כלי יקר על ויקרא· רבי שלמה אפרים מלונטשיץ
פרק ה · פסוק כא
נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה׳. כָּאן הִקְדִּים חֵטְא לַמְּעִילָה, וּבְגֶזֶל הֶקְדֵּשׁ (בפסוק טו) הִקְדִּים מְעִילָה לַחֵטְא, לְפִי שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ מְדַבֶּרֶת בְּכוֹפֵר מָמוֹן חֲבֵרוֹ וְאַחַר כָּךְ נִשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר, וַהֲרֵי חָטָא לַחֲבֵרוֹ חֵטְא אֶחָת, וְלַשָּׁמַיִם חֶטְאוֹ כָּפוּל, כִּי מִצַּד הַגְּזֵלָה עָבַר עַל מִצְוַת ה׳ וְאַחַר כָּךְ נִשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא הַיְינוּ בַּעֲמִיתוֹ, וּמָעֲלָה מַעַל בַּה׳ שְׁתֵּי מְעִילוֹת כָּאָמוּר. וּלְשׁוֹן מְעִילָה שַׁיָּךְ בְּיוֹתֵר כְּלַפֵּי מַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י אֵין מְעִילָה אֶלָּא שִׁנּוּי כוּ׳, כִּי טוֹב ה׳ לַכֹּל וְהוּא לֹא כִגְמוּל יָדוֹ הֵשִׁיב לוֹ, וְהוּא מְשַׁנֶּה וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לוֹ. אֲבָל אֵצֶל בֶּן אָדָם אֵין שַׁיָּךְ לְשׁוֹן מְעִילָה, כִּי מָה טוֹבָה הֵטִיב לוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בְּגָזֵל. אֲבָל בְּגֶזֶל הַקֹּדֶשׁ הִקְדִּים מְעִילָה, כִּי מִיָּד כְּשֶׁאָכַל וְנֶהֱנָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ מָעַל בַּה׳, כִּי שָׁלַח יָדוֹ בְּשֻׁלְחָן גָּבוֹהַּ. וְכָפַל הַמְּעִילָה לְרַבּוֹת הַנֶּהֱנֶה בְּלֹא אֲכִילָה כְּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י. וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְחָטְאָה״, כִּי חָטָא גַּם לָאָדָם, כִּי גָּזַל חֵלֶק הַכֹּהֲנִים, כִּי מִן הַקֳּדָשִׁים הֵמָּה יִקְחוּ חֶלְקָם.
וְעַל צַד הָרֶמֶז אָמַר ״נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה׳ וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן״ כִּי בְּכָל לַיְלָה הָאָדָם מַפְקִיד רוּחוֹ בְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַנְּשָׁמָה חַיֶּבֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי עַל יְדֵי הָעֲוֹנוֹת הִיא נִרְדֶּפֶת עַד חוֹבָה, מִכָּל מָקוֹם אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעַכֵּב פִּקְדוֹנוֹ וּמַחֲזִירוֹ לוֹ כְּעֵין שֶׁנְּתָנָהּ לוֹ. וְזֶה הַמְכַחֵשׁ בְּפִקְדוֹן חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לוֹ, לֹא כִגְמוּל יָדוֹ הֵשִׁיב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּלְפִי זֶה הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת בְּפִקְדוֹן חֲבֵרוֹ מוֹעֵל בַּשְּׁלִישִׁי דְּהַיְנוּ בַּה׳, אֲשֶׁר צִוָּה לוֹ לְהַחֲזִיר פִּקְדוֹנוֹ.