כלי יקר על ויקרא· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק יז · פסוק ז
וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם. סָמַךְ פָּרָשָׁה זוֹ לְכָאן לְפִי שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לַמִּינִים לִטְעוֹת וְלוֹמַר שֶׁשְּׁלִיחַת הַשָּׂעִיר הַמִּדְבָּרָה הוּא לַשְּׂעִירִים חָלִילָה, עַל כֵּן הִזְהִירָם מִיָּד עַל שְׁחִיטַת חוּץ, וְהוֹרָה שֶׁרָצָה ה׳ אַדְרַבָּא לִמְנֹעַ מֵהֶם הַזְּבִיחָה לַשְּׂעִירִים אֲשֶׁר הִתְעַסְּקוּ בָּהֶם לְפָנִים, מִדְּקָאָמַר לְשׁוֹן עוֹד. וְעִנְיַן הַשָּׂעִיר אֵינוֹ עֲבוֹדָה וּזְבִיחָה כִּי אִם חֶלְקוֹ שֶׁל סַמָּאֵ״ל. וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן (ויקרא טז ח) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּשְׁלַח שָׂעִיר בַּמִּדְבָּר לַשַּׂר הַמּוֹשֵׁל בִּמְקוֹמוֹת הֶחֻרְבָּן, כִּי הוּא הָעִלָּה לְכוֹכְבֵי הַחֶרֶב וְהַדָּמִים וְהַמִּלְחָמוֹת וְהַפְּצָעִים וְהַמַּכּוֹת וְהַפֵּרוּד וְהַחֻרְבָּן, וְהַכְּלָל נֶפֶשׁ לְגַלְגַּל מַאֲדִים, וְחֶלְקוֹ מִן הָאֻמּוֹת עֵשָׂו, שֶׁהוּא עַם הַיּוֹרֵשׁ הַחֶרֶב וְהַמִּלְחָמוֹת. וּמִן הַבְּהֵמוֹת, הַשְּׂעִירִים וְהָעִזִּים. וּבְחֶלְקוֹ עוֹד הַשֵּׁדִים הַנִּקְרָאִים מַזִּיקִין וּשְׂעִירִים. וְהֶאֱרִיךְ שָׁם הָרַב בִּלְשׁוֹנוֹ. וְהִנֵּה מָקוֹם אִתִּי לְתָרֵץ בָּזֶה מַה שֶׁכָּתוּב בִּשְׁחוּטֵי חוּץ ״דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י כְּשׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם כוּ׳. וְיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת מָה עִנְיָן שׁוֹחֵט בַּחוּץ לִשְׁפִיכַת דַּם הָאָדָם. אֶלָּא לְפִי שֶׁהַשּׁוֹחֵט בַּחוּץ לַשְּׂעִירִים מוֹשֵׁךְ כֹּחוֹ מִן מַאֲדִים הַמַּשְׁפִּיעַ הַחֶרֶב וְהַהֲרֵיגָה, נִמְצָא שֶׁיָּפֶה אָמַר ״דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא״, כִּי הוּא חָשׁוּב בֶּאֱמֶת לְשׁוֹפֵךְ דָּם כִּי זֶה כֹּחוֹ שֶׁל אֱלֹהוֹ. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.