כלי יקר על ויקרא· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק יז · פסוק יג
כִּי יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף וְגוֹ׳. עִקַּר טַעַם הַכִּסּוּי הוּא לַעֲשׂוֹת הֶכֵּר שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי אֲכִילַת דָּם, אֲבָל בִּבְהֵמוֹת אֵין צֹרֶךְ בְּהֶכֵּר זֶה, כִּי כְּבָר הוּא מְזֹרָז וְעוֹמֵד בְּמָה שֶׁרוֹאֶה שֶׁנִּתַּן הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם״. וְאֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁזֶּה עִקַּר הַטַּעַם לְאִסּוּר הַדָּם, דְּאִם כֵּן לָמָּה אָסַר דַּם חַיָּה וְעוֹף, אֶלָּא עִקַּר טַעַם הָאִסּוּר הוּא שֶׁלֹּא יֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר, וְנָתַן מוֹפֵת עַל שֶׁהַנֶּפֶשׁ כָּלוּל תּוֹךְ הַדָּם, שֶׁהֲרֵי נְתַתִּיו עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם, וְכַפָּרָה זוֹ וַדַּאי נֶפֶשׁ תְּמוּרַת נֶפֶשׁ. וּמִזֶּה תָּבִין מִדַּעְתְּךָ טַעַם אִסּוּר הַדָּם שֶׁהוּא מִצַּד הַנֶּפֶשׁ שֶׁבּוֹ, וְזֶה טַעַם שָׁוֶה בִּבְהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, אַךְ הַכִּסּוּי הוּא לַעֲשׂוֹת הֶכֵּר שֶׁלֹּא יָבֹא לְאָכְלוֹ, אֲבָל בְּדַם בְּהֵמָה אֵינוֹ צָרִיךְ הֶכֵּר כִּי דַּי לוֹ בָּזֶה מָה שֶׁרוֹאֶה שֶׁנִּתַּן הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְזֶה סִימָן לוֹ כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ. וְעוֹד שֶׁאֵין נָכוֹן שֶׁיֹּאכַל הָעֶבֶד מִשֻּׁלְחַן רַבּוֹ. אֲבָל בְּדַם חַיָּה וָעוֹף אֵין שׁוּם הֶכֵּר, עַל כֵּן צִוָּה לַעֲשׂוֹת הֶכֵּר בְּמִקְצָתוֹ עַל יְדֵי כִּסּוּי. וְאַף עַל פִּי שֶׁתּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה קְרֵבִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, מִכָּל מָקוֹם בְּטֵלִים הֵמָּה בְּמִעוּטָם, כִּי רוֹב הָעוֹפוֹת אֵינָן לַמִּזְבֵּחַ כְּמוֹ הַבְּהֵמוֹת.
דָּבָר אַחֵר לְפִי שֶׁבְּשַׂר חַיָּה וָעוֹף אֵינָן בְּנִמְצָא, וְהֵם מְחֻסְּרֵי צֵידָה וּבָאִין לְאָדָם עַל יְדֵי טֹרַח גָּדוֹל אוֹ בְּיוֹקֶר, וּמִצַּד הֱיוֹת הַדָּבָר חָבִיב עָלָיו בְּיוֹתֵר יֵשׁ לָחוּשׁ פֶּן יֹאכַל הַבָּשָׂר עִם הַדָּם, עַל כֵּן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הֶכֵּר עַל יְדֵי כִּסּוּי. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין פד) אָמְרוּ מִכָּאן שֶׁלִּמְּדָךְ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר כִּי אִם בְּהַזְמָנָה זוֹ. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר תִּמְצָא לְקַמָּן פָּרָשַׁת רְאֵה בַּפָּסוּק ״כִּי יַרְחִיב ה׳ אֶת גְּבוּלְךָ וְאָמַרְתָּ אוֹכְלָה בָשָׂר״ וְגוֹ׳ עַיֵּן שָׁם.