שיאמר ואני אבא ומלאתי את דבריך לזה אמר ואני אבא אחריך רוצה לומ' אחריך אחרי כל דבר ודבר מלשון הרע שאת תדברי אותו בקיצור ומלאתי אותם כשלימות להוסיף על כל דבר ודבר וז״ש ומלאתי את דבריך לשון רבי' כי הוא ב"יוד ומצינו שאמ׳ ומדוע מלך אדוניהו כדפרישית בפסוק הקוד' שהו' לשון הרע לדבר ולו' מדוע מלך שלא מצאתי בו דבר טוב שבעדו יהיה הגון למלוכה ז״ש ומדוע מלך אדוניהו גם אומרה מלך מאליו במרד ובמעל ועכ״ז א' ואני אבא אחריך ר״ל אמשך אחרי עצתך ותכליתך ודבריך שתדברי ומלאתי את דבריך א"כ מכאן שמותר לומ' לשון הרע על בעלי מחלוקת או אפשר שדרשו יתור תיבת ואני כי די שיאמ' עודך מדברת שם עם המלך אבוא אחריך. גם דקדקו יתור תיבת שם כי די לומר עודך מדברת עם המלך אבוא אחריך כו' אבל כיון לו' עודך מדברת גדולות ולזה נאמר שם לומר כי במקום זולת תפחד לדברם ונאמר כאן מדברת ונאמר להלן לשון מדברת גדולות לג״ש ז״ש ואני ר״ל ואני אדבר גדולות כמוך מכאן שמותר לדבר לשון הרע על בעלי מחלוקת. או אפשר שפי׳ ז״ל ומלאתי את דבריך כהר"לבג ז"ל שימשך לדבריה כטעם כי מלא אחרי ה׳ האמור בכלב ור׳ זעירא מכריע כן במה שמקשה מפני מה נהרג אדוניה בן חגית מפני שתבע באבישג השונמית ר״ל לא נעלם ממני שנהרג אדניהו מפני שתבע באבישג וזיל קרי בי רב הוא ואסורה לו כנז׳ במסכת (מגילה) [סנהדרין] אבל הבעיא היא מפני מה נהרג מפני שתבע כי לא היה ראוי ליהרג על תביע' בלבד דבשלמ' אלו לקחה בפועל ונשתמש בשרביטו של מלך והוא הדיוט ראוי ליהרג אבל שאלתי היא מפני מה נהרג מפני שתבע דמשום תביעה בפה לבד לא היה מחוייב הריגה ולזה א' ליה עילה היו מבקשים להתיר דמן של בעלי מחלוקת למדנו מזה המאמר טעם ליתור תיבת אחריך. והר"לבג ז״ל ומלאתי את דבריך אשלים מה שיחסר בהם או ירצה בזה שימשך לדבריה כטעם כי מלא אחרי ה׳ ע״כ. ולע"דן לדקדק תיבת ואני מיותרת והוא״ו של ואני בלתי מתישבת כי די שיאמר עודך מדבר' שם עם המלך אבא אחריך וכו'. ונראה שהבטיחה שימהר לבא ולהמצא עמה ועם המלך לא שיבא אחר גמר דברי' והוא יבא אחר כך תכך סמוך לסיום דבריה אבל הנה עודך מדברת שם עם המלך ואני ר״ל ואני ג״כ שם שומע דבריך ז״ש ואני מוסב אל מ"ש הפסוק שא׳ מדברת שם עם המלך ואני שם מצוי גם כן כי אבא אחריך ר״ל תכך אחרי באך ומלאתי את דבריך שהחסרון שיהיו בדבריך לפי שאת מדברת מצד אהבתך את בנך ונוגעת בעדותך אבל אני לא כן אדבר אלא לאהבת האמת והוא דבור שלם בלי שום פנייה ותכלית.

טו

ותבא בת שבע כו' כבר זכרתי בפסוק והנערה יפה שחז״ל במסכ' סנהדרין במה שא' רב יהודה א' רב באותה שעה קנחה בת שבע בי״ג מפות ע״כ שכן בפסוק הזה י״ג תיבות כדפרש"י ז״ל בגמרא. ולע"דן להבין מתוך זה המאמר דקשה בפסוק אומרו והמלך זקן מאד שכבר נזכר בתחילת הספר והמלך דוד זקן ואם כן הוא מיותר והוסיף לו' מאד ואבין כל זה בדברי רב יהודה שכונת הכתוב לומר שכיון שבאותה שעה בא עליה י״ג ביאות תשש כחו ונתוספה בו זקנה יתירה על מה שהיתה בו ז"ש ותבא בת שבע אל המלך החדרה שנתייחד עמו ובעלה וזה גרם שהמלך דוד זקן מאד ביותר על מה שהיה מקוד' ביאת בת שבע אליו ובזה אבין לע"דן מ״ש ואבישג השונמית משרת את המלך ר״ל שלא נמצא שם להיותה סוכנת אל המלך אבל יצאה משם אל הבית לשירות המלך בתבשיל וכיוצא ממיני השירות כי בפניה לאו אורח ארעא שאסור לשמש בפני שום בריה. או יא' משרת את המלך כאלו היה בדעתה שהיא כאשה למלך אלא שמחסרון כח לא היה בא עליה אמנם כעת שבעל בת שבע מעת' נתברר שלא רצה דוד לקחת' לאשה שלא לעבור על לא ירבה לו נשים ולא מתשות כח עשה כן כמו שאמרה לו בת שבע חסריה לגנבא כו' וז״ש ואבישג השונמית משרת את המלך ר״ל הוחזקה למשרתת ולא לאשה ובזה מובן יתור ואבישג השונמית משרת את המלך והשינוי מסוכנת למשרת את המלך ואולי כיון לו' כי עתה שזקן מאד לא הועילה כלל אבישג להח' לו ולזה בטלה משכוב בחיקו ועשאה לשירות לבד והשני דרכים הראשונים עיקרי' ומהרי״א ז״ל כתב שכתב כאן והמלך דוד וכו' ואבישג השונמית משרת את המלך לו' שעם היות המלך זקן מאד כשבאה אליו בת שבע עד שלרוב חולשתו ואבישג משרת את המלך ועם היותו כ"כ חלוש עכ״ז נתעורר כאיש מלחמה על המלכת שלמה ושלא עשה זה מפני שנזקק אליה כי לא קרב אליה שהרי והמלך זקן מאד וגם שאבישג כשבא' בת שבע משרתת המלך א"כ לא עשה כן לאהבת הערב אלא מלבו ומפי הגבורה ע״כ והוא חולק על חז״ל ומה שכתבתי עיקר. והרד״ק ז״ל פי׳ זקן מאד חלוש מאד כי קפצ' עליו זקנה כמו שפי׳ משר' את המלך בשכב' בחיקו ומחממת אותו ובמה שהיה צריך בשירות אחר ואמר הסיפו' הזה לפי שנכנסה בת שבע החדרה ואף כי היה המלך בצנעה במטתו עם אבישג ולא היה רשות לשום אדם ליכנס שם אבל בת שבע שהיתה אשתו נכנסה שם בלי רשות ומלת משר' חסר ממנה התי״ו ליעד הפועל מפני כובד קריאת שני תוי״ן רפות כאחת כי משפט משרתת ובא הרי"ש בפתח גדול תמורת הקטן עד כאן:

טז

ותקד בת שבע אפים כו' ברכות פ' אין עומדין שנו רבותינו קידה על אפים שנאמר ותקד בת שבע אפים כריעה על ברכים דכתיב מכרוע על ברכיו השתחויה זה פישוט ידים ורגלים שנא' הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה ע"כ שבזה נתבאר שעשתה בת שבע שתי פעולות הקידה על אפים וההשתחויה בפישוט ידים ורגלים ובזה נלע״ד שתמה גדולה המלך מה לך כי חרדת אלי החרדה הזאת בכפל הענינים מקידה והשתחויה בפישוט ידים ורגלי' המורה על צער גדול. והר"דק ז״ל מה לך לפי שלא היתה רגילה לבא אצלו ידע כי על דבר באה לפי' א' לה מה לך או לפי שנכנסה החדרה שלא ברשות ידע כי דבר נחוץ היה לה עד כאן:

יז

ותאמר לו אדוני כו' מהרי״א ז״ל בטעם דברי האשה החכמ' חמשה דברים האחד תחנונים שדברה במ"ש אדני והשני חיוב השבוע' שהיה בשם ה' וז״ש אתה נשבעת בה׳ אלהיך ושהיתה על דעת' ולז' לא יוכל לו' שהתירו שבועתו וזה רמזה נשבע' לאמתך ר״ל לדע' אמתך וא׳ עוד שלא היתה השבועה על האסור לשיאמר שלא חלה השבועה אבל היתה בדבר המותר וראוי והגון וזהו כי שלמה בנך ימלוך אחרי ר״ל שלמה בנך ומפני זה המלכות ראוי אליו כי ימלוך אחרי ודברה שלא לנוכח לספר המלות עצמן והנוסח של השבוע' מלה במלה כמו שאחז״ל שנשבע לה כן במות הילד כנז״ל. ומאמר והוא ישב על כסאי אינו כפל הענין אבל הודיע שהוא ישב על כסא בשוב' ונחת ושימלוך על כל השבטים יחדיו כי הוא הנרמז בהוא ישב על כסאי והדבר השלישי אמרה מזדון אדוניהו בהמלכתו בחיי אביו בלי רשותו וזהו ועתה הנה אדוניהו מלך שאיני ח"ו חושדת אותך כעובר על השבועה אבל ועתה אדוני המלך לא ידעת מזה דבר והוא מרד גדול לאדוניה וזכרה עוד מזדונו שעשה משתה שמנים ויזבח צאן ומריא לרוב והוא בלתי ראוי בהיות אביו זקן מאד נוטה למות שיהיה אדוניהו עושה שמחות ומשתה כאלו לא יחוש לצערו גם הוא מרד בעשותו סעוד' כעין המלכים העושים סעודה בהמלכתם והביאה ראיה לשתכלית הזבח והסעודה בהמלכתו שהרי ולשלמה עבדך לא קרא שזו הוכחה שהיותו יודע שדעת אביו להמליך את שלמה לכך לא קרא אותו ולא את המחזיקים בידו ובכלל זה גלתה שהיה אדוניה שונא גמור לשלמה כיון שלא קראו אל המשתה מתנחם להורגו הוא וקרא לאביתר וליואב השנואים לדוד אם כן אדוניהו אוהב שונאי דוד ושונא את אוהביו הדבר הרביעי הודיעה שלא היה זה כענין אבשלום לירא ממנו כי אין הדבר כן אכן עיני כל ישראל עליך את כל אשר תאמר כי הוא זה איש לא ירים יד ואחרי דבריך לא ישנו ולזה לא הזכירה בת שבע שהיו אנשי יהודה עם אדוניה כדי שלא ירא דוד ולא יחת מברב עם אשר עם אדוניהו עוד הודיעה סכנה הנמשכת לה ולבנה שאחרי מותו מתאוה להורגם מענין בת שבע וימצא שהיא ושלמה חטאי' היא חוטאת שיאמרו דוד חטא בבת שבע ושלמה יחמתהו אמו החוטאת ז״ש והיתי אני ובני שלמה חטאים ממש עד כאן תורף דבריו ז״ל בהמשך הפסוקים. ולע"דן לפי שהיא נכנסה פתאום בלי רשות וזה מורה על דבר גדול גם ההשתחויה והקידה כאשר זכרתי מורה כן אשר על כן שאל לה מה לך אף היא תשיב אמריה לו ז״ש ותאמ' לו אתה נשבעת כו' ודבר שיש בו שבועת האלהים לאיש שלם כמוך על כן נבהלתי ובאתי אליך בכל החרדה הזאת ולא לכבודי אני חרדה כי אם על שבועתך ואמרה לו שהוצרכת לשבועה זו לענין ששלמה בנך ר״ל מצד זה היותו בנך לא נפגם להדחות אלא ימלוך אחרי ואח"כ יכשיר מעשיו עד שהוא מצד עצמו יהיה הגון לישב על כסאי וז״ש והוא דיקא או יאמר והוא ישב על כסאי אפי' בחיים חייתך ישב על הכסא ויחזיק במלכות ובכסא בחייך כדפרשית בפסוק לכי ובאי כו' וזה הפי' השני נכון יותר שכן יוכיח כפי הפי' הזה בפסוק ויאמר נתן אדוני המלך כו' ששם נאמר גם כן והוא ישב על כסאי באדוניהו וזה הפירוש הוא הצודק שם:

יח

ועתה הנה אדוניה מלך כו' הרד"ק ז"ל ועתה אדוני המלך רבים מהסופרי' טעו בזאת המילה וכתבו ואתה באל"ף לפי שהוא קרוב לענין אבל ברור הוא אצלינו כי הוא ועתה בעי"ן מפי ספרים המדויקים ומפי המסורת ע״כ. ולע"דן שאמר' צריך זריזות ומהירו' כעת הזאת שמלך אדוניה קודם שיתחזק במלכותו ז״ש ועתה הנה אדוניה מלך כלומר ועתה שנקל עתה לתקנו לא כן אם יעבור איזה זמן יחזיק במלכות וירע לנו משבע בן בכרי והראיה שלהיות עתה לזה אדוני לא ידעת ז״ש ועתה אדוני המלך לא ידעת:

יט

ויזבח שור ומריא כו' ה"רדק ז״ל ולשלמה עבדך לא קרא כיון שלא קרא לשלמ' נראה כי לדבר המלוכה נתכוון בזבה זה וקרא לכל הסומכים (בו) [ידו] שיאכלו עמו ע״כ וכן מהר״י כנז״ל. ולע"דן לדקדק למה לא הזכירה בתוך תרעומת עבדך שלמה לא קרא שלא קרא לנתן הנביא ולבניהו ואל גבורי דוד ועוד למה בתחילה הזכיר צאן ובקר ומריא עם אבן הזוחלת וכו' וכאן אמרה שור ומריא וצאן לרוב כו'. ונראה שלהיות מותר לספר לשון הרע על בעלי המחלוקת כנז״ל בשם חז״ל בפסוק ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך כו' לזה הוסיפה לו' שור ומריא בהמה גסה וצאן לרוב שאין דרך לעשות ממיני השור ומריא וצאן בריבוי כי אם בסעודת מלך להאכיל לכלל העם ושינה הסדר שלמעלה כתיב ויזבח אדוניהו צאן ובקר ומריא לפי שרצה להסמיך הענין אל תיבת אבן הזוחלת שדרשו חז״ל שהחולק על מלכות בית דוד ראוי לינשך מהנח״ש וחמת זוחלי עפר וזה רמז באו׳ עם אבן הזוחלת ולזה אחר הבקר והמריא שהם הבהמה גסה שאינם נשחטות כי אם בסעודת מלך להאכיל לכלל עם רב שזו הוראה על מחלוקת בית דוד ולזה ראוי לישכנו נחש דהיינו אבן הזוחלת אמנם כאן הפכה הסדר ופתחה בחכמה לו' ששחיטת שור ומריא וצאן לרוב מכריע הנז׳ בפסוק הקוד' שא' ועתה הנה אדוניה מלך מכריע כן שזבח שור ומריא וכו' ולא הזכירה שלא קרא לנתן ובניהו לפי שלא יאמר דוד אל לבו שהדברים האלה מסודרים מנתן לכך העלימה את מה שלא קרא אל נתן והוכרחה להעלים גם כן לבניהו כדי שיחשוב דוד שהיא מעצמה נתעוררה לזה הפועל לבא אליו כדי שבבא נתן עליו תיטוף מלתו.

כ כא

ואתה אדוני המלך כו' והיה כשכב כו' חשבה אולי יאמר דוד והרי הוא מעוות לא יוכל לתקון שכבר מלך ומאי דהוה הוה לזה א' שישראל לא נטו אחרי אדוניהו אבל עיני כל ישראל עליך להגיד להם מי ישב על כסא אדוני המלך אחריו ואיש לא ימרה את פיו וכבר זכרתי כן בשם מהרי״א ז״ל. ובזה מובן שהכתו' הזה ענין בפני עצמו ואינו הקדמה לכתוב והיה כי ישכב וכו' ואם כן העיקר חסר מן הספר שהי"לל ואם ימלוך אדוניה זולתי שלמה והיה כשכב כו'. ולע"דן לדקדק דהי"לל עיני כל ישראל אליך לראות מי ישב כי עיני כל ישראל עליך להגיד וכו׳ בלתי צודק ומתייחס כפי ההגיון. ונראה שטענה לו טענה חזקה והיא שכל קהל עדת ישראל עליך יסמוכו שאם תגיד להם שאדוניה הגון ותדחה את שלמה יאמרו שלהיותו בני דחית אותו א"כ אסורה אני לך מצד אוריה בעלי ולכן לא נבחר בני למלך ונהיה א"כ אני ובני שלמה חטאים וחוטאים שאני חוטאת למה שהיתי אשת אוריה וחטאתי בהנשאי לך אסורה לבועל והולד פגום ולא ביש לי על כבודי כי אם עליך ז״ש ואתה אדוני המלך עיני כל ישראל תלויות לראות איך יפול דבר שאם ימלוך שלמה יהפכו פני אויבך כשולי קדרה כי לזה הטעם כששאל דוד עשה עמי אות לטוב' כו' א' לו הב״ה בימי שלמה בנך אני עושה כי הוא הזמן המתייחס מאד מצד המלכת שלמה והאות שיעשה השי״ת יהיו שני עדים כשרים ויקום דבר ז״ש עיני כל ישר' עליך עליך הם פונים אל תועלתך לראות אם נחשב לך לעון ענין נשואין שלי או אם כל האומר דוד חטא תועה וז"ש עליך עליך ממש ותועלתך ולכבודך ולא א' עיני כל ישראל אליך באופן שעיני ישראל אליך תלויות והתכלית הוא עליך ר״ל לתועלתך ולכבודך להגיד להם מי ישב על כסא אדוני המלך אחריו שאם תאמר שימלוך זולת בני יאמרו אם כן בת שבע חוטאת והנה גם כן בחטא יחמתהו אמו ולכן נדחה ע"י אביו ז״ש והיה כשכב אדוני המלך כו׳ והייתי אני החוטאת בעצם ושלמה מבחינת היותו בני יצא ממיעי מזאת הבחינה יהיה חוטא ז״ש אני ובני שלמה ולא אמ' ושלמה בני אלא אני ובני שמפאת היותו בני הוא סיבה שאעפ"י שיהיה שלמ' שהוא שלם עכ״ז נחשב לחטאים ופושעים כיון שדחית אותנו בקש בשתי ידים וז״ש והיינו דלא כתיב ונהיה אני ושלמה בני חטאים אלא והיינו בלשון עבר שכבר היינו חלילה כן בעיניך מאז כיון שדחית אותנו. ואולי כיונה לו' איני חסה על תועלתי אלא שעיני כל ישראל תלויות להגיד להם מי ימלוך ולא פנו לזה אלא עליך ולכבודך כנז' וימשך מזה שוהיה כשכב אדוני המלך עם אבותיו תהיה מוחזק לחוטא חלילה ז״ש והיה כשכב אדוני עם אבותיו וכו׳ ותהיה חוטא הי"לל אלא שחלקה כבוד למלך וכינה הכתוב כמו וירדו כל עבדיך אלה אלי שלא א' וירדת אלי והשתחוית לי ז״ש והיתי אני ובני שלמה חטאים אני ולא אתה רמזו ונרמז וקרוב לזה נזכר בסמוך להרד״ק ז״ל שכינה הכתוב אבל הוא בבחינה אחרת.

והיה כשכב כו' רש״י ז"ל חטאים חסרים ומנועים מן הגדולה כמו אל השערה ולא יחטיא ע״כ והרד״ק ז״ל ת״י מתרכין כלומר מגורשין מן המלכות ויש מפרשים כי מפני עון שנמצא בי ובו שנולד ממני הוא שנמנע מהמלכות ויש או' כנגד דוד אם לא יהיה בני מלך גילוי עון יהיה בך אמרה אלא שכינתה מפני כבודו כלומ' אתה תהיה חוטא בזה אם לא תמליך לבני יאמרו כי מפני עון שלך ולא מפני עון שלמה כי אתה נשבעת לי בה׳ ע״כ והרלב״ג ז״ל חטאים נענשים כי מפני שידע אדוניהו שהממלכה לשלמה ישתדל להענישו כמו שהיה מבקש שאול את דוד עם שזה יהיה סיבה להזכי' עון בת שבע אחרי מות דוד ויביא זה לעד על שלמה לא כן אם ימלוך שלמה יתברר לכל כי מה׳ היתה ראויה בת שבע לדוד. או א' והיתי אני ובני שלמה חטאים אם לא נגלה אוזניך על זה בחייך כי בעשוק ממנו המתנה הטובה שנתת לנו ולא יהיה האשם זולתי בנו להגלות הענין שדעתך היא להמליכו כאש' דברת ונשבעת לאמתך ע״כ ודעת מהרי״א ז״ל נזכר בפסוק ותאמר לא אדוני כו' ודעתנו בפסוק הקודם דקדקתי לשון והיתי לשון עבר שאם לא ימלוך שלמה יהיה גילוי דעת על העבר שהיתי אני ושלמה חטאים מעת נישואין: ולע"דן לדקדק לשון כשכב בכ״ף ולא אמר בשכב בבי״ת לפי שאחז״ל בפסוק כי שכב דוד עם אבותיו לפי שהניח בן ממלא מקומו נאמרה בו שכיב' אמנ' ביואב נאמר' בו מיתה כי מת יואב שר הצבא ולז״א כאן והיה כשבב שבהיותה היא ובנה שלמה חטאים לא תהיה שכיבה בדוד אלא כשכב בכ״ף הדמיון הדומה לשכיב' שהיא המית' לא שכיב' ממש כי אני ושלמה בני חטאים.

כב כג

והנה עודנה וכו' ויגידו למלך וכו' הרד״ק ז״ל ונתן בא בחצר או בבתים חצוני' עד שיאמרו למלך ויכנס ברשות ויגידו למלך ויאמר המלך שיבא וכן עשה עד כאן ומהרי״א ז״ל ולא שאלו המלך מה לך כמו ששאל לבת שבע לפי שהיה רגיל לבא לפניו יום יום ולילה ללילה עד כאן. ולע"דן שלא שאל כן לבת שבע אלא שנכנסה בלי רשות מצד הצער ועל כן שאלה מה לך או שאל כן מפני שהשתחוית ותיקוד ועל כן אמר אין זה כי אם מצד הצער ולכן שאל לה מה לך לא כן בנתן שנכנס ברשות והשתחוה כדרך העולם ועוד כי אחר שידע תכלית ביאת בת שבע לא הוצרך לשאול לנתן מה לך כי עסוקים באותו ענין הם על ענין המלכ' שלמה ובודאי שעל הענין ההוא הוא בא וז"ש הכתוב והנה עודנה מדברת עם המלך ונתן הנביא בא כלו' ולזה לא הוצרך לשאול מה לך דמסתמא שלוח הוא מאת ה׳ על הדבר ההוא ואגב אורחיה מודיע שקיים נתן דברו אשר הבטיח לבת שבע באו׳ הנה עודך מדברת שם עם המלך וכו' שהוא לא הבטיחה לבא בעודה מדברת עם המלך בעיקר דבריה אלא אמר הנה עודך מדברת שם כלומר עסוקה באותו הענין אבא אחריך כו' והכתוב הזה הודיע מהזדרזותו יתרה שהקדי' לבא בעודנה מדברת תחילת דבריה נמצא שתוספת תיבת שם הנז״ל הוא גרעון דכל המוסיף גורע ובלי ספק שנתן הנביא עייל בלא בר לפני המלך ולא היה צריך ליטול רשות נביא כמוהו ואהוב וחביב לו וז״ש ויגידו לו לאמר הנה נתן הנביא ר״ל הנה נתן הנביא בא ובלי ספק שעל הדבר הזה הוא בא וזה יורה לשון לאמר ותיבת הנה ג״כ מורה על זה והענין בעצמו יכריענו שאם הכונה לומר הנה נתן כו׳ לשאול רשות מהמלך הי"לל יבא כענין המן שאו׳ ויאמר המלך יבא אלא ודאי כדפרישית וזהו ויגידו למלך הגדה של חידוש לאמר דבר של חידוש שהנה נתן הנביא בא על דבר זה בלי ספק ויבא לפני המלך כו' בלי שאלת רשות.

כד

ויאמר נתן אדוני [המלך] אתה וכו' רש״י ז"ל אתה אמרת בתמיה וכן הר"דק ז״ל והר"לבג ז״ל וכן מהרי״א ז״ל, וכי אתה אמר' אדוניה ימלוך באמת לא אמרת כזה והתולדה מזה איך מלאו לבו של אדוניהו לעשו' כן בלי מצותך. ולע"דן שהתמיה היא שאחר שהשי״ת אמ' לי בנבואה ששלמה ימלוך כאשר הודעתיך היתכן כי אתה אמרת בהפך חולק על הנבואה חלילה לך ולזה נאמר ויאמר נתן לא הזכיר תיבת נביא כי בענין הזה שחושד את דוד בשהוא אמ' כן לא בנבואה אמ' כן אל דוד שהרי הוא מעולם לא עלה על לבו וא' היתכן שאמר' ימלוך אחרי ולא זו אף זו היתכן שרצית להמליכו בפניך ז״ש ימלוך אחרי אחרי מותך והוא ישב על כסאי רוצה לומר בחיים חייתך והראיה לשעלה בדעתו כך שהרי אנו רואים בו שירד היום ויזבח שור ומריא עושה סעודה לשבתו על כסא המלכות.

כה

כי ירד היום ויזבח וכו' רש״י ז״ל כי ירד שהעיר היתה גבוהה ואבן הזוחלת למט' בגיא עד כאן וקרוב לזה הרד״ק כי ירד היום אל עין רוגל לזבוח ע״כ וכן מהרי״א ז״ל שירושלי' גבוהה ואבן הזוחלת בגיא ויזבח זבחי' כמנהג המלכים בעת המלכתם ולפי שלא ידון אותו דוד לכף זכות לומר שהשמחה היתה סעודת מרעות לא סעוד' המלכה לזה א' שבפירוש אתמר יחי המלך אדוניהו והנה לא הזכיר הכתוב שכן היה לפי שדרך הכתוב לגלות במקום אחד מה שסתם במקום זולתו ומיתת אדוניהו ויואב מורים כן רוצה לומר שמלך אדוניהו בפועל כמו שאבאר ב״ה עד כאן. ולע"דן שא' כי ירד היום שהגבהתו זוהי השפלתו ז״ש כי ירד היום ולא עלה במעלה בפועל הזה אש' הלך ויזבח שור כו' וכן היה שאלו שתק יפה היתה לו השתיקה שהעלה חרס בידו במעש' הזה והיה סיבה להמליך את שלמה ובזה מדוקדק תיבת היו' שהיום הזה היתה לו ירידה ולא מעלה ואולי הכתוב כנה לו כאלו רצה לומר נתן הנביא כי עלה היו' במעלה במה שויזבח וכו׳ אלא שלא רצה לפתוח עליו פתח תקוה והראשון עיקר ואמר שבערמימות עשה כן ובסוד היו עושים במרד ובמעל אלא שנכנס יין יצא סוד וז״ש והנה אוכלים ושותים וע"י אכילה ושתיה אמרו יחי המלך אדוניהו ע״י אכילה ושתיה ושכרו' גילו מסטורין שלהם ויוכיח כן מאו׳ והנם אוכלים ושותי' ויאמרו יחי המלך ולא כתיב והנם אוכלים ושותים ואומרים שאומרן אוכלים ושותים ויאמרו מורה שאוכלים ושותים סיבה ויאמרו מסובב:

כו

ולי אני עבדך וכו' ב״ק פרק החובל ולי אני עבדך וכו' מנא הא מלתא דאמרי אנשי שתין תכלי מטיא לככא דקל חבריה שמע ולא אכיל דכתיב ולי אני עבדך א״ל את אמרת לי מהכא ואנא אמינא מהכא ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו וכתיב בתריה ויוסף אברהם ויקח אשה עד כאן ואברהם בני יצ״ו אמר באולי דקדקו חז"ל תיבת אני המיותרת לזה דרשתו מלשון אנינה ע״כ והטעם שבחר באנא אמינא לה מהכא שכן מורה בלשונן היתר במה שא׳ את אמר' לי מהכא וכו' כאלו קרא דויוסף אברהם ויקח אשה עדיף הענין הוא דמלבד היותו פסוק מהתורה דעדיף גם מצד הענין עדיף טפי והוא דמקרא דנביאי איכא למימר דלאו משום דככא דקל חבריה שמע ולא אכיל שתין תכלי מטייא ליה אלא משום שהיה לו ביזוי גדול בהיותו מבזהו לבלתי קרא אותו עם היותו נביא ועוד שהיה מורה היותו אדוניהו שונאו של נתן הנביא אמנם מענין יצחק שכתב ויביאה יצחק האהלה שרה אמו רוצה לומר שהיתה משרתת לאברהם כאלו שרה קיימת וחזרו כל הדברים של קדושה כאשר בזמן היות שרה קיימת ועכ״ז ויוסף אברהם ויקה אשה כו׳ זוהי ראיה גמורה או יאמר שרה אמו כלומר על ידי הבאת יצחק את אשתו חזר ונעור אנינות שרה אמו לאברהם וז״ש שרה אמו כאילו עתה נפטרה ולזה ויוסף אברם ויקח אשה כו' כי ראה מעשיה דומים לשרה ולזה נצטער אברה' ובקש לו אשה אשר יהיו מעשיה נאים כקטורה כשמה קטורה ואפשר כי כל הדברים הכתובים בתורה רמוזים בנביאים גם משולש בכתובים וכההיא דבריה דריש לקיש ששאל והוכיח כתיב אולת אדם תסלף דרכו ועל ה׳ יזעף לבו והשיבו רבי יוחנן שרמוז בתורה בכתוב מה זאת עשה אלהים לנו וזה א׳ את אמרת לה מהכא בנביאים ואנא אמינא לה מהכא מהתורה שהיא מקור חיים נובעת כל אשר בנביאים ובכתובים כאמור והרד״ק ז״ל ולי אני עבדך זה שלא קרא לנו ידמה כי לדבר המלוכה עשה הזבח עד כאן וכן מהרי״א ז״ל שלא קראם שידע שלא יסכימו עמו במרד ההוא. ולע"דן לדקדק לשון אני המיותר די שיאמ' ולי עבדך לא קרא אבל א' מלתא בטעמא ולי להיות שאני עבדך ר״ל נאמן בעבודתך ולא מורד על כן לא קראני אל הזבח הזה של מרד ומעל ז״ש ולי אני עבדך וכו' או כיון ולי לא מפאת היותי נביא היה ראוי לקרות אותי אלא לפי שאני עבדך ר״ל ידוע בעבדיך ביחוד אשר מזאת הבחינה היה ראוי לקרות אותי מבחינה זו במה שאני עבדך וכן לצדוק מפאת היותו הכהן הנבחר שנענה באורים ותומי' ע"י דוד ועלו לו ולא לאביתר ולבניהו מצד היותו בן יהוידע הנז׳ בשבח היותו בן איש חי ואיש חיל רב פעלים ובזה מובן שבכתו' הזה הזכירו לבניהו בבן יהוידע לא כן בכתוב ואת נתן הנביא ובניהו ואת הגבורי' כו׳ ששם לא אמ' ובניהו בן יהודע אלא ובניהו לבד ולשלמה וכו' לא קרא עם היותו עבדך ובלתי מורד לך עם היותו הוא הראוי למלוכה לא הרים יד כלל.

כז

אם מאת אדוני המלך וכו' הר"דק ז״ל ולא הודעת את עבדך תמה אני אם מאתך נהיה הדב' הזה איך לא הודעתני טרם שתמליכהו וכתוב עבדיך ביו״ד כלומר לי ושאר עבדיך הנאמנים ע״כ. והרלב״ג ז״ל אם מאת אדוני כו' ר״ל האם מאת אדוני המלך הדבר הזה ולא קראו לי כי לא הסכמת להודיע לעבדך מי ישב על כסאך ע״כ. ומהרי״א ז״ל כתב כדהר"דק ז״ל, והוסיף ואפ' עוד לפרשו על שלמה אם מאת אדוני היה הדבר הזה אש' עשה אדוניהו אשאלך האם לא הודעת אתה את עבדך בימים הראשונים מי ישב על כסאך שהוא שלמה באמת אתה הודעתני זה ו"אכ איך חזרת ממנו כי אתה דברת זה באזני וכבר פרשתי כן בעטר' זקנים אשר חברתי בפסוק ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי והוא פי' נאה ע״כ. ויש קצת דוחק מהוא״ו של ולא הודעת וכו׳ וכן תיבת מי ישב כו' דחוקה לפירושו זה. ולע"דן לדקדק לשון אם מאת אדוני כו' שאין לו גזר' דהי"לל אם מאת אדוני נהיה הדבר הזה אתמה מאד איך לא הודעת כו' ואם כן הגזרה והעיקר חסר מהספר גם או׳ בתחילה הדבר הזה סתם וא"חכ מפרש ולא הודע' כו׳ הוא כפל ואריכו'. ונראה שהכתוב הזה מקושר עם הקוד' שא' ולי אני עבדך כו' ולעבדך שלמה לא קרא שהרגזתי שתין תכלי ונצטערתי הרבה מאד לא מצד הענין בעצמו שלא מעלה לי ולא מוריד מה שלא קראני כי לא לאכילתו אני מתאוה לשולחן של מלכים אבל מה שאני מצטער בזה שלי ולשלמה עבדך לא קרא הוא צער אלינו אם מאת אדוני המלך נהיה הדבר הזה הנזכ' בפסוק הקודם שלא קרא ונוסף עוד על זה מה שלא הודעת את עבדך מי ישב על כסא אדוני כו׳ אבל ממה שלא קרא אותי ואת בנך שלמה היתה מאת אדוניהו איני חושש כלל אדרבא אשמח שאיני אוכל בזבח רשעים המורדים על מלכות ישראל ומלכות בית דוד. עוד אפשר בדרך הלצה שדבר גדול דבר הנביא והוא שהצדיק מושל ויגזר או' ויקם לו אפי' על גזרתו ית' וזהו שא' אם מאת אדוני ר״ל הענין הנז״ל מהמלכת אדוניהו דע לך כי נהיה הדבר הזה שאין לו ביטול כי תגזר או' ויקם לך ז"ש נהיה הדב' ולא הודעת ר״ל היתכן שלא הודעת אל עבדך מי ישב. ואפשר לו' לשון נהיה ולא א' היה כמו תאוה נהיה תערב לנפש שפרשוהו לשון שברון.

כח

ויען המלך דוד כו' הרד״ק ז״ל קראו לי לבת שבע לא יצאה מהחדר אבל רחקה ממנו מעט בעוד שהיה נתן מדבר עמו לפיכ' אמ' קראו לי לבת שבע ודרש הכתוב בזה רחוק מאד שא' קראו לי לבת שבע לתשמיש להודיע לאבישג כי מה שלא ידעה לסיבת שהית' אסור' לא מפני שלא היה יכול ע״כ. וה"רלבג ז״ל הנה נראה מזה שיצאת בת שבע מן החדר בבא נתן הנביא כדי שלא יכיר המלך שהדבר הזה היה מוסכם ביניהם ולזה קרא אליה לפי שהיא ודבריה היו עצמיים בזה יותר מנתן הנביא ע״כ. וכן מהרי״א ז״ל שהיא הנוגעת בדבר הזה ששלמה בנה הוא וכמו שזכרה שהשבועה עשה על דעתה ולכן דבר אליה: ולע"דן כדברי הר"לבג שיצאת מן החדר מהטעם שזכר וכמו שזכרתי למעלה בדברי נתן שא' ואני אבא אחריך כלו' ולא לפניך שלא יחשוב דוד שאני ואת בקנוניא א' ולהיות שהמלך היה מדבר עם בת שבע כשבא נתן הנביא היא הפסיקה דבריה בערמה ויצאת חוץ לחדר או אל קרן זוית מן החדר להורות שדבריה בסוד אל המלך ולא רצת' לדבר לפני נתן וכן היה התנאי ביניהם שכן אמ' ואני אבא אחריך כדפרישית כמו מוכיח אד' אחרי חן ימצא שפירשוהו חז"ל שלא בפני השי״ת זה משה שהוכיח את ישראל כבי' לאחרי הקב״ה שהגזים להם עון העגל אמנם לה"בה אמ' למה ה׳ יחרה כמקל בדבר ובאו׳ ומלאתי את דבריך הודיעה שתכף בבאו לפני המלך בעודה מדבר' עמו תפסיק דבריה ואני אמלא דבריך שהיא תחבולה להעלים הקנוניא מביניהם ולזה בבא תשובת המלך אל דברי נתן רצה שתמצא שם בת שבע כי תשוב' אחת היא עולה לשניהם יחד ז״ש קראו לי לבת שבע כי אין כאן סוד כי גם נתן בא על הדב' עצמו אשר דברה היא ותבא לפני המלך ותעמד שכן ראוי לעמוד בעמידה כדכתיב ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך וז"ש שנית לפני המלך ולא כתיב ותעמד לפניו לומ' טעם העמידה להיות לפני המלך שכן החיוב הראוי. ומ"ש קראו לי לבת שבע אפשר בתיבת לי עפ״י הדרש שכתב הר"דק ז״ל שקראה להתייחד עמו שהכונה קראו לי ר"ל לי לבדי כלו' להתייחד עמי אבל אני לא מצאתי הדרש הזה בפסוק זה אלא בפסוק ותבא אל המלך החדר' כנז״ל שלמדו מי״ג תיבות שבפסוק ההוא לי״ג ביאות:

תוכן העניינים

כלי יקר על נביאים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה